בפניי תביעת התובעת כנגד הנתבעת לקבלת פיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לתובעת לטענתה, עקב התפוצצות בקבוק חימום שיובא ושווק בארץ על ידי הנתבעת.

על פי כתב התביעה ועל פי תצהיר עדותה הראשית של התובעת, במהלך שנת 2008, ערכה קניות בבית המרקחת "סביניה" ברחוב הגפן בקרית ביאליק, ורכשה ויטמין C של חברת פלוריש, כאשר בעת קנייתו ובתוספת של 20 ₪, קיבלה מוצר נלווה; בקבוק החימום נשוא התביעה (להלן: "הבקבוק" ו/או "המוצר").

עוד על פי כתב התביעה ותצהיר עדותה הראשית של התובעת (מוצג ת/2), ביום 03.02.09, התובעת ניגשה למטבח ביתה, מילאה את הבקבוק במים חמים וסגרה אותו היטב. התובעת הרימה את הבקבוק מן השיש והתחילה ללכת לכיוון הסלון, כשלפתע הבקבוק התפוצץ בחלקו העליון והמים הרותחים (על פי כתב התביעה) – החמים (על פי התצהיר) התפרצו מהבקבוק אל עבר גופה של התובעת וגרמו לה לכוויות בבטנה וביד שמאל.

התובעת טענה כי הבקבוק התפוצץ מחמת ליקוי בו ו/או מחמת רשלנותה של הנתבעת, מה שגרם לנזקי גופה נשוא התביעה. בין יתר פרטי הרשלנות שנטענו בכתב התביעה התובעת טענה, כי לא ניתנו אזהרות או הוראות טיפול ושימוש בטיחותי בבקבוק או שההוראות והאזהרות שניתנו לא התאימו בהתחשב בסכנה הכרוכה במוצר (ראו: סעיף 22 א' לכתב התביעה).

מכאן התביעה שבפניי.

התובעת טענה, כי יש לחייב את הנתבעת בפיצויה בגין נזקי הגוף שנגרמו לה עקב התפוצצות הבקבוק וזאת, מכוח הוראות סעיפי 2 ו- 3 לחוק האחריות למוצרים פגומים, התש"ם-1980, ו/או מכוח עוולת הרשלנות ו/או הפרת חובה חקוקה על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

לנוכח המחלוקת העקרונית הנטושה בין הצדדים בשאלת האחריות, הוריתי על פיצול הדיון כך,  שבשלב זה, התנהל הדיון בשאלת החבות בלבד.

הנתבעת טענה, כי המוצר שיובא ושוווק על ידה היה בובות דובי וקואלה בצבעים שונים, שבתוכם בקבוק המיועד למילוי מים חמים ולא רותחים וזאת, באמצעות פיה הנשלפת מנרתיק הממוקם בגב הבובה.

לטענת הנתבעת, לגוף הבובה תפור בד, ועליו מודפסות באופן ברור הוראות שימוש מדויקות ונהירות, כאשר התובעת עשתה שימוש המנוגד להוראות השימוש ולאזהרה שעל הבד התפור לגוף הבובה.

למותר לציין, כי הן התובעת והן הנתבעת לא עלה בידן להציג בובה הזהה לחלוטין לבובה נשוא התביעה, ושני הצדדים צירפו תמונות של בובות דומות לבובה נשוא התביעה (ראו: נספח 1 למוצג נ/2 – תצהיר עדותו הראשית של מנהל ובעלי הנתבעת, וכן נספח ב' למוצג ת/2).

המוצג היחיד שהוצג בהקשר לבקבוק, היה מוצג ת/3 שהתובעת מצאה בביתה לאחר האירוע. הכוונה, לראש הבקבוק שהתפקע. הנתבעת כפרה בכך, כי מדובר בראש הבקבוק נשוא התביעה, אך הכחשתה בהקשר זה הייתה סתמית לחלוטין, ולא הובאה מטעם הנתבעת כל ראיה שתסתור את עדותה האמינה של התובעת ו/או שתסתור את המוצג ת/3.

דיון והכרעה

אקדים ואציין, כי הצדדים בסיכומיהם העלו טענות מטענות שונת. בדיון שלהלן מצאתי לנכון להתייחס אך ורק לטענות הרלבנטיות לצורך ההכרעה.

תחילה אתייחס בקצרה לעובדות אלמנטאריות שהנתבעת חלקה עליהן; רכישת הבקבוק על ידי התובעת, עצם התפוצצות הבקבוק ועצם גרימת הכוויות כתוצאה מהמים שהתפרצו אל עבר גופה של התובעת:

עד ההגנה מס' 1, מר מילו בן שמעון (להלן: "בן שמעון") סמנכ"ל תפעול ובעל מניות בחברת בן שמעון פלוריש בע"מ (שהייתה הנתבעת בתיק לפני דחיית התביעה כנגדה ולפני צירוף צד ג', חברת די.אס.אי טופ סחר בע"מ כנתבעת בתיק), חיזק את טענות התובעת באשר לרכישת הבקבוק, התפוצצות הבקבוק וגרימת נזק לגופה עקב כך.

על פי עדותו של בן שמעון:

"ש.       אתה אומר שדיברת באופן אישי עם הגב' מרסל ארד?

ת.         כן וגם עם הרוקח נתן רבינוביץ' מבית מקרחת סביניה.

ש.         אתה זוכר את פרטי השיחה?

ת.         עבר איזשהו זמן. אבל אני זוכר את שתי הנקודות העיקריות. הדבר הראשון, הוא שאכן נתן הרוקח היה במצב שהצטער מאוד והיה במצב של אי נעימות טוטאלית משום שאם אני זוכר את התובעת היא לקוחה וותיקה ונאמנה של בית המרקחת שלו, הוא שמע על המקרה והוא רצה להתייחס כחלק מהדברים ולכן פנה לחברה, דיבר עם מי שדיבר והעבירו אותו אליי ודיברנו איזה כמה פעמים, .... שני הדברים העיקריים זה שהתובעת אכן קנתה את הבקבוק והוא כן העיד שהוא מסר לה בקבוק. התובעת טוענת שזה (הכוונה לבקבוק שהוצג במהלך הדיון) לא אותו בקבוק, אני רוצה לומר שבאיזשהו מקום היא צודקת זה לא הבקבוק אלא הדובי, לחברה היו שני דובים שהם מאוד קרובים – אחד היה אפור ואחד בז', מה שהיה בפנים, אני לא יודע לומר, אני זוכר שני בקבוקים מאוד דומים משום שיצא לי לפתוח אותם לראות אותם בעצמי, .... כשהיא דיברה על בקבוק אחר, הכוונה היא לדובי שהוא אחר וזה נכון" (ראו: עמ' 15 לפרוטוקול, שורה 33, וכן עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 1-13) [ההדגשות הן שלי הח"מ ואינן במקור].

למותר לציין, כי חברת בן שמעון פלוריש בע"מ, הייתה החברה שקנתה את הבובות עם הבקבוקים ושיווקה אותם כמוצר נלווה למוצרים של החברה (ויטמין C או חיזוקית הדס).

עדותה של התובעת בכל הנוגע לרכישת הבקבוק יצרה עלי רושם אמין ומהימן ביותר. עדותה של התובעת בהקשר זה נתמכה בעדותו של עד ההגנה בן שמעון.

זאת ועוד, עדותה של התובעת באשר לעצם התפוצצות הבקבוק וגרימת הכוויות בבטנה ובידה כתוצאה מהמים שהתפרצו מהבקבוק אל עבר גופה, אף היא יצרה עלי רושם אמין ומהימן ביותר. עדותה נתמכת בתיעוד הרפואי שצורף לתצהיר עדותה הראשית. עדותה נתמכת אף בעדותו של עד ההגנה בן שמעון שאישר כי שמע על האירוע מהרוקח נתן, שהתובעת פנתה אליו ימים ספורים אחרי שהשתחררה מבית החולים וסיפרה לו על האירוע.

האם התובעת מילאה את הבקבוק במים חמים או רותחים?

כעולה מתצהיר עדותה הראשית של התובעת ומחקירתה הנגדית, התובעת הרתיחה מים באמצעות קומקום חשמלי, המתינה מספר דקות, תמכה את הבובה על השיש, פתחה את המכסה ומילאה את הבקבוק במים וסגרה אותו ((ראו: עמ' 6 לפרוטוקול הדיון, שורה 8, וכן עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 25-29). התובעת ציינה, כי את הפעולה הזו היא עשתה מספר פעמים מבלי שארעה כל תקלה עם הבקבוק (ראו: עמ' 6 לפרוטוקול הדיון, שורה 8). אך באותו יום של האירוע, הבקבוק "פשוט התפוצץ" (ראו: עמ' 6 לפרוטוקול הדיון, שורה 9).

בתיעוד הרפואי שצורף לתצהיר עדותה הראשית של התובעת, וכן בכתב תביעתה, דובר על מים רותחים.

בסעיף 10 לתצהיר עדותה הראשית (מוצג ת/2) התובעת הצהירה על כך, שמילאה את הבקבוק במים חמים מאוד.

איני רואה כי קיימת כל סתירה מהותית בין עדותה של התובעת לבין מה שנטען בכתב התביעה ו/או לבין מה שנרשם בתיעוד הרפואי. מים שרתחו בקומקום, וחרף ההמתנה מספר דקות, עדיין ניתן להגדירם כמים רותחים, כשבפועל מדובר במים חמים מאוד ולא במים שבאופן מייד עם תום ההרתחה נעשה בהם שימוש. מנהל הנתבעת בעצמו הודה, כי כל אדם קובע לעצמו את דרגת החום המתאימה לו (ראו: עמ' 22, שורה 17).

מכאן, השאלה הרלבנטית הינה: מה הייתה כוונת הנתבעת כאשר אסרה על השימוש במים רותחים? כיצד ניתן למדוד את פרק הזמן שעליו לחלוף מאז הרתחת המים ועד שניתן יהיה למלא בבטחה את הבקבוק? כיצד היה על התובעת לנהוג לפני מילוי הבקבוק במים? והאם ניתן מענה לשאלות הנ"ל על ידי הנתבעת.

שאלות אלו נענה עליהם במסגרת הדיון בפרק בחינת הוראות השימוש והאזהרות הנטענות על ידי הנתבעת.

האם היו על הבובה הוראות שימוש ואזהרות כלשהן?

לפי מיטב זיכרונה של התובעת, לא היו הוראות שימוש כלשהן על הבובה שקנתה. עד ההגנה בן שמעון, אף הוא לא ידע להעיד על הוראות השימוש ו/או האזהרות הנטענות על ידי הנתבעת. על פי עדותו:

"ש.       אתה זוכר איך היו ההוראות? באיזו צורה?

ת.         אני זוכר שהיה נייר בפנים עם הדרכות או אזהרה, אם אני זוכר.

ש.         לגבי הכיתוב לטענת הנתבעת היה תפור לגוף של הבובה, אתה זוכר את זה?

ת.         לא יודע לומר לך.

ש.         זאת אומרת בעצם אתה לא יכול לומר לי היום כלום על הוראות השימוש, נכון?

ת.         אמרתי שאני זוכר שהיו הוראות שימוש עם הבובה ועם הבקבוק שטרחתי בעצמי למלא מים חמים ואני זוכר שהיה פתק בתוך הניילון, מה היה כתוב זה הוראות של שימוש ואזהרות ומה שאמור להיות בבקבוק כזה. אם היה בנוסף לכל הבקבוקים .... בפתק תפור לדובי אני לא זוכר." (ראו: עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 17-27).

הנתבעת הביעה פליאה על כך שהתובעת לא שמרה את הבובה, וטענה כי המדובר בהעלמת ראיה בכוונת מכוון. אין בידי לקבל את טענת הנתבעת. בל נשכח, כי הנתבעת בעצמה לא הביאה כל ראיה מטעמה על מנת להוכיח את הזהות בין המוצרים הנמצאים בידה לבין המוצר נשוא התביעה, חרף העובדה כי קיבלה דיווח על האירוע בסמוך למועד האירוע. זאת ועוד, עדותה של התובעת באשר להבדלים בין המוצר שקנתה אותו לבין הדוגמאות שהוצגו על ידי הנתבעת, יצרה על רושם אמין ומהימן ביותר. מדובר בעדות פשוטה, ישירה, שחזרה על עצמה לאורך כל חקירתה הנגדית של התובעת. התובעת העידה וחזרה והעידה על ההבדלים בין המוצר שרכשה אותו לבין המוצרים שהוצגו בתיק (ראו: עמ' עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 1-3, שורה 6, עמ' 8 לפרוטוקול, שורה 19, עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 3-4, עמ' 11 לפרוטוקול, שורה 6 ושורות 29-30).

עדותה של התובעת נתמכה בעדותו של עד ההגנה בן שמעון, כפי שהובאה לעיל.

יודגש, עדותו של בן שמעון יצרה עלי רושם אמין ומהימן ביותר. בן שמעון לא היסס להודות בעובדות המשמות לכאורה לרעת הנתבעת. עדותו הייתה ברורה, חד משמעית, ישירה, קוהרנטית, ודומה, כי הינה מהווה בסיס איתן לקביעת העובדות העולות הימנה.

בנסיבות, דומה ממכלול העדויות הנ"ל, כי ההוראות והאזהרות, ככל שניתנו, הן ניתנו על דף שנעטף בתוך הניילון שעטף את המוצר, ולא על בד שנתפר על הבובה. מכאן, לא מן הנמנע כי התובעת לא הבחינה בהוראות ולא ראתה אותן ו/או לא מן הנמנע כי דף ההוראות הלך לאיבוד לאחר פתיחת הניילון והוצאת המוצר. קביעות אלה מתיישבות עם עדותו של עד ההגנה בן שמעון שלא היסס להודות בקיומם של הבדלים בין המוצר שנרכש על ידי התובעת לבין המוצרים שהוצגו מטעם הנתבעת, ושלא נרתע מאי אישור גרסת הנתבעת בדבר תפירת בד עם ההוראות על גוף הבובה. 

ככל שניתנו הוראות על נייר, דומה שאין בכך די ואין מדובר במתן הוראות מתאימות ובצורה מתאימה לצורכי השימוש במוצר. מדובר במוצר שהשימוש בו אינו חד פעמי, ומן הראוי היה, שהוראות השימוש יהיו קבועות על גבי המוצר, להבדיל מצירוף נייר שלא ניתן להבטיח את שימורו לאורך חיי המוצר.

בחינת ההוראות והאזהרות הנטענות על ידי הנתבעת

ממכלול הראיות שהובאו בפניי, דומה כי התובעת מילאה את הבקבוק במים חמים מאוד או במים שרתחו מספר רגעי המתנה בודדים לפני מילוי הבקבוק. כעולה מעדותו של בן שמעון, שהעיד על השתלשלות העניינים, לרבות שיחת התובעת עם נתן הרוקח, דומה שהתובעת השתמשה במים רותחים (ראו: עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 17-18). אך, במסגרת הדיון שלעיל, בפרק השימוש במים חמים או רותחים, ניתן לראות בבירור כי מדובר בקו תפר ובתחום אפור מאוד באשר להגדרת המונח רותח לעומת חם מאוד בלשונם של הדיוטות ובלשונו של האדם הסביר.

מכל מקום, להלן אתייחס להוראות השימוש והאזהרות להן טוענת הנתבעת.

על הבד התפור על הבובה שהוצגה על ידי הנתבעת (שאין חולק כי אינה הבובה שנרכשה על ידי התובעת) מופיעות ההוראות שלהלן: " הוראות שימוש בבקבוק מים חמים 1. הוצא/י פיית המילוי שבנרתיק גב הבובה. 2. מלא/י הבקבוק עד 2/3 נפח במים חמים (לא רותחים). 3. סגור/י היטב את מכסה פיית המילוי לאחר הוצאת האויר. 4. החזר/י הפייה לתוך הנרתיק בגב הבובה.

אחסון: ללא מים עם פייה פתוחה. אזהרה: 1. אסור להשתמש במים רותחים. 2. מילוי הבקבוק במים חמים והסגירה תעשה ע"י מבוגרים בלבד. 3. לשימוש לילדים מעל גיל 3". [הערה: המונח "אזהרה" מובלט בצבע אדום].  

כיצד על התובעת להבחין בין מים רותחים למים חמים? מים שרתחו ולאחר המתנה קצרה מולאו בבקבוק, האם ייחשבו למים רותחים או חמים על פי הוראות השימוש הנ"ל? לשאלות אלו אין תשובה חד משמעית וברורה בהוראות השימוש.

בהקשר זה יודגש, כי הוראות השימוש נוסחו בענייננו, על ידי מנהל הנתבעת בעצמו, שאין לו כל הכשרה מקצועית בתחום הבטיחות, מלבד ניסיונו המקצועי כפי שהעיד עליו במהלך חקירתו הנגדית (ראו: עמ' 20 לפרוטוקול, שורות 30-33, עמ' 21 שורות 1-2 ושורות 7-16).

מנהל הנתבעת לא התייעץ עם יועץ בטיחות כלשהו לצורך ניסוח הוראות השימוש (ראו: עמ' 21 לפרוטוקול, שורות 16-17).

ניתן להתווכח סביב ההבדלים במונחים "מים חמים", "מים חמים מאוד" או " מים רותחים", אך הנתבעת לא תוכל להסתתר מאחורי האזהרה שניתנה על ידה -אם בכלל-, כאשר מנהל הנתבעת בעצמו הודה במהלך חקירתו הנגדית, כי: " כל אחד קובע מה דרגת המים החמים המתאימים לו" (ראו: עמ' 22, שורה 17).

לא זו אף זו: הנתבעת נמנעה מלצרף חוות דעת מקצועית להוכחת בטיחות המוצר. אמנם, המוצר הספציפי נשוא התביעה אינו בנמצא, אך הנתבעת טענה כי הבובות שהוצגו כמוצג בתיק הינן זהות לבובה שנרכשה על ידי התובעת. על כן, ולהוכחת טענותיה בדבר תקינות ובטיחות המוצר, היה עליה לצרף חוות דעת מקצועית שתתייחס לכך, ומשלא עשתה כן הדבר אומר דרשני.

ודוק: בענייננו, שוכנעתי כי הבקבוק שנרכש על ידי התובעת התפוצץ והתפקע לשני חלקים, כשהחלק העליון (ראש הבקבוק) שהתפקע נשתמר אצל התובעת והוגש כמוצג בתיק.

לטעמי, עצם העובדה שהבקבוק התפוצץ, כשהתובעת העידה כי השימוש שנעשה בבקבוק הינו שימוש רגיל לחלוטין שחזרה עליו מספר פעמים, וכשאין כל ראיה לכך כי התובעת עשתה שימוש חריג בצורה קיצונית בבקבוק, דיה להעברת נטל ההוכחה אל כתפי הנתבעת על מנת לסתור בתורה את טענות התובעת. אך, הנתבעת לא הצליחה לעשות כן.

הנתבעת טענה להגנות שבסעיף 4 לחוק האחריות למוצרים פגומים, מבלי שטרחה להביא ולו בדל ראיה אחת להוכחת הגנותיה.

מהמקובץ לעיל, ברי כי הוראות השימוש במוצר, וככל שניתנו, לא היה בהן די ואינן מספקות את ההדרכות המתאימות והנכונות לצורך השימוש במוצר.

אשר על כן, אני מקבלת את התביעה במישור החבות.

ככל שבכוונת הנתבעת להגיש חוות דעת רפואת נגדית מטעמה, יהא עליה לעשות כן בתוך 45 ימים מהיום.

נקבע לקדם משפט נוסף, ליום 30.12.12, בשעה 09:30.

בשלב זה, לא מצאתי לנכון לחייב את הנתבעת בהוצאות כלשהן. כלל הוצאות התובעת יילקחו בחשבון בסוף ההליך.

ניתנה היום, י"ז תשרי תשע"ג, 03 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.