לפניי שתי תביעות שהדיון בהן אוחד, שעניינן מחלוקות כספיות ביחס להתקשרויות בין הצדדים לביצוע עבודות נגרות במספר פרויקטים של בניה.

תמצית הרקע הכללי:

1. חברת שג'ראוי - ליבוביץ בניה בע"מ, התובעת בת.א 13696-03-10 והנתבעת בת.א 33775-05-10, הינה חברת בניה העוסקת בין היתר בעבודות בניין לשימור. להלן תכונה היא למען הנוחות – התובעת. חברת נ.ס.ח.ב נגריית השימור והריהוט בע"מ, הנתבעת בת.א 13696-03-10 והתובעת בת.א 33775-05-10, היא חברה שעיסוקה עבודות נגרות לשימור. להלן תכונה היא למען הנוחות – הנתבעת.
2. במועדים שונים התקשרו הצדדים בהסכמים לביצוע עבודות נגרות בארבעה פרויקטים שונים לבניה בתל-אביב; פרוייקט ברחוב קרל נטר (להלן – פרויקט קרל נטר), פרויקט ברחוב בלפור 44 (להלן – פרויקט בלפור), פרויקט ברחוב נחמני 23 (להלן – פרויקט נחמני) ובפרויקט ברח' מילצ'ט 23 (להלן – פרויקט מילצ'ט).
3. ביסוד התביעות דנן מחלוקות כספיות שהתעוררו בקשר לביצוע הפרויקטים הנ"ל ולנסיבות סיום ההתקשרות של חלקם.
4. בתמצית יצויין, כי העבודה בפרויקטים קרל נטור ובלפור הושלמה על-ידי הנתבעת. פרויקטים אלה נכללים בתביעת הנתבעת בלבד, הטוענת כי נותרה יתרה כספית המגיעה לה מהתובעת שלא שולמה.

ביחס לפרויקט נחמני התעוררו מחלוקות בין הצדדים במהלך ביצוע העבודות, ובסופו של יום עזבה הנתבעת את האתר בטרם סיום העבודות וזאת לטענתה לאחר שלא שולמו לה תשלומים המגיעים לה. בעניין זה מעלה כל אחד מהצדדים טענות באשר להפרת ההסכם ע"י הצד השני וטוען לנזקים שנגרמו לו עקב כך.

אשר לפרויקט מילצ'ט, לאחר "פיצוץ" היחסים בין הצדדים בפרויקט נחמני הודיעה התובעת לנתבעת על ביטול ההתקשרות ביחס לפרויקט מילצ'ט. גם בקשר לכך טוען כל אחד מהצדדים לחבות הצד השני בשל הפרת ההסכם והנזקים שהוסבו עקב כך.

1. מאחר שענייננו בהתקשרויות שונות שכל אחת מהן עומדת לעצמה, אדון להלן במחלוקות בין הצדדים ביחס לכל פרויקט בנפרד.
2. בטרם דיון לגופם של דברים אציין כי תביעת התובעת הוגשה אף נגד מנהלה של הנתבעת, מר נימר סאיג חליל (להלן – נימר). מתוך בקשה שהגישה הנתבעת בשלב מאוחר של ההליך לעניין מתן פטור/דחיה בתשלום האגרה, התברר כי מנהל הנתבעת נמצא בהליך של פשיטת רגל וניתן לגביו צו כינוס (תיק פש"ר 28611-10-12). בנסיבות אלה, ומשלא נטען כי ניתן אישור לכך מבית המשפט של פשיטת הרגל, ברי כי אין לקבל בשלב זה את התביעה האישית כנגדו. לפיכך אף אינני רואה צורך להידרש לטענות שהעלתה התובעת באשר להברחת נכסים ע"י הנתבע כסיס לחיובו האישי. אעיר עם זאת, לגופם של דברים, כי הנתבע חתם על ערבות אישית ביחס לפרויקט העיקרי עליו נסבה תביעת התובעת, פרויקט נחמני, ערבות שנגד תוקפה לא נטען דבר. גם מן הטעם האמור אין צורך ואין טעם לדון בטענת הברחת הנכסים, ומכל מקום הדיון בעניין זה מתייתר נוכח הכרעתי לגופה של המחלוקת בין הצדדים כפי שתפורט להלן.
3. אציין עוד בגדר הערה מקדימה, כי במהלך ניהול ההליך פנו הצדדים מספר פעמים להליכי גישור, בניסיון לפתור את המחלוקות ביניהם, ולצורך כך ניתנו להם אורכות חוזרות, אולם בסופו של יום לא השכילו להגיע להסכמה כלשהי ולפיכך המחלוקת תוכרע לגופה.

פרויקט קרל נטר ופרויקט בלפור.

8. פרויקטים אלה הם הראשונים לגביהם התקשרו הצדדים מבין הפרויקטים מושא התביעה. ההתקשרות לגבי פרויקט קרל נטר היא מיום 23.09.2006 (נספח א' לתצהיר נימר). ביחס לפרויקט בלפור לא הוצג הסכם בכתב, אולם מהראיות עולה כי העבודות בו בוצעו במהלך שנת 2007.

9. כפי שצוין לעיל, בפרויקטים אלה עוסקת רק תביעת הנתבעת. לטענת הנתבעת, התובעת נותרה חייבת לה סך של 75,000 ₪ בגין פרויקט קרל נטר וסך של 60,000 ₪ בגין פרויקט בלפור.

10. עיון בכלול הראיות והעדויות שנשמעו מעלה כי תביעות אלה של הנתבעת לא הוכחו ולפיכך דינן להידחות.

11. ראשית לכל הנתבעת לא הציגה תשתית ראייתית שיש בה לתמוך בטענה בדבר יתרת חוב כלשהי שלא שולמה ובדבר שיעורה. ביחס ליתרת החוב הנטענת עבור פרויקט קרל נטר לא הוצגו חשבונית או מסמך אחר כלשהו שיש בו לבסס את הטענה. ביחס לפרויקט בלפור הוצגה חשבונית שמספרה 0006 מיום 20.7.08 על סכום של 35,793 ₪, בעוד הנתבעת טוענת כאמור כי התמורה המגיעה לה היא בסך 60,000 ₪, מבלי שניתן הסבר לפער האמור. טענות הנתבעת בהקשר זה מתאפיינות בחסר ראייתי בסיסי.

12. התובעת, מנגד, צירפה העתק כרטסת הנהלת חשבונות ע"ש הנתבעת המתנהלת אצלה, ממנה לא עולה כי קיימת יתרת חובה לטובת הנתבעת (ת/1). לצד זאת הציגה מסמכים בהם פירוט של קיזוזים שבוצעו על-ידה במסגרת ההתחשבנות הכוללת בין הצדדים. הקיזוזים בהם מדובר הם תולדה של המתכונת בה פעלו הצדדים, לפיה התובעת שילמה ישירות לספקים שעבדו עם הנתבעת. זאת, בשל קשיים כספיים שבהם היתה נתונה הנתבעת (ר' תצהיר מר רובר שג'ראוי מנהל התובעת (להלן – רוביר), נספח ב/3). לעניין זה צירפה הנתבעת את מסמכי החשבונות הסופיים שערכה ביחס לפרויקטים הנ"ל הכוללים את סכומי הקיזוזים, כרטסת הנה"ח של חלק מאותם ספקים אצלה וחשבוניות שהוצאו ע"י ספקים כאמור. הנתבעת טוענת לאי-תקינות המסמכים האמורים, נוכח העובדה כי במסגרת הכרטסת אין ביטוי לפעולות הקיזוזים שבוצעו. מנהל התובעת, רוביר, נשאל בעניין זה בחקירתו, והסביר כי עקב קשיים בתשלומים מצד הנתבעת לספקיה שלה, התובעת הסכימה לשלם ישירות לאותם ספקים. עוד העיד כי תשלומים אלה לא פורטו בכרטסת הנה"ח של הנתבעת אלא בכרטסת של אותם ספקים. ההתחשבנות מול הנתבעת באמצעות קיזוז התשלומים מהתמורה הסופית, נעשתה מסמך נפרד שהוצג (עמ' 10, 21-30). יודגש כי מנהל הנתבעת אישר בעדותו כי זו אכן היתה מתכונת הפעולה של הצדדים, קרי, כי התובעת שילמה ישירות לספקיו שלו ולאחר מכן בוצעו קיזוזים בהתחשבנות של התובעת מולו (עמ' 598, ש' 21-30). נוכח הודאה זאת, סבורני כי אין בתהיות שהעלתה הנתבעת באשר לכך שהקיזוזים לא נרשמו בכרטסת על שמה המתנהלת אצל התובעת, כדי לשמוט את הבסיס תחת טענות התובעת בעניין זה.

13. הנתבעת מעלה טענות נגד אמינות הקיזוזים שביצעה התובעת כפי שעלו מהמסמכים שהציגה התובעת. סבורני כי אף בטענות אלה אין כדי להניח תשתית מבוססת דיה לקבלת תביעת הנתבעת. כפי שצויין, התובעת הציגה מסמכים לעניין קיזוזים שבוצעו על-ידה לרבות כרטסות ספקים. אכן, עיון בקיזוזים שנערכו על-ידי התובעת מעלה אי-בהירויות שונות. כך, למשל, עבור הספק "נסייר אוסאמה צביעת רהיטים", שולם ע"י התובעת לפי הכרטסת שצורפה סך 4,620 ₪ (כולל מע"מ) אולם קוזז מהנתבעים סך 7,273 ₪. רוביר נשאל בחקירתו בעניין זה ולא היה בפיו מענה מניח את הדעת (עמ' 11, ש' 14-23). כמו-כן בוצע קיזוז עבור תשלום לספק "סילמאן חמודה" בסך 25,000 ₪ בגין אתר נחמני, בעד שעפ"י עדות הנ"ל (שזומן מטעם הנתבעת) הוא עבד באתר בלפור ושולם לו עבור צביעת 9 דלתות של סך 1,200 ₪ פר דלת (10,800 ₪). גם ביחס לקיזוזים אחרים שבוצעו קיימות תהיות בשל אי-התאמה בין הפירוט בכרטסות הספקים/חשבוניות לבין סכומי הקיזוזים, אם כי יש לציין כי ביחס למרביתם סכומי הקיזוז הינם נמוכים מהסכומים המפורטים בכרטסות (דהיינו, קוזז מהנתבעת פחות מהתשלום שנרשם לזכות הספק).

על-אף האמור, סבורני כי אין בדברים כדי להניח תשתית מספקת לקבלת תביעת הנתבעת. כפי שכבר צויין, הנתבעת הודתה במפורש כי התובעת נהגה לשלם ישירות לספקיה, וכי הוסכם בין הצדדים על קיזוז התשלומים הנ"ל מהתמורה לנתבעת וכך נעשה. אין חולק אפוא כי התובעת היתה זכאית לקזז מהנתבעת תשלומים ששולמו על-ידה ישירות לספקי הנתבעת, דהיינו היא פעלה במתכונת שכשלעצמה איננה במחלוקת. חרף אי-הבהירות ביחס לחלק מפרטי ההתחשבנויות בין הצדדים בהקשר זה, הרי שהנתבעת מצידה לא הציגה תשתית ראייתית ממשית, ובכלל זה תחשיב מכל סוג, על מנת לבסס את טענתה בדבר יתרת זכות המגיעה לה במסגרת אותה התחשבנות. טענותיה בהקשר זה הן כוללניות וגורפות ואינן מפרטות תחשיב חלופי לזה שערכה הנתבעת. לא די לעניין זה להצביע על תהיה באשר לקיזוז כזה או אחר מתוך המכלול שבוצע, מבלי להציג את תמונת ההתחשבנות הכוללת ביחסי הצדדים נוכח המתכונת המוסכמת לפיה פעלו, לשיטת הנתבעת עצמה, ומבלי להסביר את המקור לטענותיה בדבר יתרת זכות העומדת לה שיטתה. למותר לציין כי הנתבעת – לצורך תביעתה שלה, היא הנושאת בנטל ההוכחה של טענותיה הן לעניין קיום יתרת חוב והן לעניין שיעורה המדויק. בנטל זה לא עמדה היא.

14. המסקנה היא כי דין תביעת הנתבעת באשר ליתרת תשלום עבור עבודות שביצעה בפרויקטים בקרל נטר ובלפור, להידחות.

פרויקט נחמני:

15. ההסכם בין הצדדים בגין העבודה באתר זה נחתם ביום 12.04.2008 (נספח א2 לתצהיר רוביר). אין חולק כי הנתבעת החלה בביצוע העבודות בפרויקט וסיימה חלק לא מבוטל מהן (אף שהצדדים חלוקים באשר לשיעור העבודות שבוצעו). אף אין חולק כי במהלך הביצוע (השלב המדויק שנוי במחלוקת), ולאחר שבין הצדדים התעוררו מחלוקות שונות עליהן אעמוד להלן, הפסיקה הנתבעת את העבודה ועזבה את האתר.

16. המחלוקת בין הצדדים הינה בדבר הנסיבות שהובילו לסיום העבודה ודה-פקטו לסיום ההתקשרות. התובעת טוענת כי הנתבעת הפרה את ההסכם, בכך שאיחרה בביצוע העבודות ביחס למועד שנקבע בהסכם, ולאחר מכן הפסיקה את העבודות ועזבה את האתר. הנתבעת מנגד טוענת כי התובעת היא שהפרה את ההסכם, בכך שלא שילמה לה במועד עבור עבודתה ועקב כך הפסיקה בדין את ביצוע העבודות.

17. אדון תחילה בטענת התובעת בדבר הפרת ההסכם בשל אי-עמידה בלוח הזמנים שנקבע בו. התובעת טוענת כי הנתבעת הפרה את ההסכם ולא עמדה בלוחות הזמנים להם התחייבה בהסכם (נספח ג' להסכם, נספח א2 לתצהיר רוביר). לטענתה, הנתבעת לא השלימה את העבודות על פי הוראות מנהל הפרויקט והפיקוח וכל הזמן הייתה בפיגור בייצור ואספקת המוצרים תוך שלוח הזמנים הופר על-ידה בשיטתיות.

הנתבעת טוענת, מאידך, כי העיכובים בלוח הזמנים נבעו מאי-השלמת עבודות שלא היו באחריותה אשר סבבו את עבודות הנגרות ולא אפשרו השלמתן. כך, הנתבעת לא יכלה להתקין את הדלתות בטרם בוצע ריצוף ונלקחו מידות, ביחס לחלונות טענה כי לא ניתן היה להתקינם כל עוד לא הושלמו עבודות הטיוח ובטרם הוסרו הפיגומים שהקשו על התקנת תריסי הכנפיים שנפתחו כלפי חוץ.

18. הנתבעת העידה מטעמה את מר ג'רייס מנסור (אשר עבד אצל התובעת כמנהל עבודה בפרויקט נחמני (עמ' 40, ש' 8-9, ש' 25-26). העד אישר בעדותו כי הנתבעת לא עמדה בלוחות הזמנים שהוסכמו (עמ' 40, ש' 25; עמ' 43, ש' 20), עם זאת, תמך הוא בגרסת הנתבעת לפיה בחלק מהמקרים האתר לא היה ערוך לקבלת הפריטים שהוכנו על ידי הנתבעת (עמ' 41, ש' 8-9). עוד העיד כי הנתבעת התבקשה להתקין את הדלתות לפני הריצוף ולאחר הריצוף יבצעו התאמה של הדלת למידות הריצוף וכי הייתה מחלוקת בעניין זה, שכן הנתבעת סברה שיש להמתין עד לגמר הריצוף ואילו התובעת רצתה התקנה מידית של הדלתות. לדבריו, שתי הדרכים אפשריות ומקובלות (עמ' 42, ש' 4-12).

19. אין מחלוקת כי חל עיכוב בלוחות הזמנים ביחס למועד המקורי שנקבע בהסכם, לפיו היה על הנתבעת לסיים את העבודות עד ליום 10.04.2009. אולם עולה מהראיות כי במועד מאוחר יותר הוסכם ע"י שני הצדדים כי מועד ביצוע העבודות יוארך עד לסוף חודש 12/2009 (סעיף 10 לתצהיר רוביר). יוצא אפוא כי המועד המקורי שנקבע הוארך בהסכמה הדדית. הדבר מתקשר למהותו של הפרויקט בו מדובר, פרויקט של בניה במבנה לשימור. לעניין זה עלה מעדותו של מר ג'רייס מנסור הנ"ל, שהוא גורם אובייקטיבי במחלוקת האקטואלית בין הצדדים, שמדובר בפרויקט ייחודי ומורכב לגביו יש קושי בקביעת לוח זמנים הדוק ומדויק, ועל רקע זה על מדבריו כי הפרויקט כולו לא עמד בלוחות הזמנים המקוריים (עמ' 45, ש' 25-26).

20. בשים לב לכל האמור וההסכמה שגובשה לעניין הארכת לוחות הזמנים לביצוע, לא הוכח כי הנתבעת הפרה את ההסכם בין הצדדים בשל פיגור בביצוע.

21. ומכאן להפסקת העבודה מצד הנתבעת, כשמנגד עומדת טענת הנתבעת כי התובעת הפרה את ההסכם בכך שלא שילמה לה את התשלומים המגיעים לה בגין העבודה שביצעה. לטענת הנתבעת, התובעת נהגה לשלם לה חשבוניות שוטפות לפי קצב ביצוע העבודה בפועל. החשבונית האחרונה שולמה ביום 16.9.2009 ע"ס 50,000 ₪ בתוספת מע"מ, אולם, במהלך חודש 11/2009 או בסמוך לכך לאחר הגשת חשבון שוטף לתובעת סירבה היא לשלם את החשבון, תוך הפרה של החוזה. על רקע זה, כאמור, הפסיקה הנתבעת את עבודתה.

22. לעניין זה סבורני כי הדין עם התובעת, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

23. ראשית, אף אם נניח לשלב זה של הדיון כי צודקת הנתבעת בטענתה בדבר אי-ביצוע במועד של תשלום שהיא היתה זכאית לו, אין בכך כדי להצדיק את מתכונת הפעולה בה נקטה, קרי, הפסקת העבודות ועזיבת האתר. אפשרות של התעוררות מחלוקת כספית במהלך ביצוע העבודות, נצפתה מראש ונלקחה בחשבון על-ידי הצדדים, ולעניין זה הוסכם במפורש בסעיף 16.2 להסכם, כדלקמן:

"הקבלן מצהיר כי ידוע לו, והוא מסכים, שהתחייבויותיו בקשר לביצוע העבודות, לרבות לוח הזמנים לו התחייב, לא תהיינה תלויות ו/או מותנות ו/או קשורות בכל אופן שהוא בביצוע ו/או אי – ביצוע התשלומים שעליו לקבל כאמור בסעיף 16 זה".

בהתאם להוראת ההסכם, לא רשאית היתה אפוא הנתבעת להפסיק חד-צדדית את ביצוע העבודות, על רקע המחלוקת הכספית שהתעוררה. אוסיף כי בפרט כך בנסיבות המקרה דנן, נוכח העולה מהראיות לפיהן מדובר היה במחלוקת קונקרטית שהתעוררה לאחר שחלק עקרי מהתשלומים כבר שולמו לנתבעת במהלך ביצוע העבודה, קרי, אין מדובר היה במתכונת של התנערות התובעת מחובת התשלום לפי ההסכם.

24. אף לגוף העניין לא הוכחה טענת הנתבעת בדבר הפרה של ההסכם בין הצדדים בנקודת הזמן האמורה. לעניין זה עולה שאלה באשר לשיעור התשלום שהגיע לנתבעת עד אותו שלב. המחלוקת בעניין זה מקורה בין היתר בפער בין גרסאות הצדדים באשר למחיר החוזי המוסכם וכן באשר לשיעור העבודות שבוצעו בפועל על-ידי הנתבעת בשלב בו הן הופסקו. יצוין כי אין מחלוקת בין הצדדים בדבר הסכום ששולם לנתבעת בפועל עד אותו שלב, העומד על סך 1,200,000 ₪ (ראו: עדות נימר, עמ' 54, ש' 7).

25. אשר להיקף הכספי של ההסכם; התובעת טוענת כי ההיקף הכספי המוסכם של העבודות בפרויקט נחמני היה בסך 1,359,762 ₪. הנתבעת לא מיקדה בתצהיר מטעמה טענה ברורה באשר להיקף הכספי אלא טענה כי עד למועד עזיבת האתר ביצעה עבודות בהיקף של 1.5 מיליון ₪. אולם בחקירתו הנגדית טען נימר כי ההיקף הכספי עמד על סך 2.1 מיליון ₪ (עמ' 54, ש' 17-24). זאת, בהתבסס על הסכום שננקב בהסכם בין הצדדים מיום 12.4.08 (נספח 2א לתצהיר רובר).

26. עיון בהסכם האמור אכן מעלה כי סכום החוזה נקבע על סך 2.1 מיליון ₪. אלא שממסמכים שהוצגו מטעם שני הצדדים עולה כי ההסכמה הכספית הסופית סוכמה במועד מאוחר יותר ובאופן שונה. לעניין זה הציג כל אחד מהצדדים מסמכים שכותרתם "הצעת מחיר" הרשומים על נייר של הנתבעת, בהם פירוט מדויק של העבודות בפרויקט ועלותן. המחיר הבסיסי פר יחידה נקבע בהתאם להסכם קרל נטר שקדם בזמן לפרויקט נחמני, ואשר צורף כנספח ב' להסכם נחמני (ראו: עדות נימר, עמ' 51, ש' 4-6). לצד זאת מפרטים המסמכים הנ"ל כמויות לביצוע, ובהתאמה את המחיר הכולל. העדים מטעם התובעת הסבירו כי הסכום שננקב בהסכם מראש היה בגדר סיכום מסגרת/הערכה, ובהמשך סוכם סכום העבודות המדויק, על בסיס המחירים המוסכמים מראש ולפי כמויות כפי שנקבעו ונבדקו. עוד הסבירו, כי אף שהמסמכים נושאים את הכותרת "הצעת מחיר", הרי שלמעשה אין זה כך, אלא מדובר בביטוי של ההסכמה הסופית באשר להיקף הכספי של העבודות לפי כמויות מדויקות וידועות (עמ' 14, ש' 29-30, עמ' 15, ש' 1-12). עוד טוענת התובעת כי מסמך "הצעת המחיר" שצירף נימר לתצהירו, הוא המסמך המקורי שהעביר, שבהמשך תוקן על-ידי התובעת לאחר שהכמויות נבדקו בפועל ובהתאם בוצעו תיקונים והתאמות במסמך לפי הגרסה שצורף לתצהיר רובר (נספח א1). גרסה זו של התובעת הינה משכנעת בעיני, וזאת ממספר טעמים.

ראשית, בכל הנוגע להיקף הכספי כפי שצוין מראש בהסכם בין הצדדים, הרי שעולה מהתנהלותם בפועל של הצדדים כי הם הסכימו על היקף כספי שונה. זאת כאמור נלמד מהמסמכים שהוחלפו במועד מאוחר לחתימת ההסכם. מסמכים אלה נושאים כותרת "הצעת מחיר", אולם כאמור הם מאוחרים להסכם, ובנסיבות אלה סביר לראותם כגילום של התשלומים בפרויקט לפי מפתח מחירים שהוסכם מראש ולאחר פירוט של כמויות מדויקות, כפי שהעידו עדי התובעת. מכאן שהם משקפים את ההסכמה האקטואלית של הצדדים באשר להיקף הכספי המגיע לנתבעת. מטעם הנתבעת לא ניתן כל הסבר של ממש באשר לחילופי מסמכים אלה לאחר החתימה על ההסכם, ובנסיבות אלה טענת נימר בחקירתו כי ההיקף הכספי הוא 2.1 מיליון ₪ נראית חסרת בסיס. זאת ועוד, כפי שכבר צויין טענה זו של נימר הועלתה רק בחקירתו הנגדית, בעוד שבתצהיר העדות הראשית שלו לא נאמר דבר לעניין ההיקף הכספי של ההסכם, וזאת באופן תמוה ביותר.

שנית, כפי שצויין, כל אחד מהצדדים צירף מסמך שונה של "הצעת מחיר", כאשר שני המסמכים שצורפו הם מסמכים שנרשמו על נייר של הנתבעת. המסמך שצורף על-ידי התובעת כולל תיקונים שנערכו ביחס למסמך כפי שצורף ע"י הנתבעת. הדבר מתקשר באופן סביר ביותר לעדויות מטעם התובעת, שאף נראות הגיוניות לגופן, לפיהן המסמך שצירפה הוא המסמך שאושר על-ידה לאחר בדיקת הדברים, ולא המסמך המקורי שצירף נימר לתצהירו ואשר איננו נושא את אישורה.

שלישית, עיון בהודעות התשלום שהועברו לנתבעת "בזמן אמת" מעלה כי בעוד שבתחילה צויין בהן לצד הכותרת "היקף ההסכם" הסכום שנקבע בחוזה המקורי (2.1 מיליון), הרי שעם התקדמות העבודות עודכן הסכום, ובסופו של דבר צויין הסכום לו טוענת הנתבעת.

רביעית, גרסת הנתבעת באשר ליתרת התמורה המגיעה לה בעבור העבודות בפרויקט נחמני, היתה מבולבלת ובלתי ברורה. בכתב תביעתה טענה הנתבעת כי שולם לה סך של 1.3 מיליון ₪ בעוד שביצעה עבודה בשווי של 1.5 מיליון ₪, כלומר, כי היא זכאית ליתרת תשלום בסך 200,000 ₪ ולכך צירפה רכיבים נוספים שלטענתה לא תומחרו מראש בהסכם בין הצדדים, ובסה"כ טענה כי מגיעה לה יתרה בסך 640,000 ₪. בחקירתו הנגדית משנשאל נימר כיצד הגיע לחישוב של 1.5 מיליון ₪ (ערך העבודות שביצע בפועל לטענתו) הודה כי מדובר בטעות (עמ' 54, ש' 2-4). בניגוד לאמור בכתב התביעה, בתצהירו ציין כי הסכום ששולם לו בפועל היה 1.2 מיליון ₪. חרף שינויים והתפתחויות אלה בגרסה, סכום החוב שלטענת הנתבעת נותרה התובעת חייבת לה בגין פרויקט זה, נותר בסיכומיה אותו סכום שננקב בכתב התביעה (640,000 ₪), כאשר בחקירתו הנגדית לא ידע נימר למעשה להסביר כיצד הגיע לסכום זה (עמ' 54, ש' 17-24).

27. המסקנה היא כי ההיקף הכספי של ההסכם במלואו עמד על סף 1,359,762 ₪, כטענת התובעת.

28. אין מחלוקת כי עד למועד הפסקת העבודות ע"י הנתבעת שולם לה סך של 1.2 ₪. עולה אפוא כי החלק הארי של התמורה עבור העבודה שבוצעה שולם לנתבעת עובר למועד בו עלו יחסי הצדדים על שרטון. בנסיבות מעין אלה, ואף אם היתה הנתבעת מוכיחה את טענתה כי חל עיכוב בתשלום חלק מיתרת התמורה, לא היתה כל הצדקה להפסקת העבודה. אוסיף כי בהסכם בכתב בין הצדדים לא נקבעו מועדים לביצוע התשלומים לנתבעת. עולה אמנם מהתנהלות הצדדים בפועל כי התשלומים שולמו באופן שוטף עם התקדמות ביצוע העבודה, ועל כך אין מחלוקת, אולם אין מדובר בהסכמה למועדים "קשיחים" שנקבעו והוגדרו מראש.

29. אציין כי הצדדים חלוקים בשאלה איזה שיעור מכלל העבודות ביצעה הנתבעת בטרם עזבה את האתר. התובעת טוענת כי הושלמו כ- 60% מהעבודות ואילו הנתבעת טוענת כי השלימה כ- 95% מהן. בעניין זה לא הביא מי מהצדדים ראיות של ממש והדברים נטענו בעלמא מבלי שהונחה תשתית מספקת לקבוע ממצא בעניין לכאן או לכאן. נעיר כי מכל מקום, נוכח מסקנותי שלעיל אין הכרח להידרש לכך לחלק זה של הדיון.

30. המסקנה היא אפוא כי הנתבעת הפרה את ההסכם בכך שהפסיקה את העבודות ועזבה את האתר.

פרויקט נחמני - חיובי הצדדים/הנזק:

הנתבעת:

31. הנתבעת היא שהפרה את ההסכם, ומשכך אין היא זכאית לפיצויים.

32. עם זאת, הנתבעת זכאית לתשלום עבור העבודה שביצעה עובר להפרה ככל שלא שולמה לה התמורה בגין כך, כאשר בענייננו ההסכם בוטל דה-פקטו באופן המעמיד זכות להשבה לשני הצדדים, לרבות לצד המפר.

33. הנתבעת לא מיקדה בטיעוניה טענה ברורה באשר לסכום כלשהו שלא שולם לה בעבור עבודה שביצעה בפועל לפי ההסכם המקורי בין הצדדים (ר' לעניין זה אף הדיון לעיל בפסקה הרביעית בסעיף 26, באשר לסתירות וחוסר הבהירות בגרסת הנתבעת). טענתיה בהקשר זה התמקדו בביצוע תוספות שחרגו מהיקף/תמחור העבודות המקורי, אשר תמורתם לא שולמה לה בפועל. מדובר בצבע ייחודי שנעשה בו שימוש לטענתה, דלת ייחודית שתוכננה ותוספת מעקה עץ בקומת הגג, ואלו ידונו להלן.

34. אשר לצבע שנטען כי נרכש; הנתבעת טוענת כי לבקשת התובעת היא רכשה צבע מיוחד היקר פי ארבע מהצבע הרגיל ועלותו מסתכמת בסך 400,000 ₪, אולם לא קיבלה תשלום בגין כך. עיון בנספח א1 לתצהיר רוביר, שהוא כזכור פירוט רכיבי הפרויקט כפי שנרשמו ע"י הנתבעת ואושרו ע"י התובעת, מעלה כי צוינה בו תוספת של 5% בגין צבע. בנוסף, מר איגור גאפט, מנהל פרויקט מטעם התובעת, העיד כי הצבע נכלל במסגרת ההסכם וה – 5% הינה תוספת בלבד והוסיף וציין: "אותו צבע שמשתמשים בכל הבניינים ככה השתמשו בבניין שלנו. הוספתי לו 5% כי הייתי ביחסים טובים עם נימר. להכשיל קבלן, זה אומר להכשיל את עצמי. שהקבלן נכנס לקושי כספי יש מצב שאני הולך לקראתו ועוזר לו אבל החברה לא מחויבת לזה" (עמ' 31, ש' 13-15). עדות מפורטת זו לא נסתרה בדבר והיא עולה בקנה אחד עם הרישום במסמכים "מזמן אמת", ומנגד הנתבעת לא הציגה קבלה או מסמך כלשהו המבסס את טענתה בדבר עלות חריגה של הצבע שהוציאה ושלא שולם לה. משכך, הרי שהטענה בעניין זה לא הוכחה ע"י הנתבעת.

35. אשר לדלת עץ; לטענת הנתבעת, לפי דרישת התובעת היא תכננה דלת מעץ שעלותה 40,000 ₪. איגור בעדותו הודה כי הדלת אינה מופיעה בהצעה וכי היה מקום להגיש בגינה חשבון כעבודה נוספת ולקבל כסף (עמ' 31, ש' 29-30, עמ' 32, ש' 1-2). באשר למחיר עבורה, ציין איגור כי המחיר הנטען על-ידי התובעת איננו סביר וכי הוא מעריך את עלותה שלא יותר מ- 12,000 ₪ (עמ' 32, ש' 3-8). התובעת לא תמכה את טענתה בדבר עלות הדלת/ערכה במסמך כלשהו או בחוו"ד מתאימה, ומשכך טענתה באשר לשיעור תמורה המגיעה לה לא הוכחה. משהודתה הנתבעת כאמור בצורך בתמחור נפרד של הדלת הנ"ל, ונוכח הערכתה את עלות הדלת, כאשר מנגד לא הציגה התובעת ראיות באשר לעלות שונה, יש לפסוק לתובעת תוספת עבור הדלת הנ"ל בסכום בו הודתה הנתבעת בסך 12,000 ₪.

36. אשר למעקה עץ בקומת הגג; גם בעניין זה עולה מעדות איגור כי הנתבעת ביצעה עבודה נוספת שלא נלקחה בחשבון (עמ' 32, ש' 8-18). עלותה הוערכה על-ידו בסך 22,000 ₪. בהיעדר כל ראיה מצד הנתבעת באשר להערכת עלות אחרת, זהו הסכום אותו יש לפסוק לנתבעת.

37. סה"כ זכאית אפוא הנתבעת לתשלום בגין עבודה שבוצעה ולא שולמה, בסך 34,000, ובצירוף הצמדה וריבית כדין מיום 1.11.09 ועד היום – 40,000 ₪.

התובעת:

38. ומכאן לטענות התובעת בדבר הפיצויים המגיעים לה עקב הפרת ההסכם על-ידי הנתבעת. התובעת בסיכומיה טוענת לנזק/השבה בסך 652,084 ₪, שהינם תשלומים ששולמו לטענתה לספקים של הנתבעת וכן לקבלן חלופי לאחר הפסקת עבודת הנתבעת. בנוסף טוענת היא לפיצויים מוסכמים בסך 420,000 ₪ בגין איחור בהשלמת העבודה.

39. אקדים ואציין את מסקנתי לפיה התובעת לא הוכיחה את נזקיה הנטענים. טענות התובעת בקשר לנזקים שנגרמו לה נטענו בכוללניות יתרה ללא הנחת תשתית ראייתית משכנעת ומתאימה להוכחת הטענות. מספר טעמים לדבר.

40. ראשית, יש לציין כי אין הלימה בין פירוט הנזקים בכתב התביעה לבין הסכומים להם נטען בסיכומי התובעת. בכתב התביעה נטען לנזקים שונים שנגרמו לתובעת, טענות שבעיקרן נזנחו בסיכומים כפי שיפורט להלן. מנגד, עיקר הטענה בסיכומים הינה לתשלומי יתר ששולמו לנתבעת בפרויקט נחמני, עקב כך שהתובעת שילמה לספקים של הנתבעת באופן שנותרה יתרת חובה לנתבעת (לאחר קיזוז). הדברים אינם מפורטים בדרך זו במסגרת כתב התביעה, שהוא כשלעצמו מנוסח באופן בלתי ברור בכל הנוגע למישור הנזק.

41. שנית, לגופה של הטענה בדבר תשלום יתר בשל תשלומים ששילמה התובעת לספקי הנתבעת, היא לא הוכחה בצורה משכנעת. בכל הנוגע לפרויקט נחמני (להבדיל מאשר ביחס לשני הפרויקטים הראשונים – קרל נטר ובלפור) לא צורפו ראיות ישירות לטענה בדבר תשלומים לספקים בהיקף הנטען, כגון כרטסות של אותם ספקים/חשבוניות (למעט סכומים בודדים). הטענות לתשלומי יתר בכל הנוגע לפרויקט נחמני, נסמכות על מסמך התחשבנות שערכה התובעת עצמה זמן רב לאחר סיום ההתקשרות, מבלי שהנתונים מגובים באסמכתאות/ראיות כמתחייב.

42. שלישית, בכל הנוגע לטענה בדבר תשלום לקבלן חלופי (שהתובעת כללה לחובת הנתבעת כחלק ממסמך ההתחשבנות שערכה), הרי שגם טענה זו לא הוכחה. לטענת התובעת, בשל הסתלקות הנתבעת מהאתר היא נאלצה להתקשר עם קבלן חלופי ושילמה לו מחיר כפול בשל הפיגור בו היה מצוי הפרויקט. לטענה זו לא הונחו ראיות. התובעת לא צירפה הסכם התקשרות עם אותו קבלן חלופי. אף לא צורפו חשבוניות כלשהן של תשלומים ששולמו לו. הראיה שצורפה הינה טבלת תשלומים שערכה התובעת ביחס לתשלומים שלטענתה שולמו לקבלן בשם חברת מירוס. ביחס לרלוונטיות של מסמך זה מתעוררת על פניה תהיה ממשית שכן מצוין בו כי חודש ביצוע העבודה הוא 11/2007, בעוד שלפי טענת התובעת ההתקשרות עמו הייתה בחודש דצמבר 2009 (לאחר שהנתבעת נטשה את האתר). אף לא ניתן ללמוד מהמסמך על תשלומים שבוצעו בפועל, וכאמור לא הוצגו אסמכתאות אחרות בעניין זה. אשר על כן דין התביעה בעניין זה להידחות משלא הוכח הנזק הנטען. אוסיף כי בתביעתה כללה התובעת רכיב כספי נוסף בסך 150,000 ₪ בגין תריסים חדשים שנאלצה להזמין לטענתה לאחר שהנתבעת לקחה עמה תריסים שהוזמנו במסגרת עבודתה בפרויקט. לא ברור מתוך טענות התובעת האם מדובר בתשלום שנטען כי שולם על-ידה כחלק מהתשלום לקבלן חלופי או תשלום נפרד, אולם מכל מקום לא צורפה כל אסמכתא התומכת בטענה בדבר תשלום כלשהו ששולם על-ידה בהקשר זה. ראיות התובעת אף לא מבהירות האם בפועל שילמה היא לנתבעת עבור התריסים הנ"ל, אם לאו. נוכח כל זאת, הרי שגם רכיב זה בתביעה לא הוכח.

43. רביעית, בכל הנוגע לטענות התובעת בכתב תביעתה לעניין נזקים עקיפים/עלויות מימון/עלויות תקורה, הרי שכפי שצויין הן נזנחו בסיכומים. מעבר לנדרש יצויין, כי הם לא הוכחו אף לגופם משלא הובאה כל ראיה לנזק הנטען במישורים אלה אלא הדברים נטענו בעלמא.

44. אשר לטענה בדבר פיצוי מוסכם בגין איחור בהשלמת העבודות; התובעת טוענת כי לפי ההסכם בין הצדדים היא זכאית לפיצוי בגין איחור בביצוע העבודות בסך 2,000 ₪ ליום (סעיף 5 לנספח ג' להסכם). בגין כך תובעת היא פיצוי מוסכם בסכום מצטבר של 540,000 ₪ (עבור 9 חודשים). גם טענה זו אין לקבל, וזאת משני טעמים.

ראשית, כפי שקבעתי לעיל לא הוכח כי הנתבעת הפרה את ההסכם בנוגע למועדי הביצוע, וזאת בשים לב להסכמה המאוחרת בין הצדדים אשר האריכה את מועד הביצוע ביחס למועד המקורי שבהסכם. נזכיר גם כי היחסים בין הצדדים הסתיימו בטרם הגיע מועד זה.

שנית, ומכל מקום, לא הונחה על-ידי התובעת תשתית ראייתית מתאימה לפסיקת הפיצוי המוסכם בנסיבות בהן עסקינן. ענייננו במצב בו ההסכם הסתיים דה פקטו בטרם הגיע מועד השלמת העבודות. ההלכה הפסוקה קובעת כי גם במצב דברים מעין זה זכאי המזמין עקרונית לפיצוי מוסכם בגין איחור בהשלמת העבודה. אולם אין הוא זכאי לפיצוי אלא בגין איחור, ככל שהיה, בין המועד המוסכם לבין מועד סביר שבו העבודות היו יכולות להסתיים לאחר ביטול ההסכם. זאת, מאחר שאין לחייבו בפיצוי מוסכם אלא בגין הפרתו שלו ולא בגין נסיבות חיצוניות שאירעו לאחר הפסקת עבודתו ושאינן תלויות בו (ע"א 4162/02 רנדור בע"מ נ' דרור מהנדסים 1990 בע"מ, פ"ד נח(4) 193 (2004)). לפיכך, לצורך פסיקת פיצוי במצב דברים מעין זה, יש לבחון שורה של פרמטרים. בכלל זה, יש לקבוע את היקף העבודה שבוצעה בפועל בטרם הפסקת העבודה, ובהתחשב בנתון זה יש להעריך את הזמן הסביר שנדרש מאותו מועד ועד להשלמת הבניה (פס"ד רנדור לעיל, בעמ' 205). רק עבור תקופה זו זכאי המזמין לפיצוי המוסכם בגין איחור בהשלמת העבודה. בענייננו שלנו התשתית הראייתית הרלוונטית לטענה האמורה כפי שהונחה בפני, הינה דלה ביותר. כפי שכבר צויין, כלל לא הוכח לאיזה שלב הגיעו העבודות בעת שהופסקו על-ידי הנתבעת. יתרה מכך, גם לא ידוע מתי הסתיימו העבודות לאחר עזיבת הנתבעת וראיות התובעת שותקות לחלוטין בנקודה זו. במצב דברים זה, ובהינתן המורכבות של פסיקת הפיצוי מוסכם בסיטואציה בעלת מאפיינים כבענייננו, לא ניתן לקבל התביעה גם בעניין זה.

45. המסקנה היא כי תביעת תביעת התובעת בגין נזקים שנגרמו לה עקב הפרת ההסכם בפרויקט נחמני, דינה להידחות משלא הוכחו הנזקים הנטענים.

פרויקט מילצ'ט:

46. ומכאן למחלוקת בגין פרויקט מילצ'ט.

47. הסכמות בין הצדדים לעניין פרויקט זה צוינו במסמך קצר ולאקוני שנכתב בכתב יד ובו פירוט מחירים שבעיקרם הם לפי יחידות של מ"ר בסוגים שונים של עבודות (נספח ח' לתצהיר נימר). מסמך זה אינו נושא תאריך אולם אין מחלוקת כי ההתקשרות היא מחודש ספטמבר 2009. דהיינו, מדובר בפרויקט האחרון לגביו התקשרו הצדדים, מבין כלל הפרויקטים מושא דיוננו.

48. הנתבעת החלה לבצע עבודות באתר ואף שולמה לה מקדמה ע"י התובעת וניתנו לה שיקים דחויים עבור תשלומים עתידיים.

49. אין חולק כי ביום 03.11.2009 הודיעה התובעת לנתבעת על ביטול ההסכם. סיבת הביטול כפי שצוינה במכתב התובעת מהמועד הנ"ל, היא אופן התנהלות הנתבעת בפרויקט נחמני. ובלשון המכתב: "... בגלל מחדליך, הרשלנות והזלזול המוחלט שהינך מתנהג בה כלפי חברתנו וכלפינו באופן אישי החלטנו לסלק ידך בפרויקט מלצ'ט 23 ת"א", נספח ב6 לתצהיר רוביר). השיקים שניתנו שניתנו בוטלו על-ידי התובעת.

50. כל אחד מהצדדים תובע פיצויים מזולתו בגין הפרת הסכם זה.

51. מוקד העניין הוא בשאלה האם זכאית היתה התובעת לבטל את ההסכם כפי שעשתה. טענת התובעת הינה כי עמדה לה זכות לעשות כן וזאת על בסיס הפרה צפויה של ההסכם. עיקר טענתה לעניין זה היא כי התנהלות הנתבעת בפרויקט נחמני בדגש על העיכוב בביצוע העבודות בו, מלמדים על הפרה צפויה של ההסכם בפרויקט מילצ'ט ומקימים לה עילה לביטול ההסכם על בסיס זה.

52. טענה זו אין בידי לקבל.

53. סעיף 17 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970 קובע ביחס להפרה צפויה כדלקמן:

"גילה צד לחוזה את דעתו שלא יקיים את החוזה, או שנסתבר מנסיבות הענין שלא יוכל או לא ירצה לקיימו, זכאי הצד השני לתרופות לפי חוק זה גם לפני המועד שנקבע לקיום החוזה, ובלבד שבית המשפט, בנתנו צו אכיפה, לא יורה שיש לבצע חיוב לפני המועד שנקבע לקיומו".

הסעיף מבחין בין שתי חלופות עובדתיות שבהתקיימות כל אחת מהן עשויה להוליד הפרה צפויה. החלופה הראשונה הינה סובייקטיבית ועניינה מצב בו גילה המפר דעתו שאין בכוונתו לקיים את החיוב במועדו או שהוא סבור שלא יוכל לעשות כן. החלופה השנייה, האובייקטיבית, מתקיימת כאשר נסיבות העניין עצמן מלמדות שהחיוב לא יקוים במועדו (גבריאלה שלו, יהודה אדר, חוק החוזים – תרופות, (תשס"ט), עמ' 135).

54. בענייננו החלופה העומדת על הפרק הינה החלופה האובייקטיבית, שכן אין כל ראיה שהנתבעת גילתה דעתה שלא תקיים את הסכם מילצ'ט. השאלה הינה האם בנסיבות העניין קם בסיס אובייקטיבי לקיומה של הפרה צפויה. התשובה לשאלה זו הינה בשלילה כפי שיפורט להלן.

55. בהתאם לגישה המקובלת, לצורך הכרה בטענת הפרה צפויה של צד לחוזה, לא די בקיום חשש להפרה ואף לא די בחשש סביר, אלא נדרשת דרגה גבוהה של הסתברות בדבר הפרה עתידית שטרם אירעה (ר' שלו ואדר שם, בעמ' 140-141). יש אף הסוברים כי אמת ההסתברות הנדרשת הינה קרובה לוודאות - "קרוב לוודאי" (מ' דויטש, ביטול חוזה בעקבות הפרתו (1993) עמ' 134-135). יצויין כי זהו אף הנוסח המוצע בהצעת הקודקס האזרחי החדש, סע' 495 להצע"ח דיני ממונות, תשע"א - 2011). ההקפדה על רמת הסתברות גבוהה מקבלת משנה תוקף מקום בו הצד המסתמך על טענת הפרה צפויה נוקט בעטיה בתרופה של ביטול חד-צדדי של ההסכם, תרופה הנתפסת בדיני התרופות כחריפה וקיצונית.

56. הדין מציב אפוא רף ראייתי מחמיר בפני צד לחוזה המבקש להסתמך על הפרה צפויה של החוזה כעילה לביטולו. בענייננו סבורני כי התובעת לא עומדת ברף זה. כפי שצויין, הנימוק לביטול ההסכם כפי שהובא במכתבה של התובעת הוא התנהלות הנתבעת בפרויקט נחמני תוך שבטיעוניה בהליך מיקדה זאת התובעת בקצב העבודה ובעיכוב שחל בהשלמת העבודה בפרויקט הנ"ל. אולם ענייננו בשני פרויקטים שונים שאינם תלויים זה בזה ואשר ההתקשרות לגבי כל אחד מהם נעשתה בנפרד. המחלוקות שהתעוררו בפרויקט נחמני היו על רקע העבודות באותו פרויקט והמחלוקת ביחס לתשלומים בגינן, ואינן נוגעות להסכם מילצ'ט. ביחס לפרויקט מילצ'ט לא הוכח כי הנתבעת לא החלה בעבודתה או כי פיגרה בביצוע העבודה בעת הרלוונטית באופן שהיווה הפרה יסודית המקנה לתובעת זכות ביטול מיידית של ההסכם. זאת ועוד, ההתקשרות לגבי פרויקט מילצ'ט נעשתה כאמור בחודש ספטמבר 2009. במועד זה כבר היה ידוע לתובעת על חריגה ממסגרת הזמנים המקורית בהסכם פרויקט נחמני (בטרם ההארכה) שהיה קבוע לאפריל 2009. לא הובאה תשתית ראייתית שיש בה לשכנע כי בחודשים הספורים שחלפו מאז נחתם הסכם מילצ'ט השתנו הנסיבות במידה המבססת הסתברותית הפרה צפויה מהטעם האמור. זאת, להבדיל מהמחלוקת שהתעוררה בין הצדדים בפרויקט נחמני בשאלת המשך התשלומים לנתבעת ומועדם, כפי שצוינה לעיל. מחלוקת זו היא קונקרטית לפרויקט נחמני ואיננה נוגעת לעבודות בפרויקט מילצ'ט. יוער כי התובעת לא טענה כי עמדה לה זכות לבטל את ההסכם נוכח התערערות בלתי הפיכה של יחסי האמון בין הצדדים עקב עזיבתה של הנתבעת את האתר בנחמני, ומשכך אין צורך לדון בשאלה האם בנסיבות מעין אלה עשויה לעמוד למזמין זכות לביטול חוזה אחר עם הקבלן ותוצאות הביטול.

57. המסקנה היא כי התובעת לא היתה זכאית לבטל את ההסכם. משכך, הרי שביטולו על-ידה מהווה הפרה של ההסכם, ומצמיח לנתבעת זכות לפיצוי בגין הנזק שנגרם לה עקב כך.

פרויקט מילצ'ט - הנזק:

58. נותר לדון בטענות הנתבעת בדבר הנזק שנגרם לה עקב ביטול ההסכם. לעניין זה נטען למספר ראשי נזק. האחד – אי-תשלום עבור עבודה שבוצעה בפועל עובר לביטול, בסך 145,098 ₪ (משוערך). השני – אובדן הרווח שהיה צפוי לנתבעת בפרויקט מילצ'ט. השלישי –פגיעה במוניטין, הוצאות מימון ונזק עדיף עקב הדרדרות המצב הכספי של הנתבעת.

59. אשר לתביעה לתשלום עבור עבודה שבוצעה; הנתבעת צירפה חשבונית אחת שהוצאה על-ידה ע"ס 139,300 ₪ (כולל מע"מ) וכן שתי תעודות משלוח. בדומה לרכיבי תביעה אחרים בתביעת הנתבעת, היא כשלה בהצגת ראיות ממשיות להוכחת התמורה הנטענת על-ידה, ומשכך לא ניתן לקבל חלק ניכר מטענותיה בעניין. ראשית, החשבונית שצורפה איננה קריאה ולא ניתן לדעת בעבור מה הוצאה. שנית, תעודות המשלוח שהוצאו על-ידי הנתבעת אינן חתומות ואינן נושאות אישור כלשהו. התובעת הכחישה כי קיבלה את הרכיבים המפורטים בהן, למעט משקופים עיוורים. הנתבעת כשלה בהוכחת הטענה כי סיפקה מעבר לכך משלא הוצגו ראיות לדבר. אשר לתמורה עבור משקופים עיוורים, הנתבעת בטענותיה לא ערכה הבחנה בין מרכיבי עבודה שונים והתמורה עבורם. אולם עיון בסיכום הדברים בין הצדדים בקשר לפרויקט המדובר (נספח ח' לתצהיר נימר) מעלה כי כלול בו רכיב מחיר של 150 ₪ פר יחידה עבור משקוף עיוור. מתוך אחת מתעודות המשלוח שצורפו ניתן להבין כי סופקו 90 יחידות (נזכיר כי התובעת הודתה כי משקופים עיוורים אכן סופקו לאתר). בנסיבות אלה אני רואה לפסוק לנתבעת סך של 13,500 ₪ עבור משקופים עיוורים, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 30.9.09 ועד היום – 16,000 ₪. יתר רכיבי העבודה שלטענת הנתבעת ביצעה, בהם כפרה התובעת, לא הוכחו על-ידה בהיעדר ראיות.

60. אשר לתביעה בגין אובדן רווח בפרויקט; הנתבעת טוענת לנזק בגין אובדן רווח בשיעור 35%. גם בעניין זה כמו בהקשרים נוספים, התאפיינה הטענה בדלות ראייתית. הדברים נטענו באופן סתמי מבלי להציג ולו ראשית ראיה לנטען. לא צורפו נתונים כלשהם אודות פעילותה הכלכלית של הנתבעת בכלל ובפרויקט זה או בפרויקטים הנוספים שביצעה עבור התובעת בפרט, ולו נתונים גולמיים, שיאפשרו הערכה כלשהי של הרווח שהיתה צפויה לו. אף לא צורפה חוות דעת או לכל פחות תחשיב כלשהו בעניין זה. בחקירתו הנגדית לא ידע נימר להסביר את שיעור הרווח הנטען על-ידו מעבר לטענה כללית "שזה מה שמקובל" (עמ' 56, ש' 6), טענה שאף היא לא נתמכה בדבר. על פי הפסיקה, נזק מסוג אובדן רווח נמנה על סוג הנזקים שהערכתם קשה במיוחד וכרוכה בהערכות והשערות ולכן ניתן לנקוט בגישה מקילה עם הנפגע בהקשר זה (ע"א 8588/06, 8643/06 דוד דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ (פורסם במאגרים) (2010)). אולם אף בהינתן הקלה זו, תשתית מינימאלית של ראיות לצורך הערכה כלשהי, הינה נדרשת. כזו נעדרת כליל בתביעת הנתבעת.

61. התובעת, מצידה, טוענת כי הרווח שהיה צפוי לנתבעת הוא בשיעור של 5% לכל היותר. על-אף האפשרות שטענה זו מחמירה עם הנתבעת, הרי שכאמור הנתבעת מצידה לא הניחה תשתית כלשהי לטענותיה בעניין זה או לקביעת שיעור רווח גבוה יותר. יש אף להעיר ולציין בהקשר זה, כי לפי העולה מהראיות התנהלותה הכלכלית של הנתבעת בעת הרלוונטית לא היתה מן המשופרות; כפי שכבר צוין, במהלך ביצוע העבודות נדרשה התובעת לשלם בעצמה ישירות לספקיה של הנתבעת, וזאת על רקע קשייה הכספיים של האחרונה.

62. בשים לב לכל המפורט ובהיעדר ראיות אחרות, אני רואה לקבל את טענת הנתבעת בדבר שיעור הרווח הקבלני לו היתה צפויה התובעת.

63. אשר לערך ההסכם; גם בעניין זה חלוקים הצדדים, כאשר התובעת טוענת כי שווי העבודות אמור היה להסתכם בסך 820,000 ₪ ואילו הנתבעת טוענת לשווי עבודות של 1,100,000 ₪. וגם בעניין זה מתאפיינות טענות הצדדים בדלות ראייתית. סיכום ההתקשרות עצמו שותק בנקודה זו. הנתבעת צירפה מסמך שנערך על-ידה תחת הכותרת "הזמנה" ובו תיאור כוללני של עבודות (ללא כל פירוט כמותי) ולצד זאת ציון תמורה של 1,100,000 ₪ (גם זאת ללא פירוט כלשהו). אלא שמסמך זה איננו חתום על-ידי התובעת, כפי שציין אף נימר בעדותו (עמ' 54, ש' 29; עמ' 55, ש' 1-2). לא ניתן לראות בו בסיס להיקף כספי מוסכם של הפרויקט. הנטל להוכיח את הנזק מוטל על הטוען לו, קרי, על הנתבעת בתביעתה שלה. בנסיבות אלה, ומשטענותיה לא הוכחו, יש לפסוק את הפיצוי לפי שווי העבודות בו הודתה התובעת. בהתאמה ועל יסוד הפרמטרים שצויינו, הפיצוי בגין אובדן רווח הוא בסך 41,000 ₪, ובצירוף הצמדה וריבית כדין סך – 47,000 ₪ (בהיעדר טיעון מטעם הצדדים לעניין זה, ובהתחשב בראיות ביחס לפרק הזמן שנדרש לפרויקט נחמני, מועד השערוך של רכיב פיצוי זה נעשה לפי שנה מההתקשרות).

64. אשר לטענת הנתבעת לנזק תדמיתי, פגיעה במוניטין והוצאות מימון ותקורה; הטענות לנזק תדמיתי ופגיעה במוניטין נטענו בעלמא ודינן להידחות. הנתבעת צירפה תדפיס פעולות של חשבון הבנק שלה לחודשים 8-9/2009 המצביע לטענתה על נזקים שנגרמו לה והעמלות שהיא נדרשה לשאת בשל החזרת שיקים וזאת לטענתה עקב אי-תשלום כספים המגיעים לה מהתובעת. גם טענות אלה לא הוכחו. מעבר לכך שהסכומים שנפסק כי התובעת חבה לנתבעת כפי שפורטו לעיל הינם נמוכים בהרבה מאלה להם טענה הנתבעת כבסיס לטענה בדבר המצוקה הכספית שנגרמה לה, הרי שלא צורפו תדפיסי חשבון בנק של הנתבעת לתקופות קודמות, ומכאן שלא הוכח כי חלה הדרדרות במצב החשבון כתוצאה מהמעורבות בפרויקטים נשוא דיוננו דווקא.

סוף דבר:

65. תביעת התובעת נדחית.

66. תביעת הנתבעת מתקבלת חלקית, תוך שאני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעת סך של 103,000 ₪ ובצירוף מע"מ כחוק.

67. כן תישא התובעת בהוצאות הנתבעת בסך כולל של 20,000 ₪, כאשר לעניין זה התחשבתי בין היתר בסכום שנפסק וביחס לסכומי התביעות.

68. הסכום האמור ישולם לא יאוחר מתוך 45 ימים שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין עד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא לצדדים

ניתן היום, ט"ז אב תשע"ז, 08 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.