התובע מבקש לחייב את הנתבע להשיב לו סכומים ששילם עבור רכישת מקרקעין, אשר הצדדים רכשו במשותף, ביחד עם אדם שלישי, לאחר שהסכם בין הצדדים הופר, באופן שמלוא הזכויות במקרקעין נרשמו על שם הנתבע והאדם השלישי בלבד, ונוצלו על ידם במלואם.

הרקע:

1. בין שלושה אנשים - התובע, הנתבע ואדם נוסף בשם אורי מטוס - נחתם ביום 12.12.94 הסכם לרכישת מקרקעין בבנימינה (50% מהזכויות בשני מגרשים הרשומים כחלקות 17 ו-37 בגוש 10172) (להלן: ההסכם, נספח א' לכתב התביעה).

על פי ההסכם, מי שיחתום בפועל על החוזה לרכישת המקרקעין (מול המוכרים) יהיו הנתבע ומטוס בלבד, אולם כל שלושת הצדדים להסכם ירכשו את המקרקעין יחדיו, הסכום שכל צד ישלם עבור חלקו ברכישה שווה, ושלושתם יהיו שותפים שווים במקרקעין, שווי זכויות וחובות בהם לכל דבר ועניין.

יומיים לאחר חתימת ההסכם (ביום 14.12.94), חתמו הנתבע ואורי מטוס על חוזה לרכישת המקרקעין (להלן: חוזה רכישת המקרקעין, נספח ב' לכתב התביעה), ולאחר השלמת עסקת המכר, נרשמו הנתבע ואורי מטוס בלבד כבעלי הזכויות במקרקעין בלשכת רישום המקרקעין.

1. כ- 12 שנים מאוחר יותר, ביום 15.4.07, חתמו הנתבע ומטוס, ללא מעורבות של התובע, על חוזה קומבינציה לגבי המקרקעין, מול חברת ריגומס יזום והשקעות בע"מ (להלן: חברת ריגומס), במסגרתו מכרו לחברת ריגומס את זכויותיהם במקרקעין בתמורה לשתי יחידות דיור שתבנה חברת ריגומס על הקרקע - יחידה אחת לנתבע והשניה למר מטוס (להלן: עסקת הקומבינציה, החוזה צורף כנספח לא מסומן לתצהיר התובע).

טענות הצדדים:

1. לפי התובע, מכח ההסכם, הוא שותף שווה בקרקע ובעל 1/3 מן הזכויות בה.

בהתאם להסכם, הוא שילם תשלום מלא עבור רכישת חלקו בקרקע, בשיעור 1/3 מעלות הרכישה (305,000$), בסך של 101,666.67$.

קיומה של עסקת הקומבינציה התברר לו במקרה, לאחר שעבר ליד המקרקעין אגב אורחא, וראה כי מתבצעות בהם עבודות בניה. העסקה נעשתה ללא הסכמתו, ללא ידיעתו, מבלי שקיבל כל זכות בקרקע או תשלום עבור כך מהנתבע. זכויותיו לפי ההסכם הופרו ונרמסו, הוא נותר ללא כל זכות במקרקעין, והנתבע נהנה שלא כדין מהסכומים ששילם התובע עבור רכישת הקרקע.

התובע טען כי נוכח ההפרה היסודית של ההסכם, הוא זכאי להשבה של מלוא הסכום ששילם עבור המקרקעין.

על כן, ולאחר שהגיע להסדר מול מר אורי מטוס אשר החזיר לו מחצית מהסכום ששילם עבור הקרקע, הוא תובע מן הנתבע את יתרת הסכום ששילם עבורה בסך 50,833.33$ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין.

1. הנתבע טען, כי התובע לא שילם את מלוא הסכום שהיה עליו לשלם עבור רכישת הקרקע, אלא רק מקדמה של 1/2 מהסכום שהתחייב לשלם על פי ההסכם, בסכום כולל של 50,833.33$ בלבד.

לטענת הנתבע, הוא החזיר לתובע, לדרישתו, את כל חלקו במקדמה ששילם התובע "בכסף ובשווה כסף", בין השאר בדרך של תשלום 20 משכורות חודשיות בסך 6,000 ₪ לבנו של התובע (בשנים 1994, 1995), בסכום כולל של 120,000 ש"ח. ולכן איננו חייב לתובע מאום.

1. אשר למחצית השניה של הסכום שהתובע היה אמור לשלם עבור רכישת הקרקע, הנתבע טען שהוא עצמו שילם סכום זה במקום התובע. זאת כדרך להסתיר העברה של עמלת תיווך בגין עסקת ביטוח גדולה שהתובע השיג לנתבע (שהוא סוכן ביטוח). עסקה אשר בסופו של דבר מומש רק חלק קטן ממנה (2/7).

לשיטת הנתבע, ההסכם לא נועד להקים יחסי שותפות בקרקע בין הצדדים, אלא מטרתו היתה להבטיח את תשלום עמלת התיווך לתובע תוך הסתרת התשלום. בהקשר זה טען הנתבע, כי העובדה שהתובע לא ביצע פעולות שיבטיחו זכויותיו כשותף בקרקע, ונמנע במשך 16 שנים לרשום לטובתו הערת אזהרה, לצד העובדות שהתובע לא חתום על חוזה הרכישה ולא נטל חלק בהוצאות פרוייקט הבניה בקרקע, מעידות שלא ראה עצמו בעל זכויות בפרוייקט הבניה ובקרקע.

1. לחילופין טען הנתבע, כי גם אם התובע יוכר כשותף בקרקע, אין הוא זכאי לתבוע השבת הסכום ששילם, אלא לכל היותר זכויות בקרקע.
2. עוד טען הנתבע, כי התביעה התיישנה ביום 12.12.2001, שבע שנים לאחר שנחתם ההסכם, או לכל המאוחר מספר חודשים לאחר מכן. דינה של התביעה להידחות גם מחמת שיהוי או מחמת ויתור במפורש או מכללא מצד התובע על החוב הנטען בהתחשב במועד חתימת ההסכם.

דיון:

מהות ההסכם

1. במהלך עדותו בחקירה נגדית אישר הנתבע כי העסקה בינו לבין התובע ומטוס היתה עסקה לרכישת קרקע, וכי התובע היה זכאי ל-1/3 מן הזכויות בקרקע, שווה בשווה בין הצדדים. ובלשונו:

"ת...כשהלכנו (התובע, הנתבע ומטוס - ע.ר) לעשות את עסקת הקניה של הקרקע, עשינו אותה שלושתינו.

ש. היתה לתובע זכות להיות בעלים של 1/3 מהמקרקעין.

ת. אני חושב שכן, למה לא, בוודאי. היתה לו זכות. הוא לא היה שותף בכל ההוצאות הנוספות." (עמ' 56 שו' 13-11).

1. בסעיף 4 (א) להסכם נכתב במפורש, כי למרות שהנתבע ואורי מטוס יופיעו כבעלים רשמיים בחלקים מסויימים של הקרקע, לתובע זכויות וחובות שווים בכל עניין הקשור לקרקע. עוד נכתב בסעיף 4(ב) להסכם, כי יחסי הצדדים בקשר לקרקע הם "יחסי שותפים שווים לכל דבר".
2. אורי מטוס העיד בחקירתו שהתובע היה שותף שווה זכויות לכל דבר ועניין בקרקע, ועל כן, כאשר הוסכם עם חברת ריגומס על בניה במקרקעין באופן שרק הוא והנתבע יקבלו בתמורה יחידות דיור, הוא עצמו שילם לתובע עבור חלקו במקרקעין (קנה ממנו את חלקו) בהתאם להסכם שהושג בניהם (צורף לתצהיר התובע) (עמ' 22 ש' 22 עד עמ' 23 ש' 10).

כך גם העיד מר מטוס, כי עד לשלב הבנייה על הקרקע, שלושת השותפים נשאו בחלקים שווים בכל ההוצאות שהיו כרוכות ברכישת הקרקע (עמ' 24 ש' 19 - 26).

עדותו של מר מטוס עשתה רושם אמין. מדובר בעד נייטרלי וחסר אינטרס בתוצאות ההליך.

1. גם מר סקוט מן, אשר ערך את ההסכם ואף ייצג את הנתבע ומר מטוס במסגרת חוזה רכישת המקרקעין, מסר בתצהיר, כי מכח ההסכם התובע היה שותף בשליש מן הזכויות בקרקע, באופן שווה לנתבע ולמטוס (סעיפים 8 -12 לתצהירו).

עדותו של סקוט מן, שהיה עורך דינם של הצדדים בעבר, עשתה עלי רושם אמין. יש לדחות את טענת הנתבע כי סקוט מן ניסה להתחמק מגילוי האמת, וכי הוא בעל אינטרס מאחר שהיה "בראש ובראשונה" עורך דינו של התובע. סקוט מן לא נטל צד בעניין ולא מצאתי כי היה לו עניין שלא לומר את האמת. בזמנים הרלוונטיים הוא ייצג את שני הצדדים ושמר על האינטרסים של שניהם (ראה עמ' 32 ש' 13 - 20).

1. נוכח האמור מתייתר הצורך לדון בטענות השונות של הנתבע בקשר לכך שהתובע לא היה "שותף אמיתי" בקרקע. המסקנה הברורה היא, כפי שגם הודה בכך הנתבע בחקירתו, ועולה מחומר הראיות, כי התובע, הנתבע ומטוס הסכימו לרכוש במשותף ובחלקים שווים את המקרקעין דנן.

האם שילם התובע את חלקו עבור רכישת המקרקעין?

1. במהלך עדותו של הנתבע בבית המשפט, בחקירה הנגדית, הוברר מפיו באופן שלא יכול להשתמע לשני פנים, כי התובע כן שילם את מלוא חלקו עבור רכישת הקרקע, בשיעור 1/3 מעלות רכישה, לפי הסכום שנטען על ידי התובע. מחצית ראשונה עליה לא היתה מחלוקת שולמה כמקדמה, והמחצית השניה שולמה באמצעות הלוואה שלקחו שלושת השותפים מחברת המגן, אשר החזירו את ההלוואה בחלקים שווים. וכדבריו:

"ש. תשלום ראשון שילמת כולכם עפ"י ההמחאות שאישרת לי קודם לכן.

ת. 100%.

ש. תשלומים לחב' המגן, גם הם שולמו על ידיכם בחלקים שווים.

ת. כן, כדי שיראה כמו שצריך, כדי שהצדק ייראה". (עמ' 57 ש' 21-18)

"ש. גרסתך היא, שקניתם מגרש כל אחד מכם קיבל 1/3 וכל אחד גם שילם מרכישת המגרש.

ת. כן". (עמ' 59 ש' 23, 24)

ופעם נוספת בתשובה לשאלת בית המשפט, למען הוודאות:

ש. האם מוסכם כי התובע שילם בפועל 1/3 מעלות הקרקע.

ת. כן". (עמ' 60 שו' 2, 3).

כל זאת בניגוד לאמור בטענות ההגנה ובתצהירים שנתן הנתבע כאמור, ולאחר שמסר גרסאות משתנות בעניין.

1. התובע אף צירף לתצהירו דפי חשבון אשר מאשרים את העובדה ששילם תשלומים על חשבון ההלוואה שלקחו הצדדים לצורך תשלום החלק השני של התמורה עבור רכישת המקרקעין, וכן מכתבים מאת הנתבע עצמו, המאשרים שהתובע ביצע תשלומים על חשבון החזר ההלוואה.
2. ואכן, בסיכומיו, הנתבע זנח את טענת ההגנה לפיה התובע שילם רק מחצית מהסכום שהיה עליו לשלם.

האם החזיר הנתבע לתובע את הסכומים ששילם עבור הקרקע או חלק מהם?

1. כאמור, בבקשת רשות להתגונן ובתצהיר טען הנתבע, כי התובע שילם רק מחצית מהסכום שהיה עליו לשלם עבור חלקו ברכישת הקרקע, בסך של 50,888.33,$ וכי הוא החזיר לתובע את החלק שהיה עליו להחזיר לו בגין תשלום זה, באמצעות 20 תשלומי משכורת חודשית על סך 6,000₪ כל אחד, ששילם לבנו של התובע, גיל אילן, בשנים 1995-1994 ובסה"כ 120,000 ₪, אותם יש לקזז מכל סכום שיפסק לטובת התובע (סעיף 7).

בדיון שהתקיים במסגרת בקשת רשות להתגונן העיד הנתבע, כי העסיק את גיל אילן כשכיר באמצעות החברה שבבעלותו, שילם לו משכורות ואף שילם עבורו דמי ביטוח לאומי ומס הכנסה. מנשאל מדוע לא צרף מסמכים התומכים בכך, כגון תלושי שכר, השיב כי הם קיימים אך נוכח חלוף הזמן לא הצליח לאתרם (עמ' 3 ש' 24 עד עמ' 4 ש' 5). גרסה דומה מסר גם בתצהיר עדות ראשית (סעיף 7).

בעדותו בפניי שינה הנתבע את גרסתו באופן מהותי וטען, כי שילם לגיל אילן רק את המשכורת הראשונה, באמצעות החברה בבעלותו, ואילו את יתר התשלומים שילם במזומן, מחשבונו הפרטי, ישירות לתובע עצמו ולא לגיל אילן, אשר כלל לא עבד אצלו והוא אף לא ראה אותו (עמ' 53 ש' 15 עד עמ' 54 ש' 6).

טענתו המקורית של הנתבע היתה, כי תשלומי המשכורת לגיל אלון היו מסווה להעברת סכומי כסף לתובע עבור החזר הסכומים ששילם בגין רכישת המקרקעין. טענה זאת התבססה על הטענה שגיל אלון היה בחור צעיר שרק השתחרר מהצבא ולא היה זכאי לקבל משכורת כה גבוהה. לעומת זאת, על פי הגרסה השניה של הנתבע, גיל אלון לא עבד אצלו בתקופה הנטענת, לא קיבל משכורות ממנו, וסכומי הכסף הועברו ישירות לתובע במזומן. משמעות הדבר, קריסה מלאה של גרסת כתב ההגנה והתצהיר של התובע.

נוכח שינוי מהותי של גרסאות הנתבע הסותרות זו את זו, לא ניתן לדעת איזו מהן נכונה ולא ניתן לתת אמון בשתיהן. מה עוד, שהנתבע לא הביא ראיה חיצונית כלשהיא התומכת בגרסתו, ועדותו של הנתבע בעל פה נותרה ראיה יחידה עליה הוא מתבסס בקשר לטענת הקיזוז הנ"ל. לא מצאתי נימוקים כלשהם שניתן יהיה בהם לסמוך על עדותו כדי לקבוע על פיה ממצאים עובדתיים.

1. מצד שני, גרסתו של גיל אלון, לפיה הוא הועסק בחברה שבבעלות הנתבע למשך תקופה קצרה בלבד, וקיבל תמורת עבודתו רק סכום של 6,000 ₪, בהתאם להמחאה שצירף לתצהירו, נתמכת בחומר הראיות. הנתבע אישר כי הסכומים ששילם לגיל אילן הם לפי ההמחאה הנ"ל (עמ' 54 ש' 8 - 10). בנוסף, לפי דו"ח המוסד לביטוח הלאומי בקשר להעסקה של גיל אלוני (נספח א' לתצהיר הנתבע), האחרון הועסק בחברה של הנתבע למשך שלושה חודשים בלבד ולא משך 20 חודשים כפי שטען הנתבע.
2. מצאתי גרסאות שונות בעדותו של הנתבע גם בעניינים נוספים. למשל, בדיון בבקשת רשות להתגונן אישר הנתבע, כי לא השיב לתובע את הסכום הנ"ל:

"ש. ...עבור ה 50,000 שקיבלתי שהודת שקיבלת אותם לא החזרת עד היום.

ת. לא. לא החזרנו עד היום". (עמ' 2 שו' 22 - 24).

אז גם לא יכול היה לזכור האם התובע השתתף בהחזר ההלוואה שלקחו שלושת השותפים למימון המחצית השניה של התמורה עבור רכישת הקרקע (עמ' 2 ש' 32 עד עמ' 3 ש' 5).

רק במסגרת חקירתו הנגדית בפניי, לאחר שהוצגו בפניו אסמכתאות לכך שהתובע כן שילם את מלוא חלקו, התפתל בתשובתו ולבסוף, כאשר לא יכול היה עוד להכחיש את העובדה שהתובע שילם את מלוא חלקו על הקרקע, אישר זאת (עמ' 59 ש' 25 עד עמ' 60 ש' 3).

1. ועוד, המסמך שנחתם ע"י הנתבע (מש/2) בו נרשם כי הנתבע יהיה מוכן לשלם לתובע סך של 150,000 $ בתמורה לסילוק טענות התובע בקשר לקרקע, ומכתבו של סקוט מן בקשר לכך (מש/1), סותרים את גרסתו של הנתבע בבקשת רשות להתגונן ובתצהיר עדות ראשית לפיה הוא שילם לתובע את מלוא הסכום עבור הקרקע ואין הוא חייב לו דבר. כך גם את טענתו כי לתובע לא היו זכויות בקרקע.

בחקירתו בפניי, נתן הנתבע הסבר מתחמק ותמוה לאמור במסמכים אלה, לפיו הוא לא היה חייב מאום לתובע, אך היה מעוניין לעשות זאת כדי "לסגור את ההתחשבנות בין אורי מטוס לבין שמעון אילן" כדי שיוכל לקנות את חלקו של מטוס בקרקע (עמ' 55 ש' 7 - 31).

1. טענת הנתבע, כי שילם במקום התובע עבור חלקו ברכישת המקרקעין, במקום תשלום עמלת תיווך בגין עסקת ביטוח שהתובע ארגן לנתבע, נטענה באופן סתמי וכללי ונותרה אף היא בלתי נתמכת באסמכתא לעמלות אלו או לסכומים ששולמו לכאורה. הנתבע אף לא ציין את סכומי העמלות שהיה אמור להעביר לתובע, ולא עמד בנטל להוכיח, כפי שנדרש, את טענת הקיזוז באופן מפורט ומדוייק.

יתר על כן, הטענה עומדת בסתירה לאישור של הנתבע עצמו, לכך שהתובע שילם את כל שהיה עליו לשלם עבור חלקו ברכישת הקרקע. כלומר, הנתבע לא היה צריך לשלם במקומו מאום.

1. ככלל, נוכח התרשמותי האישית מהנתבע במהלך עדותו, וריבוי גרסאות, חדשים לבקרים, בנושאים המרכזיים ביותר שעל המדוכה, לא מצאתי כי ניתן לתת אמון בעדותו של הנתבע.
2. על כן אני קובע, שלא רק שלא עלה בידי הנתבע להוכיח כי החזיר לתובע סכום כלשהו, כאשר הנטל להוכיח טענת קיזוז מוטל עליו, אלא שטענת התובע בעניין זה מתיישבת עם כלל חומר הראיות שהובא בפני, הרבה יותר מאשר טענת הנתבע.

עילת התביעה

1. כאמור לעיל, על אף שנקבע בהסכם שהמקרקעין יהיו שייכים לתובע, לנתבע ולמר מטוס בחלקים שווים, ועל אף שהתובע שילם את שהיה עליו לשלם עבור חלקו במקרקעין, המקרקעין נרשמו בלשכת רישום המקרקעין על שם הנתבע ומר מטוס בלבד.
2. מעיון בחוזה שנחתם בין הנתבע ומטוס לבין חברת ריגומס עולה כי הנתבע ומטוס התחייבו במסגרת עסקת הקומבינציה להעביר את חלק מזכויותיהם בקרקע לחברת ריגומס, ולהתיר לאחרונה לבצע בנייה בקרקע שאותה תהיה זכאית למכור לצד שלישי, ובתמורה יקבלו הנתבע ומטוס, כל אחד בנפרד, זכויות ביחידת דיור אחת על הקרקע (סעיפים 4, 5).

ואכן, כעולה מעדותם של הנתבע ומר מטוס, בפועל נבנו על הקרקע 6 יחידות דיור, אשר שתיים מהן נמסרו לנתבע ולמר מטוס ויוחסו להם, והשאר נמכרו על ידי חברת ריגומס (עמ' 23, ש' 3, 4, עמ' 56 ש' 14 - 22).

1. התובע טען, כי לא ידע ולא הסכים לביצוע עסקת הקומבינציה עם חברת ריגומס, וגילה עליה באקראי. אני מקבל טענה זאת שהיא סבירה ומתיישבת עם כלל הנסיבות ועם הגיון הדברים. הדעת נותנת, כי איש לא היה מסכים לשלילת כל זכות במקרקעין שרכש במיטב כספו, ללא כל תמורה.

1. הנתבע עצמו לא ידע לומר מידיעה אישית כי התובע ידע על העסקה.

בסעיף 11 לתצהירו אישר הנתבע כי: "התובע לא היה שותף לפרוייקט בשום שלב משלביו מן הטעמים שפורטו לעיל ולפיכך לא גילה בו עניין".

ובעדותו בבית המשפט אישר שלא פנה אל התובע לפני התקשרותו עם חברת ריגומס. לגרסתו, הוא עדכן את סקוט מן לגבי העסקה מתוך שסבר שהאחרון ידווח על כך לתובע כפי שלכאורה היה מוסכם (עמ' 58 ש' 26 - 28).

אלא שכפי שעולה מעדותו של מר סקוט מן, הנתבע לא דיווח לו על העסקה, והתובע גילה על עסקת הקומבינציה בדיעבד, לאחר שראה שמתבצעת בנייה על הקרקע אז פנה לסקוט מן כדי להתייעץ עמו. עקב כך הוחלט לקיים פגישה בין התובע, הנתבע ומטוס אצל עו"ד שרף, בה גם נכח סקוט מן, שמטרתה הייתה לפי סקוט מן:

"לברר את העובדות, מה קורה עם המגרש איך זה הגיע למצב של בנייה, ומה מגיע לשמעון, (התובע – ע.ר) איך נעשה הדבר ואיך לפצות אותו." (עמ' 35 שו' 29-28).

בהמשך, כאשר מר סקוט מן נשאל אם היה שותף לדעה כי הבנייה על הקרקע נעשתה מבלי שהתובע היה בסוד העניינים העיד:

"ת. היה ברור לי שזה לא היה בסדר.

ש. מה לדעתך היה צריך לעשות כדי שזה יהיה בסדר.

ת. מה שכתוב בהסכם. לקבל אישור השותפים האחרים לכל צעד." (עמ' 36 שו' 11-9).

1. גם מר מטוס העיד שהוא לא מסר לתובע על העסקה, מאחר שהקשר התבצע בין התובע לנתבע והוא סמך על הנתבע בעניין זה (עמ' 26, ש' 2 - 5).
2. טענת הנתבע כי העובדה שהתובע היה בעל ניסיון עסקי וגר בקרבה יחסית לקרקע (התובע גר בחיפה והקרקע נמצאת בבנימינה) אינה יכולה לשנות מן המסקנה אליה הגעתי כפי שנטען.
3. בסעיף 8 להסכם נקבע כי "כל צד מתחייב לא לשעבד את המגרשים ו/או כל חלק מהם ו/או לאפשר כל עיקול, זכות קנין, החזקה, חוב או כל זכות צד ג' כנגד הנכס הנ"ל בלי לקבל את הסכמתם של יתר הצדדים בכתב ומראש". עוד נקבע כי אם ירצה צד כלשהוא למכור את זכויותיו במגרשים, ו/או בכל חלק מהם, תהיה ליתר הצדדים זכות ראשונים (סעיף 9).
4. החתימה על הסכם הקומבינציה ומימושו בפועל מהוות הפרה חזיתית וברורה של הוראות סעיף 8 ו- 9 להסכם ושל ההוראות המהותיות של ההסכם המקנות לתובע שותפות מלאה ושווה בכל הזכויות בקרקע, כאמור.

נוכח מהות ההסכם, שהינו הסכם לרכישת קרקע בשותפות שווה, כאשר התובע נשא במלוא התשלום שנדרש ממנו על פי ההסכם, בשיעור 1/3 מעלות הקרקע, ובהתחשב בכך שבעקבות עסקת הקומבינציה התובע נותר בחוסר זכויות כלשהן בקרקע, להלכה ולמעשה, במרשם הזכויות ובפועל, עסקת הקומבינציה והמימוש שלה מהווים הפרה יסודית של ההסכם ופגיעה חמורה ביסודו, השוללים לחלוטין את התועלת שההסכם נועד להעניק לתובע. הפרה יסודית אשר קשה להעלות על הדעת יסודית ממנה.

בהתאם למבחן שמתווה סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן: חוק החוזים (תרופות)) אין לי ספק, כי אילו מתקשר סביר היה צופה מראש כי ישלם עבור רכישת מקרקעין סכומים נכבדים ובעקבות עסקה במקרקעין שיעשו שותפיו בלעדיו יוותר בחוסר כל, הוא לא היה מתקשר בהסכם (ד"נ 44/75 ביטון נ' פרץ פ"ד ל(3) 581, 586-585 (1976);ע"א 7403/11 בשמא השקעות ומימון בע"מ נ' ניאגו פסקאות 9, 10 לפסק דינה של כבוד השופטת א' חיות (13.8.2013)).

1. הפרה יסודית של חוזה מקנה לצד הנפגע זכות לבטלו (סע' 7(א) לחוק החוזים (תרופות)) ומשבוטל חוזה חייב המפר להשיב לנפגע את מה שקיבל על פי החוזה (סע' 9 לחוק החוזים (תרופות)).
2. אשר להודעת ביטול, על פי הפסיקה ניתן לראות בעצם הגשת התביעה להשבה, תוך ויתור על הסעד של אכיפה, כפי שעשה התובע כאן, כהודעת ביטול. כאמור בדברי בית המשפט העליון בע"א 7654/07 ברקוביץ נ' קורין, פסקה יב לפסק דינו של השופט רובינשטיין (11/8/2010):

"צדק בית המשפט בקבעו כי הסכם הרכישה בין ברקוביץ' לקבלן בוטל. מעיון בכתב התביעה בת"א 623/02 עולה, כי ברקוביץ' עתרו לפיצויים ולהשבה מלאה. סעיף 8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, מורה כי: "ביטול החוזה יהיה בהודעת הנפגע למפר...". ה"הודעה" פורשה בפסיקה באופן מרחיב, ונקבע, כי הגשת תביעה לפיצויים והשבה עשויה להיחשב כהודעת ביטול מספקת, במיוחד כשברור שהנפגע ויתר על תרופת האכיפה (סעיף 21 לחוק החוזים (תרופות); ג' שלו וי' אדר, דיני חוזים – התרופות (תשס"ט), 640; ע"א 6018/03 אוליאר נ' מסא א.א. ייזום וניהול נכסים בע"מ [פורסם בנבו] פסקה 18 וההפניות דשם; ע"א 186/77 סוכנויות (השכרת רכב) בע"מ נ' טרבלוס, פ"ד לג(1) 197, 203)".

1. לא זו בלבד, במסמך מיום 27/2/07 עליו חתם הנתבע (מש/2) נרשם במפורש:

"אני הח"מ רוני קפלן מאשר בזה כי על אף מה שכתוב במכתבו של עו"ד סקוט מן מיום 27.2.07 אני מתחייב לשלם לשמעון אילן סך של 150,000 $ נטו לפי שער דולר שיוסכם ביננו וזאת בתמורה לויתור מצידו על כל טענה לזכויות במגרשים הידועים כחלקות 17 ו- 37 בגוש 10172 בנימינה".

מסמך זה מלמד על הסכמת הנתבע לבטל את ההסכם ואת זכויותיו של התובע לפיו, בתמורה לתשלום עבור חלקו במקרקעין. התנהגות הנתבע ומר מטוס לאחר מכן, כאשר חתמו על חוזה הקומבינציה מול חברת ריגומס, ללא מעורבות של התובע, מצביע על מימוש של כוונת הצדדים לבטל את ההסכם.

1. ויש לציין, כי למרות שהנתבע טען כי התביעה משוללת עילה, טענה זאת נמצאת בסתירה לגישת הנתבע עצמו. שהרי בעצם, הנתבע לא חלק על כך שהתובע זכאי לקבל בחזרה את ששילם עבור רכישת הקרקע, אלא טען, כי התובע שילם רק מחצית מהסכום שהיה עליו לשלם (טענה שהתבררה כלא נכונה), וכי הנתבע החזיר לו את ששילם (טענה שאף היא התבררה כלא נכונה).
2. משזכה הנתבע לקבל זכויות מלאות בקרקע, על חשבון התשלום ששילם התובע עבור רכישתה, ומשהופר ההסכם הפרה יסודית, מחוייב הנתבע להשיב לתובע את שקיבל על פי ההסכם.

מסקנה זאת מתיישבת היטב גם עם דיני עשיית עושר ולא במשפט. שהרי הנתבע, אשר נותר עם מלוא הזכויות בקרקע, נהנה מכך שהתובע שילם 1/3 מהעלות עבור רכישת הקרקע.

טענות נוספות של הנתבע

1. לעניין טענת ההתיישנות - עילת התביעה היא השבה עקב הפרה יסודית של ההסכם. ההפרה היסודית התרחשה בעת העברת חלקים מן הקרקע וביצוע עסקת קומבינציה לגביה בחוזה מול חברת ריגומס ביום 15/4/07. במועד זה, לכל המוקדם, באה לעולם עילת התביעה, ולא במועד חתימת ההסכם בשנת 1994 כפי שנטען. על כן, כיוון שהתביעה הוגשה ביום 17/5/10 לא מתקיימת התיישנות לגביה.
2. במהלך ההליכים נמסרו ע"י התובע והנתבע מספר גרסאות בנוגע לסיבה שבגללה לא נחשף התובע באופן רשמי כאחד הרוכשים של הקרקע ומדוע היה צורך בהסכם. הנתבע טען בעניין זה ארוכות במהלך ההליכים ובסיכומים. לא נדרשתי לסוגיה זו מכיוון שלא מצאתי כי היא רלוונטית להכרעה במחלוקת שבין הצדדים, כאמור לעיל.

הסעד

1. לטענת התובע על הנתבע לשלם לו סכום כולל של 482,578 ₪ נכון ליום הגשת התביעה. סכום זה תואם למחצית הסכומים ששילם התובע על חשבון רכישת הקרקע ב- ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום ועד הגשת כתב התביעה (המחצית השניה הושבה לתובע על ידי מר אורי מטוס, על פי הסכמה בניהם).

כאמור בחקירתו הנגדית בפני אישר הנתבע, שהתובע שילם את הסכומים הנ"ל, תשלום ראשון בהתאם להמחאה שצורפה לתצהירו, והשאר בהלוואה שנטלו הצדדים שהתובע פרע 1/3 ממנה (עמ' 57 ש' 18 - 21).

לפי תחשיב הפרשי הצמדה וריבית שערכתי, שיערוך מחצית הסכומים ששילם התובע (76,809.16 ₪ נכון ליום 13/2/94, בזמן מתן המחאת המקדמה, ועוד 83,333 ₪, שהם מחצית מ- 1/3 מסכום ההלוואה הכולל שנטלו הצדדים לצורך תשלום המחצית השניה של התמורה, נכון ליום 1/4/95), עולה במקצת על סכום התביעה. לא מצאתי התייחסות כלשהי של הנתבע בסיכומיו לגובה הסכום הנתבע או לדרך חישובו. על כן, אני מקבל את תחשיב התובע בעניין סכום התביעה.

לסיכום

1. אשר על כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 482,578 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (17.5.10) ועד התשלום המלא בפועל.

עוד אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 15,000 ש"ח וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 50,000 ₪. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יתווספו להם הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ג אב תשע"ד, 19 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.