1. השאלה הדרושה להכרעתנו בהליך זה הינה האם הוכח כי ביום 6.12.09, נפלה התובעת ונחבלה בדרכה ממעונה למקום עבודתה.

העובדות העולות מתצהיר התובעת :

1. התובעת ילידת שנת 1985, התגוררה בזמנים הרלוונטיים לתביעה בקומה רביעית בבניין בין 5 קומות, בת"א.
2. התובעת עבדה בחברת בזק מספר שנים ועד ליום 1.1.10 (להלן- בזק).
3. בתאריך 29.11.09 נערך לתובעת שימוע ע"י הגב' אסתי סביץ – מנהלת שירות לקוחות במוקד (להלן-אסתי). במעמד זה הודיעה אסתי לתובעת כי הוחלט לפטרה. כן נאמר כי בקרוב יימסר לידיה מכתב פיטורין ותינתן תקופת הודעה מוקדמת בת 30 יום, במהלכה ישולם שכרה אך אינה חייבת להתייצב לעבודה.
4. ביום 1.12.09 נמסר לידי התובעת מכתב פיטורים אשר כלל תקופת הודעה המוקדמת. במעמד קבלת המכתב נאמר לתובעת ע"י הגב' אורית זינר (להלן – אורית) כי עליה להגיע לעבודה בימי ההודעה המוקדמת. התובעת עדכנה את אורית כי בהתאם לשיחה עם אסתי אינה מחייבת להגיע לעבודה. אורית הבטיחה לתובעת כי הנושא יבדק מול אסתי בימים הקרובים.
5. ביום 6.12.09, בסביבות השעה 14.30 פנתה התובעת לאורית אשר הודיעה לה כי עליה להגיע לעבודה בתקופת ימי ההודעה המוקדמת אחרת לא ישולם שכרה. עוד נמסר לתובעת כי שי לחג החנוכה ממתין עבורה במשרדי החברה . ביום 6.12.09 סמוך לשעה 15.05 יצאה התובעת מביתה בליווי בן זוגה אשר אמור היה להסיעה למקום עבודתה.

1. במהלך הירידה במדרגות הבית המשותף, בין הקומות השניה והשלישית, אבדה התובעת שיווי משקל וכתוצאה מכך נפלה בעוצמה רבה על המדרגות ונחבלה.
2. כתוצאה מהתאונה נגרמו לתובעת נזקי גוף משמעותיים, לרבות שני שברים בפטישון אחורי של קרסול ימין.
3. לאחר ששוחררה התובעת מבית החולים צלצלה אל אורית הממונה עליה, וסיפרה אודות קרות האירוע . אורית הבהירה כי שמורה לה הזכות לפנות למוסד לביטוח לאומי .

תמצית טענות הצדדים:

10. לטענת התובעת הייתה בדרכה לעבודתה עת מעדה במדרגות ביתה על כן ,יש להכיר באירוע כתאונת עבודה.

11. מנגד טען הנתבע כי האירוע הנטען לא התרחש בדרכה של התובעת ממעונה לעבודתה, אלא לעניינה האישיים, לפיכך אינה זכאית לדמי פגיעה.

12. העדים :

מטעם התובעת העידו התובעת עצמה ובעלה מר חן אזובל.

מטעם הנתבע העידו אלבו עדי (להלן- עדי ) ואורית זינר (להלן- אורית) .

המסגרת הנורמטיבית :

13. אין חולק כי התובעת נפצעה בקרסולה ביום 6.12.09 עת ירדה במדרגות הבית המשותף (ראו מסמכים רפואיים אשר צורפו לכתב התביעה). אולם, גדר המחלוקת הינה האם בעת שנפגעה היתה התובעת בדרכה לעבודה, דהיינו האם מדובר בתאונה בדרך לעבודה, כמשמעה בסעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי הקובע כדלקמן:

"רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם -

1. אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו;"

14. בהודעת התובעת לחוקר הנתבע נאמר לתובעת כי עפ"י הודעת המעביד הודיעה כי תתיצב לעבודה ב 7.12.09 ולא ב 6.12. התובעת השיבה כדלקמן-"אני ב 6.12 דיברתי עם אורית הממונה. היא אמרה שאני בסידור העבודה ועלי להגיע לעבודה. אני לא אמרתי לה אם אני אגיע או לא, אמרתי לה שכנראה אגיע" בהמשך העידה- "אני לא אמרתי שאני לא אגיע למשמרת . אמרתי להם שאני בטוח אגיע למחרת. היא שאלה אותי אני בטוח אגיע למחרת ה 7/12 ואמרתי לה כן. על אותו יום לא דיברנו היא רק אמרה לי שישי לי משמרת ואני צריכה לבא לקחת את השי לחנוכה".

משנשאלה האם הודיעה באותה שיחה כי תתייצב לעבודה ביום 6.12.09 השיבה- "אמרתי לה כנראה שאני אבוא. רציתי לבא כי אני רציתי לקחת את השי של חנוכה ובגלל המכירות. אנחנו עובדים על אחוזים על בונוסים וככל שאני עושה יותר מכירות אני יותר מרוויחה ושידעתי שאני כן צריכה לבא אז העדפתי לבא לעבוד". (עמ' 2 להודעה שורות 58-45).

15. הנה כי כן התובעת מאשרת בהודעתה לחוקר כי "כנראה" תגיע לעבודה , אמירה המלמדת על חוסר וודאות והעדר קביעת מועד ספציפי וכפועל יוצא מהאמור תומכת בגרסת המעסיקה.

16. להשלמת התמונה יצויין כי בסיום הודעתה מסרה התובעת כדלקמן – "לאחר שקראתי את ההודעה עליה התבקשתי לחתום אני רוצה להוסיף ולציין כי כאשר יצאתי מאיכילוב אמרתי לאורית שהייתי בדרך לעבודה. כמו כן אני באותו היום התכוונתי להגיע לעבודה ואם הובנתי בצורה כאן אצלך אחרת זה לא נכון הודעתי בעמוד 2 שורה 47 היא לא מדויקת אני אמרתי לה כי אני באה לקחת את השי וגם לעבוד" (עמ' 4 לפר' שורות 90-93).

אכן בהודעה שמסרה לחוקר חזרה בה התובעת מהטענה כי אמרה ש"כנראה" תבוא לעבוד אך יחד עם זאת גם בעדותה בפנינו המשקל המרבי הושם דווקא על נטילת השי לחג.

17. בהקשר לנטילת השי לחג מצאנו לציין במאמר מוסגר כי התובעת חזרה שוב ושוב על טענתה כי תשלח את החבר להביא את השי. ככל שהתובעת אכן התכוונה להגיע לעבודה על מנת לעבוד, לא ברור מדוע היה עליה לשלוח את חברה לקבלת השי.

18. בחקירתה הנגדית הופנתה התובעת להודעה שמסרה לחוקר ונשאלה האם התכוונה לבא לעבודה למשמרת והשיבה בחיוב (עמ' 7 לפר' שורות 14-12). כאשר נתבקשה לאשר כי המשמרת החלה בשעה 13.00 השיבה התובעת כי היא לא זוכרת אך כאשר התקשרה באותו היום לאורית, נאמר שהמשמרת החלה ותוכל להשלים שעות. משנשאלה האם אפשר להתייצב באמצע משמרת השיבה התובעת "קורה מקרים שמאחרים". לשאלה האם ידעו בעבודה כי היא מאחרת השיבה כי אינה יודעת וכדבריה - "אחרי שסיימתי את השיחה דיברתי עם בעלי שהיה אז חברי ואמר לי שיקח אותי . ידעתי שאם לא אגיע אז לא אקבל שכר. אנחנו זוג צעיר. פחדתי. אין לנו כסף" (עמ' 7 לפר' שורות 36-15). מהאמור עולה כי גם לשיטת התובעת, לא יידעה את אורית כי מתעדת היא להגיע באותו יום לעבודה ולכל היותר רק לאחר שסיימה את השיחה ודיברה עם בעלה החליטה לצאת למשמרת.

19. עדות התובעת מתיישבת עם עדויותיהן של אורית ועדי מהן עולה כי התובעת לא הודיעה כי תתייצב באותו היום לעבודה על אף ששובצה למשמרת, אלא רק למחרת ביום 7.12.09.

20. בהודעה אשר מסרה הגב' עדי אלבו לחוקר נשאלה מה ידוע לה על פגיעת התובעת ביום 6.12.09 וכך השיבה –" אני נסעתי ברכב של אורית זינר בסיום המשמרת לכיוון הבית , בדרך התקבלה שיחת טלפון מנטלי בשעה 14.45 , לערך , באותה שיחה שאלה את אורית איך היא עובדת למחרת – 7.12.09 ואורית יעצה לה להתקשר ולבדוק מול הבמה (המקום בו נמצאת אחראית המשמרת) באותה שיחה עוד אמרה לה נטלי כי החבר שלה יגיע לקחת את המתנה של החנוכה ". לשאלה האם באותה שיחה הודיעה נטלי מלכה כי היא בדרך לעבודה השיבה- " היא לא אמרה שהיא תבוא לעבוד ביום ה 6.12.09 אלא תגיע למחרת ב 7.12.09. השיחה נמשכה מספר דקות. מאוחר יותר – ימים אחרי זה, נאמר לי כי נפגעה ברגל" (עמ' 1 להודעה- נ/2).

בחקירתה הנגדית אישרה העדה כי היתה עם אורית ברכב כאשר נטלי התקשרה. כאשר נתבקשה לאשר שאורית אמרה לנטלי כי עליה להגיע לעבודה השיבה עדי- "לא זוכרת שזה היה ככה. היא שאלה אם היא צריכה לחזור לעבודה והיא אמרה שתבדוק גם לגבי אותו יום וגם לגבי יום למחרת מתי היא עובדת, מול האחראית משמרת .אורית אמרה לנטלי לבדוק מול האחראית משמרת" (עמ' 10 לפר' שורות 35-24).

21. בהודעה אשר מסרה אורית (נ/4) נשאלה מה ידוע לה בעניין פגיעת התובעת בתאריך 6.12.09 וכך השיבה - "..לאחר השימוע נקבעו לה משמרות עבודה רגילות ב- 30.11 ב 1.12 וב 6.12 .לכל אותם משמרות עבודה לא הגיעה. ביום חמישי ה 3.12 שוחחתי איתה בטלפון והיא שאלה אותי אם צריכה להגיע לעבודה אמרתי לה כן ואם יהיה שינוי אודיע לה. הודעתי לה כי עד שאני לא מודיעה לך אחרת עלייך להגיע לעבודה.

ב - 6.12 בשעה 15.00 לערך היא התקשרה אלי ושאלה אותי מה נסגר? האם צריכה לבא לעבודה? אמרתי לה שכן ואז שאלה אותי מהי המשמרת שלמחרת? והודעתי לה כי למחרת ה 7.12 היא עובדת ועלייה להתקשר למוקד לשאול את השעה בה עובדת וככה הסתיימה השיחה.

בערב, בשעה 19.45, לערך, קיבלתי ממנה הודעת מסרון בו ציינה כי נפלה ונפגעה. אמרה יצאתי מהבית עם החבר שלי ונפלתי. ביקשתי ממנה לעדכן אותי בהמשך מה קורה איתה על מנת שנודיע בעבודה". (עמ' 1 להודעה שורות 17-6).

כאשר נשאלה אורית ע"י חוקר המוסד - "נטלי טוענת כי בשיחה הטלפונית איתך ב 6.9.12 וכן לאחר שיצאה מבית החולים הודיעה לך כי היתה בדרך לעבודה בעת שנפלה" השיבה- "זה לא נכון. היא אמרה שתגיע לעבודה ב 7.12 למחרת ואמרה שאולי היא תשלח את החבר שלה לקחת את המתנה. עלי לציין כי השיחה איתה התנהלה מתוך המכונית שלי. הדיבור נעשה באמצעות הדיבורית, עדה לאותה שיחה היתה העובדת עדי אלבו , וגם היא שמעה שנטלי אמרה כי תבוא לעבודה רק ב 7.12 ולא באותו היום ב 6.12" (עמ' 2 להודעה שורות 34-29).

22. בחקירתה הנגדית נשאלה אורית האם התובעת היתה באותו יום בדרך לעבודה והשיבה בשלילה. כאשר נשאלה אם היא בטוחה השיבה- "100%".

בהמשך עדותה חזרה והבהירה- "היא אמרה שהיא לא תבוא". כאשר עומתה עם דברים שנאמרו על ידה בתמליל השיחה בינה לבין אם התובעת (נספח ה' לתצהיר התובעת) השיבה "אני זוכרת שהיא אמרה לי אני לא מגיעה אלא החבר שלי. זה בוודאות אני זוכרת . היא לא התכוונה להגיע לעבודה" (עמ' 16 לפר' שורות 18-17).

יצוין כי גרסה זו עולה מתמליל השיחה אשר נערך בין אורית לבין אם התובעת (נספח ה' לתצהיר התובעת). בחקירתה בפני חוקר הנתבע הבהירה אורית "...אנחנו, היא לא אמרה לי שהיא בדרך לעבודה היא רק ביררה איתי. אם היא עובדת מחר, היא אמרה שהיא מתכוונת לבא מחר. אמרתי הכל לביטוח לאומי ... אני לא יכולה להגיד דברים שלא היו, היא לא אמרה לי בדרך ל- , שהיא בדרך לעבודה , בפירוש היא לא אמרה לי" .

23. מהמקובץ עולה אפוא כי התובעת לא הוכיחה כי בזמן אמת יידעה את מעסיקה בדבר כוונתה לעבוד ביום 6.12.09 . הדברים אושרו ע"י התובעת בעדותה (ראו לעיל) כמו כן עמדת המעסיקה כי התובעת לא הודיעה בשיחת הטלפון כי מתעתדת היא להגיע ביום 6.12.09 לעבודה, הייתה עקבית אחידה וקוהרנטית. כמפורט לעיל הדברים נאמרו עוד בהודעה לחוקר, לאם התובעת כעולה מהתמליל, וחזרו פעם נוספת בעדות בפנינו מבלי שהגרסה קועקעה.

24. משהתובעת לא הוכיחה כי בזמן אמת עדכנה את מעסיקה בדבר כוונתה להגיע לעבודה ומשאין חולק כי מאז קבלת מכתב הפיטורים ביום 1.12.09 לא התייצבה לעבודה לא נהירה בעניינינו טענתה על פיה דווקא בעיתוי זה ובאיחור של כשעתיים מתחילת המשמרת התכוונה התובעת להתייצב לעבודה.

25. זאת ועוד, גרסת המעסיקה עולה גם ממסמכים סמוכים לאירוע אשר הוגשו לתיק בית הדין בהם נרשם כדלקמן:

25.1 בטופס פגיעה בעבודה שהוגש לנתבע נרשם בפרק הצהרת המעסיק- "לטענת העובדת היתה בדרכה לעבודה. העובדת היתה אמורה להגיע בשעה 13.00 . בשעה 15.00 הודיעה לאחראית הצוות שתגיע לעבודה רק למחרת ביום 7.12.09 לפיכך קיים ספק אם אכן היתה בדרך לעבודה"

25.2 לתיק בית הדין הוגש טופס אשר מולא ע"י המעסיק (נ/1) בטופס נרשם כי התובעת הייתה אמורה להתחיל עבודתה בשעה 13.00. בהתייחס ליום הקודם נרשם כי התובעת לא עבדה מ 30.11. הודיעה שתגיע לעבודה ב 7.12.09.

25.3 בטופס בל/250 נרשם- "לטענת עובדת היתה בדרכה לעבודה".

26. יתרה מכך. במסמך הרפואי מחדר מיון (נספח ב' לכתב התביעה) לא צוין כי התובעת הייתה בדרכה לעבודה אלא כל שנרשם במסמך הוא: "בת 24 , בריאה בד"כ היום נפילה במדרגות מנגנון חבלה סיבובי לקרסול " ...

27. התובעת נסמכת על תמליל שיחה (נספח ה' לכתב התביעה) כדי לתמוך טענתה כי אורית ייעצה להגדיר את הנפילה כתאונת עבודה.

נקדים ונאמר כי הרושם המתקבל מתמליל השיחה הוא כי השיחה התקיימה באווירה סוערת , לאחר שיחה קודמת בין השתיים לפיכך, לא מצאנו לייחס משמעות רבה לאמירות הנזכרות בתמליל . מעבר לדרוש נעיר כי ככל שנאמר ע"י אורית כי תיבדק האפשרות להכיר בתאונה כתאונת עבודה, אין בכך להוסיף לעניינינו שעה שהוכח כי התובעת לא הייתה בדרכה ממעונה לעבודה.

אשר לעדותו של מר חן אזובל :

28. העד העיד כי לא שמע את השיחה בין התובעת לבין אורית ביום 6.12.09 כמו כן, כאשר נשאל האם הייתה תקופה בה התובעת לא הלכה לעבודה השיב כי אינו זוכר (עמ' 9 לפר' שורות 33-32).

לשאלה האם התובעת סיפרה כי עתידים לפטרה השיב בחיוב ולא זכר כמה זמן לפני האירוע אירע הדבר (עמ' 9-10 לפר' שורות 35 ואילך). מעבר לעובדה כי מדובר בבעלה של התובעת לא נתנו תשובות ברורות בעדותו בכל הנוגע לנושאים השנויים במחלוקת. העד לא שמע באוזניו את שיחת הטלפון כמו כן לא זכר האם התובעת נעדרה מהעבודה סמוך לנפילה או סמוך לפיטוריה לפיכך, לא ראינו לייחס לעדותו ולתצהירו משקל רב.

29. נוכח כל האמור ומשלא הוכח כי ביום 6.12.09 נפלה התובעת בדרכה לעבודה, דין התביעה להידחות.

30. משעסקינן בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי ,לא ניתן צו להוצאות.

לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ט"ז אלול ,תשע"ב , 03 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.