פתח דבר

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום, בו יוחס לו עבירות של עשיית מעשה העלול להפיץ מחלה, בניגוד לסעיף 218 רישא לחוק העונשין, תשל"ז 1977, שיווק ביצים שלא כדין, בניגוד לתקנות 2,4,6,7,9 לתקנות בריאות הציבור (מזון) (שיווק ביצי מאכל), תשנ"ד 1994, יחד עם סעיפים 22 ו-23 לפקודת בריאות הציבור (מזון)(נוסח חדש) תשמ"ג -1983, החזקת ביצי מאכל שאינן חתומות, בניגוד לכלל 15(ה) לכלל המועצה לענף הלול (הסדרת ייצור, מיון ושיווק)- תשכ"ח 1968, ייצור ביצים ללא מכסה, בניגוד לסעיף 35 (א) לחוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק), התשכ"ד -1963, החזקת מטילות ללא תעודת מגדל, בניגוד לתקנה 9(ג) לתקנות המועצה לענף הלול (כללים בדבר מכסות לייצור ביצי מאכל לשיווק בשנת 2008), התשס"ח-2008, ביחד עם סעיף 69 לחוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק), התשכ"ד-1963.
2. עפ"י עובדות כתב האישום, בתאריך 27.08.08 בשעה 07:03, או במועד סמוך לכך, בשטח חקלאי בגנים ציפורי, החזיק הנאשם בלול שבבעלותו, 960 ביצים ב 32 תבניות שבכל תבנית 30 ביצים (להלן: "הביצים") ו- 416 עופות (תרנגולות) להטלה (להלן: "העופות") מבלי שתהיה בידו תעודת מגדל, כנדרש עפ"י דין, כאשר הנאשם ייצר ביצי מאכל באמצעות העופות שהחזיק, בתקופה שבה חלה מכסה ארצית להטלה, מבלי שנקבעה לו מכסה אישית, לייצור או לשיווק, עפ"י דין, שעה שהביצים שהחזיק לא היו ארוזות באריזה סגורה, לא מוינו בתחנת מיון, לא היו מסומנות בתאריך אחרון לשיווק, ולא היו מוחתמות בחותמת של קבלן מורשה, לשיווק ביצי מאכל. הנאשם פעל למכירת והפצת הביצים, עד לתפיסתו של ידי מפקחי המועצה לענף הלול.
3. הנאשם כפר בביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.
4. בתום פרשת התביעה, העלה הנאשם טענת "אין להשיב לאשמה", שלאחריה סיכמו הצדדים טענותיהם בטענה זו, וכן את יתר טענותיהם להכרעת הדין.

טענת "אין להשיב לאשמה" – הפן המשפטי

1. על פי סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן:"החסד"פ"), משנסתיימה פרשת התביעה והאשמה לא הוכחה, אף לא לכאורה, יזכה בית המשפט את הנאשם.
2. בע"פ 732/76 מדינת ישראל נ' רפאל כחלון, פ"ד לב(1) 170 פסק כב' השופט שמגר (כתוארו אז) בעמודים 179-180 כדלקמן:

"בית-המשפט לא יטה אוזן קשבת לטענה שלפיה אין להשיב לאשמה אם הובאו ראיות בסיסיות, אם כי דלות, להוכחת יסודותיה של העבירה שפרטיה הובאו בכתב-האישום. ראיות בסיסיות לענין זה אין משמען כאמור ראיות שמשקלן והיקפן מאפשר הרשעה על אתר, אלא כדברי בית-המשפט העליון, ב-ע"פ 28/49 הנ"ל, ראיות במידה היוצרת אותה מערכת הוכחות ראשונית, המעבירה את הנטל של הבאת ראיות (להבדיל מנטל השכנוע) מן התביעה לנאשם.נ

אין לדקדק בשלב דיוני זה כחוט השערה ולערוך בדיקה מסועפת כדי להסיק אם אכן הוכח לכאורה כל פרט שולי וכל יסוד מישני מאלה שהוזכרו באישום. די בכך שיהיו ראיות לכאורה לגבי היסודות המרכזיים של האישום (ראה ע"פ 48/42 הנ"ל)".ו

(ראו גם: ע"פ 405/80 מדינת ישראל נ' זבולון בן אברהם שדמי, פ"דלה(2) 757, עמודים 761-760; ; ע"פ 5105/02 עאמר אבו קישק נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(3), 2679; יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים, חלק שני (תשס"ג-2003) עמודים 1049, 1053).

1. ע"פ 70643/01 [ת"א] מדינת ישראל נ. קהלני, ( פורסם בנבו) פסק הרכב בראשות כב' השופטת ברלינר שבשלב זה על בית המשפט לבחון אם הצליחה התביעה להעיב על חזקת החפות של הנאשם ולו עננה קלה, שאז יחויב לעזור בפיזורה:

"שלב ה"אין להשיב לאשמה" הוא שלב טכני בעיקרו, בו נבדקת דיות הראיות בלבד. קיומן של ראיות בסיסיות, אפילו דלות, לקיומן של יסודות העבירה המיוחסת לנאשם, בהנחה שהראיות מהימנות ובעלות משקל. בשלב זה אין שוקלים שיקולי מהימנות ואין בוחנים את משקל הראיות".נ

1. הפסיקה מורה כי, לצורך הכרעה בבקשת נאשם לפי סעיף 158 הנ"ל, יבחן בית המשפט את ראיות התביעה, אשר הוגשו במסגרת פרשת התביעה, בהתעלם משאלת מהימנותן של ראיות אלה, ותוך הנחה כי יינתן להן מלוא האמון ויוענק להן מלוא המשקל הראייתי, כך, שמשקלן של ראיות אלה, בשלב זה של המשפט, אינו רלבנטי, והן לא מאבדות ממשקלן זה גם אם הוגשו לבית המשפט, במסגרת פרשת התביעה, ראיות המחלישות או סותרות את ראיות התביעה, המפלילות, לכאורה, את הנאשם.
2. בקשת הנאשם לזיכוי, לפי סעיף 158, תידחה שעה שקיימות ראיות לכאורה דלות ובסיסיות להוכחת אשמתו, גם בהעדר תוספת ראייתית, להבדיל משלב הכרעת הדין, בו תבחנה ראיות הצדדים במכלול המבחנים הדרושים, הן לעניין קבילותן של ראיות אלה, הן לעניין משקלן ומהימנותן, והן לעניין קיומה של תוספת ראיה, במידה ונדרשת כזו לעניין האישום המסוים המיוחס.

מן הכלל את הפרט

1. בדיון אשר התקיים בפניי ביום 18.12.11, העידו בפניי מטעם המאשימה העד תומר רחמים (להלן: "רחמים"), רכז שטח צפון במועצה לענף הלול, אשר חקר את הנאשם וערך את המסמך (ת/8). כן העידו בפניי המפקחים של המאשימה, העד יניב זעפרני (להלן: "יניב"), אשר ערך דו"ח תפיסה (ת/1) בנוסף לדוח פעולה וזיכרון דברים (ת/2), וכן העד יניב בוחבוט (להלן: "בוחבוט") אשר ערך את דו"ח תפיסה (ת/4) ומפקד מטילות (ת/5). בנוסף העיד בפניי עד התביעה מארק פרי (להלן: "פרי"), חזאי משרד החקלאות, אשר ערך תעודות עובד ציבור (ת/6) ו- (ת/7).
2. בעדותו הראשית ציין רחמים כי גבה עדות מהנאשם (ת/8) (עמ' 11 ש' 13) דברים עליהם חזר בחקירתו הנגדית עמ' 12 ש' 8-9), כאשר את כל דבריו של הנאשם העלה על הכתב (עמ' 13 ש' 9-12).
3. מעיון במסמך (ת/8) עולה כי הנאשם הינו בעלים של הלולים ושל העופות המטילות (עמ' 1 למסמך ש' 1-4), כאשר לטענתו תבניות הביצים הינו מוכר ואוכל (עמ' 2 למסמך ש' 1). בחקירתו הנ"ל לא חלק הנאשם על מספר המטילות שנמצאו בלול (עמ' 2 למסמך ש' 6-7), ואף ציין כי הוא מודע לאיסור לגידול עופות מטילות ללא מכסה מאושרת (עמ' 3 ש' 2). תוכן מסמך זה לא נסתר, ככל והנאשם בחר לא להעיד, ולא ניתנה למאשימה אפשרות לחקרו.
4. מעיון במסמך (ת/1) של העד זעפרני, עולה כי ביום האירוע, נתפסו בלול של הנאשם 32 תבניות, כשבכל אריזה 30 ביצים, כשהן ללא מכסה, לא חתומות ולא ממוינות. במסמך (ת/2) חזר זעפרני על דבריו לפיהם נמצאו בלול של הנאשם 32 תבניות ביצי מאכל לא חתומות, לא ממוינות וללא תיעוד (שורות 7-8 למסמך). חקירתו הנגדית של העד זעפרני, לא נסתרה. מחקירתו זו עולה כי על אף שלא ספר את 960 הביצים שנתפסו, אשר מספרם הועלה במסמך (ת/1), יחד עם זאת, ציין כי ספר את התבניות בהם מוחזקות הביצים (עמ' 18 ש' 9-12), והעמיס בעצמו את התבניות לצורך הובלתם (עמ' 18 ש' 20).
5. זאת ועוד, בחקירתו ציין זעפרני כי התבניות אותם מצא בלול של הנאשם היו ללא מכסה, בלתי חתומות ולא ממוינות (עמ' 19 ש' 1-4). לשאלת ב"כ הנאשם, לא אישר זעפרני כי מעיון בתמונה שהוצגה לו (ת/3), ניתן לראות הביצים חתומות אם לאו (עמ' 19 ש' 19-20). איני רואה בתשובתו זו של זעפרני סתירה כלשהי לתוכן המסמכים (ת/1, ת/2), כאשר בעניין זה יש להעדיף את תוכן המסמכים הנ"ל, אותם ערך זעפרני בזמן אמת, זמן ביצוע העבירה על ידי הנאשם, כאשר אין בדבריו של העד, לעניין מספר התבניות שנראים בתמונה הנ"ל, כדי לסתור את רישומיו במסמך (ת/1) שנערך על ידו ביום ביצוע העבירה. כמו כן, אין בתשובתו של זעפרני לשאלת ב"כ הנאשם, לפיה מעיון ב (ת/3) אינו יכול לאשר אם התבניות חתומות אם לאו, כדי לסתור את רישומיו במסמך (ת/1), שנערך, כאמור, ביום ביצוע העבירה, ממנו עולה כי התבניות לא היו חתומות. זאת ועוד, יש להעדיף את גרסתו של זעפרני כפי שעולה במסמכים (ת/1,ת/2) על תשובתו בחקירתו הנגדית לעניין התבניות אשר רואים בתמונה (ת/3), ככל ואף המספר אותו נקב זעפרני בחקירתו, אינו משקף את מספר התבניות שבתמונה בפועל, ככל ולא ניתן לראות מתמונה זו את כמות התבניות בהם נקב זעפרני בחקירתו, 20 במספר.
6. עוד העיד בפניי המפקח בוחבוט, אשר ערך את דוח התפיסה (ת/4), בו מציין כי ביום האירוע נתפסו 416 עופות מטילות, וכן ערך מסמך מפקד מטילות (ת/5), המציין כמות המטילות אצל הנאשם. בחקירתו הראשית העד בוחבוט העיד כי ספר את העופות, כפי שעולה במסמכים שערך (עמ' 21 ש' 17-18), כאשר בחקירתו הנגדית חזר וציין עד זה, כי ספר באופן אישי את העופות (עמ' 21 ש' 36-37). הוסיף בוחבוט כי משהגיע לשטח של הנאשם: "ראיתי תרנגולות שהיו בתאי ההטלה שלהן ומתחתן ראיתי ביצים" (עמ' 22 ש' 21). לשאלת ב"כ הנאשם, סיפק בוחבוט הסבר מניח את הדעת לעניין העופות אותן ראה במקום (עמ' 22 ש' 34) ככל ותשובותיו שמדובר בעופות המטילות ביצים למאכל (עמ' 22 ש' 8-16), לא נסתרו.
7. מהמקובץ לעיל, ולעניין טענת הנאשם ש"אין להשיב לאשמה", עולה שהראיות שהציגה המאשימה "מסבכת", לכאורה, את הנאשם בעבירה, וזאת ובעיקר לאור דבריו של האחרון במסמך ת/8, לפיהם הוא הודה בהחזקת העופות ששימשו לייצור הביצים אשר אותם התעתד הנאשם למכור, כשאין בידיו תעודת מגדל כדין, וללא מכסה. זאת בנוסף לעדותם של זעפרני ובוחבוט אשר תיעדו את הנאשם, מבצע, את העבירה נשוא האישום, והעלו זאת בראיות שהוצגו בפניי (ת/1 , ת/2 , ת/4 ו-ת/5). משהציגה המאשימה ראיות, לכאורה, לקיומן של יסודות העבירה כנגד הנאשם, כפי שציינתי לעיל, לא תוכל לעמוד לאחרון טענת "אין להשיב לאשמה".
8. מעבר לאמור לא מצאתי כל מקום לפקפק במהימנות גרסתם של העדים הנ"ל, הן לאור דבריו של הנאשם (ת/8), אשר היוו את גרסתו הראשונית כפי שבאה לידי ביטוי בהודעתו הנ"ל. בהודעה זו גולל הנאשם את מהלך הדברים וציין, כי רכש את העופות המטילות ליצירת ביצים מ "אחד בשם מוחמד...אשר מביא אותם מהשטחים", כי בלול נמצאים 416 עופות מטילות, וכי הינו אוסף חמש תבניות ביום מהן, אותן "מוכר ואוכל". עוד עלה מההודעה כי הנאשם שילם 4 ₪ עבור כל מטילה, ומוכר כל תבנית במחיר של 15-16 ₪.
9. יש לציין כי מעדותו של עד המאשימה פרי, ועל פי תעודת עובד הציבור שהגיש (ת/7) עולה כי במקום בו הוחזקו הביצים אשר ייצר הנאשם, שררה באותה עת טמפרטורה של 24.4 מעלות צלזיוס, עדות עליה חזר בעדותו בפניי (עמ' 25 ש' 1-5). עדותו זו של פרי לא נסתרה בחקירתו הנגדית בה אף ציין כי הנתונים אשר מתקבלים בתחנת השירות המטרואולוגית, הם נתונים בזמן אמת (עמ' 25 ש' 41-42).
10. מסך כל האמור לעיל, עולה כי הנאשם החזיק בעופות מטילות, כשאין בידיו תעודת מגדל וללא מכסה, עסק בייצור ביצים, בעוד ביצים אלו לא היו חתומות בחותמת של קבלן מורשה, לא היו ארוזות, כפי שעולה ממסמך ת/3, ולא מוינו בתחנת מיון, בניגוד לתקנות 4 ו-6 לתקנות בריאות הציבור, ובניגוד לכללי המועצה לענף הלול.
11. מהעדויות שנשמעו והראיות שהונחו בפניי, עמדה המאשימה בנטל ההוכחה כי הביצים אשר ייצר הנאשם היוו סכנה לבריאות, ככל ואלו הוחזקו בטמפרטורה שהינה מעל המותר בחוק, בניגוד לתקנה 9 לתקנות בריאות הציבור. על כן, אין נפקא מינה לטענת הסנגור בסיכומיו, כי השמדת הביצים ואי זימון העד מטעמה, ד"ר עופר גולדשטיין, הסבה לנאשם נזק ראייתי בהגנתו כנגד האישום. עניין זה היה רלוונטי, ככל והמאשימה לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה להליך ייצור הביצים, החזקתם בטמפ' מתאימה, מיונם, החתמתם, וסגירתם כדין. משעמדה המאשימה בנטל זה, כפי שציינתי לעיל, איני רואה בהשמדת הביצים ואי זימון ד"ר גולדשטיין הנ"ל, , כאל פעולה אשר הסבה, בענייננו, נזק ראייתי לנאשם.
12. בסופם של דברים אעיר, כי אין לקבל בקשת הנאשם לאמץ מסקנותיו של פסק הדין שצורף לסיכומיו, בו זוכה הנאשם מהעבירות שיוחסו לו, מחמת הספק, ככל והתוצאה בפסק הדין הנ"ל, התקבלה לאור המחדלים הקשים בחקירת האירוע, והתהיות שהתגלו בראיות התביעה, לשון פסק הדין. מחדלים אלו אינם מתקיימים במקרה עסקינן, ככל והמסקנה אליה הגעתי, מתבססת בין היתר, על הראיות המהימנות שהוצגו בפניי, לרבות פעולות החקירה שבוצעו, והמוצגים שהוגשו.

סוף דבר

1. לאור האמור לעיל, ולאחר שבחנתי את הראיות שבפניי, שמעתי את הצדדים, שקלתי את עדויותיהם והתרשמתי מהם באופן ישיר, הנני קובעת כי המאשימה עמדה בנטל ההוכחה הנדרש, כדי לבסס את האישום, מעבר לכל ספק סביר.

אי לכך, הנני מרשיעה את הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

ניתנה היום, ז' אייר תשע"ג , 17 אפריל 2013, במעמד הצדדים.