1. בפניי תביעה לפינוי מושכר אשר הוגשה ע" עמידר, החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ (להלן: "התובעת") כנגד הנתבע.

טענות התובעת

2. התובעת טוענת, כי הדירה ברחוב מוצקין 19/24 בנתניה, הושכרה לה"ה מרים ושמעון עמר (להלן: "הדיירים החוזיים") עפ"י חוזה שכירות בלתי מוגנת מיום 22.5.80 (להלן: "הדירה").

3. הדיירים החוזיים התגרשו, ומר שמעון עמר (להלן: "הדייר החוזי") נותר לגור בדירה בגפו עד לפטירתו ביום 16.5.09.

4. לאחר פטירתו, פקע חוזה השכירות והתובעת זכאית לקבל לידיה את הדירה.

5. התובעת טוענת, כי הנתבע מחזיק בדירה שלא כדין, ולכן חייב לפנותה.

6. עוד נטען, כי הנתבע לא התגורר בדירה שלוש שנים לפני פטירת הדייר החוזי, ולכן אינו זכאי להיחשב כדייר ממשיך וכי אף הוועדה העליונה מטעם משרד הבינוי לא אישרה בקשתו של הנתבע להכיר בו כדייר ממשיך מאחר ולא עמד בתנאי חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח – 1998 (להלן: "החוק").

7. לפיכך עותרת התובעת לפינוי הנתבע.

טענות הנתבע

8. הנתבע טוען, כי התגורר בדירה עם אביו המנוח משנת 1980 ועד לעצם היום הזה, ולפיכך, רכש מעמד של "דייר ממשיך", כמשמעותו בסעיף 1 לחוק.

9. הנתבע מאשר, כי חתם על הסכמי שכירות לדירה אחרת ואף הגיש בקשות למתן סיוע בדיור למשרד הבינוי והשיכון על יסוד אותם הסכמי שכירות. לטענתו עשה כן עקב מצבו הכלכלי הקשה והתמכרותו לסמים, הגם שהלכה למעשה, לא התגורר מעולם בדירה שלכאורה שכר ובגינה קיבל סיוע בדיור ממשרד הבינוי והשיכון והתגורר לטענתו בדירת אביו נשוא הדיון.

10. לפיכך, טוען הנתבע, כי הוא זכאי להמשיך ולהחזיק בדירה ויש לדחות את התביעה.

דיון והכרעה

11. השאלה העומדת בבסיס התביעה, הינה, האם הנתבע הינו "דייר ממשיך" כהגדרתו בחוק.

חוק הדיור הציבורי אינו מקנה לקרובי משפחתו של אדם המתגורר בדיור הציבורי, זכות אוטומטית להתגורר בדירה לאחר מותו. זכותו של קרוב משפחה להתגורר בדירה תלויה בעמידה במספר קריטריונים המנויים בחוק. סעיף 3 לחוק מגדיר את הזכות לשכירות של הדייר הממשיך:

"נפטר זכאי... יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו...".

12. "דייר ממשיך" הוגדר בסעיף 1 לחוק כדלקמן:

"דייר ממשיך" – בן זוג של זכאי שנפטר או זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הוריהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי".

13. ובמילים אחרות, בהתאם לחוק כדי שהנתבע, בנו של ה"דייר החוזי", יוכר כ"דייר ממשיך", עליו להתגורר עם הדייר החוזי משך שלוש שנים לפחות סמוך למועד פטירת הדייר החוזי.

14. אין מחלוקת בין הצדדים, כי הדייר החוזי נפטר ביום 16.5.09. כלומר, על מנת שהנתבע יוכר "כדייר ממשיך", הוא אמור היה להתגורר בדירה לפחות 3 שנים בסמוך לפטירת הדייר החוזי.

15. התובעת הגישה דוחות מעגל.

בעניין זה, טען ב"כ הנתבע, כי משקלן הראייתי הינו אפסי הואיל והגב' טייאר – המצהירה מטעם התובעת, אשר נחקרה בבית המשפט, היתה רכזת השטח של הדירה החל משנת 2008 בלבד. עוד טען, כי גב' טייאר ערכה ביקור מעגל אחד בלבד בדירה ואת יתר ביקורי המעגל בדירה לא ערכה, ואין היא יודעת דבר על אמיתות תוכנם. מה עוד, שרכז השטח מר מלול אשר חתום על דוחות המעגל, עובד אצל התובעת והתובעת נמנעה מלהביאו לעדות.

16. בתי המשפט קבעו לא אחת, כי דוחות ביקורי המעגל מהווים "רשומה מוסדית" כהגדרתה בסעיף 35 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א – 1971.

לפיכך, קבילים המה להוכחת אמיתות תוכנם והנטל להפריך אמיתות תוכנם של הדוחות מוטל על הנתבע, שאם לא כן, יש לקבלם כ"ראיה לכאורה" לאמיתות האמור בהם. (ראה תיק אזרחי 50936/04 עמידר החברה לשיכון עולים בע"מ נ' קורשקוב לודמילה (פורסם במאגרים המשפטיים)).

17. בענייננו, מדוחות ביקורי המעגל אשר הוגשו לתקופה הרלוונטית ואף קודם לכן, עולה כי הדייר החוזי גר בדירה בגפו, דוחות המעגל נערכו בנוכחותו והוא אף חתם עליהם (למעט הדוח לשנת 2008 אשר לא נחתם על ידי הדייר החוזי אך הנסיבות מפורטות בגוף הדו"ח).

18. יתרה מכך, העדה מטעם התובעת העידה כי ביקרה את הדייר החוזי בשנת 2008 "הוא לא פתח לי את הדלת. 18.9.08 הייתי שם והאבא שמעון צעק לי דרך הדלת שהוא חולה סרטן והמטפלת כבר עזבה והוא נמצא לבד והוא לא רוצה לפתוח את הדלת. כשהגעתי למשרד, יצרתי עימו קשר טלפוני וביקשתי ממנו להביא לי מסמכים כדי שיקבל ההנחה בשכ"ד כי אחרת שכ"ד קופץ. שאלתי אותו אתה גר לבד ואף אחד לא עוזר לך, הוא אמר אני בקושי בקשר עם הילדים, אני גר לבד ולא רוצה טובות מאף אחד".

ובהמשך: "... אני יודעת שהוא גר לבד, היה רכז שטח קודם אהרון מלול ובכל הביקורים מצוין ששמעון ז"ל התגורר לבד..."

ובהמשך עדותה, פרטה הגב' טייאר את אופן מילוי דו"ח ביקור המעגל וההשלכות שיש לעובדה אם הדייר החוזי גר בדירה בגפו או מתגוררים בדירה ביחד איתו אנשים נוספים.

19. בפני בית המשפט לא עמדו דוחות ביקורי המעגל בלבד. בהתאם למסמכים אשר הוגשו על ידי התובעת, הסתברו העובדות הבאות:

א. כתובתו הרשומה של הנתבע במשרד הפנים היתה ברחוב ויצמן 8 דירה 12 בנתניה (מקום מגוריה של אימו).

הנתבע טען, כי רשם את כתובתו בבית אימו, הואיל והדייר החוזי היה אלכוהוליסט ופתח מכתבים שלו ולכן ביקש שהדואר שלו יישלח לרחוב ויצמן. זאת ועוד, אין מחלוקת כי הנתבע חלק על הסכמי שכירות בקשר לדירה אחרת ברחוב פינס 16 בנתניה ופנה למשרד השיכון לשם סיוע בקבלת שכר הדירה.

ב. התובעת הגישה חוזי שכירות עליהם חתום הנתבע כשוכר של דירה ברחוב פינס 16 בנתניה. הנתבע הגיש בקשות לסיוע בתשלום שכר הדירה באשר לדירה זו. חוזי השכירות אשר הוגשו מתייחסים לשנים 2005 עד 2010 והבקשות לסיוע לדיור אשר הוגשו על ידי הנתבע מתייחסות לתקופות השכירות משנת 2006. הנתבע נחקר על כך, ואישר כי חתם על הסכמי השכירות ואף הגיש בקשות לקבלת סיוע בשכר דירה וקיבל הסיוע.

"ש: אני מראה לך בקשות שאתה מבקש סיוע בשכ"ד כי אתה גר בדירה ברחוב פינס, זו החתימה שלך?

ת: כן. אני עשיתי את זה למחייתי.

ש: זה שקר שכתוב שאתה גר ברחוב פינס?

ת: בסדר, אני עשיתי את זה כדי לשרוד אני הייתי במעגל הסמים. אינני זוכר דברים.

לשאלת ביהמ"ש: יכול להיות שגרת שם?

ת: יכול להיות שגרתי שם. אני הייתי במעגל הסמים היום אני מטופל במתדון.

ש: אני מראה לך קבלות ששילמת עבור זכאות לשכ"ד?

ת: אני מכיר את הקבלות".

(פרוטוקול עמ' 13 שורות 29-32 וכן פרוטוקול עמ' 14 שורות 1-17).

ג. הנתבע כאמור מאשר, כי חתם על הסכמי השכירות אולם לטענתו לא גר בדירה

ברחוב פינס בנתניה אך קיבל במשך שנים על יסוד אותם חוזי שכירות, סיוע ממשרד השיכון. לטענת הנתבע, עשה כן לצורך "הקיום" שלו "כדי לחיות" שכן קצבת ביטוח לאומי לא הספיקה לו.

"אז שיקרתי עשיתי את זה למחייתי... אבל עשיתי את זה כדי לשרוד" (פרוטוקול עמ' 14 שורות 25,13,11,9,5,1). גם אחותו של הנתבע העידה: "הוא פברק חוזה כדי שתהיה לו הכנסה נוספת" (פרוטוקול עמ' 16 שורה 18). בחקירתו השיב הנתבע לשאלת בית המשפט, האם יכול להיות שגר בדירה ברחוב פינס: "יכול להיות שגרתי שם הייתי במעגל הסמים היום אני מטופל במתדון" ובהמשך, בחקירה החוזרת העיד "כמעט ולא גרתי שם".

גם אימו של הנתבע, משיבה לשאלה: "ש: יכול להיות שיצחק גר בדירה ברחוב פינס? ת: יכול להיות. אני לא גרתי עם יצחק...". (פרוטוקול עמ' 15 שורות 20-21).

ד. זאת ועוד, התובעת הגישה שתי בקשות אשר הגיש הדייר החוזי להנחה בשכ"ד לשנים 2006 ו- 2007 ובהתאם להצהרתו של הדייר החוזי הוא התגורר בגפו בדירה נשוא התביעה. (נספח 3 לכתב התביעה).

כשנחקר הנתבע בעניין זה השיב:

"ש: מפנה לנספח 3 לבקשה לקביעת שכ"ד. אבא שלך חתום ורשם שהוא גר לבד הוא שיקר?

ת: הוא היה אלכוהוליסט..."

(פרוטוקול עמ' 13 שורות 26-27).

בעניין זה, אף נשאלה אחותו של הנתבע והשיבה:

"אמרתי לו אבא תהיה בעיה, הוא לא הסכים לרשום אותו כדי לא לשלם יותר כסף..." (פרוטוקול עמ' 17 שורה 22).

20. ב"כ הנתבע טוען, כי הנתבע הוכיח שהתגורר בדירה נשוא התביעה משנת 80 ועד עצם היום הזה ולפיכך, אין להתייחס לכך כי קיבל סיוע בשכ"ד לדירה אחרת לתקופה הרלוונטית.

אין בידי לקבל טענה זו. גם אם הייתי מניחה כי הנתבע התגורר בדירה וכי פעל כפי שפעל מתוך מצוקה כספית, הרי שיש במקרה כזה להורות על פינויו שכן התנהגותו של הנתבע, מצדיקה ממילא ביטול החוזה עימו גם אם היה מוכר כדייר ממשיך.

בעניין דומה פסק בית המשפט העליון ברע"א 3798/07 משה זריהן נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים):

"בענייננו, הסכימה המשיבה להנחה שהמבקש – המערער רכש זכאות עצמאית בטרם מאסרו. קרי, כי התקיימה מערכת יחסים חוזית מסוג זה או אחר בינו לבין המשיבה. השאלה המעשית בה יש להכריע היא, האם כדין מבקשת המשיבה (בתביעות שהגישה) לבטל הסכמיות זו. סבורני כי בנסיבות אין ספק שהסכמיות זו, יהא לבושה אשר יהא, חדלה להתקיים. ראשית המבקש – המערער לא ראה את הדירה כמקום מגוריו הקבוע. בכניסתו לכלא ב- 2005 מסר כתובת במעלה אדומים (ראו מכתב גנ"מ י' מקדש מפקד בית סוהר אש"ל מ- 2.3.08). הסברו כי בחופשות היה זקוק לערב הגר שם אינו תקף לגבי מועד כניסתו למאסר, וזאת גם אם לא נדרש לכך שכטענת המשיבה מסר כתובת זו עוד ב- 1998. שנית, ב- 2002 - 2003, התקופה בה עמד לפני שחרור ממאסרו הקודם, קיבל כאמור – כפי שמוסרת ב"כ המשיב בתגובתה לבקשת רשות הערעור – מענק של 14,000 ₪ כהשתתפות בשכירות דירה לפי נוהל ששרר אז, תוך שהוא מוסר כתובת פלוני של דירה אחרת ששכר, בירושלים, והצהיר כי התגורר בה במשך שנה ועוד מחצית השנה; זאת – בתקופה בה טען בדיירות כדייר ממשיך בדירה נשוא המחלוקת דהאידנא והחזיק בה לשיטתו. דבר זה זועק, כשברכוש ציבור עסקינן. המבקש – המערער לא נדרש בבקשתו ובתגובתו כל עיקר לעניין זה ולא נתן כל הסבר; אין בית המשפט יכול לאטום עיניו ואוזניו לכך מעשה שוטה שבעולם. בעיני כשלעצמי, אין פגם ב"שורה התחתונה" שאליה הגיעו בתי המשפט הקודמים. אומנם שקלתי אם יש מקום להחזיר את התיק לבירור נוסף בבית משפט השלום, בשאלה של ביטול ההסכמיות כתוצאה מנטישה. ואולם, באתי לכלל מסקנה כי אין מקום לכך. קבלת הסיוע על ידי המבקש – המערער מן המדינה בעבור דירה אחרת לשנה וחצי בתקופה הרלוונטית מעידה כמאה עדים, ואין צורך להכביר התדיינויות סרק. שוב, חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי הוא חוק סוציאלי, ויש ליתן את הדעת לצדק החלוקתי הנוגע למוחילים לדיור ציבורי, ולפנות מקום למימוש זכויותיהם".

(ראה גם ת"א (תל אביב) 50936/04 עמידר החברה לשיכון עולים בע"מ נ' קורשקוב לודמילה (פורסם במאגרים המשפטיים)).

21. לאמור לעיל יש להוסיף, כי כאמור גם הדייר החוזי הצהיר בשנים 2006 ו- 2007 כי הוא גר בדירה בגפו לצורך קבלת הנחה בתשלום שכ"ד בגין הדירה.

יתרה מכך, גם בנספח 11 לכתב התביעה, מכתב הגב' לבנה עמליה – עו"ס לתובעת מיום 13.7.08 (כ- 10 חודשים לפני פטירת הדייר החוזי) נרשם:

"מר עמר הוא דייר שלכם בכתובת רחוב מוצקין 19. כיום סובל ממחלה קשה ומכיוון שאינו מסוגל להיות לבד בביתו ללא טיפול סביב היממה, עבר להתגורר אצל אחותו...

בנוסף למצב הבריאותי הקשה הוא נקלע למחסור כספי... אבקש לקחת מידע זה בחשבון ולהבין מדוע אינו משלם את חשבונותיו..." (ההדגשה אינה במקור).

22. לאור האמור, סבורה אני כי הנתבע אינו יכול "לאחוז בחבל משני קצותיו לסירוגין" כטוב בעיניו.

ולכן, משהוכח ואין מחלוקת על כך כי דרש וקיבל סיוע בשכ"ד לדירה אחרת, מושתק הוא ומנוע מלטעון עתה, כי התגורר באותה עת בדירת המנוח – ה"דייר החוזי".

23. הנתבע אף לא הצליח להוכיח כי התגורר בדירה שלוש שנים עובר לפטירת ה"דייר החוזי".

24. ב"כ הנתבע טוען, כי עדויות אימו של הנתבע ואחותו, חיזקו את גירסת הנתבע כי התגורר בדירה מילדותו ועד עצם היום הזה וכי גם דו"ח החוקר מטעם התובעת חיזק "חיזוק של ממש" גירסה זו שכן בדו"ח נרשם "מחקירת שכנים עולה כי יצחק גר בנכס עם אביו שמעון ז"ל, גר מאז ועד היום הזה..."

25. עדותה של אם הנתבע ועדותה של אחות הנתבע היו בלתי אמינות ובלתי מהימנות בעיניי. סתירות ניכרו בין העדויות כפי שיודגם להלן (מה עוד, שיש להן אינטרס בדחיית התביעה)::

ראשית ייאמר לעניין מהימנות עדותה של האחות כי הדירה אשר הושכרה לנתבע לכאורה לצורך קבלת סיוע בשכ"ד היתה דירה בבעלות חמותה של אחות הנתבע, ומי שלכאורה חתום על הסכמי השכירות הוא בעלה של האחות (גיסו של הנתבע) (פרוטוקול עמ' 16 שורה 3). האחות אף מעידה כי מדובר בחוזה "מפוברק". אין להכביר מילים בעניין זה.

האם מעידה, כי הנתבע לא גר אצלה בכלל בבית אפילו לא לתקופות קצרות (פרוטוקול עמ' 14 שורה 32 ועמ' 15 שורות 1-3).

גם הנתבע העיד כי לא גר עם אימו , אפילו לא לתקופות קצרות ורק היה בא לאכול וחוזר הביתה (פרוטוקול עמ' 13 שורות 9 עד 14).

בניגוד לעדותה של האֵם ועדות הנתבע, מעידה האחות:

"... והיתה כמה פעמים מחלוקת קשה בין אבא שלי לאחי כי אבא שלי היה אלכוהוליסט ואלים. יצחק הגיע לאמא שלי הביתה והיה שם מקרים שהוא שהה שם שבועיים ושבוע וחצי...".

האחות אף מעידה, כי גם אצלה שהה לעיתים ללילה או שבוע.

מכל מקום, העידה האֵם, כי אינה יודעת היכן התגורר הנתבע:

"הוא לא גר אצלי. מאיפה אני יודעת מה הוא עשה". (פרוטוקול עמ' 15 שורה 20).

25. אשר לדו"ח החוקר מטעם התובעת, הרי שהגב' טאייר נחקרה בנושא ונתנה מענה מספק ומניח את הדעת בעדותה (פרוטוקול עמ' 9 שורות 6-9). בהתאם לעדות הגב' טאייר "לגבי השכנים בדרך כלל קורה מצב שאנחנו נתקלים במצב כזה שטוענים שהשכנים עדים שהם התגוררו בדירה וברוב המקרים השכנים משתפים פעולה לצערנו הרב".

בעניין זה ראוי לציין, כי מטעם הנתבע הוגש תצהיר של השכנה הגב' חנה מחלוביץ אולם לבקשת ב"כ הנתבע נמשך תצהירה מן התיק הואיל וב"כ הנתבע הודיע כי היא מסרבת להעיד. הנתבע אף לא הביא שכן אחר לעדות.

יתרה מכך, גב' טאייר העידה כי ערכה מס' ביקורים בדירה ושמעה בכי של תינוק ושכנים שלא רצו להזדהות טענו שהדירה מושכרת לאחר פטירתו של הדייר החוזי וכי הנתבע לא שיתף איתה פעולה בעניין זה ולא היה בדירה ולא ניתן היה למוצאו למרות שהיתה בדירה בשעות שונות של היום, "שכנים אמרו לי במפורש שהמשפחה משכירה את הדירה". בעניין זה ביקש ב"כ התובעת להגיש דו"ח חקירה נוסף שנערך מטעם התובעת לאחר הגשת התביעה, אולם הואיל ולא הוזמן עורכו של הדו"ח, לא ניתן היה להיעתר לבקשה.

26. לאור כל האמור לעיל ולאור פסק הדין של בית המשפט העליון, כפי שצוטט לעיל, והלכות בית המשפט, ולנוכח העובדה כי הנתבע אף קיבל סיוע לתשלום שכר דירה, ממשרד השיכון, לתקופה הרלוונטית יש לקבל התביעה.

כפי שפורט לעיל, הנתבע אף לא הרים הנטל להוכיח, כי התגורר בדירה שלוש שנים טרם נפטר אביו ומהמסמכים אשר הוגשו על ידי התובעת עולה אף מסקנה הפוכה.

סוף דבר

27. לאור כל האמור, אני מקבלת התביעה ומורה על פינוי הנתבע מהדירה וזאת בתוך 30 יום מהיום.

28. בנסיבות העניין, ובפרט לאור נסיבותיו האישיות של הנתבע, איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, כ"ז שבט תשע"ג, 07 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.

חתימה

קלדנית: טובה.