העובדות שאינן שנויות במחלוקת

1. התובע תאגיד בנקאי ולו סניפים ברחבי הארץ (להלן: הבנק). במועד הרלוונטי לתובענה עסקה הנתבעת 1 (להלן: החברה) בביצוע עבודות בניה ותשתיות. הנתבע 2 (להלן: עמאד) היה בעל השליטה בה. אחיו, שבאותה עת התגורר זה שנים בארצות הברית, החזיק במניה אחת ועמאד ב- 99% מהון מניות החברה והיה גם מנהלה.

2. ביום 25.9.98 פתח הבנק לחברה חשבון עובר ושב מספר 806730 (להלן: החשבון). עמאד ואחיו היו בעלי זכות חתימה בחשבון, אם כי מטבע הדברים אחיו לא נטל חלק פעיל בניהול החשבון.

עמאד, שהיה בעל עניין בחברה במובן המונח בחוק ניירות ערך תשכ"ח-1968, התחייב בתור ערב לקיום התחייבויותיה כלפי הבנק לפי כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום. לפיכך אינו נהנה מההגנה שחוק הערבות, תשכ"ז-1967 מעניק לערב יחיד או לערב מוגן.

3. ביום 30.5.07 העמיד הבנק לחברה הלוואה על סך 150,000 ₪, ולפי התחייבותה היה עליה לפרעה בארבעים ושמונה תשלומים. היות שהחברה לא עמדה בתנאי הפירעון המוסכמים, ביום 12.5.10 העמיד הבנק את היתרה הבלתי מסולקת לפירעון מידי.

נכון ליום 16.5.10 הסתכמו היתרה הבלתי מסולקת של ההלוואה והחוב בחשבון בסך 164,862.92 ₪.

4. הבנק הגיש אפוא תובענה זו נגד החברה ונגד עמאד לתשלום סכום החוב הנקוב לעיל. בד בבד נקט הליכי הוצאה לפועל נגד החברה בתיק הוצל"פ 02-26091-10-3 למימוש משכון (משאבה) שהועמד להבטחת חובותיה כלפי הבנק בהתאם להחלטת החברה מיום 30.9.09.

בחודש ספטמבר 2010 מומש המשכון ובעקבות זאת ביום 13.9.10 נזקף לטובת החשבון סך של 92,000 ₪. סכום החוב הנתבע קטן בהתאם. מימוש המשכון התאפשר הודות המידע שמסר עמאד לבנק שעל פיו עלה בידו לאתר את המשאבה הממושכנת.

5. במעמד מסירת המידע לבנק נכח אביו של עמאד, ובנוכחותו הציע הלה להגיע להסדר עם הבנק לסילוק חובו.

6. כתב התביעה הוגש בסדר דין מקוצר. בבקשה למתן רשות להתגונן שהגישו הנתבעים לא כפרו בקיומו של חוב או בסכום הנתבע. טענותיהם מופנות כלפי תוקפם של חיובי החברה, כשחלק הארי של הטענות נוגע למערכת היחסים העסקיים בין עמאד לקרובי משפחתו – דוֹדוֹ טלאל עומר (להלן: טלאל) ובן דודו עומר עומר (להלן: עומר), שלבקשתם נוסדה החברה ונפתח החשבון בסניף הבנק בכרמיאל.

לאחר דיון בבקשה, ניתנה לשני הנתבעים רשות להתגונן וההליך הועבר לדיון בבית המשפט.

גרסת עמאד

7. דודו טלאל קבלן בניין. בעבר ניהל את עסקיו במסגרת חברת 'טלאל עומר בע"מ', וכאשר נקלעה זו לקשיים כלכליים הקים את 'חברת הבונה טלאל עומר (1995) בע"מ' (שתי חברות אלה תיקראנה להלן: חברת טלאל). כשגם חברה זו נקלעה לקשיים הגה טלאל רעיון, ולפיו תוקם חברה חדשה שבה יהא עמאד בעל המניות העיקרי והוא – טלאל – ימשיך באמצעותה את פעילותו העסקית יחד עם בנו עומר.

8. בשל הקרבה המשפחתית ביניהם, גם מצד רעייתו של עמאד, יחסי הרעות ששררו בין בניהם והכבוד שרכש לו, קיבל עמאד את הצעתו. לפיכך בשנת 1998 הוקמה החברה שבה הוענקו לו 99% מהון המניות ומונה למנהלה.

9. חשבון חברת טלאל התנהל בסניף הבנק בכרמיאל. לפיכך פנה טלאל לבנק וביקש לפתוח חשבון בעבור החברה. לאחר שסיכם את כל הנושא עם פקידי הבנק הוזמן עמאד לחתום על מסמכי פתיחת החשבון ועל כתב ערבות להבטחת חובותיה כלפי הבנק. לדבריו, בעת פתיחת החשבון לא קיבל הסבר מפקידי הבנק על מהות המסמכים שחתם.

10. במשך כעשור התנהלה פעילות החברה, לרבות חשבון הבנק, על מי מנוחות. כל אותה תקופה לא היה עמאד מעורב בנעשה, ומלבד הופעתו בבנק מפעם לפעם כדי לחתום על מסמכים שונים לבקשת טלאל או עומר, לא יצר קשר עם הבנק, לא ידע מה מצב החשבון, לא היה מעורב בפעילות החברה ולא זכה לטובת הנאה כלשהי ממנה. טלאל ועומר היו אלה שניהלו את כל פעילות החברה בבנק, ואף כי זכות החתימה היתה שלו – של עמאד - בלבד נהג טלאל לחתום על שיקים משוכים על החשבון.

11. בשנת 2007 החליטו טלאל ועומר להרחיב את פעילות החברה על ידי הגשת הצעות למכרזים שונים. לשם כך נזקקו לערבויות בנקאיות שידם לא היתה משגת. טלאל פנה אפוא לעמאד, שנאות לדאוג לערבויות, ובלבד שיהא שותף ב-50% מרווחי החברה באותם מיזמים. טלאל ועומר הסכימו לתנאי זה, ולכן דאג לערבויות שהוציא סניף תמרה של בנק ערבי-ישראלי בע"מ, שבו ניהל עמאד את חשבונו הפרטי.

12. בניגוד למוסכם לא העבירו אליו טלאל ועומר את חלקו ברווחי החברה. לפיכך בדק את החשבון וגילה להפתעתו כי קיימת יתרת זכות של כ-300,000 ₪. עמאד משך אפוא לכיסו סך של 160,000 ₪ ברם בשל תגובת טלאל ועומר החזיר לחשבון סך של 45,000 ₪, לאחר שזקף לזכותו 15,000 ₪ על חשבון הוצאות מימון כתבי הערבות וסך של 100,000 ₪ על חשבון רווחיו.

13. בחודש אוגוסט 2008 הודיע עמאד לטלאל ולעומר כי השותפות באה לקִצה וכי הוא מנתק עמם כל קשר עסקי. באותו מעמד דרש שהון מניותיו בחברה יועבר אליהם וכי יחדול לשמש ערב לחיובי החברה בבנק. השניים נענו בחיוב ברם ביקשו כי בטרם ייעשה-כן יסור לבנק ויחתום על מסמכים שונים. היות שסבר כי מדובר במסמכים הדרושים להמשך פעילותה השוטף של החברה נאות לעשות-כן. בדיעבד התברר לו כי חתם על מסמכי הגדלת מסגרת האשראי מסך של 65,000 ₪ לסך של 125,000 ₪.

14. עמאד סבור כי הגדלת מסגרת האשראי נועדה להכשיר את הקרקע למעשה עוקץ שעשו טלאל ועומר כלפיו, שכן התברר כי בסמוך לאחר מכן ביצעו השניים פעולות שנועדו לרוקן את החשבון – תחילה הפקידו כספים כדי להעמידו בתוך מסגרת האשראי, מיד לאחר מכן נתנו הוראת ביטול שיקים שנמשכו על החשבון לפקודת ספקים ולאחר מכן משכו מהחשבון סכומים גבוהים, כך שתוך ארבעה חודשים בלבד - מאוגוסט 2009 עד דצמבר 2009 - משכו סך של 593,000 ₪ ובדרך זו יצרו את החוב הנתבע בהליך דנן.

טענות עמאד כלפי הבנק

15. לטענת עמאד לאורך השנים ידע הבנק כי עמאד היה 'איש קש' בלבד וכי הרוח החיה מאחורי החברה היו טלאל ועומר ועל פיהם יישק דבר. טלאל ועומר היו בקשר עם הבנק ואף כי איש מהם לא היה בעל זכות חתימה בחשבון, ביצעו בו פעולות בידיעת הפקידים ובאישורם המלא. הבנק כיבד שיקים שנשאו חתימתם של טלאל או עומר או מאן דהו מטעמם, אִפשר לעומר בשתי הזדמנויות שונות למשוך מזומנים מהקופה – פעם סך של 90,000 ₪ ופעם סך של 14,000 ₪ - בלא שאחז בשיקים משוכים לפקודתו (או למוכ"ז) ורק בדיעבד הביא שיקים בסכומים המתאימים לסכומים שמשך מהחשבון, שממילא לא נחתמו על ידו (על ידי עמאד).

16. הבנק אִפשר לטלאל ולעומר לבצע פעולות שהביאו לריקון החשבון וליצירת יתרת החוב הנתבעת, נמנע מליידע אותו – את עמאד - כי מבוצעות בו פעולות חריגות ואִפשר למי שלא היתה זכות חתימה לעשות-כן. על ידי כך לאורך השנים שיתף הבנק פעולה עם טלאל ועומר ועצם עיניים לנוכח מעשיהם או למצער נהג ברשלנות רבתי, תוך פגיעה בחובות הזהירות והנאמנות המוטלות עליו כלפי לקוחותיו בכלל, ובפרט כלפי עמאד.

הטענה שעמאד היה איש קש בחברה

17. כאמור, טען עמאד שהסכים להקים את החברה ולפתוח את החשבון כדי לסייע לקרובי משפחתו להמשיך לנהל את עסקיהם שקרסו וכי הבנק ידע שהיה 'איש קש' בלבד. מעמדו זה התבטא בכך שחתם על מסמכים בבנק חתימה פורמלית בלבד; הקשר בין החברה לבין הבנק היה באמצעות טלאל ועומר, שגם היו חותמים – הם או מי מטעמם – על השיקים שנמשכו על החשבון ומשכו כספים מהקופה בדרך השמורה לבעלי זכות חתימה בחשבון בלבד.

18. אף כי פקידי הבנק לא הכחישו את היכרותם עם טלאל כפרו בטענה שהלה היה מבצע פעולות בחשבון. פקידי הבנק לא חלקו על כך שעומר היה בקשר עמם ברם לגרסתם עשה-כן בתור שליח של עמאד בלבד. עמאד עצמו היה בקשר עם הבנק, היה מגיע לסניף והיה חותם על כל המסמכים הדרושים ופקידי הבנק תדיר היו בקשר טלפוני עמו (חלק מהפעולות בוצעו על פי הוראה טלפונית שנתן עמאד, שבעת פתיחת החשבון חתם על הרשאה מתאימה), כך שחתימתו לא היתה פורמלית, אלא חתימת בעל עניין בחשבון. הבנק גם כפר בטענות עמאד, ולפיהן פרע שיקים שלא נחתמו על ידו או כי אפשר לעומר למשוך כספים מהקופה מבלי להציג שיק משוך לפקודתו.

19. בחרתי לבכר את גרסת פקידי הבנק על פני זו של עמאד.

20. מגרסת עמאד עצמו עולה כי התקיימו שתי מערכות יחסים שפעלו זו לצד זו. האחת, מערכת היחסים בין עמאד לבין טלאל ועומר; השנייה, מערכת היחסים בין עמאד לבין הבנק.

ביחסיו עם טלאל ועומר היו שתי תקופות. תחילה אכן עולה כי היה 'איש קש' אשר הסכים להקים חברה שתשרת את האינטרסים של טלאל ועומר, ולשם כך נתן להם הרשאה לפעול בה כאוות נפשם. מצב זה השתנה כאשר השקיע עמאד מכספו לצורך מתן ערבויות בנקאיות למיזמים השונים והחל לקבל רווחים מעסקי החברה. או אז חדל לשמש 'איש קש' ונעשה פעיל בחברה ובחשבון.

ביחסים בין עמאד לבין הבנק לא הוכח כי הבנק ידע שעמאד 'איש קש'. כדי להוכיח טענה זו היה עליו להביא ראיות שמהן ניתן היה להסיק כי הבנק יזם את המהלך, קרי, שפקיד הבנק הציע לטלאל ולעומר להקים חברה באמצעות 'איש קש' ולפתוח חשבון בעבורה כשהלכה למעשה הם יעמדו מאחורי החברה והחשבון. טענה מעין זו לא נטענה וממילא לא הוכחה.

למצער היה על עמאד להוכיח כי בעת פתיחת החשבון הוצגו לבנק העובדות כהווייתם, קרי, שפקיד הבנק היה שותף לידיעה על אודות מצבו הכספי של טלאל ועל נסיבות הקמת החברה ופתיחת החשבון, כך שב'איש קש' עסקינן.

טענת עמאד היא בעצם כי במהלך ניהול החשבון אִפשר הבנק לטלאל או לעומר לבצע פעולות ללא ידיעתו וללא הסכמתו בכך שפרע שיקים שלא נשאו את חתימתו; בכך שאפשר לעומר למשוך כספים אף כי לא הציג שיקים משוכים לפקודתו ובכך שאפשר לטלאל ולעומר לעשות פעולות שנועדו לרוקן את החשבון. כפי שיפורט בהמשך, גרסתו זו של עמאד לא הוכחה.

די בכך כדי לדחות את טענת עמאד בדבר היותו 'איש קש'.

21. למעלה מן הצורך ייאמר כי דפוס הפעולה המקובל – עומר היה מגיע לבנק לצורך הפקדת כספים או משיכתם, ומידי פעם היה מעלה בקשות שונות כגון להקצאת אשראי או להגדלתו או למתן הלוואה, ולאחר מכן היה עמאד מגיע לסניף כדי לחתום על המסמכים השונים – מתיישב עם גרסת פקידי הבנק, ולפיה היה עומר שליח של עמאד, קרי מי שהעביר את בקשותיו או קיבל בעבורו הודעות בלא שהיה בכוחו לחייב את החברה.

יתכן שלאמיתו של דבר היחסים בין עמאד לבין עומר היו של שולח-שלוח, כך שפעולותיו של עומר '..לרבות ידיעותיו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי העניין, את השולח' (סעיף 2 לחוק השליחות תשכ"ה-1965). עם זאת לנוכח תנאי החוזה בין הבנק לבין החברה כמו גם למגבלות המוטלות בדין ביחסים בין בנק-לקוח, מקובל עליי כי לא היה הבנק רשאי להסתמך על שליחות זו. ואמנם, הבנק טען כי רק על סמך הוראותיו של עמאד ניתן היה לבצע פעולות בחשבון וכי תמיד הקפיד לקבלן.

22. עמאד עצמו אישר כי היה מוזמן לבנק כדי לחתום על מסמכים כל אימת שהיה צורך בכך, כגון שינוי מסגרת אשראי או קבלת הלוואה. זאת גם בתקופה שבה לא התעניין בנעשה בחשבון (קרי כאשר היה 'איש קש' ביחסים בינו לבין טלאל ועומר) נהג להגיע ולחתום על מסמכים תוך ידיעה מה מהותם. כך לדוגמה ידע היטב כי חתם על מסמכים לפתיחת חשבון בנק שישמש את החברה וידע שחתם בתור ערב לחיובי החברה. באותה עת גם ידע את מצבו הכספי של דודו טלאל וסמך עליו ועל יושרו.

23. אמנם נכון, לפי גרסתו מעולם לא הסבירו לו פקידי הבנק על מה הוא חותם, ולכן חתימתו היתה פורמלית גרידא. ברם טענה זו סתמית וכללית, שכן עמאד לא פירט מה המידע שהיה על הבנק לגלות ולא גילה. יוזכר כי טלאל או חברת טלאל לא הותירו חובות לבנק, ולכן לא היה צורך להזהיר את עמאד מפניהם. נהפוך הוא. עמאד ידע מה מצבו הכספי של טלאל וכאשר נרתם לעזרתו עשה-כן בדעה צלולה ובידיעה מלאה את הסיכון הטמון במעשיו.

24. אין חולק שטלאל הביא את עמאד לבנק לצורך פתיחת החשבון. עובדה זו לבדה אינה מלמדת על התנהגות פסולה מצד פקידי הבנק. לא זו בלבד שאין פסול מעצם ההמלצה לפתוח חשבון בסניף בנק מסוים, אלא שבשים לב למערכת היחסים בין עמאד לבין טלאל ועומר אך טבעי היה כי טלאל יציע את סניף הבנק שבו יתנהל חשבון החברה.

25. יתרה מכך, כל אימת ששרר אמון בין עמאד לבין טלאל ועומר, לא התערב עמאד בניהול החברה וסמך על קרובי משפחתו בעיניים עצומות והסכים לכל דרך פעולתם. ואולם, כאשר בשנת 2007 היו קרובי משפחתו מעונינים להגדיל את היקף פעילויותיה של החברה נכנס בעובי הקורה ותמורת הגדלת סיכוניו דרש השתתפות ברווחים. בהמשך, כאשר התברר לו שטלאל ועומר אינם מקיימים את התחייבויותיהם כלפיו ואינם מעבירים לו את חלקו ברווחים ידע עמאד לפנות לבנק, לברר מה מצב החשבון ולמשוך ממנו כספים בסכום שאינו מבוטל. הוא גם ידע להבהיר כי בכך הסתיים חלקו בחברה ואת ערבותו לחיוביה. התנהגות זו אינה מתיישבת עם הגרסה, ולפיה היה 'איש קש' בלבד.

26. אפילו נכונות כל טענות עמאד והיה פגם - במעשה או במחדל - מצד הבנק הרי שהדבר נוגע לתקופה הראשונה בלבד שהסתיימה בשנת 2007, ועל פגם אפשרי שהיה מחל עמאד בהתנהגותו.

אף כי מהשלב שבו נתגלעו חילוקי דעות בינו לבין טלאל ועומר ידע עמאד כי אין ביניהם תמימות דעים בנוגע לניהול החברה (לרבות ניהול החשבון בבנק) ולחלוקת הכספים, לא נקט צעד כלשהו, לא פנה לבנק כדי להזהירו לבל יאפשר לקרובי משפחתו לבצע פעולות בחשבון, לא ביקש לבטל לאלתר את ערבותו, לא בדק אם נפרעו שיקים משוכים על החשבון ולא מחה על פעולות שנעשו.

משנת 2007 ואליך היה עמאד מעורב היטב, גם לגרסתו, בפעילות החברה וידע את הנעשה בה ובחשבון.

בתקופה זו דאג עמאד לכתבי ערבות בנקאית שיאפשרו לחברה להשתתף במכרזים, כך שגם אם קודם לכן לא ידע אל-נכון מה משמעות חיובו בתור ערב, הרי שבאותו שלב היה הדבר נהיר לו. עובדה היא כי לפי גרסתו כאשר התבררו לו האי-סדרים בניהול החברה החליט לצאת ממנה ולבטל את ערבותו ואף הודיע על כך לטלאל. עדות זו מעידה יותר מאלף עדים כי הבין היטב מה מהות החיוב שנטל כלפי הבנק וסותרת את גרסתו כיום.

27. זאת ועוד, לאחר שידע על אודות היקף החוב בחשבון הגיע עמאד לבנק, מסר מידע על מיקום הנכס הממושכן (בעקבותיו נקט הבנק את הליכי ההוצאה לפועל למימושו) והביע נכונות להגיע להסדר. התנהגות זו אינה מתיישבת אף היא עם זו של 'איש קש' שנוצל על ידי קרובי משפחתו בידיעת הבנק ובאישורו.

28 במישור המשפטי בטענתו כי בהיותו 'איש קש' חתם על מסמכים חתימה פורמלית גרידא היא טענת 'לא נעשה דבר'. טענה זו אינה יכולה להתקבל שכן נקבע לעיל כי בעת חתימתו על מסמכי פתיחת החשבון ועל כתב הערבות כמו גם בעת חתימתו על מסמכים להקצאת אשראי או להגדלתו או על בקשה לקבל הלוואה או על חוזה הלוואה, ידע עאמד על מה הוא חתם.

ראה בסוגיה בין היתר ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו פ"ד נד (2), 559 [2000]; ע"א 6296/05 כהן נ' עזבון המנוחה בקשי ז"ל [5.8.07]; ע"א 8163/05 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית ואח' (לא פורסם) [6.8.07] והפסיקה המאוזכרת שם.

29. המסקנה זו נכונה גם אם לא ידע (ואינו יודע) עמאד מה משמעות המילה 'מתמדת' שבכותרת כתב הערבות. כאמור, עמאד ידע משמעות המסמכים השונים עליהם חתם ולמה נועדו, לרבות בנוגע לכתב הערבות.

30. לא זו אף זו, אין טענה וממילא אין ראיה כי מי מפקידי הבנק מסר לעמאד מידע שגוי או הסתיר ממנו מידע, ואם כן מהם הנתונים, שלוּ ידע אותם, לא היה מסכים לפתוח את החשבון או לנהלו בדרך שננקטה. לפיכך עמאד לא הניח תשתית עובדתית להגנה בדבר קיומו של פגם בעת כריתת החוזה (טעות או הטעיה לפי סעיפים 14 ו-15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, להלן: חוק החוזים). יתרה מכך, טענה זו אינה יכולה לסייע לעמאד שעה שלא ביקש לבטל את החוזה תוך זמן סביר לאחר גילוי הפגם בכריתתו [ראה סעיף 20 לחוק החוזים).

31. עמאד לא הוכיח אפוא שהבנק ידע שהוא היה 'איש קש' בחברה וכי חתימתו על מסמכי הבנק היתה פורמלית גרידא.

משיכת מזומנים שלא על ידי הצגת שיק לפירעון

32. גם טענה זו היא חלק מגרסת עמאד, ולפיה היה 'איש קש' בחשבון בידיעת הבנק ובאישורו. לטענתו, בשתי הזדמנויות שונות הגיע עומר לבנק ופנה לאחת הכספריות וביקש למשוך מזומנים מהחשבון. שתי כספריות שונות נענו לבקשתו ואף כי לא היו ברשות עומר שיקים משוכים על החשבון מסרו לו את הסכום שביקש – פעם 90,000 ₪ ופעם 14,000 ₪ על סמך חתימתו על טופס המיועד לבעלי זכות חתימה בחשבון בלבד. לדעת עמאד התנהגות זו תומכת במסקנה כי פקידי הבנק ראו בעומר ובטלאל בעלי החשבון, ולכן אִפשרו להם לבצע פעולות בו כרצונם. לגרסת הבנק השימוש בטופס המדובר נעשה בשל תקלה טכנית במערכת הממוחשבת, בגינה לא ניתן היה לקרוא את הפס המגנטי בשיקים.

33. לביסוס טענתם זו הביאו הנתבעים חוות דעת של מר דוד סיני, מי שבמשך שלושים וחמש שנה מילא תפקידים שונים בבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, ובתוכם למעלה מעשרים שנה מנהל מחלקות עובר ושב, השקעות, קופה ובנקאות אישית.

לדעת מר סיני, משיכות מזומנים אלה היו בלתי תקינות שכן הבנק שילם לעומר מזומנים שנמשכו מחשבון החברה, אף כי לא הציג שיקים לכספריות. היות שעומר לא היה בעל זכות חתימה בחשבון, לא היה הבנק רשאי לאפשר לו למשוך כספים על סמך טופס שיועד לבעלי זכות חתימה בלבד.

34. אין חולק כי ביום 10.8.09 פנה עומר לקופה בה עבדה הכספרית חן פרג'יאן ועל סמך מילוי טופס 'משיכת מזומן בטופס' משך 90,000 ₪ מהחשבון. אין גם חולק כי ביום 17.9.09 פנה עומר שוב לקופה, הפעם לכספרית לוי חן, ועל סמך פעולה זהה משך 14,000 ₪ מהחשבון. על פני הטפסים הללו נרשם בכתב יד 'באישור אלי' והכוונה לעובד הבנק בשם אלי סקאל (להלן: אלי) ששימש באותה עת רכז אשראי בסניף הבנק והעיד מטעמו.

אין מחלוקת כי לכל אחד מהטפסים הללו צורף שיק משוך על חשבון החברה שתאם לסכום שנמשך מהחשבון ושמועד פירעונו היה יום המשיכה. כמו-כן אף שיק לא הוטבעה חותמת 'נפרע' כמקובל.

35. הכספריות שביצעו את הפעולה העידו לפניי. לפי גרסתן עומר הגיע לקופה והציג שיק משוך לפקודתו. בשים לב לסכום השיקים ביקשו, לפי נהלי הבנק, את אישורו של אלי ולאחר שזה ניתן העבירו את השיקים במכשיר הקורא את הפס המגנטי ברם מחמת תקלה לא עלה בידן לבצע את פעולת המשיכה על סמך שיקים. לפיכך פעלו לפי הנוהג שהיה קיים אז בבנק, מילאו טופס 'משיכת מזומן בטופס' לו צירפו את השיק שהוצג לפירעון ומסרו לעומר את הכספים. עקב טעות, כל אחת מהן בשעתה לא הטביעה את החותמת 'נפרע'.

שתי הפקידות העידו כי בניגוד למצב כיום, לא ניתן היה אז למלא בטופס את פרטי השיק, ובלית ברירה מילאו את הטופס האמור וצירפו לו את השיק המקורי.

אלי אישר בעדותו את הנוהל האמור.

36. גרסת עמאד אינה מבוססת על ידיעה, אלא על מסקנות שהסיקו הוא או מר סיני מעצם השימוש בטופס שנועד למשיכת מזומנים על ידי בעל זכות חתימה בחשבון ומהיעדר חותמת 'נפרע' על פני השיקים. מסקנת עמאד ומר סיני אינן עומדות על בסיס איתן שכן מותירות סימני שאלה רבים ואינן מתיישבות עם ההתנהגות הרגילה של פקידי הבנק במהלך שנות פעילות החשבון.

37. כך, גם לגרסתו ידעו פקידי הבנק שעמאד בעל זכות החתימה בחשבון, ולכן נהגו להזמינו לסניף (ישירות או באמצעות עומר) כל אימת שהיה צורך בחתימה על המסמכים, ולא הסתמכו על הצהרות עומר בלבד. לשיטתו שלו נהגו אפוא פקידי הבנק לפי הנהלים למצער למראית עין. מסקנותיו של עמאד ומר סיני אינן מסבירות מה הניע את פקידי הבנק לסטות מהנהלים ולאפשר בשתי הזדמנויות שונות משיכת כספים בסכום בלתי מבוטל בלא שהוצגו שיקים לפירעון.

38. ראוי לזכור שבשתי המשיכות צורף השיק המקורי לטופס המשיכה. מר סיני, שהיה ער לכך שהשיקים נמצאים בידי הבנק, העלה השערה נוספת ולפיה נמסרו אלה בסמוך לאחר המשיכה. מלבד היותה השערה בעלמא, אין בה כדי להסביר מה התועלת שצמחה לעומר ממשיכת כספים מבלי להציג שיקים לפירעון אם בסמוך לאחר מכן היה עליו ממילא לשוב לבנק כדי להביאם.

39. השערותיו של עמאד אף אינן מתיישבות עם גרסתו, ולפיה פנקסי השיקים היו בידי טלאל ועומר שעשו בחשבון כבשלהם ומשכו שיקים תוך זיוף חתימתו. בנקל התאפשר להם אפוא למשוך שיקים מהחשבון.

40. מבחינתם של הבנק ופקידיו אין השערותיהם של עמאד ומר סיני מתיישבות עם מבחן ההיגיון. מתן רשות לבצע פעולה בחשבון בנק למי שאין לו הרשאה לעשות-כן מעמיד את הבנק בסיכון כספי, שכן עלול להידרש להשיב כספים ללקוח. פקיד הבנק מצדו עלול לסכן את מקום עבודתו ואת פרנסתו (וראה בעניין זה עדותה של חן פרג'יאן בעמוד 32 שורה 8).

41. אין טענה וממילא אין ראיה כי התקלה עצמה – חוסר יכולת לקרוא את הפס המגנטי – נדירה. לכן העובדה שאותה תקלה אירעה בשתי הזדמנויות שונות בפער של כחודש אינה מעוררת תהיה. אמנם נכון, שתי הפקידות לא הטבעו חותמת 'נפרע' אף כי הכירו את הנוהל שחייב אותן לעשות-כן. ברם אין בכך כדי להצביע על אי אמירת אמת. יתכן כי מדובר בנוהל פסול שהשתרש בקרב כספריות הבנק שהסתפקו בצירוף השיק שנמשך בלבד. תהא הסיבה אשר תהא העובדה שנמצאו השיקים בבנק מתיישבת עם המסקנה שאכן הוצגו שיקים לפירעון, כטענת פקידי הבנק.

זאת ועוד, הנתבעים אף לא הוכיחו כי לפי הוראות בנק ישראל שהיו בתוקף במועד הרלוונטי נאסר על הבנקים להשתמש בטפסים שלא התאימו לפעולה שבוצעה בפועל.

42. הנתבעים לא עמדו אפוא בנטל המוטל עליהם ולא הוכיחו את טענתם. הבנק מצדו הניח תשתית עובדתית נאותה לביסוס גרסתו העובדתית.

43. ואפילו הוכיחו הנתבעים את גרסתם, לא היה בכך כדי לסייע להם. במועד משיכת הכספים עמד החשבון במסגרת האשראי, כך שלא היתה מניעה למשוך ממנו כספים בסכום הנקוב בשיקים. לפיכך שום נזק לא נגרם לחברה או לעמאד עקב החריגה הנטענת מהנהלים, שהרי עומר או מאן דהו אחר היו יכולים להציג לפירעון שיקים בסכומי המשיכות (90,000 ₪ ו-14,000 ₪) ולאחר בדיקת תקינותם היה הבנק פורע אותם ממילא. היות שגם לגרסת הנתבעים זמן קצר לאחר משיכת הכספים מסר עומר את השיקים לידי הבנק, תוקן המחדל הנטען והחברה ועמאד לא עמדו מפני הסיכון שהשיקים ייפרעו בשנית.

פירעון שיקים חתומים על ידי טלאל

44. לגרסת עמאד חרף היותו בעל זכות חתימה יחיד בחשבון, כיבד הבנק את השיקים שנמשכו עליו אף כי חתם עליהם טלאל או מאן דהו אחר לפי הוראותיו של טלאל. אמירתו זו אינה מדויקת, שהרי לפי מסמכי פתיחת החשבון עולה כי מלבד עמאד גם אחיו היה בעל זכות חתימה. עם זאת היות שכאמור זה שנים מתגורר אחיו דרך קבע מחוץ לגבולות ישראל, הלכה למעשה רק עמאד היה בארץ כדי לבצע פעולות בחשבון.

45. כאמור, לטענת עמאד מעולם לא חתם על שיקים משוכים על החשבון. גם אם נכונה טענה זו הרי שלא נסתרה גרסת הבנק, ולפיה קיימת זהות בין החתימה על השיקים שהוצגו לפירעון לבין דוגמת החתימה של עמאד בבנק. ואמנם, השוואה בעין בלתי מזוינת מראה דמיון רב בין חתימות אלה.

46. אין חולק כי בין יתר חובותיו מוטלת על הבנק החובה לוודא, לפני פירעון שיק המוצג לפירעון, כי מי שחתם מוסמך לעשות-כן. במאמר מוסגר יאמר, כי חובת בדיקה זו נועדה להגן בעיקר על הבנק, פן יפרע שיק שלא נחתם על ידי בעל זכות חתימה שיחייב אותו לזכות את החשבון בסכום שנמשך. מכל מקום, כדי לעמוד בחובה זו אין הבנק נדרש להעסיק מומחה לכתב-יד או להתקשר לכל לקוחותיו כל אימת שמוצג שיק לפירעון ולוודא עמו אם נכון לפרוע את השיק. די לו לבנק בעריכת השוואת חתימות בעין בלתי מזוינת, כפי שנהגו פקידי הבנק במקרה דנן.

47. יתרה מכך, בשום שלב לא פנה עמאד לבנק והתריע לבל יפרע שיקים משוכים על החשבון כיוון שלא הוא שחתם עליהם. זאת ועוד, לפי טענתו מתחילת פעילות החשבון חתם טלאל על השיקים בידיעת עמאד ובהסכמתו. לפיכך אין זה נהיר כיצד יכול היה הבנק לדעת כי החתימה שהופיע בכל השיקים שנמשכו על החשבון במשך למעלה מעשור לא היתה חתימתו של בעל זכות החתימה בו.

48. למותר לציין כי בכתבי בי-דין שונים חתם עמאד חתימה שונה בתכלית מחתימתו במסמכי פתיחת החשבון, לרבות דוגמת החתימה. משום מה דווקא בדוגמת החתימה בבנק בחר עמאד בחתימה פשוטה שקל להעתיקה. לא מן הנמנע שעמאד בחר בחתימה זו כדי להקל על אחרים לחתום בשמו ובמקומו (שהרי היעדר זהות בין החתימות היה גורם לסירוב השיקים, גם אם אלה נחתמו בהרשאתו).

49. די באמור לעיל כדי לדחות את טענת הזיוף שהעלה עמאד. עם זאת ייאמר, כי לאמִתו של דבר אין מדובר בזיוף, אלא בחתימה על השיקים מכוח הרשאה.

50. כאמור, לפי גרסתו נענה עמאד להפצרות טלאל ונאות להקים חברה שתשמש את צרכי טלאל. לכן פתח גם את חשבון הבנק וערב לחיובי החברה. עם זאת מיום פתיחת החשבון ובמשך עשר שנים תמימות לא התערב כלל בנעשה בחברה ובחשבון. בהמשך, כאשר ביקשו טלאל ועומר להרחיב את פעילות החברה ואף כאשר נתגלעו חילוקי דעות ביניהם לא התערב עמאד בנעשה בחשבון – כך לגרסתו – ונתן להם יד חופשית לעשות בו כרצונם. לא זו אף זו, עמאד לא הודיע לבנק כי נמשכו שיקים מהחשבון ללא חתימתו וללא הרשאתו.

51. יוצא אפוא כי אליבא דעמאד במשך כל תקופת פעילות החשבון חתמו טלאל או אחרים על השיקים בידיעתו ובהרשאתו, המפורשת או המשתמעת. לפיכך אפילו גמר עמאד אומר - עם גילוי חילוקי הדעות בינו לבין טלאל ועומר - לבטל את ההרשאה, הרי ששמר את החלטתו בלבו ולא גילה אותה לבנק. אין אפוא למצוא פגם בהתנהגות הבנק.

ראה בסוגיה סעיף 92 לפקודת השטרות [נוסח חדש]. כן ראה ע"א 4085/07 אוזן נ' תבל נכסים והשקעות י.מ (1994) בע"מ (לא פורסם) [4.10.09].

ידיעת הבנק על מעשה עוקץ המיוחס לטלאל ולעומר

52. לגרסת עמאד במשך ארבעה חודשים, החל מחודש אוגוסט 2009 וכלה בחודש דצמבר אותה שנה, פעלו טלאל ועומר בשיטתיות כדי לרוקן את החשבון וליצור חובות אצל הספקים וכך לגרום להפסקת פעילות החברה.

53. כאמור, לטענת עמאד, העוקץ בוצע על ידי שלוש פעולות שנעשו בסמיכות זו מזו. הפעולה הראשונה - כאשר החשבון עמד במסגרת האשראי ברם היה ידוע לטלאל ולעומר כי יוצגו שיקים לפירעון שפירעונם יעמיד את החשבון בחריגה ממנה, נהגו השניים להפקיד כספים כדי שבעת הצגת השיקים יעמוד החשבון בתוך המסגרת. הפעולה השנייה - לאחר ההפקדה נתנו טלאל או עומר הוראות ביטול של שיקים אלה והבנק כיבד את הוראות הביטול. הפעולה השלישית - לאחר סירוב השיקים משכו טלאל ועומר לכיסם את הסכום שהפקידו קודם לכן באמצעות שיקים לפקודת עומר.

54. לתמיכה בטענתו זו הגיש עמאד חוות דעת רו"ח אמון ח'אלד (להלן: רו"ח ח'אלד), שלפיה חרג הבנק מסמכותו ומהמוסכם בינו לבין החברה בכך שקיבל הוראות ביטול שיקים אף כי ההוראות לא נשאו חתימת בעל זכות חתימה מטעם החברה או חותמתה. לנוכח פגם זה בהוראת הביטול היה מחובתו של הבנק לפרוע את השיקים שהציגו צדדים שלישיים (ספקים) ולסרב את השיקים שהציג עומר לפירעון.

55. מעדות פקידת הבנק עדי חכמון עולה כי כל אימת שנתקבלה הוראת ביטול שלא נשאה את חתימת עמאד או לא הוטבעה בה חותמת החברה, נהגה ליצור קשר טלפוני עם עמאד וקיבלה את אישורו וגם ציין את סיבת הביטול (בין משום שהושג הסדר עם הספק והסכום שולם כבר ובין משום שלא קיבלו את התמורה המוסכמת). יוזכר כי עמאד חתם בשם החברה על טופס שאִפשר לו לבצע פעולות טלפוניות, ולכן קבלת אישור טלפוני היה תקין.

56. עמאד הכחיש אמנם שמי מפקידי הבנק יצר קשר עמו ברם בעניין זה עדיפה עליי עדות הפקידה על פני זו של עמאד. לא זו בלבד שלעמאד עניין מובהק בתוצאות ההליך, אלא שעדותו אינה מתיישבת עם מבחן ההיגיון. בתקופה הרלוונטית למעשה העוקץ הנטען היה עמאד שותף ברווחים בשיעור 50%, ולכן באותה עת גם לגרסתו היה מעורב בנעשה בחברה ובחשבון והיה לו גם עניין רב למנוע הגבלת החשבון. טענתו כי לא ידע על הנעשה בחשבון וכי מעולם לא יצרו פקידי הבנק קשר עמו אינה סבירה ואינה מתיישבת עם העובדה שמעולם לא מחה על כך שהבנק מקבל הוראות ביטול שיקים ללא ידיעתו וללא הסכמתו.

57. לא זו אף זו, מדפוס הפעולה עולה כי מתן הוראות הביטול נועדו למנוע חריגה ממסגרת האשראי בעת הצגת השיקים לפירעון כדי למנוע סירובם מחמת היעדר יתרה מספקת (אכ"מ) והגבלת החשבון לאחר סירוב עשרה שיקים.

58. 'שיק שסורב' לפי הגדרתו בסעיף 1 לחוק שיקים ללא כיסוי תשמ"א-1981 הוא 'שיק שהוצג לפירעון בתאריך הנקוב בו או אחריו, והבנק סירב לפרעו מחמת שלא היתה יתרה מספקת בחשבון והוא לא היה חייב לפרעו מכוח הסכם עם המושך, ואין נפקא מינה אם היתה סיבה נוספת לסירוב או אם ניתנה הוראת ביטול;'

היות שללא הפקדת הכספים לפני מתן הוראת ביטול היה החשבון חורג ממסגרת האשראי, אלמלא ההפקדות היה הבנק מסרב לפרוע את השיקים מחמת היעדר יתרה מספקת בחשבון ומחמת הוראת ביטול, ולעניין זה אין נפקא מינה אם ביחסים בין החברה לבין הנפרעים היה הביטול מוצדק אם לאו.

59. פעולה שמטרתה למנוע הגבלת חשבון אינה פסולה, וגם רו"ח ח'אלד, שהעיד מטעם הנתבעים, אינו סבור אחרת (ראה עדותו בעמוד 64 שורות 25 – 28).

60. כאמור, לאחר ביטול השיקים נמשכו הכספים שהופקדו טרם הביטול. עמאד לא הוכיח מה מקור הכספים שהופקדו ושאלה היו כספי החברה. לא מן הנמנע שהיו אלה הלוואות קצרות מועד שהעניקו טלאל או עומר לחברה והוחזרו בחלוף סכנת ההגבלה.

בידי עמאד עמדה האפשרות להביא ראיות, כגון מסמכי הנהלת החשבונות של החברה, כדי להוכיח כי היו אלה כספי החברה, ולכן נמשכו מהחשבון שלא כדין. ראוי להזכיר כי בעת פירעון השיקים לפקודת עומר היתה בחשבון יתרה מספקת שאִפשרה פירעונם. שיקים אלה אף היו תקינים על פניהם (לא נטען ולא הוכח היפוכו של דבר) כך שהיה מחובתו של הבנק לכבדם.

61. אין פסול בהפקדת הכספים כדי למנוע הגבלת חשבון והיה מחובתו של הבנק לכבד הוראת ביטול הניתנת על ידי לקוח. במקרה דנן לא הוכח כי היה פגם בהוראת הביטול שחייב את הבנק לסרבה ולא הוכח כי פירעון השיקים משוכים לפקודת עומר היה שלא כדין.

לא הוכח אפוא כי טלאל ועומר עשו מעשה פסול שנועד לרוקן את חשבון החברה מכספים וממילא לא הוכח שהבנק ידע על כך ושיתף פעולה עמם.

62. לא זו אף זו, לוּ נהג הבנק כפי שטוען עמאד כיום והיה מתעלם מהוראת הביטול ופורע את השיקים, אזי חובה של החברה לבנק היה מזנק והיתה נוצרת יתרת חוב העולה על הסכום הנתבע בהליך דנן או למצער - זהה.

לפיכך אפילו נהג הבנק שלא כהלכה, לא הוכח כי נגרם לנתבעים נזק עקב התנהוגותו.

סוף דבר

63. התוצאה מכל האמור לעיל היא כי דין התובענה להתקבל.

אשר על כן אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 164,862.92 ₪ כשסכום זה יישא הריבית המרבית הנהוגה בבנק החל מיום 17.5.10 וכלה ביום התשלום המלא בפועל. מהסכום האמור יש לנכות סך של 92,000 ₪ נכון ליום הפקדת הסכום בחשבון (13.9.10).

תצהיר של פקיד מוסמך מטעם הבנק שיוגש ללשכת ההוצאה לפועל בנוגע לשיעורי הריבית ישמש ראיה מכרעת לעניין זה.

הנתבעים ישלמו לתובע הוצאות משפט בסך כולל של 15,000 ₪.

ניתן היום, ו' תשרי תשע"ה, 30 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.