ביום 2.2.14 ניתן פס"ד כנגד הנתבעים 1-2 ועל כן פסק דין זה יתייחס אך ורק למסגרת הדיונית שבין התובעים לנתבע 3.

בפני תביעה לסילוק יד מחלקה חקלאית בגודל של 11.8 דונם במשק מס' 20 במושב שיבולים (להלן – "החלקה").

בכתב התביעה המתוקן טוענים התובעים, בין היתר, כדלקמן:

1. כי התובע המקורי (המנוח שמעון קלימי ז"ל) היה אביהם של התובעים והבעלים של החלקה.

2. כי התובעים היורשים החוקיים של המנוח על פי צו ירושה.

3. כי ביום 3.6.03 נחתם הסכם לפיו הנתבע 1 שכר את החלקה לצורך עיבודה כאשר בפועל החזיק בה הנתבע 2. תקופת ההתקשרות היתה ל- 5 שנים עד ליום 2.6.08 עם אופציה להמשך.

4. כי עם תום תקופת ההסכם, לא מומשה תקופת האופציה ועל הנתבע 1 היה לפנות את החלקה ולהחזירה לקדמותה.

5. כי הנתבע 1 לא פינה את החלקה ולא שילם דמי שימוש בה החל מחודש יוני 2008.

6. כי במהלך שנת 2009 התברר להם שאת החלקה החל לעבד הנתבע 3 אשר אינו צד להתקשרות וזאת ללא קבלת רשות לעשות כן.

7. כי פנו אל הנתבעים בדרישות לפינוי.

כפי שציינתי לעיל לאור העובדה כי כנגד הנתבעים 1-2 כבר ניתן פס"ד אין כל צורך להתייחס לטענות ההגנה שלהם.

הנתבע 3 הגיש כתב הגנה, בו הוא טוען, בין היתר, כדלקמן:

1. כי הוא תושב המושב מעגלים ועיקר עיסוקו בחקלאות.

2. כי לא צורפו לתביעה מלוא המסמכים כנדרש בתק' 215.

3. כי התובעים לא צירפו מסמכים המעידים על הבעלות בחלקה.

4. כי חתם על הסכם עם הנתבעים 1-2 על בסיס ההסכם שלהם עם התובעים.

5. כי בהסכם של הנתבעים 1-2 לא הוגבלה המחאת הזכות ועל כן פעל כדין תוך הסתמכות על הנתבעים 1-2 שהציגו מצג לפיו יכולים לממש האופציה אם רק יחפצו בכך.

6. כי בהסכם בין הנתבעים 1-2 לתובעים לא הוגבלה המחאת הזכות ועל כן פעל כדין.

7. כי במשך התקופה השביח את החלקה, עיבד אותה והקים בה בתי רשת וחממות בעלות הון רב ששווין עולה על שווי הקרקע והכל בידיעה ובהסכמה ברורה של המנוח.

ישיבת ההוכחות נקבעה ליום 17.11.03 בה העידו בפני התובע 3 והנתבע 3.

בישיבה נוספת שהתקיימה ביום 23.3.14 העיד בפני הנתבע 2.

לאחר תום שמיעת העדים הוריתי לצדדים לסכם טענותיהם בכתב וכך עשו.

הכרעה

אין חולק כי התובעים הנם יורשיו של המנוח שמעון קלימי ז"ל והם הבעלים או זכאים להירשם כבעלים של החלקה.

טענה זו לא נסתרה ואינה במחלוקת.

לפיכך הנטל להוכחת הטענה כי לנתבעים או מי מהם, הזכויות להישאר, להחזיק בחלקה ולעשות בה שימוש, כלומר הוכחת מימוש האופציה כדין – מוטל על כתפי הנתבעים.

הטענה המרכזית של הנתבעים, היא כי הנתבעים 1-2 האריכו את ההסכם ומימשו כדין את האופציה והחכירו, בחכירה משנית, את החלקה לנתבע 3.

התובעים טוענים לשינוי גרסאות, אתייחס לכך בהמשך.

כלומר טענתו של הנתבע 3 היא למעשה כי הוא מחזיק כדין בחלקה, מכוח זכותם הנטענת של הנתבעים 1-2 לעשות (לאחר מימוש תקופת אופציה כנטען) כן ולהעביר לו זכויות בחכירה משנית.

אציין כבר עתה כי כאשר ניתן פס"ד כנגד הנתבעים 1-2, אשר קיבל את התביעה במלואה, בית המשפט קיבל למעשה את מלוא טענות התובעים כנגד הנתבעים 1-2, אשר שללו את טענתם לזכות להמשיך להחזיק ולעשות שימוש בחלקה וכי מימוש את האופציה עפ"י ההסכם.

כלומר, פסה"ד אשר ניתן כנגד הנתבעים 1-2, דחה את טענתם כי האופציה מומשה כדין.

עם דחיית ושלילת טענת הנתבעים 1-2 למימוש האופציה, ממילא לנתבע 3, אשר יכול לשאוב את זכויותיו הנטענות אך ורק מהנתבעים 1-2, אין כל זכות להחזיק בחלקה.

זהו ההיגיון המשפטי, אשר שולל למעשה את טענות הנתבע 3 וכבר עתה ניתן לסיים ההליך בפס"ד נגדו.

מעבר לכך ולמען השלמת היריעה, גם אם לא היה ניתן פסה"ד כנגד הנתבעים 1-2, כאמור לעיל, לא מצאתי לקבל טענות הנתבע 3.

כפי שציינתי לעיל, נטל ההוכחה מוטל על כתפי הנתבע 3.

על הנתבע 3 היה להראות, לצורך הוכחת טענותיו, כי קיים הסכם עם בעלי החלקה, לפיה הנתבעים 1-2 זכאים ויכולים לממש את האופציה הנטענת על ידם וכי זכאים היו להשכיר את החלקה לנתבע 3 כשוכר משנה.

הארכת ההסכם ומימוש האופציה

סע' 3 להסכם, נספח א' לכתב התביעה, קובע כדלקמן:

"החלקה תעובד למשך 5 שנים עם אופציה להמשך".

כלומר, ההסכם שנחתם ביום 3.6.03 היה בתוקף עד ליום 2.6.08 "עם אופציה להמשך".

ההסכם אינו מכיל הוראות מפורשות כיצד יש לפעול על מנת לממש את האופציה ולמי היא נתונה.

לפיכך, יש לקרא את ההסכם כלשונו ואין ליצוק בו את מה שאין בו.

סע' 26 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, קובע כדלקמן:

"פרטים שלא נקבעו בחוזה או על פיו יהיו לפי הנוהג הקיים בין הצדדים, ובאין נוהג כזה - לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג, ויראו גם פרטים אלה כמוסכמים".

גם אם אקבל את הטענה כי האופציה היתה נתונה לנתבעים 1-2, למימוש לפי רצונם, היה עליהם להראות כי פנו אל התובעים או אל מי מהם בבקשה או בהודעה כלשהי כי בכוונתם לממש את האופציה וזאת בטרם ולפני תום תקופת השכירות (2.6.08).

הנתבעים לא עשו כן אלא הוכח בפני כי רק לאחר כשנה וחצי לאחר תום ההסכם, נעשתה פניה אל המנוח בעניין זה ולאחר שהמנוח הודיע על רצונו בפינוי החלטה (מכתבו של המנוח מיום 3.5.09 נספח ב' לכתב התביעה).

ברור כי לא זו הדרך למימוש אופציה.

יתרה מזאת, ההסכם אינו קובע כל הוראה כיצד יש לנהוג כאשר מבוקש להאריך ההסכם ולממש האופציה, לאיזו תקופת זמן ובאיזה תנאים ותשלום שכ"ד.

גם אם אצא מנקודת הנחה כי הכוונה היתה כי תקופת האופציה תהיה כמו תקופת ההסכם, קרי, 5 שנים ובאותם תנאים הרי ממילא גם תקופה זו (לכל המאוחר – 2.6.13) הסתיימה.

חכירת/השכרת המשנה

אין חולק כי ההסכם (נספח א' לכתב התביעה) אינו מכיל כל רישום לגבי שכירות או חכירת משנה או כי השוכר רשאי להעביר זכויות ההסכם לצד ג' כלשהו.

הנתבע 3 טוען כי היו נוהג והסכמות בע"פ, כי הדבר רגיל, ידוע ומותר אך איני יכול לקבל עמדה זו.

כפי שציינתי לעיל, ההסכם נספח א' לכתב התביעה אינו מאפשר השכרת משנה והעברת זכויות וכן מעצם העובדה כי המנוח שלח מכתב אל הנתבעים 1-2 מיום 3.5.09 בו דרש את פינוי החלקה, דבר שנעשה לפני חתימת ההסכם שצורף כנספח 2 לכתב ההגנה של הנתבע 3 (שנחתם ביום 10.5.09), ניתן לראות באופן ברור כי כל ההתנהלות של המנוח היתה כנגד המשך החזקת החלקה ע"י הנתבעים וברור כי לא נתן כל הסכמה להשכרת משנה לנתבע 3.

כפי שציינתי לעיל, ממילא גם תקופת האופציה הנטענת, הסתיימה לה ביום 2.6.13 כך שמכל כוון בו נסתכל על התמונה, אין לנתבע 3 כל זכות להחזיק בחלקה ולשהות בה.

התובעים טוענים לשינוי גרסאות של הנתבעים וציינתי קודם לכן שאתייחס לכך. אכן לנתבעים גרסאות שונות הפוגעות במידה אנושה במהימנות גרסתם אך לאור המסקנות אליהן הגעתי לעיל לא מצאתי כל צורך לדון בגרסאות אלה.

הנתבע 3 טוען כי השקיע ממון רב בחלקה וכי פינויו ממנה יגרום לו לנזק גדול אך אין לנתבע 3 להלין אלא על עצמו כאשר בחר להיכנס לחלקה שאינה שלו ומבלי שבדק באופן יסודי וברור כי קיימת לו זכות לעשות כן.

סוף דבר

התביעה כנגד הנתבע 3 מתקבלת במלואה ואני מורה לנתבע 3 לפנות את החלקה מכל אדם ו/או חפץ לא יאוחר מיום 31.8.14 בשעה 15.00.

הנתבע 3 יישא בהוצאות התובעים בגין תובענה זו בסך כולל של 15,000 ₪.

ניתן היום, כ"ב תמוז תשע"ד, 20 יולי 2014, בהעדר הצדדים.