בפתח הדברים אודיע, כמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי התשמ"ב-1982, כי החלטתי לזכות את הנאשמים מהעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

רקע

1. נגד הנאשמת 1 והנאשם 2 (להלן: "הנאשמים"), הוגש כתב אישום בגין העסקת עובד זר בלא היתר. לפי כתב האישום המאשימה 1 העסיקה את העובד בניגוד להוראות סעיף 2(א)(1) - (2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן: "החוק"), והנאשם 2 הואשם כי הפר את סעיף 5 וסעיף 2 (א) (1) לחוק.

2. על פי כתב האישום, ביום 19.2.04 בסמוך לשעה 8:00, במסגרת ביקורת שערכו מפקחי המאשימה באתר בו ביצעה הנאשמת 1 עבודות בניה ברח' הורד 8 נס ציונה, על פי הסכם התקשרות מיום 16.10.03 עם בעלי הנכס מר וגברת רייצס, נמצא עובד תושב השטחים שעסק בעבודות ניקוי לוחות ובעבודות טיח. העובד – משעל עודה כבדאללה דאר עאצי – לא היה אזרח ישראל או תושבה, ולא היה רשאי לעבוד אצל הנאשמת 1.

1. הנאשמים כפרו בנטען בכתב האישום מלבד האמור סעיף 1 לכתב האישום, לפיו הנאשמת 1 הינה חברה פרטית העוסקת בעבודות בניה.

4. בדיון שהתקיים בפני העידו: מר ציון טובי ומר יהודה עמיאל, מפקחים וחוקרים במשרד התמ"ת נכון לתקופה הרלוונטית ומר אלכסנדר רייצס, הבעלים של הנכס בו בוצעה הביקורת והנאשם 1.

במהלך העדויות הוגשו הראיות הבאות מטעם המאשימה: הסכם התקשרות עם קבלן שלד מיום 16.10.03 מסומן ת/1; חשבוניות עבודות שלד בניין מסומנות ת/2; חקירתו של העד אלכסנדר רייצס – ת/3; תאור המקרה מסומן ת/4; היתר כניסה לישראל מיום 16.2.04 מסומן ת/5; רשימת עובדים ת/6; טופס גביית עדות מיום 19.2.04 של העובד נשוא כתב האישום מסומן ת/8 ושל עובד נוסף שנמצא באתר ת/7, פלט רשם החברות- ת/9 ותעודת עובד ציבור מטעם מר עמי קבילו רע"ן תעסוקה בית לחם/ חברון.

5. מטעם הנאשמים העיד כאמור הנאשם 1 והוגשו הראיות הללו: הסכם התקשרות עם קבלן שלד מיום 16.10.03 מסומן נ/1 ; הסכם לגמר עב' בניין ברח' הורד 8 נס ציונה מיום 17.5.04 מסומן נ/2; חשבונית וקבלה עבור עבודות ריצוף ובנייה מסומנות נ/3 ו- נ/4.

6. ב"כ המאשימה טען לקיומה של חזקה, שלא נסתרה, לפיה קיים קשר של יחסי עובד ומעביד עם מי שאחראי על ביצוע עבודות שלד בנכס, במקרה דנן- הנאשמים, לבין העובד הזר שעבד ללא היתר באתר במועד הרלוונטי.

הנאשמים טענו כי כי לא הוכח שהם אשר העסיקו את העובד הזר וכי במועד הביקורת לא היו הקבלנים המבצעים באתר, והפועל שנתפס במקום עבד עבור קבלן אחר או עבור בעל הנכס עצמו.

יסודות העבירה

7. לפי סעיף 2(א) לחוק:

"2. (א) מעביד שעשה אחד מאלה –

(1) העביד עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל מכח

חוק הכניסה לישראל

והתקנות לפיו;

(2) העביד עובד זר בניגוד להוראות סעיף 1יג;

דינו...".

וכך נקבע בסעיף 1יג(א) לחוק:

"לא יקבל אדם עובד זר לעבודה, אלא אם כן הממונה או עובד משרד הפנים מטעמו, התיר בכתב את העסקתו של העובד הזר אצל אותו מעביד, ובהתאם לתנאי ההיתר; היתר כאמור יכול שיהיה למכסה מסוימת של עובדים זרים שיועסקו אצל אותו מעביד או לפי רשימה שמית".

8. על המאשימה מוטל נטל ההוכחה כי הנאשם קיבל לעבודה עובד זר או כי העסיק עובד זר ללא היתר.

9. העובד שנמצא באתר אינו אזרח או תושבי ישראל, ומשכך נכנס בגדר הגדרת "עובד זר" כאמור בחוק.

10. בהתאם לסעיף 23 לפקודת הראיות [נוסח חדש], יש לקבל את תוכנה של תעודת עובד הציבור (ת/10) כמעידה על כך שהעובד נשוא כתב האישום, לא היה, במועד הרלוונטי לכתב האישום, היתר לעבוד בישראל.

דיון והכרעה

11. במשפט הפלילי, נטל השכנוע מוטל על התביעה, הנושאת בעול הוכחת האשמה ואין היא יוצאת ידי חובה זו, אלא אם כן יש בחומר הראיות כולו, בין זה הבא מטעמה ובין זה הבא מטעם ההגנה, כדי להוכיח את כל יסודות העבירה נשוא האישום, במידה שלמעלה מספק סביר (ראה י' קדמי, על הראיות, חלק ג', הוצאת דיונון, מהדורה 2004, ע' 1440).

די בכך שהנאשם יעורר ספק סביר בגרסת המאשימה על מנת שיזוכה מכל אשמה.

12. טענתה העיקרית של המאשימה היא כי הנאשמת 1 התקשרה עם בעל הנכס בהסכם לביצוע עבודות בניית שלד באתר ומכוח הסכם זה העסיקה את העובד נשוא כתב האישום באתר במועד עריכת הביקורת.

לביסוס טענה זו הציגה המאשימה העתק של הסכם ההתקשרות מיום 16.10.10 – ת/1 וכן חשבוניות שהגישה הנאשמת לבעל הנכס – ת/2.

13. במהלך דיון ההוכחות התברר כי נוסח ההסכם שהציגה המאשימה הינו חסר. הנאשמים הביאו בפנינו את ההסכם בנוסחו המלא- נ/1 . מסעיף 17 להסכם עולה כי תאריך סיום העבודה נקבע כלא יאוחר מיום 31.12.03 (כחודשיים לפני מועד עריכת הביקורת).

עוד הוכח כי הנאשמת 1 התקשרה בהסכם שני עם בעל הנכס – "הסכם לעבודות גמר בניין" –נ/2 . הסכם זה נושא תאריך 17.5.04 כשהחתימה עליו הייתה 11 יום לאחר מכן, ביום 28.5.04.

14. מר אלכס רייצס עד המאשימה אישר, כי החתימה על ההסכם השני הייתה לאחר שהנאשמת סיימה עבודתה בנכס על פי ההסכם הראשון, וכלשונו :

"זה היה כבר כשסיימנו את הקשר עם אבי ליברמן. התאריך החתימה הוא 28.5.04. זאת חתימתי ". (עמ' 5 ש' 32-31).

עולה אם כן כי נחתמו שני הסכמים- ההסכם הראשון שהסתיים ביום 31.12.03 וההסכם השני שהחל ביום 28.5.12 ושמועד ביצוע העבירה היה בין שתי התקופות הללו (להלן: "תקופת הביניים").

עוד עולה מההסכם השני, כי הוסכם בכתב במפורש " מובהר בזאת שאין אחריות הקבלן חלה על רצפת המבנה שבוצעה על ידי קבלן אחר " – ללמדנו כי בתקופת הביניים עבד בנכס קבלן אחר שהעסיק מר רייצס.

15. עדותו של מר רייצס בעל הנכס, אינה מהימנה עלי. העד הסתיר את ההסכם השני ואף מסר לתביעה רק 5 עמודים מתוך 8 העמודים שבהסכם הראשון, כשבעמודים החסרים היה מידע אודות תקופת סיום ההסכם. כשנשאל העד מדוע העביר רק 5 עמודים, השיב:

"אותו אחד שגוייס ממשרד העבודה שהחתים אותי הנייר כשהוא פגש אותי הוא אמר לי להציג רק את הניירת הרלבנטית ואז שמתי את הניירת הרלבנטית ". וכשנשאל שוב ענה: "זה מה שהתבקשתי". (עמ' 5 לפרוט' ש' 11-12 ו- 20).

כשעומת עם הכשלים שבעדותו ולאחר שהוצגו ההסכם הראשון בנוסחו המלא וההסכם השני, נשאל מר רייצס מי הקבלן שעבד אצלו בתקופת הביניים, ענה:

"אני לא זוכר תאריך כזה. לא הבנתי את השאלה. לאחר שאני מעיין, היה לי עוד מישהו שעבד אצלי אבל אני לא זוכר אם בתקופה הזאת. אני יכול לחפש בניירות". (עמ' 6 ש' 5-6).

בהמשך הודה כי התקשר עם קבלן נוסף בשם בנצי (עמ' 6 ש' 13-16). מר רייצס הסביר:

"אני העסקתי את אבי ליברמן בנוסף לשלד גם בעבודות ריצוף וטיח, והיו עוד כמה דברים, אבל בזה החלטנו שנסיים, ואני אקח את הקבלן בנצי שהוא היה אמור לעשות את הגמר הסופי " (עמ' 5 ש' 22-23).

בהמשך התגלו סתירות נוספות בעדותו של מר רייצס כאשר בשלב הראשון שינה גרסתו וטען שהקבלן האחר ביצע את עבודות הבסיס (עמ' 6 ש' 17-20) ומאוחר יותר כשנשאל שוב מה עשה בנצי השיב "צביעה הוא עשה לי את השבילים בחוץ שלא קשור לשלד " (עמ' 7 ש' 29).

16. ב"כ הנאשמים חזרה ושאלה את מר רייצס:

"אני אומרת לך שבין תאריך 31.12.03 ועד תאריך 28.5.04 אתה העסקת קבלן אחר וכשהתקשרת בהסכם חדש עם אבי ליברמן הסכמתם שהקבלן שעבד באותם חמישה חודשים אבי לא יהיה אחראי על העבודה שלו ולכן כתבתם כך?".

השיב :

"השאלה הזו יותר רלבנטית כשנציג את המסמכים. יש לי חשבוניות של אבי ליברמן ממרץ 2004, מאפריל 2004 ומיוני 2004 " (עמ' 6 ש' 21-25).

אולם עיון בכלל החשבוניות שהוצגו מעלה כי כולן נושאות תאריך שלא יאוחר מיום 18.1.04 (ת/2 ) או לא מוקדם מיום 16.6.04 ( נ/4 ). לא הוצגה כל חשבונית עבודה לתקופה שבין ה- 18.1.04 לבין 16.6.04 – תקופה בה בוצעה העבירה נשוא כתב האישום.

17. המאשימה טענה כי העבודות של הנאשמת 1 נמשכו מעבר ליום 31.12.03 (המועד שנקבע לסיום העבודות על פי הסכם ההתקשרות) ובתוך כך נסמכה על החשבוניות- ת/2. אלא שמועד ביצוע העבירה היה ביום 19.2.04, דהיינו חודש לאחר החשבונית האחרונה שהוצאה.

הנאשם 2 העיד לעניין זה:

"במקרה הספציפי מאחר והבן אדם היה לחוץ כי הוא גר בשכירות השתדלנו ועשינו את כל המאמצים לסיים על פי ההסכם. ועובדה אין תביעות על העניין וגם בעדותו של מר רייצס. קרוב לתאריך יכולה להיות חריגה של שבועיים, במקרה הזה למיטב זכרוני עמדנו על פי ההסכם ". (עמ' 12 ש' 27-30).

העדרן של החשבוניות בין 18.1.04 לבין 16.6.04 מחזקת את טענת הנאשם 2 ותומכת בגרסתו.

אף מתיאור המקרה ת/4 עולה כי במועד עריכת הביקורת היה הנכס בשלב עבודות גמר. על פי ההסכם הראשון ביצעו הנאשמים עבודות שלד בלבד (ראה נ/1) וכך העיד גם מר רייצס בעמ' 5 ש' 21 ואילך. אין מחלוקת כי עבודות גמר בוצעו על ידי הנאשמים לא לפני 28.5.04 מועד החתימה על ההסכם השני – הסכם לביצוע עבודות גמר.

18. זאת ועוד, עד התביעה מר ציון טובי העיד כי פגש במקום את בעל הנכס והקבלן, אבל כשנשאל האם הוא מזהה את אבי ליברמן כאותו קבלן, השיב בכנות" אני לא מזהה אותו נכון לעכשיו" (עמ' 9 ש'18).

מר יהודה עמיאל אישר כי אף אחד מהעובדים באתר ביום ביצוע העבירה לא זיהה את אבי ליברמן כמעסיק שלו (עמ' 10 ש' 24) .

כשנשאל מר עמיאל הכיצד החליטו שהנאשם הוא הקבלן המעסיק, ענה כי לא הם החליטו מי הקבלן אלא הם מזמינים את בעל הנכס ומסתמכים על מסמכים שהוא מציג – מה שמחזירנו לעדותו הבעייתית של מר רייצס ולמסמכים החלקיים שמסר לתביעה. יש לציין עוד כי על פי תאור המקרה, נמצאו באתר עוד עובדים ישראלים. כשנשאל עמיאל מדוע לא שאלו אותם מי המעסיק שלהם , השיב:

" אני לא יכול להגיד לך למה לא שאלנו " (עמ' 11 ש' 1).

19. לאור האמור לעיל אני קובע שלא הוכח, הנאשמים ביצעו את העבירות המיוחסות להם בכתב האישום דהיינו, העסקת עובד ללא היתר, עבירה מכח סעיף 5 וסעיף 2 או (1) לחוק.

סוף דבר

20. הנני מזכה את הנאשמים מהעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

פסק הדין ישלח לצדדים בדואר.

ניתן היום, ו' ניסן תשע"ג, (17 מרץ 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.