<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה –הגב' דיאב גדיר, מתמחה בפרקליטות מחוז חיפה

הנאשם – נוכח

הסניגור – עו"ד שלמה עובדיה, מטעם הסניגוריה הציבורית

פרוטוקול

ב"כ המאשימה:

התיק קבוע היום למתן הכרעת דין.

<#3#>

הכרעת דין

1. בכתב האישום שהוגש נגד הנאשם בתיק שבפניי מיוחס לו ביצוע עבירות לפי סעיפים 220 (2), 220 (4) ו- 220 (5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"). זאת משום, שלפי הנטען בכתב האישום, במהלך השנים 1999 – 2001, בהן עסק בביצוע עבודות בניה ושלד ותיק השומה שלו נוהל במשרדי פקיד השומה בעכו, הוא סיכם עם מר עלי סעד (להלן: "עלי") לבצע עבורו עבודות בניה / שלד, ששוויין הוערך בסכום כולל של 330,000 ₪, אולם בפועל הוא ביצע רק חלק מהעבודות, בגינן שילם לו עלי סך של 242,420 ₪ כנגד סכום זה מסר הנאשם לעלי שתי חשבוניות שאינן שלו, האחת על סך 199,420 ₪ של חברת ס.ב.ר.מ.ה (1998) (להלן: "חב' ס.ב.ר.מ.ה") והשניה על סך 243,000 ₪, של חברת סמיקו חומרי בניין וברזל (להלן: "סמיקו") ועלי כלל חשבוניות אלה, שהכילו סכום פיקטיבי של 200,000 ₪, שבגינו לא ביצע הנאשם או מי מטעמו עבודה / שרותים כלשהם, בספריו וכן בדו"חותיו כהוצאות שלכאורה היו לו במסגרת עיסוקו בתחום הבניה. הנאשם עצמו לא כלל בספרי החשבונות שלו ובדו"חותיו את התקבולים בסך 242,420 ₪, אותם קיבל בפועל בגין העבודה שביצע לעלי, כל זאת במרמה, עורמה או תחבולה מתוך כוונה להתחמק מתשלום מס הכנסה.

2. בישיבת ההקראה כפר הנאשם במיוחס לו בכתב האישום. הוא הודה אמנם כי תיק השומה שלו מנוהל במשרדי פקיד השומה בעכו, אולם טען כי בתקופה הנטענת בכתב האישום היה שכיר בלבד וסוכם בינו לבין עלי, שהיה באותה תקופה קבלן בנין, כי הוא יעבוד אצלו בתור מנהל עבודה, כשכיר, על בסיס של שכר חודשי בתוספת פרמיה, ועלי היה אמור להנפיק לו תלושי שכר. בפועל הוא עבד אצל אלי תקופה של כ- 7 חודשים, מחודש 12/98 עד חודש 7/99, והשכר ששולם לו בתקופה זו קטן בהרבה מ- 242,420 ₪. הנאשם הכחיש כל קשר לחשבוניות המפורטות בכתב האישום וטען כי בתקופה בה הן ניתנו הוא כבר לא עבד אצל עלי.

3. בעקבות כפירתו של הנאשם הביאו הצדדים את עדיהם ואת שאר ראיותיהם.

מטעם המאשימה העידו מר אבנר סבג, חוקר בחקירות מס הכנסה חיפה והצפון (להלן: "אבנר"); מר אילן גרוסמן, מפקח ראשי בחקירות מס הכנסה חיפה (להלן: "אילן"); גב' ריקי ללום, מפקחת ראשית בחקירות מס הכנסה חיפה (להלן: "ריקי"); מר גולן מרדכי, שבמועד הרלבנטי לכתב האישום שימש רכז חוליה ומנהל תחום חקירות במס הכנסה חיפה (להלן: "גולן"); יפית מזרחי, שבמועד הרלבנטי לכתב האישום שימשה חוקרת בחקירות מס הכנסה חיפה (להלן: "יפית"); מר רונן דוד, מפקח מס הכנסה בפקיד שומה עכו (להלן: "רונן"); רו"ח האני נג'אר (להלן: "נג'אר"); מר סביתי פלאח שעבד עם הנאשם אצל / עבור עלי (להלן: "סביתי"), מר עלי דלאשה, הנדסאי בניין שעבד עם עלי, מטעם המהנדס איל גאנם (להלן: "דלאשה") ועלי.

כן הוגשו 32 מוצגים.

מטעם ההגנה העידו הנאשם, שבחר להעיד לאחר שהוסברו לו זכויותיו לפי סעיף 161 לחסד"פ; מר סואעד אחמד, עובד לשעבר של הנאשם (להלן: "סועאד"); מר יוסף ברקאת, בנו של הנאשם (להלן: "יוסף"); ומר מוחמד ברקאת, אחיו של הנאשם (להלן: "מוחמד").

כן הוגשו שני מוצגים.

4. מהעדויות ושאר הראיות שהובאו בפניי עולות העובדות כדלקמן, החשובות לענייננו, שלגביהן אין בעצם מחלוקת בין הצדדים :

א. במועדים הרלבנטיים לכתב האישום ביצע עלי, כקבלן ראשי, עבודות בניה לבניית בית אבלים לנשים ביישוב יאנוח (להלן: "בית האבלים"), בהיקף של כ-2,000,000 שקל, עפ"י חוזה שנחתם בינו לבין המועצה המקומית יאנוח – ג'ת ב- 3/2/99.

ב. הנאשם הועסק ע"י עלי בעבודות בניית השלד של בית האבלים במשך תקופה של כששה חודשים, במועד כלשהו בין המחצית השניה של שנת 1999 למחצית הראשונה של שנת 2000.

ג. במהלך עבודתו בבניית השלד של בית האבלים, קיבל הנאשם מעלי תשלומים שונים. ניתנו ע"י עלי לנאשם לפחות 5 צ'קים שנמשכו מחשבונו של עלי בבנק מרכנתיל דיסקונט לפקודת הנאשם, על סכום כולל של 75,000 ₪ (צ'קים מס' 727, 744, 758, 759 ו- 760, שהם חלק ממוצג ת/11).

ד. במועד כלשהו קיבל עלי שתי חשבוניות מס – האחת של סמיקו (שבניגוד לנטען בכתב האישום הוא עסק פרטי ולא חברה), על סך 243,000 ₪, הנושאת תאריך 28/11/00 (להלן: "חשבונית א'"), והשניה של חב' ס.ב.ר.מ.ה, על סך 199,420 ₪, הנושאת תאריך 22/6/01 (להלן: "חשבונית ב' "). עלי כלל חשבוניות אלה בספרי החשבונות שלו ובדו"חות שלו למס הכנסה ולמע"מ, כהוצאות שהיו לו, לכאורה, במסגרת עבודתו כקבלן עצמאי.

ה. ב- 18/6/02 הגיש הנאשם 3 דוחות שנתיים למס הכנסה, כשכיר, לשנות המס 1999, 2000 ו- 2001. בדוחות אלה לא נכללו התשלומים אותם קיבל הנאשם מעלי עבור עבודות בניית השלד של בית האבלים.

ו. מר סאמי אחמד (להלן: "סאמי") היה הבעלים של חב' ס.ב.ר.מ.ה ושל סמיקו. במהלך חקירתו ע"י אבנר טען סאמי כי מתנהל נגדו תיק במע"מ עכו בגין עבירות של הפצת חשבוניות פיקטיביות תמורת תשלום.

5. בין הצדדים קיימת מחלוקת עובדתית במספר שאלות, החשובות לצורך ההכרעה בתיק שבפניי, והן:

א. האם הנאשם הועסק ע"י עלי כקבלן משנה, כטענת המאשימה, או כמנהל עבודה שכיר, כטענת הנאשם.

ב. האם החשבוניות של סמיקו ושל חב' ס.ב.ר.מ.ה נמסרו לעלי ע"י הנאשם, כטענת המאשימה אם לאו, כטענת הנאשם.

ג. כמה כסף קיבל הנאשם מעלי תמורת עבודות השלד שביצע בבית האבלים. האם 242,420 ש"ח, כטענת המאשימה, או רק כ- 15,000 ש"ח, 20,000 ש"ח, כטענת הנאשם.

6. לאחר שבחנתי בחון היטב את העדויות ואת שאר הראיות שהביאו הצדדים, הגעתי למסקנה כי לא עלה בידי המאשימה להוכיח, ברמת ההוכחה הנדרשת בהליך פלילי (למעלה מכל ספק סביר), כי הנאשם הועסק ע"י עלי כקבלן משנה, כי החשבוניות ניתנו לעלי ע"י הנאשם וכי שולם לנאשם סכום כולל של 242,420 ₪, הכל כפי שיובהר להלן:

א. העדים היחידים שהעידו, מידיעה אישית, כי הנאשם הועסק ע"י עלי כקבלן משנה הם עלי וסביתי .

עדותו של עלי (בהודעותיו ת/27, ת/28, ת/29, ת/30, ת/31 ות/32 ובעדותו בפניי) מלאת סתירות ולכן קשה לתת אמון בדבריו. כאשר הוגשו הודעותיו (6 במספר), אמר "אני מאשר שכל מה שאמרתי בהודעות שלי בחקירות זה אמת" (עמ' 42 לפרוטוקול), ללא כל הסתייגות. כל מי שעיניו בראשו וקורא את הודעותיו של עד זה מגלה, ללא קושי, סתירות מהותיות. איך זה מתיישב עם אמירתו כי כל מה שאמר בכל ההודעות זה אמת? לעלי הפתרונים.

ככל שהדבר נוגע לשאלה האם הנאשם היה שכיר או קבלן עצמאי, אפנה לאמירותיו הבאות של עלי:

כאשר נשאל בעדותו (עמ' 41 לפרוטוקול) מה היה תפקידו של הנאשם בפרויקט השיב "הוא היה מנהל עבודה..." (ההדגשה שלי – מ.א). בהמשך עדותו כבר טען שהנאשם היה "קבלן". אז מה האמת?

כאשר נשאל כיצד התחילה ההתקשרות ביניהם, השיב "שמעתי עליו שהוא היה קבלן. הוא הגיע אלי הביתה. אמרתי לו בוא נחתום הסכם בינינו. הוא אמר לי שהוא לא חותם שום הסכם..." (ההדגשה שלי – מ.א), ואז סוכם ביניהם בע"פ שהנאשם מתחיל לעבוד. דברים אלה תומכים, לכאורה, בגירסת הנאשם כי היה מנהל עבודה. עלי העיד ששמע כי הנאשם היה קבלן. הוא לא אמר שהינו קבלן. ואכן, בעבר היה הנאשם קבלן. נראה שהפסיק בכך, בשל הסתבכויות עם רשויות המס, והחל לעבוד כמנהל עבודה שכיר.

כפי שהעיד עלי, לא היתה לו כל הכרות קודמת עם הנאשם, לפחות לא במסגרת העבודה. כלום יעלה על הדעת שקבלן ראשי יתקשר עם קבלן משנה, לא מוכר לו, לביצוע עבודות שלד של מבנה בסדר גודל כמו בית האבלים, בלי שייחתם ביניהם חוזה בו תוגדר מה העבודה שיש לבצע, מה התחייבויותיו של קבלן המשנה, מה לוח הזמנים לביצוע העבודה, מה הסכום שישולם עבור ביצוע העבודה, איך ישולם, מי אחראי לבטח את הפועלים ועוד, ובלי להציג לקבלן המשנה את תכניות העבודה ולהחתים אותו עליהן? עם מנהל עבודה, לעומת זאת, די לסכם את תנאי העסקתו וזה דבר שבהחלט ניתן לסכם בע"פ בלבד.

כשנשאל עלי בהודעתו הראשונה (ת/27) לגבי קבלני המשנה שהועסקו על ידו בפרויקט בינוח, נקב במספר שמות. שמו של הנאשם לא היה ביניהם. רק בהודעות הבאות הזכירו לראשונה כקבלן משנה. כשנשאל בהודעתו השניה (ת/28), שניתנה ביום 13/12/04, יום לאחר מתן ההודעה ת/27, מדוע לא סיפר זאת בהודעתו הראשונה (כולל גם מה שסיפר בהודעה השניה לגבי החשבוניות), השיב "כי הגנתי על סולימאן. לא רציתי להפיל אותו". האמנם? הרי בקושי הכיר אותו. למה שמות אחרים כן מסר? ולמה אחרי יום כבר לא הגן עליו? לעלי הפתרונים.

כאמור, גם סביתי העיד שהנאשם היה, בפרויקט של בנית בית האבלים, קבלן משנה והוא, הנאשם, זה שהעסיק אותו ושילם לו את שכרו. בחקירתו הנגדית הודה כי אינו יודע מה פירטי ההתקשרות בין הנאשם לבין עלי, וכי אמירתו שהנאשם היה קבלן משנה מבוססת על שלשה דברים והם: א. שהנאשם הוא זה שסיכם איתו את השכר. ב. שהנאשם הוא זה ששילם לו את השכר. ג. שהנאשם הוא זה שנתן לו הוראות באתר (סוף עמ' 35, תחילת עמ' 36 לפרוטוקול).

עד זה גם טרח לציין כי "מנהל עבודה לא מסכם משכורות עם הפועלים, קבלן משנה הוא שמסכם את המשכורת של הפועלים" (עמ' 35 לפרוטוקול), אולם דבריו אלה אינם עולים בקנה אחד עם אמירתו של עלי עצמו (בעמ' 45 לפרוטוקול), שאמר כי מנהל עבודה יכול לסכם את נושא השכר עם הפועלים.

העובדה שמנהל עבודה בשטח, כנציגו של המעסיק, מעביר את תשלומי השכר לפועלים, גם הוא אינו דבר חריג. בוודאי ובוודאי שאין זה חריג שמנהל עבודה הוא שנותן הוראות לפועלים בשטח.

אגב, הן עלי והן סביתי העידו כי סביתי הועסק ע"י הנאשם כמנהל עבודה באתר. כאשר נשאל עלי מדוע היה הנאשם צריך להעסיק מנהל עבודה? הסביר זאת בכך שהנאשם "היה בא לאתר אבל לא באופן קבוע" (ת/30, שורות 15 – 17). משום מה שכח שבהודעתו ת/29 אמר לחוקר כי "סלימאן (הוא הנאשם – מ.א) היה באתר כל הזמן" (שורה 12 לת/29).

במצב דברים זה אני סבור שלא ניתן לסמוך על עדויותיהם של עלי ושל סביתי ולקבוע, על פיהן, כי הוכח מעבר לכל ספק סביר שהנאשם עבד בפרויקט נשוא כתב האישום כקבלן משנה, עצמאי.

ב. בהתייחס לחשבוניות, נשמעו מפיו של עלי מספר גרסאות.

ב- 12/12/04, עת נחקר עלי לראשונה כחשוד בביצוע עבירות על פקודת מס הכנסה ועל חוק מע"מ (מוצג ת/27), הוצגו לו שתי החשבוניות. כאשר הוצגה לו החשבונית של חב' ס.ב.ר.מ.ה והוא נשאל אם הוא מכיר חברה זו, השיב "הבחור הזה (הכוונה לבעל החברה – מ.א) הוא הגיע מעזה לפה, עבד פה. פתח חברה פה. גר באזור כפר יאסיף. הגיע עם פועלים שלו לפה והכרתי אותו וסיכמנו על עבודה והוא התחיל לעבוד". בהמשך סיפר כי חברה זו ביצעה עבורו, בפרויקט ביאנוח, עבודות "בתחום האבן והשיש" ובתמורה לעבודות שחב' זו ביצעה שילם לה עלי סך של 199,420 ₪, כולל מע"מ וקיבל מבעל החברה את חשבונית ב' (עמ' 5, 6 לת/27). כאשר נשאל לגבי העסק סמיקו, שמופיע על חשבונית א', השיב תחילה "אותו מצב. אותו אחד של החב' ס.ב.ר.מ.ה", אולם מיד לאחר מכן תיקן את עצמו ואמר "זה למעשה לא אותו בנאדם. אני מסתכל בחשבונית וזה לא אותו אדם. זה אדם ממחסום ארז", שאת שמו לא זכר (עמ' 6 לת/27). בהמשך הודעתו אמר עלי כי "סימיקו" ביצע עבודות שלד והוא, עלי, שילם לו עבור עבודות אלה 243,000 ₪ וקיבל מסימיקו את חשבונית א' (עמ' 7 לת/27). אציין כבר כאן כי אמנם אין חולקין שהנאשם ביצע עבודות שלד בבית האבלים, אבל גם לגירסת הנאשם וגם לגירסת עלי, הנאשם לא השלים את העבודות, ולכן בהחלט ייתכן שמי שהשלים את עבודות השלד זה "סימיקו".

בהמשך חקירותיו, כעולה מהודעותיו הבאות של עלי, הוא שינה את גירסתו וטען כי קיבל את שתי החשבוניות מהנאשם. גם בהקשר זה ציין כי לא סיפר זאת בהודעתו הראשונה משום שהגן של הנאשם ולא רצה להפילו (ראה את שכתבתי בעניין זה בסעיף משנה א' לעיל).

בת/28 (עמ' 3) טען עלי כי הנאשם מסר לו את שתי החשבוניות בביתו של הנאשם לאחר ש"הוא גמר עם כל הבלגן שלו" (הנאשם הסתבך עם מע"מ, עמד לדין וריצה מאסר בעבודות שירות). בהודעתו זו סיפר עלי כי שילם לנאשם בסך הכל 242,420 (99,420 + 143,000) הוא הסביר את זה שקיבל חשבוניות על סכום כולל של 442,420 ₪ בכך שהחשבוניות, שאין חולקין כי אינן של הנאשם עצמו, כבר היו רשומות מבעוד מועד. אין צריך לאמר שהסבר זה רחוק מלשכנע. הרי אחת החשבנויות (חשבונית א') הינה על סכום של 243,000 ₪. אם אמנם שילם עלי לנאשם רק 242,420 ₪, מדוע צריך היה הנאשם לתת לו את שתי החשבוניות? היה נותן לו רק את חשבונית א', שאף היא גבוהה ב- 580 ₪ מהסכום ששולם על ידי עלי לגירסתו. ברור שעלי שיקר בגירסתו זו.

עת נחקר עלי ביום 20/12/04 (מוצג ת/29), הוצגה לו תמונה של סאמי. הוא נשאל מי האיש שבתמונה והשיב "זה הוא שאני מכיר מחב' סמיסקו סמיקו וחב' ס.ב.ר.מ.ה. הוא זה שנתן לי את החשבוניות והוא עבד עם סלימאן ברקאת. הוא היה מגיע לאתר, נמצא כמה דקות והולך" (ההדגשה שלי – מ.א). כאן המקום לציין כי בעדותו בפניי טען הנאשם כי אינו יודע מי זה סאמי אחמד (עמ' 44 לפרוטוקול). בהמשך הודעתו ת/29, כשנשאל האם האיש שבתמונה נתן לו את החשבוניות, השיב "לא. לי אישית הוא לא נתן את החשבוניות. אני חושב שהוא נתן את זה לסלימאן ברקאת וסלימאן ברקאת נתן לי את החשבוניות" (משום מה שכח עלי, מרב שקרים וגרסאות, שבהודעתו ת/28 טען כי הנאשם מסר לו את החשבוניות אצל הנאשם בבית). אמנם סאמי עצמו לא העיד, בשל הקושי לזמנו (ראה דברי ב"כ המאשימה בתחילת ישיבת יום 23/1/12, עמ' 50 לפרוטוקול), אולם מת/12, שהוגש כראיה מטעם המאשימה, עולה כי סאמי אמר ליפית, בשיחה מ – 6/3/05, כי אינו מכיר אדם בשם סולימאן ברקאת, וכי לא עבד איתו מעולם ולא נתן לו חשבוניות. אמנם מדובר בעדות שמיעה, אולם הוגשה ע"י המאשימה ללא התנגדות הסניגור ולכן המאשימה אינה יכולה "להימלט" מהאמור בה. אין חולקין שדבריו אלה של סאמי אינם מתיישבים עם הגירסה, צריך לאמר החדשה, שהעלה עלי בחקירתו מיום 20/12/04.

בהמשך הודעתו ת/29, אמר עלי כי לסאמי הוא לא שילם כלום (בניגוד למה שאמר בהודעתו הראשונה ת/27).

בעדותו בפניי חזר עלי וטען כי קיבל את החשבוניות מהנאשם, בביתו של הנאשם. כאשר נשאל (עמ' 43 לפרוטוקול) האם, כשקיבל את החשבוניות מהנאשם ראה שהן לא על השם של הנאשם, השיב "שאלתי אותו למה זה חשבוניות לא על השם ברקת סלימאן, רק הוא אמר לי שזו חברה שלו ואלה החשבוניות שלו". כנראה שכח כי בהודעתו ת/28, אמר בעניין זה, כי כאשר הנאשם מסר לו את החשבוניות "...לא הסתכלתי על החברות ולא שאלתי אותו מי זה סמיקו או החברה הזו" (עמ' 2 להודעה).

כאשר נשאל עלי, בחקירתו הנגדית, האם החשבוניות הן על הסכום ששילם לנאשם, השיב "אני זוכר שכן" (עמ' 43 לפרוטוקול), זאת בסתירה לגרסה לפיה שילם לנאשם רק 242,420 ש"ח.

עם כל הכבוד לב"כ המאשימה, לא ברור לי כיצד, למרות כל הסתירות שהתגלו ושקריו של עלי, מבקש הוא כי אתן בעד זה אמון ואקבע על פי עדותו – שהיא עדות יחידה בעניין זה – כי הוכח מעבר לכל ספק סביר שהחשבוניות ניתנו לעלי על ידי הנאשם.

ג. אין חולקין שעלי שילם כספים לנאשם, שהרי הנאשם עצמו הודה בכך. המחלוקת הינה בשאלת גובה הסכום הכולל ששולם. בעניין זה יש לנו גירסה מול גירסה. לאור אי אמינותו של עלי, כפי שהובהר בהרחבה בסעיפי משנה א' וב' דלעיל, אין אני נותן אמון בגירסתו כי שילם לנאשם בסה"כ 242,420 ₪. בהקשר זה ראוי לציין כי עלי אמר בהודעתו ת/28 כי רשם לעצמו ביומן כל פעם ששילם לנאשם כסף, אולם היומן הלך לאיבוד. קשה לי להאמין שעד זה, שטען שיש לו בעיות זכרון, זכר ב- 12/04, כ- 5 שנים לאחר התשלומים, עת נחקר לראשונה ע"י חוקר של מס הכנסה, איך, מה וכמה שילם. האם משמעות הדבר שאני מאמין לנאשם כי בסך הכל קיבל כ- 15,000, 20,000 ₪? לא. גם הנאשם לא השאיר עליי רושם אמין במיוחד (למניעת ספיקות ראוי להזכיר שאי אמינותו של נאשם לא יכולה, היא כשלעצמה, להספיק להרשעתו כאשר אין בידי המאשימה ראיות אמינות מספיקות להוכחת אשמתו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר).

במהלך הבאת הראיות הוצגו 9 צ'קים שנמשכו מחשבונו של עלי (מוצג ת/11). כפי שצוין בסעיף 4 (ג) דלעיל, 5 מהם, על סכום כולל של 75,000 ₪, הינם לפקודת הנאשם. בעדותו, כלל לא התייחס הנאשם לצ'קים אלה ולא אמר מה נעשה בהם. הסתפק באמירה הכללית שהשתמש בכספים שקיבל מעלי גם לתשלום משכורות לפועלים שהועסקו ע"י עלי בעבודות השלד שבהן הוא היה מנהל העבודה, אולם אני מטיל ספק באמיתות גרסתו זו. די אם אציין שמטעם ההגנה העידו, בין היתר, שני עדים שעבדו בעבודות השלד בבית האבלים – בנו של הנאשם, יוסף וסועאד, שניהם טענו כי לא קיבלו כל תשלום שהוא. לא הובאו עובדים אחרים שיתמכו בגירסת הנאשם בעניין זה. ראוי גם לציין שעל גבי שניים מהצ'קים (צ'קים מס' 759 ו- 760) מופיעה חתימתה של חב' בשם "תבניטון בע"מ", שלכאורה לה הסב הנאשם צ'קים אלה, ואין חולקין שחב' זו לא היתה "עובדת" של עלי, שלה צריך היה עלי לשלם שכר באמצעותו של הנאשם.

מאחר שישנן ראיות (5 צ'קים) שלנאשם שולם לפחות סך של 75,000 ₪ - כאן המקום לציין שסכום זה תואם, פחות או יותר, את גירסת הנאשם כי קיבל מעלי כ- 70,000 ש"ח (ראה הודעתו ת/6, עמ' 3) - אני קובע, כי הוכח מעבר לכל ספק סביר שעלי שילם לנאשם לפחות 75,000 ₪ עבור עבודתו בפרויקט בית האבלים.

7. אינני יכול לסיים מבלי להתייחס למחדלי החקירה הרבים שהיו בתיק זה, שאלמלא היו, אולי היתה המאשימה מצליחה להוכיח את הנטען בכתב האישום. להלן רשימת מחדלים, הגם שאינני בטוח שמדובר ברשימה שלמה:

א. מי שריכז וניהל את החקירה, עפ"י עדויות עדי התביעה (למעט יפית), היתה יפית, שעל פי דבריה שלה עדיין לא היתה חוקרת מוסמכת באותה עת.

ב. אי חקירת אחמד מחמוד, שלכאורה רכש את חב' ס.ב.ה.מ.ה, מסאמי.

ג. אי חקירת אוסאמה אבו סעדה, שלכאורה רכש את חב' ס.ב.ר.מ.ה בשלב מאוחר יותר ושלפי עדותו של אבנר היה, כנראה, בעל המניות של החברה במועד רישום החשבוניות הפיקטיביות.

ד. לא נעשתה בדיקה של תיק החקירה שנוהל נגד סאמי בחשד להפצת חשבוניות פיקטיביות. בהקשר זה ראוי לציין כי לא מן הנמנע שסאמי מסר את החשבוניות לעלי, כחלק מעיסוקו בהפצת חשבוניות פיקטיביות.

ה. לא נעשה נסיון לבדוק בספרים של הנאשם או של חב' ריינס, שהיתה בבעלותו, אם יש או היתה חשבונית ע"ס 370,000 ₪, שניתנה לעלי, לגירסתו (טען שתחילה ניתנה לו חשבונית זו ולאחר מכן הוחלפה בשתי החשבוניות נשוא כתב האישום).

ו. למרות שהנאשם טען כי פנה להסתדרות, בעקבות אי קבלת תלושי משכורת ושכר, הנאשם לא נשאל לשמו של האדם אליו פנה בהסתדרות וחוקרי המאשימה כלל לא ניסו לבדוק אמיתות טענה זו.

ז. חלק מהצ'קים מפנקסי הצ'קים מוצג ת/5, ניתנו, לכאורה, לפקודת חב' רעם עמוד, חב' שהיתה בבעלות אחד מבניו של הנאשם. משום מה לא נעשתה חקירה בעניין זה (חקירת בעל החברה, בדיקת ספריה של החברה).

ח. אחד מ- 9 הצ'קים (מוצג ת/11) הינו לפקודת מהדי גביש, שלפי גירסת עלי (ת/32) היה אחד הפועלים שעבדו אצל הנאשם באתר. משום מה לא טרחו לחקור אותו .

ט. בהודעתו ת/30 הזכיר עלי את מר גאמל חרבאווי, חתנו של ברקאת, כמי שיודע שהנאשם עבד אצל עלי כקבלן משנה. משום מה לא טרחו לחקור אותו.

י. בהודעתו ת/30 טען עלי כי היו לנאשם, כקבלן משנה, ספקים. הזכיר "ספק שהביא קסטות, שזה קוביות מפלסטיק שיוצקים עליהם את התקרה". מעיון בצ'קים ת/11 עולה כי על גבי שניים מהם מופיעה חותמת של חב' "תבניטון בע"מ", מכפר מל"ל. בהחלט ייתכן שחב' זו סיפקה לנאשם תבניות, אולי את אותן "קוביות מפלסטיק". מדוע לא טרחו לחקור אותה?

ועוד...

8. סיכומו של דבר, לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי לא עלה בידי המאשימה להוכיח מעבר לכל ספק סביר, כי הנאשם הועסק ע"י עלי כקבלן משנה, וכי הוא נתן את החשבוניות לעלי. כל שעלה בידי המאשימה להוכיח מעבר לכל ספק סביר הוא שעלי שילם לנאשם, בגין עבודתו בפרויקט בית האבלים – בין אם כמנהל עבודה שכיר ובין אם כקבלן משנה עצמאי, דבר שלא הוכח – לפחות 75,000 ₪.

מאחר שאין מחלוקת כי הנאשם לא דיווח, בדו"חות שהגיש ב- 18/6/02 לשנים 99, 2000 ו- 2001, על הכנסה זו כשכיר (שהרי לטענתו היה שכיר ולכן היה צריך לכלול הכנסה זו לפחות באחד מהדוחות הנ"ל), נשאלת השאלה האם ניתן להרשיע את הנאשם בביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, או אחת מהן, למרות שלא הוכח שהיה קבלן עצמאי ולא הוכח שהוא נתן את החשבוניות לעלי.

לאחר שבחנתי את הוראות סעיף 220 לפקודה, סעיפי משנה (2), (4) ו- (5), אני קובע כי על סמך העובדות שהוכחו, לא ניתן להרשיע את הנאשם באף אחת מהעבירות הנ"ל, ואבהיר:

א. מאחר שלא הוכח כי הנאשם היה עצמאי, יש להתייחס אליו כאל שכיר. כשכיר ולאור גובה הכנסותיו, הוא, לכאורה, לא היה חייב בהגשת דו"ח. ראוי לציין שלא נטען ובוודאי שלא הוכח כי הכנסותיו בשנות המס הנ"ל, כולל אלה שהוצהרו בדו"חות ת/17, ת/18 ו- ת/19 וכולל אלה שקיבל מעלי ושעליהן לא דיווח, עלו על סכום ההכנסות שנקבעו בתקנות כמחייבות הגשת דו"ח גם ע"י שכיר (סעיף 134 לפקודה).

ב. לא הוכח מעבר לכל ספק סביר, כי השמטת הכנסות אלה מהדוחות שהוגשו נעשתה "במזיד, בכוונה להתחמק ממס", כלשון סעיף 220. בהקשר זה ראוי לציין כי הנאשם טען שהוא לא ידע שצריך לדווח על שכר שבגינו לא קיבל תלושי שכר, ואין חולקין שעלי לא מסר לו תלושי שכר בגין הסכומים ששילם לו.

ראוי לציין שהיה מקום, לכאורה, להרשיע את הנאשם בביצוע עבירה לפי סעיף 217 לפקודה, שכן אין חולקין שהוא "מסר ידיעות לא נכונות בנוגע לכל עניין או דבר המשפיעים על חיובו במס", אולם לאור הוראות סעיף 225 לפקודה, עבירה זו התיישנה בחלוף 6 שנים מתום שנת המס בה נעברה העבירה, ואין חולקין שכתב האישום שבפניי הוגש בחלוף תקופת ההתיישנות.

8. סיכומו של דבר, אני מזכה את הנאשם, מחמת הספק, מביצוע העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

הודע לצדדים כי יש להם זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

<#4#>

ניתנה והודעה היום, ג' סיון תשע"ג, 12/05/2013 במעמד הנוכחים.