מטעם התובעת: עו"ד טבצ'ניק

מטעם הנתבעות: עו"ד ארזי

לפני תביעה שעניינה תאונת דרכים שארעה ביום 9/1/09 בין רכב בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין רכב בו נהגה הנתבעת 1, המבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעות").

התאונה ארעה בתחום תחנת דלק, כאשר כל אחד מהנהגים ניסה לטעון שאינו אשם בתאונה, אף כי הרושם שהתקבל לאחר שמיעת הנהגים היה שהאשמה מוטלת על שניהם כאחד.

נהג התובעת העיד, כי סיים לתדלק, ויצא מנתיב התדלוק החל נסיעה ואז הגיח רכב משמאלו, נגע ברכבו, פגע בפגוש והמשיך בנסיעה עד שבלם. הנהג טען, כי לרכב הנתבעות הייתה פגיעה קודמת שלא שייכת לתאונה. כאשר בית המשפט הקריא לעד את הודעתו לחברת הביטוח, לפיה "סיימתי לתדלק נכנסתי לרכב כדי תחילת נסיעה ולפתע הופיע מזדה 3... ונגעה קלות בחזית הרכב שלי", העד אמר שהוא עומד מאחורי הדברים, הווה אומר הפגיעה הייתה ממש בתחילת הנסיעה. כבר בהודעה זו ציין העד, כי לרכב הנתבעות הייתה מעיכה רצינית לאורך צד ימין של הרכב שאינה שייכת לתאונה.

הנתבעת העידה, כי הייתה הם עמדו במשאבות צמודות משני צדי המשאבה, היא סיימה לתדלק ויצאה ורכב התובעת פגע בה בדלת הימנית האחורית, היא המשיכה בנסיעה והם נעצרו. העדה טענה, כי דווקא המעיכה הקשה ברכב שייכת לתאונה זו, והשריטות ברכב המתיישבות עם גובה פגוש רכב התובעת אינן שייכות לתאונה. כאשר נאמר לעדה שהמיקום של המעיכה לו היא טוענת לא מתאים לגובה הפגוש, השיבה, כי יכול שהמכה הייתה למטה והמעיכה למעלה.

בחנתי את עדויות הנהגים ואת הנזקים שנגרמו לכלי הרכב בנוסף למתווה הדרך כפי שנראה בתמונה של תחנת הדלק שהוצגה. מעדויות שני הנהגים עלה, כי שניהם היו בנסיעה ולא הבחינו זה בזה, מחד רכב התובעת שהיה בתחילת נסיעה היה אמור לתת את זכות הקדימה לרכב הנתבעות שהיה כבר על נתיב היציאה מן התחנה ומשלא עשה כן, ספק אם התרשלות הנתבעת יכולה להקים אחריות כשלעצמה. מבחינה זו, התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה.

מאידך, רכב הנתבעות שהיה אמור להבחין ברכב התובעת אשר היה לפניו והחל בנסיעה על מנת לצאת מן התחנה, יכל לכאורה להאט או לסטות או להזהיר את רכב התובעת ולמנוע את התאונה. מכך שברכב התובעת נפגעה פינת הפגוש, ניתן לקבוע, כי הרכב היה כבר בתחילת הסיבוב לעבר נתיב היציאה, כך שניתן היה להבחין בו.

לטעמי, מדובר במקרה בו כל אחד מהנהגים צריך לשאת בנזקיו, כך במיוחד כאשר לא התרשמתי (וזאת בלשון המעטה) ממהימנות הנתבעת בנוגע לנזקים שניסתה לייחס לתאונה, כאשר מוקד הנזק הנטען על ידה גבוה הרבה יותר מפגוש רכב התובעת ועל פניו לא יכול היה להיגרם מפגיעת הפגוש, כך בפרט כאשר ברכב התובעת הפגיעה היא קטנה ועולה כדי שפשוף קל.

בנסיבות העניין, אני דוחה את התביעה ללא צו להוצאות. כל צד ישא בהוצאותיו.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ט אדר ב תשע"ד, 31 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.