תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

א. מבוא

1. התובע יליד 4.12.69. תושב שפרעם.
2. לשיטתו, ביום 17.4.09 בשעת אחר צהריים, רכב על אופניו בשכונת עגרוש בשפרעם. לפתע, הגיע רכב רנו לבן מ"ר 50-973-06 (להלן- הרכב) נהוג בידי הנתבע 1, נכנס למסלול נסיעתו ופגע בו.
3. התובע טוען כי נלקח מהמקום על ידי בני משפחה והובא לבית חולים בסמוך לאחר מכן.
4. התביעה הוגשה נגד הנתבע 1 שלטענת התובע נהג ברכב שפגע בו וכן נגד קרנית, שכן התברר כי לרכב אין ביטוח במועד התאונה. בנוסף, צורפו על ידי קרנית הנהג כצד ג' 1 וכן צד ג' 2 , שהינו בעליו הרשום של הרכב.
5. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע אכן נפגע ביום 17.4.09 ונזקק לטיפול רפואי שניתן לו בבית החולים בנצרת. המחלוקת הינה בנוגע לנסיבות פגיעתו ולטענת התובע כי פגיעתו נובעת עקב מעורבות בתאונת דרכים.

ב. תמצית טענות הצדדים

1. התובע טוען כי לאחר שנדרס על ידי הנתבע 1 שנהג ברכב הרנו, נפגע ברגלו השמאלית וסבל כאבים. למקום התאונה הגיע אחיו של התובע, אשרף, יחד עם רעייתו, סומיה, אשר לקחו אותו לביתו.
2. בשעת ערב מאוחרת יותר, התובע נלקח על ידי חבר בשם שריף רביע ובליווי רעייתו, סומיה , לבית החולים בנצרת.
3. דו"ח סיכום המחלה של בית החולים (נספח ב לתצהיר התובע) מעיד על קבלתו ביום 17.4.09 בשעה 21:04. סיבת הפניה הרשומה שם – תאונת דרכים. בצילום רנטגן התגלה שבר בשוק ובברך שמאל עם תזוזה בראש פיבולה ובשליש מקורב של טיביה.
4. טופל בסד גבס ובאנטיביוטיקה, תוך קביעה כי מועמד להתערבות ניתוחית בהמשך.
5. ביום 28.4.09 עבר ניתוח שחזור לשברים וקבוע פנימי לטיביה וקבוע חיצוני בגבס גלילי מעל לברך.
6. התובע שוחרר ביום 4.5.09 עם הנחיה ללא דריכה למשך 6 שבועות, נטילת אנטיביוטיקה והמשך מעקב.
7. התובע פנה שוב לבית החולים עקב כאבים ביום 7.5.09 ולאחר בדיקה במהלכה נמצא כי מהלך ההחלמה תקין, שוחרר בו ביום עם הנחיה למשככי כאבים לפי הצורך.
8. ביום 23.6.09 הוסר הגבס והתובע הופנה לטיפולי פיזיוטרפיה.
9. התובע נבדק על ידי ד"ר קליגמן מטעם בית המשפט אשר מצא כי בגין הפגיעה נותרו לתובע 10% נכות לצמיתות.
10. התובע טוען כי עובר לתאונה עבד בשכר של כ 2000 ₪ לחודש בעבודות מזדמנות.
11. לאחר התאונה שהה באי כושר עד ליום 1.1.10 . לאחר מכן טוען כי חזר לעבוד בשכר של
12. כ 1200 ₪ לחודש.
13. הנתבע 1, מר סוהיל חאג', טוען כי התעניין ברכישת רכבו של מר ראיד חליל, צד ג' 2, אשר הוצע למכירה.
14. לדבריו, כאשר עמד ליד הרכב, הגיע התובע עם אופניו במהירות, פגע ברכב ונפל.
15. לטענת הנתבע 1, הוא לא נהג ברכב ואף לא ישב בו, שכן מדובר ברכב לא תקין שאינו נוסע כלל. ללא רישיון וללא ביטוח.
16. הנתבע 1 טוען כי התעניין ברכישת הרכב עבור חבר העוסק בחלקי חילוף. באותה עת נכח עימו חבר בשם עלי ביכי ושניהם יחד הושיטו לתובע עזרה, אולם הוא פונה מהמקום באמצעות רכב אחר.
17. הנתבעת 2 טוענת כי יש לדחות את התביעה באשר ספק אם התאונה אירעה בנסיבות הנטענות.
18. לטענתה, התובע לא עמד בנטל להוכיח את עצם התרחשות האירוע, התנהלותו לאחר התאונה והמסמכים עליהם הינו מבקש לבסס את תביעתו מעלים תמיהות רבות המכרסמות במהימנות גרסתו.
19. לנוכח הסתירות בגרסת התובע ולנוכח העובדה שמדובר בעדות יחידה של בעל דין, שהרי כל העדים הנוספים לא היו במקום אלא הגיעו רק לאחר התרחשות התאונה הנטענת, עותרת הנתבעת לדחיית התביעה.
20. צד ג' 2, מר ראיד חליל, הוא הבעלים הרשום של רכב הרנו.
21. לדבריו, אמנם פרסם את הרכב למכירה. הרכב לא היה תקין ולכן ללא טסט וללא ביטוח. הנתבע 1 פנה אליו ביום 17.4.09, עת שהה בעבודתו מחוץ לשפרעם. הנתבע 1 ביקש לקבל את מפתחות הרכב. צד ג' 2 הודיע לנתבע 1 כי הרכב אינו תקין ואין טסט ואין ביטוח. הנתבע 1 ביקש רק לראות את הרכב מקרוב.
22. לכן, הנחה צד ג' 2 את הנתבע 1 לגשת לבית ולקחת את המפתחות מרעייתו. הוא אף הודיע לרעייתו לתת את המפתחות לנתבע 1 בגין כך אך לא התיר לנתבע 1 לעשות כל שימוש ברכב למעט בדיקה חיצונית.

ג. הראיות

1. מטעם התובע  - הוגשו תצהירי עדות של התובע עצמו; של אחיו-  עבד רבו אשרף, אשר הגיע למקום התאונה ופינה אותו לבית הוריו; של וחידה שאער, אשר ראתה את התובע שרוע על הכביש במועד התאונה וסביבו התקהלות והודיעה לרעייתו של התובע וכן תצהיר מאת עבד רבו סומיה, רעייתו של התובע. כל העדים הללו נחקרו במסגרת דיון שמיעת הראיות.
2. מטעם הנתבע 1 הוגש תצהיר עדותו שלו ותצהירו של העד, מר עלי ביכי.
3. מטעמו של צד ג' 2 הוגש תצהירו שלו ותצהיר מטעם ח'ליל רבאב, רעייתו, המאשרת את העובדה שבעלה הנחה אותה למסור את מפתחות הרכב לנתבע 1 וכי זה החזיר את המפתחות, אלא שלא ראתה מה עשה עם הרכב שכן שהתה בבית.
4. בנוסף, הוצגו בפניי המסמכים כדלקמן:
   1. תעודת חדר המיון בבית החולים –נ/1
   2. דו"ח הפעולה של השוטר מיום הארוע – נ/2
   3. הודעת התובע במשטרה מיום 5.5.09 – נ/3
   4. אישור תשלומי קצבאות מל"ל לתובע בגין נכות כללית- נ/4
   5. מסמכים רפואיים – נ/5
   6. פרוטוקולים של ועדות רפואיות במל"ל שנערכו לתובע – נ/6
   7. אישור מעסיק על פיטורים – נ/7
   8. תמונה ממקום הארוע – נ/8
   9. הודעת הנתבע 1 במשטרה מיום 24.5.09 – נ/9
   10. רשימת הוצאות הנתבעת 2 בגין ההליך – נ/10
   11. הודעת צד ג' 2 במשטרה מיום 24.5.09 – נ/11
   12. כמו כן הוצגו נתוני התובע אצל המוסד לביטוח לאומי לעניין נתוני שכר ודמי אבטלה.

ד. המסקנה בעניין שאלת האחריות

1. לאחר שבחנתי את הראיות שהוצגו, לרבות תצהירי העדות וחקירות העדים, ולאחר שבחנתי את המוצגים שהוגשו לתיק בית המשפט, באתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובע להרים את נטל הראיה הדרוש בכדי להוכיח את תביעתו ולכן דין התביעה להידחות.
2. נטל הוכחת נסיבות אירוע התאונה מוטל על התובע. יש לזכור כי מדובר בתאונה אשר התרחשה בשעת אחר צהריים בשכונה שוקקת אדם ועסקים. אין מחלוקת כי בסמוך למועד התרחשותה החלה התקהלות של אנשים במקום ומחומר הראיות שהציג התובע עצמו עולה כי היו אנשים נוספים במקום אשר היו עדים לתאונה. למרות כל זאת, הראיה היחידה שהציג התובע לאופן התרחשות התאונה הינה עדותו שלו. לא הובאה מטעם התובע כל ראיה או עדות מסייעת היכולות לשפוך אור על אופן התרחשות התאונה ולתמוך בגרסתו.
3. העדים הנוספים שהובאו מטעם התובע הינם עדים שהגיעו למקום לאחר התאונה. העדים הנוספים לתאונה הינם הנתבע 1 ועד נוסף מטעמו. גרסתם שוללת את גרסת התובע מכל וכל.
4. בנסיבות אלו וכפי שאבהיר במסגרת ניתוח חומר הראיות להלן, לא מצאתי מקום לבסס ממצאים עובדתיים רק על סמך עדותו היחידה של התובע כבעל דין לנסיבות התרחשות התאונה. כידוע, מצב דברים מעין זה מחייב את בית המשפט למשנה זהירות ודקדוק בבחינת מהימנות התובע,  זאת הן על רקע הסתירות המתגלות בגרסתו לתאונה והן על רקע נסיבות חיצוניות אחרות העשויות לפגום במהימנותו. די בהקשר זה להפנות לפסיקה אליה מפנים הצדדים בסיכומיהם.
5. בנסיבות המקרה דנן, כאשר גרסת התובע לאופן התרחשות התאונה התבררה כבלתי קוהרנטית ומשופעת סתירות; כאשר הוכח כי ניתן היה להביא עדים נוספים לאופן התרחשות התאונה אך אלו לא הובאו; כאשר הוכח כי ניתן היה להביא עדות של עד מרכזי (מר רביע), אשר הינו חבר שליווה את התובע לבית החולים ואף מסר גרסה בשמו בבית החולים בדבר אופן התרחשות התאונה, אך זה לא הובא; וכאשר לא ניתן הסבר הגיוני סביר לפער הזמנים מרגע שאירעה התאונה ועד שהובא התובע לבית החולים, תוך שנתגלעו סתירות בין גרסאותיהם של העדים מטעמו בדבר אופן התרחשות האירועים שלאחר התאונה, באתי לכלל מסקנה כי לא קיים "טעם אמיתי" לקבוע כי גרסת התובע היא לבדה הנותנת לאופן התרחשות התאונה וכי יש להעדיפה על פני גרסת הנתבעים ללא כל סיוע נוסף.

ה. דיון וניתוח חומר הראיות

ה.1. אופן התרחשות התאונה- עדויות התביעה

1. מחומר הראיות עולה כי העדים היחידים לתאונה הינם התובע, הנתבע 1 ומר עלי ביכי, עד שנכח במקום.
2. אין מחלוקת כי כל שאר העדים שנחקרו  לא היו עדים לעצם התרחשות התאונה והגיעו למקום בשלב מאוחר יותר.
3. מהראיות עולה כי אין מחלוקת שהתאונה התרחשה בשעת אחר צהריים ביום 17.4.09.
4. מיקום התאונה אף הוא לא שנוי במחלוקת – אזור הידוע כשכונת עגרוש בשפרעם ליד בית משפחתו של צד ג' 2 וכמתועד בתמונה נ/8.
5. גרסת התובע לאופן התרחשות התאונה נמסרה ב-4 הזדמנויות:
   1. הראשונה- בדיווח למשטרה כפי שנמסר בבית החולים (נ/2)
   2. השניה- הודעתו למשטרה מיום 5.5.09 (נ/3).
   3. השלישית – תצהיר עדותו מיום 19.12.12
   4. הרביעית-חקירתו בבית משפט מיום 4.11.13.
6. מדו"ח הפעולה של השוטר חילו ג'ורג' (נ/2) עולה כי ביום  17.4.09 בשעה 22:50 , בעת שביצע פיקוח תנועה בנצרת, קיבל דיווח מהתובע על תאונת דרכים שאירעה בשפרעם והתובע הפצוע נמצא בבי"ח האנגלי בנצרת. השוטר הגיע לבית החולים בשעה 23:10 ורשם כי "מדובר בדריסת הולך רגל בעיר שפרעם על ידי תושב שפרעם". עוד נרשם כי התובע ביקש להמשיך את הטיפול המשטרתי בתחנת שפרעם.
7. בהודעת התובע למשטרה (נ/3) דיווח כי "..בשעה 17:00 או 18:00 או 19:00 הייתי נוסע על אופניים שלי בשפרעם בשכונת עגרוש...הייתי נוסע בכביש ישר בא אוטו ממול נכנס לכיוון שלי איפה אני נמצא ופגע בי ואני נפלתי והוא לא עזר לי והוא נסע ואחרי שעה חזר לבית שלנו ונתן 200 שקל. הגיעה אשתו של דוד שלי והתקשרה לאח  שלי ובא ולקח אותי הביתה ובא חבר ולקח אותי משפרעם לנצרת שם אושפזתי עד אתמול.."
8. בהמשך ההודעה, לשאלת החוקר, משיב התובע כך -

"ש. באיזה נתיב נהגת?

ת. אני נסעתי בצד ימין בנתיב שלי אני נוסע 20 שנה

ש. האם הכביש הוא דו סטרי?

ת. בכביש לא מסומן נוסעים בו בשני הצדדים"

1. בסעיף 3 לתצהיר העדות הראשית מתאר התובע את ארוע התאונה כך – "ביום 17.4.09 בשעה 17:00 או בסמוך לכך, עת רכבתי על אופניים בשכונת עגרוש בשפרעם בצידו הימני של הכביש הגיע רכב צד ג' מסוג רנו בצבע לבן ...אשר היה נהוג בידי נתבע 1, נכנס למסלול נסיעתי ופגע באופניים וכתוצאה מכך נפלתי ונפגעתי בכל חלקי גופי ובעיקר ברגל שמאל".
2. במסגרת עדותו בבית משפט, התובע סיפר כי נסע על אופניו בירידה בצד ימין ואילו הנתבע 1 הגיע ברכב לכיוון העלייה, בצד שמאל, נגד הכיוון של הכביש (פרוטוקול עמ' 12 שורה 16).
3. לדבריו, הרכב הסתובב שמאלה, עלה על המדרכה הנמוכה ופגע בתובע. התובע שרטט את ההתרחשות על גבי ת/1 ואישר את המיקום על גבי תמונה נ/8. כתוצאה מהפגיעה נפגע התובע ברגלו השמאלית וגם אופניו "התקמטו" כדבריו.
4. די בתיאור המתפתח של התובע על פני רצף הזמן לאופן התרחשות התאונה כדי להצביע על סימני שאלה רבים המכרסמים באמינות גרסתו.
5. בהודעה הראשונה דווח על "דריסת הולך רגל". כך נרשם גם בתעודת חדר המיון "לדבריו היום נדרס כהולך רגל".
6. כשלושה שבועות לאחר מכן מדווח לראשונה כי רכב על אופניו בעת שנדרס.
7. מדובר בשוני מהותי של הגרסה, קל וחומר שעה שהתובע מסביר בחקירתו בבית משפט כי הוא ששוחח עם השוטר שהגיע לבית החולים (עמ' 20 שורות 1-4), אך אינו מספק הסבר ראוי לדברים שנרשמו שם.
8. לכך יש להוסיף את השינויים בגרסת התובע גם בנוגע לאופן התרחשות התאונה. תחילה מסר במשטרה כי נסע בכביש ובא מולו הרכב ופגע בו, תוך שהוא מציין כי מדובר בכביש בו נוסעים "לשני הצדדים". בעדותו בהליך זה סיפר כי רכב על המדרכה הנמוכה וכי הרכב עלה על המדרכה ופגע בו.
9. גם השרטוט שסומן ת/1 ובוצע בידי התובע אינו מתיישב עם גרסתו במשטרה – שם מסר כי הרכב הגיע מולו ואילו כיום מסביר כי הרכב הסתובב ופגע בו.
10. השוני בין גרסאות התובע לאירוע התאונה מכרסם במהימנות שניתן לייחס לתיאוריו. ודוק, אין מדובר בהבדלים מינוריים של גרסאות כי אם בגרסאות שונות בתכלית לאופן התרחשות התאונה – האם היה הולך רגל או רוכב אופניים? האם נסע על המדרכה או על הכביש? האם הרכב פגע בו ממול או מהצד או מאחור?
11. דווקא משום השוני הבולט, מקום בו נמסרת גרסה שונה לחלוטין על ידי הנתבע 1, ניתן היה לצפות כי התובע יעשה כל מאמץ להביא עדים נוספים לתאונה.
12. על אף שמדובר בשעת אחר צהריים ברחוב סואן ובקהל לא מבוטל שהתאסף במקום, לא הביא התובע ולו עד אחד נוסף שיחזק גרסתו לאופן התרחשות התאונה.
13. התובע הסביר כי למקום הגיעו אנשים אך איש לא עזר לו, עד שהגיעו למקום אחיו (אשרף) ורעייתו (סומיה) ולקחו אותו לביתו.
14. התובע לא ידע לזהות איש מהאנשים במקום ולא ידע לנקוב שמות אלא ציין במעורפל "אנשי השכנים שליד משפחת של חאמד" (פרוטוקול עמ' 13 ש' 8).
15. יחד עם זאת, מהודעת התובע במשטרה (נ/3) עולה כי אשתו של דודו היתה במקום (בהמשך מתברר כי מדובר באשה ושמה פאטמה) והיא שהזעיקה את אחיו. יש להניח כי אשה זו ראתה את התאונה ולא ברור מדוע לא הובאה למתן עדות.
16. גרסתו המשתנה והסותרת של התובע, ללא כל עדות או ראיה מסייעת אחרת, פועלת לחובת התובע, אשר לפתחו רובץ נטל ההוכחה.

ה.2. רצף הארועים שלאחר הפגיעה – עדי התביעה

1. כעת נעבור לתמיהות נוספות העולות מגרסת התובע ומגרסתם של העדים מטעמו, אשר גם בהם יש כדי לכרסם במהימנות שניתן לייחס לגרסתו כמכלול.
2. מבין האנשים שהתאספו במקום מתברר כי היו גם כמה ידידים ואף קרובי משפחה של התובע או רעייתו.
3. כך, גב' וחידה שאער, חברתה של אשת התובע, עברה במקום עם רכבה, ראתה התקהלות, נאמר לה כי התובע נדרס, ראתה את התובע יושב על הרצפה ובוכה והתקשרה להודיע על כך לרעייתו, סומיה (ראו עדותה בפרוטוקול עמ' 31). מאחר והיתה מלווה בילדים, לא התעכבה שם. עדה זו אינה יודעת לומר אם התובע נפל או נדרס (שם, בשורה 31). לדבריה, סומיה כבר שמעה על התאונה מאחיו של התובע, אשרף. לדברי וחידה, פאטמה (אשת דודו של התובע) היא חברה שלה וגם אותה ראתה בזירת התאונה.
4. מר אשרף עבד רבו, אחיו של התובע, סיפר כי שמע על התאונה מאשת דודו, פאטמה. לדבריו, ביום התאונה שהה בביתו ולא עבד. פאטמה התקשרה אליו ואמרה לו שראתה כי אחיו, התובע, נדרס ושרוע על הכביש (ראו עדותו בפרוטוקול עמ' 34, שורה 9). אשרף מוסיף כי היה כבר ברכב אותה שעה ותיכנן לנסוע ישר למקום, אלא שסומיה גם היא התקשרה אליו וסיפרה לו על התאונה, לכן הוא חיכה לה ויחד הגיעו שניהם למקום. 
5. הוא מציין כי ראה את התובע שוכב על הרצפה, במקום היו כ 10-15 איש, אך אף אחד לא עזר לו. הוא הרים את התובע, בעזרת סומיה, ולדבריו ראה מיד כי רגלו שבורה, אך לשאלה מדוע לא לקחו אותו מיד לבית חולים השיב כי "אשתו רצתה" (ראו שם בשורה 24).
6. אשרף לא זכר מי האנשים שהיו במקום. לדבריו, ראה את הנתבע 1 , אך לא את מר עלי ביכי. אשרף מספר כי לאחר שהביא את התובע ורעייתו לביתם, עזב את המקום שכן רעייתו אמרה שהיא תיקח אותו לבית החולים.
7. סומיה הגישה תצהיר בו מספרת כי קיבלה טלפון מאדם בשם רביע שריף, חבר ,ולאחר מכן מגב' וחידה שאער, חברה, אשר דיווחו לה שבעלה, התובע, נדרס. לכן, התקשרה לאשרף אשר כבר ידע על כך, אסף אותה ושניהם נסעו יחד למקום.
8. בעדותה מציינת סומיה כי כשהגיעה למקום מצאה את בעלה צועק מכאבים ומנפיחות ברגלו השמאלית. הם הרימו אותו ולקחו אותו הביתה, כאשר הנתבע 1 בא אחריהם.
9. לדבריה, אשרף הביא אותם הביתה ומיד עזב מכיוון שחשב שזה משהו פשוט. גם היא חשבה שמדובר בפגיעה קלה. בהמשך מוסיפה ומספרת כי אשרף כל הזמן הלך וחזר ושאל מה קורה ואם רוצים ללכת לבית חולים, הוא ייקח אותם (ראו בעמ' 40 שורה 12).
10. באתה נשימה מסבירה סומיה כי לא ניגשו מיד לבית חולים מכיוון שהנתבע 1 התחנן שלא יהרסו לו את הבית כי אין לו ביטוח. אולם, כאשר התגברו הכאבים, לא היה מנוס מפניה לבית חולים ולכן לקח אותם רביע לבית החולים בנצרת (ראו עדותה בפרוטוקול עמ' 40-39).
11. גרסאותיהם של אשרף וסומיה תמוהות וזאת בלשון המעטה.
12. לא ברור מדוע מסיע אשרף את סומיה למקום, מבחין כי אחיו סובל משבר ברגלו ובכל זאת מוביל אותו חזרה לביתו, כל זאת מאחר וכך סומיה ביקשה. אף יותר מכך תמוה כיצד אשרף עוזב את השניים בביתם ולשיטתו, לא מתעניין עוד בגורלם. כן לא סביר כי אשרף מגיע למקום התאונה, רואה במקום את הקהל שנאסף ולא מנסה כלל לברר מה קרה לאחיו, כדבריו. קל וחומר כאשר מעדותו עולה כי לא היה שרוי בלחץ של זמן או מתח מיוחד, שהרי באותו יום לא עבד, לא מיהר ולקח את התובע לביתו בלבד ולא לבית חולים או לקבלת כל טיפול רפואי אחר.
13. התנהלותו של אשרף מעוררת תמיהה יתרה בשים לב לעובדה שמהראיות עולה כי התובע אדם החולה במחלת הנפילה וסובל מפיגור שכלי מסוים בגינם נפסקו לו כ 44% נכות עובר לתאונה הנטענת וללא קשר אליה (ראו נ/6). סביר היה להניח כי אשרף, כאח, יגונן על התובע במצב בו נפגע בתאונה ולכל הפחות יבקש לברר מי האחראי לתאונה וכיצד אירעה. בנסיבות ייחודיות אלו דווקא התנהלותו, כפי המתואר בעדותו, מעוררת חוסר אמון.
14. בנוסף, לא סביר כי איש מבני המשפחה אשר נכחו או הגיעו למקום לא טרח לגשת ולצלם או לברר דבר בנוגע לרכב הפוגע, על אף שנראה כי התובע ורעייתו נותרו בביתם לפחות כ - 3 שעות ממועד התרחשות התאונה ועד שהגיעו לבית החולים בנצרת, כך שהיה די והותר זמן לביצוע כל בירור או תיעוד נחוץ. למרות זאת, איש לא טרח לצלם את הרכב הפוגע, לצלם את האופניים שניזוקו או לבצע כל תיעוד רלבנטי אחר בדבר אופן התרחשות התאונה.
15. סימני השאלה בעניין זה מתגברים שעה שהתובע מאשר בעדותו הראשונה במשטרה כי נטל 200 ₪ מהנתבע 1.  לא ברור מלשון הודעתו למה ומדוע ניתן סכום זה, ולא ברור מדוע אין זכר לנושא זה במסגרת תצהיר עדותו הראשית.
16. לכל אלה מתווספת גרסתה הסותרת של סומיה, אשר תחילה מנסה למזער את אופי הפגיעות בהן הבחינו בתחילה ומספרת כי אשרף והיא חשבו שמדובר בעניין פשוט . הגם שהדברים עומדים בסתירה גמורה לעדותו של אשרף (אשר כזכור העיד כי ראה במפורש שבר ברגלו של אחיו), אזי אף אם אקבל עמדתה של סומיה, אם בעניין פשוט עסקינן, מדוע, לגרסתה, אשרף חוזר ומתקשר לאחר מכן בכדי לברר אם יש צורך להסיעם לבית החולים? כיצד מתיישב ההסבר לנזק פעוט לכאורה עם הטענה לפיה לא ניגשו מיד לבית חולים מכיוון שהנתבע 1 התחנן על נפשו לבל יהרסו את ביתו? ולאילו מבין ההסברים יש להאמין?
17. בתשובותיה לב"כ צד ג' 2 מנסה סומיה להסביר חלק מהסתירות בדבריה בכך שכשהגיע הנתבע 1 לביתם הוא אמר שישימו מים וקרח על רגלו של התובע וטען כי לא מדובר בתאונה רצינית וביקש שלא יהרסו לו את הבית. לכן, על אף שהתובע אמנם ביקש להתפנות לבית חולים ממקום התאונה, הרי לאחר שהנתבע 1 שוחח עימו, סירב לנסוע לבית חולים לאחר שהגיעו הביתה (ראו בעמ' 41 שורות 13-19). לא מצאתי בהסבר זה משום מענה מספק לסתירות המהותיות שצוינו לעיל.
18. נקודה נוספת בעניינה של העדה סומיה  - היא אינה מסוגלת לשחזר את מיקומו של התובע כאשר הגיעו לאסוף אותו (פרוטוקול עמ' 40 ש' 9), מציינת כי במקום היו כ 15-20 אנשים, אך בטוחה בוודאות כי מר עלי ביכי לא היה שם וטוענת כי עדותו הינה שקרית. אין ספק כי לא ניתן לצפות מעדה לזכור ניואנסים מפורטים של אירוע שהתרחש כארבע שנים עובר לעדותה. בדיוק מאותה סיבה קשה לקבל אמירות נחרצות, שמקורן באותו מאגר זיכרון עצמו, בנוגע להיעדר נוכחותו של מר ביכי במקום.
19. אשר לאמירה של סומיה לפיה עדותו של מר ביכי שקרית - נזכיר כי העדויות במהלך שמיעת הראיות בתיק נגבו כאשר איש מהעדים האחרים לא נמצא באולם, זאת מפאת סוגיות המהימנות הנחוצות הכרעה. לכן, כאשר נשאלה סומיה כיצד היא יודעת מה מסר מר ביכי בעדותו, אותה תיארה כשקרית, טענה כי לאחר שיצא מעדותו אמר לוחידה שהרים את התובע יחד עם אשרף וזה לא נכון (שם, עמ' 40 ש' 24-26).
20. הסתירות בגרסאותיהם של שני עדי המפתח לאירועים שבסמוך לאחר התאונה גורעים מאמינותה, המוטלת בספק כשלעצמה, של גרסת התובע להתרחשויות.
21. לכך מתווספת העובדה כי גם כאן, חרף העובדה שוחידה מציינת כי ראתה את פאטמה במקום התאונה וגם סומיה ואשרף מציינים כי פאטמה, אשתו של הדוד, היתה עדה לתאונה, הזעיקה את אשרף וגם נמצאה במקום כאשר הגיעו השניים לסייע, לא טרחו לזמנה למתן עדות.
22. כך, לא זומן גם מר רביע שריף, הוא החבר, אשר לטענת התובע וסומיה דיווח לסומיה על התאונה ואף הגיע כדי לקחת את השניים לבית החולים בנצרת. אמנם, הוגשה בקשה להורות על זימונו ואף ניתן צו בהתאם (מיום 12.5.13), אך רביע לא התייצב למתן עדות והתובע לא עמד על שמיעת עדותו.
23. זאת ועוד. סומיה מציינת לראשונה בעדותה, כי היתה בעלת חנות שהיתה עדה לתאונה וכי אף ביקשה ממנה למסור עדות אך זו סירבה מכיוון שמכירה את הנתבע 1 ומאשרת כי הדבר ידוע לבא כוח התובע (בפרוטוקול עמ' 42 ש' 8-15). סומיה לא מסרה את פרטיה ולא ברור מדוע לא נעשה כל ניסיון לזמן עדה זו.

אי הבאת עד רלבנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל הדין שנמנע מהבאתם חושש מעדותו של עד זה ומחשיפתו לחקירה שכנגד. הדבר יוצר הנחה, לרעת אותו צד, לפיה עדותו עלולה לחזק את עמדת הצד שכנגד. ( ראו יעקוב קדמי, על הראיות, חלק שלישי, הדין בראי הפסיקה 1649-1650 (2003) וכן ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נגד מתתיהו פ"ד מה (4) 651; ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ פורסם בנבו, 27.7.08 על האזכורים המופיעים בו לעניין זה).

1. די בסתירות העולות מעדויות התביעה כדי להוות טעם מספיק לדחיית התביעה כבר עתה. אין בידי לקבל עמדת התובע בסיכומיו לפיהם די בסתירות שבגרסאות הנתבעים וצד ג' כדי לחזק ולהוכיח את גרסת התובע. חובת ההוכחה עומדת לפתחו של התובע. משעה שלא עמד בנטל הראייתי להוכחת גרסתו, דין התביעה להידחות אף בלי שתישמע עמדת הנתבעים.

ה.3 ניתוח גרסת הנתבעים

1. על אף האמור, ומעבר לדרוש, אציין כי לא מצאתי בגרסת הנתבעים דבר היכול לחזק את גרסת התובע, אלא דווקא ההיפך מכך.
2. איש מהצדדים לא דאג להציג את מלוא תיק החקירה של המשטרה. הוצגו שלוש הודעות בלבד, כאשר לא ברור האם הן משקפות את מלוא החקירה שהתנהלה או רק חלק ממנה.
3. מהראיות עולה כי הודעת הנתבע 1 נגבתה ביום 24.5.09 שעה 9:04 תחת אזהרה כי הינו חשוד בנהיגה בחוסר זהירות, סטייה מנתיב נסיעה, פגיעה ברוכב אופניים ופציעתו ונהיגה ללא רישיון נהיגה וללא פוליסת ביטוח ורישיון רכב בתוקף (ראו נ/9).
4. אין ספק כי תשובות הנתבע 1 בחקירתו תמוהות וסתמיות ובוודאי שאין בהן את הפירוט המופיע במסגרת תצהירו ועדותו במסגרת הליך זה. כך, הנתבע 1 אינו מסביר בהודעתו למשטרה כי התעניין ברכישת הרכב, הגיע למקום על מנת לראות אותו לאחר שנטל מפתחות באישור בעליו ועסק בבדיקתו בדיוק שעה שהתובע התנגש ברכב עם אופניו.
5. הנתבע 1 מוסר במשטרה גרסה מעומעמת מזו הנמסרת בהליך זה.
6. בחקירתו מוסר כי "הייתי בשפרעם ליד החנות של חליל אבו עגר אני ראיתי שרוכב אופניים יורד בירידה חזקה ואז הוא פוגע בגלגל של האוטו הרנו ואני הייתי עומד ליד האוטו ואז רוכב אופניים נפל והתחיל להגיד שהרגל שלו כואבת ואני הלכתי לעזור לו כי אני מכיר אותו וכולם מכירים אותו ויודעים שהוא קצת לא בסדר והוא משתולל אחר כך באו ולקחו אותו הביתה אני לא יודע מי לקח אותו הביתה ואז בא אליי אשתו של חאלד אבו רבו שהיא מהמשפחה שלי ובקשה ממני כסף כדי לקחת את בעלה רוכב האופניים לבית חולים ולקחו אותו לבית חולים. אחרי יומיים אשתו של רוכב האופניים באה אלי ובקשה שאני אביא לה רכב שיש בו ביטוח וטסט כי ברכב הזה אין ביטוח וטסט אמרתי שלא"
7. במענה לשאלה מה הסיבה שקרתה התאונה מסביר הנתבע 1 כי היתה תנועה רבה בכביש והתובע הגיע בירידה ופגע ברכב. לשאלת החוקר האם נסע ברכב מסביר שאין לו רישיון נהיגה ואינו נוהג מזה שנתיים.
8. במענה לשאלה מה מעשיו ליד הרכב עונה "אני יום יום שם ויושב". רק כאשר החוקר מפנה שאלה ישירה ושואל אם רצה לקנות את הרכב לחלקים מסביר הנתבע 1 כי אמנם חבר של אחיו ביקש ממנו למצוא לו רכב לחלקים ולכן הגיע כדי לבדוק את הרכב. לדבריו, בעודו עומד מרחק מטר מהרכב, התנגש בו התובע כאמור.
9. אמנם, מתעורר ספק בנוגע לגרסת הנתבע 1 , בשים לב לשוני בין תשובותיו לחוקר המשטרה בסמוך לאחר האירוע לעומת העובדות שמוסר בפרוט במסגרת תצהירו ועדותו בהליך זה. יחד עם זאת, השוני בתשובותיו עוסק בעיקרו באי בהירות ביחס לסיבה שבגינה נמצא ליד הרכב- בחקירה הראשונית לא מסר מיוזמתו כי בא לבדוק את הרכב לצורך רכישה, אולם במענה לשאלה הישירה של החוקר משיב כי אמנם בא לבדוק את הרכב עבור חבר. בתצהירו ובעדותו כאן מוסר גרסה מפורטת ומלאה בדבר נסיבות הגעתו לרכב.
10. כך או כך, התמיהות בגרסאותיו אינן מתייחסות לעצם תיאורו את אופן התרחשות התאונה- בעניין זה אין שוני ואין סתירה בין גרסאותיו. נכון הוא, כי לא מסר בהודעתו במשטרה שקיים עד נוסף לאירוע אשר עמד לצידו וכי הנושא הועלה לראשונה בתצהירו מיום 11.2.13. אף על פי כן, לא חל כל שינוי בתיאור שמסר לגבי אופן התרחשות התאונה, לא בעת חקירתו סמוך לאחר התאונה ולא בתצהירו ובעדותו בבית המשפט. הנתבע 1 עקבי בעמדתו לפיה עמד ליד הרכב כאשר הבחין בתובע מגיע במהירות על אופניו ומתנגש ברכב.
11. באשר למוקד הפגיעה ברכב, מסר הנתבע 1 במשטרה כי התובע פגע בגלגל שמאלי קדמי ואילו בעדותו סיפר כי פגע בגלגל ימני קדמי ואף הדגים זאת באופן המתיישב עם כל שאר התיאור המפורט בגרסתו. לטעמי, אין בכך שוני מהותי היורד לשורש גרסתו , שעה שתיאורו הכולל לאופן ההתרחשות בהיר ועקבי כאמור.
12. בנוסף, גרסת הנתבע 1 נתמכת בעדותו של עד חיצוני, מר ביכי עלי, אשר לא הוכח כי יש לו אינטרס כלשהו בהליך זה ומסר עדות בתצהיר ובחקירה המתיישבת עם תיאורו של הנתבע 1 את ארוע התאונה.
13. אמנם, לא ברור מדוע לא סיפר הנתבע 1 מלכתחילה כי עמד ליד הרכב שכן התעניין ברכישתו לחלקים אולם גרסתו זו נתמכת גם בעדותו של צד ג' 2. בנוסף, קיימות סתירות מסוימות בגרסתו בנוגע לאופן בו קיבל את מפתחות הרכב, האם מאשתו של צד ג' 2 או מאחיו, אלא שאינני מוצאת כי יש בסתירות אלה בכדי להעיב על גרסתו העקבית בנוגע לאופן התרחשות התאונה.
14. צד ג' 2 , בעל הרכב, גם הוא נחקר במשטרה  תחת אזהרה ביום 24.5.09 בשעה 8:26 (ראו נ/11) והוא מפרט את העובדות שבידיעתו כך " הייתי בעבודה כל היום מפתחות האוטו היו אצל אח שלי במסעדה ליד הבית בשפרעם הבחור בשם סוהיל חאג עלי בא לקח את המפתחות מאח שלי כי הוא רצה לקנות את האוטו לחלקים לפי משסיפר לי חאג עלי שהמתלונן עבד רבו נסע באופניים ונגע באוטו שלי שהיה עומד בחניה. אשתו של עבד רבו שהיא קרובת משפחה של סוהיל בקשה ממנו כסף ונתן לה 200 שקל וגם בקשה ממנו שיביא משהו עם רכב שיש לו ביטוח וטסט כדי שיוכלו לתבוע את הביטוח אני הבאתי את סוהיל שימסור עדות"
15. צד ג' 2 לא ראה את התאונה, למד על התרחשותה מדברים שמסר לו הנתבע 1 ולמעשה בהקשר זה אין לעדותו ערך ראייתי ממשי. עדותו מחזקת את גרסת הנתבע 1 אך ורק בנסיבות המשניות, היינו בכך שהנתבע 1 אמנם התעניין לרכוש את הרכב לחלקים ולצורך כך ביקש וקיבל את מפתחות הרכב מאת אחיו או רעייתו של צד ג' 2 , תוך אזהרה ברורה שלרכב אין טסט או ביטוח ולכן אסור לנהוג בו.
16. נתתי דעתי לעובדה שגם הנתבע 1 וצד ג' 2 הינם בעלי אינטרס בתוצאות ההליך ואולם עדותם במשטרה סמוך למועד הארוע, עדותו המחזקת של מר ביכי במסגרת מסכת הראיות וגרסתם הבעייתית ורצופת הסתירות של התובע ועדיו מובילים למסקנה כי דין התביעה להידחות.
17. סוף דבר - בנסיבות אלה, על אף שאין ספק כי התובע אמנם נפגע פיזית ביום 17.4.09 עקב אירוע תאונה כלשהו, לא עלה בידו להוכיח כי פגיעות אלו הן תולדה של אירוע תאונת דרכים כזה המתואר על ידו ולכן אין מקום לחייב את הנתבעים באחריות לתאונה ומטבע הדברים אף לא לנזקיה הנטענים.
18. לאור האמור, אין מקום לדון בהיבטים השונים של הנזק הנטען כפועל יוצא מהתאונה.
19. בהתחשב במצבו הרפואי של התובע וכן במצבו הכלכלי הבעייתי, כפי שהוכחו בפניי במסגרת ניהול ההליך בכל הנוגע לסוגיית הנזק, אני מחייבת את התובע בשכר טרחת באי כוח הנתבעים בשיעור מופחת של 2,000 ₪ (כולל מע"מ) לכל צד. מעבר לכך יישא כל צד בהוצאותיו. בהתאמה, ההודעה לצד שלישי נדחית ללא צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ד, 23 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.