1. לפניי תביעה שהגיש התובע כנגד הנתבעת לסעד הצהרתי, לפיו הנתבעת תמשיך לשלם את שכרו לפי היקף משרה של 150%, כפי ששולם לו בטרם חודש פברואר 2008 - עת בוצע שינוי בתפקידו.

כמו כן, עותר התובע לפיצוי בגין ההעברה מתפקידו שנעשתה, לטענתו, שלא כדין, ולתשלומים נוספים בגין תקופת עבודתו בנתבעת.

העובדות לענייננו:

1. הנתבעת, עיריית הרצליה, הנה רשות מקומית הפועלת לפי פקודת העיריות [נוסח חדש]. הנתבעת חברה במרכז השלטון המקומי וחלה עליה, בין היתר, חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות.
2. התובע החל עבודתו בנתבעת ביום 1.9.1992 בתפקיד "קצין ביטחון מוסדות חינוך". המדובר בתפקיד שכולל אחריות לאבטחה של מוסדות חינוך מפני אירועים פלילים וחבלניים להלן "קצין בטחון" או "קב"ט".
3. ביום 8.9.96 פרסמה הנתבעת מכרז פנימי לתפקיד "ממונה על הבטיחות בעירייה", בהיקף משרה של 50%. יאמר מיד, כי על אף הדימיון בשם, המדובר בתפקיד השונה במהותו מתפקידו של קצין הבטחון, ועניינו באחריות לבטיחות ולגהות של מתקני העיריה להלן: "ממונה בטיחות".
4. ביום 8.12.96 הודיעה הנתבעת לתובע כי מועמדותו לתפקיד ממונה בטיחות אושרה, וכי תוקף המינוי יהיה החל מיום 1.1.97. עוד צוין במכתב המינוי (ת/3 לכתב התביעה) כדלקמן:

"תפקידך זה יהיה בנוסף לתפקידך כקצין ביטחון מוסדות חינוך באגף הרווחה. העבודה תתבצע בתוך ומחוץ למסגרת שעות העבודה הרגילות בעירייה. היקף המשרה הינה 50%". (ההדגשה אינה במקור).

1. אין חולק, כי החל מיום 1.1.97 שולם לתובע שכר לפי 150% משרה, בגין ביצוע שני התפקידים (ראו תלוש השכר לחודש ינואר 97- נספח ת/4 לכתב התביעה). בנוסף שולמה לתובע תמורה עבור 20 שעות נוספות על בסיס גלובלי, כפי ששולמה לו עוד לפני 1/1/97.
2. אציין כי מהמסמכים שבפני עולה כי מלכתחילה, בעת שנקבעה מתכונת ההעסקה של התובע, לא הייתה כוונה כי היא תמשך לאורך זמן. כך, ביום 15/1/98, כאשר נדון נושא אחזקת הרכב המשולמת לתובע, התייחסה מנהלת אגף כח אדם דאז גב' ציפי רובין במכתב שהעתק ממנו נשלח לתובע, לכך שמתכונת ההעסקה של התובע בשתי המשרות איננה קבועה (ראה נ/20 לתצהיר הנתבעת):

"מר פרי מיכאל מבצע שני תפקידים במערכת העירונית: קצין בטחון מוסדות חינוך בהיקף של 100% משרה וכן תפקיד ממונה על הבטיחות בהיקף משרה של 50%. בשני התפקידים נוסע רבות ברחבי העיר.

בהמלצת מנכ"ל העיריה, תועלה אחזקת הרכב המשולמת לנ"ל ל- 1200 ק"מ לחודש כש- 450 ק"מ בגין עבודתו בנושאי הבטיחות וזאת החל מיום 1/1/98.

אחזקת הרכב בהיקף הנ"ל תשולם למר פרי כל עוד יועסק בשני התפקידים בהיקף דהיום." (ההדגשה אינה במקור א.ד.).

1. ביום 14/3/99 התובע שלח מזכר למנכ"ל העיריה דאז מר איתן ברק, במסגרתו עמד על הקשיים הכרוכים בכפל התפקידים שהוטל עליו (ראה ת/40 שהוגש במהלך הדיון). במזכר פירט התובע את הבעיות האדמיניסטרטיביות בהן הוא נתקל מחמת כפיפותו לשני בעלי תפקידים שונים בעירייה (כפיפות למנהל מחלקת חינוך בתפקידו כקב"ט וכפיפות למנכ"ל העיריה בתפקידו כממונה בטיחות), וכן התלונן על הקושי בקבלת שירותי משרד.
2. לא ברור מה היתה תכלית המשלוח של מזכרו של התובע מיום 14/3/99 ואולם זמן קצר לאחר שהתובע שלח את מזכרו הנ"ל למר ברק, החליפה גב' אירית בן ארי את ברק בתפקיד מנכ"ל העיריה וביום 19/3/00 זומן התובע לשיחה במשרדה ביחס למתכונת העסקתו. בפגישה השתתפו נציגי ועד העובדים (ראה נספח ת/7 לכתב התביעה) ובסיכומה נכתבו הדברים הבאים:

"הובהר גם כי לאור חשיבות הנושא אישרה העירייה תקן מלא לממונה בטיחות עירוני וכי עליו להיות מאויש באדם אחד במשרה מלאה. מיקי פרי יוכל לבחור במשרה זו, ואני אעביר אליו פרטי הש.נ. והתנאים למשרה."

1. הגם שאישור להעסקת התובע במשרה מלאה כקצין בטיחות התקבל כבר בשנת 2000 (ת/8 לכתב התביעה), מהמסמכים והעדויות שבפני לא ברור מדוע לא החלה העסקתו של התובע ב- 100% משרה כממונה בטיחות כבר בשנת 2000 ותחת זאת התובע המשיך להיות מועסק בשתי המשרות כקב"ט וכממונה בטיחות ב- 150% משרה.
2. ביני לביני, התקיימו חילופי גברי באגף משאבי אנוש ואת מקומה של גב' ציפורה רובין תפס מר חיים שגיא (להלן : "מר שגיא"). בהמשך הדברים, בשנת 2005 התקיימה פגישת עבודה בין סמנכ"ל העיריה מר ג'ו ניסימוב לבין מנהל אגף משאבי אנוש מר שגיא, במהלכה נדונה מתכונת ההעסקה של התובע. בסיכום הפגישה מיום 2/5/05 נכתב כדלקמן (נספח ת/9 לכתב התביעה):
   1. מיקי משמש קב"ט וממונה בטיחות וגיהות בחצי משרה נוספות.
   2. העירוב איננו טוב.
   3. בבדיקה של אגף מ"א, אין בעיה שישמש ממונה בטיחות וגיהות, אלא שיש דרישה שהוא יקפיד להגיע להשתלמות השנתית.
   4. מיקי יוזמן עם מנהלו מר איתן כהן לסמנכ"ל לשיחת הבהרה.
   5. מיקי לאחר שיתואם עם משרד החינוך, ישמש ממונה בטיחות עירוני לנושאי גיהות ועבודה ולבטיחות מוס"ח במשרה מלאה.
3. זמן קצר לאחר מכן, בחודש נובמבר 2005, התקבל אצל הנתבעת מכתב ממשרד החינוך במסגרתו צויין כי התובע משמש כקב"ט מוס"ח באופן זמני, ומתוכנן להתמנות כמנהל בטיחות מוס"ח וכיועץ בטיחות עירוני בלבד. הנתבעת התבקשה לפעול לאלתר על מנת למנות קבט"ים למוסדות החינוך (ת/10). אזכיר בהקשר זה כי אין חולק על כך שהתובע ניצל חלק משעות עבודתו כקב"ט למילוי תפקידו כממונה בטיחות, ונראה כי הדבר לא היה מקובל על הגורמים המוסמכים במשרד החינוך, ודרש תיקון.
4. פניה נוספת ממשרד החינוך בדבר הצורך במינוי קבט"ים במשרה מלאה, התקבלה ביום 22/8/06 תוך שצויין כי יש לפתור את הבעיה "כדי לא לפגוע ברמת הביטחון של מערכת החינוך בעירכם" (ת/14).
5. במקביל התחדד גם הצורך למנות ממונה בטיחות במשרה מלאה בעירייה, לא מן הנמנע להזכיר בהקשר זה את החלטת הממשלה 481 מיום 22/7/11 שלפיה "נטל האחריות הישירה לבטיחות התלמידים והמורים חל על בעלי מוסדות החינוך, כאשר האחריות הכוללת חלה על משרד החינוך", וכי על שרת החינוך, בהתייעצות עם שר הפנים, לפעול להכשרתם ולהסמכתם של ממוני בטיחות במוסדות חינוך.
6. נדמה כי יישום החלטת הממשלה בדבר הקמת מערך הבטיחות במשרד החינוך התעכב, וזאת בין היתר בשים לב לכך שהחלטת הממשלה נתקפה בבג"ץ (בג"צ 10980/04 איגוד הממונים על בטיחות ברשויות המקומיות נגד שרת החינוך). ביום 22/1/07 ניתן פסק הדין בבג"צ הדוחה את העתירה בקבעו, בין היתר, כדלקמן:

"אירועים קשים שאירעו בעבר היפנו את תשומת לב הממשלה לצורך להגביר את הפיקוח על הבטיחות בבתי הספר וליתן ביטוי לאחריותו של משרד החינוך לנעשה בבתי הספר גם בתחום הבטיחות. המסקנה הנובעת מכך היא כי רשות אחת אינה מוציאה את רעותה וחובותיה של כל רשות עומדות זו בצד זו בתחומי סמכויותיה הסטטוטוריות. אין ספק כי הממשלה רשאית להטיל על משרד החינוך לפעול במסגרת סמכויותיו להגברת הפיקוח על מוסדות החינוך גם בהיבט הבטיחותי."

1. נראה כי בחלוף כעשור מאז מינויו של התובע לשני התפקידים התחדד הצורך להעסיק בנתבעת קב"ט מוסדות חינוך במשרה מלאה וממונה בטיחות במשרה מלאה, ולא ניתן היה עוד להשלים עם המצב בו התובע ממלא את שני התפקידים גם יחד. על רקע האמור, ביום 15/5/07 שבה מתכונת העסקתו של התובע ועלתה לדיון בישיבה שקיים מנהל אגף משאבי אנוש, מר חיים שגיא עם סמנכ"ל העיריה. בישיבה סוכם כדלקמן:

1. חיים יזמן את מר מיקי פרי שמשמש היום ממונה בטיחות וגיהות בחצי משרה.

2. חיים יסביר לו כי המנוי שלו לקב"ט יפוג עם בחירת קב"ט חדש והוא יהפוך לממונה בטיחות עירוני.

1. בהמשך הדברים, התקיימו מספר שיחות בין התובע לבין מר שגיא (התובע הגדיר שיחות אלה כשיחות בלתי פורמליות על כוס קפה – ראה נ/ 24), ובסופו של יום, במכתב שנשלח ביום 28.1.2008, הודיע מר חיים שגיא לתובע כדלקמן:

"הנדון: סיום תפקידך כקב"ט עירוני, הרחבת תפקידך כממונה בטיחות עירוני

1.במספר שיחות אישיות שקיימנו דנו בנושא סיום עבודתך בתפקיד קב"ט עירוני והעברתך לתפקיד ממונה בטיחות עירוני במלוא משרתך.

2.בשיחה האחרונה שקיימנו ביום 13.12.07, סיכמנו את המשמעויות הנגזרות מהשינוי בתפקידך שעיקרן הן:

א.צמצום היקף משרתך ל-100% משרה בשל סיום תפקידך כקב"ט עירוני.

ב.הרחבת היקף תפקידך כממונה בטיחות עירוני ל-100% משרה.

ג.כפיפות במבנה הארגוני תהיה ישירות למנהל אגף תב"ל.

3.עוד סיכמתי עם מנכ"ל העירייה כי יועמדו לרשותך האמצעים הנדרשים לביצוע תפקידך כממונה בטיחות עירוני.

4.החל מיום 1 פבר' 2008 תחל בתפקידך כממונה בטיחות עירוני..".

1. אין חולק כי החל מיום 1.2.08, משמש התובע בתפקיד "ממונה בטיחות עירוני" במשרה מלאה (אציין כי מלכתחילה בעת שהוטל עליו התפקיד, הגדרתו היתה אחריות לבטיחות עובדי העיריה, ולאחר שהורחב והועמד על משרה מלאה, הוא כולל גם אחריות לבטיחות כל המבקרים במוסדות החינוך (תלמידים, הורים, מורים). מאותו מועד הופסקה עבודתו כקב"ט מוסדות חינוך, ומשולם לתובע שכר בשיעור של 100% משרה ולא בשיעור של 150% כבעבר. במקביל מונה עובד אחר לתפקיד קב"ט מוסדות חינוך במשרה מלאה.
2. עם העברתו של התובע לתפקיד ממונה בטיחות במשרה מלאה, בוצעו מספר שינויים ברכיבי שכרו כמפורט במכתב ראש אגף משאבי אנוש מיום 24/2/08 (נספח ת/19) וזאת ככל הנראה על מנת לצמצם את הפגיעה בשכרו. כך, התובע הועלה לדרגה 11 בדירוג המנהלי, והוחלט לשלם לו תוספת נהיגה עצמית בשיעור 428.40 ₪ לחודש. בנוסף, הגם שמלכתחילה אושרה השתתפות באחזקת רכב לפי 450 ק"מ בחודש בגין עבודתו כממונה בטיחות, הוחלט להמשיך לשלם לתובע אחזקת רכב לפי 1200 ש"ח.
3. ביום 4.2.08 פנתה ב"כ ועד העובדים בנתבעת אל מר שגיא במכתב, בו הביעה את מחאת התובע וועד העובדים על השינוי החד צדדי בתפקידו של התובע. זאת, לטענתה, תוך פגיעה בשכרו, בתנאי עבודתו ובזכויותיו הפנסיוניות, ללא שיתוף ועד העובדים וללא היוועצות עימו.
4. במכתב התגובה, מיום 19.2.08, הודיע מר שגיא לב"כ ועד העובדים, כי העברתו של התובע לתפקיד החדש הייתה על דעתו ובהסכמתו המלאה של התובע. עוד צוין כי יו"ר ועד העובדים עודכן בשינוי הצפוי ולא הסתייג ממנו.
5. הצדדים קיימו ועדה פריטטית, ומשלא הגיעו להסכמה פנו להליך בוררות ליישוב חילוקי דעות בהתאם להוראות חוקת העבודה. מעדותה של נציגת ההסתדרות גב' ליזי רכניצר עולה כי הבוררת שמונתה, כב' השופטת (בדימ') גב' ד. אפרתי, הציעה לסיים את ההליך בפשרה אשר לטעמה של ההסתדרות לא הלמה את נסיבות העניין ולכן בוטל הליך הבוררות, תוך שכל צד שומר על טענותיו (ראה עמ' 6 לפרוטוקול).

דיון והכרעה:

1. מטעם התובע העידו: התובע; מר אבי עייש- הגיש חוות דעת אקטוארית מטעם התובע (שעסקה בטענה החלופית של פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל/קרן פנסיה); גב' ליזי רכניצר- מזכירת איגוד מקצועי במרחב השרון.
2. מטעם הנתבעת העיד מר שגיא- משנה למנכ"ל משאבי אנוש של הנתבעת מאז 1.1.2001.
3. להלן נדון ברכיבי התביעה אחד לאחד.

האם התובע זכאי להמשך תשלום שכר לפי היקף משרה של 150%

1. התובע טוען כי תוספת השכר בשיעור 50% היא תוספת שכר חריגה שהוכשרה בהסכם הקיבוצי בין הסתדרות העובדים מרכז השלטון המקומי והממונה על השכר מיום 3/3/99 (אשר הסדיר את הטיפול בחריגות שכר של עובדי הרשויות המקומיות), ולפיכך יש להמשיך ולשלמה לו.
2. לטענת התובע הוא ביצע בפועל את שני התפקידים של "קצין ביטחון מוסדות חינוך" ו-"ממונה על הבטיחות בעירייה", במסגרת היקף משרה של 100%. לטענתו, הסכם העבודה שלו עם הנתבעת קבע למעשה כי יעבוד 100% משרה ויתוגמל בשיעור של 150%. לטענת התובע במרץ 99, במזכר ששלח למנכ"ל העיריה דאז (ת/40) הוא הביא לידיעת הממונים עליו את העובדה שלמעשה ביצע את התפקידים במקביל, בהיקף של משרה אחת בלבד, ומשעה שלא העירו לו על כך, הרי שיש לראות בכך הסכמה מטעם הנתבעת לפיה הוא נדרש לעבוד בהיקף של משרה אחת בלבד וזכאי לשכר לפי 150% משרה.

לנוכח האמור, לטענתו, יש לראות בתשלום בגין מחצית המשרה הנוספת ששולמה לו, כתוספת שכר אשר הוכשרה במסגרת ההסכם הקיבוצי מיום 3.3.99.

לדידו החלפת התוספת בהיקף 50% משרה שהוכשרה בהסכם 3/3/99 במתן תוספת דרגה וכן תוספת נהיגה עצמית, לא רק שהיא פוגעת בהכנסתו, אלא שהיא חושפת אותו להתערבות בשכר מטעם הממונה על השכר באשר תוספות אלה לא שולמו לו במועד הקובע (אוגוסט 1998) כמשמעו בהסכם הקיבוצי מיום 3/3/99.

1. מנגד, הנתבעת טוענת כי התובע למעשה הונה את הנתבעת, שעה שקיבל שכר בהיקף של 50% בגין תפקידו הנוסף כ"ממונה בטיחות בעירייה", למרות שלא ביצע בפועל את תפקידו זה בהתאם לתנאי המינוי. לכן, לטענתה, אין כל בסיס לטענת התובע כי מדובר בתוספת שכר (חריגה), שאושרה על ידי הממונה על השכר במסגרת ההסכם הקיבוצי מיום 3.3.99.

לטענתה, אף אם יקבע כי התובע זכאי לסעד של תשלום שכר בשיעור של 150%, הרי שבהיעדר אישור של שר האוצר/הממונה על השכר לפי סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, תשמ"ה-1985 (להלן: "חוק יסודות התקציב"), תהווה תביעתו חריגה מהוראות סעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב והיא תהיה בטלה לפי הוראות סעיף 29(ב) לחוק יסודות התקציב.

לטענתה, ההסכם הקיבוצי מיום 3.3.99 לא חל על התובע, שכן גם על פי עדותו אושרו כביכול תנאי עבודתו הנטענים, לאחר המועד הקובע שנקבע בהסכם הקיבוצי (יובהר כי לטענת התובע הוא הביא לידיעת העיריה את העובדה שאיננו מבצע עבודה מעבר למשרה מלאה במזכרו למנכ"ל דאז ברק מיום 14/3/99, היינו לאחר המועד הקובע).

1. כפי שיפורט להלן, לדידי, מהראיות שבפני עולה בבירור כי תשלום התמורה בשיעור 50% משרה איננה תוספת שכר חריגה, שהוכשרה בהסכם הקיבוצי מיום 3/3/99.
2. מדובר בשכר ששולם לתובע עבור ביצוע תפקיד נוסף, בחצי משרה, כאשר בעת שהוטל עליו התפקיד הוסכם כי התפקיד יבוצע "בתוך ומחוץ" לתפקידו במשרה מלאה כקב"ט העיריה. משמע הכוונה היתה כי התובע יקדיש לתפקיד שעות ומאמצים שמעבר לשעות עבודתו ולתפקידו כקב"ט. אמנם ניכר כי היתה הסכמה לכך שחלק מהמשימות יבוצעו בתוך שעות עבודתו כקב"ט, ואולם בכתב המינוי נאמר במפורש כי על התובע לבצע עבודתו כממונה בטיחות גם מחוץ לשעות עבודתו כקב"ט.
3. זאת ועוד, כפי שפירטתי לעיל, מלכתחילה בעת שמנהלת משאבי אנוש הגדירה את המשרה כמבוצעת "בתוך ומחוץ" לשעות עבודתו של התובע כקב"ט, ניכר כי הכוונה היתה (ראה נ/20) ליצור מתכונת זמנית, שתהיה יפה לתקופה שבה תפקיד ממונה הבטיחות היה עדיין ב"חבלי לידה" (התובע הוא שהגדיר את התקופה הראשונית כ "חבלי לידה" ראה מזכרו מיום 14/3/99 – ת/41). מהמסמכים שבפני לא עולה כי תכלית המהלך היה ליתן בידי התובע תוספת שכר מבלי שידרש לבצע עבודה נוספת (לא ביחס לתוספת 50% ולא ביחס להגדלת קצובת הנסיעה, שאף היא הותנתה במפורש בתפקידים שימלא בפועל).
4. בנוסף אבהיר, כי ממזכרו של התובע ת/41 עולה בבירור, כי השכר בשיעור 50% משרה שולם לו עבור ביצוע מטלות נוספות, בגין מינויו כממונה בטיחות, החורגות מתפקידו המקורי כקב"ט מוס"ח.
5. אין לכחד כי כבר לאחר שלוש שנים, הובהר כי מתכונת העסקתו של התובע הגם שיש בה חסכון לנתבעת וטובת הנאה לתובע, טעונה שינוי, מאחר שהיא איננה עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי בהגנה על תלמידי בתי הספר ועל המשתמשים במתקני העיריה.
6. מספר אסונות שאירעו במוסדות חינוך בערים שונות בארץ, הובילו לכלל מסקנה כי ממונה הבטיחות ברשות המקומית, אשר אחראי (בתאום עם משרד החינוך) גם לתקינות המתקנים בבתי הספר איננו יכול להיות תפקיד זניח, שמטילים על עובד עירייה על מנת שיבצעו "בתוך ומחוץ" לתפקידו המקורי, וכי מדובר בתפקיד הכרוך באחריות כבדה, ומצריך העסקה במשרה מלאה על כל הכרוך בכך.
7. נדמה כי אין חולק כי האינטרס הציבורי חייב כי יועסק עובד במשרה מלאה כקב"ט מוסדות חינוך, ועובד במשרה מלאה בתפקיד ממונה בטיחות (שיהיה אחראי גם על מוסדות חינוך בהיבטים של בטיחות וגיהות). למרבה הצער, חלף זמן רב למן הרגע שבו הוברר כי מתכונת העסקתו של התובע איננה עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי ועד לתיקון התקלה, ועם זאת, ראוי לשוב ולהדגיש כי מלכתחילה, כבר בשנת 1998 הובא לידיעת התובע כי לא מדובר במתכונת עבודה קבועה (ראה נ/20).
8. אין כל ספק, כי במצב הדברים שנוצר, העיריה רשאית היתה להודיע לתובע כי הוא יסיים את מינויו באחד משני התפקידים שאליהם מונה, על מנת שיבצע את התפקיד האחר במשרה מלאה, ועל מנת שניתן יהיה למנות עובד נוסף למשרה שהתפנתה.
9. לדידי החלטה מסוג זה, משמעה הפסקה של העסקתו של התובע באחת משתי המשרות, ולא גריעת תוספת שכר שניתנה לו, והיא איננה מנוגדת לאמור בהסכם הקיבוצי מיום 3/3/99, באשר בעיקרו של דבר בנסיבות דנן לא מדובר בתוספת שכר חריגה, אלא בתגמול ששולם לתובע בגין ביצוע תפקיד נוסף, הכרוך בעבודה נוספת.
10. אין לכחד כי מתכונת ההעסקה הייחודית השיאה טובת הנאה גם לתובע, אשר ניתן להתייחס אליה, בחלקה, כאל תוספת שכר חריגה אשר ניתנה לתובע ב"מועד הקובע" כמשמעו בהסכם הקיבוצי מיום 3/3/99, ואולם, כפי שפירטתי לעיל, אין לקבל את טענתו של התובע שלפיה יש לראות בתוספת בשיעור 50% כולה, תוספת חריגה שהוכשרה בהסכם הקיבוצי מיום 3/3/99.
11. עיינתי במזכרו של התובע ת/40 ואני מתקשה לקרוא לתוכו הסכמה של העיריה כי התובע יבצע את שני התפקידים במשרה אחת. מדובר במזכר ארוך שבו ההתיחסות לשעות העבודה היא בעלת אופי מינורי. לא מצויה בידי התשובה של מר ברק למזכר, לא ברור האם מר ברק נתן דעתו לאיזכור של שעות העבודה ובאיזה אופן התיחס אליו, מכל מקום זמן קצר לאחר שנשלח המזכר, התובע זומן לשיחה על מנת להסדיר את העברתו למשרה מלאה אחת כממונה בטיחות. זאת ועוד, מדובר במזכר שנשלח לאחר המועד הקובע כמשמעו בהסכם הקיבוצי מיום 3/3/99, כך שממילא אין בו כדי להצביע על תוספת שכר מוסכמת מלפני המועד הקובע.
12. עם זאת, אינני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה התובע הונה את העירייה בכך שבפועל לא ביצע עבודה בהיקף של משרה וחצי. גם אם היה קושי לעקוב אחר שעות עבודתו של התובע מחמת כפיפותו לשני בעלי תפקידים שונים בעיריה במקביל, הרי שבסופו של יום התובע החתים שעון נוכחות, ולא נראה כי הסתיר בדרך כלשהי את מתכונת עבודתו. כך, התובע יכול היה להניח בתום לב, כי מתכונת עבודתו מקובלת על הנתבעת גם אם חרגה מהאישור שניתן לו מלכתחילה. נדמה כי הנתבעת לא דיקדקה באופן שבו ביצע התובע את שני התפקידים, ובהקשר זה אין לה להלין אלא על עצמה, אשר על כן לטעמי אין יסוד לתביעה שכנגד שהוגשה מטעם הנתבעת.
13. בסופו של יום מבחן התכלית הוא שמוביל למסקנה שלפיה אין לחייב את הנתבעת להמשיך לשלם לתובע תוספת 50% מכח ההסכם הקיבוצי מיום 3/3/99. ההסכם מיום 3/3/99 הכשיר תוספות שכר חריגות ששולמו לעובדי הרשויות המקומיות, בגין ביצוע תפקידם. ההסכם לא נועד להכשיר תשלומים כדוגמת התוספת ששולמה לתובע, אשר תכליתה לא היתה להגדיל את שכרו בתפקידו כקב"ט אלא לאפשר את העסקתו בעבודה נוספת. הדברים מקבלים משנה תוקף לנוכח העובדה שזמן קצר לאחר מינויו של התובע למשרה הנוספת הוברר כי יש צורך לפצל את התפקידים, ולהעביר אחד מהם לעובד אחר. העובדה שהעניין ארך זמן, איננה משנה את מהות התשלום שאיננו תוספת שכר, אלא תשלום עבור ביצוע עבודה נוספת.
14. בבחינת למעלה מהצורך אציין כי התגמול המשולם לעובדי הרשות המקומית איננו אך נגזרת של שעות העבודה בפועל, אלא גם של תוכן התפקיד ומהותו. השכר משולם לעובד בין היתר בשים לב סוג המשימות המוטלות עליו בפועל, ולמידת האחריות שהוא נוטל על עצמו בתפקידו.
15. כך, כאשר שולמה לתובע תוספת שכר כממונה בטיחות, הדעת ניתנה לכך שבנוסף לאחריותו כקב"ט, הוא מקבל על עצמו משימות נוספות שאותן יבצע במהלך שעות היום, וכן כי התפקיד הנוסף יטיל עליו אחריות כבדה, הנגזרת מהאחריות לבטיחות המבנים, ומצטרפת לאחריותו, הכבדה כשלעצמה כקצין בטחון. ודוק, המדובר בשתי משרות שבכל אחת מהן בנפרד, התובע נושא באחריות לשלום הציבור לבטחונו ולבריאותו, ולכן, מטבע הדברים, הטלת תחום אחריות נוסף הצדיקה תשלום תוספת שכר, בגין כפל התפקידים.
16. המדובר במתכונת העסקה שבמשך תקופה מסויימת היתה נוחה לשני הצדדים בכך שאפשרה לנתבעת לחסוך בעלויות הכרוכות בהעסקת עובד נוסף, ומאידך אפשרה לתובע להגדיל את ההכנסות שלו הגם שהדבר היה כרוך במילוי משימות נוספות, ובאחריות גדולה יותר. מאחר שקבעתי שלא מדובר בתוספת שכר כשלעצמה, אינני סבורה כי יש בהסכם הקיבוצי מיום 3/3/99 כדי למנוע מהנתבעת לשנות את מתכונת ההעסקה של התובע ולהפסיק את מינויו באיזה משני התפקידים תוך עריכת שינוי בשכרו.
17. זאת ועוד, עיון במסמכים שבפני מעלה כי התובע לא חלק על גריעת 50% ממשרתו עם העברתו לתפקיד ממונה בטיחות בלבד וביטול העסקתו כקב"ט, והטענות שהועלו על ידו התרכזו בכך שלטענתו סוכם איתו כי ישולמו לו 130 שעות כוננות בחודש, ולא 65 שעות בלבד (ראה ת/27 לתצהיר התובע). נדמה כי גם התובע סבר בזמן אמת כי אין בידו חזקה ביחס להעסקתו בשתי המשרות במקביל, והוא עצמו הבין כי מדובר היה במתכונת העסקה שאיננה בעלת אופי קבוע.
18. כפי שציינתי, תוספת 50% משרה בגין ביצוע תפקיד נוסף, איננה תוספת חריגה כמשמעה בהסכם הקיבוצי מיום 3/3/99 ולפיכך הנתבעת איננה מחוייבת להמשיך לשלם לתובע את אותה תוספת כאשר הוא איננו משמש במקביל כקב"ט וכקצין בטיחות. עם זאת, מעיון בנתונים שהמציאו הצדדים עולה כי בגין רכיב שכר זה, לא הופרשו עבור התובע תשלומים לקרן פנסיה צוברת באשר שני הצדדים סברו, בטעות, כי בגין רכיב זה תשולם לתובע פנסיה תקציבית ואף ניגבו ממנו דמי ניהול לשם כך.
19. רק לאחר העברתו מתפקידו, הוברר לצדדים כי התובע לא יהיה זכאי לפנסיה תקציבית על המשרה העודפת, ולכן התובע העלה טענה שלפיה הוא זכאי לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה צוברת בגין השכר בשיעור 50% משרה. בנסיבות שתיארתי לעיל אני סבורה כי אין יסוד לטענת ההתיישנות שהעלתה הנתבעת באשר עילת התביעה קמה לאחר שהנתבעת השיבה לתובע את דמי הניהול ששילם בגין תוספת המשרה בשיעור 50%, רק אז הובהר כי התובע לא יהיה זכאי לפנסיה תקציבית בגין התוספת ששולמה לו במשך כעשר שנים.
20. על פי חוות הדעת האקטוארית שצורפה לכתב התביעה (ת/29) שווי דמי הגמולים שהייתה הנתבעת צריכה להעביר לקופת גמל בגין תוספת 50% משרה ששולמה לתובע בשנים 1997-2008 , בתוספת ריבית והצמדה עומדת על סך 68,000 ₪. חוות הדעת מטעם התובע לא נסתרה.
21. לנוכח האמור לעיל, אני מורה כי הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בשל אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה בגין תוספת 50% משרה בסך 68,000 ש"ח.

הסכמה לעבור לתפקיד החדש ותנאי ההעסקה החדשים

1. הגם שבנסיבות העניין קבעתי כי אין לראות בתוספת 50% משרה באופן מלא תוספת שכר שהוכשרה בהסכם מרץ 99, אני סבורה כי בנסיבות שתוארו לעיל, חלק מהתוספת הנ"ל יכול היה להיזקף לזכותו של התובע כתוספת שכר חריגה שניתנה לו במועד הקובע, שהרי אין חולק על כך שמלכתחילה הוסכם כי ניתן יהיה לחפוף באופן חלקי את שני התפקידים.
2. אשר על כן, שינוי מתכונת ההעסקה של התובע חייב התחשבות בכך שכפל התפקידים שמילא התובע, היה כרוך מלכתחילה גם בטובת הנאה שניתנה לתובע בעצם האפשרות לבצע חלק מתפקידו כממונה בטיחות על חשבון שעות עבודתו כקב"ט וזאת באופן מפורש, בהתאם לכתב המינוי מיום 8/12/96 (נ/1) אשר לפיו "העבודה תתבצע בתוך ומחוץ" לתפקידו של התובע כקב"ט. יודגש כי כתב המינוי שאפשר לתובע לבצע חלק מתפקידו כממונה בטיחות בתוך שעות עבודתו כקב"ט נחתם כשנתיים לפני המועד הקובע כמשמעו בהסכם הקיבוצי מיום 3/3/99.
3. התובע טען כי עובר לשינוי מתכונת העסקתו לא התקיים עימו כל מו"מ, וכי התקיימה פגישה יחידה בינו לבין מר שגיא ביום 23/12/07 (ראה פרוטוקול הדיון בעמ 10 שורה 12).
4. אין בידי לקבל טענה זו של התובע. התובע עצמו, בעת שנפגש עם נציגות העובדים, אישר כי נערכו מספר פגישות בינו לבין מר שגיא בעניין, אלא שלטענתו "כל הפגישות עם חיים (מר שגיא א.ד.) היו על כוס קפה לא נרשם פרוטוקול." (ראה פרוטוקול ישיבה של התובע עם ועד העובדים נספח ת/ 24).
5. ביום 23/12/07 התקיימה הפגישה האחרונה בה נדונו התנאים בהם יועסק התובע לאחר סיום העסקתו כקב"ט והעברתו למשרת ממונה בטיחות, ובכלל זה נבחנה גם שאלת היקף זכאותו לשעות כוננות בתפקיד החדש.
6. אין חולק כי באותה שיחה, הוצג נתון שלפיו ממוצע שעות הכוננות של התובע בשנה החולפת עמד על 65 שעות לחודש. על רקע זה אישר מר שגיא כי ישולמו לתובע 65 שעות כוננות בתפקידו החדש.
7. לפי עדותו של התובע באותה פגישה הוא ידע שבפועל ממוצע שעות הכוננות שביצע עומד על 130 שעות, ולא על 65 שעות. כאשר נשאל, מדוע לא אמר לשגיא שמדובר בטעות, ושממוצע השעות שלו עומד על 130 השיב התובע:

"אני חוזר ואומר שהיות וסברתי שזו פגישה ראשונית, במהלך דיוני שכר ומו"מ, לא גיליתי את כל הקלפים."

1. כפי שכבר ציינתי, יש קושי לקבל את טענת התובע, כי מדובר בפגישה ראשונית, כאשר התובע בעצמו אישר כי קיים מספר פגישות בעניין ("על כוס קפה") עם מר שגיא.
2. מכל מקום, בסיום הפגישה מיום 23/12/07 לא נשלח לתובע סיכום בכתב ביחס לתנאי עבודתו החדשים ובהמשך הדברים התובע יצא לחופשה מיום 23.12.07 עד ליום 16.1.08.
3. בפרוטוקול ישיבה שהתקיימה בלשכת ראש העירייה ביום 14.1.08, בהשתתפות ראש העירייה, מנכ"ל העירייה, סמנכ"ל העירייה, ומר שגיא, צוין בין היתר כדלקמן (הפרוטוקול מיום 18/1/08 נספח ת/23 לתצהיר התובע):

"1.המנכ"ל אחראי על כך שמר מיקי פרי יקבל את כל האמצעים למילוי תפקידו על הצד הטוב ביותר.

מנהל האגף מר משה פדלון יערוך עימו שיחה קבועה אחת לחודש, שהפרוטוקול שלה ישלח הן לרה"ע והן למנכ"ל.

הסמנכ"ל יפקח על התפקוד שלו ועל ביצוע המטלות.

2.מר חיים שגיא יעדכן את הועד בקשר לירידה במשרתו של מיקי פרי ממשרה וחצי- למשרה" (ההדגשה לא במקור- א' ד').

1. נראה שאין חולק על כך שמר שגיא עדכן את ועד העובדים ביחס לשינוי מתכונת ההעסקה של התובע תוך שמסר לוועד כי הגיע להסכמות עם התובע ביחס לתנאי עבודתו החדשים. נראה כי בהקשר זה, לאור בחירתו של התובע שלא להציף את טענותיו ביחס לשעות הכוננות, היה נח למר שגיא למסור לוועד העובדים כי הגיע להסכמות עם התובע, על אף שהדברים נותרו בחלקם עמומים, ובהעדר מסמך מסכם בכתב לא ברור עד כמה אכן הייתה הסכמה בין הצדדים.
2. זמן קצר לאחר שובו מחופשה, ביום 28.1.08 התובע שוחח עם מר משה פדלון, ראש אגף תב"ל, הממונה עליו בתפקידו כממונה בטיחות. בהמשך לאותה שיחה שלח התובע לפדלון מייל שתוכנו כדלמקן:

"משה צהריים טובים

בהמשך לשיחתנו להלן עיקרי הדברים:

א.בפגישה עם חיים שגיא נאמר לי על ידו שאהיה ממונה בטיחות בעבודה (לא כולל מוס"ח).

ב.בנושא השכר נפלה טעות בחישוב ממוצע שעות הכוננות השנתי שלי (עפ"י רינת ממח' שכר הסכום הוא כפול) עד כה לא קיבלתי תשובה על הטעות ממשאבי אנוש.

ג.לא יצא סיכום פרוטוקול ישיבה עם מנהל אגף משאבי אנוש, למעט שיחה עמך ועם אבי אף גורם לא הודיע לי על העברתי לתפקיד ממונה בטיחות.

ד.כפי שאמרתי לך פגיעת השכר כתוצאה מהמעבר נאמדת בכמה אלפי ₪ ולכן אני צריך "לבטח" את עצמי שפעם שנייה לא תהיה (הכוננות בדיווח הינה רכיב שאפשר להפסיקו בכל רגע נתון מכתב דוגמה הועבר לעיונך).

ה.לסיכום שום דבר לא נסגר בצורה שאינה משתמעת לכאן או לכאן למעט השיחה עימך ועם אבי".

1. בו ביום, במכתב מיום 28.1.08, הודיע מר שגיא לתובע כדלקמן:

"הנדון: סיום תפקידך כקב"ט עירוני, הרחבת תפקידך כממונה בטיחות עירוני

1.במספר שיחות אישיות שקיימנו דנו בנושא סיום עבודתך בתפקיד קב"ט עירוני והעברתך לתפקיד ממונה בטיחות עירוני במלוא משרתך.

2.בשיחה האחרונה שקיימנו ביום 13.12.07, סיכמנו את המשמעויות הנגזרות מהשינוי בתפקידך שעיקרן הן:

א.צמצום היקף משרתך ל-100% משרה בשל סיום תפקידך כקב"ט עירוני.

ב.הרחבת היקף תפקידך כממונה בטיחות עירוני ל-100% משרה.

ג.כפיפות במבנה הארגוני תהיה ישירות למנהל אגף תב"ל.

3.עוד סיכמתי עם מנכ"ל העירייה כי יועמדו לרשותך האמצעים הנדרשים לביצוע תפקידך כממונה בטיחות עירוני.

4.החל מיום 1 פבר' 2008 תחל בתפקידך כממונה בטיחות עירוני..".

יצוין כי אין חולק, כי השיחה המוזכרת במכתב מיום 28.1.08, קוימה כאמור ביום 23.12.07 ולא ביום 13.12.07 כפי שצוין שם בטעות (ראו סע' 10 לתצהיר שגיא; עדות שגיא- עמ' 15 לפרוטוקול). מר שגיא העיד בחקירתו כי מכתב זה הוא למעשה סיכום הפגישה מיום 23.12.07 (עמ' 15 לפרוטוקול).

1. למחרת, ביום 29.1.08, הודיע התובע למר שגיא, באמצעות הודעת דואר אלקטרוני, כי תנאי השכר בתפקיד החדש אינם מקובלים עליו ולפיכך הוא מתכוון לבצע את תפקידיו כבעבר:

"הבוקר קיבלתי הודעה טלפונית ממטי שבדרך אליי מכתב בו אני אמור לקבל 65 ש. כוננות, בשיחה עמך הבהרת לי שהתוספת הנה הממוצע השנתי לחודש של הכוננות שלי כקב"ט.

לאחר בדיקה על רינת ממח' שכר הסתבר שהסכום הוא כפול קרי 130 ש.כוננות,

טבלת השכר הראשונית שקיבלתי ממך אינה מקובלת עליי כלל וכלל, מבחינתי דיון השכר רק בראשיתו (אשמח להתקדם בדיונים נוספים).

ולפיכך אני מתכוון להמשיך ולבצע את תפקידיי כבעבר".

1. בו ביום, השיב מר שגיא לתובע, באמצעות הדואר האלקטרוני, כי אין לעצור את התהליך ולמחרת הוא יפסיק לכהן כקב"ט מוסדות חינוך וימלא את תפקיד "ממונה בטיחות עירוני" במשרה מלאה:

"א.אתה מחר מתחיל בתפקידך כממונה בטיחות עירוני במשרה מלאה ומפסיק לכהן כקב"ט עירוני.

ב.הסכמה לממוצע שעות הכוננות מאחר ונראה לי שזה סביר והגון, ומשהובהר לי כי הנתון שהועבר אליי שגוי, בחנתי את הנתון ואני סבור שהואיל ובתפקידך החדש לא תידרש לביצוע כונניות, אין הצדקה להכפיל את הכמות.

אפשר שנקיים עוד פגישה ונבחן פעם נוספת את הנתונים, אך אין לעצור את התהליך

בהצלחה".

1. מהראיות שבפני עולה כי התקיימו בין התובע לבין מר שגיא מספר פגישות עובר להעברתו לתפקיד ממונה בטיחות, על מנת לסכם את תנאי המעבר. כפי שפירטתי לעיל, נדמה ששני הצדדים הקפידו שלא לקיים את ההידברות ב"קלפים פתוחים" והעדיפו לשמור על עמימות. מטבע הדברים, לתובע לא אצה הדרך ולא היה כל אינטרס להשלים את המהלך לסיום כפל התפקידים, ואילו מר שגיא רצה לקדם את המהלך, שהתעכב מזה כ- 7 שנים.
2. בנסיבות העניין, לאחר שמצאתי פגמים בהתנהלותם של שני הצדדים בעת וביחס למו"מ שהתנהל ביניהם, לא מצאתי לזכות את התובע בפיצוי בגין העברה מתפקיד שלא כדין.
3. עוד אציין, כי בסופו של דבר, עם שינוי מתכונת העסקתו, בצד גריעת 50% משרה, הועלתה דרגתו של התובע לדרגה 11 (במקום דרגה 10+ בה הועסק, תוך חריגה ממתח הדרגות המתאים למשרה), הוסכם כי השתתפות באחזקת רכב תשאר 1,200 ק"מ הגם שמלכתחילה (ראה נ/20 לתצהיר הנתבעת) הכוונה הייתה להפחית את ההשתתפות באחזקת רכב לכשיופרדו התפקידים, וכן הנתבעת החלה לשלם לתובע תוספת נהיגה עצמית.
4. התרשמתי כי תשלום התוספות הללו, חלף התוספת בשיעור 50%, נובע מהכרת הנתבעת כי תוספת 50%, בחלקה, היוותה תוספת שכר חריגה, שהוכשרה בהסכם הקיבוצי מיום 3/3/99 כפי שהובהר להלן. לדידי, בנסיבות העניין התוספות שאושרו בפברואר 2008 אכן החליפו תוספת שהייתה שרירה וקיימת במועד הקובע לפי ההסכם הקיבוצי מיום 3/3/99.

כוננות

1. התובע טוען כי בהתאם לסיכום שהיה בינו לבין חיים שגיא הוא זכאי לתשלום שעות כוננות בהתאם לממוצע השעות ששולמו לו בעת שכיהן בשני התפקידים קב"ט מוס"ח וממונה בטיחות.
2. שגיא הבהיר כי בפגישה שקיימו הצדדים ביום 23/12/07 אכן סבר כי ממוצע שעות הכוננות היה 65 והבהיר כי בעיניו היה זה סביר לאשר כוננות בהיקף כאמור עם העברתו של התובע לתפקיד ממונה בטיחות, והבהיר כי אין הצדקה לאשר לתובע 130 שעות כוננות בתפקידו כממונה בטיחות.
3. מעיון בתלושי השכר של התובע עולה כי שעות הכוננות משולמות בנתבעת על פי דיווח, בהתאם לצורך ובהתאם לתפקיד שאותו העובד מבצע בפועל. עמדת הנתבעת היא כי תפקידו של התובע כממונה בטיחות ככלל איננו מצריך היותו בכוננות מעבר לשעות העבודה.
4. לנוכח האמור, אינני רואה כל עילה להתערב בהחלטה לצמצם את שעות הכוננות של התובע, וזאת במיוחד בשים לב להחלטתי דלעיל, שלפיה בגין שעות הכוננות שביצע התובע בתקופה בה החזיק בתפקיד קב"ט ישולמו לתובע פיצויים בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה.

קצובת נסיעות:

1. סעיף 26.901 לחוקת העבודה קובע:

"עובד הזקוק לתחבורה ציבורית כדי להגיע למקום עבודתו, בין אם הוא משתמש בתחבורה ציבורית ובין אם הוא משתמש ברכב פרטי או אחר, זכאי לקבל קצובת נסיעה (להלן-קצובה) בשיעורים ובתנאים המפורטים בסעיף משנה זה".

עוד נקבע שם כי:

"הוראות פרק משנה זה חלות על כל העובדים ברשות המקומית למעט בעל רכב צמוד כאמור בסעיף 26.910..".

1. התובע טוען כי בהתאם לחוקת העבודה, הוא זכאי לקצובת נסיעה כיוון שהוא אינו בעל רכב צמוד.
2. תביעתו של התובע לקצובת נסיעה כלל אינה מכומתת ובתביעתו ציין בעלמא כי לא שולמה לו קצובת נסיעה בתקופה: "המשתרעת על פני 17 שנים – 8 חודשים נכון למועד הכנת כתב התביעה".

עוד ציין התובע בכתב התביעה, כי לצורכי אגרה מעמיד את תביעתו זו על 20,000 ₪.

רק בסיכומיו טרח התובע לכמת את תביעתו.

אין לקבל התנהלות זו.

1. כמו כן, בעדותו התברר כי בתקופת עבודתו כקצין ביטחון מוסדות חינוך, השתמש באופן קבוע ברכב הנתבעת לפחות מחצית החודש (ראו עדותו עמ' , 12-11, 13 לפרוטוקול).
2. מעבר לדרוש, יצוין כי עולה מחומר הראיות (מוצג ת/41 לתצהיר התובע) כי בעניין קצובת נסיעות, הגיעה הנהלת הנתבעת להסכמה עם ועד העובדים בנתבעת, כי ישולם לעובדים המתוגמלים באחזקת רכב, דמי נסיעות רטרואקטיבית מיום 1.1.11.

לכן, בכל מקרה התובע מקבל תשלום דמי נסיעות בהתאם להסכמה זו, וככל שעמדה לו זכות לתקופה קודמת הרי שוועד העובדים ויתר עליה.

1. לאור האמור, דין תביעתו של התובע ברכיב זה להידחות.

תוספת נהיגה עצמית:

1. התובע לא הביא כל ראיה, כי הוא עומד בתנאים המפורטים בחוקת העבודה לקבלת תוספת נהיגה עצמית.
2. משכך, דין תביעתו ברכיב זה להידחות.

סוף דבר:

1. הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה עבור תוספת שכר בשיעור 50% משרה. הפיצוי בסך 68,000 ₪ ישולם לתובע בתוך 30 יום בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
2. כמו כן, הנתבעת תשלם לתובע, בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד, סך של 10,000 ₪, וזאת תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

לא ישולם הסכום במועד, יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ט"ו אייר תשע"ג, (25 אפריל 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.