כללי

1. הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בכתב אישום מתוקן המונה 4 אישומים, ומתאר מעשים אלימים שביצע הנאשם כלפי אשתו (להלן – המתלוננת). הצדדים לא גיבשו הסכמה באשר לעונש וכל צד טען על פי טעמו.

האירוע הראשון התרחש ביום 15.5.10 במסגרתו תקף הנאשם את אשתו דאז בכך שהכה בראשה, ירק בפנייה וחבט בה בגופה ובידיה, שעה שאחזה בילדתם המשותפת, תוך שהוא מדבר אליה בגסות ומאיים עליה. באותן הנסיבות הטיל הנאשם את מימיו על גופה של המתלוננת בעודה אוחזת את הילדה, אשר נפגעה מהשתן. כשברחה המתלוננת לסלון המשיך הנאשם לשלח אגרופים לראשה, וכתוצאה מכך נגרמו לה חבלות בדמות המטומות במרפק ובברך.

במסגרת אישום זה הורשע הנאשם בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממשית (בן זוג), ואיומים.

האירוע השני התרחש ביום 13.05.10 במסגרתו תקף הנאשם את המתלוננת בכך שאחז בצווארה ואמר לה "הרגשתי שאני נוגע בנקודה שעוד שנייה אני הורג אותך".

במסגרת אישום זה הורשע הנאשם בעבירה של תקיפה סתם (בן זוג).

האירוע השלישי התרחש ביום 13.09.08 במסגרתו תקף הנאשם את המתלוננת בכך ששילח אגרופים בכל גופה, המתלוננת נפלה ארצה והנאשם חנק אותה תוך שהצמיד את פניה לרצפה. בעקבות האירוע, ביקשה המתלוננת לצאת לטיפול בבית החולים, שאז איים עליה הנאשם בכך שאמר לה: " תיזהרי לומר שאני עשיתי לך את זה, אני ארצח אותך". למתלוננת נגרמה חבלה בזרת יד שמאל והיא נזקקה לגיבוס.

במסגרת אישום זה הורשע הנאשם בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממשית (בן זוג), ואיומים.

האירוע הרביעי התרחש שלוש שנים ומחצה לערך עובר לאישום הראשון (דהיינו – בסוף שנת 2006), בעוד המתלוננת נושאת ברחמה את בתה הקטנה, תקף אותה הנאשם בכך שבמספר הזדמנויות שונות דחף אותה.

במסגרת אישום זה הורשע הנאשם בעבירה של תקיפה סתם (בן זוג).

כרונולוגיה

2. הודאת הנאשם, ובהתאם לכך - הרשעתו, ניתנה לפני כמעט כשנתיים (9.11.2010), כאשר נכון למועד הכרעת הדין, היה הנאשם נתון במעצר עד תום ההליכים. במעמד הכרעת הדין הוריתי על עריכת תסקיר בעניינו. במסגרת התסקיר הראשון שהוגש, התייחס שירות המבחן לנזקקותו הטיפולית של הנאשם וביקש לבחון האפשרות לשלבו במוסד טיפולי לגברים אלימים. סברתי אז כי נכון להמשיך ולהעמיק את בחינת הערוץ הטיפולי, ועל כן הוריתי לשירות המבחן להמשיך בבדיקות ההתאמה. יצוין כי לצד הנזקקות הטיפולית, התייחס שירות המבחן אף למאפייניו של הנאשם (אשר נישואיו למתלוננת הינם נישואיו השניים, לאחר שאשתו הראשונה נפטרה ממחלה קשה), ולדפוסי חשיבתו הנוקשים.

ביום 14.4.11, לאחר שהתקבלו מספר תסקירים, ולאחר שעיינתי בתיק הרווחה שהוזמן מעירית הרצליה, הוריתי על שחרור הנאשם למרכז טיפולי לגברים אלימים בבאר שבע, בתנאי מעצר בית מלאים והרחקה מהמתלוננת. ציינתי באותה החלטה כי גזירת דינו של הנאשם נראית כפתרון לטווח הקצר, ובהינתן אפיק טיפולי מתאים, כמו גם לאור פרק הזמן הממושך בו הנאשם הוחזק במעצר, יש מקום לקדם גם את האינטרס השיקומי.

החלטה זו, בסופו של יום, אושרה בבית המשפט העליון, אשר התייחס, בין היתר, לשינוי שחל בתפיסתו של הנאשם את העבירות שבביצוען הודה, וכן לעניין היחסים המשפחתיים (בש"פ 3821/11).

בשים לב לעובדה כי ההחלטה בעניינו של הנאשם עברה דרך 3 ערכאות, שוחרר הנאשם למרכז הטיפולי הסגור רק ביום 21.6.11, דהיינו – לאחר למעלה מ-13 חודשים בהם הוחזק במעצר.

החל מיום שחרורו, ולאורך פרק זמן של כ-15 חודשים בהם היה הנאשם משוחרר בתנאים ומשולב בהליך טיפולי, התקיימו בפניי מספר דיוני מעקב אחר התקדמותו. בחודש פברואר 2012, ולאחר כ-8 חודשים מתחילת ההליך הטיפולי, סבר שירות המבחן כי הגיעה העת לגזור את דינו של הנאשם, באופן של העמדתו בפיקוח לתקופה של שנה. חרף המלצת שירות המבחן, סברתי כי אנו נמצאים בשלב מוקדם יחסית של ההליך הטיפולי, ולכן הוריתי על המשך מעקב למשך חצי שנה נוספת במהלכה הוגשו שני תסקירים נוספים (האחרון מיום 28.8.12). בנסיבות אלה, נשמעו טיעוני הצדדים לעונש רק בחודש ספטמבר 2012.

תסקירי שירות המבחן

3. בנסיבות שתוארו לעיל, נערכו בעניינו של הנאשם 9 תסקירים.

בהתייחס לנתוניו של הנאשם, פירט שירות המבחן את הנתונים הבאים: בן 48, אלמן ואב לשלושה ילדים מנישואים אלה. עלה לארץ בגפו בשנת 1989, ועבד בעבודות שונות לרבות במחלקת הכבישים בעירית הרצליה. אשתו הראשונה נפטרה ממחלה קשה בהיותו בן 36, ושניים מילדיו הועברו למשפחות אומנה לאחר מות אמם. הנאשם והמתלוננת נשואים משנת 2005 ולהם ילדה משותפת, כאשר בביתם של בני הזוג מתגוררים בנו בן ה-12 של הנאשם מנישואיו הראשונים, וילדיה של המתלוננת מנישואיה הראשונים.

יצוין כי התמונה המשפחתית העולה מתיק הרווחה היא תמונה מורכבת ביותר, ומטעמי צנעת הפרט אמנע מלפרטה.

בהתייחס להליך הטיפולי, עיון בתסקירי שירות המבחן מלמד על שינוי לא מבוטל עליו ניתן להצביע, הן בהתייחס למודעות הנאשם למעשיו, והן בהתייחס לסיכוי להישנות המעשים, וזאת כמפורט להלן:

בתסקירים שהוגשו טרם החל הנאשם בהליך הטיפולי, תואר הנאשם כאדם המחזיק בתפיסות מסורתיות, עם קושי בשליטה על דחפיו, ובנטייה לאובססיביות. בבחינת עמדתה של המתלוננת, נראה כי קיים יחס אמביוולנטי מצידה בעניין נכונותה לשקם את הקשר עם הנאשם ולחזור לחיות יחדיו. המתלוננת תיארה קשר זוגי אשר לווה בעימותים שקשורים להבנתה, בקנאה ורכושנות בעיקר מצידה, וכאשר ביטאה קנאה הנאשם נהג להגיב באלימות וכאשר צרך אלכוהול הייתה אלימותו קשה יותר.

לאורך התקופה בה שהה הנאשם במרכז הטיפולי הסגור בבאר שבע, תיאר שירות המבחן את רצונו של הנאשם לעבור שינוי, ולבחון את דפוסי התנהלותו הבעייתית. צוין כי במהלך הטיפול ניתן היה לראות יכולת ראשונית להכיר בפוגענות שבהתנהגותו ובהשלכותיה, וכי אף עם סיום הטיפול במרכז, יש מקום להמשך ההליך הטיפולי.

עם סיום תקופת הטיפול במרכז הטיפולי הסגור, שונו תנאי השחרור של הנאשם באופן שהוסרו חלק מהתנאים המגבילים, והתאפשר לנאשם לצאת לעבודה בחברה העוסקת בשיווק גלידות, וזאת תחת פיקוח. במהלך תקופה זו, אשר נמשכה למעלה מ-9 חודשים, המשיך הנאשם לעמוד בקשר עקבי ורצוף עם שירות המבחן. שירות המבחן בחן שתי אלטרנטיבות טיפוליות (לטיפול בבעיית האלימות ולטיפול בבעיית צריכת האלכוהול) והחליט לבסוף לשלבו בטיפול קבוצתי במרכז למניעת אלימות במשפחה. הנאשם שיתף פעולה באופן מלא, הגיע לכל המפגשים, ולהערכת מטפליו – התייחס לקשייו באופן פתוח, תוך שניתן היה לראות הגמשה מסוימת בעמדותיו ומוטיבציה גבוהה לשינוי. שירות המבחן אף שוחח עם המתלוננת אשר תיארה כי הנאשם שומר על תנאי ההרחקה באופן מלא. בסיכומו של התסקיר מיום 5.2.12 המליץ שירות המבחן על העמדת הנאשם בפיקוח על מנת לאפשר את המשך הטיפול ביחידה למניעת אלימות במשפחה.

בשני התסקירים המאוחרים (30.5.12, 28.8.12) התייחס שירות המבחן להתקדמות הנאשם בהליך הטיפולי, להבנה שמגלה באשר לחשיבותו של ההליך, ולהבנה כי קיימת אפשרות כי הקשר עם המתלוננת לא יחודש (עמדה שאף עלתה בשיחות שערך שירות המבחן עם המתלוננת, אשר לצד החשש שהביעה, ציינה כי הנאשם מקפיד לשמור על תנאי ההרחקה ואי יצירת הקשר). שירות המבחן חזר על המלצתו לפיה חרף קיומו של פוטנציאל בעייתי ביחסים בין הנאשם למתלוננת, הרי שלאחר תקופה ממושכת בה מצוי הנאשם בהליך הטיפולי, נראה כי חל שינוי בגישתו באופן אשר מפחית את הסיכון להישנות המעשים. צוין כי הנאשם מתייחס למצב באופן מציאותי יותר והוא מבין את החשיבות בהמשך ההליך הטיפולי אף לאחר גזר הדין. בנסיבות אלה, המליץ שירות המבחן כי הנאשם יועמד בפיקוח לתקופה של שנה.

עבר פלילי

4. לחובת הנאשם 2 הרשעות. הראשונה, בעבירה של החזקת נכס חשוד כגנוב, עבירה בגינה נדון למאסר על תנאי לתקופה של חודשיים. השנייה, בעבירה של תקיפה סתם (בן זוג). מדובר בהרשעה משנת 2008 בגין עבירה שבוצעה בשנת 2005. באותו מקרה הוטל על הנאשם עונש של חודש מאסר בעבודות שירות, 9 חודשי מאסר מותנה (לכל עבירת אלימות) ו-3 חודשי מאסר מותנה (לעבירת איומים). שני עונשים מותנים אלה בני הפעלה בעניינו, כאשר אף לפי טיעון התובעת, יש מקום להפעיל את שני העונשים המותנים בחופף האחד לשני.

טיעוני הצדדים

5. התובעת, עו"ד מור שקים, הפנתה למסכת האלימות שהפעיל הנאשם כלפי המתלוננת אשר נמשכה לאורך תקופת נישואיהם. לדבריה, מדובר באירועים חמורים, ביחס משפיל ומבזה באופן יוצא דופן כלפי המתלוננת. התובעת התייחסה הן למימד האלים הטמון במעשי הנאשם, אך חשוב לא פחות – למימד המשפיל והמבזה של המעשים, ובמיוחד בהקשר לאישום הראשון. בהתייחס להליך הטיפולי שעבר הנאשם, ציינה התובעת כי הליך זה לא נתן פתרון טיפולי לבעיית צריכת האלכוהול, וכי בסופו של יום, על אף שהנאשם עבר כברת דרך טיפולית, לא ניתן לומר כי מדובר במקרה בו ההליך הטיפולי שלל לחלוטין מסוכנות. התובעת אף הפנתה להרשעתו הקודמת של הנאשם בעבירת אלימות כלפי אותה מתלוננת, ועתרה להשתת עונש מאסר, ולהפעלת שני העונשים המותנים בחופף האחד לשני, ובמצטבר לעונש המאסר אשר יוטל בתיק זה, מאסר מותנה וקנס.

6. הסנגורית עו"ד מיכל הליבני, סברה כי יש ליתן משקל לשיקול הטיפולי - שיקומי ולנסיבותיו האישיות של הנאשם. לדבריה, הנאשם הוחזק במעצר תקופה ממושכת בת 13 חודשים, אשר מהווה "מחיר עונשי" הולם עבור מעשיו, והתייחסה לכברת הדרך הטיפולית שעבר, ולהערכת מטפליו, כי יש מקום לאפשר לו להתמיד בהליך השיקומי. הסניגורית הפנתה להערכת שירות המבחן לפיה הנאשם מודע לאפשרות שהקשר הזוגי עם המתלוננת לא יחודש, ובעקבות ההליך הטיפולי והוא יכול להכיל את הפרידה. לאור האמור לעיל, ביקשה הסנגורית להיעתר להמלצת שירות המבחן, ולא להשית על הנאשם עונש מאסר נוסף על זה שריצה.

הנאשם בדברו האחרון ציין כי אינו מצדיק את האלימות בה נקט, הסביר כי אינו שותה אלכוהול מאז שנעצר (לפני למעלה משנתיים), ועובד כל יום החל משעה 07:00 עד חזרתו בשעה 21:00.

דיון והכרעה

7. אין חולק בדבר החומרה הרבה העולה ממעשיו של הנאשם. מדובר באלימות קשה, החובקת מספר אירועים, והיא לוותה בהשפלה וביזוי המתלוננת. בצדק התייחסה התובעת בחומרה להיבט זה של המעשים. ברי כי העובדה שמעשי האלימות בוצעו בתוך המסגרת המשפחתית, מקום בו המתלוננת אמורה להרגיש בטוחה ומוגנת, מוסיפה מימד של חומרה, מה גם שמדובר בנאשם אשר חטא בעבר באלימות כלפי אותה מתלוננת.

בהינתן הנתונים האמורים לעיל, אין ספק בעיני כי המחיר העונשי הראוי למעשיו של הנאשם הוא מאסר לתקופה משמעותית.

8. אל מול האמור לעיל יש לזקוף לזכותו של הנאשם שלושה נתונים בעלי משקל של ממש לעניין העונש:

(א) הודיית הנאשם, אשר הובילה לחסכון בזמן ציבורי, ובעיקר חסכה מהמתלוננת להעיד בשלב הראיות (המתלוננת העידה בשלב העונש, דווקא מטעם ההגנה). בתיקי אלימות במשפחה יש להעניק להודייה משקל משמעותי לקולא, וכך יש לנהוג אף בענייננו.

(ב) נתוניו האישיים של הנאשם, ובעיקר אותם נתונים הקשורים לילדיו ומצבם המורכב, מצדיקים התחשבות בענישה. אף בית המשפט העליון, בהחלטת השחרור, ציין כי גם עניינו המיוחד של הקטין (בנו של הנאשם) היווה את אחד משיקולי ההחלטה. יש אף משקל לנסיבות בהן החל הנאשם "לברוח" לאלכוהול, לאחר מותה של אשתו ממחלה קשה (ועל כך למדתי מעדותה של המתלוננת). העובדה כי עברו הפלילי של הנאשם כולל אך ורק עבירת אלימות אחת משנת 2005, שבוצעה לאחר מות אשתו, מלמדת על אותו משבר אליו נקלע הנאשם.

(ג) ההליך השיקומי שעבר הנאשם - בעניין זה פירטתי לעיל את הנתונים הרלוונטיים, החל משילובו של הנאשם במרכז טיפולי סגור, ועד להמשך הטיפול ביחידה למניעת אלימות במשפחה. לטעמי, ודווקא נוכח תפיסותיו הנוקשות של הנאשם בתחילת ההליך (ולהתרשמות כי אין המדובר באדם פתוח ובשל להתערבות טיפולית), יש להעניק להישגים הטיפוליים משקל משמעותי.

למשקלו של ההליך הטיפולי יש להוסיף שני נתונים רלוונטיים:

הראשון - מדובר בהליך טיפולי אשר נמשך כ-15 חודשים, ולא בהליך טיפולי קצרצר. לאורך תקופה זאת, ולצד התמדה בשמירה על קשר עם הגורמים הטיפוליים, הקפיד הנאשם על תנאי השחרור, ולא יצר קשר עם המתלוננת. המציאות מלמדת כי בסוג של זה עבירות, בוודאי כאשר יש ילדים משותפים, הקפדה על תנאי ההרחקה ואי יצירת הקשר היא גזירה לא פשוטה, ויכולתו של הנאשם לעמוד בה, בוודאי אחרי תקופת מעצר ממושכת, מחזקת את הערכתו של שירות המבחן באשר להפחתת הסיכון.

השני - לאחר פרק זמן של כשנה וחצי (13 חודשי מעצר, ו-4 חודשי טיפול במרכז סגור) הצליח הנאשם להשתלב מחדש בשוק העבודה, ואף לכך משמעות מן ההיבט השיקומי. בהתייחס לטיעון התובעת כי בעיית צריכת האלכוהול של הנאשם לא טופלה, אומר כי דווקא פרק הזמן הארוך בו משוחרר הנאשם בתנאים, והעובדה כי לא הסתבך באירועים נוספים, יכולה ללמד על משקל דבריו לפיהם ממילא אינו שותה למעלה משנתיים (החל מהיום בו נעצר – 15.5.2010).

8. תוצאתו העונשית של כל תיק המובא לפתחו של בית המשפט, הינה לעולם תוצאה אשר יש בה לשקף מכלול שיקולים ולעיתים שיקולים הנוגדים אחד את השני. בבואי לבחון את העונש לו ראוי הנאשם, נראה כי תוצאה עונשית מאוזנת תהא כזו אשר תביא לידי ביטוי הן את שיקולי ההלימה, והן את שיקולי השיקום, באופן שהעונש שיוטל על הנאשם יכלול עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, אך מבלי שהדבר יוביל להחזרתו של הנאשם לבית הכלא, מהלך אשר יקטע את ההליך השיקומי המוצלח.

במילים אחרות, האינטרס הציבורי בהטלת אותה "תוספת מאסר" כעתירת התביעה, אינו שקול בעיני, בנסיבותיו של המקרה דנן, לאינטרס הציבורי בעידוד הנאשם בהתמדה בהליך הטיפולי ובשילובו מחדש בחברה כאזרח מועיל, יצרני ושומר חוק.

יודגש - הנאשם הוחזק במעצר תקופה ארוכה בת 13 חודשים, כך שאף בהינתן משקל לאינטרס השיקומי, אין המדובר באותם מקרים בהם התוצאה העונשית מגלמת רק את האינטרס השיקומי, אלא במקרה בו התוצאה העונשית משקפת גם את האינטרס השיקומי, ובמקרה דנן – מכלול הנתונים בהחלט מצדיק עריכת איזון שכזה.

עוד אוסיף כי מדובר במעצרו (ומאסרו) הראשון של הנאשם מאחורי סורג ובריח, ואף לכך קיימת משמעות של ממש.

9. באשר להמלצת שירות המבחן להעמיד את הנאשם בפיקוח אומר כך: באופן רגיל, ועל פי סעיף 1 לפקודת המבחן, ניתן להעמיד במבחן נאשם אשר העונש המוטל עליו אינו חמור יותר ממאסר בעבודות שירות. המקרה שבפני, הן לאור חומרת המעשים, והן לאור העובדה כי הנאשם הוחזק במעצר כ-13 חודשים, אינו עונה לתנאי זה. יחד עם זאת, קיימת חשיבות של ממש בהמשך הקשר הטיפולי, ואף ההגנה ביקשה לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהעמיד את הנאשם בצו פיקוח.

בנסיבות אלה, סבורני כי יש מקום לגזור את דינו של הנאשם לעונש מאסר בפועל (ורכיבי ענישה נוספים) בגין האישום הראשון, האישום השלישי והאישום הרביעי, ולהעמיד את הנאשם בפיקוח בגין האישום השני. מהלך זה יאפשר את המשך המעקב הטיפולי אודות הנאשם, ויהיה בו מימד נוסף של הרתעה, שכן היה והנאשם יפר את הוראות צו הפיקוח, ניתן יהיה להשיבו לבית המשפט ולגזור את דינו מחדש בגין האישום השני.

10. לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

בגין אישומים 1,3,4

א. מאסר בפועל כמניין ימי מעצרו - 13 חודשים ו-6 ימים (15.5.10 – 21.6.11). למען הסר ספק, הנאשם ריצה את מלוא התקופה.

ב. אני מפעיל את המאסרים המותנים (9 חודשים ו-3 חודשים) אשר הוטלו על הנאשם במסגרת ת.פ 4581/07 בבית משפט השלום בתל אביב, בחופף האחד לשני ובחופף לעונש המאסר אשר הוטל בסעיף א'.

ג. 12 חודשי מאסר, אולם הנאשם לא ישא עונש זה, אלא אם יעבור, תוך 3 שנים מהיום עבירת אלימות נגד הגוף, למעט איומים.

ד. 6 חודשי מאסר, אולם הנאשם לא ישא עונש זה, אלא אם יעבור, תוך 3 שנים מהיום עבירת איומים.

ה. קנס בסך 2,000 ₪ אשר ישולם ב-10 תשלומים חודשיים שווים, החל מיום 1.1.13 ועד לסיום התשלומים.

בגין אישום 2

א. אני מעמיד את הנאשם בפיקוח שירות מבחן לתקופה של 18 חודשים. מובהר לנאשם כי היה ויפר את צו הפיקוח, ניתן יהיה להשיבו לבית המשפט ולגזור את דינו מחדש בגין אישום זה.

ניתן צו כללי למוצגים.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תשלח עותק גזר הדין לשירות המבחן.

ניתנה היום, יא' תשרי תשע"ג , 27 ספטמבר 2012, במעמד הצדדים.