1. התובעת שרה דיאנה סלוצקי ילידת 1951 , נפגעה לטענתה ביום 16.10.09 בעת שהעלתה את רכבה על רכב גרר, במהלך הירידה החליקה , נפלה ונחבלה.

התביעה לפיצוי בגין נזקי גוף הוגשה בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן: "חוק הפלת"ד") ובעילה חילופית בהתאם לפקודת הנזקין (להלן:"פקנ"ז"), כנגד ארבעה.

נתבעת 1 אי.אי.גי ישראל חב' לביטוח בע"מ – מבטחת רכב התובעת (פלת"ד).

נתבעת 2 דרכים שירותי דרך וגרירה – (פקנ"ז).

נתבע 3 וואל חליליה נהג רכב הגרר (פלת"ד).

נתבעת 4 כלל חב' לביטוח בע"מ – מבטחת רכב הגרר (פלת"ד).

2. ב"כ הצדדים הגיעו להסדר דיוני לעניין גובה הנזק ונותרה מחלוקת בשאלת הנסיבות והחבות - בהתאמה לעילת התביעה.

ראיות הצדדים:

הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובעת ובנה – אשר נחקרו בחקירה נגדית.

הוגש תצהיר עדות ראשית של נתבע 3 נהג הגרר, אשר נחקר ע"י ב"כ התובעת.

3. נסיבות ארוע התאונה:

בכתב התביעה נטען כי :"התאונה ארעה בעת שגרר הגיע, ונהג הגרר ביקש מהתובעת להכנס לרכבה ולכוון אותו בעת שהוא מעלה את הרכב על הגרר. התובעת עשתה כדברי נהג הגרר,נכנסה לרכבה וכיוונה את נהג הגרר בעת שהעלה אותה ואת רכבה על הגרר. ואזי כשהתובעת יצאה מרכבה שהיה על הגרר, ופסעה מספר צעדים בודדים על רצפת הגרר והחליקה על שמן שהיה על רצפת הגרר".

בתצהיר העדות הראשית, התייחסה התובעת ליום קודם לאירוע התאונה, כאשר הבחינה שהרכב אינו מניע והזמינה גרר למחרת: "הגרר הגיע ביום 16/10/09 – ביום שישי לרעננה- בערך בשעה 10:00 בבוקר, לכן יצאתי ממקום עבודתי, באישור האחראית שלי מהעבודה.

הגרר ביקש שאכנס לרכב-על מנת שאכוון אותו כיצד להעלות את הרכב לגרר. אציין כי לא התנעתי את המנוע כי הרכב לא עבד כלל לרבות המנוע ולכן הוזמן הגרר.

ישבתי בתוך רכבי ונהג הגרר העלה אותי ואת רכבי לגרר ואני כיוונתי אותו.

כאשר יצאתי מרכבי שהיה על הגרר,וצעדתי מספר צעדים ספורים על הגרר, החלקתי על שמן שהיה על רצפת הגרר ונפלתי על רגל שמאל".

בחקירה נגדית חזרה על סדר הפעולות, העובדה שישבה ברכב שלה כשהוא לא מונע, ובעת שיצאה מעדה , החליקה על כתם שמן ונפלה על גבי משטח רכב הגרר.

בנה של התובעת נחקר על תצהירו וטען כי התובעת התקשרה אליו ביום התאונה וסיפרה לו את שארע בעת שרכבה הועלה על רכב הגרר. (עמ' 10-12 לפרו').

נהג הגרר - נתבע 3 טען בתצהירו כי אינו זוכר מקרה בו לקוחה החליקה על רכב הגרר.

4. טיעוני הצדדים בסכומים:

ב"כ התובעת מבקשת לקבל את גירסת התובעת באשר לנסיבות ארוע התאונה, תוך התייחסות לעילה החילופית של חוק הפלת"ד ופקודת הנזיקין בהתאמה לצדדים בהליך.

מבחינת התובעת: "מאחר ומדובר במקרה מורכב, של רכב, גרר, וכתם שמן, ואין החלטה ברורה מבחינת החוק או בית המשפט אחד הצדדים צריך לשאת בנטל התשלום, וכל קביעה של בית המשפט תכובד".

ב"כ נתבעת 1, מבטחי רכב התובעת (בעילה על פי חוק הפלת"ד) טוענת בפתח הסכומים בכתב כי באם תתקבל גרסת נתבע 3 לפיה לא היה ארוע תאונתי כלל, יש לדחות את התביעה כנגד כל הנתבעים.

לחלופין, בהתאם לגרסת התובעת, מדובר בנפילה כתוצאה מהחלקה על כתם שמן במהלך ירידה מרכב הגרר ולפיכך אין זיקה לרכב התובעת, לא היה בו שמוש תעבורתי ומבחינת מבטחיה אין המדובר "בתאונת דרכים" כהגדרתה בחוק.

ב"כ נתבעת 2 – חב' הגרר, (בעילה על פי פקודת הנזיקין) טוען בסכומיו כי מדובר בירידה מרכב, כהגדרתה בסעיף 1 לחוק הפלת"ד ובהתאם לפרשנות בפסיקה כל פעולה של יציאה או ירידה מרכב הגרר, מהווה שמוש ברכב מנועי, ולחלופין מדובר בנפילה אגב "טיפול דרך" - לפיכך אין עילת תביעה כנגד הנתבעת 2 בהתאם לפקודת הנזיקין.

ב"כ נתבעים 3, 4 – נהג הגרר ומבטחיו (בהתאם לחוק הפלת"ד) טוען בסכומיו כי עדותו של נהג הגרר לא נסתרה, הוא לא זוכר ארוע כמתואר על ידי התובעת; אין הגיון בהתנהלות התובעת ולא הורם הנטל להוכיח את נסיבות ארוע התאונה נשוא כתב התביעה.

לחילופין, באם לא ייקבע שהתובעת נפלה בעת שיצאה מהרכב שלה, אין המדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק ככל המתייחס לרכב הגרר, אשר שימש "זירה" בלבד.

5. דיון והכרעה:

בתום שמיעת הראיות, עיון בכתבי בית דין על נספחיהם, בפרוטוקול, במוצגים ובסכומי הצדדים, נדרשת הכרעה לעניין התשתית העובדתית המתייחסת לעצם אירוע התאונה, נסיבותיה והחבות בהתאמה לעילת התביעה.

בדקתי, בחנתי ושקלתי את מכלול העדויות והטיעונים ולא מצאתי להטיל דופי במהימנות גירסת התובעת באשר למנגנון הפגיעה, מיקומה ואופן התרחשותה.

התובעת מתייחסת באופן מפורט וקוהרנטי לארועים בבסיס הקריאה לרכב הגרר יום קודם לביצוע הגרירה, מועד הגעת רכב הגרר, העלאת רכבה באמצעות כבלים כאשר היא יושבת ליד הגה מכוניתה הדוממת, על מנת לכוון את הרכב לבקשת נהג הגרר אל תוך משטח הגרירה.

לא נעלמה מעיניי העובדה כי מדובר בעדות יחידה של בעל דין ואף לא טענת ההגנה לגבי חוסר הגיון בהתנהלות התובעת ופנייה מאוחרת לטיפול רפואי, אך לא היה בכל אלה כדי לפגום בגרעין האמת בבסיס הגירסה לעניין עצם התרחשות הארוע ונסיבותיו.

שוכנעתי לקבל את גירסת התובעת הנתמכת בין השאר בתעוד הרפואי מזמנים הסמוכים לארוע ככל המתייחס לתאריך וסוג הפגיעה, (חדר מיון מוקד אורטופדיה מיום 18.10.09; תעודת חדר בית חולים מאיר מיום 19.10.09).

הגרסה העובדתית לגבי נסיבות הארוע באה מפי התובעת גם בטופס למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה של המל"ל מיום 18.10.09:

"כאשר ירדה מרכב הגרר אשר בא לחלץ את רכבה התקוע החליקה על שמן שהיה בגרר ושברה את רגל שמאל".

הרישום המינהלי על גבי מדבקה בגליון חדר מיון והעובדה שאין בו כדי לסווג את הארוע כתאונת דרכים – אינם חזות הכל.

נהג הגרר מצהיר כי לא זכור לו ארוע חריג שאם היה מתרחש היה מודע לו.

לא מצאתי לקבל את טיעוני ההגנה כאילו יש בעדות זו של נתבע 3 (נהג הגרר) כדי לבסס גירסה עובדתית כלשהי.

לא סביר בעיניי שהתובעת רקחה מזימה לתאר ארוע שלא התרחש, לשתף את בנה בספור הארוע ולכוון אותו בדיעבד לעבר המועד בו נגרר הרכב על ידי משאית הגרר.

התרשמות בלתי אמצעית מעדות התובעת מובילה למסקנה כי מדובר באירוע שאכן התרחש בפועל וגירסת התביעה לא נסתרה.

6. בשיטת המשפט והפרשנות הקזואלית בשים לב לקיומה של פסיקה עניפה הדנה בסעיף 1 לחוק הפלת"ד, לעניין הגדרת "תאונת דרכים" - דרושה בחינה של הנסיבות בתיק זה שכן מעבר לפרשנות שנקבעה בפסיקה, עומדת תמיד להכרעה המסכת העובדתית המייחדת את הארוע נשוא הדיון, כמו גם התפתחותו על פני ציר הזמן, הקשר הסיבתי העובדתי והמשפטי ותוצאותיו.

בסופו של יום מצאתי לקבוע כי התובעת נפגעה לאחר שמעדה, החליקה, נפלה ונחבלה במהלך ירידה ממשאית הגרר.

7. ההגדרה הבסיסית בסעיף 1 לחוק הפלת"ד מלמדת כי תאונת דרכים היא: "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי, בין בנסיעה ברכב ובין בעמידתו."

יש לבחון אם התקיימו המרכיבים של ההגדרה הבסיסית קרי האם מדובר במאורע; שנגרם עקב; שימוש; ברכב מנועי; למטרות תחבורה; ואשר כתוצאה ממנו הוסב נזק גוף.

בחינה מושכלת של רכיבי ההגדרה - לרבות "שימוש ברכב", מובילה לתוצאה כי בנסיבות כפי שהוכחו בתיק זה, מדובר במשאית גרר שאין מחלוקת לגבי היותה רכב מנועי (אשר לא שינתה מיעודה התחבורתי).

במסגרת הגדרת שימוש ברכב מנועי נכללות הפעולות: "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, ..."

רשימת דרכי השימוש המוכרות בחוק כוללת כניסה לתוך רכב וירידה ממנו ומהווה שימוש לוואי הן על פי המבחן היעודי והן על פי הגישה התחבורתית.

בהתאם לתיקון מס' 8 לחוק הפלת"ד אין התייחסות לשאלה מתי מתחילה כניסה לרכב ומתי מסתיימת הירידה ממנו, כאשר גם מי שירד מהרכב וניתק מגע פיזי ממנו עשוי לבוא בגדר החוק, כל עוד תנופת הירידה או פעולתה היו גורם ממשי בנפילה . (ראה סיפרו של השופט אליעזר ריבלין תאונת הדרכים מהדורה רביעית עמ' 179 ואילך).

8. אשר על כן, התובעת הרימה את נטל הראיה הרובץ עליה להוכחת נסיבות אירוע התאונה, לרבות רכיבי ההגדרה הבסיסית "שימוש ברכב מנועי" הכולל כניסה לרכב או ירידה ממנו ובהתאמה את עילת התביעה על פי חוק הפלת"ד וזכאותה לפיצוי בגין נזקי הגוף.

9. בהתאם להסדר הדיוני לעניין גובה הנזק, מחייבת את הנתבע 3, נהג הגרר ואת נתבעת 4 "כלל" חב' לביטוח בע"מ, יחד ולחוד לשלם לתובעת את הפיצוי המוסכם בסך 28,500 ₪ בתוספת הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ.

התביעה כנגד נתבעות 1 ו- 2 נדחית ללא צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ה שבט תשע"ד, 26 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.