בהמשך להחלטתי מיום 18.12.11, יש להבהיר כי בגזר הדין מיום 30.11.05 הוטל על המבקש קנס בסך 10,000 ₪. כן חויב המבקש לפצות את כל אחד מן המתלוננים בתיק, א"ד וע', בסכום של 10,000 ₪ (סכום הקרן).

המבקש הפקיד בעבר פיקדון בסך 5,000 ₪, אותו הוריתי, בהחלטה מיום 18.12.11, לחלט לטובת רכיב הפיצוי. כן הוריתי למבקש להפקיד בקופת בית המשפט סך של 30,000 ₪ עד ליום 22.12.11, שאם לא כן תחודש פקודת המאסר שעוכבה.

כעת, יותר משנה מאז מתן החלטתי הקודמת, מונחת בקשה נוספת לביטול פקודת המאסר ולפריסת החוב לתשלומים. לאחר שעיינתי בבקשה אני מוצא כי יש לדחותה אף ללא קבלת תגובת המאשימה, מן הטעמים שיפורטו להלן:

ראשית, ככל שהבקשה לפריסת החוב לתשלומים מתייחסת לרכיב הקנס בלבד, על המבקש להגישה אל המרכז לגביית קנסות ואגרות. ככל שהבקשה כוללת גם את רכיב הפיצוי על המבקש להגישה אל בית המשפט ולצרף את המתלוננים כמשיבים, מחדל אשר לכשעצמו מהווה נימוק למחיקת בקשתו.

שנית, באשר לבקשה לביטול פקודת המאסר, לא מצאתי בדברי המבקש טעמים לקבלה, ובוודאי בהינתן התנהלותו עד כה, כאשר מאז חודש דצמבר 2011 ועד היום הוא לא עשה דבר על מנת לצמצם את החוב. המבקש אף אינו מפרט האם מאז ועד היום הפקיד סכומי כסף נוספים ולא צירף לבקשתו כל מסמך או תצהיר שיש בהם להעיד על מצבו הכלכלי.

לפיכך, כאמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ז' ניסן תשע"ג, 18 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.