1. הוגשה תביעה שעניינה שלילת זכאותה של התובעת לגמלת סיעוד, לתקופה מ- 12/09 ועד יולי 2010 וכן עקב דחיית בקשת התובעת לבדיקה מחדש בגין החמרה (החלטה מיום 2010).

2. אלה העובדות העולות מחומר הראיות:

א. התובעת הגישה תביעה לקבלת גמלת סיעוד.

ב. אחות בריאות הציבור ערכה הערכת תלות ביום 19.10.09. ממצאי הבדיקה הנ"ל כי התובעת זכאית לגמלת סיעוד.

ג. התובעת ביקשה לערוך בדיקה חדשה, לאור אי אמון שנוצר בין האחות ובינה ובני משפחתה.

ד. לבקשתה, נערכה הערכת תלות נוספת ביום 30.10.09, בסיומה נקבע שהתובעת עצמאית ואינה זכאית לגמלת סיעוד.

ה. התובעת פנתה בבקשה לבדיקה מחדש עקב החמרה. בקשתה נדחתה על הסף, על פי החלטה מיום 18.1.10, בנימוק כי לא הוצג תיעוד על החמרה.

ו. בחודש יוני 2010 פנתה התובעת בבקשה לבדיקה מחדש ובעקבות בדיקה, אושרה זכאותה מיולי 2010.

ז. התובעת הינה עיוורת וסובלת מבעיות רפואיות שונות.

3. לאחר ששמעתי את עדות התובעת ועיינתי בכל המסמכים שבתיק, להלן פסק הדין.

עיון בהערכת תלות שנערכה ביום 19.10.09 מעלה כי נכחו בבדיקה בעלה של התובעת ובנה.

לכל אורך הבדיקה מציינת האחות אי הלימה בין האופן שבו מתארת התובעת את מצבה לבין האופן שבו מתארים זאת בני המשפחה.

כך בסעיף 9, נכתב שהתובעת מתארת כי קמה לשירותים בעצמה ודואגת לבדה להגיינה האישית ואילו מפי הבן נרשם כי אמו מאבדת הרבה פעמים את היציבות ולכן הוא ואביו והמטפלת מטפלים בה.

בסעיף 3 נרשם כי התובעת מדווחת שהצליחה ללבוש ולפשוט חולצה וכן הצליחה להעלות את המכנסיים עד המותניים.

מנגד נרשמו דברי הבעל והבן לפיכך לא יכלה להרים את המכנס מהברכיים למותניים כי אין לה יציבות.

בפרק המסקנות נרשם כי אין הלימה בין דברי התובעת לבין דברי בעלה ובנה.

הדברים חזרו על עצמם גם בפרק ההפרשות וגם בפרק ההשגחה בתוך הבית.

בסעיף 15 בפרק "הערות המעריך" נרשם כי היו הרבה סתירות בין דברי התובעת לבין דברי בעלה והבן וכן כי הבעל והבן השתיקו את התובעת ומסרו מידע אחר. צויין כי הבן אמר לאחות שאין כימייה בינה לבינם וכן נרשם:

"לכן, לאור המתח שנוצר בביקור, בקשתי ממנו להתייעץ האם ניתן שאחות אחרת תמלא במקומה. קיבל ברצון את הצעתי".

4. התבהר כי בעקבות זאת, פנו בשם התובעת בני משפחתה וביקשו בדיקה חוזרת, ואכן נערכה בדיקה כזו יום לאחר מכן, ביום 30.10.09.

בביקורת זו נכחה ביתה של התובעת, שרית לוי.

האחות מתארת את פעילות היום יום, ניידות, תנועה.

האחות ציינה את דברי התובעת לפיכך היא נופלת 20 פעם ביום, אך קמה בכוחות עצמה. מאידך כתבה שלא היה שום סימן לנפילה.

האחות ציינה שהתובעת הדגימה בפניה לבישה בכוחות עצמה, רחצה בכוחות עצמה, אכילה וכיו"ב.

5. ב"כ התובעת מלין על כך שהאחות לא יידעה את התובעת שתוצאות בדיקתה יכולות להיות שונות לרעת התובעת, מאלה של הבדיקה הקודמת. לטענתו לו היתה מיידעת אותה, יתכן שהתובעת היתה חוזרת בה מהתנגדות לבדיקה המוקדמת.

אינני מקבלת טענה זו של התובעת.

הבדיקה שנערכת, היא בדיקה בבית המבוטחת בד"כ בנוכחות אדם שמטפל בה או מי מבני משפחתה.

האחות לא יכולה לדעת מראש מה יהיו תוצאות בדיקתה ולכן אין שום הגיון שתזהיר את התובעת קודם לבדיקה.

אזהרה שכזו עלולה לפגום במהימנות של הבדיקה, שכן לו תשמע, הדבר עלול לגרום למבוטחת להציג מצג שאינו אמת אודות מצבה הפיזי.

אזהרה כזו יכולה גם לפגום באמון הבסיסי שיש למבוטחת באחות בריאות בכל הנוגע למקצועיות ולמהימנות שלה.

אין להשוות בין דיוני ועדה רפואית לעררים שאמורים להנחות את המבוטח כי הוועדה עלולה לקבוע נכות נמוכה יותר מזו של הערכאה הקודמת, לבין הערכת תלות המתבצעת על ידי אחות בריאות הציבור.

הוועדה לעררים רואה ובוחנת את החלטת הוועדה מדרג ראשון ולכן יכולה להודיע למבוטח, עוד לפני מתן החלטה, כי היא עלולה לשנות את ההחלטה לרעתו.

מנגד, הבדיקה של אחות בריאות הציבור היא עצמאית ואינה מהווה ערעור על החלטה קודמת.

למעשה כלל לא נטען וממילא לא הוכח שהאחות שביצעה את הערכת התלות ביום 30.10.09, ראתה או היתה מודעת לקיומה של בדיקה קודמת מיום 19.10.09.

6. לאור האמור לא מצאתי לנכון להתערב בהערכת תלות של אחות בריאות הציבור זו שבוצעה ביום 30.10.09.

עוד אציין בעניין זה כי אין לקבל את טענת התובעת לפיה קיים פער בממצאי הבדיקה מיום 19.10.09 אל מול ממצאי בדיקה מיום 30.10.09.

האחות שערכה את הבדיקה ביום 19.10.09 ציינה מספר פעמים שהיא מוצאת פער בין היכולות של התובעת והן מעשית והן מה שהיא מתארת, לבין התיאורים של בני משפחתה, ועל רקע זה אף ציינה שיש לשקול ביצוע הערכה חדשה.

7. בהעדר עילה להתערב בהחלטת אחות בריאות הציבור מיום 30.10.09, אין מקום להתערב בהחלטת המל"ל שלא לאשר זכאות לתקופה זו.

8. אדון עתה בטענה הנוספת של התובעת, הנוגעת לדחיית בקשתה לבדיקה מחדש עקב החמרה.

הבקשה הוגשה בחודש ינואר 2010, בסמוך לאחר החלטת המל"ל שלא לאשר את הגמלה.

לבקשה צורף אישור מאת הרופא המטפל דר' טייבר, מיום 13.12.09 לאישור זה מצורף מסמך "סיכום מידע רפואי" מיום 29.10.09, דהיינו – מועד הקודם למועד שבו בוצעה הערכת התלות מיום 30.10.09.

במסמך מיום 13.12.09 (המסתמך על הסיכום מחודש אוקטובר) נכתבו המחלות שמהן סובלת התובעת וכן צויין:

"מצב כללי ירוד, לא מתפקדת, עיוורת זקוקה לעזרה ברוב התפקידים 24 שעות ביממה".

בסעיף שכותרתו "תחילת ההגבלה המשמעותית בתפקוד היומיומי" ציין הרופא כי זו החלה "בתקופה שקדמה לחודשיים האחרונים", משמע עוד קודם לחודש אוקטובר 2009.

9. הסיבה שבגינה נדחתה הפנייה מינואר 2010 לבדיקה מחדש, היתה שלא נמצאה החמרה המצדיקה בדיקה מחדש.

החמרה כזו כן נמצאה בתביעה החדשה שהוגשה כשנה לאחר מכן, בחודש יוני 2010, אז נמצא שהתובעת נזקקת לסיוע ואכן מיולי 2010 החלה לקבל גמלה.

בכל הנוגע לחודש ינואר 2010, בסמוך לאחר הבדיקה מחודש אוקטובר 2009, בדין נדחתה התביעה על הסף, בהעדר אסמכתאות להחמרת מצב.

10. לאור האמור, אני קובעת שלא נפל פגם בהחלטת המוסד לביטוח לאומי בעניינה של התובעת.

11. התביעה נדחית.

אין צו להוצאות.

לצדדים זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ז' תשרי תשע"ג, 23 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.

קלדנית: רחל רוזה