1. לפני תביעה על פי פקודת הנזיקין לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע.

2. על פי האמור בכתב התביעה, התובע, הסובל מפיגור שכלי, למד בבית הספר "מסילות" בבת-ים, שהינו בית ספר מיוחד.

3. ביום 17.1.06 בעת הלימודים, בזמן שיעור קרמיקה, תלמיד בשם מקסים טרויאנובסקי חבט במצחו של התובע עם מערוך של לישת בצק החימר.

התובע קיבל עזרה ראשונה בבית הספר והועבר להמשך טיפול לבית החולים וולפסון.

4. התובע התלונן במשטרה וטען כי התלמיד שפגע בו, נהג להרביץ לו לעיתים קרובות.

הפוגע הודה בכך.

5. עוד עולה מתיק המשטרה כי המורה שנכחה בשיעור לא שמה לב לאירוע.

6. ההליכים בכתב האישום שהוגש נגד הפוגע הופסקו מאחר ולא היה מסוגל לעמוד לדין.

7. התובע טוען לעוולת התקיפה. הנזקים שנגרמו לו הם חבלות בפנים, שטף דם מעל עין שמאל, נפיחות והמטומה מעל עפעף שמאל והמטומה מתחת לעין שמאל. התובע גם נזקק לקבלת תרופות במינון גבוה יותר לאחר התקיפה.

8. עוד טוען התובע לעוולת הרשלנות.

9. הנתבעת בכתב הגנתה טענה כי התביעה לא מגלה עילה כלפיה ולא מוטלת עליה כל אחריות. הארוע, אם היה, הוא כתוצאה מסיבות שלנתבעת לא הייתה שליטה בהם והיא לא יכולה הייתה לצפות אותם ולמנוע אותם. מדובר באירוע פתאומי, מהיר ובלתי צפוי, אשר הנתבעת לא צפתה ולא יכולה הייתה לצפות או למנוע מראש.

10. לחילופין, טוענת הנתבעת, כי האחריות היא לפתחו של הפוגע.

11. לחלופין, טוענת הנתבעת כי האחריות היא על צד ג' והמבטחת שלה.

העירייה העסיקה את צוות המורים בבית הספר ו/או את חלקם ו/או את מנהל בית הספר את הסייעות וצוות המורים.

12. עוד טוענת הנבעת כי התובע גרם ברשלנותו לאירוע.

13. עוד טוענת הנתבעת כי קודם לאירוע נשוא התביעה סבל התובע מבעיות רפואיות רבות, לרבות פיגור שכלי והתפתחותי, אפילפסיה וסכיזופרניה וכי אין קשר בין מצבו הרפואי של התובע לאירוע.

14. הנתבעת שלחה הודעת צד ג' לעיריית בת ים.

15. בכתב הגנתה טענה צד ג' כי היא מצטרפת לכל האמור בכתב ההגנה כלפי התובע, אך לא כלפיה.

16. צד ג' טוענת כי לעירייה אין שום מעורבות בבית הספר והיא אינה מוציאה הנחיות אלא רק הנתבעת. מנהלת בית הספר והעובדות הן עובדות משרד החינוך.

17. בתצהיר עדותה הראשית של אם התובע, הגב' יוחננוף תמרה היא מצהירה כי קיבלה הודעה ממנהלת בית הספר כי בנה נמצא בבית החולים וולפסון. היא נסעה לבית החולים ומצאה את בנה עם פגיעות בפנים והתקפי אפילפסיה. לטענת האם ביום אושפז שוב התובע, שהיה נתון בהתקפי אפילפסיה קשים מאז האירוע.

18. עוד מצהירה אם התובע כי כשהגיעה לבת הספר המנהלת סירבה לדבר איתה ונודע לה מבנה ומהסייעת בבית הספר כי תלמיד קם במהלך השיעור והחל להכות את בנה בראשו עם מערוך מעץ. כראייה מצרפת האם את מכתב בית הספר לקופת החולים מכבי.

19. לאחר האירוע נאלצה אם התובע להישאר בבית במשך חודשיים בהם היה התובע בבית, נעדרה מעבודתה כדי להשגיח על התובע וכן נאלצה להפחית משעות עבודתה להיות עם בנה בבית.

נגרמו למצהירה הוצאות רפואיות רבות לתרופות והוצאות נסיעה לבתי חולים והשהייה בהם.

20. בחקירתה הנגדית נשאלה אם התובע על כך שבמסמכים מבית החולים לא צויין שהיה לו התקף אפילפטי כמו כן הוצג לה מסמך מיום 22.5.06 (יום לפני המסמך שצירפה האם), שבו כתוב כי עקב דלקת גרון קיבל אנטיביוטיקה ובאותו זמן עלתה תדירות ההתקפים האפילפטיים.

21. לפני התאונה לא נזקק לעזרה יום יומית באכילה והשגחה מתמדת, דבר שנזקק לו לאחר האירוע.

22. התובע עובד במסגרת שיקום.

23. האם העידה כי ההתקף האחרון היה שבוע לפני עדותה, אך לא הציגה מסמכים שתומכים בטענה זו.

24. בעת האירוע היו בכיתה 7-8 תלמידים. העדה לא יכולה הייתה ליישב את הסתירה לפיה כתשובות לשאלון השיבה כי היו בכיתה 3 מורים ובתצהיר עדותה הראשית הצהירה כי הייתה סייעת אחת בשם מדלן. תשובתה הייתה כי היא אינה יודעת כמה מורים היו בכיתה בעת האירוע.

25. העדה אינה יודעת באיזה מרחק הייתה המורה מהתובע בעת הפגיעה. היא הייתה בבית כשלושה חודשים למרות שהיה בבית שבועיים או שלושה. האם גם לא צירפה אישור מחלה ממקום עבודתה.

26. לפני האירוע לא הייתה לתובע נכות ולא קיבלה קיצבת ילד נכה.

27. התובע נמצא במסגרת תעסוקתית בבית עליזה משעות הבוקר המוקדמות ועד השעה 17:00. הוא לא מקבל שכר אלא דמי כיס.

28. עדת ההגנה הגב' מאיה סטיקוט, משמשת כמורה לקרמיקה בבית הספר מסילות ושימשה בתפקיד זה גם בעת האירוע.

29. בתצהיר עדותה הראשית מצהירה העדה כי בית הספר "מסילות" הינו בית ספר מיוחד לתלמידים מגיל 6 עד 21, בעלי פיגור ומוגבלויות שכליות ברמות שונות. התובע סבל מפיגור שכלי, סכיזופרניה ואפילפסיה עוד לפני האירוע.

30. בעת האירוע נערך שיעור קרמיקה בסדנת קרמיקה. במהלך השיעור נכחה העדה בחדר הסדנא יחד עם הסייעת מדלן תמיר, שהיא עובדת עיריית בת ים.

31. בכיתה היו באותה עת לכל היותר 8 תלמידים ויתכן שאף פחות. הפעילות נערכה באופן שהתלמידים ישובים במקומותיהם ועובדים באופן אינדיבידואלי.

32. במסגרת הפעילות חולקו לכל תלמיד חתיכת חמר ומערוך עץ קטן באורך 29 ס"מ שמשקלו 100 גרם, ששימש למטרות יצירה, זו פעילות שגרתית שהייתה לפני האירוע וגם אחריו. הפעילות מותאמת לתלמידים והמצהירה והסייעת עברו בין התלמידים וסייעו להם בעבודתם.

33. במהלך השיעור, כאשר העדה הייתה במרחק של כמטר לכל היותר מהתובע והפוגע שישב מולם, פגע מקסים עם המערוך במצחו של התובע. השיעור התנהל ללא מתח והאווירה נינוחה. באופן פתאומי ובלתי צפוי, ללא כל רמז ובמשך שנייה אחת או שניים, כך שלא ניתן היה לצפות את האירוע ולמנוע אותו.

34. עוד מוסיפה העדה כי התובע נעדר מבית הספר במשך 3 ימים ולאחריהם חזר לפעילות מלאה, לרבות השתתפות בשעורי הנ"ג וטיולים.

35. בחקירתה הנגדית אישר העדה כי הפוגע חבט בתובע. העדה היא מורה של התובע רק לקרמיקה ופוגשת אותו פעמיים בשבוע למשך 45 דקות. כשהילדים נכנסים לכיתה הם באים עם סייעת, שכל הזמן בכיתה והיא מעדכנת את העדה אם קורה משהו. אם יש ילד לא רגוע העדה נותנת לו לשבת בצד, שם יש שולחן נוסף.

הגב' מדלן חולה ואינה יכולה להעיד. אם היו אומרים לה שיש סכסוך בין הפוגע לתובע היא הייתה מפרידה ביניהם, אך לא נאמר לה דבר. בשיעור שלה לא היה דבר חריג. מדלן גם היא משגיחה ועושה מה שהעדה עושה. יש להם קשר עין עם כל התלמידים. זו פעם ראשונה שתלמידים רבו והכו אחד את השני. התובע בשעת עבודתו צוחק ומדבר עם עצמו והם רגילים לכך.

הפוגע לא דיבר כלל. בדרך כלל בכיתה יש מורה אחת וסייעת אחת. העדה עובדת 25 שנים ולא נתקלה במקרה כמו המקרה נשוא התיק הזה.

36. המורים הם עובדי משרד החינוך וגם מנהלת בית הספר. ההנחיות באשר למספר התלמידים בכיתה, נושאי בטיחות בכיתה ושהות התלמידים בהפסקות מחוץ לכיתה ניתנים על ידי משרד החינוך.

37. העדה היא זו שקובעת באיזה סדר ישבו התלמידים בכיתה. הם יושבים ליד מי שרוצים וכולם מסביב לשולחן אחד גדול. העדה גם מחליטה באילו כלים ייעשה שימוש בכיתה. העדה והסייעת מדלן עובדות יחד, אך העדה בכירה יותר.

38. גם בשעור כלכלת בית משתמשים במערוך.

39. ישנו צוות המסתכל על הילדים בהפסקות מה כל אחד עושה. כשיש אלימות מפרידים בין הילדים.

40. הסייעת נמצאת כל הזמן בכיתה. תפקידה ללוות את הילדים כל יום, להיות איתם נוכחת בשיעור ובודקת מה כתוב במחברת הקשר. לוקחת ילדים לשירותים, עוזרת בשיעור להכין שיעורים, לוקחת ילד שלא מרגיש טוב לאחות. אם ילד לא מתנהג יפה היא יכולה לעשות אתו סיבוב. אם המורה מבקש להושיב ילד בצד הסייעת צריכה לשבת עם הילד בצד.

41. עד ההגנה מטעם צד ג' מר דוד ברוט, בתצהיר עדותו הראשית הצהיר כי הוא שימש בזמנים הרלוונטיים לתביעה וגם כיום כמנהל אגף החינוך של עיריית בת-ים.

42. גם הוא מצהיר כי המורים והמנהלת בבית הספר הם עובדי משרד החינוך. הסייעת, הגב' מדלן אמנם עובדת העירייה, אך את ההוראות קיבלה מהמורים. לעירייה לא הייתה שליטה על תכני הלימוד ואופן הלימוד ועל הפעילויות השונות בביתה ספר. לעירייה גם לא הייתה שליטה על כמות התלמידים והמורים בכיתה.

43. כל הנוהלים נקבעות על ידי משרד החינוך, והסייעת צריכה למלא אחר הוראות המנהל.

מדלן צריכה להיות בכיתה ולסייע למורה, אך אסור לה להיות לבד בכיתה. אם היה מקרה של מתח אלימות בין הילדים היא הייתה צריכה לדעת זאת.

44. אין דרישת סף לקבלת סייעת לעבודה, אך בשנים האחרונות קבעה העירייה סף של 10 שנות לימוד. הפיקוח על הסייעת הוא דרך מנהלת בית הספר. העד לא בדק את תיקה של מדליין לפני הדיון. אל העד מגיעים רק עובדים בעייתיים לשימוע. העד אינו זוכר שהייתה עם מדלן בעיה כלשהי שהצריכה בירור. אצלו ב- 15 השנים האחרונות לא העמידו אף סייעת לדין משמעתי.

ניתוח העובדות

45. הן מתוך מכתב בית הספר לקופת חולים והן מעדותה של המורה הגב' מאיה סטיקוט עולה בבירור כי התובע אמנם הוכה בראשו במערוך על ידי הנער התוקף.

46. שאר הנסיבות עולות אך ורק מעדותה של המורה הגב' מאיה סטיקוט, דהיינו התובע והתוקף ישבו בקירבת מקום ליד השולחן בו ישבו שאר התלמידים ועבדו בחמר.

התוקף קם באופן פתאומי והכה במערוך בראשו של התובע. המורה עמדה במטר מהאירוע. בכיתה היו המורה וסייעת בשם מדלן. בכיתה היו 8 תלמידים.

47 על פי חוזר מנכ"ל של משרד החינוך זה תקן התלמידים בכיתה מהסוג האמור.

48. המורים עוקבים אחר התנהגות התלמידים גם בהפסקה. לא היה כל רמז להתנהגות חריגה של התובע או של התוקף בהפסקה. ההכאה הייתה התפרצות רגעית, שלא ניתן היה למנוע אותה.

ניתוח משפטי

49. אין ספק כי חלה במקרה שלפנינו חובת זהירות מושגית המוטלת על מורה ביחס לתלמידיו והיא חובת זהירות גבוהה, ובמקרה שבפנינו, עקב הרכב התלמידים, אף מוגברת יותר.

50. קיימת גם חובת זהירות קונקרטית, שכן המדיניות דורשת שמירה הדוקה על התנהגות התלמידים מהסוג הנדון.

51. השאלה היא: האם הופרה חובת הזהירות הקונקרטית? התשובה לכך היא שלילית.

52. מספר המשגיחים בכיתה עמד על התקן הנדרש דהיינו מורה וסייעת. לא הובא מקרים כגון זה שבפנינו שמספר זה לא התאים. לא הומצאו כל הוראות באשר לשימוש במערוך בשיעור קרמיקה. הן המורה והן הסייעת היו כל הזמן בקשר עין עם התלמידים שישבו סביב שולחן אחד. המורה הייתה כמטר מהאירוע. האירוע היה התפרצות רגעית, שלא ניתן היה לצפות אותה מראש, ולא ניתן היה למנוע אותה.

53. לנוכח האמור, אני קובע, כאמור לעיל, כי לא הופרה חובת הזהירות הקונקרטית ואני דוחה את התביעה ואת הודעת צד ג'.

54. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

המזכירות תשלח לצדדים פסק הדין בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ה אייר תשע"ד25 מאי 2014, בהעדר הצדדים.