שתי תביעות שהדיון בהן אוחד, והן מתייחסות לנזקים שנגרמו לרכבים המעורבים בתאונה נשוא התביעה. בתאונה היו מעורבים שני רכבים: רכב התובעת בת.א. 34763-05-10 (להלן: "האופנוע") ורכב התובעת בת.א. 22152-08-10 (להלן: "הרכב המשטרתי").

הצדדים חלוקים ביניהם בדבר נסיבות התאונה. לגרסת רוכבת האופנוע, עובר לתאונה היא נהגה את האופנוע בנתיב הימני, ולצידה בנתיב שמשמאל לה, בנתיב המאפשר רק נסיעה לפנים, היה הרכב המשטרתי. היא החלה לפנות ימינה, ולפתע החל הרכב המשטרתי לפנות ימינה מהנתיב השמאלי, ופגע באופנוע בצידו השמאלי אחורי. נהג הרכב המשטרתי טוען שהוא נהג רכבו בנתיב הימני בכביש ומנתיב זה החל לפנות ימינה. בעודו פונה, הגיח האופנוע מימינו, כשהוא "משתחל" ברווח שבין רכבו למדרכה, ופגע ברכב. פרט לשני הנהגים העידו שני עדים נוספים. העיד שוטר נוסף שישב ברכב המשטרתי, וגם הוא העיד שהמכונית פנתה ימינה מנתיב ימני, ולא שמאלי כנטען. מטעם רוכבת האופנוע, העיד בנה, שהגיע למקום לאחר התאונה ושוחח עם השוטרים. לדבריו השוטרים סיפרו לו שהם נסעו בנתיב השמאלי, ומשפנו ימינה, פגעו, מבלי משים, באמו.

בחנתי את העדויות, המסמכים והתמונות, לרבות תמונות של מיקום התאונה, והגעתי למסקנה שיש להעדיף את גרסת רוכבת האופנוע. מעדות שני הנהגים עולה כי שניהם לא ראו את הרכב המעורב טרם הפגיעה, ושניהם הבחינו בו רק לאחר ששמעו את הפגיעה (עדות רוכבת האופנוע, בעמ' 6 שורות 5 – 8; עדות נהג הרכב עמ' 8 שורות 7 – 8). על כן השאלה היא מי מהרכבים היה בנתיב ימני ומי בשמאלי. במחלוקת זו אני מעדיפה את עדות רוכבת האופנוע, ואינני מקבלת את טענת נהג הרכב המשטרתי והנוסע ברכב, כי עובר לתאונה נסע הרכב המשטרתי בנתיב הימני.

עדותה של רוכבת האופנוע היתה עקבית ומשכנעת. מאידך, לא שוכנעתי מעדות נהג הרכב המשטרתי והנוסע ברכב. עדותם מעוררת מספר תהיות. ראשית, הרכב המשטרתי פגע באופנוע בצידו השמאלי אחורי (עדות רוכבת האופנוע, עמ' 5 שורה 7; עדות נהג הרכב המשטרתי, עמ' 9 שורה 18). מיקום הנזק באופנוע תומך במסקנה לפיה הרכב המשטרתי החל לפנות ימינה מהנתיב השמאלי, שאם לא כן, ניתן היה לצפות שהפגיעה תהא בקדמת האופנוע. שנית, מתמונות המקום, ת/4, עולה שנתיבי הנסיעה במקום אינם רחבים, והטענה כי האופנוע נדחף בין רכב המצוי בנתיב ימני ובין המדרכה, אינה סבירה. שלישית, שני עדי המשטרה העידו כי נסעו בנתיב ימני מאחר והיו ועסקו באיתור חשודים (עדות הנהג בעמ' 8 שורות 16 – 18; עדות הנוסע בעמ' 10 שורות 23 – 24, שורה 33). עובדה זו אינה נזכרת בהודעות הכתובות שמסרו שני העדים במשטרה (נ/3, נ/6). אני סבורה כי בנקודה זו, העדויות מתואמות, ויש בכך כדי לפגום במשקלן. רביעית, בעדותו במשטרה טען נהג הרכב המשטרתי כי לפני שהחל לפנות ימינה, הסתכל במראה הימנית של הרכב אך לא ראה את האופנוע (נ/3, שורות 27 – 28). טענה זו תמוהה מאחר והאופנוע אכן היה מימינו של הרכב המשטרתי.

מהנימוקים האמורים אני מעדיפה את עדות רוכבת האופנוע, ומקבלת גרסתה. מאחר והפגיעה באופנוע היא בחלקו השמאלי אחורי, אינני מייחסת אשם תורם לרוכבת האופנוע, וקובעת כי מלוא האחריות לתאונה רובצת על נהג הרכב המשטרתי.

לאור האמור תביעת שיר (ת.א. 34763-05-10) מתקבלת, ואני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 9,270 ₪ צמוד ונושא ריבית מיום 26.11.09. אשר להוצאות. אני מוצאת לנכון לחייב את המדינה בהוצאות משמעויות לטובת התובעת, נוכח התנהלותה במהלך ניהול ההליך, התנהלות שעמדה בניגוד להחלטות שיפוטיות, ואשר בעטיה נדחה בירור התיק זמן רב. לעניין זה מופנים הצדדים לאמור בפרוטוקול הדיון מיום 11.06.12. לאור האמור, בנוסף לסכום הנ"ל ישלמו הנתבעים לתובעת את אגרת המשפט כפי ששולמה, שכר העד כפי שנפסק, ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

תביעת המדינה (ת.א. 22152-08-10), נדחית, ללא צו להוצאות.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, י' תשרי תשע"ג, 26 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.