1. מדובר בתביעת נזיקין שהוגשה על ידי התובעת/חברת השכרה של כלי רכב נגד נהג הרכב הפוגע וחברת הבטוח שביטחה את רכבו.

2. התביעה הוגשה בגין נזק לרכבה של התובעת כתוצאה מהתאונה.

3. לא הייתה מחלוקת בין הצדדים לגבי אחריותו של נהג הנתבעים לתאונה וכן לא הייתה מחלוקת לגבי הנזק.

4. המחלוקת היחידה בין הצדדים התמקדה בטענה, כי התובעת מנועה מלתבוע את נזקיה וזאת, לאור העובדה, כי נהג רכב התובעת ונהג רכב הנתבעים הינם קרובי משפחה (נהג התובעת נשוי לאימו של נהג הנתבעים) ולכן, יש להחיל במקרה זה את סעיף 62(ד) לחוק חוזה הביטוח, המסייג הגשת תביעת תחלוף של חברת ביטוח, לגבי מקרה ביטוח שקרה שלא בכוונה, נגד מי שמבוטח סביר לא היה תובע ממנו פיצוי מחמת קרבה משפחתית.

5. הנתבעים טוענים, כי הגם שהתובעת אינה חברת ביטוח, חוק חוזה הביטוח חל גם לגבי יחסי שוכר/משכיר רכב ויש לראות בתובעת חברת ביטוח ולכן, יש להחיל לגביה את הסעיף הנ"ל.

6. התובעת טענה, כי הסעיף אינו חל, כיוון שהתובעת אינה חברת ביטוח אלא חברת השכרה ובנוסף, טענה גם טענה חלופית לגבי תחולתו של הסעיף על המקרה הנדון.

7. לאחר שבחנתי הטענות, הגעתי למסקנה, כי סעיף 62(ד) לא חל בענייננו והתובעת לא מנועה מלתבוע בתביעה זו וכי דין התביעה להתקבל במלואה.

ואלה הנימוקים להחלטתי:

א. שתי מטרות גלומות בסעיף 62(ד) לחוק חוזה הביטוח. האחת, לאזן בין זכותה של חברת הביטוח להיפרע מהמזיק לבין זכותו של המבוטח, שקבלת תגמולי הביטוח יביאו להחזרת המצב לקדמותו. המחוקק לא רצה מצב שבו מצד אחד, המבוטח מקבל תגמולי ביטוח ומצד שני, חברת הביטוח פוגעת במרקם חייו, בכך שהיא מגישה תביעת תחלוף כנגד אשתו, בנו או קרוב אחר. השנייה, למנוע מצב שבו המבוטח יקבל פיצוי כפול. דהיינו, גם מחברת הביטוח וגם מהמזיק. לכן, המחוקק סייג הגשת תביעת תחלוף במקרה שברור, כי המבוטח לא יתעשר כיוון שלא יגיש תביעה כנגד קרובו.

ב. שתי מטרות אלה אינן קיימות בענייננו. במקרה הנדון, נהג התובעת אינו הבעלים של הרכב והתביעה אינה מיועדת כלל להשיב עבורו את המצב לקדמותו ואין כל חשש, כי יתעשר שלא כדין כתוצאה מתביעה זו.

ג. אין מדובר בענייננו כלל בתביעת תחלוף, אלא בתביעת בעלת הרכב נגד המזיק שפגע והזיק לרכבה וחברת הביטוח שביטחה את רכבו של המזיק. לכן, סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח אינו חל ולכן גם אינו חל הסייג המצוין בסעיף קטן ד.

8. לאור האמור, אני מחייב את הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעת סכום של 7,973 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה, בצרוף אגרת בית משפט כפי ששולמה ובצרוף שכ"ט עו"ד בסכום של 1,250 ₪.

המזכירות תשלח לצדדים עותק פסק הדין בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ח שבט תשע"ד, 29 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.