פתיח

1. כתב האישום בתיק שלפניי מייחס לנאשם עבירה של העסקת שני עובדים זרים ללא היתר, בניגוד להוראת סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 (להלן: חוק עובדים זרים).

לאחר שקילת טענות הצדדים ועיון בכל חומר הראיות שהוגש לתיק בית הדין, שוכנעתי כי יש לזכות את הנאשם מן העבירה שיוחסה לו בכתב האישום. להלן יפורטו הטעמים לכך.

1. עובדות הרקע:

א. ביום 4.8.04 בוצעה ביקורת של מפקחי משרד התמ"ת באתר בנייה ברח' נתן אלתרמן 3/2 בגן יבנה (להלן: האתר), ונמצאו בה שני עובדים פלסטינים – מר עווד חלה ומר רזק הסי – אשר עסקו בעבודות ריצוף.

ב. לשני העובדים היו היתרי עבודה בישראל בתקופה הרלוונטית, בענף הבניין – ההיתר של מר חלה התייחס למעסיק מר אליהו בוארון, וההיתר של מר הסי התייחס למעסיק מר אליהו אמרילי.

ג. אין חולק כי האתר הינו בבעלותם של מר אביעד גלם, אחיו של הנאשם, ואשתו גב' שרונה גלם.

הראיות שהובאו על ידי המאשימה

1. מר יוסי שבת, מפקח משרד התמ"ת בתקופה הרלוונטית, היה חלק מצוות הביקורת אשר ביצע את הביקורת באתר, והגיש את תיאור המקרה המפרט את העובדות הנקובות בסעיפים 2 א'-ג' לעיל (עמ' 8 לפרוטוקול; ת/2). עוד הגיש את רשימת העובדים, במסגרתה צוינו פרטי העובדים שנמצאו באתר (ת/3), ותמונות שצולמו באתר בזמן הביקורת (ת/4).
2. מר שבת אישר כי לא נכח איש באתר במועד הביקורת, מלבד שני העובדים הפלסטינים, וכי שניהם היו בעלי רישיונות לעבוד בישראל כמפורט לעיל. עוד אישר כי לאחר הביקור באתר פנה למשרדי המועצה המקומית, ושם נמסר לו כי בעלי הנכס בו בוצעה הביקורת הינם אביעד ושרונה גלם; בהתאם, הזמין את מר אביעד גלם (להלן: אביעד) לחקירה (ת/5) – אך הלה לא התייצב ולפיכך גם לא נחקר (הצהרת ב"כ המאשימה בעמ' 10). גם גב' שרונה גלם לא נחקרה, ואף לא הוזמנה כלל למסירת עדות (הצהרת ב"כ המאשימה בעמ' 11).
3. מר ישי פז, מפקח משרד התמ"ת בתקופה הרלוונטית, גבה את הודעתו של מר אליהו בוארון - בעל ההיתר המתייחס לעובד מר עווד חלה - וזו הוגשה בהסכמה (ת/1). מר בוארון ציין בהודעתו את הדברים הבאים:

"חבר בשם אביעד גלם... ביקש שאני יתן לו עובד למספר ימים יומיים שלושה לסיים עבודה שהוא אביעד ביצע ונתתי לו עובד, הוא אסף את הפועל למשך העבודה מביתי והוציא אותו חזרה לכביש בסיום העבודה כדי שההסעות יקחו אותו חזרה לעזה...

אביעד אינו קבלן והוא ואחיו רמי בנו את ביתם בגן יבנה... הוצאתי את החשבונית עבור מספר ימי עבודה של העובד לצורך עבודות תיקונים שהפועל שלי ביצע עבור אביעד...

אביעד הוא לקח ממני רק את הפועל וסיפק לעובד כלים וחומרים וגם אמר לעובד מה לעשות. אני כמובן שילמתי את משכורתו של העובד שלי שכן קיבלתי את הכסף מאביעד".

1. מר בוארון אף זומן להעיד מטעם המאשימה, ומסר כי הינו קבלן בניין במקצועו, ומכיר את הנאשם ואחיו אביעד נוכח היותם שכניו למושב וחברי ילדות שלו. מר בוארון אישר כי האחים גלם בנו בתים בגן יבנה, ובשלב מסוים "ביקשו פועל לצורך סיום פינישים בבית" (עמ' 12). בהתאם, העמיד לרשותם את מר עווד חלה, עובד פלסטיני אשר עבד עבורו ברישיון בעבודות בניין, לכיומיים-שלושה של עבודה, וכנגד כך "הוצאתי להם חשבוניות על ימי עבודה" (שם).
2. כאשר התבקש מר בוארון לפרט, העיד כי "אביעד פנה אלי לבקש פועל, הסביר לי מה הוא צריך לעשות שם בבית, שהוא צריך לעשות תיקוני פנלים, תיקוני טיח, ממש הסיום של העבודה של הבית – נתתי לו את הפועל והוא לקח את הפועל מהבית שלי, הפועלים מגיעים אלי הביתה כל בוקר. ומשם הוא לקח אותו והסביר לו מה לעשות" (עמ' 12). מר בוארון הדגיש כי "העסק שלי היה עם אביעד. מה עשו ביניהם אני לא יודע" (עמ' 13), והגיש את החשבונית כפי שהוצאה על ידו בזמנו, על שם אביעד כלקוח ואשר נמסרה על ידו לאביעד (ת/6).

בחקירתו הנגדית אישר מר בוארון כי אביעד - ולא הנאשם - הוא שפנה אליו לבקש עובד; הוא שלקח את העובד מביתו מדי בוקר והחזירו בסיום יום העבודה; הוא ששילם לו עבור העבודה שבוצעה; והוא שקיבל את החשבונית בגין כך (עמ' 13). כאשר נשאל מדוע, אם כך, ציין בתחילת דבריו כי האחים גלם "ביקשו פועל", הסביר כי פגש בשניהם יחד בבית הכנסת, וכי הנאשם נכח בשיחה בזמן שאחיו ביקש את הפועל (עמ' 14).

1. בנוסף הוגשה בהסכמה הודעתו של הנאשם (ת/7), מיום 27.12.05, במסגרתה מסר את הדברים הבאים:

"אני ואחי אביעד גלם בונים שני (כך במקור – ס.ד.מ) וילות ברחוב נתן אלתרמן בגן יבנה. הסיבה שאני הגעתי למסור עדות ולא אחי אביעד היא שאני מנהל את כל הבנייה של שני הבתים ואני מטפל בכל נושא הבנייה של שני הוילות שלי ושל אחי אביעד...

הבית שלי ושל אביעד היה בזמן הביקורת שלכם בתאריך 4.8.04 בשלבי גמר, אחרי ריצוף וטיח. היינו צריכים לעשות קצת תיקוני טיח וריצוף בבית של אביעד וגם בבית שלי. לצורך ביצוע תיקוני הטיח והריצוף ביקשתי מחבר שלי שקוראים לו בוארון אליהו את העובד הפלסטיני שלו, שיעזור לי. אליהו נתן לי את העובד שלו לשלושה ימי עבודה ואני שילמתי לאליהו אלף ₪ + המע"מ סה"כ 1,170 ₪...

בקשר לעובד הפלסטיני השני שהיה באתר ושרשום ע"ש אמסילי אליהו, הוא גם חבר שלי שעבד בזמן הביקורת בבית קרוב לבתים שלי ושל אביעד אני באותו יום ביקשתי ממנו מאסמילי אליהו את הפועל שלו לכמה שעות כדי שיעזור לפועל השני והוא אמסילי נתן לי את הפועל ללא תשלום...".

בהמשך הדברים זיהה הנאשם את תמונתו של מר עווד חלה כ"עובד שרשום ע"ש בוארון אליהו", ואת תמונתו של העובד השני לא זיהה. עוד ציין כי "אני נתתי להם את כלי העבודה ואת חומרי העבודה ואני נתתי להם את הוראות העבודה מה לעשות וכיצד" – אך דברים אלו נרשמו לאחר שנשאל על חלקם של מר בוארון ומר אמסילי בבנייה, ולאו דווקא על חלקו שלו להבדיל מחלקו של אחיו. ראוי לציין כי לנאשם לא נמסר טרם גביית הודעתו על זכותו להיוועץ בעורך דין טרם מסירת גרסתו.

1. המאשימה הגישה, בנוסף, שתי תעודות עובד ציבור של מר קאסם הינו, מתאם תעסוקה במת"ק ארז (ת/10-ת/11), בהן נרשם – לגבי העובדים שנמצאו באתר במועד הביקורת – כי "לא וודאי אם היה רישיון עבודה בתוקף בישראל בתאריך 4.8.04".

גרסת הנאשם

1. הנאשם העיד כי הוא ואחיו אביעד היו ועודם שותפים בעסק משפחתי, שעוסק בבנייה לענפי הלול והתעשייה. בשנת 2004 בנה - ללא קשר לעסק - בית פרטי ברח' נתן אלתרמן 9 בגן יבנה, ובמקביל לכך בנה אחיו בית פרטי ברח' נתן אלתרמן 3/2 באותו ישוב. הנאשם ציין כי הוא שעסק ברישוי שני הבתים ובתשלום האגרות, אך "בגדול כל אחד מאיתנו בנה את הבית שלו ועזרנו אחד לשני..." (עמ' 16). במקום אחר הסביר כי הוא שטיפל ב"נושא הניירת" אך "בנושא הבנייה בפועל כל אחד טיפל במבנה שלו והוא אפילו יותר ממני, אני מטפל בנושא המנהלות והוא בד"כ בעבודות, גם היום זה כך בעבודה שלנו" (עמ' 20).
2. הנאשם הדגיש כי הביקורת בוצעה בביתו של אחיו, ובו נמצאו שני העובדים הפלסטינים (עמ' 21). לדבריו, אחיו אביעד הוא שהשאיל עובד ממר אליהו בוארון לצורך ביצוע עבודות בביתו שלו (של האח), והוא ששילם למר בוארון על כך (עמ' 17). אחיו אביעד הוא אף זה שהשאיל עובד נוסף ממר אליהו אמסילי (שם), כאשר הוא עצמו לא היה מעורב בהשאלת העובדים או בהעסקתם (עמ' 21).
3. הנאשם נשאל האם העבודות שבוצעו בשני הבתים, שלו ושל אחיו, לא היו זהות, והשיב כי "לא זוכר עכשיו לגבי שנת 2004, אבל הגיוני שכן" (עמ' 19). כאשר נשאל אם העובדים שנמצאו עובדים אצל אחיו עבדו גם עבורו בביצוע אותן עבודות, השיב כי "הפועלים הספציפיים האלה לא עבדו אצלי בוודאות... לדוגמא מי שעשה את הטיח עשה אותו טיח לשנינו. לגבי הפועלים הספציפיים האלה שאביעד לקח לתיקונים – הם עבדו רק אצלו ולא אצלי, זה בוודאות" (עמ' 20).
4. הנאשם הבהיר כי כלל לא זומן למסור עדות במשרדי התמ"ת, אלא אחיו. עם זאת, היה בבאר שבע במועד בו התבקש אחיו להגיע למסירת עדות, ולכן הגיע במקומו ומסר עדות בשם אחיו (עמ' 16) – תוך שהעביר לצורך כך למחרת טופס ייפוי כוח (ת/13). הנאשם הדגיש כי גם תוכן הדברים נמסר על ידו לחוקר "בשם אביעד... אמרתי את הדברים בשמו" (עמ' 17), וכי כלל לא הבין כי מדובר בנטילת אחריות פלילית על כתפיו. עוד הוסיף כי מייד כאשר הבין את משמעות הדברים, לאחר שהוטל עליו צו עיקול על ידי המרכז לגביית קנסות, פנה בכתב - עוד ביום 11.2.07 - בבקשה לביטול הקנס המנהלי, והבהיר כי אין לו כל קשר להעסקת העובדים ומדובר בבית שנבנה על ידי אחיו אביעד (נ/1).
5. מר אביעד גלם, אחיו של הנאשם, אישר כי הוא ואחיו עובדים יחד משך שנים רבות, ובנו במקביל שני בתים פרטיים בגן יבנה בשנת 2004. אביעד אישר כי הביקורת נעשתה בביתו, וכי ביתו של אחיו נמצא "שלושה בתים ממני בהמשך הרחוב" (עמ' 22). לדבריו, אחיו אמנם היה אחראי על ה"ניירת" דוגמת "הזמנות, אדריכלים וכו'" (שם), אך הוא עצמו היה עם הפועלים בשטח – לרבות סמוך טרם מועד הביקורת ו"קפצתי להביא להם חומרים או משהו" (עמ' 24).
6. אביעד הסביר, לגבי העובדים הפלסטינים שנמצאו באתר, כי אחד מהם הינו פועל שהושאל ממר אליהו בוארון, ובגין עבודתו שילם למר בוארון כנגד חשבונית (ת/6), בעוד שהעובד השני "עבד אצלי שעתיים שלוש משהו כזה. הוא עבד אצל איזה שהוא קבלן באזור ולקחתי אותו ממנו. ביקשתי ממנו פועל ולאחר שעתיים שהחזרתי לו את הפועל הוא גם תשלום לא רצה ואמר "לא נורא"" (עמ' 23). אביעד הדגיש כי הוא ש"הבאתי פיזית את הפועל מבוארון", הנחה אותו אילו עבודות לבצע ונתן לו את כלי העבודה והחומרים (עמ' 24).
7. אביעד אישר כי קיבל זימון לחקירה במשרדי התמ"ת, אך מעולם לא הגיע אלא שלח את אחיו במקומו. לדבריו, "נתתי לו את יפוי הכוח שידבר במקומי והוא היה מודע לכל מה שהיה" (עמ' 23), אם כי "לא נראה לי שהוא היה איתם (עם הפועלים – ס.ד.מ) גם בשטח, לא זוכר, אבל לא נראה לי" (עמ' 24).

הכרעה

1. סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים, בנוסחו בתקופה הרלוונטית, הגדיר העסקה של עובד זר כעבירה פלילית, ככל שהעובד הזר "אינו רשאי לעבוד בישראל מכוח חוק הכניסה לישראל והתקנות לפיו" (סעיף 2(א)(1)), או ככל שהעסקת העובד הזר נעשתה "בניגוד להוראות סעיף 1 י"ג" (סעיף 2(א)(2)). סעיף 1 י"ג(א) לחוק, בנוסחו דאז, קבע כי "לא יקבל אדם עובד זר לעבודה, אלא אם כן התיר הממונה בכתב את העסקתו של העובד הזר אצל אותו מעביד, ובהתאם לתנאי ההיתר...".
2. המאשימה ניסתה להוכיח, באמצעות תעודות עובד הציבור החתומות על ידי מר קאסם הינו, כי לעובדים שנמצאו באתר במועד הביקורת לא היה היתר לעבוד אצל הנאשם או אחיו במועד הרלוונטי. עם זאת, שתי תעודות עובד הציבור שהוגשו אינן ברורות, וכל שנרשם בהן הוא כי "לא וודאי אם היה רישיון עבודה בתוקף בישראל בתאריך 4.8.04". לטעמי אין מדובר בתעודות עובד ציבור שניתן להגישן בהליך פלילי כראיה יחידה שאמורה להוכיח את מעמדם של העובדים, והיה על המאשימה לערוך בירור מעמיק יותר בקשר לכך טרם הגשת כתב האישום (במאמר מוסגר אציין כי ברשימת העובדים ת/3 אמנם צוינו שמות הקבלנים בעלי ההיתרים להעסקת העובדים, אך לא ברור מכוח מה נרשמו הדברים ואין בכך כדי להוות ראיה מספקת למעמד העובדים).

לא נשמט מעיני כי הנאשם הודה - גם אם בעקיפין - כי לעובדים לא היה היתר עבודה אצלו במועד הביקורת, אך במקביל לכך טען כי כלל לא העסיק את העובדים, וכי גם אחיו - אצלו בוצעו העבודות - לא העסיקם אלא שכר את שירותי הקבלנים אצלם עבדו מכוח היתרים כחוק. קיימת לפיכך בעייתיות למאשימה כבר בהתייחס לשאלה אם אכן מדובר בעובדים זרים שהועסקו "שלא על פי היתר כדין", ועם זאת נוכח מסקנתי להלן – אין בכוונתי לקבוע מסמרות בקשר לכך.

1. בעייתיות נוספת נוגעת להגדרת ה"אתר" בו בוצעה הביקורת, ובו נמצאו העובדים. בכתב האישום מצוין כי "הנאשם היה במועד הרלוונטי לכתב האישום בעליו של בית בשלבי בנייה ברחוב נתן אלתרמן בגן יבנה, בשכנות לאחיו אביעד גלם (להלן: האתר)", וכי העובדים נמצאו "במסגרת ביקורת שערכו מפקחים באתר" (ההדגשות אינן במקור). היינו, כתב האישום מתייחס לביקורת שנערכה כביכול בביתו של הנאשם עצמו, ולא בביתו של אחיו.
2. בסיכומיה מאשרת המאשימה כי "אין חולק כי העובדים ביצעו את העבודה בבית אחיו של הנאשם" (ההדגשה אינה במקור), וטוענת כי העבירה מיוחסת לנאשם לא כבעלים של הנכס או מחזיק בו אלא מעצם הודאתו בפני החוקר כי הוא שהעסיק את העובדים, ולחלופין מעצם היותו מעסיק במשותף של העובדים יחד עם אחיו.

עם זאת, כתב האישום אינו מייחס לנאשם העסקה של עובדים שביצעו עבודות בבית אחיו, אלא אחריות ישירה לעובדים שנמצאו בביתו שלו – הגם שהוברר בדיון ההוכחות כי העובדים נמצאו בבית האח, וכי מדובר בשני בתים נפרדים העומדים כל אחד בפני עצמו ואף אינם צמודים זה לזה. גם הקונסטרוקציה המשפטית של "העסקה במשותף" לא מופיעה כלל בכתב האישום, ועלתה לראשונה במסגרת הסיכומים. לאור זאת, ממילא לא ניתן להרשיע את הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, והינה העסקת עובדים זרים בביתו שלו; עם זאת כיוון שהנאשם בהגינותו לא "נתפס" לטעות זו של המאשימה, ונוכח מסקנתי להלן, אין צורך כי אקבע מסמרות בקשר לכך.

1. טענת ההגנה העיקרית של הנאשם הינה כי הוא עצמו כלל לא "העביד" את העובדים בבית אחיו במועד הביקורת – אלא אחיו, או לחלופין הקבלנים שהשאילו אותם לאחיו לצורך ביצוע העבודות. הנאשם מדגיש בהקשר זה כי הוא אינו הבעלים של האתר בו נמצאו העובדים, אינו המחזיק שלו, לא ביצע בו עבודות כקבלן – וכל שעשה הוא לסייע לאחיו מעת לעת בביצוע עבודות הבנייה, כפי שאחיו סייע לו בעבודות הבנייה של ביתו שלו, וכאשר סיועו לא כלל קשר כלשהו להעסקת העובדים שנמצאו במועד הביקורת.

תמיכה לדברים אלו ניתן למצוא בעדותו של האח אביעד – שלא נסתרה; בעדותו של עד המאשימה מר אליהו בוארון – שהפנה לאביעד בלבד הן בחקירתו במשרדי התמ"ת בשנת 2005 והן בעדותו בבית הדין; ובחשבונית שהוצאה לאביעד עוד בשנת 2004.

1. המאשימה מודעת לראיות דלעיל ולכן מסתמכת, אך ורק, על הודעתו של הנאשם כפי שנמסרה לחוקר בשנת 2005 – בה אמר הנאשם כי הוא שהיה אחראי על הבנייה של שני הבתים (שלו ושל אחיו), וכי הוא שיצר את הקשר עם הקבלנים לצורך שכירת שירותיהם של העובדים שנמצאו באתר. כפי שעולה מהפירוט לעיל, הנאשם חזר בו מדברים אלו במהלך עדותו, והסביר כי אמר את הדברים בשם אחיו אביעד ומבלי שהבין כי הינו נוטל על עצמו בדרך זו אחריות פלילית.

גם אם נותרו סימני שאלה מדוע התייצב הנאשם במשרדי התמ"ת במקום אחיו ומדוע נטל על עצמו את העסקת העובדים – התרשמתי כי הסברו של הנאשם לכך הינו סביר ואותנטי, וכי יש להעדיף את גרסתו הנוכחית על פני גרסתו המקורית.

1. שוכנעתי כאמור שכן עדויותיהם של הנאשם ואחיו היו אמינות ולא נסתרו, ועלה מהן כי האחים רגילים לעבוד יחד כאשר הנאשם הוא שמייצגם דרך כלל - ולרבות בכל הנוגע לבניית בתיהם הפרטיים - כלפי חוץ, ולכן הנאשם הוא שמסר את הדברים למשרד התמ"ת בשם אחיו. הנאשם הסביר לחוקר כי הוא שהגיע למסור עדות שכן הוא שמטפל בנושאים הקשורים לשני הבתים, ואין בכך סתירה חזיתית להסברו הנוכחי. בהמשך הסביר הנאשם כיצד הגיעו שני העובדים הפלסטינים לביתו של אחיו – דרך הקבלנים מר בוארון ומר אמסילי – כאשר אמנם אמר כי הוא שדאג להבאתם ונתן להם את הנחיות העבודה, אך שוכנעתי כי התכוון בכך לאחיו וכי ראה עצמו כמדבר בשמו (בפרט כאשר השאלות בחקירתו כוונו לחלוקת האחריות בינו לבין הקבלנים, ולאו דווקא בינו לבין אחיו).

הנאשם אף הבהיר למאשימה - כבר בחודש ינואר 2007, במכתב רשמי של בא כוחו דאז ומייד לאחר שנחשף לקנס שהוטל עליו - כי האתר אינו שלו וכי לא העסיק את העובדים, תוך הפנייתם המפורשת לאחיו אביעד; באותו שלב ניתן היה עדיין להגיש כתב אישום כנגד אביעד, אך המאשימה בחרה להתעלם מהדברים.

1. מעבר לצורך אוסיף כי גם אם הייתי מקנה משקל להודעתו המקורית של הנאשם, להבדיל מהסברו הנוכחי – ממילא לא ניתן היה להסתפק בה, שכן להודאת נאשם נדרש "דבר מה נוסף" (ע"פ 33/10 סימון ביטון – מדינת ישראל, מיום 23.11.10) – שלא היה במקרה זה. אזכיר, כי הנאשם כלל לא היה באתר במועד הביקורת, ואין כל מסמך או עדות המאמתים את "הודאתו"; המאשימה אף כלל לא הפנתה ל"דבר מה" כלשהו בסיכומיה.
2. סוף דבר – נוכח כל האמור לעיל, הנאשם מזוכה מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

ניתנה היום, ט"ו אב תשע"ג , 22 יולי 2013, בהעדר הצדדים