<#1#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה - הגב' דבורה דהאן

ב"כ הנאשמים 2 ו-3 – עוה"ד אודי וייסבאום.

פרוטוקול

ב"כ הנאשמים:

עוה"ד נקש חולה וביקש ממני להחליף אותו לצורך הדיון. התביעה מסכימה להטלת מאסר על תנאי בלבד וקנס שלאור מצבם הכלכלי הקשה נבקש כי יהיה סמלי וזאת משום גילם המתקדם וסכום המחדל הנמוך והעובדה שמרשי חולה במחלות לב כרוניות ונזקק לטיפול תרופתי קבוע ויקר והעובדה שמרשי לאורך כל השנים ניהל מוסך שקרס בסופו של דבר ולכן התשלומים לא שולמו כשחלקם בגין תשלומים שלא התקבלו כלל מדובר בניהול מוסך בתקופה שלפני חוק 41 למע"מ, חוק הוצאת חשבונית, ואז הוצאת החשבונית הייתה בזמן השירות. מרשי למרות כל הבעיות שלו במשך השנים, העסקיות, והבריאותיות הקפיד להמשיך וגם היום הוא מתנדב, מציג לבית המשפט אין ספור תעודות מעיריית אשדוד וממוסדות נוספים שבהם מרשי התנדב ומתנדב.

מציג תעודות רפואיות על מצבו הבריאותי של מרשי ורשימת תיקים שהם חייבים בהם הוצל"פ שהם חשופים להם, אך גם הוצל"פ לא מוצאת מה לעקל אצלם, הם נותרו חסרי כל בגילם. אבקש להתחשב בכל הנסיבות יוצאות הדופן והקשות הללו ואם לקנוס אותם, אז בקנס סמלי.

ב"כ המאשימה:

אני חוזרת על הטיעונים שלי כפי שטענתי עוד ב-2/11. צר לי שהנאשמים לא ניצלו את הדחייה הארוכה להסיר ולו מעט מהמחדלים. עד היום לא שולם דבר על חשבון החוב. החוב היום עומד על 32,000 ₪. אנחנו עומדים על מה שביקשנו, מאסר על תנאי, קנס מרתיע הולם לחומרת העבירות, אותו אשאיר לשיקול בית המשפט, הרף העליון הוא מ-1,000 ₪ לכל עבירה ועד 32,000 ₪ לכל עבירה. בנסיבות אלה, אבקש מעט מעל הרף הנמוך.

הנאשם:

זוגתי ואני מסתדרים על חוט ארוך והדק ביותר. אם אני אשאל מישהו מכם, אני צריך לשלם שכר דירה באיזה בית ? חם, בעזרת זוגתי שעושה טוב בכל מצב. אני קם כל יום ב-04:30 כדי להגיע לעבודה, בפנימייה בקרית גת, וחבר אמר לי תבוא לעבוד. ולהיות עם הילדים וכשמגיע סוף החודש אני לא מסיים את החודש. אני יכול להראות את התלוש שקיבלתי היום. חצי מהסכום מ-4,200 הולך להוצאות להגיע למקום ולחזור, אני שואל אתכם, בערבית "פאד מת", מה נשאר לי, כדור בראש ? סליחה על המילים. או לנסות להמשיך. באתי לארץ לא במקרה, רציתי לחיות פה, בתור ילד, בתור נער, השארתי את ההורים שלי בחוץ לארץ, עליתי מארגנטינה בשנת 60. הייתי בצבא, יש לי תעודות מעבודות התנדבויות, בשנת 70' הייתי בעירייה. מה לעשות שילמנו מע"מ דרך העסק אלפים של אלפים של שקלים, הייתה לנו סוכנות רכב 17 שנה, הייתה תנועה, אבל התמוטט מכל מני סיבות למיניהם. אנחנו עכשיו ברחוב, אין לי גרוש לתת. היה לנו תיק, לא יכולנו לעשות פשיטת רגל, וכל פעם מגיע איזשהו תיק ואני צריך לעמוד על הדוכן ולהגיד אני מצטער, פעם אחת 50 ₪ ועוד פעם 50 ₪ נגמר לי, ברגע זה אני מרגיש נפשי ופיזי מאוד לא טוב. הלכתי לעבוד בעוד פנימייה ברווחה 4 שעות לשבוע, אני לא יכול לעשות את זה היום ואני בא ומתקן את החשמל כדי שיהיה לי עוד 100 ₪. אני יכול לשלם משהו ?, אני לא יכול לעשות מתנות לנכדים שלי, הם יודעים. אני יכול להכין רק אוכל שהם רוצים. לנכדים לא לתת מתנה ? המצב קשה, אנו מנסים לשחק אותה כמה שאפשר, אבל יש טעם לחיות ככה ? יש לי עשרות חברים שאומרים לי שלום ואני לא זוכר אותם, אני מלמד בבית ספר מפתן ילדים שאם לא פה הם בכלא, אני לא יכול לשלם כלום, שקל אתה רוצה שאשלם, תרשמו ששילמתי, שתהיה לי גאווה ששילמתי. הייתי במלחמות. אני מבקש סליחה, אבל חברים כבר לא יכולים לעזור. אין לי מה לעשות.

<#2#>

גזר דין לנאשמים 1-3

הנאשמים 1, 2 ו-3 הורשעו על פי הודאתם בעבירות כתב האישום, באי הגשת דו"ח תקופתי כאשר מדובר בנאשמים שהיה להם להגיש דו"חות תקופתיים ולשלם את המס הנובע מהם כאמור בחוק ערך מוסף התשל"ו 1976 ותקנות ערך מוסף התשל"ו 1975. הנאשמת 1 באמצעות נאשמים 2 ו-3 לא הגישה במועד הקבוע ועד להגשת כתב האישום את הדו"חות התקופתיים לחודשים 6/09, 7/09, 8/09 ו-10/09.

המדובר בנאשמת 1 שהינה חברה פרטית העוסקת במוסך לתיקוני רכב, כאשר נאשמים 2 ו-3 בתקופת נשוא כתב האישום היו מנהליה הפעילים של הנאשמת 1.

הנאשמים הודו, לקחו אחריות על מעשיהם, הוגשה חוו"ד מטעם שירות המבחן בעניין 2 הנאשמים, כאשר המלצת שירות המבחן באשר לנאשמים 2 ו-3 הינה הטלה של מאסר מותנה, כעונש מרתיע ומציב גבולות, לצד חתימה על התחייבות להימנע מביצוע עבירה דומה בעתיד, כמו כן שירות המבחן המליץ להימנע מהטלת קנס כספי לאור המצב הכלכלי הקשה כמתואר בתסקיר.

עולה כי הנאשמים עלו מארגנטינה לקיבוץ מפלסים ובשנת 1991 בני הזוג עבדו בעסק עצמאי שהינו מוסך מורשה, כאשר בשנת 2007 העסק נקלע לקשיים ובשנת 2009 נסגר סופית. בני הזוג מצויים בחובות כספים בהיקפים גבוהים ונאלצו למכור את דירתם ועדיין חבים חובות כבדים בסך של כמיליון ₪ . הנאשם 2 עובד ומשתכר משכורת מינימום בחצי משרה.

התרשמתי התרשמות ישירה מהנאשמים כאשר ההליך המשפטי יצר אצלהם תחושה קשה זאת על רקע ההתדרדרות הכלכלית וחוסר יכולת להתמודד עם המצב אליו נקלעו. נאשם 1 תרם בעבר לזולת, הוגשו בפניי מסמכים שמלמדים על עזרה לילדים בעלי ליקויים. תוך שהמסמכים מלמדים על פעילות חיובית התנדבותית בבית הילדים בנווה חנה בקרית גת כאשר הנאשם עוזר בתחומים השונים ומפגין אנושיות וחום כמו כן עולה כי הנאשם התנדב בעברו בגופים שונים, לרבות עיריית אשדוד, וכן למוסדות חינוך ופעל לטובתם של אזרחים שונים וכן צה"ל.

הנאשם סובל מתחלואים רפואיים שונים, הוגשו לי מסמכים שמלמדים כי מצבו הרפואי אינו בכי טוב.

ככלל היה מקום להטיל קנס גבוה על הנאשמים וזאת על רקע העבירה עצמה יחד עם העובדה המחמירה שהנאשמים לא הסירו עד היום את המחדל הכלכלי הקשור באי הגשת הדו"חות. המאשימה מצטרפת להמלצת התסקיר בכל האמור להטלת עונש של מאסר מותנה כאשר ייאמר כי מדובר בעמדה עונשית מרוככת ומקילה שכן על פי רוב, עמדת המאשימה בתיקים שאלו כאשר המחדל לא הוסר, הינה למאסר בפועל.

אכן בתיק שבפניי מתקיימות נסיבות מיוחדות. התרשמתי שהנאשמים ובמיוחד הנאשם, אדם חיובי שמנסה בכל מאודו להתגבר על הקשיים הכלכליים הממשיים אליהם נקלע ואינו מסוגל להיחלץ מהמשבר אליו נקלע. עולה שהנאשם חש בושה ואיבד את חדוות חייו תוך שהוא שקוע במר גורלו באשר למצבו הכלכלי.

טוב יעשה הנאשם אם יבחר להתבונן בחיובי שמסביבו שכן מדובר באדם שתרם רבות לזולת ומכאן שמתקיימים אצלו משאבים שיכולים לסייע בעדו ולהביאו למקום חיובי יותר, כך שהוא וסביבתו יימצאו נשכרים.

בנסיבות המיוחדות של התיק שבפניי, כאשר מדובר במצוקה כלכלית ממשית, והנאשמים אינם מתחמקים מאחריותם למה שאירע, מצאתי שניתן להקל עמם ולהסתפק בעונש מאסר מותנה לצד התחייבות בלבד, וזאת בכדי לסייע לשיקומם.

אשר על כן אני מקבל את המלצת התסקיר, על אף כי מדובר בחריגה מרף הענישה הנוהג ואני גוזר על הנאשמים עונש כדלקמן:

לנאשמת 1:

1. קנס בסך 6,000 ₪. הקנס ישולם בתוך 90 יום.

לנאשם 2:

1. מאסר מותנה בן 3 חודשים למשך שנתיים. הנאשם יישא בעונש זה אם יעבור עבירה נוספת בה הורשע.

2. הנאשם יחתום על התחייבות בסך 10,000 ש"ח, או 20 ימי מאסר תחתיה, להימנע מביצוע עבירה בה הורשע למשך שנתיים.

לנאשמת 3:

1. מאסר מותנה בן 3 חודשים למשך שנתיים. הנאשם יישא בעונש זה אם יעבור עבירה נוספת בה הורשע.

2. הנאשם יחתום על התחייבות בסך 10,000 ש"ח, או 20 ימי מאסר תחתיה, להימנע מביצוע עבירה בה הורשע למשך שנתיים.

זכות ערעור כחוק.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ז שבט תשע"ג, 07/02/2013 במעמד הנוכחים.