התביעה יסודה בנזקים שנגרמו לרכב התובעים בתאונה הנדונה, בה היו מעורבים שני כלי רכב. הצדדים חלוקים ביניהם בדבר נסיבות התאונה. לגרסת נהג רכב התובעים, הוא נהג רכבו בנתיב השמאלי מבין שני הנתיבים שבכביש, ולפתע רכב מימינו, רכב הנתבעים, החל לפנות שמאלה, ופגע ברכבו לאורך צידו הימני. לגרסת נהג רכב הנתבעים, הוא נהג רכבו בנתיב הימני, ולפתע, ובעודו בנתיב הימני, פגע בו רכב התובעים בצידו השמאלי של הרכב.

העידו בפני הנהגים בשני הרכבים המעורבים, והוגשו מסמכים ותמונות, לרבות תמונות של מקום התאונה. בתום שמיעת העדויות נתנו ב"כ בעלי הדין הסכמתם למתן פסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד – 1984, ללא נימוקים.

בחנתי את הראיות. הגעתי למסקנה שיש להעדיף את עדות נהג רכב התובעים וכי מלוא האחריות לתאונה רובצת על נהג רכב הנתבעים. על כן אין מקום למתן פסק דין על דרך הפשרה. נוכח הסכמת הצדדים אנמק מסקנתי בקצרה.

הטעם העיקרי למסקנתי הוא, שעדות נהג רכב הנתבעים אינה עקבית, והיא אינה תואמת לא להודעות הכתובות שמסר נהג הרכב (מספר הודעות שהן עצמן אינן תואמות), ולא לגרסה שמסר לשמאי שערך חוות דעת לעניין הנזקים שנגרמו לרכבו.

לאור האמור אני מקבלת את התביעה למעט ראש הנזק של הפסד הנאה בזבוז זמן והוצאות, שלא הוכח. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעים סך של 15,155 ₪ צמוד ונושא ריבית מיום 12.04.10 בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד בשיעור 15% מהסכום הפסוק בתוספת מע"מ. התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, י' תשרי תשע"ג, 26 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.