על מעבר הולכת רגל באור אדום שהוביל, בין היתר, למעצרה ולחיפוש בעירום חלקי.

מבוא

1. התובעת נחשדה בכך שחצתה, כהולכת רגל, מעבר חצייה באור אדום.

התובעת סירבה להזדהות, ולמרבה הצער, לאחר חילופי דברים בין הצדדים נאזקה, לאחר מכן נערך עליה חיפוש באופן שחלק מבגדיה הוסרו ועוד.

2. מאחר שכנגד התובעת הוגש כתב אישום, בשל חלק מהאירועים נשוא כתב התביעה, עוכב הדיון. בחלוף מספר שנים, לאחר שהתיק היה בטיפול שני שופטים, הועבר התיק לטיפולי.

הכרעת הדין בהליך הפלילי

3. נקודת המוצא לדיוננו היא הוראת סעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 הקובע כי: "הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראייה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי".

בהליך הפלילי זוכתה התובעת מעבירה של תקיפת שוטר, אך הורשעה בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו (ת"פ 4644/09), הכרעת דין מיום 12.02.12.

התובעת ערערה על גזר הדין ועל הכרעת הדין ובבית המשפט המחוזי נדחה הערעור על הכרעת הדין, אך הוחלט לבטל את ההרשעה של התובעת (ע"פ 46367-03-12, פסק דין מיום 04.11.12).

מותב תלתא בבית המשפט העליון בחן את הבקשה לרשות ערעור "זאת על אף שהבקשה לרשות ערעור מעלה שאלה משפטית מעניינת, אלא שהתשתית העובדתית לא הובהרה במידה המצדיקה עיון נוסף" (רע"פ 9163/12 אסתר פרידמן נ' מדינת ישראל (02.09.13)).

4. בהכרעת הדין נקבע שהתנהלות התובעת הייתה התנהגות של אדם לחוץ ובהיסטריה שנבעה כנראה מחבלת ראש שעברה התובעת בתאונת דרכים בעברה וכי האירוע התפתח רק בשל תגובותיה של התובעת כלפי השוטרים. נקבע שהתובעת סירבה להזדהות גם כשידעה שמדובר בשוטרים וכי החיפוש בתיקה של התובעת, העיכוב והמעצר היו כדין ולתובעת לא קמה הזכות להתנגד לו.

כמו כן נקבע שהתובעת השתוללה והתפרעה במהלך הניסיון לעצור אותה ובכך הכשילה את השוטרות בפעילותן.

5. מכאן, בהיעדר סתירת הממצאים שנקבעו בהכרעת הדין, יש לדחות את טענות התובעת בכל הקשור לחוקיות המעצר והעיכוב.

התביעה

6. התביעה הוגשה על סכום של חצי מיליון ₪ ונטען שהנתבעת עוולה בעוולת הנגישה ובעוולות נוספות. כמו כן, נטען שמעשי הנתבעת גרמו גם לפגיעה בשמה הטוב של התובעת.

7. התובעת לא הגישה כל חוות דעת התומכת בטענותיה לעניין היקף הנזק ובאשר לעניינים שברפואה.

משניתנה הכרעת הדין, לאחר שהוגש כתב התביעה, היה מקום לשקול את תיקון הסכום שנתבע בכתב התביעה וזאת גם לנוכח העדר חוות דעת שברפואה, אך התובעת לא עשתה כן.

8. למעשה, הנושאים הטעונים דיון והכרעה, לאחר הממצאים שנקבעו בהכרעת הדין ואשר לא נסתרו הם , התקיפה הנטענת, החיפוש על גופה של התובעת והטענות בדבר לשון הרע.

כאן המקום לציין שהצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו: ".... לאור העובדה שעדי הצדדים נחקרו במסגרת ההליך הפלילי, כלל החומר יוגש לבית המשפט הנכבד מבלי צורך בשמיעה חוזרת של עדי הנתבעת".

עם זאת הוסכם שתישמע עדותה של התובעת בשאלת הנזק בלבד.

התקיפה

9. התובעת העידה שהותקפה על ידי השוטרים ואף הציגה תמונות מהן עולה שנחבלה במהלך המגע עם השוטרים. עם זאת וכעולה מהכרעת הדין במהלך הניסיון לעצור את התובעת, השתוללה התובעת והתפרעה. ומכאן שלא מן הנמנע שנגרמו לתובעת חבלות בעת שנעצרה, שלא באשמת הנתבעת.

חלק מהסימנים נגרמו מהאזיקים שהושמו על ידה של התובעת. התובעת לא ידעה להעיד ממה נגרמו חלק מהסימנים (ע' 14 ש' 7; נ/2 ע' 37 ש' 1-3). התובעת לא הניחה תשתית ראייתית מספקת לכך שנגרמו לה חבלות עקב מעשי הנתבעת שלא כדין.

מהראיות עולה שנעשה שימוש בכוח כלפי התובעת שהוא בגדר תקיפה בהתאם לסעיף 23 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

עם זאת, לנתבעת קמה הגנה של שימוש סביר בכוח בהתאם להוראת סעיף 24 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. התובעת התפרעה והשתוללה, השוטרים נאלצו להתגונן ואף לכבול את ידי התובעת ועשו שימוש בכוח סביר. לשוטרים הייתה סמכות לעשות שימוש בכוח גם לצורך מעצר התובעת בהתאם להוראת סעיף 19 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)[נוסח חדש], התשכ"ט-1969.

מאחר שהשימוש בכוח היה סביר, קמה הגנה לנתבעת בעניין התקיפה ותביעת התובעת ברכיב זה- נדחית.

החיפוש

10. אין מחלוקת שנערך חיפוש על גופה של התובעת כשהיא בבגדים תחתונים.

בהכרעת הדין נקבע שלא ניתן אישור בכתב לביצוע החיפוש, לא הוסבר לתובעת הנדרש על פי החוק וההתנהלות המשטרתית והחיפוש היה בלתי חוקי.

אמנם, הכרעת הדין אינה מחייבת בעניין זה, שכן הקביעות האמורות היו באשר לתקיפת שוטרים, עבירה ממנה זוכתה התובעת ואולם לא ניתן להתעלם מהאמור בהכרעת הדין.

11. גם לאחר שבחנתי את חומר הראיות, עולה שהחיפוש נערך שלא כדין וכי קמה לתובעת זכות לפיצוי בגין החיפוש האמור.

השוטרת ג'ני מסרה במח"ש שהתובעת הסכימה לחיפוש. די בהתנהגות התובעת במהלך החיפוש ממנה עולה סירוב לחיפוש כדי לשלול הטענה בדבר הסכמה לחיפוש. גם העובדה שבתצהיר השוטרת לא נטען שהחיפוש היה בהסכמה, תומכת בגרסת התובעת לפיה החיפוש נערך שלא בהסכמתה. התובעת העידה בהליך הפלילי כי השוטרים לא ביקשו את הסכמתה לחיפוש ולא שאלו לעניין זה (נ/2: ע' 36 ש' 14). גרסתה של התובעת לא הופרכה ולא נסתרה.

נקודת המוצא היא אפוא שהחיפוש היה שלא בהסכמת התובעת.

12. השוטרת העידה בתצהירה שהחיפוש היה מאחר שהבחינה בתובעת מוציאה נייר עיתון מגולגל "ונדמה כאילו הכניסה אותו לחלק האחורי של החצאית. כאשר ביקשתי ממנה לראות מה זה היא סגרה את היד באגרוף. דבר זה העלה חשד שמה [ כך במקור – מ.ב. ] שהתובעת מחזיקה בסם על גופה" וכי עניין זה בצירוף התנהגות התובעת העלה חשד שהיא מצויה תחת השפעת סם.

בדוח העיכוב אין כל אזכור לכך שהתובעת נחשדה בעבירת סמים. מסקנה זו נובעת גם מהודעת השוטרת במח"ש מיום 15.07.07, בה נשאלה השוטרת האם השוטרים הודיעו לתובעת שהם מחפשים סמים או מבקשים לראות את הנייר המגולגל, אך השוטרת לא השיבה שנאמר לתובעת דבר וחצי דבר בעניין חשד לאחזקה ולשימוש בסמים אלא "שאני רוצה לראות מה היא החביאה".

אין כל מזכר התומך בטענות השוטרת כי נראה נייר עיתון ואף אין מחלוקת שכל נייר עיתון לא התגלה. אמנם קיים מזכר בנדון מיום 01.05.07 של השוטר עדי מאיר, אך שם לא פורט העניין.

מצופה היה שהשוטרת תכתוב דוח פעולה בנדון ומשלא נכתב דבר לעניין זה, יש לדחות את טענות הנתבעת בדבר אופי החשד שהצריך את החיפוש כפי שהיה.

13. השוטרת ג'ני התייחסה בחקירתה במח"ש לחיפוש והשיבה שבחיפוש נכחו שלושה, שאחת מהם "הנחתה אותנו לעשות לה חיפוש בעירום" (ש' 27).

משלא הוכח שהתקיים יסוד סביר לחשד האמור, בהעדר מציאת נייר העיתון המגולגל ובהעדר תיעוד בזמן אמת של השוטרת לעניין זה, מתבקשת המסקנה שלא היה מקום לערוך חיפוש חיצוני, הכולל, בין היתר, בחינה חזותית של גופה העירום של התובעת.

14. תימוכין לכך שלא היה צורך של ממש בחיפוש, מצינו גם בכך שכל האירוע החל על רקע סירוב התובעת להזדהות לאחר שחצתה מעבר חצייה באור אדום וכי השוטרים כלל לא התכוונו לעצור את התובעת מלכתחילה. כוונתם של השוטרים הייתה לתת לתובעת דו"ח תנועה ואף לאחר שהובאה לתחנת המשטרה, לא היה רצון לבצע חיפוש, אלא לדעת את זהותה, לתת דוח לתובעת ולשחררה (ראו: תצהיר רפ"ק עדי מאיר).

גם מטעם זה, הבסיס לעריכת החיפוש לא היה סביר.

15. לא הוצג אישור בכתב לעריכת החיפוש ולא הוכח שנערך שימוע כנדרש וכי הוסברו לתובעת זכויותיה בעניין, בכלל זאת, המשמעות המשפטית של הסירוב לבצע חיפוש.

בכך הפרה הנתבעת את הוראות סעיף 3 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה –חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי), התשנ"ז-1996.

לעניין זה נקבע בסעיף 1 לחוק שחיפוש חיצוני הוא גם "בחינה חזותית של גופו העירום של אדם, לרבות צילומו".

אמנם סעיף 22 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 מתיר לשוטר העוצר אדם לערוך חיפוש על פני גופו של האדם ואולם חיפוש זה אינו חיפוש חיצוני כהגדרתו בחוק.

16. קיימת מחלוקת האם הסמכות הקבועה בסעיף 22 לפקודה מאפשרת לערוך חיפוש עד להותרה עם בגדים תחתונים (ראו למשל: ת"א (שלום ירושלים) 12886/09 פלונית ואח' נ' מדינת ישראל (16.10.12), שם קבעה כב' השופטת ע. זינגר שהדבר אפשרי) ואולם במקרה דנן יש לקבוע שנערך חיפוש על גופו העירום של אדם שלא כדין.

ראשית, הורדת חולצה החושפת חלקים מוצנעים בגופה של התובעת הוא בגדר חיפוש חיצוני (ראו והשוו: ע"א (ירושלים) 3364/09 פלונית נ' דוד מזרחי ואח' (04.03.10). דרך זו היא בחינה חזותית של גופה העירום של התובעת והיא בגדר חיפוש חיצוני כהגדרתו בחוק ומכאן שלא ניתן היה לבצע את החיפוש בדרך שבו התבצע החיפוש, אלא לפי החוק.

שנית, בזמן אמת ראו השוטרים את החיפוש כחיפוש בעירום, כעולה מהודעת השוטרת במח"ש.

שלישית, היה בחיפוש, בנסיבות העניין ובשים לב גם לתחילת האירועים שבו אדם עובר עבירה קלה ביותר, כדי להשפיל את התובעת ולפגוע בה והחיפוש התבצע תוך כדי הפעלת כוח ושלא בסבירות (על הסבירות ראו גם: United States v. Robinson

414 U.S. 218(1973)).

17. לא בכדי נקבעו כללי יסוד להליך הפלילי , אשר נועדו, בין היתר, לרסן את הכוח השלטוני המופעל על האדם הנתון בו ולהגבילו למידה ההכרחית הנדרשת להשגת תכליתו הראויה (ראו: בג"ץ 2605/05 המרכז האקדמי למשפט ולעסקים ואח' נ' שר האוצר ואח' פ"ד סג(2)545, 653).

במקרה דנן הופר האיזון העדין והמורכב בין האינטרס הציבורי החיוני במלחמה בפשיעה, לבין ההגנה על זכויות היסוד של הפרט ועל הנתבעת לפצות את התובעת בגין כך ׁׁ(ראו והשוו: ע"א 1678/01 מדינת ישראל נ' וויס פ"ד נח(5)167, 181).

מסקנת הדברים היא אפוא שהחיפוש נעשה שלא כדין, תוך התרשלות של הנתבעת ותוך פגיעה שאינה מידתית בכבודה של התובעת.

על כך נפסק לפני שנים רבות: "כבוד האדם פירושו שלא לבייש ולבזות את צלם האלוקים שבאדם" (בש"פ 2145/92 מדינת ישראל נ' גואטה פ"ד מו (5) 704, 724).

במקרה דנן לא נשמרה מידה סבירה של הגינות כדי שלא לרמוס את כבוד התובעת שבגופה נערך החיפוש והיה בהתנהגות הנתבעת כדי לפגוע בכבודה של התובעת כפי שהעידה התובעת.

18. אמנם, ראשיתו של האירוע טמון בסירוב התובעת להזדהות ואולם אין בכך כדי להצדיק את אופן החיפוש ואת ההשפלה שחוותה התובעת.

התובעת לא נהגה באופן לא מוסרי או בלתי חוקי בכל הקשור לאירוע החיפוש, שניתן לבודדו מאירועים קודמים. אין בהתנהגותה משום עילה בת עוולה ממנה לא תצמח זכות תביעה ואין בהתנהגותה כדי לשלול הענקת סעד בכל הקשור לחיפוש. יוטעם כי לא בכל מקרה תישלל תביעת ניזוק מחמת התנהגותו. בפרט, במקרה דנן, בו מידת הפליליות וחוסר המוסריות בהתנהגות התובעת קודם לחיפוש אינה רבה באופן המצדיק שלילת פסיקת פיצוי בגין החיפוש (ראו: ע"א 11725/05 זיו אלון נ' נועם חדד ואח' (21.10.09)).

הלכך, אין מקום להחיל בענייננו את הכלל לפיו מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה.

19. בשים לב לכלל נסיבות העניין, בשים לב לסכומי הפיצוי שנפסקו במקרים דומים (ראו למשל: ת"א 35744-12-12 פלוני נ' מדינת ישראל (22.02.15)). ובשים לב להתנהלות הצדדים, פוסק פיצוי בסך 15,000 ₪ בגין החיפוש החזותי בעירום חלקי.

לשון הרע

20. התובעת טענה שהנתבעת הוציאה דיבתה ופגעה בשמה הטוב.

כפי שנקבע לעיל, העיכוב והמעצר היו כדין ועל כן אין בעיכוב האמור משום הוצאת לשון הרע. גם טענות התובעת בתצהירה לפיה צעקו השוטרים בפרוזדור התחנה "כספומט גנוב" אינן מספיקות להוכחת עוולת לשון הרע, זאת לנוכח העדר חקירת הצדדים לעניין זה ולנוכח הנטל הרובץ על התובעת להניח תשתית ראייתית מספקת לעניין זה, בפרט לנוכח הגרסאות הסותרות.

הלכך, דוחה התביעה בכל הקשור לעוולת לשון הרע.

סוף דבר

21. אף שהתובעת נהגה בתחילת האירוע שלא כדין ובהזדהותה יכולה הייתה לגרום לסיום האירוע, מצופה היה משוטרי משטרת ישראל כי יפעלו לצינון הרוחות ולסיום האירוע באופן הולם ולא בהסלמתו כפי שהיה בסופו של יום.

הנתבעת נהגה שלא כדין בכל הקשור לחיפוש בגופה של התובעת ועל כן זכאית התובעת לפיצוי. טענותיה הנוספות של התובעת באשר להתנהגות הנתבעת לא הוכחו ודין התביעה להידחות באשר לטענות אלה.

22. לפיכך, מחייב הנתבעת לשלם לתובעת סך של 15,000 ₪.

מאחר שמרבית התביעה נדחתה היה מקום לחייב התובעת בהוצאות. עם זאת, בנסיבות העניין, בשים לב לנסיבות האישיות של התובעת ובשים לב לייצוגה של התובעת על ידי הלשכה לסיוע משפטי, לא ייעשה צו בדבר הוצאות.

ניתן היום, כ"ד אייר תשע"ו, 01 יוני 2016, בהעדר הצדדים.