1. התביעה היא לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע במהלך עבודתו עבור הנתבעת 1. הנתבעת 2 היא חברת הביטוח שביטחה את הנתבעת 1.

2. לטענת התובע ביום 17.12.07 סמוך לשעה 13:00, במהלך עבודתו עמד לבדוק תעלה שנחפרה על מנת להעביר בה כבלי חשמל.

בכתב התביעה תיאר התובע את האירוע כדלקמן:

"... עת התובע עמד כדי לבדוק תעלה שהייתה נחפרת כדי להעביר "קאבל" חוט חשמל באם היא עומדת בתנאי התקן הוא חזר אחורנית ואז לפתע הוא נפל לתוך תעלה אחרת שהייתה חפורה ואשר עליה לא ידע ולא הוזהר ממנה, ואז הוא קיבל מכה מאבני הריצוף שהיו וגם אלה שנפלו וכתוצאה מכך נגרמו לתובע נזקי גוף חמורים..." (סעיף 4 לכתב התביעה.

נוסח זה של תיאור התאונה חזר גם בכתב התביעה המתוקן שהגיש התובע.

התובע טען כי כתוצאה מהנפילה סבל משבר בידו ונעדר מעבודתו למשך כחודשיים. לטענתו לא קיבל את מלוא הפיצוי בגין הפסד השכר לתקופה זו מהמוסד לביטוח לאומי, ועל הנתבעות להשלים את הפיצוי המגיע לו. התובע טען גם כי נותרה לו נכות ונגרמו לו הפסדי שכר לעתיד וכן דרש פיצוי בגין הוצאות רפואיות, נסיעות, עזרת צד ג' וכאב וסבל.

הנתבעות חלקו על אחריותן לתאונה וגם על הנזקים שהתובע טען להם.

4. בדיון ביום 2.12.12 נשמעו הראיות ולאחריהן סיכמו הצדדים בעל פה. לבקשת ב"כ התובע התרתי צירופם של פסקי דין להוכחת טענות התובע בשאלת האחריות, ואולם, איש מהצדדים לא הגיש פסקי דין כאלה במועד שנקבע לו להגשתם.

לפיכך, הגיעה העת למתן פסק הדין.

5. לאחר שנשמעו הראיות הגעתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובע להוכיח את גרסתו, באשר לאופן התרחשות התאונה, שכתוצאה ממנה נחבל בידו ולא עלה בידו להוכיח כי הנתבעת אחראית לתאונה.

בגרסת התובע נמצאו סתירות מרובות.

6. כאמור, בכתב התביעה טען התובע כי כאשר פסע אחורנית נפל לתוך תעלה אחרת, שאינה התעלה שאותה ניגש לבדוק.

גרסה דומה מסר אומנם גם בעדותו בפניי (עמ' 7 שו' 2, עמ' 8 שו' 11) ואולם בסיכומים מטעמו נטען כי נפל לתוך התעלה שאותה אמור היה לבדוק, ולא לתוך התעלה שהתמוטטה (עמ' 12 שו' 17).

7. הגרסה, לפיה ארעה התאונה כתוצאה מהתמוטטות תעלה שעליה דרך התובע, עלתה לראשונה אך ורק בתצהיר עדותו הראשית של התובע, שטען אז לראשונה כי מדובר בתעלה שהייתה מכוסה, אך באופן בלתי תקני, וכתוצאה מכך לא ידע כלל כי היא קיימת ורק כאשר דרך עליה התמוטטה התעלה.

לגרסה זו אין זכר במסמכים שנעשו ע"י התובע ו/או עבורו מאז התאונה ועד למועד הגשת התביעה וגם אין לה זכר בכתב התביעה עצמו.

המדובר בעניין מהותי ולא ניתן להתעלם מן העובדה שהטענה, כאילו מדובר בתעלה מכוסה, שלא ניתן היה לדעת על קיומה, לא נטענה אלא בתצהיר העדות הראשית של התובע ולא קודם לכן.

8. חשוב לציין, כי בתחשיבי הנזק שהגישו הנתבעות, טענו הנתבעות מפורשות לעניין האחריות, ובין היתר טענו כי לא ניתן להשית עליהן אחריות אם פוסע התובע לאחור אל תוך תעלה.

רק לאחר תחשיבי הנזק האלה נטענה, לראשונה, גרסת התובע לפיה אותה תעלה הייתה מכוסה ולכן לא ראה אותה התובע.

העובדה שטענה זו נטענה לראשונה רק לאחר התקדמות ההליך, ולא תוארה לראשונה כבר במסמכים שהגיש התובע למוסד לביטוח לאומי, ואף לא בכתב התביעה או בתצהיר התשובות לשאלון (נ/2) מערערת במידה משמעותית ביותר את גרסת התובע.

9. קושי נוסף לקבל את גרסת התובע נעוץ בכך שהתובע נמנע מלזמן עדים שעבדו עימו וחזו, לכאורה, בתאונה.

כך, נמנע התובע מלזמן את העובדים שעבדו בפיקוחו באותו מקום וזאת למרות עדותו כי הוא פיקח באותה עת על עבודת שני עובדים (עמ' 5 שו' 22).

התובע נמנע גם מלזמן את אותו חבר שעזר לו לאחר הנפילה (עמ' 6 שו' 7) וכן נמנע מלזמן את אחד משני העדים ששמם צוין על ידו בטופס הבקשה לקבלת דמי פגיעה שהגיש למל"ל.

הימנעותו של התובע מלזמן עדים אלה פועלת לחובתו וההלכות בעניין זה ידועות.

10. במקום העדים האלה בחר התובע לזמן עד אחר, את מר וואהיב אל עוברה מרהט.

עדותו של עד זה הייתה תמוהה ביותר, ולא רק שאינה מסייעת לגרסת התובע אלא שהיא סותרת אותה ביותר מעניין אחד.

כך, בעוד שהתובע טען כי לאחר שנפגע לא חש כמעט בכאב והכאבים לא היו קשים כלל והוא אף המשיך לעבוד והוא ועובדיו הניחו את הכבל (עמ' 6 שו' 10-11), טען העד מטעמו של התובע כי התובע "היה צורח מכאבים" והתקשר מיד למנהלו אשר פינה אותו ברכבו לקבלת טיפול (סעיף 4 לתצהיר העד וכן עדותו בפניי בעמ' 10 שו' 24-25).

11. אין מדובר בסתירות זניחות, כי אם בסתירות מהותיות באשר להתרחשויות שהיו במקום בסמוך לנפילת התובע. בעוד שהתובע טען כי כאביו באותה עת לא היו עזים ותיאר באריכות את קורותיו עד לפניה לטיפול הרפואי כשהוא טוען כי רק שעות לאחר מכן, בשעות הערב, כשביקש להתקלח בביתו החלו כאבים קשים והוא החליט לפנות לטיפול רפואי, טען העד מטעמו כי כבר בסמוך לאחר הנפילה צרח התובע מכאבים. בעוד שהתובע טען, כאמור, כי רק בשעות הערב החליט, לאור הכאבים שהתעצמו, לפנות לטיפול רפואי ורק לאחר שהתגלה דבר השבר התקשר למנהל וסיפר לו את אשר אירע (עמ' 6 שו' 20-27), טען העד מטעמו של התובע כי מיד לאחר הנפילה התקשר התובע למנהלו וזה פינה אותו ברכבו לקבלת טיפול.

12. כאילו לא די בסתירות האלה – עצם הגעתו של העד הזה לבית המשפט תמוהה, וזאת בלשון המעטה.

העד לא ידע להסביר כיצד איתר אותו התובע וכיצד ידע התובע לזמן אותו להעיד מטעמו בבית המשפט.

העד נשאל בעניין הזה והשיב כי התובע ידע רק את שמו הפרטי וכי השניים כלל לא שוחחו ביניהם לפני האירוע למעט העובדה שהעד הציע לתובע וליתר העובדים להתכבד בקפה ובעוגיות.

בנסיבות האלה תמוה כיצד איתר התובע את העד וכיצד ידע להגיע אל העד על מנת שזה ימסור עדות באשר להתרחשות התאונה, וזאת כאשר התובע ויתר, לכאורה, על עדותם של עדים שפרטיהם היו ידועים לו היטב וחלקם עבדו עימו בצוות.

13. לאור כל הסתירות האלה, ומחדליו של התובע בהצגת ראיות ועדויות מטעמו, לא ניתן לקבוע כי עלה בידי התובע להוכיח כי התאונה התרחשה באופן הנטען על ידו בתצהירו.

די בכך כדי להביא לדחיית התביעה.

14. למעלה מן הצורך אציין כי, אף לו היה מקום לקבוע כי התאונה ארעה באופן שתיאר התובע, לא היה מקום לקבל את התביעה.

התובע טען, כאמור, כי התאונה ארעה בעת שפסע לאחור, ותעלה שנחפרה בעבר וכוסתה בעפר עד שלא ניתן היה להבחין בה, התמוטטה תחת רגליו (סעיף 4 לתצהירו).

התובע טען כי לא ידוע לו מי חפר את התעלה ולא טען כלל כי זו נחפרה ע"י הנתבעת (עמ' 8 שו' 1 ואילך).

בנסיבות האלה, כאשר אין כל טענה לפיה הנתבעת היא שחפרה את התעלה, לא מצאתי מקום להשית על הנתבעת אחריות בשל הימצאות התעלה במקום או בשל העובדה שזו התמוטטה תחת רגליו של התובע.

15. ב"כ התובע טענה כי מאחר שמדובר בתאונת עבודה קמה חזקה לפיה התרשלה הנתבעת והנטל עובר לכן אל הנתבעת להוכיח כי לא הייתה התרשלות מטעמה בנסיבות העניין.

כאמור, היתרתי לב"כ התובע להשלים טיעונים במובן זה שהייתה רשאית להמציא פסיקה לתמוך בטענה זו. פסיקה כזו לא הומצאה, ואני דוחה את טענת התובע.

על התובע להוכיח את העובדות המבססות את הרשלנות הנטענת על ידו ואין די בטענה כי מדובר בתאונה שארעה תוך כדי עבודתו של התובע.

אמנם, הפסיקה השיתה אחריות רבה על מעבדים אך אין לומר כי מדובר באחריות קפידה, וכי לעולם יהיה המעביד אחראי.

16. במקרה שבפניי, כאמור, אף אם יש ממש בגרסת התובע, מדובר בתעלה שכוסתה ולא ניתן היה להבחין בה.

התובע עצמו ציין שלא הבחין בתעלה לפני שזו התמוטטה תחת רגליו.

בנסיבות האלה וכאשר אין בפניי כל ראיה או טענה לפיה הנתבעת היא שחפרה את התעלה, לא מצאתי מקום לחייבה באחריות כלשהי בגין התמוטטות התעלה והנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה ממנה. התובע ובאת כוחו אף לא דרשו מן הנתבעת להציג מסמכים ו/או תוכניות שמהם ניתן היה, אולי, ללמוד אם דבר קיומה של התעלה היה מפורט בתוכניות שהיו בידי הנתבעת באופן שהיה עליה להזהיר את העובדים אודות קיומה של התעלה.

17. אמנם, יש חובה על מעביד לדאוג לסביבת עבודה בטוחה, אך אין בידי לקבל את טענת ב"כ התובע, כאילו בגדר חובה זו כלולה גם חובת המעביד לבצע סריקה מקיפה של כל השטח שבו מבוצעות העבודות ולחפש מכשולים מתחת לפני הקרקע.

התובע עצמו ציין כי לא ניתן היה להבחין בקיומה של התעלה. משכך, אף אם הייתה חובה על המעביד לבדוק כי השטח אינו כולל מפגעים נראים לעין, הרי שהמעביד עמד בחובה זו.

18. ב"כ התובע טענה כי חל בנסיבות העניין סעיף 41 לפקודת הנזיקין וכי על הנתבעת הנטל להוכיח כי לא הייתה התרשלות מצידה ונטל זה לא עלה בידה להרים.

אני דוחה טענה זו.

לצורך החלת סעיף 41 לפקודת הנזיקין אין די בכך שהתובע אינו יודע מה היו הסיבות לתאונה, אלא שעליו להראות כי התאונה ארעה בשל נכס שהיה בשליטת הנתבעת וכי נסיבות התאונה מתיישבות יותר עם רשלנות מצידה של הנתבעת מאשר אם העדר רשלנות.

בנסיבות שבפניי, ולאור גרסת התובע, לא חלות הוראות סעיף 41 ולו משום שהתובע לא טען, וגם לא הראה, כי התעלה הייתה בשליטת הנתבעת.

לפיכך אין צורך לבחון אם התקיים התנאי השלישי בסעיף ועל כל פנים, כאשר מדובר בתעלה מכוסה – לא מצאתי כי הנסיבות מתיישבות דווקא עם רשלנות מצידה של הנתבעת.

19. אני דוחה אפוא את טענות התובע לעניין אחריותן של הנתבעות לתאונה.

20. למעלה מן הצורך אתייחס לשאלת הנזק.

התובע טען כי כתוצאה מהנפילה נגרם שבר בידו והוא נעדר מהעבודה למשך חודשיים.

טענה זו של התובע לא נסתרה.

א. מאחר שהתובע היה מגובס בידו הימנית במשך חודשיים, אני סבורה כי פיצוי בשיעור של 5,000 ₪, הוא פיצוי ראוי בגין כאב וסבל, כאשר לא נותרה נכות כלשהי לתובע.

ב. התובע טען להפסדי שכר לעבר. התובע נעדר מעבודתו במשך חודשיים ושכרו עובר לתאונה היה 3,000 ₪ לחודש. משכך עומדים הפסדי השכר של התובע על סכום של 6,000 ₪.

ג. לא הוכח הפסד שכר לעתיד, הן משום שלא נותרה נכות לתובע, כפי שקבע מומחה בית המשפט בחוות דעתו והן משום שהתובע שב לאותה עבודה ממש, אצל אותו מעביד, הנתבעת, כפי שעולה מעדותו בפניי (עמ' 9 שו' 11-14).

ד. התובע טען כי נגרם לו נזק, בשל הוצאות רפואיות ונסיעות. באת כוחו טענה בסיכומיה כי התובע לא הציג ראיות בעניין הזה מאחר שאת הטיפול הרפואי עבר בשטחי הרשות הפלסטינית בדהרייה, שם אין מקובל ליתן קבלות.

לא מצאתי צורך להכריע לגופה בשאלה האם די לטעון שאין נותנים ברשות הפלסטינית קבלות, גם לא עבור צילומים המבוצעים במרפאה מסודרת, שכן התובע אף לא טען באופן מסודר להוצאות בעניין הזה, ולא ניתן כל פירוט לסכומים ששילם כביכול, ואין זכר בתצהירו של התובע לעלותם של הצילומים והטיפולים הרפואיים.

לא ניתן לקבל טענה סתמית בדבר הוצאות, ודאי לא בסכום של 10,000 ₪, כפי שטען התובע בסעיף 19 לתצהירו, מבלי שהתובע ייתן ולו פירוט מינימאלי בעניין הזה.

מאחר שהתובע לא הציג כל ראיה בעניין הזה, אין מקום לפסוק לו פיצוי בראש נזק זה, ולכל היותר היה מקום לפסוק לו פיצוי בסכום של 1,500 ₪.

ה. התובע טען כי מגיע לו פיצוי בגין עזרת צד ג', שלה נזקק בעקבות התאונה.

גם בעניין הזה היו טענות התובע סתמיות וחסרות כל פירוט. התובע טען בתצהירו כי נזקק לעזרת צד ג', ובמיוחד אשתו (סעיף 15 לתצהיר) אך לא פרט לאיזה עזרה נזקק ומי העניק לו עזרה כזו לבד מאשתו.

בהעדר פירוט לא ניתן לקבוע כי העזרה שקיבל התובע, ואני מניחה כי קיבל עזרה מסוימת כשהיה מגובס בידו הימנית, חרגה מעזרה מקובלת בין בני משפחה. לפיכך, אין מקום לפסוק לו פיצוי בראש נזק זה.

ו. כמובן, שמכל סכום נזק שנגרם לתובע צריך היה לנכות את התגמולים שקיבל מהמל"ל בגין אותה תאונה.

21. התוצאה היא שאני דוחה את התביעה, משלא עלה בידי התובע להוכיח את אחריותן של הנתבעות לתאונה ולנזקים שנגרמו לו כתוצאה ממנה.

התובע יישא בהוצאות הנתבעות ביחד ולחוד, ובנוסף בשכ"ט עו"ד לנתבעות בסכום של 7,000 ₪.

ניתן היום, כ"ו כסלו תשע"ג, 10 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.