<#2#>

נוכחים:

מטעם המאשימה: מר שחות

הנאשם: בעצמו

<#3#>

הכרעת דין

מבוא

1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של סטייה מנתיב נסיעתו, תוך גרימת הפרעה לתנועה.

בישיבת ההקראה כפר וטען כי היה עם אשתו ברכב.

הנאשם לא היה מיוצג, ועל כן הסברתי לו בפתח כל אחת מישיבות ההוכחות את מהות ההליך ומהלכו.

ראיות

1. מטעם התביעה העיד המתנדב דני טבק (להלן: "טבק"), אשר ערך את הדוח המקורי שהוגש על ידו וסומן ת/1.

בהתאם לת/1 נסעו המתנדבים ברכב סמוי, ראו את הנאשם משתלב לכביש בו נסעו, ולאחר כ-100 מטרים אותת וסטה באופן פתאומי למסלול השמאלי, מה שאילץ את המתנדבים לבלום בלימת חירום ולסטות לשול השמאלי. ברכב הנאשם הייתה נוסעת נוספת. עוד צוין כי המראה השמאלית "תלויה בעזרת חוט ברזל בלבד ולא ראויה לשימוש". הנהג קיבל הערה בעניין, אך לא נרשם דוח. בדברי הנהג נרשם: "ראיתי שהדרך פנויה ולכן סטיתי".

בחקירתו הנגדית חזר טבק על עיקרי הדברים האמורים בת/1, פרטם והסבירם.

יצוין כי לא אחת פנה הנאשם אל טבק באופן שאיננו הולם, עד כי נאלצתי להנחותו לפנות לעד בצורה מכובדת.

1. בנוסף, העיד מטעם התביעה המתנדב שלומי מולכו (להלן: "מולכו"), אשר כתב מזכר, שהוגש באמצעותו וסומן ת/2.

נסיבות האירוע כפי שנרשמו ע"י מולכו בת/2 עולות בקנה אחד עם האמור בת/1.

בחקירתו הנגדית השיב מולכו לשאלות הנאשם והסביר ביתר פירוט את הדברים האמורים בת/2, שעיקרם מתמצה במילים: "אתה נהגת וסטית באופן כזה שאילץ אותי גם בנתיב השמאלי לסטות ולבלום" (עמ' 5 ש' 28).

1. הנאשם בחר להעיד וטען כי הוא נהג ותיק ומיומן, כי יצא לעקיפה כשהדרך הייתה פנויה וכי המתנדב "...ראה שהדלקתי וינקר ונהג שרואה שהדלקתי וינקר ואני יוצא לעקיפה, צריך בסה"כ להוריד את הרגל מהגז ולא יותר מזה" (עמ' 6 ש' 8). לטענתו, יכול היה מזמן לשלם את הקנס בסך 200 ₪, אך הוא משוכנע בצדקתו ולכן הגיע לבית המשפט.

בחקירתו הנגדית חזר הנאשם על עיקרי גרסתו. עוד השיב כי הבחין במתנדבים לראשונה כאשר כרזו לו ובקשו שיעצור (עמ' 7 ש' 6 וכן ש' 18). הנאשם הכחיש כי מראת הצד ברכבו הייתה שבורה.

1. הנאשם טען כי אשתו, שהייתה עימו ברכב בעת האירוע, לא הגיעה להעיד משום שמצבה הבריאותי לא אפשר לה לעשות זאת.
2. הצדדים סיכמו את טענותיהם, כאשר הנאשם התייחס לסתירה אליה הפנתה התביעה בסיכומיה, והדגיש כי הוא אדם אמין וישר.

דיון והכרעה

1. מעדויותיהם של המתנדבים לפניי, כמו גם מהמסמכים שערכו, התרשמתי כי הללו משקפים נאמנה את השתלשלות העניינים, וכי מדובר בעדויות מהימנות ומקצועיות, נטולות כל משוא פנים ועקביות. אשר על כן, אני מעניקה לעדויותיהם ולמסמכיהם את מלוא המשקל הראייתי.
2. מעדותו הראשית של הנאשם התרשמתי כי באופן משתמע, הוא מודה בעובדות כתב האישום. אני נכונה לקבל את גרסת הנאשם לפיה, עפ"י האמת הסובייקטיבית שלו, הוא סטה לשמאל כאשר דרכו הייתה פנויה, וזאת מאחר שלא ראה את רכב המתנדבים שנסע מאחוריו במסלול השמאלי לו, בין אם משום שהמראה השמאלית שלו לא הייתה תקינה ובין אם בשל חוסר תשומת לב רגעי.

באופן אובייקטיבי, מקובלת עלי גרסת המתנדבים, שנסעו מאחורי הנאשם וראו היטב את האירוע על כל שלביו.

מכל מקום, אינני יכולה לקבל את עמדתו של הנאשם, המצוטטת בסעיף 4 לעיל, לפיה הוא איננו אשם וכי כל שהיה על המתנדבים לעשות הוא "להוריד את הרגל מהגז";

ראשית, שעה שקיבלתי את דבריהם של המתנדבים, קבעתי כי הם נאלצו לבלום ולסטות, דהיינו נאלצו לעשות הרבה יותר מהורדת הרגל מהגז.

שנית, דבריו מחזקים את דברי המתנדבים, לפיהם סטיית הנאשם גרמה להפרעה לתנועה, גם אם הפרעה זו הייתה מסתכמת בכך שהרכב שנסע מאחוריו נאלץ "רק" "להוריד את הרגל מהגז", כדבריו. ולא היא.

בנוסף, אכן קיימת סתירה בדברי הנאשם שבחקירתו הנגדית השיב כי הבחין במתנדבים לראשונה כאשר אלה כרזו לו לעצור ושב וחזר על תשובתו זו (כמצוטט בסעיף 4 לעיל), שעה שבעת שחקר את המתנדבים הטיח לפניהם כי ראה אותם בעודם עומדים ברמזור שלפני הצומת אליו השתלב (ר' עמ' 2 ש' 2 וכן עמ' 5 ש' 5). בסיכומיו ניסה ליישב הדברים באומרו: "...ראיתי את השוטרים ברכב מוסווה עומדים ברמזור. איך אני יכול לדעת שהם שוטרים? ראיתי מכוניות עומדות ברמזור ולפי זה הרשתי לעצמי לעקוף" (עמ' 8 ש' 27). אני מוצאת שדבריו אינם מיישבים הסתירה.

1. אני מקבלת את הסבריו של הנאשם ביחס לאי יכולתה של אשתו להגיע לעדות בביהמ"ש בשל מצבה הבריאותי ובנסיבות אלה, ובהתחשב בעובדה שהנאשם איננו מיוצג, ולמרות הסבריי בעניין זה, אינני נותנת כל משקל לאי הבאתה של עדה רלוונטית וזמינה לעדות.
2. נוכח כל האמור לעיל, אני מוצאת כי התביעה הרימה את הנטל המוטל עליה והוכיחה את עובדות כתב האישום מעבר לכל ספק סביר, לא זו אף זו, עדות הנאשם עצמו תומכת במסקנתי זו.

אשר על כן, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ד ניסן תשע"ג, 04/04/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה טוען לעונש: הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירה של הפרעה לתנועה. הנאשם בחר לנהל את ההגנה שלו והורשע, הנאשם לא הפנים את חומרת העבירה. אבקש להטיל על הנאשם פסילה על תנאי וקנס. הנאשם נוהג משנת 1965 ולחובתו 31 הרשעות קודמות. אחרונה בשנת 2001.

הנאשם טוען לעונש: כל ההרשעות שלי מהעבר הן עבירות של נהיגה ללא קסדה. אז לא היה החוק הזה. הייתי אמור לשלם 200 ₪ קנס בלי נקודות. אני חושב שאני צודק, אני בלי עורך דין ואני מייצג את עצמי. לא למדתי משפטים . אם לא הייתי בטוח בצדקתי לא הייתי מגיע לבית המשפט. הייתי משלם וזהו.

<#5#>

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר שמיעת הראיות בעבירה של סטייה מנתיב נסיעתו שגרמה להפרעה לתנועה. הנאשם נוהג משנת 1965 ולחובתו 31 הרשעות, האחרונה שבהן משנת 2001. חלק מן העבירות בעברו הינו בגין עבירות של ברירת משפט, אם כי קיימות בעברו גם עבירות חמורות יותר. יחד עם זאת, בהתחשב בוותק הנהיגה, אינני סבורה שמדובר בעבר מכביד, לא כל שכן בהתחשב בעובדה שב- 12 השנים האחרונות לא נרשמו לחובתו כל עבירות.

בהתחשב באמור לעיל, אני סבורה שאין מקום להטלת פסילה על תנאי.

בהתחשב בחומרת המעשה, בנסיבותיו, במידת אשמו של הנאשם, בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו ובמדיניות הענישה הנוהגת, מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם הינו:

קנס שינוע בין 200 ₪ לבין 400 ₪.

לאחר ששקלתי את נסיבות המקרה ואת טיעוני הצדדים אני מטילה בזה על הנאשם את העונשים הבאים:

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך -. 300 ₪ או 3 ימי מאסר שישא בנוסף לכל מאסר אחר שהוטל עליו.

הקנס ישולם תוך 90 יום.

הודע על זכות ערעור בבית משפט המחוזי בנצרת תוך 45 יום מיום הודעת גזר הדין.

<#6#>

ניתן והודע היום כ"ד ניסן תשע"ג, 04/04/2013 במעמד הנוכחים.