עניינו של פסק דין זה הכרעה על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א. לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984, עם הנמקות, במחלוקות כספיות הנוגעות לסכומים שהתובעים העמידו לטענתם כהלוואות לטובת הנתבעות במסגרת ההתקשרויות ביניהם. להלן אפרט בקצרה את הרקע למחלוקות נושא פסק דין זה, ואת מהלך ההתדיינות שהביא להתגלגלותן לפתחו של בית משפט זה. לאחר מכן תפורט הכרעתי ביחס לכל אחת מהמחלוקות, כפי שהוגדרו במסמך פירוט הסכמות ופלוגתאות שהוגש מטעם הצדדים ביום 30.12.2013 (להלן: "מסמך ההסכמות והפלוגתאות").

רקע

1. הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), בעצמה ובאמצעות הנתבעת 2, שהיא חברה המצויה בבעלותה המלאה, ירשה חלקות קרקע שונות, ובכללן קרקע הידועה כגוש 5026 חלקה 6 בבת-ים (בעבר חלקה 2 בגוש 5026) (להלן: "הקרקע בבת-ים"), קרקע הידועה כגוש 2710 חלקה 32 (בעבר חלק מחלקה 2 בגוש 5026) בראשון לציון (להלן: "הקרקע בראשון לציון") וחמישה מגרשים הידועים כמגרשים 260 ו- 261 בגוש 2709 חלקה 40 ומגרשים 206, 207 ו- 208 בגוש 2709 חלקה 102 בראשון לציון (להלן: "חמשת המגרשים בראשון לציון").

התובעת 1 (להלן: "התובעת") היא חברה פרטית, הפועלת בתחום היזום, התכנון והביצוע של פרויקטי בניה, והיא מצויה בבעלות התובעים 2 ו-3.

2. בין הנתבעת לבין התובעים נכרתו במהלך השנים מספר הסכמים ביחס לקרקע שבבעלות הנתבעות. להלן פירוט ההסכמים הללו:

א. ביום 31 במרץ 2003 נחתמו בין התובעת לבין הנתבעת שני הסכמי קומבינציה (להלן, יחדיו: "הסכמי הקומבינציה") שעניינם בניית מבנים מרובי קומות על גבי הקרקע בבת ים (להלן: "הסכם הקומבינציה ביחס לקרקע בבת-ים") ועל גבי הקרקע בראשון לציון (להלן: "הסכם הקומבינציה ביחס לקרקע בראשון לציון").

ב. ביחס לחמשת המגרשים בראשון לציון נערך תחילה הסכם שירותי בניה, לפיו תקים התובעת קוטג'ים בעבור הנתבעת על המגרשים הללו. ואולם, הסכם זה בוטל בהסכמה, ובמקומו נחתמו במהלך השנים 2005 ו- 2006 חמישה חוזים מכוחם רכשו התובעים 2 ו-3 מהנתבעת את חמשת המגרשים בראשון לציון (להלן, יחדיו: "הסכמי רכישת חמשת המגרשים"). הסכמי רכישת חמשת המגרשים, שצורפו כנספח 2 למסמך ההסכמות והפלוגתאות, הם ההסכמים הבאים:

1. הסכם מיום 20.7.2005 לרכישת מגרש 261 בין הנתבעת לבין התובעת 3 (להלן: "חוזה מגרש 261").

2. הסכם מיום 5.4.2006 לרכישת מגרש 260 בין הנתבעת לבין התובע 2 (להלן: "חוזה מגרש 260").

3. הסכם מיום 16.5.2006 לרכישת מגרש 206 בין הנתבעת לבין התובע 2 (להלן: "חוזה מגרש 206").

4. הסכם מיום 16.5.2006 לרכישת מגרש 207 בין הנתבעת לבין התובעת 3 (להלן: "חוזה מגרש 207").

5. הסכם מיום 16.5.2006 לרכישת מגרש 208 בין הנתבעת לבין התובע 2 (להלן: "חוזה מגרש 208").

יצוין כי את כל ההסכמים המפורטים לעיל ניסחו עורכי הדין יוסף בולקינד וזהר אלפינר (להלן: "עורכי הדין בולקינד-אלפינר"), אשר ייצגו באותה עת את שני הצדדים, והיו מופקדים על ההיבטים המשפטיים הדרושים לביצוע ההסכמים.

3. הסכמי רכישת חמשת המגרשים בוצעו בעיקרם, ואולם הסכמי הקומבינציה לא יצאו אל הפועל. הסכם הקומבינציה ביחס לקרקע בבת-ים סוכל משנמכרה הקרקע בבת-ים במסגרת הליכי כינוס נכסים, שיזם בנק לאומי בעקבות אי פירעון הלוואה מובטחת במשכנתא שהיו רשומות לטובתו בגין חוב של הנתבעות (יצוין כי להבטחת חוב זה היו רשומות משכנתאות הן על הקרקע בבת-ים והן כל הקרקע בראשון לציון, ואולם הבנק הסתפק בשעתו במימוש הקרקע בבת-ים). הסכם הקומבינציה ביחס לקרקע בראשון לציון לא יצא אף הוא אל הפועל, מסיבות שעליהן חלוקים הצדדים.

4. בעקבות כישלון הסכמי הקומבינציה התעוררו סכסוכים קשים בין הצדדים להתדיינות זו, ובינם לבין עורכי הדין בולקינד-אולפינר. בשל הסכסוכים הוגשו שלוש תביעות משפטיות:

א. ביום 20.5.2010 הוגשה התביעה נושא פסק דין זה (דהיינו ת.א. 31869-05-10) לבית משפט השלום בתל אביב. במסגרת התביעה ביקשו התובעים כי יפסק להם סכום של 1,410,528 ש"ח (נכון ליום 15.5.2010) וזאת בגין תשלומים שונים ששילמו בעבור הנתבעות במהלך השנים. תשלומים אלו נחלקים לשלוש קבוצות:

ראשית, העברות כספיות, בסך כולל של 461 אלף ש"ח, שביצעו התובעים לחשבונה של הנתבעת לבנק לאומי, וזאת במטרה להפחית את חובה, למנוע את מימוש המשכנתא.

שנית, תשלומים שונים, בסך כולל של 942,818.20 ש"ח, שביצעו התובעים בקשר לחמשת המגרשים בראשון לציון, אשר לטענתם החובה לשאת בהם מוטלת על פי הסכמי רכישת חמשת המגרשים על הנתבעת. התשלומים הנטענים הללו, כפי שפורטו במסמך ההסכמות והפלוגתאות, מפורטים בטבלה הבאה:

ויובהר, על פי הסכמי רכישת חמשת המגרשים סכומים מסוימים מתוך התמורה בגין כל מגרש (175 אלף דולר למגרש) היו אמורים להיות מופקדים בנאמנות בידי עורכי הדין בולקינד-אולפינר להבטחת תשלום ההוצאות המוטלות על הנתבעת (15 אלף דולר ביחס למגרש 261 ו- 25 אלף דולר ביחס לכל אחד מארבעת המגרשים האחרים, ובסך הכל 115 אלף דולר). סכומים אלו לא הופקדו בפועל, ואולם התובעים הודיעו כי הם מקזזים אותם מתביעתם (לפי תחשיב התובעים, שהנתבעים חולקים עליו, הסכום שקוזז הוא 534,417.2 ש"ח).

שלישית, שני תשלומים, בסך כולל של 153,508 ש"ח, שביצעו התובעים בעבור מומחים שנשכרו לטענתם לצרכיה של הנתבעת. הכוונה לשכר טרחתה של רו"ח דורית גבאי, אשר הכינה חוות דעת ביחס לניצול הפסדי הנתבעת 2 כנגד שבח ממימוש חמשת המגרשים בראשון לציון (עלות חוות הדעת, בתוספת מע"מ, הייתה 115,500 ש"ח); ולשכר טרחת השמאים גרינברג אולפינר-שלף בגין הערכת נכסי הנתבעת ומשפחתה (בסכום כולל של 38,008 ש"ח).

ב. ביום 30.12.2010 הגישו עורכי הדין בולקינד-אלפינר תביעה על סך של 12,982,649 ש"ח נגד הנתבעת, בנה מר ירון בקרמן, והתובעת, וזאת בגין שכר הטרחה לו הם זכאים, לטענתם, בקשר לשירותים המשפטיים שנתנו לצדדים. תביעה זו, שקיבלה את המספר 151-01-11, הוגשה לבית משפט זה, ונקבעה לדיון לפני.

ג. ביום 3.5.2011 הגישה הנתבעת המרצת פתיחה אשר המשיבים לה היו התובעת ורשם המקרקעין רחובות, בה ביקשה הצהרה כי הסכם הקומבינציה ביחס לקרקע בראשון לציון חסר תוקף בין משום שלא התקיים תנאי מתלה ובין משום שבוטל כדין לאור הפרתו על ידי התובעת. כן התבקשה מחיקה של הערות האזהרה, שנרשמו ביחס לקרקע בראשון לציון. גם המרצת הפתיחה, שקיבלה את המספר 7106-05-11, הוגשה לבית משפט זה, ונקבעה לדיון לפני.

5. ביום 15.3.2012, לאחר משא ומתן ממושך בסיוע בית המשפט, הודיעו הצדדים לבית המשפט כי הגיעו להסדר פשרה במסגרת גישור אשר צורף להודעת הצדדים (להלן: "הסכם הפשרה"). ביסוד הסכם הפשרה עמדה ההסכמה כי לתובעת תינתן ארכה של שנה – שנה וחצי לנסות ולהשיג היתר בניה, אשר יאפשר את מימוש הסכם הקומבינציה ביחס לקרקע בראשון לציון. היה ותצליח בכך, ימומש הסכם הקומבינציה בראשון לציון, בשינויים מסוימים שפורטו בהסכם הפשרה, ובדרך זה יבאו כל הצדדים (ובכלל זה עורכי הדין בולקינד-אולפינר) על סיפוקם. היה והתובעת לא תצליח להשיג את היתר הבניה בתקופת הארכה, הרי שהסכם הקומבינציה ביחס לקרקע בראשון לציון יבוטל בהסכמה (והערות האזהרה שנרשמו מכוחו יבוטלו). עוד נקבע כי במקרה זה זכויות הצדדים "כפי שהן עובר לחתימת הסכם זה" ישמרו, בכפוף לכך שלעניין ההתדיינות בין התובעים לנתבעות יחולו ההסדרים הבאים:

א. לפי סעיף 12 להסכם הפשרה "טענות הצדדים בקשר לת.א. 31869-05-10 [התיק בו עסקינן – ע.ג.] יוכרעו על דרך הפשרה לפי סעיף 79א., לאחר שבית המשפט הנכבד ישמע את טענות הצדדים בהתאם לסדרי הדין שיקבע ובהחלטה מנומקת. מובהר כי מעבר לאמור לעיל לא תהיה לכל אחד מהצדדים כל טענה או דרישה לגבי המקרקעין".

ב. לפי סעיף 14 להסכם הפשרה התובעת "תהיה זכאית להחזר ההוצאות שהוציאה בקשר עם הפרויקט בסכום שלא יעלה על 500,000 ש"ח לפני מע"מ (בערכים נומינאליים בלבד), וזאת עבור ההוצאות לצורך הגשת תוכניות לרשויות התכנון להכנת החומר הדרוש לטיפול בהוצאת היתר הבנייה בלבד, ובכפוף לכך ש[הנתבעת] השתמשה בפועל בתוצרים אלה. ככל ש[הנתבעת] לא תשתמש בתוצרים אלה, [התובעת] לא תהיה זכאית לדרוש בעניין זה כל סכום מ[הנתבעת] והיא תהיה בעלת כל הזכויות בהם. היה והצדדים לא יגיעו להסכמות בעניינים הנ"ל בתוך 60 ימים, הם יהיו רשאים להביא אותם להכרעה בפני בית המשפט הנכבד אשר יכריע לפי סעיף 79א. לאחר שישמע את טענות הצדדים בהתאם לסדרי הדין שיקבע ובהחלטה מנומקת".

ג. סעיף 20 להסכם הפשרה קובע, בין השאר, כי "מוסכם כי הצדדים יהיו רשאים להעלות במסגרת ההליכים המשפטיים שביניהם (לרבות ת.א. 31869-05-10) טענות בדבר ההשלכות של ההסכמה להארכת תוקף להסכם הקומבינציה בין הצדדים בהתאם להסכם פשרה זה".

ד. סעיף 13 להסכם הפשרה מבהיר כי " אין בהסכם זה כדי לסלק את טענות הצדדים ביחס לפרויקט בת-ים, אחד כלפי משנהו. כל אחד מהצדדים יהיה רשאי להגיש תביעה בקשר לפרויקט בת-ים לערכאה מוסמכת כפי שיראה לנכון. יחד עם זאת, תובענה כזו, אם תוגש על ידי מי מהצדדים, תוגש לאחר קבלת היתר בנייה או [לאחר שיתברר כי התובעת נכשלה בניסיונה להשיג היתר בניה בתקופת הארכה]"

6. הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין ביום 18.3.2012, ומכוחו נמחקו שתי התובעות שהיו לפני (ת.א. 151-01-11 ו- ה"פ 7106-05-11), והטיפול בתובענה זו (ת"א 31869-05-10) עוכב עד שיתברר הצורך בהכרעה בה (ראו החלטת כבוד השופטת תמר אברהמי מיום 18.6.2012).

7. התובעת לא הצליחה להשיג את היתר הבניה במהלך תקופת הארכה, ולאור זאת בוטל הסכם הקומבינציה ביחס לקרקע בראשון לציון בהודעת הנתבעות מיום 18.7.2013. ביטול זה אינו שנוי במחלוקת. כן נמסר לי כי לתובעות אין דרישות מכוח סעיף 14 להסכם הפשרה, וכי תביעותיהן מתמצות בדרישות שהועלו בתיק זה, עליהן הן זכאיות לעמוד מכוח סעיף 12 להסכם הפשרה.

8. לאור ביטול הסכם הקומבינציה ביחס לקרקע בראשון לציון פנו הצדדים לבית המשפט השלום בתל אביב בבקשה להעברת הדיון בתובענה זו לבית משפט זה, על מנת שיכריע בה לפי סעיף 79א. לחוק בתי המשפט. ביום 17.9.2013 נענתה כבוד השופטת נועה גרוסמן לבקשת הצדדים. לאחר העברת הדיון קיימתי שלושה דיונים בתביעה. בדיון הראשון הוסכם על הגשת מסמך ההסכמות והפלוגתאות, ובדיון השלישי נחקרה הנתבעת על תצהיר שהגישה (התובעים לא הגישו תצהירים). לאחר הדיונים הוגשו סיכומים מטעם הצדדים. עתה הגיעה העת להכריע בתובענה.

הכרעה

9. בהתאם להסכמת הצדדים הכרעת בית המשפט בתיק זה ניתנת על דרך הפשרה, עם הנמקות. לפיכך אציין להלן ביחס לכל אחת מהסוגיות השנויות במחלוקת את הכרעתי, ואנמק בקצרה:

10. ההעברות הבנקאיות

הכרעה: התובעת זכאית להשבה מהנתבעת בסכום של 461 אלף ש"ח, בגין העברות בנקאיות שביצעה לחשבון הנתבעת.

הנמקה: לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי התובעת העבירה לחשבון הנתבעת בבנק לאומי סכומים שונים המסתכמים ב- 461 אלף ש"ח. ממילא אין ספק כי על הנתבעת להשיב סכומים אלו לתובעת.

11. המחלוקות לעניין התשלומים שביצעה התובעת בקשר לחמשת המגרשים בראשון לציון:

א. מס מכירה

הכרעה – התובעת זכאית להשבה מהנתבעת של מס המכירה ששילמה, בסכום של 55,567 ש"ח.

הנמקה – אין מחלוקת כי חיוב זה היה מוטל על הנתבעת מכוח הסכמי רכישת חמשת המגרשים, וכי הוא שולם על ידי התובעת. לא הוצג גם ספק של ממש ביחס לצורך בביצוע תשלום זה.

ב. מס שבח

הכרעה – התובעת זכאית להשבה מהנתבעת של שליש מסכום מס השבח ששילמה, דהיינו 3,364 ש"ח.

הנמקה – מס שבח הוא חיוב המוטל על הנתבעת מכוח הסכמי רכישת חמשת המגרשים, ואולם התובעים היו מודעים לכך שלנתבעת עשויה להיות אפשרות לקזז הפסדים כנגד מס השבח (ולראיה מעורבותם בהזמנת חוות הדעת מרו"ח דורית גבאי, שעסקה בעניין זה), ולא פעלו לאפשר מימוש קיזוז זה (ולמצער לבחון אם הוא אפשרי), למרות שהתשלום בוצע ב- 16.6.2008, זמן ניכר לאחר שאפשרות הקיזוז כבר הייתה ידועה. בנסיבות אלו יש לאשר להם, על דרך הפשרה, השבה חלקית בלבד.

ג. היטל השבחה

הכרעה – התובעת זכאית להשבה מהנתבעת של היטל ההשבחה ששילמה, בסכום כולל של 618,670 ש"ח

הנמקה – אין חולק כי היטל ההשבחה בגין מגרשים 260 ו- 206 – 208 שולם על ידי התובעים בעבור הנתבעת. המחלוקת נוגעת רק להיטל ההשבחה ביחס למגרש 261, וזאת מהטעם שחלק ממנו מתייחס לטענת הנתבעת לתוכנית רצ/1/1/ו'/5 שפורסמה למתן תוקף לאחר שנכרת חוזה מגרש 261 (אך לפני שנחתמו יתר הסכמי המכירה ביחס לחמשת המגרשים). היקף ההשבחה בגין תכנית זו ביחס למגרש, על פי חוות השמאית אסתר כהן (שמאית הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון), הוא 44,840 ש"ח, כאשר בפועל השומה המוסכמת הייתה על כ- 54% מההערכה שפורטה בשומה זו. לפיכך יש להשיב את היטל ההשבחה ששולם בניכוי כ- 54% מהסכום שהעריכה השמאית (קרי, בניכוי 24,250 ש"ח).

ד. חובות לעירייה בגין הוצאות פיתוח

הכרעה – התובעת זכאית להשבה מהנתבעת של הוצאות התכנון ויתרת החוב בגין צנרת ותיעול ששילמה, בסכום כולל של 170,026 ש"ח.

הנמקה – אין חולק כי הנתבעת אמורה הייתה על פי סעיף 11.3 להסכמי רכישת חמשת המגרשים לשאת בחובות לעירייה שנוצרו קודם למועד המכירה (אך לא בחובות שנוצרו לאחר מכן). הוויכוח בין הצדדים נוגע לשאלה האם ההוצאות אותן שילמה התובעת בגין תכנון, צנרת ותיעול הן חובות שנוצרו קודם למכירת חמשת המגרשים או לאחר מכן. על פי מכתב עו"ד דניאל בלשן, ממשרד אולפינר-בולקינד (אשר ייצג כזכור את שני הצדדים), מיום 29.3.2006 (נספח 26 למסמך ההסכמות והפלוגתאות) עמדה במרץ 2006 יתרת התשלום הנדרש לעירייה בגין אגרות צנרת ותיעול ביחס לחמשת המגרשים בראשון לציון על 100,493 ש"ח, והוצאות הפרצלציה על 125 אלף ש"ח (25 אלף למגרש). התשלומים שביצעה התובעת לפי נספחים 25 ו- 27 הם בסך של 141,825 ש"ח בגין אגרות צנרת ותיעול ו- 69,533.2 ש"ח בגין הוצאות תכנון. במצב דברים זה, ובהעדר ראיות אחרות בדבר המועד בו נוצרו העלויות הללו, סברתי כי יש להסתמך על מכתב עו"ד בלשן, ולאשר השבה בגבולותיו, דהיינו מלוא הוצאות התכנון ששולמו (69,533.2 ש"ח) ואגרות צנרת ותיעול בגבול המצוין במכתב עו"ד בלשן (דהיינו 100,493 ש"ח).

ה. שכ"ט השמאי דן אורמן

הכרעה – התובעת זכאית להשבה מהנתבעת של הסכום שהוציאה בגין הזמנת חוות דעת השמאי דן אורמן בסך 22,881 ש"ח.

הנמקה – לא הייתה מחלוקת שמדובר בהוצאה שהוציאה התובעת בכדי להפחית את חבות הנתבעת בהיטל השבחה. מכאן שלתובעת זכות להשבתה.

12. המחלוקות לעניין תשלומים נוספים שביצעו התובעים

א. שכר טרחת רו"ח דורית גבאי

הכרעה – התובעת זכאית להשבה מהנתבעת של הסכום ששילמה בגין הכנת חוות דעת רו"ח גבאי, בסך של 115,500 (כולל מע"מ).

הנמקה – המחלוקת בסוגיה זו נגעה לשאלת המע"מ בלבד, שכן מוסכם כי חוות הדעת ניתנה עבור הנתבעת. ואולם, מרגע שחוות הדעת ניתנה לנתבעת, הרי שההתחשבנות בעניין המע"מ צריכה להיעשות על ידה (אני מודע לכך שלא כך נהגו הצדדים ביחס לחוות דעת השמאי דן אורמן, ואולם ספק אם הדבר היה ראוי באותו עניין).

ב. שכר טרחת השמאים גרינברג אולפינר-שלף

הכרעה – התובעת זכאית להשבה מהנתבעת של הסכומים ששילמו בגין הכנת השמאויות הללו בסכום כולל של 38,008 ש"ח

הנמקה – לפי הראיות שלפני השמאויות הללו הוכנו לבקשת בנה של הנתבעת, והן מיועדות לשרת את האינטרס שלהם. הדבר זוכה לתמיכה גם במכתב מפורש של עו"ד דרור בולקינד מיום 25.5.2005 (חלק מנספח 31 לכתב התביעה). במצב דברים זה זכאית התובעת להשבת סכומים אלו מהנתבעת.

13. הסכומים שהתובעת טרם שילמה על פי הסכמי רכישת חמשת המגרשים

הכרעה – הסכום הכולל שהתובעים טרם שילמו על פי הסכמי רכישת חמשת המגרשים, ואשר אותו זכאית הנתבעת לקזז, עומד על 572,310.1 ש"ח.

הנמקה – על פי האמור בהסכמי רכישת חמשת המגרשים היה על התובעים 2 ו-3 לשלם לנתבעת סכום של 175 אלף דולר בגין כל מגרש, וזאת לפי השער היציג של הדולר הידוע בעת ביצוע התשלום (ואולם ביחס לחוזה מגרש 261 נקבע בסעיף 5.3 כי שער ההמרה לא יהיה נמוך מ- 4.541 ש"ח לדולר). מתוך סכום זה שולמו בפועל ביחס 747,985 דולר, כאשר היתרה בסך 127,015 דולר לא שולמה (מרביתו של סכום זה אמורה היה להיות מופקד בנאמנות בידי עורכי הדין בולקינד-אולפינר). הטבלה הבאה מתרגמת סכום זה לשקלים חדשים לפי המועד בו אמור היה התשלום להתבצע על פי החוזים למכירת חמשת המגרשים (ובכפוף לאמור בסעיף 5.3 לחוזה מגרש 261):

יצוין כי הנתבעת הצהירה והעידה כי על פי סיכום בעל פה בינה לבין הנתבע 2 ישולמו לה סכומים נוספים, שלא פורטו בהסכמים בכתב (לפי עדותה המדובר ב- 100 אלף דולר, דהיינו 20 אלף דולר לכל אחד מחמשת המגרשים, מתוכם שולמו לה לטענתה 10,000 דולר). טענה זו לא מופיעה בכתב ההגנה, וכבר מטעם זה אין מקום להתייחס אליה. גם לגופה, ובשים לב לאי החוקיות המובהקת הכרוכה בטענה מסוג זה, לא ראיתי מקום להתייחס אליה.

14. הצמדה וריבית

הכרעה – היתרה אותה חייבת הנתבעת לתובעת (דהיינו הסכומים הנזכרים בפסקאות
10 – 12 לעיל בקיזוז הסכום הנזכר בפסקה 13 לעיל), העומדת על 912,206 ש"ח, תשולם על ידי הנתבעת לתובעת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א – 1961 מיום ביטול הסכם הקומבינציה ביחס לקרקע בראשון לציון (דהיינו מיום 18.7.2013) ועד למועד התשלום בפועל.

הנמקה – הסכום הכולל שהתובעת זכאית לו מהנתבעת לפי פסקאות 10 – 12 לעיל עומד על לפי המסוכם בטבלה הבאה:

בקיזוז הסכום שהתובעים חייבים על פי הסכמי רכישת חמשת המגרשים (572,310 ש"ח) עומדת איפוא היתרה שעל הנתבעת לשלם לתובעת על סכום של 912,206 ש"ח. תחשיב זה מתייחס לתשלומים שבוצעו על ידי התובעת במועדים שונים בין השנים 2006 – 2009, כאשר תשלומי התובעים לפי הסכמי רכישת המגרשים היו צריכים להתבצע (מרביתם בנאמנות) עוד בשנים 2005 – 2006. בנסיבות אלו, ובשים לב למערכת היחסים שבין הצדדים עד להגשת התביעות, ולסמכות שניתנה לי לפסוק על דרך הפשרה, לא ראיתי מקום להוסיף הפרשי הצמדה וריבית עד למועד ביטול הסכם הקומבינציה ביחס לקרקע בראשון לציון (ויובהר, הסכמי הקומבינציה כוללים אומנם בסעיף 20א. הוראה בעניין ריבית על הלוואות היזם לבעלים, אשר נראה כי יש לה תחולה ביחס להעברות הכספיות שביצעה התובעת. ואולם, הסכמי רכישת חמשת המגרשים כוללים הוראה לעניין תשלומים שלא בוצעו במועד (סעיף 15), ואף בה נקבע שיעור ריבית מוסכם, אם כי בשיעור שונה. תחשיב שלא על דרך הפשרה היה מחייב להביא את שתי ההוראות הללו בחשבון). שיקול נוסף שלא לפסוק ריבית והצמדה על יתרת החוב הוא התנהלות הצדדים במסגרת ההליכים שלפני, ובכלל זה נכונותן של הנתבעות לתת ארכה לתובעים לצורך השגת היתר הבניה (ארכה שספק אם היו מחויבות לתת על פי דין), וויתורן על האפשרות לתבוע פיצויים בגין אי ביצוע הסכם הקומבינציה ביחס לקרקע בראשון לציון (פיצויים שיתכן ויכלו לתבוע). בהקשר זה ייחסתי גם משקל מסוים לטענת הנתבעת שאת חובותיה לתובעת הייתה אמורה לפרוע מתוך הכספים שאמורים היו להיכנס לכיסה עם ביצוע הסכמי הקומבינציה, וכי העיכוב שחל בעניין זה גרם לה נזק משמעותי (במיוחד בשים לב לכך שההלוואה המובטחת במשכנתא הוסיפה לצבור בתקופה זו ריבית והפרשי הצמדה).

15. טענות הנתבעת להפרת הסכמים על ידי התובעות

הכרעה – אינני רואה מקום לפסוק פיצוי ביחס לטענות אלו (מעבר להתחשבות החלקית בהן במסגרת הקביעה ביחס לסוגיית ההצמדה והריבית, פסקה 14 לעיל).

הנמקה – ככל שמדובר בטענות הנוגעות להסכם הקומבינציה ביחס לקרקע בבת-ים הרי שסעיף 13 להסכם הפשרה שמר על טענות הצדדים בעניין זה לכל הליך שימצאו לנכון לנהל, ולפני אין כל מידע המאפשר להעריך טענות מסוג זה. ביחס להסכם שירותי הבניה, שקדם להסכמי רכישת חמשת המגרשים, הרי שאין לפני כל מידע לגבי הנסיבות שהביאו לביטולו בהסכמה, וממילא אין הצדקה לפסוק בגינו פיצויים למי מהצדדים. באשר להסכם הקומבינציה ביחס לקרקע בראשון לציון, הרי שאין לפני מידע המאפשר פסיקת סכום כספי כפיצוי, וסברתי כי ההתחשבות בטענות הנתבעת לעניין הפרתו של הסכם זה במסגרת ההכרעה בעניין ההצמדה והריבית ממצה עניין זה באופן ראוי במסגרת פסיקה על דרך הפשרה.

סוף דבר

16. לאור כל האמור לעיל, ובהתאם לסמכות שניתנה לי על ידי הצדדים במסגרת סעיף 12 להסכם הפשרה, לפסוק על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א. לחוק בתי המשפט, במחלוקות שהתגלו ביניהם במסגרת ת.א. 31869-05-10, הריני להורות כי הנתבעת תשלם לתובעת סכום כספי של 912,206 ש"ח, וזאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק מיום 18.7.2013 ועד למועד התשלום בפועל.

17. בנסיבות העניין, ובשים לב לכך שהצדדים בחרו להסדיר את עיקר המחלוקות ביניהם על דרך הפשרה, לא מצאתי מקום לעשות צו להוצאות.

ניתן היום, כ' תשרי תשע"ה, 14 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.