ייאמר כבר עתה כי הנאשם זוכה מחמת הספק מהעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום.

כתב האישום שהוגש נגד הנאשם ייחס לו שתי עבירות של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין.

על פי הנטען בכתב האישום הרי שבתאריך 23/6/09 נהג הנאשם ברכבו ועקב ויכוח עם נהג רכב אחר הוא ניגש אליו כאשר סכין בידו ופצע אותו.

יובל חתוקה, הוא המתלונן, סיפר בבית המשפט כי בתאריך הרלבנטי היה בדרכו לאסוף את אשתו וילדתו, אשר המתינו לו ברחוב. בעת שחפץ לפנות שמאלה, הגיע רכב אשר לא ציית להוראת תמרור עצור, במובן שעצר לפני התמרור אבל התקדם אל תוך הצומת , כך שהמתלונן נבהל ממנו.

המתלונן פנה אל הנהג ואמר לו "למה אתה נוסע מהר, אתה נהג פורמולה?" ובין השניים הוחלפו קללות.

הנאשם ירד מן הרכב שלו , ניגש לרכבו של המתלונן והחל לתקפו תוך ששלף סכין. המתלונן ניסה להתגונן באמצעות ידיו, אלא שהנאשם הצליח לדקור אותו.

המתלונן נסע מן המקום ופגש באשתו לה צעק כי דקרו אותו, אזי יצא מרכבו ולדבריו החל לצעוק ולהשתולל ומן הפחד כי יתקפו אותו נטל מקל ניקל שהיה במקום והשתולל, עד כי הגיעה משטרה למקום. לדברי המתלונן הוא השתולל והתפרע אך עם זאת לא תקף את הנאשם ולא נגע בו. הוא הוסיף כי באמצעות המוט שאחז דפק על דלת של בית.

בחקירה הנגדית אישר המתלונן כי שתה בירה אחת קודם לאירוע ביושבו עם חבריו. הוא אישר כי תחילה לא סיפר על כך במשטרה ורק לאחר שנשאל על כך במפורש ונאמר לו כי תערך בדיקה אישר גם במשטרה את דבר שתיית הבירה, הוא הבהיר זאת בכך שהוא חשש מהשוטרים כיוון שהנאשם הוא שמיהר להגיש תלונה במשטרה והקדים אותו, כך שהוא נחקר במשטרה כתוקף ולא כמי שהותקף.

המתלונן ציין כי הגם שהשוטר שפגש אותו ציין כי נדף ממנו ריח של אלכוהול וכך אמר גם הנאשם, הרי שהוא שתה אך בירה אחת.

באשר למקל אותו אחז המתלונן הוא ציין כי היה זה מקל מניקל באורך של כחצי מטר אותו מצא מושלך בסמוך לביתו של הנאשם. הוא אישר כי הניח מקל זה ברכבו, אך הכחיש כי מקל זה היה ברכבו עוד קודם לכן.

משהוטח בו כי בהודעתו שבמשטרה אמר כי נטל את המקל מתא המטען של הרכב או מצא אותו, השיב כי עתה הוא רגוע יותר וזוכר פרטים קצת פחות טוב, עקב הזמן שעבר.

המתלונן הסביר כי את המקל אחז בידו, תוך שצעק וכי עשה כן כיוון שחשש מהנאשם וחשש כי יחזור אליו. הוא חזר על כך כי חש תחושה אמיתית של פחד.

משהוטח בו הכיצד, איפוא, למרות הפחד יצא לחפש אחר הנאשם, השיב כי לא חיפש אחריו, אלא השתולל, צעק ודפק על דלת בית של מי שהוא סבור כי היא דודתו של הנאשם והיה זה בשעה 24.30 לערך.

הוטח במתלונן כי בהודעתו הראשונה שבמשטרה לא הזכיר תיאור זה כלל ועיקר ורק לאחר שהוטחו בו הדברים בהודעות מאוחרות יותר במשטרה אישר אותם. הוא השיב כי לא שיקר במשטרה, אלא היה מצוי אז במצב נפשי אחר. הוא אישר כי בחלק מהודעותיו אכן מסר לחוקרים כי לא דפק באמצעות מוט על הדלת אך שב והבהיר כי אותה עת למרות שהוא היה הנדקר בפרשה זו, הוא זה שנחקר חלף חקירתו של הנאשם ועוד הסביר כי בערב האירוע עצמו אף לא זכר את מהלך האירועים היטב, עקב המצב בו היה שרוי.

המתלונן השיב לשאלות ב"כ הנאשם כי משהגיע לדלת הרבה לקלל את הנאשם ומשנשאל האם איים עליו, השיב: "לא זוכר יכול להיות שכן ויכול להיות שלא... הרבה דברים יצאו לי מהפה. אני לא זוכר משהו ספציפי".

המתלונן הבהיר כי לא ראה אותו לילה לאיזה בית נכנס הנאשם וכי עד היום אינו יודע היכן הוא מתגורר.

משנשאל מדוע איפוא מצא לדפוק באמצעות מוט על דלתם של אנשים זרים, הוא הסביר זאת: "במצב של בן אדם שמקבל דקירה והוא במצב של היסטריה".

המתלונן חזר והדגיש כי ללא כל התגרות מצידו לבד מהאמירה שהפנה אל הנאשם באשר לנהיגתו המהירה, הגיע הנאשם אל רכבו ודקר אותו באמצעות הסכין.

המתלונן אישר כי גם ברכבו נמצא סכי ן ושזה משמש אותו לצרכי עבודה.

באשר לסכין שהחזיק הנאשם הרי שהוא זוכר את הלהב ואינו זוכר את החלק התחתון של הסכין במדוייק ואף אינו זוכר באיזו יד החזיק הנאשם את הסכין, כיוון שלדבריו לא היה לו כל זמן לחשוב על כך.

לדבריו כל השריטות שנגרמו לו היו כתוצאה מן הסכין ונגרמו במהלל ניסונו ההתגוננות שלו ותוך כדי שהוא התנועע וזז, סוף דבר הצליח הנאשם לדקור אותו בשפתו.

ב"כ הנאשם הטיחה במתלונן כי בעת שנציגי מד"א הגיעו למקום הרי שהוא החזיק ביד מוט אחר לגמרי שהוא מוט ברזל לפתיחת ברגי גלגלים. המתלונן אישר כי הדבר יתכן וכי מדובר היה בשני מוטות, אלא שעל הדלת דפק כאמור עם מוט הנירוסטה. הוא נשאל מדוע לא הזכיר קודם לכן את המוט השני והשיב לב"כ הנאשם שלא עשה כן כיוון שהיא היא זו אשר הזכירה לו את הדבר.

הוגשה תעודה רפואית בעניינו של המתלונן מחדר המיון של ביה"ח בילינסון בה נרשם כי המתלונן סובל מחתך בשפתו העליונה כתוצאה מתקיפה.

לרופא אשר בדק אותו מסר המתלונן כי הותקף ברחוב באמצעות סכין.

החתך בשפה טופל ונתפר. (ת/4)

כן הוגשו תמונות המתעדות את החבלות שנגרמו למתלונן (ת/6).

ב"כ הנאשם ביקשה להגיש את כל ההודעות אשר נגבו מאת המתלונן במשטרה – ארבע במספרן.

הודעתו הראשונה נגבתה ביום 23/6/09 בשעה 12.32(נ/2) ובה מסר כי הגיע למקום על מנת לאסוף את אשתו כאשר רכב הגיע לצומת בה היה במהירות גבוהה ועל כן נבהל כיוון שסבר כי הוא עלול לפגוע בו. משאותו רכב עצר, עצר במקביל אליו ושאל את נהגו האם הוא "נהג פורמולה". הלה יצא מרכבו כשהוא מצוייד בסכין יפני , שלח את ידו לעבר פניו של המתלונן וחתך את שפתו העליונה פעמיים. החוקר רשם כי אכן הבחין בחתך תפור באורך של כחצי ס"מ על שפתו העליונה של המתלונן.

המתלונן המשיך ותאר כי בעוד שהנאשם מנסה לחתוך את פניו, הוא התגונן ועל כן נפגע בידו משמאל . החוקר ציין כי הציג חתך ביד שמאל בסמוך למפרק היד וכן סימן של המטומה מסביב לחתך עוד הציג המתלונן שתתי שריטות מקבילות בצווארו. המתלונן סיפר כי אירוע זה ארך כחצי דקה בלבד ואזי חזר הנאשם לרכבו ועזב את המקום. המתלונן הגיע אל אשתו והבחין כי הוא שותת דם ועל כן הזעיק את המשטרה, לאחר שסיפר את שקרה, פנה לקבל טיפול רפואי.

המתלונן סיפר כי ראה את נהג הרכב חוזר לאותו רחוב והבחין במספר הרישוי של רכבו, אותו מסר למשטרה ואף הצביע לשוטרים על הבית אליו נכנס. הוא סיפר בהודעתו כי רצה לתקוף את אותו נהג אך לא הספיק לעשות כן.

הודעתו השניה של המתלונן נגבתה ביום 23/6/09 בשעה 13.23 (נ/3) לאחר אזהרה בה נחשד בהחזקת מוט ברזל ובתקיפתו של הנאשם.

המתלונן מסר כי אינו מבין על מה הוא נחקר וכי הנהג התוקף יצא אליו עם סכין ותקף אותו מבעד לחלון ולאחר מכן הוא הזעיק את המשטרה. המתלונן מסר כך :"צעקתי הוא אחרי 10 דקות נכנס לבית עשיתי מהומה הייתי נסער". משנשאל האם יש לו מוט ברזל ברכבו השיב כי זהו מתלה וילונות מנירוסטה וכי אמנם החזיק אותו כיוון שחשש מהנאשם שיחזור אליו, אך לא עשה בו שימוש.

משנשאל מדוע לא סיפר בהודעתו על כי אחז במוט זה, השיב כי כיוון שלא תקף באמצעותו.

המתלונן נשאל באם שתה והשיב בשללה ומשנשל האם איפוא ניתן לבדקו לצורך כך, השיב כי אם הכוונה היא לכך שהיה שתוי כי אזי לא היה שתוי ומשנשאל שוב האם שתה, השיב בחיוב וכי שתה בירה.

משנשאל מדוע שיקר איפוא לחוקר אשר שאל אותו בענין זה, השיב כי הריחו ממנו חומר כלשהו שהושם על שפתיו לצורך הטיפול וכי לא הבין את שאלות השוטרים.

המתלונן הכחיש כי תקף את הנאשם וכן הכחיש כי דפק לו על הדלת. משנשאל לפשר הסימנים שניכרו על הדלת, היש כי אינו יודע את מקורם.

משנשאל המתלונן הכיצד הגן על עצמו, השיב כי בהיותו ברכב התגונן באמצעות ידיו ולאחר מכן, חשש כי הנאשם יחזור ועל כן אחז במתלה הוילון עד כי הגיעה המשטרה.

המתלונן נשאל היכן היה מתלה זה משהגיעה המשטרה ואישר כי הוא היה בתא המטען של הרכב ואם כך הקשה החוקר הרי שלא החזיק אותו כפי שמסר ועל כך השיב :"שמתי אותו לידי אין לי למה להחזיק אותו". עם זאת, הבהיר כי סימני הדם שנראו על מוט זה הם דמו שלו אשר שתת בכל הרכב.

הודעתו השלישית של המתלונן נגבתה ביום 12/709 בשעה 8.59 לאחר אזהרה בה נחשד בתקיפתו של הנאשם וברדיפה אחריו עם מוט מברזל ודפיקה על דלתו באמצעות מוט זה וכן נחשד בהחזקת סכין ברכבו.

המתלונן פתח את דבריו באמירה כי מדובר בסיפור הזוי וכי לא היו כל אגרופים ומגע בינו לבין הנאשם. המתלונן חזר על כך כי תחילת האירוע בכך שהנאשם ניגש אל רכבו שלו וחתך אותו בפניו והוא ניסה להתגונן מפני דקירות נוספות וכי לאחר מכן עזב הנאשם את המקום.

המתלונן אישר כי לאחר הדברים האלה הוא החל להתפרע, אבל ציין כי לא פגש בנאשם בשלב זה ולא היתה כל אלימות.

המתלונן אישר כי לאחר שנדקר אכן השתולל והתפרע והיה " ממש בהיסטריה", הוא קילל ואחז במוט ברזל וקרא לנאשם כי אם הוא גבר שיבוא.

משנשאל מהיכן מוט הברזל השיב כי " אני לא יודע אפילו מה עשיתי עם עצמי" וכי את המוט נטל או מתא המטען או שמצא אותו בשטח אבל לבטח, הניח אותו בתא המטען.

משנטען כלפיו כי דפק על דלתו של הנאשם, השיב כי אינו יודע היכן הוא מתגורר וכי דודה של אשתו אמרה לו כי דפק על הדלת הלא נכונה. הוא אינו מכיר כלל ועיקר את הנאשם.הוא אישר כי חיפש אחר הנאשם, וכי היה עצבני , אך כפי שציין לא פגש בו. משנשאל מדוע דפק על הדלת עם מוט חזר והסביר כי היה בהיסטריה וכי אפילו אינו זוכר בשל כך כי דפק על הדלת.

המתלונן טען כי אינו זוכר את הסכין שנתפס ברכבו ומשהוצג זה בפניו אישר כי הוא שלו, אך אינו זוכר היכן היה ברכב ומדוע. הוא הסביר כי עד כשלושה חודשים קודם לכן עבד כמחסנאי והיה עליו להגיע עם סכין על מנת לפתוח קרטונים.

בסיפא של הודעתו ציין המתלונן כי הוא מאוד מאוכזב מכך שהוא נדקר בהיותו ברכבו וסוף דבר הוא נחקר על השתוללותו לאחר דקירתו.

הודעתו הרביעית של המתלונן נגבתה ביום 12/7/09 בשעה 11.24 (נ/5) במהלכה מסר תמונות שצולמו ביום האירוע ומתעדות את החבלות שנגרמו לו .

מירב חתוקה היתה בעבר נשואה למתלונן וכיום הינה גרושתו.

היא סיפרה כי בליל האירוע המתינה יחד עם דודתה למתלונן כי יבוא לאסוף ואתה והבחינה ברכב שחור הנוסע במהירות מתחילת הרחוב ואזי גם שמעה צעקה מתחילת הרחוב. לאחר כחצי דקה הגיע המתלונן אשר אמר לה כי דקרו אותו וביקש כי תזעיק את המשטרה. העדה ציינה כי היא לא היתה עדה למתרחש בתחילת הרחוב.

באשר להתנהגות המתלונן היא סיפרה כי הוא היה בלחץ, חיפש אחר הבחור שדקר אותו, חיפש אחר משהו ברכבו ולאחר מכן נכנס עם הילדה הביתה.

העדה סיפרה כי כל שהמתלונן סיפר לה אותו יום כי הוא פנה עם רכבו שלו ולמקום הגיע מישהו עם רכב במהירות ומשהעיר לו על אופן נהיגתו, הלה דקר אותו.

העדה סיפרה כי המתלונן זב דם וכי נציגי מד"א שהגיעו למקום טיפלו בו טיפול ראשוני ובאשר לחיפושיו אחר הבחור שדקר אותו, הבהירה כי הוא הבחין בו ולהלך אחריו וראה כי הוא נכנס עם רכבו לחנייה. היא סיפרה כי המתלונן חיפש אחר דבר מה ברכבו והלך.

משנשאלה בחקירה הנגדית מה חיפש ברכבו, השיבה כי אינה יודעת וכי היא מניחה שהוא החזיק דבר מה, שאינה יודעת מהו, מה גם שהיתה שעת לילה. לדבריה אותו חפץ הוצא על ידיו מתא המטען של הרכב.

היא אישרה כי הבחינה במתלונן ההולך אחרי הרכב של הבחור שנכנס לחנייה במרחק של 2-3 בתים ממקום עומדה, אולם לא הבחינה בבחור.

משנשאלה לפשר מעשיו של המתלונן לאחר מכן, הבהירה כי ממקום עומדה לא יכולה היתה לראות את הנעשה. היא שמעה תא המתלונן צועק, אך לא שמעה את תוכן צעקותיו.

שושנה אהרון, היא דודתה של מירב חתוקה, סיפרה כי עמדה אותו לילה עם אחייניתה וילדתה ברחוב על מנת להמתין למתלונן, כאשר הבחינו במכונית היוצאת בדהרה מחנייה שאינה רחוקה מביתה. לאחר כשתי דקות הגיע יובל ובהיותו בפניקה סיפר כי דקרו אותו כאשר פניו שתתו דם. המתלונן היה עצבני ותר אחרי מקל, הלך לכיוון הבית של הבחור והחל להכות על הדלת, כאשר לדברי העדה הבית אינו של הבחור אלא של בנות משפחתו. העדה הלכה אחריו על מנת להרגיעו ושכנעה אותו לחזור. הם הזעיקו משטרה למקום.

לדבריה המתלונן סיפר כי הנאשם נסע במהירות מופרזת והמתלונן העיר לו על אופן נהיגתו ואזי דקר אותו הנאשם.

בחקירה הנגדית אישרה העדה כי המתלונן שתר אחר מקל אכן מצא כזה והיה זה מקל "מצוקמק" אותו מצא בשדה וכי היא אינה זוכרת ממה עשוי מקל זה. היא אישרה כי באמצעות מקל זה דפק המתלונן על הדלת ולדבריה לא ארע דבר לדלת, ועוד הוסיפה כי הנאשם התחבא אותה עת מפני המתלונן, אשר צעק אותה עת וקילל. משנשאלה האם המתלונן איים אותה עת, השיבה כי אינה זוכרת וכי התנהגותו זו נמשכה כשתי דקות.

הוגש דו"ח פעולה אשר נערך על ידי סמ"ר אלון שבת שהוזעק למקום האירוע (ת/3) וממנו עולה כי התקבל דיווח על אירוע דקירה. השוטרים פגשו במקום את המתלונן ואת נציגי מד"א, כאשר המתלונן דימם מפניו. נציג מד"א אשר טיפל בו מסר כי משהגיע למקום נשא המתלונן בידיו מוט ברזל לפתיחת ברגי גלגלים והצביע על מוט זה בפני השוטרים.

הפצוע – המתלונן תאר כי רכב" חתך" ואתו וכאשר החל ויכוח עם נהגו, יצא הלה ודקר אותו בפניו. לאחר מספר דקות הגיעו אותו בעל רכב למקום וטען כי המתלונן הוא זה אשר תקף אותו לאחר שנהג בשכרות, "חתך" אותו וגרם לו לעצור ואז ניגש אליו כאר הוא אוחז במוט ברזל ותקף אותו והוא אך הגן על עצמו. השוטרים ערכו חיפוש בשני כלי הרכב. בתא המטען של רכבו של המתלונן נתפס מוט ברזל באורך של 70 ס"מ ועליו סימני דם ובגב מושב הנהג נמצא סכין יפני. ברכבו של הנאשם נמצא סכין יפני קטן בתא הכפפות. המתלונן סרב למסור עדות במקום וביקש לקבל טיפול רפואי קודם לכן.

עוד ציין רושם הדו"ח כי מן המתלונן נדף ריח חריף של אלכוהול.

הוגש מזכר שנערך ע"י רס"ר ליאון מנצור (ת/5) בו ציין כי הוא ביקר במקום האירוע והבחין כי בכניסה לבית מורכבת דלת פלדה מצופה טפט ובמרכז הדלת שריטה. לדברי בעלת הבית מדובר בנזק שנגרם על ידי המתלונן כאשר חבט בעוצמה בדלת באמצעות מוט ברזל.

הוגש דו"ח תפיסת וסימון הסכינים שנזכרו לעיל, לרבות מוט הברזל ועליו סימני הדם וכן המפתח לפתיחת ברגים שנמצא על הגדר סמוך לביתו של הנאשם (ת/2) וכן תמונות המתעדות את הסכינים (ת/7 – ת/8).

הוגשה הודעתו של הנאשם אשר נגבתה ביום 23/6/09 בשעה 02.41(ת/1).

בפתח ההודעה ציין הנאשם כי החשדות המיוחסים לו אינם נכונים וכי הוא לא תקף את המתלונן ראשון אלא המתלונן הוא שתקף אותו והוא הגן על עצמו וכן ציין כי לא היה ברשותו סכין.

הנאשם סיפר כי נסע ברחובו וכשעצר בסוף הרחוב , הגיע מולו רכב שנכנס לנתיבו, הוא שאל את נהגו מבעד לחלון הפתוח לפשר מעשיו והתפתחה "שיחה" ביניהם. הנהג פתח את רכבו והתקרב אליו ואזי יצא גם הנאשם מרכבו שלו.

הנהג – המתלונן היכה את הנאשם במכת אגרוף ואזי דחף אותו הנאשם לכיוון רכבו, "יותר נכון הדפתי אותו". הנאשם ציין כי המתלונן היה "מסטול", נדף ממנו ריח של אלכוהול והוא יצא מרכבו בהליכה לא יציבה.

משהדף הנאשם את המתלונן לאחור, הוא נפל לתוך רכבו שלו, שכן דלת הנהג היתה פתוחה, נפל על מושב הנהג וקיבל מכה מן ההגה בפניו.

לאחר הדברים האלה, חזר הנאשם לביתו ומשהתקרב לביתו הבחין כי גם המתלונן מתקרב לאזור זה ועוד הבחין כי הוא מוציא לום ברזל מתא המטען לשו. לאחר שהחנה את רכבו במרחק של כ-200 מטרים מביתו, הבחין הנאשם כי המתלונן רץ לעברו עם הלום ועל כן נכנס לביתה של סבתו וסגר את הדלת. או אז החל המתלונן לדפוק על הדלת באמצעות הלום והותיר על הדלת סימנים, וזאת תוך שהוא צועק "צא יא בן זונה אני ארצח אותך, אני אזיין אותך". הנאשם ציין כי לא יצא מן הבית. הנאשם ציין כעדים לאירוע את דודתו ואת שכנו.

עוד ציין הנאשם כי משהציץ מבעד לדלת הבחין בנאשם העומד בקצה החומה כשהלום בידו וממתין, וכשהבחין בו החל לרוץ לעברו ועל כן נכנס חזרה לבית סבתו ורק לאחר שהובהר לו על ידי דודתו כי המתלונן התרחק – יצא.

הנאשם נשאל לפשר החבלות מהן סובל המתלונן והסבירן בנפילתו , או מדחיפתו , אך ציין כי לא היכה אותו והכחיש מכל וכל את טענת המתלונן כי דקר אותו עם סכין .

עם זאת ציין הנאשם כי משנפל הנאשם על הרצפה של רכבו, הוא ניסה לקום שוב לעברו ועל כן דחף אותו שוב, שכן לטעמו הוא ניסה אותה עת להוציא משהו מתא הכפפות והא חשש מכך ועוד ניסה להדוף עליו את הדלת ומכך נחבלו שתי ידיו. והציג בפני החוקר סימן כחול אדום בקוטר של כחצי ס"מ ביד שמאל וכן שימן שפשוף אדום ביד ימין.

הנאשם תיאר אירוע שלם של מאבק בינו לבין המתלונן כאשר המתלונן ברכבו והוא מחוצה לו והמתלונן מנסה למשוך אותו ולהדוף אותו וכן להוציא דבר מה מתא הכפפות ולגירסת הנאשם במהלך אירוע זה נחבל המתלונן את חבלותיו.

משנשאל הנאשם להמצאות הסכין ברכבו, השיב כי הוא עושה בו שימוש לחיתוך סרט בידוד.

בבית המשפט הגיש הנאשם תמונות של הצומת בו נפגש עם המתלונן (נ/1) וסיפר על השיחה שהתפתחה ביניהם וכי אז אמר לו המתלונן "חכה חכה אני אצא מהאוטו תראה מה יקרה". משראה את המתלונן יוצא מרכבו, יצא אף הוא מרכבו שלו ומיד היכה אותו המתלונן באגרוף לחזהו. הנאשם הדף אותו לאחור ומהדיפתו שהיתה חזקה, פגע המתלונן בדלת רכבו שהיתה פתוחה ומכאן, סבור הנאשם , נגרמו לו החבלות. הוא העלה אפשרות נוספת כי המתלונן היה פצוע עוד קודם לכן וכי חבלותיו נפתחו בעקבות כך.

אזי אחז המתלונן בחולצת הנאשם ומנע ממנו לעזוב את המקום, ותוך כך ניסה להגיע אל תא הכפפות ברכבו, הנאשם ניסה לנטרלו ולגרום לו להניח לו ועל כן היכה אותו במכות אגרוף בידו וכך שחרר אותו המתלונן. הנאשם עזב את המקום ותוך כך הבחין במראה כי המתלונן מוציא מתא המטען של הרכב מוט ברזל ועל כן נמלט לביתו ומשהבחין כי המתלונן דולק אחריו נמלט במהירות לבית משפחתו. משניסה לצאת משם, הבחין כי המתלונן רודף אחריו עם מוט ברזל .

בחקירה הנגדית נשאל הנאשם מדוע לאחר האירוע עם המתלונן בחר לחזור לביתו ולא להמשיך לאירוע אליו היו מועדות פניו מלכתחילה והוא השיב כי חשש מהמתלונן וכי לראשונה היה מעורב באירוע מעין זה.

התובע הקשה על הנאשם הכיצד לגירסתו קיבל המתלונן מכה בפניו מההגה אם ציין כי משהדף אותו נפל המתלונן לאחור אל תוך רכבו, הנאשם הסביר זאת בכך שהמתלונן נפל והסתובב. משהפנה אותו התובע לכך כי בהודעתו העלה את האפשרות כי יתכן והמתלונן נחבל מן הדלת, השיב כי הכל יתכן.

לשאלת התובע השיב הנאשם כי דחף את המתלונן פעם אחת ואם כך הקשה התובע הכיצד מסר בהודעתו כי דחף אותו פעמיים. על כך השיב הנאשם כי אינו יכול לזכור הכל לאחר שנתיים וחצי וכי בעיניו מהותי הוא שלא דקר אותו בחפץ חד.

הנאשם חזר על תיאור האירוע והכיצד ביקש להשתחרר מן המתלונן ועל כך הקשה התובע הכיצד מצא עצמו הנאשם בסמוך ליד דלת רכב המתלונן והנאשם הסביר כי המתלונן נפל והוא הניח לו ואזי חזר המתלונן ולדבריו הוא אף משך אותו בחולצתו, וזאת תוך שהוא מנסה למשוך דבר מה מתוך תא הכפפות.

תאורו היה כדלקמן:

"אחת הידים שלי היתה בין הקורה לדלת, אני מאחורי הדלת הוא תופס אותי מהחולצה דרך החלון הוא טורק עלי את הדלת ולתפוס אותך דרך החלון ואז מושך אותי ואז מוציא משהו מתא הכפפות"

משנשאל מדוע לא נמלט כאשר המתלונן סגר את הדלת, השיב:

"הוא לא סגר את הדלת בצורה הרמטית, הוא בא לסגור את הדלת, אני פוחד להכשיל את עצמי במילים, אני בין הדלת לקורה של האוטו, תוך כדי שהוא תופס את החולצה הוא טורק את הדלת, תוך כדי הוא ממשיך לתפוס את החולצה ומנסה לגשת לתא הכפפות ובזמן הזה אני הבאתי לו אגרופים ביד שיעזוב אותי".

הוטח בנאשם כי הנה משהגיעו השוטרים אל המקום לאחר מכן הוא סיפר להם כי "הפצוע זה שתקף ואתי לאחר שנהג בשכרות חתך אותי וגרם לי לעצור את רכבי ואז הוא ניגש אלי עם מוט ברזל ותקף אותי" ואילו כל הגירסה אשר סיפר בבית המשפט באשר לתחילת האירוע לא הובאה בפני השוטרים ועל כך השיב הנאשם: "אמרתי לו מה שקרה, כמו בגרסה הראשונה" ואולם משהמשיך התובע והקשה וציין כי כל גרסתו זו אינה בדו"ח הפעולה, השיב :"לא צריך, תפסו אצלו את האלה, המשטרה ראתה את מוט הברזל ישר אמרו לו תבוא".

הנאשם שב והכחיש כי דקר את המתלונן ואף הפנה לכך כי על הסכין שנמצא ברכבו לא נמצאו סימנים של דם. עוד הסביר כי זהו סכין המצוי ברכב מזה כשנתיים.

אריאלה לוי היא דודתו של הנאשם והעידה מטעם ההגנה.

לדבריה הנאשם הגיע והחנה את רכבו בסמוך לבית הוריה כשאחריו מישהו עם מוט ברזל המשתולל וצועק. הנאשם נכנס אל הבית ואותו בחור שהיה לדבריה מסומם ושתוי דפק על הדלת וצעק ואף ארב בחצר לנאשם. על כן הזעיקו את המשטרה.

העדה אישרה כי לא היתה עדה לאירוע בין השניים והיתה מעורבת אך מרגע שהנאשם החנה את רכבו.

לדבריה היא הבחינה במתלונן יוצא מרכבו ומגיע לחצרם עם מקל בידו ובאמצעות מקל זה עשה שריטה בדלתם.

העדה נתבקשה להסביר את אמירתה כי הלה היה מסומם ושתוי והסבירה כי על פי הריח הוא היה שתוי.

מאחר שבחקירתה הראשית סיפרה כי השכנים אמרו עליו כי הוא שתוי נשאלה האם גם ראתה מעבר לאירוע זה אלימות מצד המתלונן והשיבה: "רק דיבורים לא צריך לראות, מה אני מסתובבת איתו.. אנשים מספרים".

גרסאותיהם של הנאשם ושל המתלונן עומדות זו מול זו כאשר נוספו עליהן עדויות נוספות שיפורטו להלן.

לאחר שבחנתי את עדויותיהם של השניים והתרשמתי מהם התרשמות בלתי אמצעית מצאתי כי איני יכולה ליתן אמון מלא בעדותו של מי מהם וכי עולה ספק לגבי כל גירסה.

אמנם המתלונן נמצא בסופו של האירוע פצוע פצע חתך ואף טופל טיפול רפואי בהתאם ויש בכך כדי לתמוך בגרסתו ואולם עולות מגרסתו תמיהות לא מעטות.

בהודעתו הראשונה שבמשטרה לא גילה המתלונן את התנהגותו שלו המלאה במהלך האירוע והסתיר את אחיזתו במוט ואת השימוש שעשה בו כמו כן התחמק מלהשיב על שאלות באשר לנושא של שתית אלכוהול עד כי "אולץ" להשיב על השאלה.

עלה חוסר בהירות באשר למקורו של המוט בו עשה שימוש, בין אם נטל אותו מתא המטען של רכבו או שמא מצא אותו בשדה סמוך. המתלונן לא ידע ליתן תשובה חד משמעית בענין זה ועל כל פנים גרושתו הבחינה כי הוא נוטל חפץ כלשהו מתא המטען בעוד עדה נוספת סיפרה על מקל שנלקח מן השטח.

כך או כך ככל הנראה מדובר היה בשני מוטות האחד שהוא מניקל ותואר על ידי המתלונן כ"מתלה וילונות" והאחר מפתח ברגי גלגלים, כפי שתואר על ידי נציג מד"א שהגיע למקום.

על פי המסמכים שהוצגו בפני בית המשפט הוחרמו שני המוטות כמוצגים על ידי השוטרים שהגיעו למקום והנה בפני בית המשפט הוצג אך אחד מהם.

עוד יצוין כי גם ברכבו של המתלונן נמצא סכין והגם שברכבו של הנאשם נמצא סכין הנה על הסכין שברכבו של הנאשם לא נמצאו סימני דם.

תשובותיו של המתלונן באשר לחלקו שלו באירוע ובמיוחד באשר להתנהגותו בסמוך לדלת בית משפחת הנאשם היו לא אחת מתחמקות ומתפתלות.

לאחר כל אלה לא יכולתי להשתחרר מן הספק וליתן אמון מלא בעדותו של המתלונן.

ועם זאת, גם בעדותו של הנאשם לא ניתן היה ליתן אמון מלא.

מעדותו עלו תמיהות לא מעטות באשר לנסיבות בהן נחבל, על פי גרסתו המתלונן מהגה רכבו שלו וזאת על פי תאורו של הנאשם את אופן נפילתו של המתלונן ברכב.

תשובותיו של הנאשם בענין זה היו סותרות לא אחת ומבולבלות.

הנאשם אף לא הכחיש כי נקט באלימות כלפי המתלונן אלא שלטעמו עשה שימוש באגרופיו ולא בסכין ועשה כן על מנת להשתחרר מאחיזתו של המתלונן אשר תקף אותו קודם לכן.

לאחר בחינת כלל עדותו והתרשמות ממנה, אף בעניינו לא יכולתי להשתחרר מן הספק וליתן בה אמון מלא.

משכך הם פני הדברים ועסקינן במשפט פלילי הרי שהספק ובענייננו ספק כפול, פועל לטובתו של הנאשם והוא יזוכה מחמת הספק מהעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום.

לאור קביעתי זו, התייתר הדיון בטענות נוספות אשר הועלו על ידי ב"כ הצדדים.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, ט"ז אלול תשע"ב , 3 ספטמבר 2012, במעמד הצדדים