המשיבה המדינה (היועץ המשפטי לממשל)

לפניי בקשה מטעם התובעת לפטור אותה מתשלום אגרת בית המשפט ולהורות לרשות האכיפה והגבייה לחדול מהליכי גביית חוב האגרה הנטען כנגדה.

יצוין כי מדובר בתיק בימ"ש סגור, שנסגר מבלי שהתובעת שילמה בו דבר על חשבון אגרת בית משפט, כאשר לאחר סגירת התיק נקטה המדינה בהליכים לגביית חוב האגרה, ובשלב זה מבקשת התובעת לבטל (בדיעבד למעשה) את חוב האגרה ואת הליכי גבייתו.

לצורך הבנת הדברים ראוי תחילה לסקור את ההליכים עד כה.

סקירת הליכים

• ביום 24.5.10 הגישה התובעת בבית המשפט המחוזי בת"א נגד שני הנתבעים תביעה כספית ע"ס 5,000,000 ₪ בסדר דין רגיל. עילת התביעה היא כי הנתבעים לא קיימו אחר הוראות חוק התכנון והבנייה ולא פעלו כדין, וכל זאת בנוגע לבקשת התובעת לשינוי ייעוד הקרקע מושא התביעה והפרו בכך את זכותה הקניינית בקרקע.
• ביום 24.5.10 ביחד עם הגשת כתב התביעה, הגישה התובעת בקשה לפטור מאגרה (להלן – "בקשת הפטור הראשונה") מהסיבה שהתובעת בגיל זקנה והיא ובעלה מתקיימים מדמי הביטוח הלאומי ואינם יכולים לשאת בתשלום האגרה.
  • ביום 16.7.10 הוגשה תגובת המדינה לבקשת הפטור הראשונה באמצעות היועמ"ש ע"י פרקליטות מחוז ת"א (אזרחי).
  • ביום 2.8.10 התובעת הגישה תשובה לתגובת המדינה הנ"ל.
  • ביום 12.8.10 ניתנה החלטה ע"י ביהמ"ש המחוזי הדוחה את בקשת לפטור הראשונה. ניתנה הוראה כי האגרה תשולם עד 5.10.10, שאם לא כן ימחק ההליך ללא צורך בהודעה נוספת.
• ביום 13.6.10 שני הנתבעים הגישו בקשה משותפת להארכת מועד להגשת כתב הגנה עד להכרעה בבקשת הפטור הראשונה.
  • ביום 13.6.10 ניתנה החלטה ראשונית על העברת הבקשה לתגובת התובעת.
  • לפי רישומי התיק, לא הוגשה תגובה של התובעת לבקשה, לא ניתנה החלטת המשך, ובפועל לא הוגש כתב הגנה כלל בתיק.
• ביום 15.8.10 ובעקבות ההחלטה הנ"ל מיום 12.8.10, הוציאה מזכירות ביהמ"ש המחוזי חיוב אגרה בסך 62,500 ₪.
• התובעת לא קיימה אחר החלטת ביהמ"ש הנ"ל מיום 12.8.10 בדבר תשלום האגרה הדרושה עד יום 5.10.10, ובפועל, עד היום לא שילמה דבר בגין אגרת בית משפט.
• ביום 10.10.10 (לאחר המועד שהוקצב כאמור לתשלום האגרה – 5.10.10) הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה ולהעמדתו על סך של 500,000 ₪ בלבד (להלן – "בקשת תיקון התביעה"), כאשר נימוק הבקשה הוא שאין בידי התובעת אפשרות כלכלית לעמוד בתשלום האגרה הדרושה לפי סכום התביעה המקורי.
  • ביום 11.11.10 הנתבעים הגישו תגובתם לבקשת תיקון התביעה, שבה הותירו את ההכרעה בבקשה לשיקול דעת ביהמ"ש.
  • ביום 28.11.10 התובעת הגישה תשובה לתגובה, שבה ביקשה להיעתר לבקשה ולהורות על העברת התובענה לבית משפט השלום בת"א.
  • ביום 29.11.10 קבע ביהמ"ש המחוזי, למעשה, כי הבקשה מתקבלת והורה על העברת התובענה לבית משפט השלום בת"א.
• ביום 8.12.10 ובעקבות העברת התובענה לבית משפט השלום בת"א, ניתנה החלטה ע"י כב' סגנית נשיא בית משפט השלום בת"א לפיו על התובעת לשלם אגרה מופחתת ע"ס 6,250 ₪ בלבד (לאור הקטנת סכום התביעה), בתוך 7 ימים, שאם לא כן תועבר התביעה למחיקה.
• ביום 9.2.11 נשלחה ע"י מזכירות בית משפט השלום בת"א אל ב"כ התובעת התראה לפני מחיקת התביעה מחוסר מעש.
• ביום 23.10.11 נשלחה ע"י מזכירות בית משפט השלום בת"א אל ב"כ התובעת התראה שנייה לפני מחיקת התביעה מחוסר מעש.
• ביום 28.10.14 נשלחה ע"י מזכירות בית משפט השלום בת"א אל ב"כ התובעת הודעה, לפיה התביעה נמחקה עקב חוסר מעש, ובאותו יום התיק נסגר.
• ביום 2.9.15 שלחה המדינה ("רשות האכיפה והגבייה") לתובעת מכתב "דרישה לתשלום חוב" ובו דרישה לשלם חוב בסך 6,771 ₪ (קרן האגרה בסך 6,250 ₪ בצירוף ריבית פיגורים בסך 521 ₪) עד יום 2.10.15 למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, שאחרת ימשיכו להיווסף תוספות פיגורים ויינקטו נגד התובעת הליכי אכיפה וגבייה עפ"י חוק המרכז. יצוין כי עותק של מכתב דרישה זה צורף לבקשת התובעת שלהלן מיום 29.9.15.
• ביום 29.9.15 הגישה התובעת "בקשה להחייאת תיק לצורך מתן החלטה" המורה לרשות האכיפה והגבייה לחדול מהליכי גביית האגרה (להלן – "בקשת ביטול האגרה").
• בבקשה נטענו הטענות העיקריות הבאות, בתמצית:
• אין בידי התובעת אפשרות לעמוד בתשלום האגרה.
• לא התקיימו כל דיונים בתביעה.
• התובעת הסתמכה על הודעת המזכירות שלפיה בהיעדר תשלום האגרה תימחק התביעה בלבד, ולא צפתה שכעבור 5 שנים תתקבל דרישה לתשלום האגרה, כאשר לו הייתה התובעת יודעת בשלב מחיקת התביעה כי היא תידרש לשלם בכל מקרה את האגרה, יתכן שהיא הייתה פועלת לגיוס סכום האגרה ומנהלת את התביעה.
• נגרם לתובעת עוול נוראי שכן לא ניתן לה יומה בבית המשפט ומנגד ננקטים נגדה הליכי גבייה.
• נספחי הבקשה:
• תצהיר אימות עובדות הבקשה.
• העתק דרישה לתשלום מרשות האכיפה והגבייה ע"ס 6,771 ₪ בתוספת פיגורים מיום 2.9.15 המורה לשלמה תוך 30 יום עד ליום 2.10.15.
• העתק מההחלטה הנ"ל מיום 8.12.10.
• ביום 28.10.15 הגיש היועץ המשפטי לממשלה בקשה למתן ארכה להגשת תגובה מטעם המדינה על בקשת ביטול האגרה. בקשתו נתקבלה.
• ביום 5.11.15 הגישה המדינה תגובה באמצעות היועץ המשפטי לממשלה, שבה התנגדה המדינה לבקשת ביטול האגרה ושבה ביקשה להורות על המשך הליכי הגבייה.
• בתגובה נטענו הטענות העיקריות הבאות, בתמצית:
• התובעת לא זנחה את תביעתה לאחר הוראת ביהמ"ש המחוזי לתשלום לאגרה בכך שהגישה בקשה לתיקון כתב התביעה.
• עפ"י תקנה 13 לתקנות בית המשפט (אגרות) התשס"ז-2007 אגרה שלא שולמה כדין מהווה חוב פסוק.
• עפ"י תקנה 2(ז) לתקנות בית המשפט (אגרות) התשס"ז-2007 מדובר בחוב חלוט שעל המבקש לשלמו וניתן לבצע גבייתו בהליכי הוצאה לפועל.
• בית המשפט לא הוסמך לוותר על חובות חלוטים לטובת המדינה כאשר מדובר בהליך משפטי שהסתיים כבר ((בבש"א (מחוזי חיפה) 17034/04 לוי נ' מדינת ישראל)). דיון בעניינים אלו מתקיים ע"י וועדה שהוקמה לפי חוק נכסי המדינה תשי"א-1951 המתכנסת במרכז לגביית קנסות שדנה בבקשות למחיקת חובות אזרחיים למדינה ומוסמכת לדון בבקשות לפטור מאגרה עם סיום ההליך המשפטי.
• עפ"י תקנה 2(ו) לתקנות בית המשפט (אגרות) התשס"ז-2007 נזקק בית המשפט להליך לא שולמה בו האגרה בתוך 20 יום מדרישת התשלום ולא ניתנה החלטה המסיימת את ההליך אזי רשאי בית המשפט למחוק את ההליך ולא יוחזר כל סכום אגרה ששולם בהליך.
• במקרה שלנו התביעה לא נמחקה מחמת אי תשלום אגרה אלא בשל חוסר מעש. במידה והתביעה הייתה נמחקת מחמת אי תשלום אגרה יש לראות כאילו התובענה לא הוגשה מעולם ואין לחייבה בתשלום האגרה ע"א (תא)2603/05 קופת חולים הכללית נ' מדינת ישראל, 10.9.08 נבו.
• מחיקת התביעה נעשתה לאחר שנעשו כבר פעולות מנהלתיות המחייבות בתשלום אגרה כגון: קבלת מס' תיק במזכירות, כתב התביעה נשלח לנתבעים, נשלחו הודעות בדבר הכוונה למחוק התובענה מחוסר מעש ובקשה לתיקון כתב התביעה.
• ביום 1.3.16 הגישה התובעת תשובה על תגובת המדינה.
• בתשובה נטענו הטענות העיקריות הבאות, בתמצית:
• הודעת מזכירות ביהמ"ש השלום בת"א כי בהיעדר תשלום האגרה תועבר תביעתה למחיקה.
• מדובר בתובעת מעוטת אמצעים שבשל מצבה הכלכלי לא ניתן לה יומה בביהמ"ש.
• לא התקיימו ישיבות משפט מלבד החלטות בבקשת התובעת לפטור מאגרה.
• הליכי הגבייה החלו בשיהוי רק לאחר כ-5 שנים בחודש 09/15. מן הראוי שלא יהיה ארוך משלוש שנים (הנחיית היועץ המשפטי לממשלה מס' 7.1002)
• הייצוג בבקשה זו נעשה פרו בונו בלא קבלת תשלום מהתובעת.
• נסיבות התובעת השתנו לרעה בעלה הנתמך בקצבת המל"ל חלה במחלה אונקולוגית אשר יצר מעמסה כלכלית נוספת.
• בידי בית המשפט הסמכות כיוון שלא מדובר בחוב חלוט אלא לכל היותר בטעות בדין.
• נספחי הבקשה:
• העתק אישורי מסירה למשיבים 1-3.
• העתק עמדת המשיבים 1-2 לכתב התשובה.
• הנחיות היועץ המשפטי לממשלה הנחיה מס' 7.1002.

הכרעה

לאחר עיון בכל מסמכי וטענות הצדדים, כמו כל מסמכי התיק, אני מחליט להיעתר לבקשה.

עמדת המדינה מעוררת אי נוחות רבה: טענתה העיקרית של המדינה היא כי יש הבדל משמעותי בין מחיקת תביעה בשל אי תשלום אגרה, שאז אכן פטור התובע מכל תשלום אגרה, לבין מחיקת התביעה מחוסר מעש, שאז מחויב התובע בתשלום אגרה מלאה, כאשר, לפי עמדת המדינה, במקרה שלנו נמחקה התביעה מחוסר מעש דווקא. אמנם, עיון בהיסטוריית ההליכים שנסקרה בהרחבה ובפירוט מעלה מלמד, שאכן, בפועל סגרה מזכירות ביהמ"ש את התיק לאחר הפעלת מנגנון של מחיקת התביעה מחוסר מעש, אולם עיון מוקפד יותר מעלה, כי על המזכירות היה לסגור את התיק שנים לפני שהיא סגרה אותו בפועל – בהתאם להוראות ההחלטה הנ"ל מיום 8.12.10 של כב' סגנית הנשיא ומאחר שהתובעת לא שילמה את האגרה הדרושה במועד שהוקצב בהחלטה הנ"ל.

בנסיבות מיוחדות אלו, ניתן בהחלט לקבל את טענת התובעת, לפיה היא הסתמכה על לשון ההחלטה הנ"ל מיום 8.12.10 של כב' סגנית הנשיא, שממנה למדה לדעת שאם לא תשלם את האגרה הדרושה התביעה פשוט תימחק והתיק ייסגר. לו היה נקבע באותה החלטה שאי תשלום האגרה יגרור חיוב במלוא תשלום האגרה ואף בהליכים לגביית האגרה, יכולה הייתה התובעת לכלכל את צעדיה בהתאם, וכפי שציינה בתשובתה, אפשר שבמקרה כזה הייתה מנסה בכל זאת לגייס אז את סכום האגרה ומנהלת את התביעה.

מקובלת עליי במלואה עמדת התובעת, לפיה על המדינה לפעול בדרך ברורה ושקופה בהליכי חיוב וגביית אגרה ואל לה לנקוט בשיהוי כה רב כמו שחל בענייננו, שרק כחמש שנים לאחר זניחת התביעה ע"י התובעת ואי תשלום האגרה על-ידיה החלה המדינה בהליכים לגביית האגרה. מדובר בשיהוי בלתי סביר, ומובנת בהקשר זה הפניית התובעת להנחיית היועץ המשפטי לממשלה באשר לשיהוי שבהליכי גביית חוב מנהלי.

אמנם, גם התובעת נקטה בדרך דיונית בעייתית, משזנחה בפועל את התביעה מבלי לטרוח להודיע על כך לבית המשפט ולנתבעים ואף מבלי להגיב בהמשך על ההתראות וההודעות שנשלחו אליה (ככל שהללו נמסרו לה בפועל), אך, בנסיבות כולן ולאור לשון ההחלטה הנ"ל מיום 8.12.10 של כב' סגנית הנשיא, סבורני שמותר מבחינה חוקית היה לתובעת להסתמך על לשון אותה החלטה ולצפות שאם לא תשלם את האגרה התביעה פשוט תימחק, וכך לא יהיה על התובעת לשלם דבר בגין האגרה.

לאור התוצאה שאליה הגעתי, אין צורך להידרש לשאלה אחרת, ששני הצדדים גם יחד אף לא מצאו להתייחס אליה, והיא השאלה, האמנם זכאית המדינה למלוא מחצית האגרה הראשונה של האגרה, גם במקרה כמו המקרה שלנו שבו התביעה נמחקת מחוסר מעש כאשר לא נערך כל דיון וכאשר הנתבעים אף לא הגישו כתב הגנה. ניתן לכאורה להעלות על הדעת פרשנות תכליתית של תקנות האגרות לפיה, למשל, סכום האגרה לתשלום יהיה מינימלי כפי הוראות תקנה 6(ב) לתקנות האגרות ויעמוד בזיקה לשלב הדיוני שבו נמחקה התביעה [ראו לעניין זה גם החלטתי בת"א (שלום ת"א) 31245-07-10 קונסטנטיני נ' "הפול" (פורסם בנבו, 19.7.12)]. אך הדברים נאמרים באמרת אגב בלבד וימתינו למקרה המתאים.

סיכום

בקשת התובעת מתקבלת.

מבוטל בזאת חוב האגרה שמקורו בחיוב אגרה שבוצע בתיק זה.

מבוטלים בזאת הליכי גביית חוב האגרה.

משלא נתבקש צו להוצאות וגם משלטעמי לא ראוי לעשות צו כזה בנסיבות, אין צו להוצאות.

הצדדים ידאגו להודיע לגורמי האכיפה הרלוונטיים על החלטתי זו.

ההחלטה תישלח לשני הצדדים.

ניתנה היום, ב' אדר ב' תשע"ו, 12 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.