1. לפניי בקשת הצד הרביעי 2 לעשות שימוש בסמכותו של בית המשפט לפי סעיף 142 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 ולהורות למשיבה – מע"מ ירושלים – להתיר למבקש לעיין בחומרי החקירה בתיק פלילי 34357-11-10 שהתנהלה נגד הצדדים השלישיים 3-1 ונגד המבקש עצמו.
2. עניינה של התביעה בטענת התובעים כי סכום כסף ששילמו כחלק מרכישת שתי דירות מאת הצד השלישי 1, שהינה חברה קבלנית, עבר לכיסו הפרטי של מנהל החברה, הוא הצד השלישי 2. התביעה הוגשה כתביעת רשלנות כנגד הנתבעים, אשר שימשו כבאי כוחה של החברה, ואלו שלחו הודעות לצד שלישי כנגד החברה, מנהלה והצד השלישי 3 אשר שימש, לפי הנטען, חשב החברה. הצדדים השלישיים 1 ו-2 לא התגוננו ואילו הצד השלישי 3 שלח הודעות לצד רביעי, בין היתר כנגד המבקש. בהודעה לצד רביעי נטען כי המבקש הועסק כמנהל החשבונות הראשי והיחידי של החברה הקבלנית – בעוד הצד השלישי 3 לא שימש אלא יועץ חיצוני כלכלי-שיווקי לחברה.
3. לטענת המבקש, בין יתר פעולות החקירה שהתנהלה בתיק פלילי 34357-11-10 נערך עימות בין המבקש ובין הצד השלישי 3, במסגרתו נאמרו דברים היכולים ללמד על ההיררכיה בחברה, על מעמדם של מקבלי ההחלטות בחברה ועל אחריותם של אנשים שונים בגין מעשי החברה ומחדליה.

המבקש מציין כי בתיק הפלילי הנ"ל כבר ניתנה הכרעת דין, בית המשפט הרשיע את מנהל החברה וכעת הוא ממתין לגזירת דינו, כך שהחקירות שנערכו במע"מ כבר אינן בשלב קריטי ולא קיים חשש לשיבוש החקירה או לשיבוש מהלכי משפט. תיק החקירה במשטרה בו נחקרו כל נושאי המשרה בחברה לרבות המבקש והצדדים השלישיים מוצג כולו כראיה בבית המשפט, כך שהדברים שנאמרו בחקירה במשרדי מע"מ ככל הנראה לא יפתיעו איש מהמעורבים בפרשה, אך מסתבר שיהיה בהם כדי לשפוך אור מזווית נוספת על מידת אחריותם ורשלנותם של מנהלי החברה.

לטענת המבקש אל מול האינטרס של חיסיון החקירה קיים אינטרס כבד לא פחות והוא מניעת האפשרות שאדם חף מפשע ייצא חייב במשפט.

1. בהחלטה מיום 14.7.14 הוריתי ליתר הצדדים להשיב לבקשה.
2. הצד השלישי 3 הודיע בתגובה כי הוא מתנגד לבקשה. לטענתו הוראות סעיף 142 לחוק מס ערך מוסף קובעות במפורש כי רק במסגרת הליך משפטי המתנהל על פי חוק זה או חוק מסים ניתן לחשוף את חומר החקירה המשטרתי. מאחר שההליך דנן אינו הליך כזה יש לדחות את הבקשה על הסף.

עוד לטענת המשיב, אף ללא החיסיון מכוח הוראת סעיף 142 לחוק מס ערך מוסף, גילוי חומר החקירה המשטרתי אשר בגינו הועמדו לדין הצדדים השלישיים 1 ו-2 עלול לפגוע בפרטיותם של צדדים אלו, אשר בחרו להיעדר מהליך זה. לטענתו ככל שהצד הרביעי 2 מעוניין לשים ידו על חומר החקירה, הדרך הנכונה והיחידה לעשות כן היא באמצעות פניה בבקשה לבית המשפט הדן בהליך הפלילי.

עוד טוען המשיב כי חומר החקירה נשוא הבקשה כלל אינו רלבנטי להליך דנן, וכי לא ברור כיצד חומר חקירה פלילי בנושא עבירות מע"מ אשר ביצעו הצדדים השלישיים 1 ו-2 קשור קשר כלשהו לפרשה נשוא ההליך דנן.

1. הנתבעים הודיעו כי הם מצטרפים לבקשה למתן צו לעיון בחומרי החקירה. יתר הצדדים לא הגיבו לבקשה.
2. בתשובת המבקש לתגובת המשיב נטען כי סעיף 142 לחוק מס ערך מוסף מתייחס רק ל"אדם" ופקיד, עליו נאסר לגלות מידע אלא אם ניתנה רשות שר האוצר או כאשר מתקיים דיון בהליך משפטי הנוגע לחוק זה או לחוק מסים, אולם לבית המשפט ישנה סמכות טבועה לגלות ולחשוף כל מידע על מנת להגיע לחקר האמת. הדברים נכונים שבעתיים כאשר התיק הסתיים כבר בהרשעה ולא קיים הרציונל שבבסיס סעיף זה. מטרת הסעיף הגנה על הנישום ועל פרטיותו וכן לשמש כאמצעי לגביית מס אמת. במקרה דנן הפרטיות היא מן הנאשמים והלאה שכן ניתן פסק דין בעניינם זה מכבר, מה גם שלא ניתן לחסות בצל הפרטיות כאשר מנגד קיימת חובה מוסרית להציל חף מפשע ולפסוק דין אמת, ולא יתכן שהגורמים האשמים בביצוע הרשלנות אוחזים בקרנות המזבח וטוענים לחיסיון שרירותי תוך שהם מכסים על פשעיהם באצטלא של הגנת הפרטיות.

עוד לטענת המבקש בית המשפט הפלילי אינו מכיר כלל את ההליך האזרחי ואין לו יכולת לשקול נכונה את הטענות השונות ואת הצורך בגילוי חומר החקירה. בנוסף, פניה לבית המשפט הפלילי תגרור סחבת נוספת ומיותרת בבירור התביעה הנוכחית.

עוד נטען כי העובדה שהצדדים השלישיים 1 ו-2 בחרו להיעדר מהתביעה שבפנינו אינה מקנה להם זכויות כלשהן להימנע מלהציג ראיות חשובות שיש בהן כדי לשפוך אור על המחלוקות שבין הצדדים. המשיב אינו מוסמך לדבר בשם הצדדים השלישיים 1 ו-2, אשר לא הגישו התנגדות לבקשה למתן צו הגילוי ולפיכך לא נותר אלא להסיק שהם אינם מתנגדים למבוקש. המשיב לא ציין כי חומרי החקירה עלולים לפגוע בפרטיותו האישית ובהעדר טענה כזו התנגדותו היא התנגדות סרק, שנדמה שנועדה להסתיר מבית המשפט ראיות שאינן מיטיבות עמו.

עוד נטען כי לפי המידע הידוע למבקש ענייני חלוקת התפקידים בחברה והיררכיית המעמדות בה נדונו גם נדונו בחקירות במע"מ, ולפיכך להצגת חומרי החקירה יש ערך רב.

ב"כ המבקש מציין כי פנה לשר האוצר בבקשה לפי סעיף 142(א)(1) לחוק מע"מ, אולם נענה על ידי המחלקה המשפטית כי הם מביעים אמפטיה והבנה למצבו של המבקש אולם הם לא יעבירו לשר האוצר עניין כגון דא ולכן עליו לפנות ולבקש את רשות בית המשפט. לטענתו משמעות הדברים היא כי לשר האוצר ולחוקרי מע"מ אין כל התנגדות לחשוף את חומרי החקירה ואדרבה מסכימים הם לחשיפה זו, אולם הם מבקשים גושפנקא ואישור מבית המשפט.

דיון

1. סעיף 142 לחוק מס ערך מוסף, שכותרתו "סודיות", קובע:

"(א) לא יגלה אדם ידיעה שהגיעה אליו אגב ביצוע חוק זה, אלא אם -

(1) שר האוצר התיר לגלותה;

(2) נדרש לגלותה בהליך משפטי על פי חוק זה או חוק מסים כמשמעותו בחוק לתיקון דיני מסים (חילופי ידיעות בין רשויות המס), התשכ"ז-1967;

(3) המידע הוא כמפורט בסעיף 384א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 או בתקנות לפיו, ובלבד שמידע כאמור יימסר למוסד לביטוח לאומי ושמידע זה נדרש לתכליות האמורות באותו סעיף, ובמידה שנדרש.

(א1) לענין סעיף קטן (א)(1) רשאי שר האוצר לתת גם היתר לגילוי מידע לסוגיו, ובלבד שהיתר כאמור יינתן לבעלי תפקידים שצויינו בו לצורך תפקידם כדין, ומנימוקים שיירשמו.

(ב) הגיעה לאדם ידיעה על פי סעיף-קטן (א), יראוהו כמי שקיבל אותה אגב ביצוע חוק זה.

(ג) גילה אדם שלא כדין ידיעה שהגיעה אליו אגב ביצועו של חוק זה, דינו - מאסר שנה או קנס 20,000 לירות."

1. מסעיף קטן (א)(2) עולה כי גם הגילוי במסגרת הליך משפטי מוגבל להליכים על פי חוק מסים.
2. הוראת סעיף 142 פורשה בפסיקה כמעניקה חיסיון מפני גילוי המידע (ראו רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מט(4) 54 (1995), סעיף 21 לפסק דינו של המשנה לנשיא ברק)).
3. כפי שנפסק:

"החיסיון שבסעיף 142(א) לחוק מס ערך מוסף הינו לטובת הנישום והמדינה כאחד. לטובת הנישום - כדי למנוע הימנו חשש כלשהו, שמסירת פרטי הדברים בדבר עסקיו והכנסתו לשלטונות המס יגיעו לידיעתו של אחר; לטובת המדינה - למען אפשר לשלטונות המס להגיע לחקר האמת על-ידי קבלת מידע מגורמים אחרים, אשר ייאותו לכך אם זהותם תישאר חסויה..." (בג"צ 174/83 שכנר נ' שר האוצר, פ"ד לז(3) 225 (1983); ראו גם עע"מ 398/07 התנועה לחופש המידע נ' מדינת ישראל – רשות המסים, פ"ד סג(1) 284 (2008)).

1. בפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 68/88 זילברמן נ' בנק אמריקאי ישראלי, פ"ד מב(2) 383 (1988) התקבל ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, אשר במסגרת תביעה אזרחית שהתנהלה בפניו דחה התנגדות להזמנת איש אגף המכס על מנת שיגיש לבית המשפט את התיק הפלילי שהתנהל כנגד המבקשים ואת המסמכים שהוגשו במסגרתו. בית המשפט המחוזי סבר כי השימוש שנעשה במידע במסגרת ההליך הפלילי שהתקיים מצדיק את גילוי המידע גם במסגרת ההליך האזרחי וקבע כי "ברגע שהובאו אותן ידיעות במשפט בדלתיים פתוחות, אין כל עילה הגיונית להמשיך ולשמור על סודיות, הואיל ולמעטה הסודיות אין כבר האפקט שהיה לו לפני שהידיעה נפתחה בפני הקהל במשפט בדלתיים פתוחות...".

בית המשפט העליון שלל את גישתו של בית המשפט המחוזי ופסק כי:

"על פי לשונו של סעיף-קטן (א) לסעיף 142 לחוק מס ערך מוסף ניכר, כי אותו איסור מוחלט – כלשונו המהוקצעת של השופט קמא - הינו גורף ורחב היקף, ומונע, על-כן, גילויה של כל ידיעה, שהגיעה לאדם אגב ביצוע חוק מס ערך מוסף, בלתי אם נתקיימו אותם שני החריגים המפורטים בו, כדרך שפירטתים לעיל. לו חפץ היה המחוקק לומר, כי משנתגלתה ידיעה בהתאם לחריגים אלו, הוסר ממנה מעטה הסודיות, היה עליו לקבוע זאת במפורש, ולא להותיר את סעיף-קטן (א) הנ"ל בלשונו החדה, החותכת והמונעת פירוש אשר כזה. לא זו בלבד שהמחוקק נמנע מלעשות כן, אלא אף טרח לסגור כל אפיק אפשרי לפירוש - כדרך שביקש השופט קמא - ובא וקבע בסעיף-קטן (ב), כי גם אם הגיעה לאדם ידיעה על-פי אותם חריגים המנויים בסעיף-קטן (א) (היינו, אם התיר השר לגלותה, או אם נשמעה במשפט שעל-פי חוקי המסים), הרי אף על-ידיעה כזו ישוב ויחול מעטה הסודיות. בכך גילה המחוקק רצונו, כי על-ידיעות שהגיעו לאדם אגב ביצוע חוק מס ערך מוסף יחול מסך סודיות מוחלט, אותו ניתן להסיר- לצרכים חד-פעמיים ומוגדרים - רק אם נתקיימו אותם חריגים מיוחדים הקבועים בסעיף-קטן (א) של סעיף 142. הם - ואין בלתם."

1. בית המשפט התייחס גם למטרה החקיקתית של הסעיף וקבע כי:

"מתן פרשנות מרחיבה לסעיף 142(א) דנן, באופן שיתאפשר לגלות ראיות - שמטבען, כאמור, סודיות המה - לצורך שימוש בסכסוך אזרחי בין שני צדדים פרטיים, נוגד את תכליתו האמורה של סעיף 142(א), שכן אם יידע נישום, כי מידע שמסר לשלטונות המס עשוי להיחשף ולשמש גורמים אחרים (ולמעט, כמובן, רשויות המדינה), העלולים להגיש תובענה כנגדו, עלול הוא להימנע מלמסור אותו המידע לשלטונות המס."

1. בשולי הדברים העיר בית המשפט כי ייתכן שבעייתו של המשיב תבוא על פתרונה אם יפנה בעתירה לשר האוצר להתיר את גילויו של המידע המבוקש. עוד העיר בית המשפט כי "כהרהור בלבד, אפשר שרצויה תוספת חקיקתית הולמת לסעיף 142, אשר תאפשר הסרת מעטה הסודיות, כל אימת שבית-משפט מוצא, כי הצורך לגלות ידיעה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שלא לגלותה (במתכונת הקבועה בפרק ג' לפקודת הראיות, הדן בראיות חסויות...".
2. לחוק לא צורפה תוספת כאמור ולא ניתן לבית המשפט שיקול דעת להורות על הסרת החיסיון למעט במקרים המנויים בחוק.
3. מהאמור עולה כי משאין מחלוקת על כך שמדובר במידע שחל עליו סעיף 142 לחוק מס ערך מוסף, לא ניתן להורות על גילוי המידע המבוקש שלא באחת מן החלופות המפורטות בסעיף זה – חלופות שאינן מתקיימות בענייננו.
4. אני דוחה, אפוא, את הבקשה.

ניתנה היום, ז' אלול תשע"ד, 02 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.