]

בפני בית הדין תביעת התובע לפיצוי בגין אי הפרשה לקופת גמל, גמול ימי חג, פדיון חופשה, פיצויי פיטורים, הפרשי שכר, הלנת שכר ופיצויים, נזק שאינו ממוני והפרש בגין ניכוי מס.

הנתבעת טענה כי שילמה לתובע את מלוא שכרו וכי לא נפל פגם בתלושי השכר מטעמה.

התובע העיד מטעמו ומטעם הנתבעת העיד מר דורון לוי ידיד. לא הובא עד אחר מטעם הנתבעת והחלטה בעניין זה ניתנה במועד הדיון (17.1.12 עמ' 1-2 לפרו').

העובדות

1. התובע עבד בנתבעת מיום 25/8/08 ועד 24/5/09 כעובד ניקיון.
2. התובע עבד חמישה ימים בשבוע משעה 08:00 עד 16:00.(התובע הגיש רישומי שעות בכתב ידו- נספח ב').בממוצע עבד 153 שעות (ע"פ דוחות המעביד ) כ 82% משרה.
3. לתובע שולם סך 20.70 ₪ לשעה.
4. הנתבעת הנה חברת ניקיון עליה חל צו הרחבה בענף הניקיון והתחזוקה, תשל"ט- 1979.(להלן: צו ההרחבה).
5. לתובע ניתנו תלושי שכר.
6. בתאריך 12/5/09 ניתן לתובע מכתב פיטורים מטעם הנתבעת לפיו: "בשל קיצוץ בשעות העבודה בחברתנו אנו נאלצים להודיעך על הפסקת עבודה בחברתנו החל מיום 24/5/09."

המחלוקת

1. האם תלושי השכר משקפים את היקף העסקתו והתשלום בגין כך.
2. האם שולמו לו זכויות סוציאליות כדין, לרבות הפרשה לקופת גמל, גמול ימי חג, פדיון חופשה, פיצויי פיטורים, הפרשי שכר.
3. האם זכאי להלנת שכר ופיצויים, נזק שאינו ממוני והפרש בגין ניכוי מס.

הכרעת הדין

תקופת העסקה

1. התובע טען כי החל לעבוד בנתבעת ביום 25.8.08 ועבד עד 24.5.09 תשעה וחצי חודשים. הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי התובע עבד 8.5 חודשים עת ניתנה על ידה הודעה מוקדמת לסיום עבודתו. נספח א' לכתב ההגנה הינו מכתב מיום 26.4.09 המתייחס לשינוי שעות עבודתו של התובע ולצמצומן משמונה שעות לשבע שעות יומיות, אותן התבקש לבצע. מכתב הנתבעת מיום 12/5/09 מאשר תקופת העסקה מיום 25/8/08 עד 24/5/09.(נספח ד' לתביעה) אולם מכתב הנתבעת מיום 12 למאי 2009 בדבר הפסקת עבודה מודיע לתובע על הפסקת עבודתו ביום 24/5/09.
2. על פי חוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות תשס"א-2001, בסעיף 3 (2), היה על הנתבעת להודיע לתובע הודעה מוקדמת של 6 ימים בתוספת של יומיים וחצי בשל כל חודש עבודה בתקופה האמורה. משכך, ומשעבד תשעה חודשים, היה עליה ליידעו 13.5 ימים טרם סיום עבודתו.
3. עיון במכתב מצביע על כך כי המכתב נכתב ב 12.5 וגם בהנחה שנמסר באותו יום הרי שההודעה המוקדמת הייתה צריכה להיות לכל הפחות עד ה 25 או 26 למאי ואילו במכתב נכתב 24 למאי. דהיינו, גם ההודעה המוקדמת שניתנה לו בכתב על הפסקת עבודתו החסירה יום אחד. לכאורה בזוטי דברים עסקינן אולם כשמדובר ביום אחד מ- 13.5 ימים ומשמדובר במי שפרנסתו בדחק רב, יש בכך כדי להצביע על התנהלות הנתבעת .
4. בחקירתו הנגדית טען כי הועסק מחודש 8/09 ועד 24.5.09. (עמ' 2 שו' 15-16). ברי כי העיד על שנה מוטעית. בהסכם העסקה שצרפה הנתבעת (נספח ב' לכתב ההגנה) נכתב בראשו התאריך 24.8.08. משכך, יש במסמך זה כדי לאשש את טענת התובע בדבר תקופת עבודתו מתאריך 25.8.08 יום לאחר חתימת ההסכם. על תאריך הסיום לא חלקו הצדדים. מכל מקום מסקנתנו היא כי התובע הועסק מיום 25/8/08 ועד 24/5/09 סך הכל תשעה חודשים.

היקף ההעסקה וחישוב ההפסקה

1. התובע צרף לתביעתו את צו ההרחבה בענף הניקיון והתחזוקה והנתבעת לא חלקה על תחולתו.
2. תעריף שעה אשר שולם לתובע הינו תעריף שכר מינימום. התובע טען כי עבד במתכונת תעסוקה קבועה חמישה ימים בשבוע בין השעות 8:00-16:00. עיון בנספח ב' לכתב התביעה מצביע כי אכן נערך על ידי התובע רישום לימי העבודה ולשעות העבודה כאמור בכתב ידו ורישום זה לא נסתר. (עמ' 3 שו' 24-26). יתר על כן, הנתבעת בכתב ההגנה מאשרת כי התובע עבד משעה 8:00 עד 14:00 באגף הסיוע המשפטי והיה אמור לעבוד במגדל העיר מהשעה 14:00 עד שעה 16:00. כך גם נרשם בהסכם העבודה (נספח ב' לכתב ההגנה) (להלן: הסכם העבודה) בסעיף 5.1 לו. דהיינו מתכונת התעסוקה הקבועה של התובע הוכחה על ידו.
3. סעיף 5.5 להסכם העבודה מציין : "מובהר כי במהלך יום העבודה ייטול העובד שעת הפסקה על חשבונו לשם אכילה ומנוחה בגינה לא יהיה זכאי לתשלום מן המעביד...". לעניין זה טען התובע כי אף הקדים לבוא ועבד משבע עד ארבע "כי העבודה חיכתה לי אני אוהב את העבודה. ש. הייתה לך אפשרות לצאת להפסקות. ת. אי אפשר הפסקה, יש המון אנשים קבלת קהל, אני מנקה כל דקה בשירותים. ש. היו מרוצים מעבודתך. ת. כן, לא היו תלונות...". (עמ' 3 שו' 1-7, עמ' 3 שו' 22-23, 27-28). על כן, הגם שבהסכם הייתה אפשרות להפסקה בפועל לא נטל התובע הפסקה. (עמ' 4 שו' 19-20, עמ' 5 שו' 3-8). התובע עמד על כך כי לא נטל הפסקות עדותו בעניין זה הייתה עקבית ולכן מתקבלת. עדותו זו לא נסתרה. משכך, מתקבלת גרסת התובע להיקף ההעסקה ונדחית טענת הקיזוז אותה טענה הנתבעת בכתב ההגנה לעניין שעת ההפסקה.

נסיבות סיום ההעסקה

פיצויי פיטורים

1. הנתבעת טענה כי הציעה לתובע במכתב לשנות את היקף משרתו ולעבוד שבע שעות ביום ובשל סירובו של התובע להקטין את היקף המשרה נאלצה הנתבעת לפטרו.
2. התובע טען כי פוטר נוכח קרבת תקופת העבודה לשנה וכי בנסיבות אלה מגיעים לו פיצויי פיטורים.
3. הסבר הנתבעת לעניין פיצול שעות עבודתו וכאילו לא ביצע את עבודתו לא מתקבל על דעתנו מאחר ועל פי הרישום עבד את מלוא השעות .יתר על כן גרסה זו הוכחשה על ידו (ע' 5 ש' 17,18 23,25). הנתבעת טענה כי הלקוח לא היה מרוצה וביקש צמצום שעות. עילה זו גם מופיעה במכתב הפסקת העבודה. בנסיבות אלה בהן לא השלים שנת עבודה ומדובר במרחק של שלושה לסיומה למרות שפוטר , לא הוכח שפוטר רק בשל הקרבה לסיום שנת העסקה. התביעה לפיצויי פיטורים נדחית. ובהתאמה גם התביעה להלנה.

שימוע

1. באשר לשימוע, לא הוכח על ידי הנתבעת כי נעשה לתובע שימוע .מכתב הנתבעת מיום 26.4.09 מצביע על ההיפך. כלשונו: "

1. הנך מועסק בחברתנו כעובד למתן שירותי ניקיון בסיוע המשפטי ובמגדל העיר, קומה 7, סך שעות עבודתך היומיות הינו 8 שעות, 6 שעות בסיוע המשפטי ושעתיים במגדל העיר – ולפיכך משולמת משכורתך.

2. לאחר שיחות רבות עימך בנושא שעות עבודתך במגדל העיר ולאחר בקשות ממך לבצע שעתיים יומיות במגדל העיר, ובשל העובדה כי הינך נמצא במקום עבודתך פחות משעת עבודה אחת, ומאחר והינך אמור לעבוד במקום שעתיים ולאחר הערות חוזרות ונישנות מצד הגב' ציפי כי הינך עובד פחות משעה בלבד, אנו מבקשים להודיעך כי הינך מועבר לעבוד 7 שעות יומיות.

3. כאמור, עבודתך בסיוע המשפטי הינה משעה 8.00 ועד 14.00 ובנוסף בקומה 7 במגדל העיר – כשעה (כפי אשר הינך עובד בפועל כיום ואף פחות מכך). סה"כ שעות עבודתך הוא 7 שעות.

4. לידיעתך עד כה שילמה חברתנו את משכורתך לפי 8 שעות בעוד שהינך עובד מקסימום 7 שעות בלבד.

5. אנא בצע את שעות עבודתך כאמור".

מתוכן המכתב עולה כי נתבקש להמשיך לעבוד.

על המסמך שהוגש על ידי הנתבעת כתוב בכתב יד "סרב לחתום על קבלת המכתב בשיחה עם שרית מזכירת החברה". עד הנתבעת טען כי זהו כתב ידה של המזכירה (עמ' 8 שו' 28 ) אולם לא ציין מי המזכירה וגם לא הסביר מדוע לא הובאה למתן עדות ומדוע לא חתומה על הערה זו בכתב יד .על פי הפרו' השיחה הייתה עם שרית ולא ברור מי המזכירה האם שרית אם לאו. גם אין פירוט אם נעשתה השיחה פנים אל פנים או שמא טלפונית וכן היכן ניסו ,ככל שניסו, להחתים את התובע על המכתב הנטען. משכך הנתבעת לא יכולה להבנות מהערה זו בכתב יד שעל המכתב. ואין בה כדי לשפוך אור או לחזק את טענת הנתבעת בדבר שיחה או עריכת שימוע.

1. ממצג הנתבעת עולה כי החברה מודיעה לו חד צדדית כי הוא מועבר לשבע שעות יומיות. התובע הכחיש את השיחות הנטענות בסעיף 2 למכתב : "כן, לא היו תלונות. לא שמעתי תלונות מאדיר הבירה, פתאום הזמינו אותי מהמשרד, הלכתי למשרד בקשתי ממנהלת הלשכה הלכתי פתאום נתנה לי מכתב פיטורים, שאלתי אותה למה היא אמרה אתה מפוטר אחר כך תחתום אמרה לי, אמרתי לה שאני לא יכול לחתום יצאתי מהעבודה... ש. אמרו לך מאיזה סיבה? ת. לא אמרו לי שום דבר...". על כן גרסת הנתבעת במכתב בסעיף 2 לעניין השיחות נסתרה. יתר על כן, החברה מודיעה לו כי עד כה שילמה לו משכורת לפי שמונה שעות ועתה ישולם בגין שבע. ובסיום , "אנא בצע את שעות עבודתך כאמור". ברי אפוא כי בשיחות טרם מכתב זה לא מדובר בשימוע לפני פיטורים אלא לכל היותר לשיחה בגין צמצום חד צדדי של שעות עבודתו. כך גם עולה מכותרת הנדון "שינוי שעות עבודתך". משכך, התובע הוכיח כי לא נערך לו שימוע, וכי לא הוסבר לו מדוע הוא מפוטר (עמ' 3 שו' 12,13,18,19), יתר על כן, התובע הכחיש את קבלת נספח א' לכתב ההגנה (עמ' 5 שו' 11-12). נציג הנתבעת מתייחס לעניין זה ואומר "לכן היה חשוב לי להביא עדים כי לא אני מסרתי לתובע את המכתב הזה, אלא מישהו אחר". ראה ההחלטה בעמ' 1 לפרוטוקול.
2. התובע גם הכחיש את השיחות המפורטות בסעיף 2 (עמ' 5 שו' 17-18,20,23). ובעניין נסיבות מסירת המכתב עונה מר ידיד בחקירתו הנגדית "ש. זה יוצא יום ראשון, אתה ציינת ששעות העבודה של המשרד , המזכירות זה משמונה עד ארבע באותו יום התובע עבד. איך הוא יכול היה לקבל את המכתב ת. הגיעו אליו. שוחחו עמו הרבה פעמים. מאחר ולא אני מסרתי את המכתב אני יכול לתת רק השערה, המכתב הגיע אליו. רשום המכתב בכתב ידה של המזכירה שהוא סרב לחתום על המכתב. בשיחה עם שרית. אנחנו משתדלים להחתים את העובד על קבלת המכתב. ש. שרית יצאה מתלפיות ויצאה גם למרכז העיר כדי למסור את המכתב. ת. יש לנו כמה פקידות. היא עובדת גם כמפקחת". (דגש שלי ש.ש.) ברי אפוא כי כל העדות בקשר למכתב נספח א' היא עדות שמיעה או הערכה, אשר אינה יכולה להפריך את טענת התובע כי לא קיבל מכתב זה. ממילא שיחה באופן זה או תוכן המכתב אינם מהווים עריכת שימוע כמחוייב מהפסיקה.
3. עוד נשאל וענה: "ש. האם נערך לתובע שימוע. ת. עם התובע שוחחו מס' פעמים. הוא קיבל מכתב ב 26.4 חודש ימים לפני סיום עבודתו". מאחר ולא הסכים לצמצום שעות העבודה הוא קבל מכתב על הפסקת עבודה. לא נערך פרו' שימוע כי לא היה שימוע. רק פנו אליו כמה פעמים. שימוע עושים לעובד שרוצים לפטר אותו. אך אנו רצינו להעביר אותו לעבוד שבע שעות. לא רצינו לפטר אותו.".(ע' 9 ש' 13-16 ,דגש שלי ש.ש.)
4. משכך זכאי התובע לפיצוי בגין העדר שימוע לפיטורים כדין משהוכח כי לא נערך לו שימוע כדין. התובע ביקש בעניין רכיב זה נזק לא ממוני בשיעור משכורת וחצי ובסך כולל של 4,750 ₪. הנתבעת לא הציגה גרסה לעניין שכרו ועל כן מתקבלת תביעה זו. הנתבעת תשלם לתובע סך של 4,750 ₪ בגין נזק לא ממוני בהעדר שימוע. יש בסכום כדי להתחשב בתקופת העסקתו ושכרו כמצוי בפסיקה.

הודעה מוקדמת לפיטורים

1. באשר להודעה המוקדמת, נשאל מר ידיד ישירות "ש. האם התובע קיבל הודעה מוקדמת על פיטוריו. ת. בהחלט הודענו לו. הוא קיבל הודעה מוקדמת. העובדה שנוהלו אתו מס' שיחות בנושא שעות עבודתו. והעובדה שהוצע לו לעבור לעבוד שבע שעות וזאת בשל העובדה שהוא הוריד את המשרה לשבע שעות , לא החברה שלנו. ש. מה סיבת הפיטורים שצוינה במכתב? ת. מאחר והעובד עבד שעה במגדל העיר נתבקשנו במגדל העיר לצמצם את השעות שם לשעת עבודה. לא כתבתי את המכתב ... יכול להיות שהמכתב לא נוסח נכון... ש. למה לא צוין זאת במכתב הפיטורים. ת. רשום שיש צמצום. .."(ע' 9 ש'5-11 )מעדות זו ברור כי הנתבעת הפסיקה את עבודתו של התובע לאחר שהעמידה אותו חד צדדית על צמצום משרתו. נספח ד' לכתב התביעה מיום 12.5.09 הינו אישור תקופת העסקה על פי כותרתו ומכתב פיטורים על פי תוכנו: "הרינו מבקשים להודיעך כי תקופת העסקתך בחברתנו הינה מתאריך 25.8.08 עד תאריך 24.5.09. אנו מאחלים לך הצלחה בהמשך דרכך". זאת במצורף למכתב נוסף מ 12.5.09 שבו הנדון :"הפסקת עבודה" ובהמשך "לצערנו בשל קיצוץ בשעות עבודה בחברתנו אנו נאלצים להודיעך על הפסקת עבודה בחברתנו החל מיום 24.5.09. אנו מודים לך על תקופת עבודתך בחברתנו ומאחלים לך הצלחה בהמשך דרכך". על פי נספח ד' עבד התובע לכל הפחות תשעה חודשים. ולכן גרסת הנתבעת בכתב ההגנה שגויה גם על פי מכתבה שלה.
2. חוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות תשס"א-2001, בסעיף 3 (2), מחייב את הנתבעת להודיע לתובע הודעה מוקדמת של 6 ימים בתוספת של יומיים וחצי בשל כל חודש עבודה בתקופה האמורה. משכך, ומשעבד תשעה חודשים, היה עליה ליידעו 13.5 ימים טרם סיומה.
3. עיון במכתב מצביע על כך כי המכתב נכתב ב 12.5 וגם בהנחה שנמסר באותו יום הרי שההודעה המוקדמת הייתה צריכה להיות לכל הפחות עד ה 25 או 26 למאי ואילו במכתב נכתב 24 למאי. דהיינו, יש פגם בהודעה המוקדמת שניתנה לו בכתב על הפסקת עבודתו. לכאורה, יום אחד הוא זוטי דברים אולם כשמדובר ביום אחד מ- 13.5 ימים ומשמדובר במי שפרנסתו בדחק רב, יש בכך כדי להצביע על התנהלות הנתבעת ואולי גם על זלזול בזכויות התובע.
4. יחד עם זאת כאמור בעניין פיצויי הפיטורים מצאנו כי לא הונחה על ידי התובע תשתית עובדתית וראייתית המצביעה כי פוטר בשל הקרבה למלאת 12 חודשים להעסקתו. בעניין זה מתקבלת גרסת הנתבעת כי חפצה לצמצם את שעות עבודתו בגין אינטרס שלה ושל המקום שם שובץ (מגדל העיר).על כן למרות שפוטר ולא ניתנה מלוא ההודעה המוקדמת, חסר יום, שלא נתבעה על ידי התובע , התביעה לפיצויי פיטורים נדחית.

הפרשות לקופת גמל

1. הנתבעת לא הכחישה את תחולת צו ההרחבה בענף מפעלי ניקיון ואחזקה . אך הציבה גרסה תחשיבית נגדית לכאורה לתחשיבי התובע .בסעיף 11 לכתב ההגנה מודה הנתבעת "כי ממועד תחילת עבודתו של התובע ועד לחודש 2/2009 לא הופרש משכרו של התובע לקרן פנסיה וכי התובע זכאי בגין כך לפיצוי כמפורט להלן :שכרו של התובע בששת החודשים הראשונים לעבודתו 15,945 * 6% = 956 ₪." עוד טענה כי הפרשות העובד הן 5.5% והפרשות מעביד הן 6%.
2. צו ההרחבה קובע כי משכר הכולל של העובד בגין תגמולים ופנסיה ינוכו 6% ובגין פיצויים ינוכו 8.3% אשר יועברו מדי חודש בחודשו לסניף מבטחים או לקרן מוכרת אחרת. לפיכך לטענתו של התובע היה על הנתבעת להפקיד לקרן הפנסיה שיעור של 6% משכרו החודשי ברוטו ובסך 1,749 ₪ לאחר חצי שנת עבודה ראשונה ובאופן רטרואקטיבי.
3. מעיון בתלושי השכר שהנתבעת הנפיקה לחודשים פברואר מרץ אפריל 09' עולה כי הופרשו 6%. כך למשל ההפרשה בסך 140 ₪ חלקי שכר היסוד בתלוש זה בסך 2328 ₪ מצביע על שיעור של 6%.על כן הרכיב בשם "פנסיה – עובדים" בפועל גם לגרסת הנתבעת עמד על 6%. הנתבעת לא שילמה רטרואקטיבית כפי שהיה עליה לעשות.
4. בחנו את חישובי הצדדים ואת המקור הנורמטיבי . הנתבעת לא הוכיחה אם ולאן הועבר הכסף המופיע ברכיב "פנסיה עובדים" שבתלוש לכן יש לתיתו לתובע ישירות כאמור בפסיקה. ערכנו חישוב על פי כל תלוש ותלוש, לרבות אלו בהם מופיע סכום הפרשה ומצאנו כי על הנתבעת לשלם לתובע בגין הפרשות לפנסיה סך של 1425 ₪.

פדיון ימי חופשה

1. על פי צו ההרחבה העובד זכאי לחופשה שנתית של 12 ימים לשנה. לפיכך זכאי התובע בגין תקופת עבודתו ל 9.5 ימי חופשה.
2. התובע קיבל חופשה ב 2/09 בסך 155 ₪ וב- 4/09 בסך 465 ₪. מתוך סה"כ ימי החופשה ל82% משרה נותרה יתרת תשלום בסך 670 ₪ אותה על הנתבעת לשלם לתובע.
3. לעניין זה נדחית טענת הנתבעת בסעיף 12 לכתב ההגנה לפיה שומו לו סכומים ביתר.
4. דיו רבה נשפכה בפסיקה לעניין הרכיב הנקרא חה"ח בתלושי השכר ועל העדר המשמעות האמיתית נוכח העדר הייחוס הספציפי לכל אחד מהרכיבים חופשה הבראה וחגים זאת בנוסף לכך שלא ניתן לשלם בגין חופשה אפילו בהסכמה במהלך השוטף של העבודה וגם להבראה נחוצה הסכמה מפורטת בכתב אשר לא הייתה במקרה זה. משכך, נדחית טענת הנתבעת לעניין תשלום חה"ח אשר במילא לא ניתן לכל החודשים אלא מופיע בחודש ספט' ואוק' 2008 בלבד.
5. כאמור הנתבעת תשלם לתובע פדיון ימי חופשה בסך 670 ₪.

גמול ימי חג

1. התובע זכאי לעשרה ימי חג בשנה: יומיים ראש השנה, יומיים סוכות, יום כיפור, אחד במאי, יומיים פסח, יום העצמאות ויום בחג השבועות. התובע קיבל בגין רכיב זה בחודש אפריל 09' 155 ₪ הנתבעת לא הצביעה על תשלומים נוספים בגין חגים. הנתבעת לא הציגה גרסה לעניין זה. לאור האמור, זכאי התובע בגין עשרה ימי חג בהיקף משרה של 82% ל-1,358 ₪ ובניכוי הסך ששולם .
2. הנתבעת תשלם בגין ימי חג הפרש בסך 1,203 ₪.

שכר עבודה

1. התובע עבד חמישה ימים בשבוע מ-8:00 עד 16:00 כפי שהוכח כאמור לעיל. דהיינו 40 שעות בשבוע. שכרו השעתי עמד על 20.70 ₪. בחודש אוג' 08' אכן שולם לתובע על פי היקף זה. התובע טען כי כך עבד במשך כל החודשים ובסה"כ 1,112 שעות אשר בגין 20.70 ₪ לשעה היה על הנתבעת לשלם לו סך של 23,018.4 ₪, אולם לטענתו בפועל שולם לתובע סך של 21,664 ₪ בלבד. על כן לגרסתו זכאי הוא להפרש בסך 1,354 ₪ בגין שכר עבודה שלא שולם לו למרות שעבד, כדין.
2. הנתבעת טענה כי 3/4 שעה הפסקה הינה על חשבון העובד וכי העובד עבד פחות בכל יום ועל כן זכאית להחזר של 170 ימים כפול 20.70 לשעה. ובסה"כ 3,519 ₪ בגינם דרשה קיזוז.
3. כפי שהוכח לעיל, וכך קבענו התובע עמד על כך כי לא לקח הפסקה על כן הזמן שנוכה לתובע משכרו או ליתר דיוק שלא שולם בגין 3/4 השעה, היה צריך להשתלם לו משעבד אותם בפועל. הנתבעת תשלם לתובע הפרשי שכר בסך 1,354 ₪.

גילום שיעורי מס במועד תשלום התביעה

1. התובע תבע גילום שיעורי מס נוכח התשלום המאוחר של הסכומים אשר בגינם עלול התובע להתבקש לשלם מס שלא היה משולם בזמן אמת. גובה המס לא הוכח ולא כומת, ולכן דין התביעה בעניין זה להדחות.
2. אין די בשערוך המופיע בסעיף 48 אשר אף הוא לא מכומת.

סוף דבר,

1. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים כדלקמן:
2. פיצוי בגין אי תשלום גמל בסך 1425 ₪.
3. פדיון חופשה בסך 670 ₪.
4. פדיון עבור ימי חג בסך 1,203 ₪.
5. הפרשי שכר עבודה בסך 1,354 ₪.
6. תשלום בגין נזק לא ממוני על פיטורים שלא כדין בסך 4,750 ₪.
7. לא מצאנו כי יש לפסוק הלנה בגין הסכומים כל הסכומים לעיל ישולמו תוך 30 יום ויישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/6/09 (סיום יחסי עבודה) ועד ליום התשלום בפועל.
8. התביעות לפיצויי פיטורים והלנה נדחות וכן התביעה לגילום שיעור המס – נדחית.
9. בנוסף , תשלם הנתבעת שכר טרחת עו"ד התובע בסך 2,600 ₪ בתוספת מע"מ.
10. סכום זה ישולם תוך 30 יום, אם לא ישולם במועד יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ג, 7למרץ 2013, בהעדר הצדדים.