תביעה ותביעה-שכנגד, שתיהן בגין הוצאת לשון הרע, בהן הסמיכוני הצדדים ליתן פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט).

כללי

1. ביום 23.5.2010 הגיש התובע (להלן: בן מאיר), עורך-דין במקצועו, תביעה נגד הנתבע (להלן: אבן), תושב ארצות-הברית, על-סך 262,490 ₪ בעילה של הוצאת לשון הרע בגין פרסומים בדואר אלקטרוני לנמענים שונים אשר נעשו על-ידי אבן. ביום 24.2.2011 הגיש אבן תביעה שכנגד על-סך 266,302 ₪, אף היא בעילה של הוצאת לשון הרע, אשר נעשתה על-ידי בן מאיר בפרסומים בדואר אלקטרוני שהוא שלח לנמענים שונים.

2. לאחר ששני הליכי גישור לא צלחו, הודיעו באי-כוח הצדדים בישיבה ביום 11.11.2013 בה נכחו אף בן מאיר ואבן, על הסכמה לפיה כל אחד מבעלי הדין יציג בעל-פה את עמדתו בפני בית המשפט, שלא במסגרת עדות תחת אזהרה, וכי לאחר שבאי-כוח הצדדים יגישו סיכומים בכתב (לרבות סיכומי תשובה), יינתן פסק דין בפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט. בן מאיר ואבן השמיעו גרסאותיהם וטיעוניהם בעל-פה, ובאי כוח הצדדים הגישו סיכומים וסיכומי תשובה.

תביעת בן מאיר

3. תמצית הגרסה העובדתית שתוארה בתביעת בן מאיר הינה כדלקמן: בן מאיר, אשר בשנת 2005 נתן כעורך דין שירותים משפטיים לאבן ולשותפו עקירוב בכל הנוגע לרכישת מניות של חברה והחזיק עבורם מניות בנאמנות, נקרא בשנת 2008 ליתן עדות במסגרת בוררות שהתנהלה בין אבן לבין עקירוב. לאחר שניתן ביום 30.12.2008 פסק הבוררות, פרסם אבן לשון הרע נגד בן מאיר. בדואר אלקטרוני שנשלח ביום 4.5.2010 אל התובע ואל נמענים נוספים נכתב:

"After realizing that your pleading was founded on lies and mis-statements, the court, therefore, decided to let the parties work out their differences.

Your desire all along has been to rip me off.

So far you have ignored all the rules, regulations, and laws and you have shamed your profession, yet you have prevailed".

כמו כן, ביום 4.5.2010 שלח אבן דואר אלקטרוני נוסף לנמענים שונים, בו נאמר:

. "Shahar Ben Meir helped him to cheat the company once more"

4. לטענת בן מאיר, בשני המכתבים הללו, הכוללים שקרים, הוא הואשם על-ידי אבן בהגשת בקשות כוזבות לבית המשפט, ברצון לעשוק את אבן, בהמטת קלון על מקצוע עריכת הדין ובמרמה.

5. מאחר ומשלוח המכתבים מהווה ביצוע עוולה של הוצאת לשון הרע, ומאחר והיא נעשתה בכוונה לפגוע בו, עתר בן-מאיר לחיוב אבן בתשלום כפל הפיצוי ללא הוכחת נזק הקבוע בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק איסור לשון הרע) לגבי כל אחד משני הפרסומים האמורים.

6. בכתב ההגנה טען אבן, בין השאר, כי האמור במכתבים ששלח בדואר אלקטרוני הינו אמת, כי יש בהם עניין לציבור, כי הוא חב חובה חוקית, מוסרית או חברית לכתוב את אשר כתב, וכי אין בדברים שכתב משום הוצאת לשון הרע. נטען אף כי בן מאיר עצמו הרבה להתבטא כלפי אבן בגסות ובחריפות, באופן שאינו הולם את מקצוע עריכת הדין, והמהווים הוצאת לשון הרע אודותיו.

התביעה שכנגד

7. תמצית הגרסה העובדתית שתוארה בתביעת אבן הינה כדלקמן: ביום 16.12.2009 שלח בן מאיר לאחיינו של אבן ולעקירוב דואר אלקטרוני, בו נאמר:

"חזי שלום, החוצפה שלך ושל דויד אבן עוברת כל גבול ונמאס לי מכם. במיוחד מרתיח אותי המשפט המטומטם שלך – ועליך להשלים הסברים שלא הצלחת להביא בזמן אמת (בדיון עצמו) – אין כל קשר בין מה שבית המשפט ביקש לבין עם "הצלחתי" או לא "הצלחתי" כהגדרתך המטומטמת.

בית המשפט העליון שאל שאלה שהיא לטובתכם וביקש שנברר עם עו"ד ונמסור לו תשובה. בכל מקרה נמאס לי מהויכוח הדבילי איתך ועם דויד אבן. שכ"ט היה אמור להיות משולם והפרשנות שלכם נדחית בבוז. במיוחד חמורה בעיני הפרשנות הזו ממר דויד אבן אשר גרם אישית ברשלנותו לכך שהחברה שילמה לעו"ד בארצות הברית מאות אלפי דולרים וקיבלה בראש ותו לא. אם היה קצת שכל לדויד אבן לפעול כפי שאני הוריתי לו במפורש אזי היה פסק דין לטובת תיקו בארצות הברית בעניין השיקים. במילים אחרות אני פועל "לנקות" את הליכלוך שדויד אבן יצר והוא יש לו עוד טענות. מכיוון שאני מבין שאינכם מתכוונים לשלם אזי אני אפעל כפי הבנתי במצב זה. שלום ולהתראות".

בדואר אלקטרוני נוסף, שנשלח ביום 3.5.2010 אל אבן, עם העתקים לעקירוב ולאחרים, נאמר:

"אין ספק כי מידת כפיות הטובה שלך היא בדרגה גבוהה ביותר, ולדעתי רק הקמצנות שלך עולה עליה בדרגתה, ואני סבור כי איני היחיד המעורב בתיק הזה אשר הגיע למסקנות אלו".

8. לטענת אבן, האמור במכתבים הללו מהווה פרסום ובו הוצאת לשון הרע אודותיו. עוד צוין כי אין לאבן מידע ביחס לכוונותיו של בן מאיר וביחס למניעים שהביאו לכתיבה ולמשלוח הדברים באמצעות דואר אלקטרוני.

9. אבן עתר לחייב את בן מאיר לשלם לו את כפל הפיצוי ללא הוכחת נזק הקבוע בחוק איסור לשון הרע, ולחילופין - את הפיצוי האמור (ולא כפל), וזאת לגבי כל אחד משני הפרסומים האמורים.

10. בכתב ההגנה שכנגד נטען כי האמור במכתבים שפורטו בכתב התביעה שכנגד אינו עולה כדי הוצאת לשון הרע, הם אינם עלולים להשפיל את אבן או לגרום ליחס של בוז, שנאה או לעג כלפיו, ואף אבן לא ראה אותם ככאלה בטרם הגיש נגדו בן מאיר את התביעה. נטען אף כי הדברים נכתבו בתום לב, היוו ביטוי לתסכולו של בן מאיר, הינם אמת ויש בהם ענין ציבורי. צוין אף כי מתוקף היותו של בן מאיר הנאמן על מניות שרכשו אבן ושותפו, היה עליו להתריע על התנהגותו של אבן, אשר, לדעתו, הסבו נזק לאחרים.

הכרעה

11. לאחר שקראתי את כתבי הטענות, על נספחיהם, את דברי בן מאיר ואבן בישיבה ביום 11.11.2013, את הסיכומים בכתב שהגישו באי-כוח הצדדים ובסיכומי התשובה שלהם, הנני מורה כדלקמן:

בתביעת בן מאיר:

הנני מחייב את אבן לשלם לבן מאיר את הסכומים הבאים:

(א) 7,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת כתב התביעה ועד לתשלום המלא בפועל;

(ב) שליש אגרת תביעה בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת כתב התביעה ועד לתשלום המלא בפועל;

(ג) שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 1,200 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

בתביעת אבן (התביעה שכנגד):

הנני מחייב את בן מאיר לשלם לאבן את הסכומים הבאים:

(א) 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה שכנגד ועד לתשלום המלא בפועל.

(ב) שליש אגרת תביעה בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת כתב התביעה ועד לתשלום המלא בפועל;

(ג) שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 2,700 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ד סיוון תשע"ד, 22 יוני 2014, בהעדר הצדדים.