זוהי תביעה שהוגשה בעקבות החלטת הנתבע לדחות את ערר התובע על שומת דמי ביטוח שהוגשה לו לשנת 2008 ועל תביעת דמי ביטוח לשנים 2009-2010.

רקע עובדתי

1. על פי תעודת עובד ציבור של הגב' מנולה אירינה, רכזת בכירה מחלקת תחום ביטוח וגביה, התובע רשום ברישומי הנתבע כעובד שכיר החל מ- 1.1.08, וכעובד עצמאי שאינו עונה להגדרה החל מ- 1/08 (בעקבות הצהרתו על עבודה של שעתיים בשבוע כעצמאי).

2. החל מ- 1.1.08 בעקבות תיקון 348 לחוק ביטוח לאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק") חויב התובע בדמי ביטוח מהכנסות שלא מעבודה העולות על 25% מהשכר הממוצע במשק.

3. ביום 24.11.09 נשלחה לתובע דרישה לתשלום דמי ביטוח לשנת 2008 לאחר קבלת שומה ממס הכנסה (צורפה כנספח א לתעודת עובד הציבור). על פי שומה זו חושבו הכנסותיו של התובע כדלקמן:

מעסק – 22,641 ₪. (שירותי יעוץ וניהול).

ושלא מעבודה- 32,641 ₪. (הכנסה מהשכרת ציוד + הכנסה מזיכיון נכה צה"ל במונית).

הבסיס לפיו חויב התובע בתשלום דמי ביטוח הינו 24,481, וזאת לאחר שהופחתו סכומים בהתאם לסעיף 345 לחוק ולאחר הפחתה של 25% מהשכר הממוצע במשק.

בהמשך נשלחו הודעות לתובע בדבר עדכון הפרשי שומה.

4. ביום 16.2.10 העביר התובע לנתבע בקשה לביטול השומה לשנת 2008 הנ"ל. כן ביקש את ביטול התביעה ממנו לתשלום דמי ביטוח (על הכנסותיו האחרות) לשנים 2009-2010 וביטול סיווגו כעובד עצמאי (נספח 4 לתביעה).

5. ביום 9.3.10 דחה הנתבע את הבקשה (נספח 5 לתביעה), ומכאן התביעה שבפנינו.

טיעוני התובע

6. התובע גורס כי יש לפרש את הביטוי "הכנסה של מבוטח מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפק' מס הכנסה" שבסעיף 348, במובן זה שהכנסה שנצמחה למבוטח בשנת מס, ממקור לפי סע' 2 תעמוד ותימדד בפני עצמה, שאם אינה חורגת מ- 25% השכר הממוצע, תהא פטורה מחבות דמי ביטוח.

7. לטענת התובע קיימות לו 4 סוגי הכנסות ממקורות שונים:

א. הכנסה משכר עבודה (משכורת) בסך 102,127 ₪.

ב. הכנסה ממתן שירותי יעוץ וניהול בסך 22,641 ₪.

ג. הכנסה מהשכרת ציוד בסך 22,641 ₪.

ד. הכנסה מזיכיון נכה צה"ל למונית בסך 10,000 ₪.

לשיטתו, פטורות הכנסותיו האחרות (שלא ממשכורת) מדמי ביטוח לאומי, באשר- כל אחת מהן נמוכה מסכום השווה ל- 25% בשכר הממוצע (22,990 בשנת 2008) ואל לו לנתבע לצרף מספר סוגי הכנסות אחרות להכנסה מצרפית אחת בכדי להביא לחבות בדמי ביטוח.

8. התובע טוען כי אילו היה המחוקק מתכוון ל'מקבץ הכנסות' היה קובע זאת במפורש. מכל מקום שעה שתיתכנה שתי פרשנויות, הרי שיש להעדיף את הפרשנות המיטיבה עם המבוטח. לפיכך מבקש התובע להורות על בטלות השומה לשנת 2008, על בטלות תביעות הנתבע לתשלום דמי ביטוח בשנים 2009-2010 ועל השבת הכספים שנגבו ממנו שלא כדין.

9. התובע טוען עוד כי חרף בקשותיו החוזרות ונשנות לעכב הליכי גביה ולהסיר עיקולים שהוטלו על חשבונו בבנק ועל אף שהנתבע אפשר לו להגיש ערעור לבית דין זה בתוך 3 חודשים – סירב הנתבע להסיר את העיקולים, עד שגבה ממנו, שלא כדין , את הסכום שבמחלוקת.

10. התובע מוסיף וטוען כי שומת דמי הביטוח נשלחה אליו בדואר רגיל ולא בדואר רשום כהוראת סעיף 359 לחוק ועל כן דינה בטלות. כמו כן הבקשה שהגיש לנתבע לביטול השומה, צריכה הייתה לידון בפני ועדת שומה ומשלא נעשה כך אין נפקות להחלטה אשר דחתה את הבקשה.

טיעוני הנתבע

11. לצורך חישוב הכנסה שאינה מעבודה, יש לקחת בחשבון את סך ההכנסות שאינן מעבודה וזאת בהתאם לסעיף 2 לפק' מס הכנסה. לפיכך פעל הנתבע כדין, כאשר צירף את סך ההכנסות שלא מעבודה בסך 55,282 ובהתאם חישב את דמי הביטוח.

12. לטענת הנתבע, התביעה הוגשה כנגד החלטה לעניין שנת המס 2008 ולכן כל הטענות שאינן מתייחסות לשנה זו, מקומן בתביעה נפרדת.

13. עוד טוען הנתבע כי לעניין תביעה זו אין חובה למשלוח שומת דמי הביטוח בדואר רשום וכן סעיף 372 לחוק אינו עוסק בערעורים על שומות דמי ביטוח .

דיון והכרעה

14. כעולה מתעודת עובד הציבור בשנת 2008 היה התובע רשום הן כשכיר והן כעצמאי שאינו עונה להגדרה החל מ- 1/08. בנסיבות כאמור חל עליו סעיף 348 לחוק המחייב , בתנאים מסוימים, תשלום דמי ביטוח על הכנסות אחרות שאינן מעבודה.

15. סעיף 348 (א1) לחוק קובע כדלקמן:

"(א1) לעניין דמי ביטוח המשתלמים לפי הוראת סעיף 335, לא תובא בחשבון ההכנסה של מבוטח מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה, שאינה הכנסה מעבודתו כעובד או כעובד עצמאי, אשר אינה פטורה מתשלום דמי ביטוח לפי סעיף 350 ואינה עולה על סכום השווה ל-25% מהשכר הממוצע".

המחלקות בתיק דנן הינה למעשה בדבר שתי גישות פרשניות לביטוי "הכנסה של מבוטח מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפק' מס הכנסה" שבסעיף 348(א1). על פי גישת התובע יש לבדוק בנפרד לגבי כל אחת מההכנסות שנתקבלו לפי סעיף 2 לפק' – האם אינה עולה על 25% מההכנסה הממוצעת, ואילו לגישת הנתבע לצורך חישוב ההכנסה, יש לקחת בחשבון את סך ההכנסות שאינן מעבודה.

16. במחלוקת זו שבין הצדדים סבורים אנו כי יש לקבל את גישת הנתבע, כך שהמונח "הכנסה" יתפרש כהכנסה כוללת של הנישום בין אם ממקור אחד או ממספר מקורות המנויים בסעיף 2 לפק' מס הכנסה. כל פרשנות אחרת הינה בלתי סבירה מנוגדת ללשון החוק ולתכליתו ותוביל למצבים של "תכנוני מס" בהם נישומים יפצלו הכנסות באופן מלאכותי בכדי להתחמק מתשלומי דמי ביטוח.

17. למעשה אף התובע מבקש – בין במתכוון ובין אם לאו – למתוח את הגבולות הלגיטימיים של תכנון מס. התובע אישר כי ביקש לפטור אותו מתשלום דמי ביטוח בגין הכנסותיו כעצמאי ועל כן הצהיר שהעיסוק של ייעוץ לוקח לו שעתיים כך שיש לסווגו כעצמאי שאינו עונה להגדרה. (עמ' 7 לפרוט' ש' 7-14).

כעת הוא מבקש כי הכנסה זו שהשתכר כעצמאי תהא פטורה אף מתשלום דמי ביטוח לפי סעיף 348 (א'1 ) ולמעשה לא תחויב כלל בדמי ביטוח – מצב שלכל הדעות אינו סביר.

18. נוסיף עוד כי לטעמנו אף לשון סעיף 348 (א1 ) אינה תומכת בעמדת התובע. הסעיף קובע כי "לא תובא בחשבון ההכנסה של מבוטח מהמקורות המפורטים", דהיינו הכנסה של מבוטח יכול ותתקבל במקביל ממספר מקורות המנויים בסעיף 2 לפק' ותחשב כהכנסה מצרפית אחת.

19. באשר לטענות בדבר החובה לשלוח את השומה בדואר רשום ובדבר החובה כי הערר על השומה ידון בפני ועדת שומה - סעיף 359 לחוק המדבר על ערר על קביעת דמי ביטוח מציין מפורשות:

"קבע פקיד גביה ראשי את דמי הביטוח כאמור בסעיפים 347, 357 או 358, תימסר לחייב בתשלום הודעה על כך במכתב רשום, והחייב בתשלום רשאי לערור לפני ועדת שומה הפועלת לפי סעיף 372".

בעניינו, קביעת דמי הביטוח נעשתה על פי סעיף 345 לחוק אשר אינו נכלל ברשימת הסעיפים שבסעיף 359 לחוק.

סיכום

20. לאור האמור, דין התביעה על כל חלקיה להידחות.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ו חשון תשע"ג, 31 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.