1. ביום 10.6.15 הציגו הצדדים לבית-המשפט הסדר טיעון, אשר גובש ביניהם במסגרת הליך גישור שהתקיים בפני כב' השופט איתי ברסלר-גונן, סגן הנשיאה, ביום 2.6.15.
2. בהתאם להסדר הטיעון, הורשעה הנאשמת 1 בעבירות המיוחסות לה בכתבי האישום שבכותרת. הנאשמים 2 – 3 נמחקו מכתבי האישום הרלבנטיים (שני הנאשמים נמחקו מכתב האישום נשוא תיק רע"ס 49570-03-10, והנאשמת 2 נמחקה מתיק תו"ב 29897-05-12).
3. לאחר שבחנתי את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים, סבורני, כי מדובר בהסדר טיעון המציג רף ענישה סביר, בשים לב למתחם הענישה מחד, ולעובדות התיק עצמו, מאידך. הסדר הטיעון מצוי במתחם הענישה המקובל, ביחס לעבירות מן הסוג בהן הורשעה הנאשמת, תוך שהוא מצוי ברף הנמוך של המתחם.

בענייננו, יש לשקול לקולא את העובדה שהנאשמת 1 לא מיצתה את ניהול ההליך המשפטי, לאחר שהצדדים קיבלו את המלצת בית המשפט וניאותו לפנות להליך של גישור. בנוסף, ובהתאם למפורט בפרוטוקול הליך הגישור, שקלה המאשימה את טענות הנאשמים, באשר לקשיים הראייתיים בהליכים המקדמיים ובהליך העיקרי, בעת גיבוש הסדר הטיעון. משכך, ענישה ברף התחתון של המתחם, בעניינה של הנאשמת, נמצאת סבירה ושקולה.

1. אשר על כן, מצאתי לנכון לאשר את הסדר הטיעון שהושג בין הצדדים, ולפיכך הנני גוזרת על הנאשמת 1 את העונשים הבאים:
2. קנס בסך 35,000 ₪ אשר ישולם ב – 7 תשלומים שווים ורצופים, מדי חודש.
3. התחייבות בסך 30,000 ₪ להימנע מעבירות בהן הורשעה וכן בעבירות של הפרת צווים שיפוטיים לפי חוק רישוי עסקים ולפי חוק התכנון והבניה.
4. ניתן בזאת צו הפסקת שימוש חורג לאולם אירועים, אשר יכנס לתוקפו באופן מיידי.
5. ניתן בזאת צו סגירה לעסק של אולם אירועים, אשר יכנס לתוקפו באופן מיידי.
6. ניתן בזאת צו סגירה לעסק המסעדה. צו זה יכנס לתוקפו ביום 25.12.15. צו זה יפקע ככל ויינתן רישיון עסק, והכל בכפוף לאמור באותו רישיון עסק, קבוע או זמני.
7. במסגרת הסדר הטיעון שגובש בהליך הגישור, הסכימו הצדדים כי ישמעו טיעונים באשר לתחולת ס' 16 לחוק רישוי עסקים תשכ"ח – 1968 (להלן: "החוק"). בדיון שהתקיים בפני ביום 10.6.15 השמיעו ב"כ הצדדים טיעוניהם בעניין זה.

עיקר המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב מתן צו בהתאם להוראות סעיף 16(3), שכן הלכה למעשה, הסכמת הצדדים למתן צווי הסגירה והפסקת השימוש החורג, במסגרת הסדר הטיעון, ממילא נותנת מענה בעניין צו לפי סעיפים 16(1) ו – (2).

המאשימה טענה כי מדובר בצווים הניתנים על דרך השגרה, במסגרת תיקים העוסקים בניהול עסק ללא רישיון, וכן ציינה כי כבר בכתב האישום ציינה את סעיף 16, כאחת מהוראות החיקוק הרלבנטיות לעבירה.

ב"כ הנאשמת טען כי מדובר בענישה עתידית. כמו כן ציין, כי בהעדר יחסי אמון בין הצדדים, קיים חשש מצד הנאשמת, כי הצווים יופעלו כנגד הנאשמת, באופן מהיר, ויתנו בידי המאשימה אפשרות ליצור מחלוקות משפטיות נוספות בין הצדדים.

לאחר ששמעתי טיעוני ב"כ הצדדים, ועיינתי במכלול החומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה כי יש מקום ליתן צו בהתאם להוראות ס"ק (1) ו – (2), ואין מקום ליתן צו בהתאם להוראות ס"ק (3).

כותרתו של ס' 16 "אמצעים נוספים".

סעיף זה הוסף במסגרת תיקון מס' 6 לחוק. מדברי ההסבר לתיקון עולה, כי התעורר הצורך להעניק לביהמ"ש סמכות לאסור על ניהול עסק טעון רישוי, באותם חצרים שבו התנהל העסק נשוא כתב האישום, אלא אם כן לאותו עסק יש רישיון כדין, וזאת על מנת למנוע מצב שבו אדם שהורשע בניהול עסק ללא רישיון, והוצא בעניינו צו סגירה שיפוטי, ימשיך וינהל את העסק על ידי העברת הבעלות או החזקה בנכס, לאחר.

עולה אם כן, כי תכליתו של סעיף 16 הינה לוודא הפסקת העיסוק ללא רישיון, וזאת בנוסף לכל עונש שיוטל על נאשם, שהורשע בעבירה על סעיף 14 לחוק.

בענייננו, גם אם, כטענת ב"כ המאשימה, צווים בהתאם לסעיף 16 ניתנים על דרך השגרה במסגרת תיקים שעניינם רישוי עסקים, הרי וודאי שלא מדובר בצו שיש לתתו באופן "אוטומטי", ולשון הסעיף עצמה מלמדת, כי הדבר נתון לשיקול דעתו של ביהמ"ש:

"הורשע אדם על עבירה לפי סעיף 14...רשאי בית המשפט, בנוסף לכל עונש שיטיל..."

לא הובאה בפני כל ראיה, ולמעשה, לא נטענה כל טענה, ממנה ניתן ללמוד על חשש שהנאשמת עשויה לפעול להעברת הבעלות או החזקה בעסק, באופן אשר יעיין את הצווים שניתנו במסגרת הסדר הטיעון. הנאשמת פועלת במקום במשך מספר שנים, באותה המסגרת, ובחסות אותה אישיות משפטית, ועל כן לא ברורה נחיצות הצו.

מכל מקום, מעבר לנדרש יצויין, כי ככל ותסבור המאשימה, כי הנאשמת פועלת באופן שיש בו כדי לקעקע את צווי הסגירה והפסקת השימוש, אשר נגזרו על הנאשמת בגזר הדין, בהתאם להסדר הטיעון, קיימים בידיה אמצעים משפטיים מספקים, לשם מימוש הצווים ואכיפתם. משכך, לא שוכנעתי כי קיימת נחיצות במתן הצו בהתאם להוראות סעיף 16(3) לחוק.

1. לפיכך, ניתן בזאת צו להוראות סעיף 16(1) ו – 16 (2) לחוק רישוי עסקים תשכ"ח – 1968.

ניתנה היום, ח' תמוז תשע"ה, 25 יוני 2015, בהעדר הצדדים.