1. תביעה בהתאם לחוק איסור לשון הרע (להלן:"החוק). כמפורט בתביעה התובע, מנשה יצחק הינו שוטר במשטרת ישראל. ביום 31.1.06 עת היה בסיור ברחוב הרצל בנתניה כאשר נהג בניידת משטרתית במהלך עבודתו נאלץ לבלום באופן פתאומי עקב נהיגתו של נתבע מס' 1, שחר זיק אל שנהג ברכב מסוג סוזוקי אשר בו ישבה גם הנתבעת. הנתבע בתגובה הגביר מהירות נסיעתו ופגע ברכבו בכנף האחורית של הניידת. כן שני הנתבעים התנהגו באלימות מילולית. הנתבע הודיע לו "אל תדאג אני אדאג כבר לקבור אותך" בהמשך נתבעת מס' 2, אושרת בן שלום אמרה לתובע בין היתר "אתה שיכור לחלוטין אתה לא שוטר בכלל" וכן " לך תחפש את הקופים באפריקה, חכה, חכה מה יהיה איתך "השוטרים שנסעו עם התובע ברכב שמעו דברים אלה. משכך הוגשה התביעה על סך 100,000 ₪ לפיצוי ועוגמת נפש בהתאם לחוק. כן טען לעוגמת נפש בגין האיומים שהושמעו כלפיו בנוכחות חבריו. לאחר מכן הוקטן סכום התביעה לסך של 50,000 ₪.

2. הנתבעים בכתב הגנתם טענו שכאשר נסעו ברכבם ברחוב הרצל בנתניה בנתיב האמצעי, אוטובוס עמד בנתיב הימני, ואילו התובע נהג בניידת המשטרתית בנתיב השמאלי. לפתע "חתך" התובע את נתיב הנסיעה שלו לכיוון נתיב נסיעת הנתבע במהירות מופרזת וללא איתות. הנתבע נאלץ לסטות מנתיבו ולבצע בלימת חירום על מנת שלא להתנגש באוטובוס. לאחר מכן הנתבע עקף את האוטובוס ופנה לתובע בשאלה כיצד הוא נוהג. הצדדים עצרו בצד הדרך. התובע התנהג באלימות מפורשת כלפי הנתבע. חברת הביטוח של המשטרה, חברת ענבל היא ששילמה עבור נזקי רכב הנתבעים בתאונה זו. הנתבעים מעולם לא קיללו התובע או איימו עליו. כתב אישום שהוגש כנגד הנתבעים נמחק.

3. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. כן הוגשו תצהירים מטעם ציפורה שמואל מתנדבת, אנדרייב מרט שוטר מתנדב שנסעו עם התובע בניידת המשטרתי.

הנתבעים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם.

4. דיון משפטי: לאחר ששמעתי העדים ובחנתי המסמכים סבורני שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכחת תביעתו כפי שאפרט.

5. התובע טוען שהמשפטים כפי שנאמרו מהווים אלימות מילולית וכן התנהגות משפילה ומבזה מצד הנתבעים.

סבורני שרק המשפטים " אתה שיכור לחלוטין אתה לא שוטר בכלל" וכן "לך תחפש את הקופים באפריקה" יכולים להחשב כלשון הרע. ברור הוא שכאשר מאשימים שוטר בהיותו שיכור, וזאת בזמן עבודתו וכאשר נוהג הוא ברכב קביעה זו פוגעת ומעליבה עד מאוד. כן ההשוואה המתוארת אף היא יכולה לפגוע בתובע, שהינו בן העדה האתיופית.

לגבי יתר המשפטים אשר מיוחסים לנתבעים איני סבורה שיש בהם כדי לפגוע , המשפטים שיוחסו לנתבע מלמדים על איום מילולי בלבד,

6. התובע העיד שהנתבע הוא שפגע ברכב המשטרה. (ראה עדות התובע עמ' -12 שורה 24). עדות זו אינה עולה בקנה אחד עם עדות הנתבעים שהתובע הוא שפגע ברכבם, וכן עם העובדה שהנזק ברכב הנתבעים שולם על ידי המשטרה באמצעות חברת ענבל. (אישור על סילוק התביעה צורף כנספח א' לתצהיר הנתבע). לא קיבלתי כל הסבר מהתובע מדוע שישולם הנזק ברכב הנתבעים אם האחריות לתאונה מוטלת על כתפיהם? אין זאת שגרסת התובע לקרות התאונה אינה נכונה.

7. באשר לדברים שנאמרו על ידי הנתבעים לתובע, אומנם התובע וגם העד מטעמו הצהירו שדברים אלה נאמרו, אולם העדה מטעם התובע הגב' צפורה שמואל בתצהירה כלל לא מתייחסת לדברי הנתבעת. בתצהירה הצהירה שלא יצאה מהרכב. בבית המשפט עם זאת העידה שיצאה מהרכב. (ראה עמ' 15 שורות 27-28לפרוטוקול). בהמשך אף העידה שקודם יצאה היא ורק אחר כך יצא העד מארט (ראה עמ' 16 שורה 12). אם אכן יצאה מהרכב לפני מארט כיצד לא שמעה את חילופי הדברים שנאמרו מחוץ לרכב כאשר העד שיצא אחריה כן שמע חילופי דברים אלה? לא קיבלתי כל הסבר לכך.

עלי לציין שהתובע בסיכומיו הגיש מזכר שנערך על ידי עדה זו. מזכר זה לא צורף כלל לכתב התביעה ו/או לתצהיר העדה ועל כן אין כל מקום להגישו במסגרת הסיכומים.

8. הנתבעים העידו באופן ברור וחד משמעי שמעולם לא אמרו את שמיוחס להם. הנתבעת העידה שכאשר רכב המשטרה פגע בהם, זו היתה חוויה מצמררת עבורה. היא נבהלה והתקשרה מיד למוקד 100 של המשטרה, כאשר היתה על הקו עם המוקדנית כל האירוע. (עמ' 18 שורות 26-30).

עדות הנתבעת היתה בהירה ובית המשפט נותן אמון מלא בעדותה.

גם התובע העיד שהנתבעת התקשרה למוקד 100 ( ראה עמ' 14 שורות 15-16 לפרוטוקול).

אם אכן מתחילת האירוע היתה הנתבעת על הקו עם המוקדנית ממוקד 100 מדוע לא הובא תמליל השיחה עם מוקדנית זו על ידי התובע על מנת להוכיח טענתו שהנתבעת במהלך האירוע פנתה אליו במשפטים כפי שפנתה? לא הוכחה בפני כל מניעה להבאת ראיה זו. אי הבאת הראיה עומדת לחובת התובע, שכן מעמידים אדם בחזקה שאם קיימות לו ראיות היכולות לתמוך בגרסתו, יביאן , ואם אינו מביאן אין זאת שהראיות לא היו תומכות בגרסתו.

אף הנתבע הכחיש באופן ברור וחד משמעי את הדברים שיוחסו לו. למרות חקירתו הנגדית שב וטען כך.

9. עובדה היא שכתב האישום שהוגש כנגד הנתבעים בגין מילים אלה שכביכול נאמרו על ידם נסגר טרם הקראה. התובע ניסה לטעון שהעובדה שנסגר כתב האישום הינה מאחר והנתבע עמד לפני בחינות לשכת רואי החשבון וחשש שזה ישפיע על עתידו. לא הוצגה בפני כל ראיה מדוע נסגר התיק. כן לאחר שהוחלט להגיש כתב אישום, אין כל רלוונטיות למצבו האישי של נאשם, האם כתב האישום ישפיע על עתידו אם לאו. המשטרה בוחנת האם קיימות ראיות מספיקות לצורך הגשת כתב אישום, וכאשר מגיעה למסקנה מגישה כתב אישום. העובדה שהוחלט לחזור מכתב האישום טרם הקראה מחזקת אף היא מסקנתי שהמילים המיוחסות לנתבעים לא נאמרו על ידם כלל ועיקר.

10. באשר לאיום המילולי, לאור נסיבות התאונה כפי שתוארו לעיל , אני סבורה שאף שאם נאמרו המילים המיוחסות לנתבע, אין מקום לפסוק לתובע עוגמת נפש בגינן.

11. לאור כל האמור לעיל, איני סבורה שהתובע הרים את נטל ההוכחה להוכחת תביעתו ודין
התביעה להדחות. בנסיבות הענין אין צו להוצאות.

ניתן היום, כב' בניסן, 2 באפריל 2013, בהעדר הצדדים.