1. התובעת, עובדת הנתבעת החל משנת 1996 בתור מזכירות בית ספר, הגישה תביעה כנגד הנתבעת בגין רכיבי שכר שונים: הפרשים הנובעים מהדרגה המגיעה לה, תוספת ספיגת כיתות, תוספת מיוחדת עבור ספיגת עבודה, "תוספת מנב"ס", תוספת "מנקו" וסכומים שנוכו משכרה, לגישתה שלא כדין, תחת תיאור "הפחתת שעות עבודה". הדרישה בגין "תוספת שקלית" שבסעיף 15 לכתב התביעה נמחקה בדיון מיום 7.4.13 (ראו ע' 8 לפרוטוקול הדיון).

התובעת מתבססת בתביעה על "אוגדן תנאי השירות - חובות וזכויות של עובדים בשלטון המקומי" (להלן: "האוגדן").

התובעת ביקשה לחייב את הנתבעת בסכומים אשר לדעתה מגיעים לה (עבור התקופה שלא התיישנה) וכן בזכויותיה עד למועד הדיון.

2. הנתבעת טענה בכתב ההגנה שהתובעת החלה לעבוד אצלה בחודש ספטמבר 1997 במשרה חלקית והחל מחודש ספטמבר 2002 במשרה מלאה.

לגרסת הנתבעת, שולם לתובעת השכר המגיע לה בהתאם לשעות העבודה ודו"חות הנוכחות ועל פי תוכנית הבראה לה הסכימה התובעת ו/או באישור ההסתדרות.

הנתבעת טענה כי התובעת אינה זכאית לתוספת בגין דרגה או תוספת אחרת, מעבר לאלה ששולמו לה כדין.

3. גדר המחלוקת בין הצדדים:

במסגרת הדיון המוקדם שהתקיים בפני כב' הרשם מוסטפא קאסם הוגדרו המוסכמות והפלוגתאות שבין הצדדים.

כך, הוסכם כי התובעת עובדת משרה מלאה אצל הנתבעת החל מיום 1.11.96 וכי עבדה בתור מזכירה בבית הספר היסודי אין חלדון בדבוריה ה (להלן: "בית הספר").

מוסכמה נוספת היא כי חלה על הצדדים חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות (להלן: "חוקת העבודה"). ב"כ התובעת הזכיר בכתב התביעה את האוגדן, שהוא פרסום של זכויות העובדים, אך לא המקור המשפטי - שהינו חוקת העבודה.

בעניין הפלוגתאות נקבע -

א. באשר לדרישת התובעת לתוספת שכר עקב דרגה

התובעת טוענת כי היא שימשה "מזכירה ראשית" ומכאן הזכאות לדרגה גבוהה מזו שקיבלה. מאידך גיסא, טען ב"כ הנתבעת בדיון המוקדם כי התובעת שימשה כמזכירת משנה – עוזרת מזכירה.

ב. הפחתת השכר

ב"כ הנתבעת טען כי הניכויים משכר התובעת נבעו מהיעדרויות מהעבודה, בהתאם למספר השעות שהיא החסירה, כאשר נוכה בפועל פחות ממה שהיה צריך.

ב"כ התובעת ביקש להתייחס לטענה ולערוך חישובים מדויקים בתצהיר התובעת.

ג. דרגה

הדרישה להפרשי שכר בגין דרגה היא פועל יוצא מהגדרת התפקיד של התובעת, האם היא "מזכירה ראשית" – אם לאו, מאחר שמתח הדרגות שונה בהתאם לתפקיד.

ד. תוספת ספיגת כיתות

ב"כ הצדדים הביעו מחלוקת באשר למספר הכיתות הקיימות בבית הספר ודרך חישובן, ובשאלה האם התובעת היתה מזכירה יחידה.

ה. תוספת מנקו

מאחר שמדובר בתוספת שמשולמת למזכירת בית הספר אם היא עוסקת בגביית כספים, השאלה שבמחלוקת נוגעת לאותו עיסוק של התובעת.

ו. תוספת מנב"ס

מדובר בתוספת עבור הפעלת מערכת מינהל בית הספר. בעניין זה טען ב"כ הנתבעת כי לא מדובר בתוספת קבועה וכי אם בית הספר קיבל את התוספת, הוא ידאג לביצוע התשלום בהתאם.

ז. תוספת עבור ספיגת עבודה

ב"כ התובעת טען כי התובעת מקיימת את הדרישות לפי סעיף 102.812 לחוקת העבודה וב"כ הנתבעת טען כי התוספת מותנית באי קבלת תוספות אחרות בתלוש השכר.

4. ראיות שנשמעו בדיון

הוגש תצהיר עדות ראשית של התובעת שנחקרה בדיון על תצהירה.

מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר וג'יה עזאיזה, גזבר הנתבעת (להלן: "הגזבר"), שגם נחקר בדיון.

במסגרת הדיון הוגדרו המחלוקות עובדתיות בתיק, שהן הגדרת התפקיד של התובעת (מזכירה ראשית או מזכירה), ביצוע עבודות נוספות כולל גבייה, יישום תוכנית מנב"ס בבית הספר ומהות ניכוי השכר.

לאחר שמיעת הוכחות בתיק הוגשו סיכומים בכתב מטעם ב"כ הצדדים והתיק הועבר להכרעה.

5. מספר הכיתות בבית הספר

הנתבעת המציאה רשימה עם מספר הכיתות הקיימות בבית הספר שבו עבדה התובעת, שלגביו הוסכם כי מדובר בבית ספר יסודי בלבד. לפי הרשימות קיימות שתי כיתות של "גן חובה עממי" שהנתבעת לא לקחה בחשבן במספר הכיתות.

על פי חוקת העבודה,

"102.314 חישוב כתות חריגות בבית-הספר

כל כתה מסייעת, או כתה אורגנית, או כתב טיפולית, או כתה מקדמת, תחשב ככתת אם רגילה ותובא בחשבון למנין הכתות בבית-הספר לצורך חישוב היקף המשרה של מזכיר בית-הספר והכיתות העודפות, ולצורך קביעת דרגת השכר בה ישובץ במסגרת מסלול הקידום של עיסוקו.

בתחולה מ- 1/9/1974 כתות גן ילדים בבתי-הספר היסודיים שבמסגרת "החטיבה הצעירה", או הנמצאת באחריות מינהלית של מנהל בית-הספר היסודי, תחשבנה ככתות אם ותובאנה בחישוב קביעת היקף המשרה ולצורך חישוב ספיגת העבודה וקביעת דרגת השכר בה ישובץ מזכיר בית-הספר במסגרת מסלול הקידום של עיסוקו".

על כן, לא יכולה להיות מחלוקת כי אותן כיתות גנים באות בחשבון עת נספרים מספרי כיתות, לצורך חישוב תוספת ספיגת כיתות ולכל מטרה אחרת.

על כן, מספר הכיתות בבית הספר היה כדלקמן:

2004 – 2003 - 14

2005 – 2004 - 14

2006 – 2005 - 15

2007 – 2006 - 16

2008 – 2007 - 17

2009 – 2008 - 18

2010 – 2009 - 19

2011 – 2010 - 21

סעיף 102.212 לחוקת העבודה קובע כי "בבית ספר בו גובים אגרת שירותים או גובים גביות אחרות בגובה האגרה לפחות, וכן מחלקים ספרי לימוד ו/או מחברות, תהיה מכסת העבודה של מזכיר בית-הספר 12 כתות".

סעיף 102.213 לחוקת העבודה קובע כי "בבית-ספר בו מבוצעת אחת משתי המטלות המפורטות בסעיף ב' דלעיל - תהיה מכסת העבודה של מזכיר בית הספר 14 כתות".

סעיף 102.311(ב) לחוקת העבודה קובע: "במקרה שבבית הספר ישנם יותר כתות מאשר למשרה מלאה של המזכיר ומספר הכתות העודף הנוסף הינו קטן, רשאית הרשות המקומית לנהוג באחת משתי האפשרויות: - (א) תוספת כח אדם יחסי לחלקיות המשרה. (ב) התוספת בכסף תמסר למזכיר(ה) הקיים, אולם החישוב יהיה שכל כתה וחצי תחשב ככתה למעשה. התוספת תשולם כפיצוי עבור ספיגה ועשיית תוספת העבודה הנ"ל."

כל עוד לא הוכיחה התובעת שהיא ממלאת את שני התפקידים כאמור בסעיף 102.212 (גבייה כספים וחלוקת ספרים) מספר הכיתות המקסימאלי הוא 14.

החל משנת הלימודים 2005-2006 חורג מספר הכיתות מהמספר המקסימאלי שנקבע בחוקת העבודה, ולכן, זכאית התובעת לתוספת בהתאם לנקבע בסעיף 112.312 לחוקת העבודה.

6. דרגת התובעת וזכאותה לתוספת שכר

התובעת טענה שהיא זכאית לדרגה 9+ והיא דורשת על כך הפרשי שכר החל חודש נובמבר 2003 (מחמת התיישנות).

בהתאם לתצהיר של גזבר הנתבעת בתקופה הרלוונטית לתביעה קיבלה התובעת שכר לפי דרגה 6 עד דצמבר 2007, דרגה 8 מ-1.1.08 ודרגה 9 מ-1.1.11. זאת, על אף שהדרגה המקסימאלית היא 8. אולם, הצהיר הגזבר בתצהירו כי התובעת הייתה אמורה להיות מקודמת לדרגה 7 ב-1.9.03 ולדרגה 8 ב-1.9.05 ולפיכך היא זכאית להפרשי שכר משולב עבור התקופה שבין 1.9.05 עד 31.12.07.

התובעת הצהירה כי בכל התקופה הרלוונטית לתביעה היא הייתה מזכירה יחידה בבית הספר והגזבר אף אישר זאת בחקירתו בדיון (ראו ע' 17, ש' 25-26).

אולם, התובעת לא הביאה כל ראיה שהיא על מנת להוכיח כי היא מונתה כ"מזכירה ראשית" בבית הספר ולכן, השאלה היא האם בהתאם להוראות חוקת העבודה, דין מזכירה יחידה כדין מזכירה ראשית.

לפי סעיף 102.11 לחוקת העבודה שונתה הגדרת התפקיד של "מזכיר בית ספר" ונקבע שם:

"102.11 מזכיר בית ספר – שינוי שם התפקיד / העיסוק למינהלן בית ספר

102.11

החל מ- 1.9.1997 ישונה שם התפקיד/העיסוק של מזכיר בית הספר ל"מינהלן בית הספר".

שינוי השם יהיה לאותם מזכירי בית הספר המשמשים מזכירים יחידים או ראשיים בבתי הספר בהם למעלה מ- 20 כתות (כולל).

השינוי תקף בכל רובדי בתי-הספר (יסודי, חט"ב, חט"ע ומקיף).

"כתה" משמעותה "כתת אם".

"כתות אם" בחינוך המיוחד, בחטיבות הביניים ובחטיבות העליונות תחשבנה ככתה ורבע.

אין שינוי שם התפקיד/העיסוק המוסכם כאן מהווה עילה לדרישות להעלאת השכר או לתיגמול כספי.

למען הספר ספק מובהר בזאת כי הסכם זה לא ימנע דרישות עתידיות לשיפור שכר המינהלנים או תנאי עבודתם.

בכל מקום בו נאמר בלשון זכר הכוונה גם ללשון נקבה ולהיפך".

ניתן להבין מנוסח הסעיף כי "מזכיר ראשי" ו"מזכיר יחיד" אינם מונחים זהים ומזכיר יחיד בבית הספר אינו בהכרח "מזכיר ראשי" (אף אם לא מדובר ב"מזכיר משנה").

בסעיף 25.42 לחוקת העבודה נקבע מתח הדרגות למזכירי בית ספר - מזכיר ראשי בבית ספר עד 19 כיתות, מזכיר ראשי בבית ספר מעל 20 כיתות ומזכיר משנה.

ב"כ התובעת טען כי עד לשנת 2009 בית הספר היה עד 19 כיתות ותפקידה של התובעת הוגדר "מזכירה ראשית" - לאחר מכן, תפקידה עבר להיות "מינהלן" מאחר שמספר הכיתות עלה על 20.

מתח הדרגות הוא לתפקיד של "מזכיר ראשי" בבתי ספר בהם עד 19 כיתות, מדרגה 17 - 19 (בהתאם לסעיף 25.42 לחוקת העבודה) ולמינהלן בבית הספר מעל 20 כיתות, עד דרגה 20.

בהתאם לקביעתנו לעיל, יש לחשב את "כיתות הגן" ככיתת בית הספר לכל דבר ועניין, כך שהחל משנת 2010 תפקידה של התובעת היה של "מינהלן".

בתקופה הראשונה (בית הספר עד 19 כיתות) לא הוכיחה התובעת - עליה הוטל הנטל הראייתי - כי תפקידה היה של "מזכירה ראשית" בבית הספר. לכן, לא הוכיחה את זכאותה להפרשי שכר בגין דרגות. אולם, החל מ-2010 תפקידה של התובעת הפך ל"למינהלן" לגביו מתח דרגות הוא עד 20.

לכן, כדין עברה התובעת לדרגה 9 מיום 1.1.2011. ב"כ הנתבעת טען בסיכומים כי יש לקזז את השכר שהתובעת קיבלה ביתר בגין העלאה בדרגה זו. מעבר לכך שלא הועלתה כדין טענת קיזוז בכתב ההגנה, העלאת הדרגה הייתה בהתאם להגדרת התפקיד החדשה של התובעת כמינהלן, ודין הטענה להידחות.

התובעת זכאית להפרשי שכר עד לדרגה 7 מיום 1.9.03 עד 31.8.05 ועד לדרגה 8 מ-1.9.05 עד ליום 31.12.07.

7. תוספת מנקו

סעיף 102.71 פרק משנה 102 לתוספת הראשונה לחוקת העבודה קובע זכאות לתוספת מנקו למזכיר בית ספר אם מתקיימים הכללים שנקבעו בפרק ז' סעיף 26.87, עת עוסק המזכיר בגביית כפסים, תשלומים אגרות וכ"ד.

התובעת קיבלה תוספת כאמור החל מחודש 6.09 (בסך 162.85 ₪ לחודש) ומ- 2.10 עלה

ל-169.20 ש"ח.

התובעת הצהירה בתצהירה כי היא עוסקת בגביית כספים מתלמידים, בגין חוגים, טיולים, ספרים, חוברות וכו' (סעיף 4 לתצהיר התובעת).

התובעת עמדה בחקירתה הנגדית על כך שהיא עסקה בגביית כספים, תשלומי הורים, תרומות וכו' (ראו ע' 13, ש' 26-27 לפרוטוקול הדיון).

"הגזבר לא סתר את הצהרת התובעת. כאשר הוא נשאל האם ידוע לו שהתובעת עוסקת בגביית כספים אמר "אני לא ראיתי, אבל אם היא עובדת כמזכירה אחת, אז היא צריכה לעסוק בזה" (ע' 18 ש' 31 לפרוטוקול).

על כן, הוכח כי התובעת עסקה בכל תקופת העבודה בגביית כספים".

הזכאות לתוספת "מנקו" מותנית במינימום גבייה שנתי, כפי שנקבע בסעיף 26.881 לחוקת העבודה כפי שטוענת הנתבעת, וגביית סכום זה לא הוכחה. מדובר בנטל ראיתי שהוטל על התובעת, בהתחשב בנטל השכנוע שמוטל עליה להוכיח את הבסיס העובדתי לתביעתה.

ברור לנו כי הנתונים לגבי הגבייה אינם בידי התובעת, ועל כן קשה לעמוד בנטל זה. אולם, התובעת הייתה יכולה לבקש, במסגרת בקשה לגילוי מסמכים או בדרך אחרת, להמציא נתוני גבייה בבית הספר וזה לא נעשה. לכן, דין התביעה בגין רכיב זה – מעבר למה ששולם בפועל לתובעת – להידחות.

8. תוספת מנב"ס

סעיף 102.812 לחוקת עבודה (פרק משנה 102 לתוספת ראשונה) קובע זכאות לתוספת מנב"ס למזכירי בתי ספר יסודיים בגין ביצוע מטלות הקשורות לפרוייקט המנב"ס באותם בתי ספר שאושרו לשם כך על ידי משרד החינוך, בשיעור 0.5 שעות נוספות או תוספת של 7.5% למזכירת בית הספר העוסקת במשרה מלאה החל משנת הלימודים תש"ס.

לגרסת הנתבעת, התוספת משולמת פעם אחת בשנה, עבור עבודה נוספת שמבוצעת על ידי המזכירות בעקבות רישום ודיווח תלמידים חדשים למשרד החינוך, קרי, מדובר ב"תוספת לא קבועה" המותנית בשיפוי מטעם משרד החינוך.

אכן, בהתאם להוראות חוקת העבודה, תשלום התוספת מותנה בשימוש בפועל בתוכנית על ידי מזכירת בית הספר, ובדיווח לגבי תקופת ביצוע העבודה.

באשר לביצוע העבודה בפועל, העידה התובעת:

"ש. לעניין תוספת מנב"ס, עבור מה מקבלים תוספת מנב"ס? מה זה?

ת. תוספת מנב"ס אנו מתעסקים עם רישומי תלמידים והפקת תעודות, זו תוכנה ממוחשבת, דרך משרד החינוך, אנו עושים רשימת מורים, רשימת תלמידים.

ש. מתי עושים את הרשימה הזו?

ת. כל הזמן, המורים זקוקים לזה, כל הזמן".

(ראו עמ' 13 שורות 30 עד 34 לפרוטוקול).

התובעת הוסיפה כי יש לה סיסמה וקוד לשימוש בתוכנה (ראו ע' 14 לפרוטוקול הדיון).

הצהרת התובעת באשר לשימוש במערכת הייתה אמינה עלינו ולא נסתרה על ידי הנתבעת. אין אנו מקבלים את טענת הנתבעת כי היה צריך להוכיח כי התובעת קיבלה אישור ממנהל בית הספר להפעלת המערכת, מאחר שהיא המזכירה היחידה שעבדה בבית הספר בכל התקופה.

האישור לגבי שימוש התוכנה הוא שנתי.

ב"כ התובעת דרש תשלום תוספת בגין התקופה שעד ליום 1.9.99, בה לא הייתה בתוקף ולכן, אין לחייב בגין תקופה זו. לגבי התקופה הנטענת לאחר מכן, חוקת העבודה בסעיף 102.812 דורשת שיישלח דיווח על ידי המזכיר שהשתמש בתוכנה לגבי ביצוע בפועל של הפרויקט מדי חודש ותנאי זה לא קוים. לכן, בהעדר הוכחה על דיווח כדין בגין התקופה שלאחר 1.9.99, לא ניתן לחייב את הנתבעת.

9. תוספת ספיגת עבודה

מדובר בתוספת בגין ביצוע "עבודה נוספת", כפי שנקבעה בסעיף 102.611 לחוקת העבודה, בשיעור 10% מהמשכורת המשולבת.

לגרסת התובעת, היא מבצעת "עבודה נוספת" שהינה גביית כספים, טיפול בתשלומי הורים ותרומות, חלוקת ספרים, צילומים ושכפולים, מתייצבת לאירועים מחוץ לשעות העבודה, אסיפות הורים, נוכחות בישיבות צוות וניהול פרוטוקולים, הפעלת תוכנת מנב"ס והפקת תעודות. היא אינה מקבלת תוספת שכר אחרת שאינה נובעת מחוקת העבודה, ולכן, היא זכאית לתוספת על ספיגת עבודה.

חוקת העבודה לא מגדירה מהי מהותה של "העבודה הנוספת" המזכה בתשלום תוספת ספיגה, אך ניתן לקבל את גישתו של ב"כ הנתבעת שמדובר בעבודה אשר חורגת מהרגילה שמתבצעת על ידי מזכירת בית הספר.

לא הוצהר על ידי התובעת על כל ביצוע של עבודה נוספת או חריגה למטלות הקשורות לתפקידה כמזכירה ועל כן, לא הוכחה זכאותה לתוספת כאמור.

10. ניכויים משכר העבודה

התובעת דרשה החזרי סכומים אשר לטענתה נוכו משכרה שלא כדין, תחת כינוי "הפחתת שעות עבודה" - 64 חודשים בסך 428.40 ₪ כל חודש. גם בתצהיר עדות ראשית חזרה התובעת על אותם סכומים, שאינם מתאימים לאלה אשר עולים מתלושי השכר.

מתלושי השכר שהוגשו לבית הדין עולה כי אכן היו סכומים שנוכו בגין "הפחתת שעות עבודה", אך הסכומים משתנים, ואינם מתאימים לאלה שבכתב התביעה ובתצהיר.

הנתבעת טענה כי מדובר בהפחתת שכר שנעשתה כדין, בגין היעדרויות לא מוצדקות של התובעת, בגינן אף נשלחו לה מכתבי התראה.

הנתבעת הגישה דוח"ות נוכחות של התובעת מהם עולה שהיא עבדה פחות שעות מאלה שהוקצו לה כ"שעות תקן".

ב"כ התובעת טען שיש להביא בחשבון בעניינה של התובעת "משרת אם", אך טענה זו דינה להידחות ממספר סיבות:

• • לא הועלתה בכתב התביעה או בתצהיר התובעת.
  • לא הובאו מסמכים לגבי מועדי הלידה של התובעת.
  • התובעת לא הסתייגה במהלך תקופה ארוכה לגבי הניכויים בגין שעות חסרות.
  • הגזבר הצהיר בדיון שעולה מתלושי השכר כי אכן חושבה לתובעת "משרת אם" לפחות בחלק מתקופת התביעה.

אין מדובר ב"ניכוי" או "קיזוז" משכר התובעת, אלא בזמן שהתובעת, לכאורה, לא עבדה ולכן, אינה זכאית לשכר.

לאור כל זאת, דין התביעה בגין רכיב זה להידחות.

11. לסיכום

לאור האמור לעיל, אנו מקבלים את תביעתה של התובעת כאופן חלקי, כדלקמן:

"א. התובעת זכאית לתוספת (ספיגת כיתות) שנקבעה בסעיף 112.312 לחוקת העבודה החל משנת הלימודים 2005-2006 ועד לשנת 2010-2011.

ב. התובעת זכאית להפרשי שכר עד לדרגה 7 מיום 1.9.03 עד 31.8.05 ועד לדרגה 8 מ-1.9.05 עד ליום 31.12.07".

הסכומים יחושבו ע"י ב"כ הנתבעת תוך 15 ימים מקבלת פסק הדין, התחשיב יישלח ישירות לב"כ התובעת, תוך מתן אפשרות לבדוק אותו.

אם לא תהיה התנגדות מטעם ב"כ התובעת תוך 15 ימים מקבלת התחשיב, תשלם הנתבעת לתובעת, תוך 15 ימים מאז את הסכום כאמור, כשהוא משוערך ליום התשלום.

היה ותתעורר מחלוקת לגבי התחשיב, יוכלו הצדדים לשוב ולפנות לבית הדין בעניין זה בלבד, לא יאוחר מ- 60 יום מקבלת פסק הדין.

במקרה זה, ימנה בית הדין חשב שכר והצדדים יחוייבו בתשלום שכרו.

בהתחשב בתוצאות המשפט, כאשר חלק מרכיבי התביעה בלבד התקבל, אין צו להוצאות.

12. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, י"ג אלול תשע"ג, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.