מבוא

בפניי תביעה כספית, בעילה שטרית וחוזית, לחייב את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 350,000 ש"ח.

טיעוני התובעת

בשנת 2009 רכשה הנתבעת 1, חברה העוסקת בביצוע עבודות בנייה, חומרים ועבודות מן התובעת, בסכום כולל של 438,382 ₪, בהתאם לפירוט המופיע בסעיף 4 לכתב התביעה המתוקן. לטענת התובעת, הנתבעת 1 התחייבה לשלם בהתאם לתאריכים המופיעים בחשבוניות, אולם חרף זאת, עבור חלק מן העבודות היא כלל לא שילמה ועבור חלקן האחר היא שילמה בשיקים שחוללו לאחר הצגתם לפירעון, אז קיבלה התובעת שיקים אישיים של הנתבעת 2, שהינה בעלת מניות בנתבעת 1 ורעייתו של מנהל החברה, מר חנא גרייס ( להלן – "חנא" ). אולם, גם שיקים אלו חוללו, וכך גם שיק ביטחון של הנתבעת 1, על סך של 350,000 ₪, אשר נכתב לפקודת חברת בת של התובעת בשם "א.י. אדיר בע"מ", עליו חתומה הנתבעת 2 כמורשית חתימה של הנתבעת 1 וחתומה על גבו כערבה בערבות אישית. לטענת התובעת, הוסכם בין הצדדים כי שיק הביטחון ישמש הן לטובת חברת א.י. אדיר בע"מ והן לטובת התובעת, וכי חברת א.י. אדיר בע"מ רשאית להסב אותו לטובת התובעת, במידה וייוצר חוב המגיע מהנתבעת 1 לתובעת. בהמשך, הוסב השיק האמור לפקודת התובעת, ובחודש נובמבר 2009, לאחר ששיקים רבים של הנתבעות הוצגו לפירעון וחוללו באי פירעון, החליטה התובעת להציג את שיק הביטחון לפירעון, אך אף הוא חולל מיד כשהוצג לפירעון. לטענת התובעת, הנתבעות לא שלמו את יתרת חובן עד היום והן נמצאות ביתרת חובה בסך של 343,627 ₪.

טיעוני הנתבעות

החשבוניות אשר הונפקו על ידי התובעת אינן משקפות את ההזמנות ותעודות המשלוח שהונפקו על ידי התובעת והכמויות המצוינות בהן עולות לאין שיעור על הכמויות שסופקו לנתבעת 1 בפועל. יתרה מכך, המחירים שנרשמו בחשבוניות הם גבוהים מהמחירים אשר סוכמו בין הצדדים. אשר לשיק הביטחון, טוענות הנתבעות כי, ביום 30.10.07 נדרשה הנתבעת 2 על ידי מר חנא, להוציא שיק בטחון מטעם הנתבעת 1 לטובת ספק בשם "א.י. אדיר בע"מ", וזאת, כבטחון לתשלום התמורה בעד סחורה שתסופק על ידי ספק זה לנתבעת 1. בהתאם לדרישה זו, העבירה הנתבעת 2 לידיו של מר חנא שיק לביטחון, ריק מסכום וללא ציון שם או תאריך, שהיה חתום על ידה, כמורשית חתימה בחברה, בצרוף חותמת החברה, בחזית השיק בלבד. לטענת הנתבעות, החתימה על גב השיק אינה חתימת הנתבעת 2 והיא מעולם לא חתמה על השיק כערבה, וביום 14.12.09 הגישה הנתבעת 2 תלונה במשטרה בגין זיוף חתימתה על גב השיק הנ"ל. יתרה מכך, שיק הביטחון בטל מעיקרו, היות והתנאי לקיומו התבטל עם תשלום כל חובה של הנתבעת 1 לספק, חברת א.י. אדיר בע"מ. זאת ועוד, התובעת קיבלה את שיק הביטחון עם ציון המילים "שיק לביטחון" מבלי לברר מקור השיק ומבלי לבחון אם עסקת היסוד הושלמה במלואה, והאם החיוב בגינו ניתן השיק סולק במלואו, ולפיכך, מתקיים במקרה זה חוסר תום לב מצד התובעת, ולפיכך, יש לקבוע כי התובעת אינה אוחזת כשורה בשיק.

דיון והכרעה

העד מטעם התובעת, מר יורם כהן ( להלן – "יורם" ), ציין, בתצהיר העדות הראשית מטעמו, כי, ההתקשרות עם הנתבעת 1 החלה בשנת 2005 ונמשכה כארבע שנים, עד לשנת 2009, וכי בפגישה עם הנתבעת 2 ובעלה, מר חנא, ביום 3/9/09, הנתבעת 2 מסרה לידיו שלושה שיקים אישיים שלה ( נספחים ג' 5 – ג' 7 לתצהירו ), לשם פירעון חובה של הנתבעת 1, וכן חתמה על שיק הביטחון כערבה, וסוכם בין הצדדים הנ"ל כי, שיק הביטחון, שנמסר ללא תאריך, שם וסכום, ישמש הן להבטחת תשלום החובות המגיעים לחברת א.י. אדיר בע"מ והן להבטחת תשלום החובות המגיעים מהנתבעת 1 לתובעת, וכי חברת א. י. אדיר בע"מ רשאית להסב אותו לתובעת, במידה ויצטבר חוב לטובת התובעת ( סעיפים 11-18 לתצהיר ). בעדותו בבית המשפט ציין מר יורם אותה הגרסה הנ"ל שתיאר בתצהירו, כאמור, לרבות לעניין נסיבות מסירת שיק הביטחון על ידי הנתבעת 2 ומר חנא, וההסכמה כי הוא ישמש לביטחון הן לטובת חברת א.י. אדיר והן לטובת התובעת, וכי הנתבעת 2 חתמה על שיק זה כערבה, בנוכחותו ובנוכחות שותפו, מר גבריאל ביטון ( להלן – "גבריאל" ), וכן מסרה לו שיקים אישיים שלה.

מר גבריאל ציין, בתצהיר העדות הראשית מטעמו, כי, בפגישה שהתקיימה במשרדו בעפולה, בנוכחות יורם, הנתבעת 2 ומר חנא, הנתבעת 2 מסרה להם שלושה שיקים אישיים שלה ( נספחים ג' 5– ג' 7 לתצהירו ), וכן חתמה כערבה על שיק הביטחון, אשר נמסר לתובעת במועד מוקדם יותר, ביודעה ובהסכמתה, במעמד חתימתה כערבה על שיק הביטחון, כי חברת א.י. אדיר בע"מ רשאית להסב את שיק זה לתובעת, לפירעון חוב שיצטבר לזכות האחרונה ( סעיפים 14-17 לתצהיר ). בעדותו בבית המשפט ציין מר גבריאל תיאור זהה לזה שציין בתצהירו הנ"ל ( עמוד 9 לפרוטוקול ישיבת יום 28/5/12 ).

הנתבעת 2 והעד מטעמה, מר חנא, ציינו, בתצהירי העדות הראשית מטעמם, כי, הנתבעת 2 חתמה על שיק הביטחון כמורשית חתימה של הנתבעת 1 וכי היא לא חתמה על שיק זה כערבה, וחתימתה על גב השיק כערבה הינה מזויפת. עוד טענו השניים כי הנתבעת 1 שילמה את מלוא חובה לחברת א.י. אדיר בע"מ, ולכן, שיק הביטחון בטל מעיקרו, מאחר והוא ניתן אך לטובת חברה זו, בעוד שלא הוסכם עם התובעת כי הוא יהיה גם לטובת גורם אחר או שחברת א.י. אדיר בע"מ תוכל להסב אותו לטובת התובעת לשם תשלום חובות המגיעים לזו מהנתבעת 1 ( סעיפים 6-11 לתצהיר נתבעת 2 וסעיפים 6-13 לתצהיר מר חנא ).

נטל ההוכחה, לעניין טענת זיוף חתימתה של נתבעת 2 כערבה על שיק הביטחון, מונח על כתפי התובעת, בהיצמד לכלל המורה כי, המוציא מחברו עליו הראיה. שכן, על המבקש להסתמך על חתימה של צד על שטר מסוים, לצורך חיובו של צד זה לפי השטר, להוכיח כי חתימה זו הינה של אותו צד להליך, וכי אין המדובר בחתימה מזויפת. גם פקודת השטרות מורה כי אין מחייבים אדם כמושך, מסב או קבל של שטר, בהעדר חתימתו אדם זה בתור שכזה ( סעיף 22 לפקודה ), ואין רוכשים זכות לפי השטר שהחתימה עליו מזויפת, ואין אוכפים את פירעונו של שטר זה ( סעיף 23 לפקודה ).

התובעת לא הגישה חוות דעת מומחה להוכיח כי החתימה על גב שיק הביטחון, לפיה, הנתבעת 2 הינה ערבה לתשלום סכום שיק זה, הינה חתימתה של נתבעת זו, ולא ניתן הסבר סביר לאי הגשת חוות דעת מומחה כאמור, שעה שהתובעת מבקשת להסתמך על חתימה זו כדי לחייב את הנתבעת 2 בתשלום סכום השיק והחוב המגיע לה מהנתבעת 1.

יורם וגבריאל ציינו, כאמור, כי ביום 3/9/09, באותו מעמד בו, לטענתם, הנתבעת 2 חתמה כערבה על שיק הביטחון, היא מסרה להם שיקים אישיים, להבטחת תשלום החוב המגיע לתובעת מהנתבעת 1. לא מצאתי כל היגיון והסבר סביר לכך שהנתבעת 2 תמסור לתובעת, בגין חוב המגיע לה מהנתבעת 1, גם ערבות אישית שלה, ע"י חתימתה כערבה על שיק הביטחון, וגם שיקים אישיים שלה, והרי, המדובר באותם צדדים, באותה התקשרות ובאותם חובות של הנתבעת 1 לזכות התובעת. לא שוכנעתי כי הנתבעת 2 נתנה שתי בטוחות ( ערבות אישית לתשלום שיק הביטחון של הנתבעת 1 וכן שיקים אישיים שלה ) לתשלום חוב זה של הנתבעת 1 לתובעת. משמסרה הנתבעת 2 שיקים אישיים שלה לפירעון החוב המגיע מהנתבעת 1 לתובעת, לא היה מקום וצורך כי היא תחתום כערבה על שיק הביטחון, והטענה של עדי התובעת, לפיה, התובעת הסכימה לחתום על השיק כערבה, בנוסף למתן שיקים שלה, נותרה תמוהה, לא משכנעת וחסרת היגיון. מר יורם, שציין בעדותו כי הנתבעת 2 חתמה כערבה על שיק הביטחון, באותו מפגש בו מסרה את השיקים האישיים ( עמוד 7 שורה 24 לפרוטוקול ), העיד כי:

" אני אומר שההתחייבויות כאן כפולות, יש שיקים והם חזרו ושיק ביטחון שהוא במקביל לשיקים אלה ".

( עמוד 8 שורות 2-3 לפרוטוקול ).

הכפילות הנ"ל במתן הערבויות לתשלום אותו חוב, לא נתמכה בהסבר מניח את הדעת. בהתייחס לטענה זו, היינו, כי הנתבעת 2 גם חתמה כערבה על שיק הביטחון וגם מסרה שיקים אישיים, להבטחת אותם חובות, ציין כי:

" לשאלתך אם חתמה כערבה למה שתתן שיקים אישיים שלה, אני משיב שחשבנו שהשיקים שלה הם חיים ולא מתים כמו החברה וחשבנו שגם הערבות האישית שלה שווה כסף, כמו שחשבנו אז ,.

( עמוד 7 שורות 25-26 לפרוטוקול ).

דבריו הנ"ל של מר יורם לא מהווים הסבר סביר לכך שהנתבעת 2 תסכים למסור הן ערבות אישית והן שיקים אישיים לתשלום אותם חובות של הנתבעת 1. גם העד הנוסף מטעם התובעת, מר גבריאל, לא סיפק, בעדותו בבית המשפט, הסבר סביר לכך שהנתבעת 2 תחתום כערבה על שיק הביטחון, שעה שהסכימה לדרישתם שלו ושל יורם למסור להם, לתשלום חובות הנתבעת 1, שיקים אישיים.

על כן, שוכנעתי כי לא הוכח כי הנתבעת 2 חתומה על שיק הביטחון כערבה, וכי החתימה על גב שיק זה היא של הנתבעת 2.

באשר לטענת התובעת, לפיה, הנתבעת 2 ומר חנא הסכימו כי שיק הביטחון ישמש הן לטובת חברת א.י. אדיר בע"מ והן לטובת התובעת, וכי חברת א.י. אדיר בע"מ תהיה רשאית להסב שיק זה לטובת התובעת, במידה וייוצר חוב המגיע לזו מהנתבעת 1, מצאתי כי לא הוכחה. עיון בהעתק השיק ( נספח ב' לתצהירי הנתבעות ), מלמד כי הוא ניתן לטובת חברת א.י. אדיר בע"מ, בעוד שלא נרשם על גביו כי הוא ניתן גם לטובת התובעת. מר יורם אישר, בעדותו בבית המשפט, כי שיק הביטחון ניתן על ידי נתבעת 1 לטובת החברה א.י. אדיר בע"מ ( עמוד 6 שורה 21 לפרוטוקול ). בצד עדות זו, לא ניתן כל נימוק להסביר מדוע נמנעו נציגיה הנ"ל של התובעת מלציין, על גבי השיק, כי המדובר בשיק לביטחון לטובת שתי החברות, התובעת וחברת א.י. אדיר בע"מ. יתרה מזאת, עיון בקבלה שניתנה לנתבעות כנגד מסירת שיק הביטחון ליורם ולגבריאל ( נספח א' לתצהירי נתבעת 2 ומר חנא ), מגלה כי, נותן הקבלה היא חברת א.י. אדיר בע"מ, בעוד שפרטי התובעת אינם מופיעים כלל על גבי קבלה זו, כמי שקיבלה את שיק הביטחון לטובתה, ולא צוין בגוף הקבלה כי השיק הינו גם לטובת התובעת וגם לטובת חברת א.י. אדיר בע"מ, ולא נרשמה בגוף הקבלה הנ"ל כל הערה המתעדת הסכמה, לפיה, חברת א.י. אדיר בע"מ רשאית להסב את השיק נשוא הקבלה לתובעת. ועוד, מר יורם העיד כי, הוא ביקש ממנהל הנתבעת 1, מר חנא, להביא את הנתבעת 2 למשרדו, על מנת שזו תמסור שיקים אישיים שלה וכן תחתום כערבה על שיק הביטחון, וביום 3/9/09 הגיעו הנתבעת 2 ומר חנא למשרדו של יורם, ובמעמד זה חתמה הנתבעת 2 כערבה על שיק הביטחון ( עמוד 7 שורות 5-6 לפרוטוקול ). לא מצאתי כל הסבר סביר לפשר הימנעותם של נציגי התובעת, יורם וגבריאל, שנכחו באותה פגישה, מלערוך הסכם בכתב, בו תתועד הסכמתה הנטענת של הנתבעת 2, לפיה, היא מסכימה כי שיק הביטחון ניתן להן הבטחת תשלום החוב המגיע מנתבעת 1 לחברת א.י. אדיר בע"מ והן להבטחת תשלום החוב המגיע לתובעת. משטרח מר יורם וביקש כי הנתבעת 2 תחתום, לטענתו הוא, כערבה על השיק וכן תמסור שיקים אישיים שלה, הכל על מנת להבטיח את זכויותיה של התובעת, סביר היה כי הוא ידאג לעריכת הסכם בכתב, המתעד את ההסכמה הנטענת של הנתבעת 2 לאמור לעיל. העדרו של הסכם בכתב, לעניין הנ"ל, מלמד כי הסכם כאמור כלל לא נכרת בין הצדדים, וכי המסקנה המתבקשת היא, כי לא הוסכם כי שיק הביטחון ישמש גם לטובת התובעת אלא רק להבטחת תשלום החובות המגיעים לחברת א.י. אדיר בע"מ. מר יורם נדרש לתהייה הנ"ל בדבר אי עריכת הסכם בכתב, והגיב כי:

" לשאלתך למה הסיכום שכביכול אותו שיק גם יהיה לטובת בית המשאבה, למה אותו סיכום לא נרשם על דף או נייר בצורה מסודרת, אני משיב שאתה לא מתכוון להעניש אותי על זה, בקודים שלי לא צריך שיק ביטחון...".

( עמוד 7 שורות 7-9 לפרוטוקול ).

דבריו הנ"ל אינם בבחינת הסבר סביר, כלל.

תהייה נוספת מתעוררת לנוכח העובדה כי יורם וגבריאל לא ביקשו מהנתבעת 2 למסור להם שיק ביטחון נוסף לטובת התובעת, באותו מעמד בו היא מסרה את שיק הביטחון הנ"ל לטובת חברת א.י. אדיר בע"מ. שכן, אף בהנחה והיה ניתן הסבר סביר לאי עריכת הסכם בכתב בין הצדדים, לא ניתן כל הסבר סביר לכך ששני נציגיה של התובעת לא דרשו מהנתבעת 2 ומרחנא למסור שיק ביטחון שני, לטובת התובעת, בצד שיק הביטחון הנ"ל, שנרשם לטובת חברת א.י. אדיר בע"מ. יורם התייחס לכך בעדותו בבית המשפט, וציין כי:

" היות ואני לא רוצה להטריח את הלקוחות שלי אני לוקח שיק אחד כי זה לא נעים להוציא שיק ביטחון. אני מיידע את הלקוח שהשיק הביטחון ערב לשתי החברות...".

( עמוד 7 שורות 3-4 לפרוטוקול ).

דבריו לעיל של יורם לא משכנעים, כלל. שכן, בצד הטענה כי הוא לא רצה להטריח את הלקוח, הנתבעות, על ידי דרישה למסירת שיק ביטחון נוסף, הוא כן ביקש מהנתבעת 2 שיקים אישיים שלה, להבטחת תשלום החובות עצמם. דרישתו זו מהנתבעת 2 למסור שיקים אישיים, מותירה את טענתו, לפיה, לא ביקש שיק ביטחון נוסף ולא ערך הסכם בכתב, על מנת להטריח את הלקוח, תמוהה עד מאוד.

טענתו של מר יורם, לפיה, המדובר בשתי חברות שלובות, והיותו מנהל של חברת א.י. אדיר בע"מ בצד היותו הבעלים של התובעת, אין בהן כדי לבטל את העובדה, לפיה, המדובר בשתי ישויות משפטיות נפרדות ועצמאיות, וכי התקשרות חוזית של אחת מהן עם גורם מסוים לא מהווה, אוטומטית, התקשרות של השנייה עם אותו הגורם, וכי זכותה של האחת, לפי הסכם שבינה לבין גורם אחר, לא מוענקת גם לשנייה, אך בשל היותן שלובות ומנוהלות על ידי אותו צוות, כאמור.

על כן, הגעתי לכלל מסקנה כי, לא הוכח כי שיק הביטחון ניתן גם לטובת התובעת ולא הוכח כי הוסכם בין הצדדים כי שיק זה ניתן להסבה מחברת א.י. אדיר בע"מ לתובעת.

מר יורם אישר, בעדותו בבית המשפט, כי הנתבעת 1 שילמה את כל חובה לחברת א.י. אדיר בע"מ ( עמוד 7 שורה 27 לפרוטוקול ). משכך, ומאחר ושיק הביטחון ניתן אך לטובת חברה זו בלבד, ומאחר והחוב המגיע לחברה זו מהנתבעת 1 שולם במלואו, כאמור, יש לקבוע כי שיק זה הפך לבטל וכי אין לו כל תוקף משפטי כלפי הנתבעת 1, שכן, החוב בגינו הוא ניתן לשם הבטחת תשלומו שולם במלואו, ובכך פג תוקפו של שיק זה, שהינו לביטחון בלבד. על כן, ואף בהנחה והייתי מגיע למסקנה כי הנתבעת 2 חתמה כערבה על שיק הביטחון וכי חתימתה שם אינה מזויפת, אין בכך כדי להביא לחיוב הנתבעות לפי שיק הביטחון, שכן, אין חולק כי החוב המגיע לחברת א.י. אדיר בע"מ שולם, כאמור, ובכך, פג תוקפו של שיק זה, ושעה ולא הוכח כי בין הצדדים נכרת הסכם לפיו שיק זה ניתן גם לטובת התובעת, וכי חברת א.י. אדיר בע"מ רשאית להסב אותו לתובעת, לפירעון חוב המגיע לאחרונה מהנתבעת 1.

מאחר ושוכנעתי כי הנתבעת 2 אינה חתומה כערבה על שיק הביטחון, הרי שהתובעת לא רכשה כל זכות בשיק זה כלפי הנתבעת 2, זאת, בהתאם להוראות סעיף 22-23 לפקודת השטרות. כמו כן, מאחר והעדים מטעם התובעת, יורם וגבריאל, הינם בעלי זיקה ישירה ומהותית ללשתי החברות יחד, א.י. אדיר בע"מ והתובעת, ומאחר ושיק הביטחון ניתן לטובת חברת י.א. אדיר בע"מ בלבד, ושני העדים הנ"ל ידעו, כפי שאישר מר יורם, כי הנתבעת 1 שילמה את כל חובה לחברת א. י. אדיר בע"מ, הרי שהתובעת איננה "אוחזת כשורה" בשיק זה, משידעה היא כי שולם מלוא החוב בגינו ניתן שיק ביטחון זה, והתובעת, באמצעות שני עדיה הנ"ל, ידעה כי פגה זכותה של חברת א.י. אדיר בע"מ בשיק, ומשכך, גם בטלה גם זכותה היא בו, משאינה בבחינת "אוחזת כשורה" בשיק. לכן, הסבת השיק מחברת א.י. אדיר בע"מ לתובעת, שלא הייתה בהסכמת הנתבעות כי השיק ישמש גם כבטוחה לתשלום חובות המגיעים לתובעת, לא הקנתה לתובעת כל זכות בשיק זה, כצד שלישי לעסקת היסוד בין הנתבעת 1 לבין חברת א.י. אדיר בע"מ.

מר יורם ציין בתצהירו כי, הכרטסת המצורפת לתצהיר ( נספח ב' לתצהיר ) מתעדת את המצב הכספי של הנתבעת 1, ללא תוספת של ריבית והצמדה, וכי החשבוניות המצורפות שם ( נספחים א' 1 – א' 11 לתצהיר ) מתעדות את הסחורה שסופקה לנתבעת 1 ושתמורתה לא שולמה ( סעיף 24-25 לתצהיר ). כן ציין מר יורם, בסעיף 26 לתצהיר, כי מחיר הבטון שסופק לנתבעת 1 סוכם עמה מראש, וכי הנתבעת 1 מעולם לא העלתה כל טענה לגבי מחירים אלו או לגבי כמויות הבטון הרשומות בחשבוניות הנ"ל ואלה שסופקו לה, שעה שהיחסים ביניהן נמשכו תקופה של כארבע שנים. לטענתו, לאחר אספקת כמות מסוימת של בטון לנתבעת 1, הייתה זו מוסרת שיקים אך לאחר בדיקת כמות הבטון שסופקה, ולפי המחיר שסוכם מראש ( סעיף 28 לתצהיר ). לפי מר יורם, עד להגשת כתב ההגנה, לא העלתה הנתבעת 1 כל טענה כנגד מחירי הבטון והכמות שסופקה ( סעיף 28 לתצהיר ).

מר גבריאל מסר בתצהירו גרסה דומה לגרסה הנ"ל של יורם.

שוכנעתי כי הכרטסת הנ"ל, המצורפת לתצהירי העדים מטעם התובעת, משקפת נכונה את מצב הפעילות הכספית של הנתבעת 1 אל מול התובעת, לרבות התמורה בה הייתה חייבת זו לתובעת, בגין כמויות הבטון שסופקו, והסכומים ששולמו על ידי הנתבעת 1 לתובעת. שכן, הכרטסת הנ"ל מתעדת את השיקים ששולמו לתובעת על ידי הנתבעת 1 והשיקים הפרטיים של הנתבעת 2 ( נספחים ג'1 – ג' 7 לתצהירים ), את סכומי השיקים הנ"ל ואת זמן פירעונם, בדיוק כפי שפרטים אלה מופיעים על גבי השיקים עצמם, וכן מתעדת הכרטסת את שיק הביטחון, על סך 350,000 ₪, וזמן פירעונו, שהינו 9/11/09, כפי שמופיע על גבי השיק עצמו .

אימות נוסף לתוכנה של הכרטסת מצאתי בעדותו של העד מטעם נתבעת 1, מר חנא, אשר העיד כי:

" נתתי 75,000 ₪ בשיקים והם נפרעו וכובדו ועוד 20,000 ₪ במזומן ".

( עמוד 11 שורה 18 לפרוטוקול ).

ואכן, הדבר מתועד בכרטסת הנ"ל, בה נרשם כי הנתבעת 1 שילמה, ביום 9/8/09, שני סכומים, האחד בסך של 38,000 ₪, כשלידו מופיע המועד 5/10/09, והשני בסך של 37,000 ₪, לידו נרשם המועד 30/10/09, ( בסה"כ 75,000 ₪ ), ומיד לאחריהם מופיע סכום ששולם ביום 17/8/09, בסך של 20,000 ₪.

אימות נוסף לתוכן הכרטסת הנ"ל נמצא בדברי העד מטעם הנתבעות, מר חנא, שהעיד כי:

" לשאלתך אם באוגוסט חזר שיק כי אין כיסוי, כמה שזכור לי היה שיק 42,000 ₪ ב – 10.8 ".

( עמוד 11 שורה 26 לפרוטוקול ).

עיון בכרטסת מגלה כי שיק זה אכן תועד שם, באופן חופף לדברי מר חנא, לגבי סכום השיק ומועד הפירעון שחל בחודש אוגוסט 2009, ואף תועד בכרטסת הנ"ל כי שיק זה חולל ביום 10/8/09, באופן העולה בקנה אחד עם הצהרתו לעיל של מר חנא. ואם לא די בכך, הרי שמר חנא העיד כי:

" כל התשלומים הופיעו בכרטסת ".

( עמוד 11 שורה 25 לפרוטוקול ).

דבריו הנ"ל של מר חנא, לפיהם, הכרטסת משקפת נכונה את הסכומים ששולמו לתובעת, מחזקים את המסקנה כי כלל האמור בכרטסת הינו אמת, גם לעניין יתרת החובה, אשר נגזרת משני פרמטרים: כמות הבטון שסופקה ומחירה.

כך גם מצאו ביטוי בכרטסת הנ"ל המחרים שצוינו בחשבוניות שצורפו לתצהירי העדים מטעם התובעת. כך, שסכום החשבונית מיום 30/6/09, על סך של 74,551 ₪ ( נספח א' 7 לתצהיר יורם ), מתועד בכרטסת ( ליד הספרה 300 ), לפי סכום זה ומועד ביצוע השירות, ביום 30/6/09. כך גם חשבונית בסך של 6,198 ₪, מיום 31/8/09, מצאה ביטוי בכרטסת ( סעיף בעל ספרה 413 ), לפי סכום זה ומועד השירות, כחלק מיתרת החובה של הנתבעת 1. גם סכום החשבונית מיום 31/7/09, על סך של 73,877 ₪, מופיע בכרטסת הנ"ל ( ספרה 353 ). נוסף לחשבוניות הנ"ל, צירפה התובעת לתצהירי העדים מטעמה חשבוניות נוספות, שגם הן תועדו בכרטסת הנ"ל, במסגרת יתרת חובה של הנתבעת 1, ואלה הן: חשבונית מיום 31/3/09, בסך של 24,524 ₪ ( נספח א' 2 לתצהירים ), וחשבונית מיום 30/4/09, בסך של 45,114 ₪ ( נספח א' 3 לתצהירים ), וחשבונית מיום 1/5/09, בסך של 31,601 ₪ ( נספח א' 4 לתצהירים ), וחשבונית מיום 1/6/09, בסך של 64,518 ₪ ( נספח א' 5 לתצהירים ), וחשבונית נוספת מאותו יום, בסך של 19,915 ₪ ( נספח א' 6 לתצהירים ), וחשבונית מיום 31/3/09, בסך של 30,449 ₪ ( נספח א' 6 לתצהירים ), וחשבונית מיום 31/8/09, בסך של 49,872 ₪, וחשבונית מיום 23/9/09, בסך של 17,763 ₪. סה"כ 438,382 ₪. הנתבעת 1 שילמה, כפי שהעיד מר חנא וכפי שתועד בכרטסת הנ"ל, סך של 95,000 ₪ ( שיקים בסך כולל של 75,000 ₪ וסך של 20,000 ₪ במזומן ), ולכן, יתרת החובה היא בסך של 343,382 ₪.

מר חנא, העיד כי:

" לשאלתך האם נכון שרכשנו בממוצע בטון בסכום של עשרות אלפי ₪, אני אומר – הכל כתוב בחשבוניות... היינו מושכים כל החודש ובסוף החודש היה מתקשר אלי והייתי הולך אליו ומשלם לו בשיקים ".

( עמוד 10 לפרוטוקול ).

דבריו הנ"ל של מר חנא מהווים, למעשה, הודאה כי החשבוניות מתעדות את התמורה שמגיעה לתובעת בגין הכמויות שסופקו.

גם נסיבות ואופן הפעילות העסקית של הנתבעת 1 והתובעת, במסגרת ההתקשרות בין השתיים, תומכים בגרסת התובעת, לעניין כמויות הבטון שסופקו לנתבעת 1 ולמחיר שסוכם בין השתיים. שכן, ההתקשרות בין הנתבעת 1 לבין התובעת נמשכה מספר שנים, החל משנת 2005 ועד לשנת 2009 לערך. התובעת סיפקה לנתבעת 1 כמויות בטון במספר רב של הזדמנויות, לצורך ביצוע מספר פרויקטים, והנתבעת מס' 1 לא הגישה, לראיה מטעמה, כל מסמך המתעד פנייה שלה את התובעת, בה היא מסתייגת ממחיר הבטון שהתובעת דרשה לקבל ממנה ואשר נרשם בחשבוניות הרלבנטיות, או מסתייגת מכמות הבטון שהתובעת ביקשה כי תקבל תמורתה, לפי אישורי הביצוע המצורפים לתצהירי העדים מטעם התובעת. העובדה, לפיה, הנתבעת 1 קיבלה מהתובעת שירות של אספקת בטון למשך מספר שנים, תוך שהנתבעת 1 משלמת לתובעת כספים בתמורה לכך, במספר הזדמנויות, כולל בשיקים שלא כובדו, ולרבות שיק ביטחון ושיקים אישיים של הנתבעת 2, מוכיחה, כשלעצמה, כי הנתבעת 1 אישרה, בפועל, את קבלת הכמויות שהתובעת ביקשה, במשך הזמן, את התמורה כנגדן, וכי המחירים שהתובעת ביקשה כנגד שירות זה ואשר תועדו בחשבוניות הרלבנטיות, היו המחירים שסוכמו מראש בין הצדדים. טענתה של הנתבעת 1 כיום, לפיה, המחירים שסוכמו בין הצדדים היו נמוכים מהמחירים להם טוענת התובעת, וכי היא לא קיבלה את כל כמויות הבטון שלטענת התובעת כי סופקו לה, היא טענה כבושה, שהועלתה בשיהוי ניכר וללא הסבר סביר, ואין כל הסבר מניח את הדעת מאת הנתבעת 1 לכך שהסכימה להמשיך ולרכוש סחורה מהתובעת, למשך מספר שנים, שעה שהתובעת דורשת לקבל ממנה מחירים, שלטענת הנתבעת 1 גבוהים מהמחיר שהוסכם עליו מראש, או שהתובעת טוענת לכמויות בטון שעולות על הכמויות שסופקו בפועל. לעומת החשבוניות שצורפו לתצהירי העדים מטעם התובעת, ואשר נמסרו לנתבעת 1 במהלך השנים, כנגד הסחורה שסופקה לנתבעת 1, נמנע מר חנא מלהגיש כל ראיה התומכת בטענתו, לפיה, הצדדים הסכימו על המחירים שמפורטים בתצהירו הוא, ולא הגיש כל מסמך בכתב להוכיח כי הוא פנה אל התובעת בהסתייגות לגבי המחירים והכמויות המופיעים בחשבוניות. לא מצאתי לייחס כל משקל למסמך שצורף לתצהיר מר חנו ( נספח ו' לתצהיר ), שעניינו פירוט כמויות הבטון לפרויקטים השונים, שכן, לא הוכח כי עד זה הינו בעל מומחיות ומקצועיות המאפשרות לו לחשב את כמויות הבטון שנדרשו לכל פרויקט ופרויקט במשך השנים, והרי מסמך זה אינו חוות דעת מומחה, כלל, ולא שוכנעתי כי המדובר במסמך אשר נערך בזמן אמת, תוך כדי אספקת כמויות הבטון על ידי התובעת, בהזדמנויות השונות והרבות, אלא שהמדובר בריכוז פרטים, שנרשמו לפי עדות סברה של העד, בדיעבד ועל פי תוכניות, שכלל לא הוגשו לראיה מטעם הנתבעות. כך העד מר חנא, לעניין זה:

" אני ערכתי את המסמכים האלה במהלך העבודה נהלתי את זה. אחרי שראיתי שהעניין נסגר והם לא רוצים להקשיב לי ערכתי את הכמויות כל אלמנט ואלמנט לפי התוכניות...

לשאלתך מה ההפרש בין הכרטסת לבין החוב שאני טוען לו, אני משיב שאני עוד לא יודע בדיוק.

אני לא מהנדס...

לשאלתך למה לא ישבתי במהלך שלוש השנים שעברו ולקחתי את המסמכים ועשיתי את החישוב לפי החישוב שלי, ואמרתי לתובעת קחו את מה שמגיע לכם, אני משיב שאמרתי להם שנשב בבית שלי אבל הם התעקשו על הכמות שלהם ".

( עמוד 12 לפרוטוקול ).

ראשית, בהנחה ומר חנא רשם את כמויות הבטון שהושקעו בפרויקטים השונים, במהלך ביצוע העבודות בפרויקטים אלה, הרי שהדבר מעורר תהייה עמוקה, שכן, אילו אכן היה לפניו תיעוד זה של כמויות, אין כל הסבר לכך שהוא לא פנה לתובעת בדרישה לתקן את דרישתה לעניין הכמות של הבטון ולעניין המחיר שהיא דורשת, ואף לא הפסיק את ההתקשרות עמה, במידה וזו סירבה לבקשתו לתקן את המחיר ואת כמות הבטון שסופקה, לעומת החשבוניות שנרשמו, כאמור. שנית, מר חנא לא ידע לומר מה החוב שלטענתו מגיע מהנתבעת 1 לתובעת, גם בהתבסס על החישובים שהוא ערך, במסמך לעיל, והדבר מעורר אף הוא תהייה עמוקה, באשר לגרסתה של הנתבעת 1, המודה בקיומו של חוב המגיע ממנה לתובעת, אך לא יודעת לציין מה סכום החוב.

ועוד, מר חנא העיד כי:

" היינו מושכים כל החודש ובסוף החודש היה מתקשר אלי והייתי הולך אליו ומשלם לו בשיקים...

לגבי המחיר, כל הזמן היתה לי טענה. אמרתי לו במפורש וכל הזמן אמר שנדבר. אני המשכתי לקנות על סמך זה שהוא הבטיח שנשב לגבי המחיר. לא עשה חוזה. הוא אמר שיתקן את המחיר...".

( עמוד 10 לפרוטוקול ).

טענתו הנ"ל של מר חנא, לפיה, הוא טען בפני התובעת, במספר הזדמנויות, לגבי מחיר הבטון שהיא דורשת, לא נתמכה בראיה כלשהי, ולא ניתן כל הסבר סביר לכך שהנתבעת 1, אילו חלקה על המחיר שהתובעת דרשה לקבל כנגד הבטון שסיפקה לה, לא טרחה לערוך הסכם בכתב בינה לבין התובעת, המתעד את המחיר המוסכם של הבטון שהתובעת תספק לה. התנהלות הנתבעת 1 משך השנים, כאשר היא רכשה מאת התובעת כמויות שונות של בטון, בגינן שילמה במספר הזדמנויות בשיקים, שחלקם נפרע, מלמדת כי לא היו לה כל הסתייגויות לגבי המחירים או הכמויות, עבורן נדרשה לשלם לתובעת. מר חנא נדרש לתת הסבר לפשר הסכמתו לשלם לפי המחיר שביקשה התובעת, וציין:

" לשאלתך למה לא שילמתי את המחיר שאני חושב שהוא המחיר האמיתי, אני שילמתי בשיקים...".

( עמוד 11 שורה 17 לפרוטוקול ).

דבריו הנ"ל של העד אינם הסבר מניח את הדעת לפשר תשלום התמורה לפי המחיר שציינה התובעת, אילו אכן לא היה זה המחיר עליו הסכימו הצדדים מראש. עוד העיד מר חנא כי:

" לשאלתך מדוע מאז ועד היום לא שילמתי את החוב הזה, אני משיב שתי סיבות כמויות והפרשי מחיר. הם ביקרו אצלי בבית ודברנו על זה החברה נכנסה לקשיים וחלק מהלקוחות שלנו לא שילמו ולכן לא יכולנו לשלם. אני לא מכחיש שיש חוב...".

( עמוד 12 לפרוטוקול ).

גם הנתבעת 2, הבעלים של הנתבעת 1 , העידה כי:

" השיקים שנתתי לא נפרעו. את הבטון קבלנו.

לשאלתך למה אני לא משלמת, כי הפסקנו לעבוד ואין כסף ".

( עמוד 13 שורות 19-20 לפרוטוקול ).

יוצא כי, הנתבעת 1 מודה בקיומו של חוב המגיע לתובעת, אם כי חולקת על גובהו של חוב זה. הצהרתו הנ"ל של העד חנא מחזקת את המסקנה לפיה הנתבעת 1 לא שילמה את החוב לתובעת אך בשל קשיים כספיים, ולא שוכנעתי כי אי תשלום החוב נבע עקב מחלוקת לגבי המחיר או הכמות, אלא עקב קשיים כספיים להם נקלעה נתבעת 1.

ב"כ הנתבעות טוען, בסיכומיו בכתב, כי, התובעת לא הגישה לראיה מטעמה את תעודות המשלוח, בניגוד להצהרתה כי אלה אכן הוגשו בצירוף לחשבוניות, אף שצורפו שם אישורי ביצוע בלבד, ולטענתו, יש בכך כדי להפריך את הטענה לעניין הכמויות והמחירים המתועדים בחשבוניות, כאשר אי הגשת ראיה זו מחזקת את ראיות הנתבעות. אני דוחה טענה זו של ב"כ הנתבעות. שוכנעתי, מהנימוקים לעיל, כי הכרטסת, החשבוניות ואישורי הביצוע, התואמים האחד עם השני ואומתו בחלקן על ידי העד מטעם הנתבעות, מר חנא, כאמור, משקפים נכונה את התשלומים שביצעה הנתבעת 1 ואת הכמויות שקיבלה מהתובעת והמחירים המוסכמים ביניהם, בעוד שאי הגשת תעודות המשלוח לא גורעת ממשקלן של הראיות הנ"ל של התובעת.

מר יורם ומר גבריאל מציינים בתצהיריהם כי, אספקת הסחורה לנתבעת 1 נמשכה כארבע שנים, החל משנת 2005 לערך, וכי הבעיות בין הצדדים נוצרו באוגוסט 2009, עם חילול שיקים של הנתבעת 1 שלא כובדו בבנק, ולאחר חילופי דברים ופניות אל מר חנא, מנהל הנתבעת 1, הציע האחרון כי יינתנו שיקים של אשתו, היא הנתבעת 2, וכך התקיימה פגישה ביום 3/9/09, בה מסרה נתבעת 2 שלושה שיקים אישיים שלה, לשם הבטחת תשלום החובות המגיעים מהנתבעת 1 ( נספחים ג' 5 – ג' 7 לתצהירים העדים ), זאת, לאחר שהשיקים של הנתבעת 1 לא כובדו ( נספחים ג' 1 – ג' 4 לתצהירים ), ובהמשך, גם השיקים האישיים הנ"ל של נתבעת 2 לא כובדו בבנק.

הנתבעת 2 העידה כי היא נתנה את השיקים האישיים הנ"ל ליורם, בפגישה שהתקיימה במשרדו בעפולה, לאחר שהשיקים של הנתבעת 1 חזרו, וכי הנתבעת 1 קיבלה את הסחורה, חומרי הבטון, והשיקים האישיים הנ"ל לא נפרעו ( עמוד 13 שורות 18-19 לפרוטוקול ). לפי העתקי השיקים של נתבעת 2 ( נספחים ג' 5 – ג' 7 לתצהירי התובעת ), הרי שהמדובר בשלושה שיקים, האחד בסך של 39,000 ₪, ז"פ 30/11/09, השני בסך של 35,000 ₪, ז"פ 15/11/09, והשלישי בסך של 22,000 ₪, ז"פ 20/9/09 ( סה"כ - 96,000 ₪ ), כאשר המוטב לפי שלושת השיקים הינה התובעת. הנתבעת לא חלקה על כך כי החתימה על שלושת השיקים הנ"ל היא שלה, וכי היא מסרה אותם לעדים מטעם התובעת, בפגישה מיום 3/9/09. העובדה, לפיה, המוטב לפי השיקים הנ"ל הינה התובעת, להבדיל משיק הביטחון, שהמוטב לפיו הינה חברת א.י. אדיר בע"מ, מוכיחה, כשלעצמה, כי הנתבעת 2 מסרה את השיקים הנ"ל לתשלום חובות המגיעים מהנתבעת 1 לתובעת.

מכאן, נתבעת 2 חייבת, מכוח חבות שטרית, לפי שלושת השיקים הנ"ל, לשלם לתובעת את ערך שלושת השיקים הנ"ל שחוללו, כאשר סכום השיקים האישיים הנ"ל הינו חלק מהתמורה הכוללת המגיעה לתובעת מנתבעת 1, כפי שתיקבע להלן.

גם השיקים של הנתבעת 1 ( נספחים ג' 1 – ג' 4 ) שולמו על ידי הנתבעת 1 לטובת התובעת, כפי שעולה מהעתקי השיקים הנ"ל. אלה הם ארבעה שיקים, האחד על סך של 50,000 ₪, ז"פ 30/9/09, השני על סך של 37,000 ₪, ז"פ 5/10/09, השלישי על סך של 50,000 ₪, ז"פ 30/8/09, והרביעי על סך של 38,000 ₪, ז"פ 30/10/09, ( בסה"כ 175,000 ₪ ). ערך השיקים האלה, שחוללו, הינו חלק מיתרת החובה המגיעה לתובעת מאת הנתבעת 1, שהינה בסך של 343,382 ₪.

על כן, הריני לקבוע כי הנתבעת 1 חייבת לשלם לתובעת את מלוא יתרת החוב, בסך של 343,382 ₪, והנתבעת 2 חייבת לשלם לתובעת את ערך השיקים האישיים, בסך של 96,000 ₪, שהינו חלק מיתרת החוב הנ"ל. מכאן, הנתבעות, יחד ולחוד, חייבות לשלם לתובעת סך של 96,000 ₪, והנתבעת 1 חייבת לשלם לתובעת את היתרה, לאחר קיזוז הסכום הנ"ל מהחוב הכולל שהינו בסך של 343,382 ₪.

סוף דבר

אני מחייב את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובעת, תוך 45 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיהן, סך של 96,000 ₪, בתוספת ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעת, תוך 45 ימים המצאת פסק הדין לידיה, סך של 247,382 ש"ח, בתוספת ריבית והצמדה כדין, מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

הנתבעות, יחד ולחוד, תשלמנה לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪, תוך 45 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיהן.

המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, יח טבת תשע"ג, 31 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.