1. בכתב תביעתה, ביקשה התובעת, תושבת דבוריה, אשר מועסקת על ידי הנתבעת (להלן: "המועצה") במזכירות בית הספר הרב תחומי, עמל, בדבוריה (להלן: "בית הספר"), לחייב את הנתבעת, מכוח חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות (להלן:"חוקת העבודה" או "החוקה") ומכוח הוראות אוגדן תנאי השירות חובות וזכויות של העובדים בשלטון המקומי (להלן: "האוגדן"), לשלם לה הפרשי שכר הנובעים מזכאותה לדרגה 10+, תוספת "ספיגת כיתות", תוספת "מנקו" וכן, מבקשת לחייב את הנתבעת להשיב לה את התשלומים שנוכו ממשכורתה, לטענתה, שלא כדין.

2. נעיר, כבר כעת, כי בתביעתה המקורית ביקשה התובעת לחייב את הנתבעת גם בתשלום עבור תוספת שיקלית - אולם, בפתח ישיבת ההוכחות הודיע כי היא מוותרת על רכיב זה.

3. מהלך הדיון

ביום 15/3/2011 התקיים דיון מוקדם בפני כב' הרשם קאסם, במהלכו גובשה רשימת מוסכמות ופלוגתאות.

ביום 12/3/2013 התקיימה ישיבת הוכחות במהלכה העידה התובעת וכן העיד עד הנתבעת - מר וג'יאה עזאיזה (להלן: "מר עזאיזה") אשר שימש כגזבר במועצה, במועדים הרלוונטיים לתביעה.

לבקשת הצדדים, הורה להם בית הדין להגיש סיכומיהם והם עשו כן, כאשר בפתח סיכומיה, טענה, הנתבעת טענות הנוגעות להרחבת חזית ולהתערבות בית הדין בהחלטה מנהלית של רשות מנהלית.

4. להלן העובדות שאינן שנויות במחלקות:

א. התובעת עובדת במשרה מלאה בבית הספר והחל מיום 1.4.1996.

ב. דרגותיה של התובעת היו כדלקמן:מיום 1/9/1993 - דרגה 6; מיום 1/2/1999 - דרגה 7 ; מיום 1/5/2000 - דרגה 8 ומיום 1/1/2010 - דרגה 9.

5. בטרם ניגש לבירור עיקר המחלוקות בין הצדדים נעמוד, בקצרה, על שאלת מועד תחילת העסקתה של התובעת אשר לא הועסקה מראשית תחילת עבודתה בנתבעת במשרה מלאה.

התובעת טוענת כי החלה לעבוד בשירות הנתבעת כבר בחודש 4/1988 ואילו הנתבעת טוענת כי תחילת עבודתה של התובעת היה בחודש 1/1991.

דיון והכרעה

עיון בתלושי שכרה של התובעת, מלמד כי אכן תחילת העסקתה היה בחודש 4/1988. אמנם הנתבעת צירפה תלושי שכר בהם נרשם כי מועד תחילת העסקתה של התובעת היה ב-1/1991, אך אין בכך די בכדי לסתור את גרסת התובעת בעניין.

יתרה מכך, לאחר ששמענו את עדותו של מר עזאיזה אשר מאשר כי בהתאם לתלושי השכר החלה התובעת את עבודתה בחודש 4/1988 שוכנענו כי יש לקבל את גרסת התובעת ולכן הרינו קובעים כי מועד תחילת העסקתה אצל הנתבעת היה בחודש 4/1988.

6. למעשה, עיקר המחלוקת בין הצדדים, מעבר לשאלת זכאותה של התובעת להשבת תשלומים שנוכו ממשכורתה, אם נוכו, שלא כדין, הינה בשאלת זכאותה של התובעת לזכויות, להן היא טוענת, מכוח חוקת העבודה או האוגדן.

7. לצורך הכרעה במחלוקות שבין הצדדים נידרש להכרעה בסוגיות הבאות:

א. האם ניתנה לתובעת הבטחה מנהלית לפיה הוגדרה כ"מזכירה ראשית" ואם כן, האם הבטחה מעין זו מחייבת את הנתבעת. במסגרת הדיון בסוגיה זו, וככל שנמצא כי בפנינו הבטחה מנהלית, נעמוד על טענות הנתבעת הנוגעות למעורבות בית הדין בהבטחה מנהלית.

בכפוף לתשובה חיובית לשאלות האמורות, נשאל האם התובעת זכאית לדרגה 10+, בהתאם להוראות החוקה.

ב. זכאות התובעת לתוספת ספיגת כיתות.

ג. זכאות התובעת לתוספת מנקו.

ד. זכאות התובעת להחזר תשלומים שנוכו ממשכורתה.

ה. זכאות התובעת לקבל פיצויי הלנת שכר.

8. מזכירה ראשית - האמנם לפנינו הבטחה מנהלית?

טענת התובעת

היא עובדת כמזכירה ראשית בבית ספר דבוריה החל משנת 2008. היא אמנם לא מונתה לתפקיד באמצעות כתב מינוי אך סבורה כי אין בכך כדי לאיין את הגדרת תפקידה בפועל.

טענת הנתבעת

התובעת הייתה אמורה לקבל מינוי על ידי המועצה בכדי להכיר בזכות לה היא טוענת מכוח הגדרת תפקיד "מזכירה ראשית" ומשלא קיבלה מינוי שכזה הרי אינה זכאית להטבות הנגזרות מהגדרה זו.

דיון והכרעה

לתמיכה בטענתה צירפה התובעת מכתב ממנהל בית הספר, מר יוסף פריד, מיום 3/10/2010 המופנה ליו"ר המועצה המקומית דבוריה (להלן:"המכתב") ואשר בו נרשם:

"הנידון: קידום מעמד ופיצוי הולם עבור עבודתה

כמזכירה ראשית בשנה"ל תש"ע/תשע"א.

ברצוני להפנות את תשומת לבכם כי המזכירה בדיעה מסאלחה ת.ז 059998716 מתפקדת מאז שנתיים כמזכירה ראשית ללא קידום מקצועי הולם.

ובשנה"ל הנוכחית הנ"ל משמשת כמזכירה ראשית ומטפלת במצבת התלמידים במנב"ס משרד החינוך ובמנב"ס עמל ומטפלת במשכורות המורים, ואשת קשר עם כל הגורמים במועצה, במשרד החינוך וברשת עמל.

בקשתנו להתחשב בעבודה הנ"ל ולפצותה בהתאם.

לטיפולכם היפה

בכבוד רב

יוסף פריד

מנהל בית הספר"

מר יוסף פריד לא הובא לעדות לפנינו.

במסגרת חקירתה, הוצג בפני התובעת, לראשונה, מכתב משנת 2009 (נספח א' לתצהיר נתבעת) ובו נרשם כי תפקידה הינו "עוזרת מזכירה". מדובר במכתב מיום 4/2/2009 שמופנה אל התובעת מאת מנהל כח אדם ובו הוגדרו לתובעת תנאי עבודתה.

התובעת נחקרה באשר לנסיבות בהן התבקשה לתפקד כמזכירה ראשית ואישרה כי מנהל כוח האדם בשם מר מוחמד עזאיזה ז"ל, מינה אותה לתפקיד, בעל פה, תוך הבטחה שישלח אליה מכתב מסודר (עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 26-27 לפרוטוקול).

התובעת הבהירה, בעדותה, כי פנתה מספר פעמים, בעל פה למר מוחמד עזאיזה ז"ל ולראש המועצה, שכיהן בתקופה הרלוונטית כממלא מקום, בכדי לקבל לידיה את המינוי בכתב, אך לא נענתנה.

מר עזאיזה, נחקר לפנינו. באשר לידיעותיו בקשר לנסיבות בהן קודמה התובעת לתפקיד מזכירה ראשית - מר עזאיזה לא ידע להעיד, מידיעתו האישית, על אותן נסיבות, ונסמך על המכתב שצורף לתצהירו ממנו למד כי נכון לשנת 2009 התובעת הוגדרה בתפקידה כ"עוזרת מזכירה" ונותר בעמדתו כי "כל עוד לא קיבלה מכתב מינוי מראש המועצה וגזברה אז היא לא."(עמ' 24, שורה 8 לפרוטוקול).

מר עזאיזה, נשאל לפשר המכתב ששלח מנהל בית הספר ומשיב:"...אני משיב שאין סימן שהמועצה קיבלה את המכתב הזה ואין חתימה. אם זה הופנה לראש המועצה אז זכותו של כל מנהל להמליץ לראש המועצה על קידום העובד וזכותו של ראש המועצה להשיב בכן ולא."(עמ' 25 לפרוטוקול, שורות 12-15 לפרוטוקול) .

מהפן העובדתי -

בשים לב לראיות הדלות שהונחו בפנינו, וכפי שפירטנו לעיל, שוכנעו כי לתובעת אכן נאמר בעל פה כי קיימת אפשרות שתקודם לתפקיד מזכירה ראשית אך לא שוכנענו כי אמירה מעין זו הועלתה על הכתב כ"הבטחה" או השתכללה כדי "הבטחה". אף מהמכתב שמצרפת התובעת בעצמה לא מתבקשת המסקנה כי הובטח לה שתמונה באופן רשמי למזכירה ראשית.

יתרה מכך, עולה ספק באשר ל"הבטחה" הנטענת לנוכח נספח א' לתצהיר הנתבעת, כאשר עיון בו מעלה כי נכון לשנת 2009 משרתה של התובעת הוגדרה כ"עוזרת מזכירה" והמכתב נערך באמצעות אותו גורם שכביכול נתן אותה הבטחה בעל פה לתובעת (מנהל כח אדם).

זאת ועוד, תמוה בעניינו כי מנהל בית הספר מבקש במכתבו פיצוי לתובעת ורק בשנת 2010 כאשר ה"מינוי" הנטען החל בשנת 2008. היינו מצפים כי בסמוך לכניסתה של התובעת לתפקיד החדש, יפנה מנהל בית הספר להסדרת זכויותיה של התובעת הנובעות מהתפקיד.

מהפן המשפטי - הדין החל - הבטחה מנהלית

כאמור, לא הוכח לפנינו כי ניתנה לתובעת "הבטחה" כלשהי, ממנה ניתן ללמוד על קידומה בפועל לתפקיד מזכירה ראשית. האם די בכך כדי לקבוע שאין בפנינו הבטחה מנהלית אשר מחייבת את הרשות השלטונית?

נראה שכן, עפ"י ההלכה הפסוקה, נדרשים קיומם של ארבעה תנאים מצטברים, על-מנת שהבטחה מינהלית תחייב את הרשות המינהלית. ואלו התנאים:

א. נותן ההבטחה היה בעל הסמכות לתתה;

ב. לנותן ההבטחה הייתה כוונה להקנות לה תוקף משפטי מחייב;

ג. הוא בעל יכולת למלא אחר ההבטחה;

ד. אין צידוק חוקי לשנותה או לבטלה.

כאשר הנטל להוכחת הבטחה מנהלית מוטל על הטוען לקיומה (ראו : בג"ץ 4915/00 רשת חברת תקשורת והפקות (1992) בע"נ נ' ממשלת ישראל ואח', מיום 27/11/2000)

בענייננו, נראה כי התובעת לא עמדה במשוכה הראשונה שעליה היה לעבור והיא הוכחת "הבטחה" כלשהי.

עם זאת, ולא למען הסר ספק נוסיף כי נראה שממילא לא היתה התובעת עומדת בנטל המונח על כתפיה להוכחת התנאים המצטברים שהותוו לקיומה של הבטחה מנהלית. שכן, לא הובאו די ראיות ולא הוכח לפנינו כי מנהל כוח האדם מר מוחמד עזאיזה, ז"ל, אשר אמר לתובעת בעל פה כי תמונה לתפקיד מזכירה ראשית, הינו הגורם המוסמך או שהינו בעל יכולת לקיים את אותה אמירה.

מכאן, ולנוכח היותם של התנאים - מצטברים, הרי שלא מצאנו טעם להוסיף ולעמוד על האפשרות להתקיימותם או העדר התקיימותם של שני התנאים האחרים.

לאור מסקנותינו ומשמצאנו כי בעניינה של התובעת לא ניתנה "הבטחה" הרי שאיננו נדרשים לבחון את סבירותה של החלטת הנתבעת בעניין אותה "החלטה" והדיון בטענות הנתבעת באשר לסמכות בית הדין בהתערבות בהחלטה מנהלית, מתייתר.

9. התובעת כ"מזכירה ראשית" וזכאותה לדרגה 10+

לטענת התובעת - מכוח היותה "מזכירה ראשית" היא זכאית לדרגה 10+ משנת 2003 .

לטענת הנתבעת - התובעת אינה זכאית לדרגה כלשהי מעבר לדרגה 9 אותה היא קיבלה ביום 1/1/2010

כך, הוגדרו המחלוקות בין הצדדים במסגרת הדיון המוקדם.

דיון והכרעה

לראשונה, בסיכומיה (סעיף 22 ואילך) מעלה התובעת טענה לפיה יש להכיר בהגדרת התובעת כ"מזכירה ראשית" מכוח פרשנות שנתן ב"כ התובעת לסעיף 25.42 לחוקת העבודה, כך נטען בסיכומים:

"בבית ספר עד 19 כיתות לא קיים תפקיד שנקרא "מזכיר" גרידא, התפקיד צריך להיות מוגדר או "מזכיר ראשי" או "מזכיר משנה", ומכאן מאחר שהתובעת לא הוגדרה כלל כמזכירת משנה אלא כמזכירה יש לראות בה כמזכירה ראשית, זאת בשים לב לעובדה כי אחרי כניסתה לעבודה במספר שנים נקלטה לעבודה מזכירה נוספת שכפופה לתובעת...קרי, המזכירה הנוספת היא מזכירת משנה ואילו התובעת מזכירה ראשית"

בזיקה לטענה האמורה, ב"כ התובעת (סעיף 24 לסיכומים) ערך רשימה, על בסיסה, הוא טוען כי יש להכיר בזכאותה של התובעת בדרגה 10+ כבר מחודש 5/2001 – שוב, טענה שעלתה לראשונה במסגרת סיכומי התובעת ומנוגדת לטענות כפי שעלו במסגרת ניהול ההליך בפנינו.

מבלי להיכנס לשאלה באם פרשנות ב"כ התובעת לאופן יישום הוראות חוקת העבודה בענייננו מקובלת עלינו, באם לאו, הרינו קובעים כי אין מקום לבחון פרשנות זו, שכן מדובר, כאמור לעיל, בפרשנות שהועלתה, לראשונה, בסיכומים, ועל כן בינה בבחינת הרחבת חזית אסורה.

אם כן, לנוכח מסקנותינו האמורות לעיל, נראה כי מתייתר הדיון במעמדה של התובעת כ"מזכירה ראשית" וכפועל יוצא, זכאותה לדרגה 10+ ובהתאם לאמור לעיל, הרינו מורים על דחיית טענות התובעת לעניין הכרה במעמדה כ"מזכירה ראשית" וזכאותה לדרגה 10+.

10. תוספת ספיגת כיתות:

הנתבעת, בסיכומים מטעמה, מפנה לכך שהתובעת זנחה בסיכומיה את טענותיה בעניין הרכיב הנדון.

אכן, עיון בסיכומי התובעת מעלה כי התובעת לא סיכמה טענותיה לעניין תוספת ספיגת כיתות, באופן ענייני, אך לא שוכנעו כי יש בכך ללמד על שזנחה את טענותיה ברכיב זה.

ולגופו של עניין, הדיון ברכיב זה כרוך בשני עניינים, האחד, שאלת עצם זכאותה של התובעת לתוספת ספיגת כיתות, והשני, האופן בו יש לחשב את אותה תוספת בגין כל כיתה.

לטענת התובעת - מאחר שמספר הכיתות בבית הספר עולה על 3 כיתות מהמכסה של משרה מלאה, היא זכאית לתוספת ספיגת הכיתות בשיעור של 14.28% (ס' 11 לתצהירה).

ולעניין אופן חישוב תוספת הספיגה - התובעת מפנה לסעיף 102 לחוקת העבודה וטוענת שלנוכח העובדה שעבדה בבית ספר על יסודי, וכל כיתה נחשבת ככיתה ורבע, קמה לה זכאות לתוספת בגין תוספת ספיגת כיתות.

לטענת הנתבעת: מזכירה נוספת עבדה עם התובעת כאשר השניה אינה עונה להגדרות סעיף 102.212 ו 102.213 לצורך התוספת המבוקשת, ובהתאם להוראות חוקת העבודה כל כיתה וחצי נחשבת כיתה. התובעת אינה מגיעה למכסה המינימאלית שמזכה אותה.

עיון בסיכומי התובעת מעלה, לראשונה, כי ככל הנראה התובעת מבקשת עוד לטעון בעניין כי נהגה לבצע עבודה נוספת מעבר לעבודתה כמזכירה ומפנה לעדותה בעניין (ס' 14 לסיכומים).

בעניין זה מפנה הנתבעת לכך שחקירת התובעת אליה היא מפנה בסעיף 14 לסיכומים אינה רלוונטית ומדובר בחקירה של התובעת מתיק אחר.

אכן, צודקת הנתבעת. לא מצאנו בעדותה של התובעת לפנינו אזכור לחקירה אליה מפנה התובעת בסעיף 14 לסיכומיה.

לפיכך והואיל וגם בענין זה מדובר בהרחבת חזית אסורה ולפיכך לא נדון בטענות הנ"ל, אשר הועלו, כאמור לעיל, לראשונה, בסיכומי התובעת.

המסגרת הנורמטיבית

פרק משנה 102.21 לחוקת העבודה דן בתנאי העבודה והיקף המשרה של מזכיר בית ספר.

סעיף 102.211 לפרק משנה זה קובע לגבי היקף המשרה של מזכיר:

"היקף משרת מזכיר בית-ספר - במשרה מלאה, החל מ- 1/9/1989 היא 12-14 כתות לימוד בבית-הספר בהתאם לנתונים המקומיים של היקף המטלות, וכמפורט להלן:-

102.212

בבית-ספר בו גובים אגרת שרותים או גובים גביות אחרות בגובה האגרה לפחות, וכן מחלקים ספרי לימוד ו/או מחברות, תהיה מכסת העבודה של מזכיר בית- הספר 12 – כתות.

102.213

בבית-ספר בו מבוצעת אחת משתי המטלות מהמפורטות בסעיף קטן ב' דלעיל - תהיה מכסת העבודה של מזכיר בית- הספר - 14 כתות".

102.214

בבית ספר לחינוך מיוחד ובבתי ספר על יסודיים וחטיבת ביניים, תחשב כל כיתה ככיתה ורבע לצורך קביעת היקף המשרה והדרגה" (הדגשה לא במקור. א.י.)

סעיף 102.31 לפרק משנה זה שכותרתו "ספיגת כיתות בבית ספר בו יותר כיתות ממשרה אחת", קובע:

102.311

"במקרה שבבית-הספר ישנן יותר כתות מאשר למשרה מלאה של המזכיר, ומספר הכתות העודף הנוסף הוא קטן, רשאית הרשות המקומית לנהוג באחת משתי האפשרויות:

(א) תוספת כח אדם יחסי לחלקיות המשרה.

(ב) התוספת בכסף תמסר למזכיר(ה) הקיים, אולם החישוב יהיה שכל כתה וחצי תחשב ככתה למעשה למעשה.התוספת תשולם כפיצוי עבור ספיגה ועשיית תוספת העובדה הנ"ל".

סעיף 102.312 קובע לעניין שיעור תוספת הספיגה, כדלקמן:

"להלן התוספת באחוזים משכרו של מזכיר בית הספר, שתשולם לו עבור ספיגת עבודה נוספת כאמור לעיל:

כיתות עודפות ברשות מקומית ברשות מקומית

על משרה מלאה המשרה המלאה שהמשרה המלאה

היא בבית הספר היא בבית הספר היא

לפי 14 כיתות לפי 12 כיתות

כיתה אחת 4.76% 5.55%

2 כיתות 9.52% 11.11%

3 כיתות 14.28% 16.67%

4 כיתות 19.01% 22.22%

5 כיתות 23.80% 27.77%

קיצוץ או ירידה במספר כיתות בבית ספר באופן שגודלו אינו מצדיק יותר תשלום "תוספת ספיגת כיתות" למנהלנית/מזכירת המוסד, לא יהווה עילה להפסקת תשלום התוספת לאותה מינהלית/מזכירה, אשר קיבלה אותה במשך 8 שנים ויותר ברציפות.

מעמד התוספת האמור יהא כשל "עבודה נוספת" והיא תזכה את העובדת בקופת גמל 5%+5% או בביטוח פנסיה צוברת לכשתונהג לגבי עובדי הרשויות המקומיות.

למרות האמור לעיל מובהר בזאת כי תוספת זו תחשב כ"תוספת ייחודית" בכל הקשור לענין תשלום ה"תוספת שקלית אחוזית" שבהסכם הקיבוצי מיום 3.3.99 (סעיף 10) המפורט בסעיף 21.3 ובסעיף 26.816 של חוקת העבודה.

הזכאות לתוספת הינה מיום 1.9.99 אולם כהוראת שעה הוסכם כי התשלום בפועל יבוצע החל מיום 1.1.2000 ואילך בלבד".

סעיף 102.313 קובע לעניין היקף המשרה והשיבוץ בדרגה מזכיר בבי"ס על יסודי וחטיבת הביניים:

"חישוב היקף יחידת המשרה ושיבוץ המזכיר בדרגה, במסגרת מתח הדרגות במסלול קידום של מזכיר המועסק בבתי הספר העל יסודיים, וכן בבתי - ספר יסודיים בהם כיתות חריגות כמו חטיבת ביניים, כיתת הקצבה יול"א וכדומה, יהיו לפי ההסדרים הקיימים ובלבד שכל כתה במסגרות אלה תחושב כלא פחות מכתה ורבע, לצורך קביעת היקף המשרה ולצורך קביעת דרגת המזכיר במסגרת מסלול הקידום של עיסוקו." (הדגשה לא במקור. א.י.)

דיון והכרעה

מכסת הכיתות -

הנתבעת צירפה (לתצהירו של מר עזאיזה) אישורים בדבר נתונים על בתי הספר דבוריה לגבי מס' תלמידים - מקבילות ומורים וגנים טרום חובה, לשנים 2003 עד 2011, ולמעט לשנים 2007-2008. מספר הכיתות בשנים 2003 עד 2011 היה כדלקמן:

בשנים 2003-2004 מספר הכיתות עמד על 17 כיתות.

בשנים 2004-2005 מספר הכיתות עמד על 16 כיתות.

בשנים 2005-2006 מספר הכיתות עמד על 16 כיתות.

בשנים 2006-2007 מספר הכיתות עמד על 16 כיתות.

בשנים 2008-2009 מספר הכיתות עמד על 12 כיתות.

בשנים 2009-2010 מספר הכיתות עמד על 10 כיתות.

בשנים 2010-2011 מספר הכיתות עמד על 15 כיתות.

ובשנים 2007-2008 טוענת הנתבעת כי מספר הכיתות עמד על 12 כיתות (כאמור, לא צורפו נתונים בהתאם).

התובעת, בסיכומיה, מפרטת את מספר הכיתות, שלגרסתה, היו בבית הספר באותן שנים כך:

שנת 2003: 17 כיתות.

שנת 2004: 17 כיתות.

שנת 2005: 16 כיתות.

שנת 2006: 16 כיתות.

שנת 2007: 16 כיתות.

שנת 2008: 12 כיתות.

שנת 2009: 12 כיתות.

שנת 2010: 10 כיתות.

שנת 2011: 15 כיתות.

שנת 2012: 15 כיתות.

שנת 2013: 18 כיתות.

בהמשך, בסעיף 13 לסיכומיה מאשרת, התובעת, את מספר הכיתות כפי שמופיע בתצהיר עד הנתבעת (בסעיף 13).

עמדת התובעת אינה ברורה לנו. למרות שאישרה את מספר הכיתות כגרסת הנתבעת, עיון בפירוט אותו הציגה, לעניין מספר הכיתות ( בסעיף 5 לסיכומים מטעמה) מעלה כי הוא אינו תואם את גרסת הנתבעת בעניין.

הגם שמעיון בראיות שהונחו לפנינו עולה כי הצדק עם הנתבעת, למען הזהירות נוסיף ונבהיר -

רישומה של התובעת, באשר למספר הכיתות בשנים הרלוונטיות לכתב התביעה, אינו מתיישב, במלואו, עם הנתונים אותם מציגה הנתבעת.

ראשית, הנתבעת נסמכת על אסמכתאות אשר לא נסתרו.

שנית, גרסת התובעת אינה מתיישבת עם השכל הישר – שכן מהרישום שהציגה יוצא שבשנים 2004- 2005 היו בבית הספר מספר משתנה של כיתות. הרי ששנת לימודים (אשר החלה בשנים הרלוונטיות) החלה בחודש ספטמבר ומסתיימת בחודש יוני כאשר בחודש ינואר מתחלפת שנה - לשיטתה של התובעת בשנת הלימודים אשר החלה ב 9/2004 היו כ 17 כיתות ובינואר 2005 (באמצע שנת לימודים) ירדה מכסת הכיתות ל 16 כיתות.

שלישית, הרשימה שהציגה התובעת בסיכומיה אינה תואמת את תצהירה שכן בסעיף 4 לתצהירה, נרשם כי שנים 2005-2006 - מסגרת הכיתות היתה 18-19, ונכון למועד עריכת התצהיר, בשנת 2011 - הצהירה התובעת כי בבית הספר ישנן 16 כיתות. כאמור, בשונה מהנטען, לגבי שנים, אלו בסיכומים.

זאת ועוד, מעדות התובעת, לפנינו, לא שוכנעו כי היא נסמכה על נתונים אובייקטיבים באשר לידיעותיה למכסת הכיתות.

נסכם כי לנוכח האמור לעיל ובשים לב לראיות שהונחו לפנינו, הרינו מקבלים את גרסת הנתבעת באשר למספר הכיתות אשר היו בבית הספר בשנים 2003-2011.

11. זכאותה של התובעת לתוספת ספיגת כיתות

כפי שעולה מההוראות הרלוונטיות בחוקת העבודה, מכסת העבודה של מזכיר בבית ספר נעה בין 12-14 כיתות ובכפוף למטלות אליהן נדרש אותו מזכיר. כאשר מספר הכיתות בבית הספר עולה על היקף הכיתות למשרה מלאה של מזכיר בית הספר, ניתן לפצות את המזכיר באחת משתי דרכים, או על ידי הוספת מזכיר נוסף לביצוע תוספת המטלות בהיקף משרה יחסי לתוספת הכיתות, או על ידי תשלום תוספת ספיגה בשיעור יחסי לתוספת הכיתות והחישוב יהיה שכל כיתה וחצי תחשב ככתה.

לפנינו, לא הונחו ראיות המלמדות על מכסת כיתות הלימוד בבית הספר. לא הוכח לפנינו כי התובעת ביצעה מטלות, המקנות לה מכסת עבודה של 12 או 14 כיתות כדרישת סעיף 102.212 ו 102.213 לחוקת העבודה.

במסגרת תצהירה, לא הצהירה התובעת כי עבדה במטלות הדרושות לשם הקניית התוספת לה טענה, וחקירתה, לעניין תוספת ספיגת הכיתות, התמקדה באשר לכמות הכיתות אשר היתה בפועל בבית הספר בשנים הרלוונטיות.

עוד הוכח לפנינו כי נוספה לבית הספר מזכירה אשר עוסקת בפעולות גבייה ועל כן, המסקנה היחידה האפשרית המתבקשת היא שהנתבעת בחרה לשכור לשירותיה, כח אדם נוסף - מזכירה נוספת, ומכאן שבהתאם להוראות סעיף 102.311 התובעת, אינה זכאית, לתוספת המבוקשת.

לנוכח האמור לעיל - לא קיבלנו את גרסת התובעת, ככל שתהיה, בעניין זכאותה לתוספת ספיגת כיתות ולו מפאת העדר הוכחה.

משכך, מתייתר הדיון באשר לאופן חישוב תוספת ספיגת הכיתות.

12. זכאות התובעת לתוספת "מנקו"

לטענת התובעת - היא עסקה בגביית מזומנים והמחאות ועל כן, זכאית לתוספת "מנקו".

לטענת הנתבעת - המזכירה הנוספת בבית הספר היא זו אשר אמונה על גביית הכספים.

המסגרת הנורמטיבית

פרק משנה 26.88 לחוקת העבודה דן ב"תשלום מנקו" וכך קובע סעיף 26.881 הדן ב"זכאים לתשלום מנקו" וכך קובע:

"עובדים במסגרת תפקידם מועסקים בפועל בתפקידי גביית המחאות או מזומנים, זכאים לתשלום שנקרא "תשלום מנקו".

שיעורי הגביה ותוספת המנקו-

שיעור "תשלום מנקו" לחודש מותנה בגביית מינימום שנתי וכמפורט להלן:

(ראה טבלה מאוחרת יותר בהמשך-עורכים)

עדכון הגביה והתוספת

עדכון תעריפי הגביה השנתית והמנקו יעשה אחת לשנה בתאריך ב- 1 לחודש פברואר של כל שנה, בשיעור עלית המדד במהלך השנה החולפת.

הסכום יעוגל כלפי מעלה לשקל הקרוב."

הזכאות לתוספת מנקו אשר הוסדרה בסעיף 26.88 לחוקת העבודה קובעת כי עובדים אשר במסגרת תפקידם מועסקים בפועל כפקידי גביית המחאות או מזומנים, זכאים לתוספת הנקראת "תוספת מנקו".

משמע, מדובר בתוספת מותנית בביצוע גבייה בפועל.

דיון והכרעה

התובעת צירפה לתצהירה מסמך בכתב יד, נושא כותרת "טיוטה", ללא תאריך, ללא חתימה, ללא מען ובו נרשמו תחומי אחריותה של התובעת, (להלן:"הטיוטה") כך נרשם:

"1. הדפסת מכתבים- טפול בדואר נכנס ויוצא.

2. הדפסת פרוטוקולים ישיבות מורים, הורים.

3. אחראית על רישום דיונים, תיקים אישיים של התלמידים.

4. אחראית על חשבונות ביה"ס ומנהלת את הקופה הקטנה של ביה"ס.

5. אחראית על גביית כספים (טיולים, מסיבות, הצגות, ואירועים שונים וכו').

6. דרישות לרכש ולציוד.

7. מבצעת כל מטלה המנותבת לה ע"י מנהל בית הספר מעבר למטלות השוטפות."

התובעת מבקשת להסתמך על הטיוטה ועל המכתב ממנהל בית הספר (מיום 3/10/2010) לתמיכה בטענותיה לזכאות לתוספת מנקו.

התובעת העידה לפנינו, כי הטיוטה נערכה, בשעתו, על ידי מר מוחמד עזאיזה, מנהל כוח אדם, ז"ל. כן עמדה התובעת על טענתה כי היא עוסקת גם בגביית כספים.

התובעת נשאלה באשר לעבודתה בגביית כספים של המזכירה הנוספת, גב' ראופה עזאיזה:

ש. נכון שהיא עוסקת בגביית כספים.

ת. אני לא יודעת. אני עוסקת בגביית כספים. אני נותנת לה הוראה לגבות כספים אם אני חולה אז היא עוזרת לי.

ש. לה אין סמכות לגבות כספים?

ת. לא יודעת. אין לי תשובה. אני נותנת פקודות? אני נותנת סמכויות?

ש. ואם אני אגיד לך שגב' ראופה עוסקת בגביית כספים ואת לא?

ת. לא נכון."

בהמשך עדותה, אישרה התובעת את שנרשם בתלוש השכר של גב' ראופה עזאיזה ממנו עולה כי היא מקבלת תוספת מנקו.

למעשה, התובעת לא הוכיחה את זכאותה לתוספת מנקו שכן מלבד עדותה ומלבד הטיוטה, לא הובאו ראיות נוספות מהן ניתן ללמוד על זכאותה של התובעת לתוספת מנקו. כאשר, מכתבו של מנהל בית הספר, עליו מבקשת התובעת להסתמך, אין בו איזכור לעבודת התובעת בגביית כספים, כהוראות סעיף 26.881 לחוקת העבודה.

בכל הקשור לטיוטה שהונחה לפנינו - לא מצאנו כי ניתן לתת לה משקל שכן לא ניתן ללמוד ממנה מועד עריכתה, הגורם אשר ערך אותה או לשם איזו מטרה נערכה.

ובאשר לעדותה של התובעת הרי שלא ניתן ללמוד מעדותה על גבייתם, בפועל, של המחאות או מזומנים ועל גבייה מינימאלית שנתית הנדרשת.

לנוכח האמור לעיל הרינו מורים על דחיית רכיב זה.

13. זכאותה של התובעת להחזר תשלומים שנוכו ממשכורתה

לטענת התובעת - החל מחודש 11/2003 ועד לחודש 4/2010, לסירוגין, נוכו משכרה, שלא כדין, סכומים בגין "הפחתת שעות עבודה". בסיכומים מטעמה ערכה התובעת חישוב ומבקשת לחייבת את הנתבעת בסכום הניכויים בסך של כי 10,632.65 ₪.

לטענת הנתבעת - יש לדחות רכיב זה של התביעה. לגרסתה, הניכוי הוא בגין היעדרותה של התובעת מהעבודה ואלא ניכויים שהתבקשו לאור מספר השעות שהחסירה. בנוסף, ההפחתות שנעשו היו בעקבות תכנית הבראה שנערכה בין המועצה עם ועד העובדים. בפועל, כמות השעות שהופחתו משכרה נמוכה באופן משמעותי מכמות השעות החסרות.

דיון והכרעה

לפנינו הונחו תלושי שכרה של התובעת, דו"חות נוכחות חלקיים והתכתבויות המלמדות על תכנית ההבראה של מועצה מקומית דבוריה לשנים 2004-2006.

עיון בתלושי השכר מלמד כי אכן משכרה של התובעת הופחת שכר בגין רכיב "הפחתת שעות עבודה" ולמעט, בחודשים 5/2006 9-12/2007 בהם הופחתו סכומים בגין "תכנית הבראה" וחודש 1/2007 בו נוכה יום שביתה, בסך כולל של כ 3,770 ₪ (במעוגל).

עיון בתכתובות שצורפו לתצהיר הנתבעת, בעניין תכנית ההבראה, מלמד כי אכן חלק מהתוכנית היה לקצץ שכר עובדים ושמה של התובעת מופיעה בין העובדים שמשכרם יתבצע הקיצוץ. במסמך, שצורף לתצהיר מר עזאיזה, שכותרתו "חישוב החיסכון בשכר כתוצאה מהורדת 1.5 שעות ליום (17.6%) נרשם בצד שמה של התובעת כי החיסכון החודשי יעמוד על 688 ₪ והחיסכון השנתי על 9,783 ₪.

לנוכח האמור לעיל מקבלים אנו את עמדת הנתבעת באשר ליישום תכנית ההבראה לחודשים בהם נוכו ממשכורתה סכומים בגין "תכנית הבראה" בלבד. כלומר, שוכנענו כי סך של כ -3,770 ₪ נוכה ממשכורתה של התובעת בעקבות תכנית הבראה ובעבור יום שביתה ואינה זכאית להשבת סכום זה.

ובאשר לחודשים הנותרים -

הנתבעת, בסיכומיה ובתצהיר מטעמה עורכת חישוב באשר לחודשים בהם לטענתה, התובעת לא נכחה באופן מלא וטוענת כי שכרה של התובעת הופחת כדין.

השוואה בין דו"חות הנוכחות, החלקיים שצורפו, לבין תלושי השכר, ולמעט בחודשים בהם יושמה תכנית ההבראה, אכן מעלים כי קיימים אי דיוקים בין שעות החוסר המופיעות בדו"חות הנוכחות לבין המופיעות בתלושי שכר, ובשקלול השעות בחודשים בהם צורפו דו"חות נוכחות נראה כי אי הדיוקים פעלו שלא לטובת התובעת.

לנוכח הסתירות העולות בין דו"חות הנוכחות ותלושי השכר הרינו קובעים כי לא ניתן לקבל את דו"חות הנוכחות כראיה לאמיתות תוכנם.

משכך מצאנו כי בחודשים בהם לתובעת הופחת שכר ברכיב "הפחתת שעות עבודה", שלא כדין (ולא בגין תכנית הבראה או שביתה), הופחת לתובעת שכר שלא כדין.

לנוכח האמור לעיל הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת סך של כ 6,862 ₪ (לאחר הפחתה של החודשים בהם נוכו משכרה תשלומים בגין תכנית הבראה ושביתה).

14. פיצויי הלנת שכר

סעיף 18 לחוק הגנת השכר קובע:

"בית דין אזורי רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטלו, אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דיעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש לדעת בית הדין האזורי, בלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו".

התובעת עתרה לקבל פיצוי הלנה על הפרשי השכר שתבעה, בעוד שהנתבעת הבהירה, במסגרת כתב הגנתה, מדוע אין מקום לחייבה בפיצויי הלנה.

דיון והכרעה

בהתאם לפסיקה מן הראוי לערוך איזון אופקי בין זכויות העובד מחד לבין זכויות המעביד מאידך וזאת בעזרת שלושת המבחנים הבאים:

א. "מבחן האמצעי המתאים": נדרשת התאמה בין הסנקציה הננקטת למטרה אותה מבקשים להגיש.ב

ב. "מבחן הפגיעה הפחותה": נדרש שהסנקציה תפגע בזכות יסוד במידה הפחותה ביותר.ו

ג. "מבחן ההתאמה לתכלית": נדרש יחס ראוי בין תרומתה של הסנקציה להגשמת התכלית הראויה של החוק מכוחו הסנקציה מופעלת.

ולעניין זה ראה עב. 6992/00 ביטש יצחק נ. אצריקי ואח' (טרם פורסם).

לבית הדין שיקול דעת להחליט האם יש מקום להפחית את פיצויי הלנת השכר ואף לבטלם.

לאחר ששקלנו הן את מרכיב הפיצוי עבור הנזק שנגרם לתובעת, כתוצאה מניכוי שכר שלא כדין וכן, את האלמנט ההרתעתי בנסיבות הענין, ולאחר ששקלנו את טענות הנתבעת באשר לטעם שלא להטיל עליה פיצויי הלנת שכר, החלטנו להעמיד רכיב זה על סכום של 3,000 ₪.

15. לסיכום

לנוכח כל האמור לעיל הרינו קובעים כדלקמן:

א. תביעות התובעת לדרגה 10+, לתוספת ספיגת כיתות ולתוספת מנקו - נדחות.

ב. תביעת התובעת לתשלום הניכויים ממשכורתה, מתקבלת כאמור בסיפא לסעיף 61 תשלם הנתבעת לתובעת סך של 6,862 ₪ בצירוף פיצויי הלנה חלקיים - בשיעור כולל של 3,000 ₪ כאשר סכומים אלו יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולמו בתוך 30 יום.

16. הוצאות

בשל הפער הגדול בין הרכיבים שנתבעו לבין אלו בהם מצאנו ממש, החלטנו שכל צד יישא בהוצאותיו.

17. כל אחד מהצדדים רשאי להגיש ערעור על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום שפסק הדיו יומצא לו.

ניתן היום, כ"ב באב, תשע"ג, (29 יולי 2013),בהעדר הצדדים.