לנאשם יוחסה בכתב אישום מתוקן, עבירה של הטרדה מינית לפי סעיף 5(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, בנסיבות של סעיף 3(א)(2) של מעשה מגונה .

עובדות כתב האישום המתוקן הן כי ביום ה - 20.1.09 עת שימש הנאשם כרופא משפחה במרפאת קופ"ח כללית בג'לג'וליה, הגיע למרפאה המתלוננת על מנת שהנאשם יעבור על תוצאות בדיקות של בתה. באותו מעמד עדכנה המתלוננת את הנאשם על סחרחורת מהן סבלה סמוך לפני כן ועל זריקה שקיבלה בשל כך. הנאשם ביקש לבדוק את המתלוננת ולצורך כך, ביקש ממנה לשכב על מיטת הבדיקה, היא עשתה כך ואף פתחה את כפתורי מעילה והרימה את חולצתה, על מנת לאפשר את הבדיקה.

הנאשם הצמיד את ראשו לחזה של המתלוננת, בעוד ידו מלטפת את פניה.

כן בדק הנאשם את בטנה של המתלוננת תוך שידו מגיעה אל בטנה התחתונה ולאחר מכן נישק ללחייה.

כל אותה עת עמדה בתה של המתלוננת בחדר הבדיקה מעבר לפרגוד שכוסה בחלקו.

הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו יופנה הנאשם אל שירות המבחן והיה וימליץ שירות המבחן על אי הרשעתו של הנאשם, תסכים לכך התביעה, תוך שהתביעה ביקשה כי שירות המבחן יקבל אף את עמדתה של המתלוננת.

הוסכם בין הצדדים כי העונש לו יעתרו יהיה 300 שעות של"צ ופיצוי למתלוננת בסכום מוסכם.

בתסקיר שירות המבחן נסקר רקעו של הנאשם , עבודתו , יחסיו עם ילדיו והתמיכה הכלכלית בהם.

לפי התרשמות שירות המבחן נטל הנאשם אחריות על ביצוע העבירה והדגיש כי הנאשם רואה בחומרה את התנהגותו במיוחד מאחר שהוא רופא .

בפני שירות המבחן מסר הנאשם כי הוא מוכן לפצות את המתלוננת אך הביע קושי לבצע של"צ, שכן משמעות הדברים היא חשיפת אופי העבירה שביצע ויהיה בכך משום פגיעה קשה במעמדו המשפחתי כמו גם במעמדו כרופא באזור.

המתלוננת מסרה לשירות המבחן כי נפגעה קשות מהתנהגותו של הנאשם בו נתנה אמון כרופא מטפל וכמי שטיפל בה לאורך שנים ואף היתה מבוהלת מהתנהגותו המינית כלפיה. בעבר סרבה לפיצוי כספי שלא היה כרוך בנטילת אחריות וגם עתה עומדת על גילוי של אחריות מצידו.

שירות המבחן לוקח בחשבון את חלוף הזמן ואת העובדה כי הנאשם ממשיך לתפקד כרופא באופן פרטי ולכן הוא ממליץ על חלופה של מבחן במקום של"צ , כאשר במסגרת המבחן יעזור שירות המבחן לנאשם לעבד את אירוע העבירה והנסיבות שעמדו ברקע להתנהגותו. המלצה זו באה בין היתר, בהתחשב בחששו הרב של הנאשם מחשיפת המעשה והפגיעה במעמדו כאמור.

בטיעוניה לעונש ציינה התביעה כי הנאשם הודה והורשע בכתב האישום המתוקן , והצדדים הגיעו להסדר טיעון אשר במסגרתו הוסכם גם על מתווה ענישה. התביעה הדגישה כי ההסכמות אליהם הגיעו הצדדים לעניין הענישה עמדו לנגד עיניה והביאו אותה לתיקון כתב האישום וסיום ההליך.

בנוסף התביעה הדגישה כי עיקר ההסדר הוא עמדת המתלוננת ,והודיה והכרה במעשה מצד הנאשם.

התביעה ערה לכך כי מדובר בנאשם יליד שנת 1943 , נעדר הרשעות קודמות וזהו תיקו היחידי שעומד נגדו ומאז לא נפתחו תיקים נוספים .

התביעה סבורה כי ההסדר כולל ענישה קונקרטית בהיקף בלתי מבוטל של 300 שעות לתועלת הציבור וכן רכיב כספי גבוה בסך 13,000 ₪, המשקף נאמנה את המקרה הספציפי .

התביעה עתרה לקיים את ההסדר בין הצדדים ככתבו וכלשונו.

בטיעוניו לעונש ביקש ב"כ הנאשם להתמקד בהמלצת שירות המבחן לסיים את ההליך של אי ההרשעה בצו מבחן וזאת חלף 300 שעות של"צ .

אמנם, ב"כ הנאשם מודע לכך כי מדובר בהסדר ענישה סגור, אך יחד עם זאת, לטענתו, יש להתחשב במספר שיקולים: מדובר בנאשם כבן 70, מלומד , רופא מוכר וידוע אשר מגדל ומפרנס את כל משפחתו הרחבה לרבות את בתו החולה וארבעת ילדיה .

בנוסף יתכן כי ביצוע עבודות השל"צ יפגעו בשמו הטוב של הנאשם , בעבודתו ופרנסתו בפרט שכן לצורך ביצוע עבודות אלה יש לדווח על סוג העבירה.

ב"כ הנאשם הדגיש כי מטרת סיום ההליך ללא הרשעה היתה שלא לפגוע בעתידו ובשיקומו של הנאשם ועל כן מתוך מטרה זו יש גם להטיל עליו צו מבחן ולא של"צ על מנת שלא להביא לפגיעה במעמדו ובשמו ובמיוחד במגזר ובחברה בה הוא חי ועובד.

המעשים המיוחסים לנאשם הם חמורים.

מעבר לפגיעה החמורה שיש בהם משום הפגיעה בגופה של אישה ובכבודה של האישה, הרי שמדובר בהפרת אמון בוטה של רופא מטפל ומטופלת. המתלוננת הגיעה אל הנאשם, המוכר לה כרופא המשפחה שלה וכמי שטיפל בה היטב במשך זמן רב ושטחה בפניו את בעיותיה ומצוקותיה כמו גם את תחושותיה הפיזיות הרעות וברגעי חולשה אלה שלה, ניצל אותה הנאשם לביצוע מעשים פסולים שיש להוקיעם מכל וכל.

אודה ולא אבוש כי שקלתי היטב והתלבטתי לא מעט האם יש מקום לקבל את הסדר הטיעון אשר הושג בין הצדדים.

המבחנים לביטול הרשעתו של נאשם הם שניים על פי ההלכה המנחה והיא הלכת כתב. הכלל הוא כי אם הוכח שביצע אדם מעשה עבירה כי אזי יש להרשיעו ורק במקרים חריגים ויוצאי דופן בהם התקיימו שני המבחנים המצטברים ניתן יהיה להימנע מכך.

המבחן הראשון הוא כי האינטרס הציבורי לא ייפגע מאי הרשעתו של הנאשם והמבחן השני והמצטבר לו כי הרשעתו של הנאשם תפגע באורח ממשי ומשמעותי בעתידו ובשיקומו של הנאשם.

אציין ואומר כי ספק בעיני אם מבחנים אלה מתקיימים בענייננו הן מבחינת האינטרס הציבורי לאור הנסיבות בהן בוצעו המעשים כפי שפורט לעיל ודווקא לאור מעמדו ותפקידו של הנאשם והן מבחינת עתידו של הנאשם שכן לא הוכח באופן ממשי כי תהיה פגיעה ממשית בעתידו של הנאשם לבד מפגיעה במעמדו האישי והציבורי.

ועם זאת, על בית המשפט לבחון, כאשר הגיעו הצדדים להסדר הכולל את ביטולה של הרשעתו של הנאשם האם יש לכבד הסדר זה אם לאו.

ההלכה המנחה לענין זה היא ע.פ. 1958/98 פלוני נ. מ"י, שם סקר בית המשפט העליון את התפתחות ההלכה לאור השנים באשר למעמדו של הסדר הטיעון בשיטת המשפט הישראלית על חסרונותיו ויתרונותיו וקבע כי יש לקבלו כתרומה ליעילותה של המערכת ולאכיפת החוק.

ועוד קבע בית המשפט העליון כי בית משפט ידחה הסדר טיעון אם ימצא כי נפל פגם מהותי בשיקוליה של התביעה וכי הנחת העבודה הראויה היא כי התביעה העומדת בחזקת התקינות והכשרות ויש להניח, ככלל, כי התביעה, שהיא המופקדת על אינטרס הציבור, פועלת בתום לב ומשיקולים ענייניים.

לאחר הנחת עבודה זו יבחן ביהמ"ש את שיקוליה של התביעה ואם ימצא כי היא כן שקלה את השיקולים הרלבנטיים והנכונים ולא נעדר שיקול רלבנטי וחשוב, וכי נעשה האיזון הראוי בין שיקולי הענישה הרלבנטיים באופן שנוצר יחס הולם בין ההקלה שניתנה לנאשם לבין אינטרס הציבור, יכבד בית המשפט את הסדר הטיעון.

בענייננו, אכן תוקן כתב האישום באופן מהותי ואף הוראת החיקוק תוקנה באופן מהותי ומקל. בנטילת האחריות על ידי הנאשם היה מעבר לחיסכון בזמן יקר כדי למנוע את עדותה של המתלוננת ובכך לגרום לה לנזק נוסף. במיוחד אמורים הדברים באשר למגזר אליו שייכים המתלוננת והנאשם.

יש לייחס חשיבות רבה בשיקולים אלה לעמדתה של המתלוננת עצמה וכך עשתה התביעה בענייננו.

על כן משמצאתי כי אכן שקלה התביעה את השיקולים הענייניים הצריכים לענין והגם שיש בכך הקלה ניכרת בעניינו של הנאשם הרי שבשל השיקולים המיוחדים למקרה שבפנינו, יש בכך חשיבות אף לאינטרס הציבורי העוסק בהגנתה של המתלוננת, מצאתי כי נכון יהיה לכבד את הסדר הטיעון בין הצדדים.

על כן ובהתאם להסדר טיעון לא יורשע הנאשם.

ובאשר לעונש שיש להטיל על הנאשם הרי שלא מצאתי להיענות לבקשת בא כוחו.

כפי שציינתי לעיל יש בעצם אי הרשעתו של הנאשם משום הקלה ניכרת בעניינו באשר למעשים בהם הודה.

בשל מעשים מעין אלה ובשל הנסיבות בהן בוצעו יש להטיל ענישה קונקרטית.

ערה אני לחששו של הנאשם מפני חשיפת עניינו ופגיעה במעמדו האישי והציבורי ברם, אלה היו בפניו בעת ההסכמה על הסדר הטיעון ומעבר לכך אין די בחששו זה לכשעצמו כדי להביא מהימנעות מהטלת העונש האמור, שגם הוא כפי שציינתי לעיל מתון ומתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם.

על כן אני מטילה על הנאשם צו של"צ בהיקף של 300 שעות אשר יבוצע במתכונת שקבע שירות המבחן בתסקירו מיום 02.09.12.

כן אני מחייבת את הנאשם בתשלום פיצוי בסכום של 13,000 ש"ח למתלוננת. סכום זה יופקד בקופת בית המשפט לטובתה של המתלוננת, שפרטיה ימסרו למזכירות על ידי המאשימה, בחמישה תשלומים חודשיים שווים ורצופים שהראשון בהם יופקד עד יום 30.10.12 והבאים אחריו בכל 30 לחודש שלאחר מכן.

לא ישולם תשלום במועדו יעמוד על הסכום לפרעון מיידי.

עותק ההחלטה יועבר אל שירות המבחן.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, י"ט אלול תשע"ב, 6 ספטמבר 2012, במעמד הצדדים.