פסק דין זה עניינו תביעה של הגב' אנה סוקול ומעדניית בית חלומותיי בע"מ נגד הגב' אנג'לה קצפ ותביעה שכנגד. בתביעה התבקש בית הדין לחייב את הגב' אנג'לה קצפ בתשלום פיצויים על הפרת חוזה והתנהלות הנגועה בחוסר תום לב בסכום של 250,000 ₪. בתביעה שכנגד התבקש בית הדין לחייב את התובעות/הנתבעות שכנגד יחד ולחוד בתשלום שכר בסך של 112,000 ₪.

הצדדים:

1. הגב' אנה סוקול (להלן: "התובעת 1") היא הבעלים של מעדניית בית חלומותיי בע"מ (להלן: "התובעת 2"), המפעיל מפעל לייצור חמוצים וסלטים המכוון למגזר הרוסי. המפעל עצמו החל את פעילותו ביולי 2009 ועם התאגדות החברה בע"מ, הנתבעת 2, בינואר 2010, המשיך בפעילותו במסגרת החברה בע"מ.

2. הגב' אנג'לה קצפ (להלן: "הנתבעת"), היא בעלת ניסיון של כ-15 שנים בענף ייצור ושיווק חמוצים וסלטים המכוון למגזר הרוסי.

3. בין הצדדים התקיימו יחסי עובד מעביד כדלקמן: בתקופה שמיום 1.7.09 ועד לחודש ינואר 2010, עבדה הנתבעת במפעל כעובדת התובעת 1. בתקופה שמחודש ינואר 2010 ועד לחודש אפריל 2010, עבדה הנתבעת במפעל כעובדת התובעת 2 (החברה בע"מ).

4. יחסי עובד מעביד בין הצדדים הסתיימו ביוזמת הנתבעת, אשר הודיעה על התפטרותה במרץ 2010; יחסי עובד מעביד הסתיימו בפועל במהלך חודש אפריל 2010.

התביעה:

5. בתמצית טענו התובעות בתביעתן, כי הנתבעת שימשה כמנהלת השיווק במפעל שהקימה התובעת 1. על פי הנטען בכתב התביעה, באפריל 2010 התפטרה הנתבעת מעבודתה ביחד עם עובדים נוספים לטובת עסק מתחרה שהקימו.

6. בתביעה ייחסו התובעות לנתבעת פגיעה מכוונת בשמן הטוב בפני ציבור לקוחותיהן, בדרך של הצגת טענה כוזבת בפני אותו ציבור, לפיה התובעת 2 עומדת בפני סגירה ובהכשלת אספקת הסחורה במכוון ללקוחות, במטרה לפגוע באמינותה המקצועית של התובעת 2.

התובעות הוסיפו כי בעסק המתחרה שיזמה הנתבעת, עשתה הנתבעת שימוש שלא כדין במאגר לקוחותיהן. נדגיש כאן, כי במסגרת הסיכומים ובתצהירים מטעמן, זנחו התובעות את הטענות לשימוש שלא כדין במאגר הלקוחות; ומטעם זה אין אנו רואים מקום להידרש לטענה זו בהמשך פסק הדין.

7. לטענת התובעות התנהלות זו של הנתבעת היא הפרת הסכם העבודה, ביטוי לחוסר תום לב והפרת חובת הנאמנות שביסוד יחסי עובד מעביד. על רקע זה התבקש בית הדין לחייב את הנתבעת בפיצוי על נזקים שנגרמו כתוצאה מהתנהלות זו אותו העמידו התובעות על סכום של 250,000 ₪.

התביעה שכנגד:

8. בתביעה שכנגד טענה הנתבעת כי במסגרת הסכם העבודה התחייבה התובעת כלפיה בתשלום שכר בסיס של 5,000 ₪ וסכום נוסף של 5% מהיקף המכירות החודשי (בערכי ברוטו).

9. על פי התביעה שכנגד, לא שילמו התובעות לנתבעת את עמלת המכירות על פי הסיכום האמור. בהתאם התבקש בית הדין לחייב את התובעות לשלם לנתבעת את עמלות המכירה (5% מהיקף המכירות החודשי), על בסיס מחזור המכירות בחודש, כמפורט בכתב התביעה שכנגד, בסכום כולל של 112,000 ₪.

המחלוקות:

10. המחלוקות בין הצדדים בתביעה ובתביעה שכנגד, הן מחלוקת שבעובדה המקבלות ביטוי במישורים הבאים:

הנתבעת חולקת על הטענות המיוחסות לה של פגיעה מכוונת באמינות המקצועית ובשם הטוב של התובעות. כן חולקת הנתבעת, על הנזק שנגרם לתובעות; וכפועל יוצא מכך, על שיעור הפיצוי הנתבע ממנה.

הנתבעת איננה חולקת על הטענה האומרת כי במסגרת העסק המתחרה לטובתו התפטרה מעבודתה, נעשתה פנייה ללקוחות התובעות ולצד זה נטען כי מדובר במהלך עסקי לגיטימי, בפרט כאשר מדובר במאגר לקוחות שהנתבעת עצמה הקימה במהלך השנים בהן היא פעילה בענף החמוצים והסלטים המכוון למגזר הרוסי.

התובעות חולקות על הסיכום לו טוענת הנתבעת, האומר כי היא זכאית לתשלום בשיעור של 5% ממחזור המכירות, לטענתן הסיכום עם הנתבעת היה על תשלום 5% מהרווחים; ומשלא היו רווחים במפעל – דין תביעת הנתבעת להידחות.

11. את הדיון במחלוקות שבין הצדדים בתביעה ובתביעה שכנגד, נפתח בהצגת העובדות שהן הרקע לדיון במחלוקות גופן. בשלב שלאחריו נדרש למחלוקות העובדתיות שהן בבסיס התביעה והתביעה שכנגד, טענות התובעות לפגיעה מכוונת בפעילות העסקית על ידי הנתבעת, והנזק שנגרם בעקבות כך; וטענת הנתבעת לסיכום לפיו היא זכאית לעמלה חודשית בשיעור של 5% מהיקף המכירות בחודש.

הרקע העובדתי:

12. התובעת, הגב' אנה סוקול, היא אשת עסקים ובעדותה סיפרה כי ב-15 השנים האחרונות היא מפעילה גני ילדים באשדוד בהם מועסקים כ-50 עובדות (ראה: עדותה של הגב' סוקול, עמ' 12 לפרוטוקול מיום 6.10.2011 שורות 16-17.

13. הנתבעת, הגב' אנג'לה קצפ עבדה בתחום המכירות והשיווק בענף הסלטים והחמוצים במגזר הרוסי. לעניין זה מבקשים אנו להפנות לסעיף 2 לתצהירה של הנתבעת האומר:

"אני עוסקת בשיווק סלטים וחמוצים לבני המגזר הרוסי מזה למעלה מ-15 שנה".

14. ערב ההתקשרות בין הצדדים (התובעת והנתבעת), עבדה הנתבעת יחד עם קבוצה של עובדים נוספים במפעל לייצור חמוצים בשם "מזל", וזה הפסיק את פעילותו מסיבות כלכליות.

15. על רקע זה – הפסקת הפעילות של המפעל בו עבדה הנתבעת - נוצר הקשר בין הצדדים עליו מספרת הנתבעת בחקירתה הנגדית כדלקמן:

"היה נער שהוא דיבר איתה ואנה (התובעת, הוספה שלי-ט.מ.) רצתה לפתוח איזה עסק קטן בשביל אח שלה, אח שלה עבד בגנים ונמאס לה לראות אותו, ותמיד היה ברוגז עם בן הזוג שלה. אנה באה למפעל כשהיה עוד קיים, מפעל מזל, וראתה את המקום ואחר כך היא אמרה תספרי מה המפעל, אנחנו ראינו שהמפעל פושט רגל, היא אמרה שהיא רוצה לפתוח עסק לאח שלה ולבן הזוג. אנג'לה אמרה לי לבוא לבית שלה היום בערב ולספר לה על המפעל ואנחנו הלכנו עם גרמן, אני ואיגור ואמרנו שהמפעל ככה וככה שעכשיו אנחנו עובדים על מחזור של 350,000 ₪ ואם אנו ממשיכים לעבוד ככה הרווח יהיה כזה, 30% רווח". עמ' 24 לפרוטוקול מיום 6.10.2011מ שורות 7-13.

16. בעקבות הקשר בין הצדדים (התובעת מחד והנתבעת עם קבוצת העובדים שעבדו יחד במפעל "מזל") – הקימה התובעת את המפעל לייצור חמוצים וסלטים בחודש יולי 2009. כמצוין לעיל, בינואר 2010 התאגדה התובעת 2 ומאותו שלב פעילות המפעל מתקיימת במסגרת החברה בע"מ, היא התובעת 2. הנתבעת נקלטה לעבודה במפעל שהוקם, ביולי 2010 כעובדת התובעת 1, הנתבעת המשיכה לעבוד באותו מקום ובאותו תפקיד כעובדת התובעת 2, החל מינואר 2010, מועד התאגדותה של התובעת 2 כחברה בע"מ.

17. בעבודתה הייתה הנתבעת ממונה על תחום השיווק והמכירה ובכלל זה לגביית התקבולים מהנהגים אשר שיווקו את הסחורה בפועל. כאן נביא מעדותה של הנתבעת בחקירתה הנגדית בפנינו כדלקמן:

"ש. אני מבין שבמסגרת העבודה שלך היית אחראית על השיווק והכספים שהתקבלו, נכון?

ת. כל השיווק, משעה 07:00 בבוקר אני מתקשרת כל יום ל-100, 150 חנויות, יש נהגים ואני עושה להם סידור עבודה ולמחרת הם מביאים את הכסף.

ש. למי הם הביאו את הכסף?

ת. לי, לאיגור ולדמיטרי, ובשעה 10:00 דמיטרי היה תמיד במפעל יחד עם הנהגים שהגיעו, העברנו הכל לאנה עם החתימה שלה. כל יום ויש אצלך גם את המסמכים" עמ' 24 לפרוטוקול מיום 6.10.2011 שורות 22-27.

18. במרץ 2010 הודיעה הנתבעת לתובעת 1 כי היא מבקשת לעזוב את העבודה. באפריל 2010 עזבה הנתבעת בפועל, יחד עם קבוצת עובדים אשר עבדו יחד איתה, קודם להתקשרות נשוא פסק הדין, לטובת פעילות מתחרה.

19. בחודש מאי 2010 הגישו התובעות בקשה לצו מניעה וכתב תביעה נגד הנתבעת ומשיבים נוספים. בבקשה לצו מניעה התבקש בית הדין לאסור על הנתבעת ועל משיבים נוספים המפורטים בבקשה, להתחרות בתובעת 2 במסגרת עסק מתחרה בשם "חמוצים ישראליים". בתביעה התבקש בית הדין לתת צו מניעה קבוע ופיצוי כספי ולחייב את הנתבעת והנתבעים הנוספים בתשלום פיצוי בסדר גודל של 1,000,000 ₪. בחודש יוני 2010 הוגשה התביעה שכנגד. בחודש נובמבר 2010 הוגש כתב התביעה המתוקן, הוא כתב התביעה נשוא פסק הדין, ובו נתבעת אחת, הגב' קצפ.

20. בשלב זה של פסק הדין נפנה לבירור המחלוקות העובדתיות בתביעה - הטענה לפגיעה בשם הטוב והפרת חובות האמון; והטענה לנזקים שנגרמו כתוצאה מהתנהלות הנתבעת – ובתביעה שכנגד, הטענה לסיכום לפיו זכאית הנתבעת לעמלה בשיעור של 5% ממחזור המכירות החודשי.

הטענה לפגיעה בשם הטוב והפרת חובות האמון:

21. פשוט בעינינו כי עובד הפוגע בשם הטוב של המעביד, ופועל בדרך לא הוגנת להכשלת האחרון, מפר את חובות האמון שחב עובד למעבידו שהם בבסיס הסכם העבודה. בענייננו טענו התובעות לפעולות מכוונות של הנתבעת, שיש בהן משום פגיעה בשמן הטוב ובאמינותה המקצועית של התובעת 2.

22. כך בתצהיר עדות ראשית שהגישה התובעת 1 נטען, כי לאחר שהסתיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים, פנתה הנתבעת ללקוחותיה של התובעת 2, הציגה עצמה כמי שמייצגת את התובעת 2, נטלה מהם הזמנות אשר סופקו באמצעות המתחרה (ראה: סעיף 21 לתצהירה של התובעת 1, שם מסופר כי: "בחלק מן המקרים היא נטלה הזמנות בשם המפעל ולאח"כ סיפקה סחורה של מפעל אחר תוך הטעיית הלקוחות"). במקרים אחרים נטען כי הנתבעת קיבלה הזמנות בשם התובעת 2, בכוונה שלא לספק את הסחורה; וזאת על מנת לפגוע באמינות ובמוניטין של התובעת 2 (ראה: סעיף 22 לתצהירה של התובעת 1). עוד נטען, כי הנתבעת הפיצה שמועות בקרב לקוחות התובעת 2 על סגירת המפעל.

23. טענות אלה ביקשו התובעות לבסס על יסוד תמלילי שיחה שקיימה עובדת החברה בשם אנה פישמן, עם מי שנטען כי הם לקוחות החברה. כך לדוגמא, בתמליל שיחה מחודש מאי עם דובר לא ידוע נאמר שם:

"אנה: זה מעדני בית חלומותיי (לא ברור) מחר אתה צריך משהו?

דובר: לא, לא, אני אתמול קיבלתי הכל.

אנה: אהה, ואתה כבר לא רוצה לעבוד איתנו?

דובר: אהה?

אנה: ואתה לא תעבוד איתנו יותר?

דובר: אני מכם קיבלתי אתמול הכל.

אנה: לא מאיתנו, אתה לא קיבלת אתמול, אנחנו לא הובלנו לאשדוד, קיבלת ממישהו אחר.

דובר: אבל אני הרי יודע ממי אני קיבלתי ואנג'לה (הנתבעת, הוספה שלי-ט.מ.) שלחה לי.

אנה: אבל אנג'לה כבר לא עובדת אצלנו, היא אצלך, היא כבר עובדת עם חברה אחרת. זה לא בית חלומותיי, זה לא סלטים של בית חלומותיי שלנו.

דובר: אהה, אני הרי לא ידעתי את זה". פרוטוקול שיחה 4, התמליל צורף לתצהירי התובעות.

24. דא עקא שאין בידינו לברר את זהות הדובר ולבסס את הטענה כי מדובר אכן בלקוח של החברה, זאת משאף לא לקוח אחד בא והעיד כי הנתבעת פנתה אליו לאחר חודש אפריל 2010, הציגה עצמה כעובדת של התובעת 2 וקיבלה הזמנות מאותו לקוח.

25. בדומה, אין בפנינו ולו עדות אחת של לקוח המספר כי הנתבעת פנתה אליו וסיפרה על הפסקת הפעילות במפעל לסלטים וחמוצים המופעל על ידי התובעת 2; ולא התייצב לעדות ולו לקוח אחד המספר כי מסר הזמנה לנתבעת, לאחר אפריל 2010, אשר קיבלה את ההזמנה בשם התובעת 2, ולא סיפקה את הסחורה.

26. על רקע זה, הטענות להתנהלות נפסדת מצד הנתבע במטרה לפגוע בשמן הטוב של התובעות ובאמינותה המקצועית של התובעת 2, בפרט כאשר מדובר בטענות חמורות המחייבות בסיס ראייתי מוצק – לא הוכחו בפנינו.

הטענות לנזק:

27. את הטענות לנזק שגרמה הנתבעת לתובעת 2 ביקשו התובעות לבסס על מאזנים ובוחן יתרות לחודשים אפריל 2010 ועד דצמבר 2010 – חודשים בהם נטען כי אותה התנהלות המהווה הפרה של חובות האמון שחב עובד כלפי מעבידו, גרמה לנזק של ממש בפעילות העסקית של התובעת 2.

28. אותם דוחות חשבונאיים אינם יכולים להוות ראיה לנזקים שנגרמו כתוצאה מהפעולות המיוחסות לנתבעת והם בגדר הפרת אמון והפרת חוזה העבודה – שהרי לא ניתן ללמוד מתוך אותם דוחות חשבונאיים, אלו נזקים יש לייחס לעוולות המיוחסות לנתבעת ומהו שיעור הנזק שנגרם, ללא קשר לאותן עוולות; ובכלל זה הנזק שנגרם כתוצאה ממיצוי זכותה של הנתבעת לפנות לדרך עצמאית.

29. עוד נוסיף, כי יש קושי של ממש לתת אמון באותם דוחות חשבוניים, מקום שהתובעת מאשרת מציאות של חשבונאות "כפולה" ובה הכנסה מדווחת ולצידה הכנסה שאיננה מדווחת. לעניין זה נפנה לעדותה של התובעת 1 כדלקמן:

"ש. כל השיווק בעסק זה היא?

ת. כן. גם שחור וגם לבן היא עשתה לבד.

ש. מה עשתה בקשר ללבן?

ת. שאלתי אותה למה את עושה שחור, היא אמרה שיש חנויות שלא מוכנות לקנות בלבן, הן קונות רק בשחור. אמרתי לה שאני פוחדת מזה, בחודשים הראשונים הכל מכרנו רק בלבן ואחר הסתבר שכמעט מחצית מהחנויות עבדו איתה בשחור..." עמ' 10 לפרוטוקול מיום 6.10.2011 שורות 22-27.

בדומה העידה מנהלת החשבונות והעדה מטעם התובעות, הגב' אומנוב, על מסמך שהוגש לעיונה המדבר על "רווח נוסף". גם כאן נביא מעדותה של העדה אשר בתשובה לשאלה בחקירה נגדית משיבה:

"ש. המינוח "כסף נוסף"

ת. יכול להיות מקניות אחרות או משהו שלא הוסיפו באותו זמן, זה רווח נוסף, מה זה בדיוק אני לא יכולה להגיד, או שחור או לבן, זה רווח שלא רשום עם מה שכתוב למעלה, שחור אי אפשר לתרגם ככה במיוחד" עמ' 8 לפרוטוקול מיום 6.10.2011 שורות 17-19.

30. יוצא מכאן כי לא הוכח כל נזק כתוצאה מאותן עוולות המיוחסות לנתבעת.

הסיכום עם הנתבעת:

31. בתביעה שהגישה הנתבעת טוענת הנתבעת לסיכום ולפיו התחייבה התובעת לשלם לה שכר של 5,000 ₪ לחודש, ובנוסף עמלה (בונוס בלשונה) בשיעור של 5% מהמכירות החודשיות. לתביעה צרפה הנתבעת טבלה על היקף המכירות בחודש במהלך תקופת הקשר מיולי 2009 ועד מרץ 2010 כולל.

32. לטענת התובעות אין יסוד לסיכום האמור לו טוענת הנתבעת. בהקשר זה נטען, כי הנתבעת הייתה זכאית בנוסף לשכר החודשי המוסכם, לאחוז מהרווח; ומשלא היו רווחים במהלך שנת 2010, אין הנתבעת זכאית לתשלום נוסף מעבר לשכר החודשי המוסכם ששולם.

33. נאמר מיד כי על בסיס התרשמותנו מעדות הנתבעת בפנינו, אין בידינו לבסס ממצא עובדתי על עדות זו לבדה. נוסיף עוד, כי בעדותה סותרת הנתבעת את הגרסה לסיכום עליו מבוססת התביעה שכנגד.

34. בהקשר זה סיפרה הנתבעת בעדותה כי:

א. במגעים שהתקיימו בין הצדדים, קודם להתקשרות ביניהם, היא הציגה בפני התובעת צפי של מחזור מכירות של 350,000 ₪ בחודש. לעניין זה נפנה לעדות הנתבעת אשר בתשובה לשאלה בחקירה נגדית משיבה:

"... אנחנו הלכנו (לדירתה של התובעת, הוספה שלי-ט.מ.) עם גרמן אני ואיגור ואמרנו שהמפעל ככה וככה, שעכשיו אנחנו עובדים על מחזור של 350,000 ₪" עמ' 24 לפרוטוקול מיום 6.10.2011 שורות 11-12.

ב. הנתבעת סיפרה עוד, כי ביקשה להשתכר סכום של 7,000 ₪ לחודש. גם כאן נפנה לעדותה של הנתבעת אשר נשאלה והשיבה:

"ש. כמה ציפית להשתכר?

ת. 7,000 ₪". עמ' 24 לפרוטוקול מיום 6.10.2011 שורות 18-19.

ג. בעדותה אישרה הנתבעת, כי התובעת לא הסכימה לשלם לה שכר של 7,000 ₪ (עובדה שאיננה במחלוקת).

ד. עמלה בשיעור של 5% מהיקף מכירות של 350,000 ₪ מגיע לסכום של 17,500 ₪.

ה. רק ברור כי אשר עסקים דוגמת התובעת אשר מסרבת להסדר שכר של 7,000 ₪ בחודש, לא תתחייב בהסכם לשלם לאותה עובדת על אותה עבודה, סכום של כ-23,500 ₪ לחודש (משכורת הבסיס של 5,000 ₪ ותוספת של 5% מהיקף המכירות).

35. יוצא מכאן כי ניסיון החיים מחייב את דחיית הגרסה של הנתבעת לסיכום בין הצדדים, על פיו היא זכאית לעמלה (בונוס לדבריה) בשיעור של 5% מהיקף המכירות החודשי.

36. לא ניתן לקבל את הגרסה לה טוענת הנתבעת, על יסוד עדותם של העדים מטעמה, מר סימון אפשטיין ומר רוזבסקי.

כך בתצהיר שהגיש מר סימון אפשטיין, העד מטעם הנתבעת, הצהיר האחרון כי בשיחה שבה נכח ובה הוסדרו תנאי העסקתה של הנתבעת, שמע את התובעת "מבטיחה לאנג'לה קצפ כי משכורתה של אנג'לה מהעסק תהא 5,000 ₪ נטו לחודש, ובנוסף תקבל אנג'לה 5% מסכום המכירות של העסק מידי חודש" סעיף 9 לתצהיר העד. ואילו בעדותו נשאל העד והשיב:

"ש. מה סוכם לגבי אנג'לה יש לך מושג?

ת. אנג'לה אני זוכר, איזה סכום משכורת פלוס אחוזים, היה סכום והיו אחוזים, לא זוכר כמה..." עמ' 19 לפרוטוקול מיום 6.10.2011 שורות 14-17.

לטעמנו הדברים מדברים בעד עצמם ולא ניתן לאמץ את גרסת הנתבעת על בסיס תצהירו של עד האומר כי שמע את התובעת מבטיחה לנתבעת שכר של 5,000 ₪ לחודש ובשעה שאותו עמד מעומת עם גרסתו בחקירתו הנגדית ומשיב שאינו זוכר את הסכומים.

בתצהיר שהגיש מר רוזבסקי העיד העד דברים דומים על פגישה שהוא השתתף בה ובה הובטח לנתבעת שכר של 5,000 ₪ לחודש בתוספת 5% מהמחזור החודשי ברוטו. כאן נציין, כי העד עצמו מעיד שהוא הועסק במעמד דומה לנתבעת (ראה: תשובת העד בחקירה נגדית בעמ' 21 לפרוטוקול מיום 6.10.2011 שורה 4, שם בשאלה מה היה תפקיד הנתבעת השיב: "מנהלת מכירות, ברמה כמוני, מנהלת הכל. אנחנו לא היינו מגדירים תפקידים, לא הייתה הגדרת תפקידים"); ומאשר בעדותו כי שכרו עמד על סך של 6,000 ₪ לחודש (ראה: תשובת העד בעמ' 22 לפרוטוקול מיום 6.10.2011 שורה 32). לטעמנו אין כל היגיון בגרסה האומרת כי העד רוזבסקי, אשר על פי דבריו הועסק במעמד זהה לזה של הנתבעת, אמור להשתכר סכום של 6,000 ₪ לחודש, בעוד הנתבעת תהנה מהסכם על פיו תשתכר שכר בסדר גודל שלמעלה מ-20,000 ₪ בחודש, וזאת על פי סיכום שהתקבל בפגישה שבה הוא עצמו השתתף.

37. לאור האמור לעיל, טענת הנתבעת לפיה על פי הסיכום עם התובעת היא זכאית לשכר של 5,000 ₪ לחודש בתוספת של 5% מהיקף המכירות החודשית – נדחית.

סוף דבר:

38. משלא הוכחו אותם מעשים פסולים אשר לטענת התובעות מהווים הפרת אמון והפרת הסכם ומשלא הוכח הנזק שנגרם בעקבות אותם מעשים – דין תביעת התובעות להידחות.

39. כאמור לעיל, לא מצאנו בסיס לטענת הנתבעת האומרת כי היא זכאית לעמלה של 5% מהיקף המכירות החודשי, בנוסף לשכר הבסיס של 5,000 ₪ נטו לחודש. אשר על כן התביעה שכנגד נדחית.

40. משנדחתה התביעה והתביעה שכנגד, אין צו להוצאות.

41. הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.

פסק הדין ניתן במותב חסר בהתאם להחלטת בית הדין בפתח דיון ההוכחות מאוקטובר 2011.

ניתן היום, ד' סיון תשע"ג, (13 מאי 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.