1. בקשה לביטול זמני של צו עיכוב היציאה מן הארץ לרגל חופשה של החייב ורעייתו, לרגל יום הולדתה ה- 30 של בת-הזוג. לפי הנטען בבקשה, המעביד של בת-הזוג יממן חלק מעלויות הנסיעה, ואילו הורי בת-הזוג יממנו את היתרה.
2. לאחר עיון בבקשה, בכוונתי לאמץ, לפנים משורת הדין, את עמדת בעלי התפקיד, וזאת לאור התנהגותו המופתית של החייב במסגרת ההליך, אך זאת רק בכפוף לכך שהחייב יפקיד בקופת הכינוס סך נוסף של 1,800 ₪ שלא יוחזר וזאת בנוסף לתנאים שהוצבו בפני החייב ע"י בעלי התפקיד.
3. עיכוב יציאה מן הארץ במסגרת הליך פשיטת הרגל הינו חלק ממגבלות ההליך, והוסדר בסעיף 57א' לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980. סעיף זה קובע כי בית המשפט מורה, משניתן צו כינוס כנגד חייב, על עיכוב יציאתו של החייב מהארץ. צו עיכוב זה יהיה בתוקף כל אימת שמתנהלים הליכי פשיטת הרגל כנגד החייב, וזאת כל עוד בית המשפט לא הורה על ביטולו טרם סיום ההליכים.
4. מטרתו של צו עיכוב היציאה מהארץ איננה עונשית או לשם הפעלת לחץ. מגבלת עיכוב היציאה מן הארץ נועדה למנוע הימלטות של החייב מפני נושיו, ולאפשר פיקוח על פעולותיו הכלכליות של החייב ועל התנהלותו בנכסיו, וכן להבטיח ביצוע התשלום החודשי לקופת הכינוס [וראו, למשל: בש"א (מחוזי חי') 7341/08 גבירץ נ' עו"ד בן ארצי, פסקה 7 להחלטתה של כב' השופטת דיאנה סלע והאסמכתאות המובאות שם (פורסם בנבו, 2.7.2008)].
5. ואולם, זוהי, לטעמי, אינה המטרה היחידה. המגבלה על חופש התנועה של החייב, שנקט בהליך מיוזמתו, מבטאת גם את הגישה, לפיה חייב המצוי בהליכי פש"ר שהוא עצמו פתח מיוזמתו, אמור לחיות בצנעה, ובאופן התואם את מצבו הכלכלי. גם עניין של מראית עין יש כאן. כפי שאין זה ראוי שפושט רגל ייראה נוהג במכונית מפוארת, גם אם אינה שלו, כך אין זה ראוי כי חייב ייראה מבלה בחו"ל שעה שיכול ומי מנושיו כורעים תחת העומס הכלכלי שיצר החייב בהתנהלותו. [וראו, לעניין מראית העין, גם: פש"ר (מחוזי ת"א) 2720/08 אברהמי נ' כונס הנכסים הרשמי – מחוז ת"א, פסקה 7 להחלטתה של כב' השופטת אסתר נחליאלי חיאט (פורסם בנבו, 7.10.2010)].
6. אמנם, אין מניעה כי חייב אשר הוצא כנגדו צו עיכוב יציאה מהארץ במסגרת הליכי פשיטת רגל, יעתור לבית המשפט לשם ביטול זמני של הצו. עם זאת, בתי המשפט לא יעניקו את הביטול הזמני כ- "חותמת גומי", וכבר נקבע בפסיקה זה מכבר כי שעה שבית המשפט שוקל ביטול זמני של צו עיכוב היציאה מן הארץ, עליו לבחון את מטרת הנסיעה: האם מדובר במטרה נחוצה ודחופה, או במטרה שנועדה לשרת את הנושים או את קופת הכינוס (למשל: כאשר מדובר בנסיעה עסקית), או שמא מדובר בנסיעה פרטית בלתי מוצדקת. כמו כן, יש לשקול האם החייב עומד בתנאי צו הכינוס, ואף לבחון את גובה החובות ולבדוק האם ניתן לתת ערבויות מתאימות אשר יהיה בהן כדי להבטיח את שובו של החייב לארץ [פש"ר (מחוזי י-ם) 173/01 ח.ל מימון ושירותים בע"מ נ' נעימי, פסקה 11 להחלטתו של כב' השופט כרמי מוסק (פורסם בנבו, 12.3.2013) (להלן: "עניין מימון")]. שיקול נוסף הוא האם ניתן ליתן בחייב אמון ולהניח שלא יפר צווים שניתנו כנגדו.
7. בענייננו, טוען החייב כי נסיעתו הינה ביוזמת מקום עבודתה של רעייתו לרגל הגיעה לגיל 30. בעניין מימון הובאו אסמכתאות מן הפסיקה למקרים דומים למקרה דנא:

"שעה שמטרת הנסיעה הייתה לצורך הצטרפות החייבת לביקור של בן זוגה אצל בני משפחתו בצרפת, קבע בית המשפט כי אין מדובר בנסיעה נדרשת וחיונית, שיש בה להיטיב עם הנושים, אלא לצורך ביקור משפחתי בלבד של בן זוגה של החייבת. בית המשפט גם שקל באותו עניין את המסר כלפי הנושים והציבור במידה ובקשה מסוג זה תתקבל. עוד הדגיש בית המשפט, כי מדובר בהליך פש"ר שהחייבת פתחה מיוזמתה (ראה פש"ר (ת"א) 2720/08 אברהמי נ' הכנ"ר [פורסם בנבו]). ... במקרה אחר, שעה שחייב ביקש להצטרף לבת זוגו להשתלמות אליה נשלחה על ידי מקום עבודתה, קבע בית המשפט כי אין מדובר במטרה המצדיקה את יציאת החייב מן הארץ. באותו עניין הדגיש בית המשפט את נקודת האיזון שיש לבחון במקרה של בקשה מסוג זה, בין אינטרס הנושים והאינטרס הציבורי אל מול זכות התנועה של החייב. בית המשפט סבר, כי שעה שמדובר בהליכי פש"ר, נקודת האיזון מצויה במקום אחר לחלוטין מאשר מקרים שבהם מדובר בעיכוב יציאה מן הארץ בהליכים אחרים, כמו הליכי ביניים על פי תקנות סדר הדין האזרחי. בית המשפט הביע עמדה בעניין וקבע, כי לאור האמור בסעיף 57א לפקודת פשיטת הרגל, כאשר המחוקק לא דרש ראייה לכך שהחייב עומד לעזוב לצמיתות את הארץ, הרי יש להסיק מכך כי המחוקק העדיף את אינטרס הנושים על פני זה של החייב. בית המשפט קבע, כי: "זכות התנועה של החייב הוגבלה באופן ברור על ידי הפקודה בשם שמירה על זכויותיהם הקנייניות של הנושים, זאת ללא צורך להצביע על חשש כאמור". יחד עם זאת ראה בית המשפט להוסיף בסוף החלטתו הסתייגות, כדלקמן: "מובן עם זאת, שבאותם מקרים בהם מראה החייב נסיבות מיוחדות (אישיות, משפחתיות, בריאותיות, הומאניות, וכדומה) ומציע ערבויות מתאימות, יש לשקול כל מקרה לגופו" (ראה: בש"א (ת"א) 19167/08 אברמוביץ' נ' הכנ"ר [פורסם בנבו])" (עניין מימון, פסקה 12 להחלטתו של כב' השופט כרמי מוסק). (חלק מן ההדגשות אינן במקור, ע"א)

1. במקרה דנן, איני סבורה כי נסיעה לרגל יום הולדתה של אשת חייב היא נסיעה נדרשת וחיונית, או שיש בה להיטיב עם הנושים. עם זאת, לנוכח התנהלותו של החייב במסגרת ההליך, ובשים לב לכך שהוצגו ערבויות מתאימות, איעתר לבקשה רק את יפקיד החייב בקופת הכינוס סך נוסף של 1,800 ₪ שלא יושב בכל מקרה, לתועלת הנושים וזאת בנוסף לתנאים שהוצבו ע"י בעלי התפקיד.
2. עם ביצוע ההפקדה האמורה לעיל בקופת הכינוס, יפעל החייב להגשת בקשה אופרטיבית לביטול זמני של צו עיכוב היציאה מן הארץ. לבקשה יצורף אישור הנאמן בדבר ביצוע ההפקדה.

המזכירות תמציא החלטה זו בדחיפות לצדדים.

החלטה זו ניתנה בפועלי כרשמת.

ניתנה היום, כ"ז אייר תשע"ד, 27 מאי 2014, בהעדר הצדדים.