5. בנק לאומי לישראל בע"מ
ע"י ב"כ ממשרד ב.י. מנוח, עו"ד

6. עיריית ירושלים
ע"י עו"ד לנא ורור

מונחת לפני בקשה למתן הוראות שהגיש כונס הנכסים, עו"ד רמי י. מנוח, בגדרה ביקש מבית המשפט לאשר תשלום מקופת כינוס הנכסים בגין הוצאות שהוצאו על ידו במסגרת תפקידו ככונס נכסים, וכן לאשר לו להעביר את כספי התמורה שהתקבלו עקב מימוש המקרקעין נושא הליך כינוס הנכסים לידי הנושה המובטח – בנק לאומי לישראל בע"מ. כונס הנכסים מדגיש בבקשתו כי כספי התמורה יועברו לידי הנושה המובטח כנגד קבלת כתב שיפוי מאת הנושה המובטח אשר יבטיח כי כספים אלה יושבו לידי כונס הנכסים עפ"י דרישתו. במסגרת הבקשה התעורר הצורך לדון גם בשאלת סמכותה של עיריית ירושלים לעכב מסירתו לכונס הנכסים של אישור הנדרש בלשכת רישום המקרקעין לצורך העברת ורישום הזכויות במקרקעין שמומשו ע"י כונס הנכסים ע"ש הקונה – חברת דירות עם בע"מ; ובסוגיית סדר הקדימות בנשייה לנוכח המחלוקת שהתגלתה בעניין זה בין הנושה המובטח לבין עיריית ירושלים.

1. עיקר העובדות הרלבנטיות
2. ביום 7.7.10 מינה מותב זה, בהסכמת הצדדים (הבנק והחייבים כהגדרתם להלן), את עו"ד רמי י. מנוח, לשמש ככונס נכסים (לעיל ולהלן: "כונס הנכסים") לצורך מימוש משכנתא שנרשמה על חלקה 154 בגוש 30073 (להלן: "המקרקעין" או "הנכס") לטובת בנק לאומי לישראל בע"מ (לעיל ולהלן: "הנושה המובטח" או "הבנק").
3. לאחר מינויו פעל כונס הנכסים למימוש זכויותיהם של א. ארנסון בע"מ, ג.מ.ח.ל חברה לבניה (1992) בע"מ (בפירוק) ויוסף ריכטר (לעיל ולהלן: "החייבים") במקרקעין, וביום 28.5.12 נכרת הסכם מכר מותנה למכירת המקרקעין בין כונס הנכסים לבין חברת דירות עם בע"מ (להלן: "הקונה").
4. ביום 25.6.12 הגישה עיריית ירושלים לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה לפירוקה של ג.מ.ח.ל חברה לבניה (1992) בע"מ (להלן: "העירייה", "בית המשפט של הפירוק" ו- "גמחל" בהתאמה).
5. ביום 19.7.12 ניתנה ע"י בית משפט זה, בהסכמת הצדדים, החלטה בגדרה אושר הסכם המכר. כן נקבע באותה החלטה כדלקמן:

"כספי התמורה שתתקבל מהרוכשת יופקדו בידיו הנאמנות של כונס הנכסים אשר ישקיעם על פי הוראות הנושה המובטח, בל"ל. ככל שתתעורר מחלוקת בין הצדדים לגבי אופן חלוקת כספי המכר – יוכרע הדבר על ידי ביהמ"ש המוסמך לכך, דהיינו – על ידי ביהמ"ש הדן בענייני הפירוק של הנתבעת 1. במידה ובקשת הפירוק תימחק או תבוטל מסיבה אחרת כל שהיא, יהיו הצדדים רשאים לפנות לבימ"ש זה בבקשה מתאימה לחלוקת כספי התמורה" (פ' הדיון מיום 19.7.12, ע' 1, ש' 26 – ע' 2, ש' 2) (ההדגשה אינה במקור – ב.א.).

1. ביום 25.7.12 פנה כונס הנכסים אל אגף השומה והגבייה בעיריית ירושלים בבקשה כי העירייה תנפיק עבורו אישור בדבר העדר חובות לעירייה בגין הנכס, שיופנה אל לשכת רישום המקרקעין, ואשר יאפשר את העברתו ורישומו של הנכס על שם הקונה בלשכת רישום המקרקעין (העתק מכתבו של כונס הנכסים צורף כנספח 7 לבקשה למתן הוראות).

על אף בקשה זו – נמנעה העירייה מלהמציא אישור כאמור לידי כונס הנכסים.

1. ביום 7.2.13, לאחר אישור הסכם המכר – נתן בית המשפט של הפירוק צו לפירוק גמחל.
2. טענות הצדדים
3. טענות כונס הנכסים

א (1) בקשה לאישור תשלום הוצאות בגין כינוס הנכסים

1. כונס הנכסים מבקש לאשר לו תשלום מקופת כינוס הנכסים בגין הוצאות שנגרמו לו מתוקף תפקידו ככונס נכסים של הנכס בהתאם למפורט להלן:
2. סך של 1,059 ₪ בגין אגרת בית משפט (שולם ביום 24.5.10);
3. סך של 40,890 ₪, כולל מע"מ, בגין חוות דעת שמאית של השמאי מר יוסף כהן (שולם ביום 7.9.10);
4. סך של 29,432 ₪ כולל מע"מ, בגין השלמה של חוות הדעת השמאית של השמאי מר יוסף כהן (שולם ביום 13.2.11);
5. סך של 29,348 ₪, כולל מע"מ, בגין עדכון חוות הדעת השמאית של השמאי מר יוסף כהן (שולם ביום 28.11.11);
6. סך של 13,224 ₪, כולל מע"מ, בגין פרסום הזמנה בעיתונים (שולם ביום 1.12.11);
7. סך של 13,224 ₪, כולל מע"מ, בגין פרסום הזמנה בעיתונים (שולם ביום 12.4.12);
8. סך של 2,487 ₪, כולל מע"מ, בגין צילום מסמכים ע"י "שיא קופי" (שולם ביום 12.9.10);
9. סך של 3,109 ₪ בגין חוב מס רכוש (שולם ביום 3.2.13);

א (2) סמכותו של בית המשפט דנן לדון בבקשה זו

1. כונס הנכסים מדגיש כי השאלה העיקרית העומדת לפתחו של בית המשפט לצורך הכרעה בבקשתו להתיר לו להעביר לידי הנושה המובטח את הכספים שהתקבלו מרוכשת הנכס, כנגד קבלת כתב שיפוי מאת הנושה המובטח אשר יבטיח את השבתם לידי כונס הנכסים במקרה הצורך – הינה האם חוב כלשהו של החייבים לעירייה נהנה מעדיפות על פני חובותיהם של החייבים לנושה המובטח. לטענתו, הערכאה המוסמכת לדיון בסוגיה זו הינה בית המשפט דנן ולא בית המשפט של הפירוק, וזאת בשל הטעמים הבאים:
2. מינויו של כונס הנכסים קדם למינויו של מפרק לגמחל ולפיכך אין במינוי מפרק לגמחל כדי לעכב את המשך הליך כינוס הנכסים באופן שיפגע בסמכויותיו של כונס הנכסים לגבי המקרקעין המשועבדים אשר לשם מימושם הוא מונה. כונס הנכסים סבור כי סמכויותיו ככונס נכסים גוברות על סמכויותיו של המפרק [א' וולובסקי כונס נכסים בדיני החברות (תשנ"ב – 1992) (להלן: "וולובסקי"), עמ' 169)], אם כי הוא מציין שבנסיבות אלה עליו "לשוות לנגד עיניו את האינטרסים של כלל הנושים" ולא רק את אלה של של הנושה המובטח שמינה אותו לצורך מימוש השעבוד לטובתו (צ' כהן פירוק חברות, עמ' 501).
3. הכרעה בשאלת סדר הקדימויות הינה חלק אינהרנטי מהליך כינוס הנכסים;
4. כונס הנכסים מציין כי תפקידו ככונס נכסים למימוש הנכס יסתיים רק לאחר העברת ורישום הזכויות בנכס ע"ש הקונה וזאת – הן מכוח התחייבותו החוזית במסגרת הסכם המכר להשלים את העברת ורישום הזכויות בנכס ע"ש הקונה, והן נוכח חובות האמון והזהירות שהוא חב כלפי הקונה [פש"ר 99/95 חברת נדל"ן איילה בע"מ נ' הדר טבריה בע"מ (בפירוק) (פורסם בנבו, 1.9.2003)]. לטענת כונס הנכסים, העירייה, בסירובה להמציא לו את האישור הנדרש לשם כך בלשכת רישום המקרקעין (במסגרת טענותיה כי היא עדיפה על הנושה המובטח בסדר הנשייה) – מונעת ממנו מלקיים את התחייבויותיו כלפי הקונה;
5. כונס הנכסים מציין כי 33% מהכספים שנגבו על ידו מיוחסים לחובותיהם של א. ארנסון בע"מ ויוסף ריכטר, ואינם ניתנים להעברה לקופת הפירוק של גמחל, ולפיכך אין כל היגיון לפצל בינם לבין הכספים המיוחסים לגמחל, דבר שיסרבל את ההליכים המשפטיים שלא לצורך;
6. כן מציין כונס הנכסים כי כונס הנכסים הרשמי, שמונה למפרק גמחל, הינו צד לבקשה דנן, וכי הכנ"ר לא המציא תגובה המתנגדת לבקשתו.

א (3) סדרי הקדימויות

1. כונס הנכסים טוען כי דרישת החוב של העירייה המופנית לחייבים מורכבת מסוגים שונים של חיובי מיסים, ארנונות והיטלים המתפרשים על פני תקופה של למעלה מעשור שנים, וכי חסרים בה פרטים מהותיים לגבי החובות ומרכיביהם. לפיכך מבקש כונס הנכסים לפצל את הדיון, כך שבית המשפט יכריע תחילה, במסגרת בקשה זו, בשאלה העקרונית האם קיימים לעירייה רכיבי חוב שלגביהם היא בבחינת בעלת "שעבוד ראשון" הגובר על נשייתו המובטחת של הבנק, ורק אם, וככל, שבית המשפט יקבע כי התשובה לשאלה זו הינה חיובית – יבדוק כונס הנכסים, בשלב שני, את גובה רכיבי החוב הנ"ל.
2. לטענת כונס הנכסים לא רשומים לטובת העירייה שעבודים שהינם בעלי מעמד של "שעבוד ראשון", ואף לא נוצרו לטובת העירייה חובות שהינם בגדר "הוצאות כינוס", הגוברים על החובות כלפי הבנק בהיותו נושה מובטח.

א (4) הבקשה להעברת הכספים לבנק בתמורה לקבלת כתב שיפוי מאת הבנק

1. כונס הנכסים מבקש להעביר סך של 42,829,765 ₪ מתוך כספי כלל התמורה שהתקבלו אצלו בגין מכירת זכויותיהם של החייבים בנכס אשר הסתכמו בסך של 44,909,016 ₪ (בתוספת מע"מ), וזאת כנגד קבלת כתב שיפוי מהבנק. כונס הנכסים מנמק בקשתו זו בשני נימוקים: האחד – בכך שהעברת הכספים לידי הבנק תקטין את חיובי הריבית של החייבים כלפי הבנק. והשני – בכך שהבנק הינו נושה מובטח אשר היקף חובותיהם של החייבים כלפיו עולה על סכום כספי התמורה שהתקבלו עקב מימוש הנכס, כך שממילא מלוא כספי התמורה ישולמו בסופו של דבר לידי הבנק.
2. באשר לטענת העירייה לפיה האינטרס להקטין את חיובי הריבית אשר הבנק מחייב בהם את החייבים אינו חשוב יותר מהאינטרס להקטין את חיובי הריבית של החייבים בגין חובותיהם לעירייה – משיב כונס הנכסים כי האינטרס להקטין את הריבית שמחייב הבנק את החייבים גובר מכיוון שחיובי ריבית אלה מהווים חלק מחובם של החייבים לבנק, שהינו נושה מובטח הזכאי לכך שחובותיהם של החייבים כלפיו יפרעו לפני שיפרעו חובותיהם כלפי יתר הנושים, לרבות העירייה.
3. באשר לטענת העירייה כי העברת הכספים לידי הבנק תפגע באינטרס של כלל הנושים – משיב כונס הנכסים כי העברת הכספים לידי הבנק אינה מהווה חלוקה של התמורה שהתקבלה עקב מימוש הנכס, והיא נעשית כנגד קבלת כתב שיפוי מאת הבנק. ככל שבית המשפט יפסוק כי מבין כלל חובות החייבים כלפי נושיהם, לרבות העיריה, קיימים חובות הקודמים מבחינת סדר הנשייה לחובות החייבים לבנק – יהיה כונס הנכסים זכאי לקבל חזרה מהבנק באופן מיידי את הכספים שהעביר לבנק (בגובה הסכום שנפסק), כמתחייב מהוראות כתב השיפוי. לאור האמור, טוען כונס הנכסים כי אין בהעברת הכספים לידי הבנק כדי לפגוע ביתר הנושים.

א (5) עיכוב העברת אישור העירייה לכונס הנכסים לצורך רישום הנכס ע"ש הקונה

1. כונס הנכסים מבקש מבית המשפט לחייב את העירייה למסור לידיו האישור המופנה ללשכת רישום המקרקעין והנדרש לשם העברת ורישום זכויותיהם של החייבים בנכס ע"ש הקונה.
2. כונס הנכסים מבהיר כי העירייה מסרבת להעביר לידיו אישור זה כל עוד לא ייפרעו חובותיהם של החייבים כלפיה אשר לטענתה הינם במעמד של "שיעבוד ראשון" או "הוצאות כינוס", הקודמים למעמדו של הבנק כנושה מובטח. כנגד טיעון זה של העירייה משיב כונס הנכסים כי המחלוקת הקיימת בינו לבין העירייה בעניין סדר הקדימות בפירעון חובותיהם של החייבים, אין בה כדי להצדיק עיכוב מצד העירייה בהמצאת אישור זה לידיו, עיכוב אשר בעטיו נמנעת ממנו האפשרות להעביר ולרשום את הנכס ע"ש הקונה. בהקשר זה מפנה כונס הנכסים לפש"ר 2129/03 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' הכנ"ר (פורסם בנבו, 14.7.2011) בגדרו נקבע ע"י כב' השופטת ו. אלשייך, בין היתר, כי:

"אין לסבול מצב בו רוכש אשר שילם את מיטב כספו, מוצא עצמו ב"מצב קפקאי", שבו הוא הופך לבן ערובה במחלוקת בין העירייה לנושה המובטח או הכונס, אשר עשויה להתברר בערכאות השונות במשך שנים" (פסקה 8 בפסק הדין).

כן ראו: פר"ק 1226/01 עו"ד כהן נ' עיריית אשדוד (פורסם בנבו, 7.11.2012).

1. טענות העירייה

ב (1) בקשה לאישור הוצאות כינוס

1. העירייה לא הביעה, במסגרת תגובתה לבקשה למתן הוראות, כל התנגדות לבקשתו של כונס הנכסים כי בית המשפט יאשר תשלום מקופת כינוס הנכסים של ההוצאות שהוצאו על ידו בתוקף תפקידו ככונס נכסים של הנכס.

ב (2) סמכותו של בית המשפט דנן לדון בבקשה זו

1. לטענת העירייה, הבקשה להעברת הכספים לידי הבנק מתעלמת מקיומם של הליכי הפירוק של גמחל המתנהלים בפני בית המשפט של הפירוק, והינה מנוגדת להחלטתו של בית המשפט זה לפיה כל הכספים יוחזקו בקופת כינוס הנכסים עד למועד בו בית המשפט של הפירוק יכריע בעניין חלוקתם של כספים אלה.
2. כן טוענת העירייה כי "טרם נודע מי הם נושי החברה וטרם הוגשו תביעות חוב במסגרת תיק הפירוק כך שלא מן הנמנע כי קיימים נושים נוספים אשר יטענו אף הם לדין קדימה כמו עובדים לשעבר של החברה או רשויות המס" (סעיף 100 בתגובת העירייה לעניין סדרי הקדימויות).
3. העירייה מוסיפה וטוענת כי יש לה טענות כבדות משקל כנגד ארנסון וכנגד הנושה המובטח, אשר פעלו, לגרסתה, בחוסר תום לב, וכי בכוונתה להעלות טענות אלה בפני בית המשפט של הפירוק. לפיכך, לטענת העירייה, "יש לדחות את טענת הכונס כי שליש מכספי התמורה הינו של ארנסון, שכן העברת השליש הזה תיטיב עם מי שהעמיד את חברת גמח"ל במצב בו היא נמצאת היום וגרם, בין היתר, לצבירת כל החובות" (סעיף 105 לתגובת העירייה לעניין סדרי הקדימויות). לגרסת העירייה, נוכח חוסר תום ליבו הנטען של הנושה המובטח – אין מקום לאפשר לו לקבל את הכספים שנתקבלו מהמכר בטרם הוכרעו התביעות בתיק הפירוק.

ב (3) סדרי הקדימויות

1. העירייה טוענת כי יתרות החוב העומדות לזכותה לגבי המקרקעין הינן כדלקמן:
2. חוב בגין ארנונה – בסך של 33,424,836 ₪ (נכון ליום 4.4.13);
3. חוב בגין היטלים ואגרות כולל אגרות פינוי אשפה – בסך של 12,499,752 ₪ (נכון ליום 4.4.13);
4. חוב בגין היטל השבחה – בסך של 972,629 ₪ (נכון ליום 7.2.12);
5. חובות הרשומים ע"ש מחזיקים אחרים במקרקעין (בשל מחלוקת על הבעלות במקרקעין):
6. חוב ע"ש אהרן זונשוילי– בסך של 244,950.3 ₪;
7. חוב ע"ש רות בן ישי – בסך של 1,250,764.2 ₪.

העירייה מדגישה כי היא שומרת לעצמה את הזכות לבצע בדיקות נוספות ומקיפות בעת הגשת תביעת חוב מטעמה בתיק הפירוק.

1. העירייה טוענת כי חלק מחובותיהם של החייבים כלפיה, המוערכים על ידה בסכום כולל של למעלה מ- 23 מיליון ₪, מקימים לה "שעבוד ראשון" על המקרקעין או הינם בגדר "הוצאות כינוס", ולפיכך הינם גוברים על זכותו של הבנק כנושה מובטח, זכות הנובעת מכוח המשכנתא שנרשמה לטובתו על המקרקעין. המדובר, לטענתה, בחוב ארנונה לתקופת "האכרזה הראשונה" בסך של 6,320,774 ₪ [דהיינו – בהתייחס לתקופה שמיום 16.3.2000 ועד ליום 31.3.2001 כמוגדר בנוסח הראשון של אכרזת מסים (גביה) (ארנונה כללית ותשלומי חובה לרשויות המקומיות) (הוראת שעה), תש"ס – 2000], בחוב ארנונה מיום מתן צו הכינוס ועד למועד מסירת החזקה לקונה בסך של 3,342,484 ₪, בחוב היטלי פיתוח, בחוב היטל השבחה, וכן בהפרשי הצמדה וריבית בגין חובות אלה.
2. העירייה מציינת כי היא מקבלת את הצעתו של כונס הנכסים לפצל את הדיון, כך שבית המשפט ידון כעת בשאלה העקרונית האם בידי העירייה קיימים רכיבי חוב המקימים לה עדיפות בנשייה על פני הבנק. לפיכך – "היא מגישה את תגובתה לעניין הטיעונים המשפטיים בלבד, ולאחר שבית המשפט הנכבד יחליט לעניין סדרי הקדימיות לרבות לעניין החיוב בריבית, תערוך העירייה חישוב מדוייק אשר יוגש לבית המשפט ולכונס" (עמ' 2 בתגובת העירייה לעניין סדרי הקדימויות).
3. כן מדגישה העירייה כי טענותיה בעניין סדרי הקדימויות מועלות כאן אך ורק לצורך הכרעה בשאלה האם מוטלת עליה חובה למסור לכונס הנכסים האישור הנדרש בלשכת רישום המקרקעין בדבר העדר חובות כלפיה בגין המקרקעין, כך שיתאפשר לכונס הנכסים להעביר ולרשום את הנכס ע"ש הקונה. העירייה מוסיפה כי "במקביל מתנהל הליך פירוק חברת גמח"ל ובית המשפט של הפירוק אמור לפסוק בנוגע לסדרי הקדימויות בפירוק, שכן בהליך הפירוק תיתכן מעורבותם של נושים נוספים מלבד הנושה המובטח והעירייה" (עמ' 2 בתגובת העירייה בענין סדרי הקדימויות; ההדגשה אינה במקור – ב.א.).

ב (4) הבקשה להעברת הכספים לבנק בתמורה לקבלת כתב שיפוי מאת הבנק

1. העירייה מתנגדת להעברת כספי התמורה שנתקבלו ממכירת הנכס לידי הבנק כנגד מסירת כתב שיפוי מאת הבנק לידי כונס הנכסים. העירייה מבקשת כי כונס הנכסים יעביר את כספי התמורה לקופת הפירוק המנוהלת במסגרת תיק הפירוק של גמחל המתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים. העירייה מציינת כי העברת הכספים שנתקבלו ממימוש הנכס אל קופת הפירוק, אין בה כדי למנוע מבית המשפט לאשר לכונס הנכסים את בקשתו לקבלת הוצאות כינוס הנכסים – ככל שיגיש דו"ח מפורט בעניין זה.

העירייה מנמקת את התנגדותה להעברת כספי התמורה לידי הבנק בנימוקים הבאים:

1. לטענת העירייה, האינטרס למנוע הצטברות של חיובי ריבית בגין אי פרעונם של חובותיהם של החייבים לבנק איננו גובר על האינטרס למנוע הצטברות של חיובי ריבית בגין אי פרעונם של חובותיהם של החייבים לנושים בכלל ולעירייה בפרט;
2. לטענת העירייה, העברת כספי התמורה לבנק בתמורה לקבלת כתב שיפוי מאת הבנק הינה, במהותה, הפקדת ערובה בגובה הסכום שבמחלוקת. בעניין זה טוענת העירייה כי בנבדל מחוקי מס אחרים, אשר בגדרם נקבעה אפשרות למתן ערובה להבטחת תשלום חוב לצורך קבלת אישורים סטטוטוריים [כמו למשל בסעיפים 8(א) ו- 14(ד) בתוספת השלישית לחוק התכנון הבניה, התשכ"ה – 1965 (בעניין היטל השבחה); ובסעיף 16(א)(2) בחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), התשכ"ג – 1963 (בעניין מס שבח)] – הרי שבמקרה המתייחס לסעיף 324 בפקודת העיריות [נוסח חדש], שעניינו הצורך בקבלת אישור העירייה בדבר העדר חובות לעירייה ביחס לנכס מקרקעין כתנאי להעברתם בספרי מרשם המקרקעין – לא מצוינת הוראת חוק כאמור. לטענת העירייה, הדבר מלמד על קיומו של הסדר שלילי אשר אינו מאפשר, בנסיבות העניין, הפקדת ערובה כנגד הסכום שבמחלוקת לצורך קבלת האישור הנדרש בלשכת רישום המקרקעין;
3. לטענת העירייה, ככל שיינתן כתב שיפוי לטובת כונס הנכסים, הצפוי לסיים תפקידו עם רישום הנכס ע"ש הקונה במרשם המקרקעין – עלול הדבר לפגוע באינטרס של כלל הנושים.

ב (5) עיכוב העברת אישור העירייה לכונס הנכסים לצורך רישום המקרקעין ע"ש הקונה

1. העירייה טוענת כי היא בעלת חובות המזכים אותה בזכות לקדימות מהותית בסדר הנשייה ביחס לחובותיו של הנושה המובטח, ולפיכך היא זכאית שלא למסור לכונס הנכסים האישור הנדרש בלשכת רישום המקרקעין לשם העברת ורישום הזכויות בנכס משם החייבים לשם הקונה – כל עוד לא פרע כונס הנכסים חובות אלה.
2. טענות א. ארנסון בע"מ
3. ארנסון קובלת על כך שהעירייה העלתה טענות בדבר חובות נטענים של ארנסון כלפי העירייה, מבלי לפרט באופן המינימאלי ביותר את הבסיס לטענותיה ולחישוביה כנגד ארנסון.

בהקשר זה מוסיפה ארנסון וטוענת את הדברים הבאים:

1. חוב ארנונה מתקופת האכרזה הראשונה – ארנסון מציינת כי העירייה הודיעה לבית המשפט כי היא לא הביאה בחשבון תשלומים שבוצעו על ידי הבעלים בגין התקופה הנ"ל, ו"במילים אחרות: אין מדובר בחוב שקיים בפועל. כאמור, ארנסון שילמה את מלוא חיובי הארנונה שהיו מוטלים עליה בגין תקופה זו בהתאם להסכמים עם העירייה" (סעיף 7 בהתייחסות ראשונית מטעם ארנסון להודעת העירייה).
2. חוב ארנונה מהתקופה שלאחר מינוי כונס הנכסים – ארנסון מדגישה כי בניגוד למשתמע מדברי העירייה, אין היא חבה דבר בקשר לחוב הארנונה, וזאת גם בגין התקופה שלאחר מינוי כונס הנכסים. ארנסון מציינת כי ככל שקיימים חובות ארנונה אשר בהתאם להסכמים שבינה לבין העירייה חלים על ארנסון וטרם שולמו – הרי שהמדובר בסכומים קטנים ביותר שהעירייה אינה מוכנה להידרש לפרטיהם ו/או להגיע לחישוב מוסכם לגביהם, למרות פניותיה החוזרות ונשנות של ארנסון בעניין זה.
3. חוב היטל ההשבחה – ארנסון טוענת כי העירייה מעולם לא דרשה מהבעלים תשלום בגין היטל השבחה, וכי חוב מסוג זה אינו קיים ו/או התיישן.
4. כן מביעה ארנסון את עמדתה כי הבנק, בהיותו נושה מובטח, קודם בסדר הנשייה לחובותיה של העירייה.
5. טענות בנק לאומי לישראל בע"מ
6. הבנק מצטרף לבקשת כונס הנכסים להעביר לידיו את כספי תמורת מימוש הנכס כנגד מסירת כתב שיפוי לידי כונס הנכסים. לטענת הבנק, העברת הכספים לידי הבנק תפסיק את מירוץ הצטברות חיובי הריביות בחשבונות הבנק של החייבים.
7. באשר לכתב השיפוי מבהיר הבנק כי הוא "מהווה התחייבות של הבנק לשלם לכונס הנכסים כל סכום שיידרש עד לסכום הנקוב בכתב השיפוי וזאת מבלי שיהיה על כונס הנכסים לנמק כלל את דרישתו. לפיכך, מדובר בהתחייבות אוטונומית של הבנק אשר אינה שונה מהחזקת כספים בחשבון בנק המשמש את קופת הכינוס" (תגובת הבנק לבקשה למתן הוראות מיום 14.4.13; ההדגשה אינה במקור – ב.א.) (יצוין כי הבהרה דומה ניתנה באותו יום, 19.3.13, על ידי כונס הנכסים).
8. עיקר השאלות שבמחלוקת
9. השאלות העיקריות הדורשות הכרעה במסגרת הבקשה למתן הוראות שלפני הינן אלו:
10. האם יש לקבל בקשת כונס הנכסים לאשר לו לשלם מקופת כינוס הנכסים מלוא ההוצאות שפורטו בבקשתו ואשר הוצאו על ידו בתוקף תפקידו כונס נכסים של הכנס?
11. האם מותב זה מוסמך לדון בשאלת סדר קדימויות הנשייה, נוכח קיומו של הליך הפירוק של חברת גמחל המתנהל בפני בית המשפט המחוזי בירושלים?
12. האם יש לאשר בקשתו של כונס הנכסים להעביר את כספי התמורה שהתקבלו אצלו בגין מכירת ומימוש הנכס – לידי הבנק, כנגד קבלת כתב שיפוי מאת הבנק?
13. האם יש לחייב את העירייה למסור לכונס הנכסים אישור בדבר העדר חובות לעירייה בגין הנכס על מנת שכונס הנכסים יוכל להעביר ולרשום ע"ש הקונה את הזכויות בנכס בספרי מרשם המקרקעין?
14. דיון והכרעה
15. אישור לתשלום הוצאות כינוס הנכסים
16. במסגרת הבקשה דנן פירט כונס הנכסים הוצאות שונות שהוצאו על ידו עקב, ובמהלך, מילוי תפקידו ככונס נכסים של הנכס (כמפורט בסעיף 5 לעיל) וביקש כי הוצאות אלה תוכרנה כהוצאות כינוס ותשולמנה מקופת כינוס הנכסים. בתמיכה לבקשתו זו צירף כונס הנכסים קבלות המעידות על כך שההוצאות המבוקשות על ידו אכן מהוות הוצאות שנדרשו לצורך הליך כינוס הנכסים, ולפיכך יש להכיר בהן כהוצאות כינוס.
17. לפיכך, בהתחשב במהות ההוצאות שהוצאו ע"י כונס הנכסים במסגרת תפקידו והקבלות שהומצאו על ידו לבית המשפט, ונוכח העובדה שהצדדים להליך זה לא התנגדו לבקשתו זו של כונס הנכסים להכיר בהוצאות שפורטו על ידו כהוצאות הקשורות בכינוס הנכסים – אני קובע כי דין בקשתו של כונס הנכסים בעניין זה להתקבל.
18. סדר הנשייה
19. עיון בבקשות, בתגובות, בתשובה, בהודעות ובהבהרות שהוגשו ע"י הצדדים לבית המשפט מעלה כי הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה על בית המשפט דנן להכריע תחילה בשאלת סדר הנשייה, והם אף העלו טענות רבות ומפורטות בסוגיה זו, אם כי העירייה סייגה והדגישה בטיעוניה כי הכרעתו של בית משפט זה נדרשת אך ורק לצורך הכרעה בשאלה האם מוטלת עליה חובה למסור לכונס הנכסים האישור הנדרש לשם ביצוע פעולה בספרי מרשם המקרקעין.
20. בהחלטת בית המשפט מיום 19.7.12 נקבע, בהסכמת הצדדים, ובמפורש כי "ככל שתתעורר מחלוקת בין הצדדים לגבי אופן חלוקת כספי המכר – יוכרע הדבר על ידי ביהמ"ש המוסמך לכך, דהיינו – על ידי ביהמ"ש הדן בענייני הפירוק של הנתבעת 1". משמעות החלטה זו הינה כי אף הצדדים עצמם סברו ששאלת סדר הנשייה וחלוקת כספי המכר אינה בתחום סמכותו של מותב זה וצריכה להיות נידונה ומוכרעת על ידי בית המשפט של הפירוק.

אני סבור כי ראוי שהפורום אשר ידון בכלל תביעות החוב אשר תוגשנה ע"י הנושים השונים של גמחל, ובכלל זה אף נושים הטוענים או העשויים לטעון לעדיפות וקדימות בנשייה, כגון הבנק שהינו נושה מובטח, העירייה הטוענת לעדיפות וקדימות בנשייה, ויתכן שאף נושים נוספים כגון רשויות המס או עובדים, יתבררו בפני פורום אחד, דהיינו – בפני בית המשפט של הפירוק.

לא זו אף זו: ככל שהייתי נעתר להסדר הדיוני שהוצע ע"י הצדדים ומחליט עתה בשאלת סדר הנשייה של הצדדים לצורך הכרעה בשאלת חובתה של העירייה למסור לכונס הנכסים האישור הנדרש במרשם המקרקעין – היה הדבר עלול ליצור, ולו מהבחינה התיאורטית, מצב של פסיקות סותרות בין בית משפט זה לבין בית המשפט של הפירוק, אשר אמור להדרש ולהחליט בסוגית סדר הקדימויות בנשייה לכשתידונה תביעות החוב של כלל הנושים של גמחל.

יתרה מזו: כפי שיפורט להלן, הגעתי לכלל דעה כי ניתן להכריע בבקשת כונס הנכסים לחייב העירייה להמציא לו האישור הנדרש בלשכת רישום המקרקעין גם מבלי להידרש לשאלת סדר הקדימויות בנשייה.

1. לאור כל האמור, הנני סבור כי בית המשפט המוסמך לדון בסדר קדימויות הנשייה של כלל נושיה של גמחל הינו בית המשפט של הפירוק, ולפיכך הנני מורה לצדדים לפנות לבית המשפט של הפירוק על מנת שיכריע בסוגיה זו.
2. בקשת כונס הנכסים להעביר את כספי התמורה לידי הבנק בתמורה לכתב שיפוי מאת הבנק
3. כאמור, בהחלטת בית המשפט מיום 19.7.12 נקבע, בהסכמת הצדדים, כי "כספי התמורה שתתקבל מהרוכשת יופקדו בידיו הנאמנות של כונס הנכסים אשר ישקיעם על פי הוראות הנושה המובטח, בל"ל".
4. החלטה זו מדברת בעד עצמה: על כספי התמורה להישאר מופקדים בידיו הנאמנות של כונס הנכסים. העברתם של כספים אלה לידי הבנק תפגע מהותית בהסכמה אליה הגיעו הצדדים ותגרום לשינוי מהותי בהסדר המוסכם אשר ביום 19.7.12 קיבל תוקף של החלטת בית משפט. לפיכך, אין בידיי לקבל בקשת כונס הנכסים בעניין זה.
5. לא למותר לציין כי ביסוד הסכמת הצדדים והחלטת בית המשפט מיום 19.7.12 עמד ההיגיון לפיו כל עוד לא הכריע בית המשפט של הפירוק בעניין סדר הנשייה – אין מקום להעדיף את הבנק, על פני יתר הנושים, באפשרות ליהנות מפירותיהם של הכספים שהתקבלו ממימוש המשכנתא שנרשמה על הנכס.
6. אומנם, מודע אני לכך שהעברת הכספים לידי הבנק אינה בגדר "חלוקת תמורה" (שהרי הבנק ימציא כנגדה כתב שיפוי) וכי היא עשויה להקטין את חיובי הריבית של החייבים לבנק. דא עקא, ניתן באותה מידה לומר שהעברת הכספים לידי העירייה תקטין גם היא את חיובי הריבית שמחייבת העירייה את החייבים בגין אי פירעון חובותיהם כלפיה. לפיכך, אני סבור כי אין לאפשר לבנק ליהנות מפירותיהם של כספים אלה תוך העדפתו לעניין זה על פני יתר הנושים, עוד בטרם הוכרעה שאלת העדיפות והקדימות בסדר הנשייה.
7. באשר לטענת כונס הנכסים בדבר החשש לסרבול ההליכים המשפטיים עקב הצורך לפצל את החלק מתוך כספי תמורת מימוש הנכס המיוחס לגמחל מהחלק האחר בכספי התמורה (33% מהם) המיוחס לחובותיהם של ארנסון ויוסף ריכטר – אציין כי חשש כאמור אינו קיים. בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 19.7.12 כספי התמורה לא יפוצלו אלא יופקדו במלואם בנאמנות בידיו של כונס הנכסים – עד למתן החלטתו של בית המשפט של הפירוק לגבי אופן חלוקתם לאחר שתוכרע על-ידו סוגית העדיפות והקדימות בנשייה.
8. לאור כל האמור – דין בקשה זו של כונס הנכסים להידחות. לפיכך, הנני מורה בזאת כי מלוא הכספים שהתקבלו אצל כונס הנכס עקב מימוש הנכס יוותרו בידיו הנאמנות של כונס הנכסים, ויושקעו על ידו לטובת קופת כינוס הנכסים, וזאת – עד להכרעת בית המשפט של הפירוק בעניין סדר קדימויות הנשייה.
9. בקשת כונס הנכסים לחייב העירייה למסור לידו האישור הנדרש לשם העברת ורישום הזכויות בנכס ע"ש הקונה בספרי מרשם המקרקעין
10. סעיף 10(א) בתוספת השלישית בחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה") קובע כדלקמן:

"לא תירשם בפנקסי המקרקעין פעולה שהיא בבחינת מימוש זכויות במקרקעין, אלא לאחר שהוצגה בפני הרשם תעודה החתומה ביד יושב ראש הועדה המקומית או ביד מי שהסמיכו לכך, המעידה כי שולמו כל הסכומים המגיעים אותה שעה כהיטל החל על המקרקעין על פי תוספת זו, או ניתנה ערובה לתשלומו, כולו או מקצתו, הכל כנדרש על פי תוספת זו".

באופן דומה קובע סעיף 324(א) בפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת העיריות") כי:

"לא תירשם בפנקסי המקרקעין כל העברה של נכס, אלא אם הוצגה לפני הרשם, או לפני עוזר הרשם, תעודה חתומה בידי ראש העיריה, המעידה שכל החובות המגיעים לעיריה מאת בעל הנכס ביחס לאותו נכס עד ליום מתן התעודה והנובעים מהוראות הפקודה או מדין אחר – סולקו במלואם או שאין חובות כאלה".

מסעיפים אלה עולה כי אין להעביר בעלות על נכס בספרי מרשם המקרקעין בטרם הוצגו בפני רשם המקרקעין אישורים מאת יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ומאת ראש העיר, כי שולמו כל החובות המגיעים לעירייה בגין הנכס. מאידך קובעים דיני חדלות הפירעון כללים מנחים באשר לדרך בה יש לחלק את מסת הנכסים של חייב בין נושיו השונים, וברי כי סדר הנשייה של העירייה צריך להיבחן, גם הוא, בהתאם לכללים אלה.

1. בעבר כבר נידונה בפסיקת בתי המשפט השאלה האם יחויב בעל תפקיד מטעם בית המשפט, המבצע עיסקה במקרקעין עקב מימוש שעבוד שנרשם על נכס של חדל פירעון, לשלם את מלוא החוב לרשות המקומית ולוועדה המקומית על מנת לקבל את התעודות הנדרשות לצורך העברת הנכס ע"ש הקונה, או שמא כפוף בעל התפקיד לכללי חדלות הפירעון בעניין חלוקת נכסי החייב בין נושיו השונים?

בהקשר זה קיימת הלכה פסוקה עתיקת יומין ולפיה ההוראות המחייבות קבלת אישור סטטוטורי כתנאי להעברת בעלות בנכס, שהינן הוראות כלליות, נדחות מפני כללי חדלות הפירעון, שהינם דין ספציפי [בג"ץ 243/60 עו"ד דוד אולדק נ' עיריית רמת-גן, פ"ד יד 2265 (1960); בג"ץ 199/88 קהילת ציון אמריקאית נ' יו"ר הוועדה המקומית לכנון ולבנייה, קרית-אתא, פ"ד מג (1) 89, 91-94 (1989) (להלן: "הלכת קצ"א"); רע"א 2911/95 עו"ד יוסף אברהם נ' עיריית רמת-גן, פ"ד נג (1) 218, 225 (1999) (להלן: "פסק דין אברהם")].

1. ראוי לציין כי בפסיקת בתי המשפט התגלעה מחלוקת באשר לשאלה האם הלכת קצ"א, המקנה עדיפות לדיני חדלות פירעון על פני הוראות סעיף 324(א) בפקודת העיריות וסעיף 10(א) בתוספת השלישית בחוק התכנון והבניה, חלה רק במקרה שבו מצוי החייב בהליכי חדלות פירעון – או שמא חל עיקרון זה גם במקרה בו עסקינן בהליכי כינוס נכסים למימוש משכנתא של נושה מובטח, עת החייב אינו מצוי בהליכי חדלות פירעון [לסקירה מקיפה של העמדות השונות שהובאו בפסיקה בסוגיה זו ראו – רע"צ (כ"ס) 12356-01-11 עיריית נתניה נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו, 31.8.2011)]. סוגיה זו תלויה ועומדת כיום בפני בית המשפט העליון בהרכב מורחב וזאת במסגרת מספר תיקים שאוחדו (בג"ץ 7009/04, ע"א 6369/05, ע"א 9729/06). עם זאת, בפסיקה אין מחלוקת לגבי חלותה של הלכת קצ"א על מקרה כגון המקרה דנן כאשר החייב (גמחל) נמצא בהליך של חדלות פרעון (פירוק), וזאת – גם אם הליך כינוס הנכסים של הנכס והליך הפירוק של החברה החייבת נידונים בפני פורומים שונים [ראו: רע"א (חיפה) בנק לאומי לישראל בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה נהריה, תק-מח 2011 (2), 2310].
2. עוד קובעת ההלכה הפסוקה כי:

"הוראת סעיף 324(א) לפקודת העיריות היא הוראה הנותנת בידי הרשויות אמצעי גבייה אדמיניסטרטיביים אשר נועדו לייעל את הליך הגבייה. אין זו הוראה מהותית, המעניקה לחוב הארנונה עדיפות על פני חובות אחרים בהליכי פירוק או פשיטת רגל ואין בה כדי לשנות סדרי קדימות שנקבעו בדיני פשיטת הרגל" [פסק דין אברהם, עמ' 225-226. כן ראו: ע"א 633/91 מנהל מס רכוש ומנהל מס שבח מקרקעין תל-אביב נ' שמש, פ"ד מח (1) 841, 850-852 (1994) (להלן: "פסק דין שמש") (ההדגשה אינה במקור – ב.א.)].

1. העירייה טוענת כי קיימות הוראות חוק מהותיות המקנות לחלק מרכיבי החוב שבידיה מעמד של "שעבוד ראשון" או "חובות כינוס" המבססות, לגרסתה, עדיפות לטובתה על פני חובו של הנושה המובטח – ולפיכך היא מסרבת להמציא לכונס הנכסים תעודה המעידה על כך שכל החובות המגיעים לה בגין הנכס סולקו במלואם בטרם תוכרע המחלוקת שבינה לבין הנושה המובטח בנוגע לסדר הקדימויות בנשייה. מאידך, טוען כונס הנכסים כי המחלוקת שבינו לבין העירייה בעניין סדר הקדימות בפירעון החובות, אין בה כדי להצדיק עיכוב במסירתו של אישור זה לידיו מאחר שנמנעת ממנו האפשרות להעביר לקונה את הזכויות בנכס ולרושמן על שמה בלשכת רישום המקרקעין.
2. אין בידיי לקבל עמדתה של העירייה בסוגיה זו. עסקינן במקרה בו הנכס נמכר לבנק עפ"י החלטה של בית המשפט דנן (בהחלטתו מיום 19.7.12) – ובהסכמתה של העירייה. בהחלטה זו אף נקבע כי כספי התמורה יופקדו בידיו הנאמנות של כונס הנכסים עד להכרעתו של בית המשפט של הפירוק בסוגיית הקדימויות בנשייה. מכאן שהנפקת האישור הנדרש לא תפגע בעירייה, שהרי התמורה בגין מכירת הנכס לא תחולק בין הנושים השונים בטרם תינתן לעירייה ההזדמנות לטעון את טענותיה בעניין סדר הקדימויות והעדיפות בנשייה בפני בית המשפט של הפירוק. לפיכך ברי כי משניתנה הסכמת העירייה להסדר הנ"ל, לא ניתן להפוך את הקונה, אשר רכשה את הנכס בתום לב עפ"י החלטת בית משפט, ואף שילמה את מלוא התמורה בגין רכישתו, ל"בת ערובה", דהיינו – למנוע ממנה להשלים את העברת ורישום הזכויות בנכס על שמה בלשכת רישום המקרקעין כל עוד לא תוכרע המחלוקת שבין העירייה לבין הנושה המובטח בעניין הקדימות בנשייה, על אף שהרוכשת עצמה כלל איננה צד למחלוקת זו [לפסיקה ברוח זו ראו – פש"ר (ת"א) 2129/03 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי – מחוז ת"א (פורסם בנבו, 14.7.2011), פסקאות 8 ו- 11 בפסק הדין; פר"ק 1226/01 עו"ד כהן נ' עיריית אשדוד (פורסם בנבו, 7.11.2012), פסקאות 9-11 בפסק הדין].
3. אציין כי מודע אני להלכה שנקבעה בפסק דין שמש לפיה מקום בו קיימת עדיפות מהותית לעירייה, רשאית היא לדרוש כי חובה ייפרע בטרם תיתן את האישור הנדרש:

"לא כך במקום שבו המחוקק עצמו הקנה לה לרשות זכות עדיפה, בהקימו לטובתה שיעבוד ראשון הגובר על זכויות אחרות בקרקע. במקרה כזה, דרישת הרשות כי חובה ייפרע בטרם תיתן את האישור המבוקש, בין על דרך פדיון השיעבוד ובין במימושו, אין בה משום הפרה של דיני פשיטת הרגל או משום העדפה פסולה של נושים. נהפוך הוא, הדבר מתיישב עם סדרי הפירעון הקבועים בחוק, שעל פיהם חוב המס המגיע על המקרקעין המשועבדים מובטח, וקודם לזכויות אחרות בנכס. הדינים השונים, ה"כלליים" וה"מיוחדים", אינם מגיעים כלל לידי התנגשות, ועל-כן אין מתעורר הצורך להעדיף אחד מהם על פני האחרים" (פסק דין שמש, עמ' 853) (ההדגשות אינן במקור – ב.א.).

עם זאת, אינני סבור כי הלכה זו חלה בנסיבות המקרה שלפני. בפסק דין שמש נידון מקרה של חברה קבלנית אשר מכרה דירות לקונים שונים, וקיבלה מהם את התמורה עבור מכירת הדירות עוד בטרם נכנסה החברה להליכי חדלות פירעון. וכלשונו של כב' השופט ד' לוין:

"יש לזכור כי האישורים המבוקשים נועדו לאפשר להעביר את הזכויות במקרקעין על שם רוכשי הדירות. הסירוב ליתן את התעודות מבטיח כי זכותם של הקונים לא תועדף על פני זכותם של שלטונות המס בקרקע, שהיא קודמת ועדיפה על פי הדין" (פסק דין שמש, פסקה 22 בפסק הדין).

מכאן שהמקרה שלפני נבדל מזה שנדון בפסק דין שמש בשני נושאים מהותיים:

ראשית, בפסק דין שמש המחלוקת בנוגע לסדר הקדימות בנשייה התגלעה בין הקונים לבין העירייה ביחס לשאלה האם קיימת לעירייה הזכות להיפרע מהדירות, אם לאו. לעומת זאת, במקרה דנן המחלוקת הינה בין העירייה לבין הנושה המובטח, כאשר ברור שהקונה זכאית לכך שהנכס שנמכר לה עפ"י החלטת בית משפט, ואשר מלוא תמורתו שולמה על ידה ונותרה מופקדת בידי כונס הנכסים, יירשם על שמה בספרי מרשם המקרקעין;

שנית, בפסק דין שמש התמורה בגין הדירות ניתנה ע"י רוכשי הדירות עוד בטרם נכנסה החברה להליכי חדלות פירעון, כך שהנפקת האישורים לטובת הקונים הייתה גורמת לכך שלעירייה לא תהיה עוד אפשרות לגבות את חובה בגין הנכס. לעומת זאת, במקרה דנן כספי התמורה ששולמה ע"י הקונה בגין רכישת הנכס נותרו מוחזקים בנאמנות בידי כונס הנכסים, כך שהעירייה לא תיפגע כלל ממתן האישורים לקונה, כמבוקש ע"י כונס הנכסים, שכן שמורה לעירייה הזכות לטעון טענותיה לעניין חלוקת הכספים והעדיפות בנשייה בפני בית המשפט של הפירוק.

1. עוד נקבע בפסק דין שמש כדלקמן:

"בשולי הדברים אעיר כי זכותם האמורה של שלטונות המס כפופה, ככל זכות אחרת, לעקרון תום הלב, ויש להפעילה באופן העולה עמו בקנה אחד. אין אפוא חשש כי הרשויות תימנענה ללא כל טעם סביר ממתן האישורים הנדרשים ותסכלנה כל עיסקה אפשרית בנכס, וזאת במיוחד מקום שהחייב מצוי בהליכי פשיטת-רגל או פירוק, וקמה ההזדמנות להעביר את הקרקע בתמורה הראויה ולהיפרע ממנה את יתרת החוב" (פסק דין שמש, פסקה 22 בפסק הדין) (ההדגשה אינה במקור – ב.א.).

לנוכח האפשרות לפרוע החובות בגין הנכס מתוך כספי התמורה שהתקבלו עקב מימושו ואשר הופקדו בידי כונס הנכסים, ובכלל זה גם לנוכח האפשרות לפרוע מתוך כספים אלה את חובותיהם של החייבים לעירייה ככל שיקבע כי היא זכאית לקדימות ועדיפות בנשייה ביחס לחובם של החייבים כלפי הנושה המובטח (הבנק), ובהתחשב בכל יתר הנימוקים שפורטו לעיל, אני קובע בזאת כי במקרה דנן סירובה של העירייה למסור לידי כונס הנכסים האישורים הנדרשים לצורך העברת ורישום כלל הזכויות בנכס ע"ש הקונה בלשכת רישום המקרקעין אינו עולה בקנה אחד עם עיקרון תום הלב והוא אף נעדר טעם סביר. לפיכך, הנני מחייב בזאת את העירייה להמציא לאלתר לכונס הנכסים את האישורים הנדרשים בהתאם לסעיף 324(א) בפקודת החברות (נוסח חדש) וסעיף 10(א) בתוספת השלישית בחוק התכנון והבניה תשכ"ה – 1965, על מנת לאפשר לכונס הנכסים להשלים לאלתר העברת ורישום הזכויות בנכס ע"ש הקונה בלשכת רישום המקרקעין.

1. למען הסדר הטוב אשוב ואדגיש כי אין בחיובה של העירייה להמציא לכונס הנכסים את האישורים המפורטים לעיל כדי לפגוע בזכותה של העירייה להיפרע מכספי התמורה המופקדים בידי כונס הנכסים ככל שייקבע ע"י בית המשפט של הפירוק כי קיימת לעירייה זכות המקנה לה עדיפות בסדר הנשייה על פני הנושה המובטח.
2. סוף - דבר
3. לאור כל האמור לעיל, הנני קובע בזאת כדלקמן:
4. דין בקשתו של כונס הנכסים להכיר בהוצאותיו המפורטות בסעיף 4 של הבקשה כהוצאות כינוס ולאשר תשלומן מתוך קופת כינוס הנכסים – להתקבל.
5. דין בקשתו של כונס הנכסים לאפשר לו להעביר את כספי התמורה שהתקבלה עקב מימוש הנכס לידי הבנק בתמורה לקבלת כתב שיפוי מאת הבנק – להידחות.
6. דין בקשתו של כונס הנכסים לחייב את העירייה למסור לידיו האישורים הנדרשים לביצוע ורישום עסקאות בספרי מרשם המקרקעין על פי סעיפים 10(א) בתוספת השלישית בחוק התכנון והבניה ו- 324(א) בפקודת העיריות – להתקבל.
7. המחלוקת בעניין הקדימויות והעדיפות בסדר הנשייה תידונה בפני בית המשפט המחוזי בירושלים הדן בפירוק גמחל.

בנסיבות העניין, ובהתחשב גם בתוצאות אליהן הגעתי בהחלטתי זו – לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ו אלול תשע"ג, 21 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.