התובענה וטיעוניה:

1. תובענה כספית ע"ס 30,581 ש"ח, שהתובע, תושב היישוב בענה, הגיש נגד הנתבעת, רשות מקומית של אותו יישוב.
2. התובע טען בכתב התביעה שהינו מחזיק בתחום השיפוט של הנתבעת למבנה המשמש למוסך לתיקון כלי רכב והידוע ברישומי הנתבעת כנכס מס' 135400 (להלן: "המוסך").

התובע טען כי שטח המוסך הוא 94 מ"ר, כאשר 40 מ"ר ממנו משמש כמחסן.

התובע הוסיף וטען כי במשך שנים חייבה אותו הנתבעת בדמי ארנונה עפ"י שטח של 129 מ"ר וכן גם בשיעור מלא של ארנונה אף כי בגין שטח המחסן צריכים להיות דמי ארנונה מופחתים בשיעור של 50%.

התובע גם טען כי פנה אל הנתבעת בפניות ובהשגות, למשך שנים, לשם תיקון המעוות, אך ללא הועיל, כאשר בחודש 2/10 ,בעקבות פנייה נוספת,הגיע מודד מוסמך מטעם הנתבעת וקבע כי שטח המוסך הוא 36 מ"ר ובצידו מחסן ומשרד בשטח של 37 מ"ר, כך שהנתבעת עידכנה את רישומיה בהתאם והתחילה לחייבו בגין השטח הנכון הנ"ל אך מחודש 1/10, אך סירבה להחזיר לו את דמי הארנונה ששולמו לה ביתר ושלא כדין שהוערכו על ידי התובע בסך של 30,581 ש"ח עפ"י הפירוט שהוא ערך בכתב התביעה.

1. התובע טען כי הנתבעת גבתה ממנו את סכום התביעה שלא כדין, לא פעלה בתום לב וכי מחובתה להחזיר את הסכום הנ"ל בתוספת הוצאות משפט ובעילת עשיית עושר ולא במשפט ובהיותה רשות ממלכתית הפועלת עפ"י דין, כאשר כללי המינהל הציבורי התקין חלים עליה.

לכתב התביעה צורפו מסמכים שונים שהם חילופי מכתבים בין הצדדים, שהיו בשנת 2010.

1. מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית שלו, אשר בו חזר על הנטען בכתב התביעה כדלעיל.

ההגנה וראיותיה:

1. הנתבעת הגישה כתב הגנה, אשר בו הכחישה את כל הנטען בכתב התביעה וטענה כדלקמן:

• דין התביעה להידחות מחמת התיישנות, ככל שהדבר מתייחס לגביית ארנונה יותר משבע שנים עובר להגשת התובענה.
• טענות התובע אשר בכתב התביעה מקומן היה במסגרת ערר למנהל הארנונה ובהמשך לוועדת ערר או אף לביהמ"ש לעניינים מינהליים ומקומם בלי יכירם במסגרת תובענה כספית.
• גם לגופו של עניין לתובענה אין יסוד, הואיל ולא היה כל חיוב ארנונה שלא כדין או ביתר.

1. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר מוחמד סואעד, מנהל הגבייה של הנתבעת, אשר בו נמסר בתמצית:

• התובע לא הגיש כל השגה על חיובי הארנונה וגם לא ביקש שינוי בעלות וזאת עד לחודש 2/10.
• לא חל כל שינוי בקומת הקרקע של התובע, המשמשת כמוסך, אשר שטחה הכולל הוא 141 מ"ר וכאשר על פי קביעה קודמת נגרע ממנה 12 מ"ר ששימשו כמחסן עבור דירת המגורים של התובע, הנמצאת בקומה א' של אותו בניין.
• בחודש 2/10 הגיע התובע למשרדי הנתבעת וטען כי אומנם שטח קומת הקרקע הוא 129 מ"ר, אך קיים שטח של 50 מ"ר בה שהועבר על ידו לשימושו הבלעדי של בנו קאסם, כך שאין מקום להמשיך ולחייבו בתשלום הארנונה עבור 129 מ"ר.
• בעקבות פנייה זו ערכה הנתבעת בדיקה בנכס ומצאה כי שטח קומת הקרקע הוא 141 מ"ר ומרכיביה הם כדלקמן:
• 12 מ"ר - מחסן בית.
• 19 מ"ר - מחסן עסק.
• 36 מ"ר - שטח המוסך.
• 56 מ"ר - שטח העושה בו שימוש הבן קאסם.
• 8 מ"ר - מחסן עסק נוסף.
• 10 מ"ר - משרד וגלריה.
• לפיכך ובהתאם לממצאי הבדיקה כנ"ל ביצעה הנתבעת פיצול, כך שהבן של התובע חוייב בגין השטח של 56 מ"ר ויתרת קומת הקרקע חוייב עפ"י המרכיבים כדלעיל.
• לתצהיר מנהל הגבייה צורף תרשים המפרט את חלוקת קומת הקרקע כנ"ל.

ההסכמה:

1. בישיבת יום 23/4/12 נתנו ב"כ הצדדים הסכמתם לכך שביהמ"ש ייתן פס"ד עפ"י החומר הקיים ולאחר שיאופשר להם להגיש סיכומים בכתב וכך אכן היה.

דיון והכרעה:

1. עניין סיווג נכסים, מקומם, שטחם וחיובי ארנונה בגינם ואופן ההשגה עליהם הוסדרו במסגרת חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו – 1976 כאשר עפי"ו ניתן להשיג על העניינים הנ"ל בפני מנהל הארנונה ולאחר מכן בפני וועדת הערר שנקבעה ועל החלטת וועדת הערר ניתן להגיש ערעור, בשאלות משפטיות, לבית המשפט לעניינים מינהליים.
2. אומנם זוהי דרך המלך אשר קבע אותה המחוקק לשם השגה וערעור על חיובי ארנונה, אך אין בדבר כדי למנוע הגשת תובענה כספית על חיוב יתר בארנונה וביהמ"ש מוסמך להורות על החזרת כספים ששולמו ביתר, אם השתכנע כי הדבר נובע ממחדל או התרשלות של הרשות המקומית או במידה ויתברר כי הרשות המקומית לא קיימה את חיוביה עפ"י דין ולא נהגה כמתחייב ממינהל ציבורי תקין.

ראו בנדון:

• 1761/02 רשות העתיקות נ' מפעלי תחנות בע"מ (פורסם בנבו).
• רע"א 7669/06 עיריית נהריה נ' נתן קזס, פד"י נב (2) 214.
• בר"ע 2824/91 עיריית חיפה נ' לה נסיונל חב' ישראלית לביטוח בע"מ.

1. הינני סבור כי אין בעובדות כפי שהובאו לביהמ"ש כדי לקבוע כי הנתבעת התרשלה בביצוע תפקידה או שפעלה שלא בתום לב או שפעלה בניגוד לכללי המינהל הציבורי התקין או אף שהיתה גביית יתר בענין גודל השטח של הנכס.

עולה כי קומת הקרקע שבה נמצא המוסך הינה בשטח של 141 מ"ר, שטחה לא השתנה כהוא זה, כאשר 12 מ"ר ממנה סווגו כמחסן ביתי עוד לפני התקופה הקודמת ויתרתה כמוסך עסקי.

כן התובע לא הראה כי הגיש השגה כלשהי (נטל השכנוע בעניין זה מוטל על שכמו) לפני שנת 2010, כי אם קיבל את חיובי הארנונה ושילמם ללא כל טרוניה או השגה.

כן עולה כי בשלב כלשהו, כנראה זמן קצר לפני שנת 2010, העביר התובע שטח של 56 מ"ר מקומת הקרקע (למעשה גרע אותה מהמוסך) לבנו קאסם ולשימוש בנו.

עם היוודע הנ"ל, עפ"י פניית התובע, אכן הגיע נציג הנתבעת לנכס ואישר את גריעת השטח של 56 מ"ר מהמוסך כך שהוצאה שומת ארנונה, בגין אותו שטח, ע"ש הבן קאסם החל משנת 2010.

אציין כי אין חובה על הרשות המקומית לבדוק בכל שנה את שטח הנכס ובאם חל שינוי בו לרבות שטחו, ייעודו או שם המחזיק. מחובת הבעלים של הנכס להודיע על כך לרשות המקומית שבסמכותה לבדוק את הדברים ולאשרם.

אוסיף גם כי אין כל רבותא או אינטרס אצל הנתבעת בעניין שינוי המחזיק בנכס: באם הוא מוחזק על ידי התובע הוא מחוייב בדמי הארנונה הראויים, באם המחזיק בו או בחלק ממנו הוא הבן קאסם אזי אותו בן יחוייב בדמי הארנונה המתאימים.

לפיכך הינני קובע כי אין בסיס עובדתי לטענה כי שטח המוסך היה פחות מ- 129 מ"ר לפני שנת 2010 וכמובן אין כל בסיס לתובענה לחייב את הנתבעת להחזיר לתובע הפרשי ארנונה בגין כך.

1. בכך תם העניין אך לא הושלם.

כבר קבענו כי שטח המוסך היה בשטח 129, אך בשנת 2010 הודע על שינוי בשטח, שאומת, כך שנגרעו ממנו שטח של 56 מ"ר ונרשמו ע"ש הבן, כך שיתרת שטח המוסך שנותרה היא 76 מ"ר, כאשר עפ"י בדיקת נציג הנתבעת רק שטח של 36 מ"ר ממנו משמש כמוסך בפועל ואילו היתרה בהיקף של 40 מ"ר משמשים למחסנים ומשרדים ששיעור הארנונה בגינם הינם בשיעור מופחת של 50%.

בפועל, לפני שנת 2010, חוייב התובע במלוא שיעור הארנונה לפי שטח מוסך רגיל וללא ההפחתה המתחייבת עבור מבני עזר.

עפ"י בדיקה משנת 2010 התברר כי 36 מ"ר משמשים למוסך והיתרה בהיקף של 40 מ"ר הינם עבור מבני עזר.

ניסיון החיים מלמד כי בכל מוסך אכן קיימים מבני עזר, כגון מחסן ומשרדים. אותו ניסיון חיים אף התאמת בבדיקת הנתבעת בשנת 2010.

יש להניח כי אותה חלוקה היתה קיימת גם לפני הבדיקה הנ"ל.

עולה, לפי גובה החיוב של שנת 2010, כי שיעור הארנונה המלא, עבור מוסך, הוא 59 ₪ לכל מ"ר ואילו השיעור המופחת עבור מבני עזר הוא מחצית הסכום הזה.

לפיכך יוצא כי התובע שילם כל שנה ביתר סך של : 1,180 ₪ = 0.50 X 40 X 59.

הינני סבור כי הוגן וראוי לחייב את הנתבעת להחזיר סכום זה, עבור שבע שנים אחורה, לידי התובע ולו בעילת עשיית עושר ולא במשפט.

התוצאה:

1. התובענה מתקבלת באופן חלקי במובן זה שהינני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של:

8,260 ₪ = 7 X 1,180 ₪

וזאת בצירוף ריבית והפרשי הצמדה החל מיום 1/1/10 ועד התשלום בפועל.

באם קיים חוב ארנונה של התובע אצל הנתבעת, אזי תוכל לקזז סכום זה מאותו חוב.

כן הנתבעת תשלם לתובע סך כולל של 2,500 ₪ עבור הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

ניתן היום, ה' כסלו תשע"ג, 19 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים.