1. התובע משה הדר הגיש תביעה זו בהליך של סדר דין מקוצר כנגד הנתבעות ציונה הדר ונעמי חזקיהו להשבת סך של 100,000 ₪ אשר לטענתו הנתבעות התחייבו לשלם לו בהתאם להתחייבות (נספח ג' לתביעה).

2. הנתבעות הגישו כל אחת בקשת רשות להגן במסגרתה פירטו שכלל לא חתמו על מסמך זה וכי מעולם לא התחייבו להשיב לתובע כל סכום שהוא.

3. העובדות שאינן שנויות במחלוקת הינן כדלקמן:

ציונה הדר, נתבעת מס' 2 הינה גרושתו של התובע.

נעמי חזקיהו, נתבעת מס' 1 הינה כלתו לשעבר של התובע אשר היתה נשואה לבנו אייל (להלן:"אייל") .הנתבעת מס' 1 ואייל לקחו הלוואה מבנק אוצר החייל ונפתחו כנגדם תיקי הוצאה לפועל. ביום 8.3.07 הגיעו נתבעת מס' 1 ואייל להסדר עם הבנק לפיו חובם יועמד בגובה של 139,377 ₪ וישולם בפריסה. התובע חתם כערב להתחייבויות אלה. (מסמך ההתחייבות וערבות התובע צורפו כנספח א' לכתב התביעה).

כאשר לא עמדו הצדדים בהסדר זה, נערך הסכם אחר לפיו התחייבו אייל, התובע ונתבעת מס' 1 לשלם לבנק סך של 115,000 ₪ עד ליום 10.2.08. התובע ואייל חתמו על מסמך זה ביום 11.2.08 והנתבעת מס' 1 חתמה על המסמך ביום 5.2.08 (העתק המסמך צורף כנספח ב' לתצהיר התובע).

אין גם מחלוקת שהתובע שילם לבנק סך של 100,000 ₪ (אישור הבנק צורף נספח ב' לכתב התביעה).

דיון משפטי:

4. האם אכן חתמו הנתבעות על נספח ג'. התובע טען שהנתבעות חתמו על נספח ג', התחייבותן להשבת הסך של 100,000 ₪ ששילם הוא לבנק. כפי שפירט בתצהירו הגיעה הצעה מבתו שגרה בארה"ב לפיה אייל יסע אליה ויעבוד שם על מנת להחזיר חובו כאשר בתמורה הוא יחתום על התחייבות לתשלום החוב. הוא הסכים לכך אולם התנה זאת בהתחייבות לפיה הנתבעות יחתמו אף הן על כתב ההתחייבות. לטענתו המסמך נערך על ידי עורכת דין רונית פינקלקשיין כאשר הנתבעות חתמו על המסמך בפניה.

5. עלי לציין שבתחילה ביקש התובע לזמן לעדות את עו"ד פינקלשטיין, אולם לאחר שהוברר שעו"ד אינה זוכרת האם הנתבעות אכן הגיעו למשרדה אלא כל שיכולה להעיד הינו שערכה המסמך, אזי ויתר התובע על עדותה.

6. האם הרים התובע נטל ההוכחה להוכחת טענתו זו? לאחר ששמעתי הצדדים סבורני שלא הורם הנטל כפי שאפרט להלן?

7. התובע לא הצליח להסביר מדוע שנתבעת מס' 2, תסכים לחתום בהתחייבות להשבת כל סכום ההלוואה. הנתבעת מס' 2 לא היתה כלל ערבה להתחייבות הזוג , בעוד התובע חתם כערב (ראה נספחים א' וב' ) . כן לא ברור מדוע שתסכים לקחת על עצמה התחייבות לתשלום סך כה גדול כאשר הוא לא ישלם דבר על חשבון החוב. התובע לא הצליח להסביר זאת למרות שנשאל. הנתבעת מס' 2 מנגד העידה ואף הצהירה שכאשר הבינה שיש לבנה בעיות כלכליות הסכימה לשלם לו את הסך של 15,000 ₪ ואף פירטה כיצד שילמה זו (תדפיסי הבנק צורפו לתצהירה).

התובע אף לא הצליח להסביר מדוע ההתחייבות הינה על סך 100,000 ₪ כאשר הוסכם עם הבנק על תשלום סך של 115,000 ₪. משכך, גרסת הנתבעת מס' 2 היא המתיישבת עם העובדות לפיה היא אכן הסכימה לשלם לאייל סך של 15,000 ₪ זאת ותו לא.

8. התובע גם לא הצליח להסביר מתי נחתם מסמך. ההתחייבות (נספח ג') מוזר הוא שמסמך כה חשוב אינו נושא תאריך, כאשר כל יתר המסמכים נושאים תאריך ואף כאשר חתום כל אחד מהצדדים מצויין באיזה תאריך חתם.

9. התובע אף טען שלא הסכים לחתום על התחייבותו השניה (נספח ג' ) עד שהנתבעות לא יחתמו (ראה עמ' 5 שורות 1-5), אם זאת לא הצליח להסביר כיצד בנספח ג' מפורט שהתשלומים ישולמו מאפריל 2007, כאשר נספח ב' – התחייבות הינה מחודש פברואר 2008.

כן לא הצליח להסביר מדוע בנו אייל, החייב העקרי אינו מופיע כצד המחויב בהתחייבות להשיב לו את הסך של 100,000 ₪.

ככל התרשמתי מעדותו שאינו מעיד את שאירע, כאשר עדותו הינה מגמתית.

10. מנגד הנתבעות שבו והעידו שלא חתמו כלל על התחייבות זו. הן הסבירו שלא פנו לקבל חוות דעת מקצועית לגבי חתימתן בשל עלותה הגבוהה. כן הסבירה נתבעת מס' 1 שלא רצתה לפנות למשטרה לאור מערכת היחסים שבין הצדדים . (ראה עמ' 10 שורות 19-23). הסברים אלה מקובלים עלי. עדותן משכך לא נסתרה כלל למרות החקירה הנגדית.

11. לאור כל האמור לעיל דין התביעה להדחות. התובע ישלם הוצאות משפט לכל אחת מהנתבעות בסך 10,000 ₪.

ניתן היום, ז' תשרי תשע"ג, 23 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.

\