1. התובעת הינה אגודה שיתופית חקלאית והינה בעלת זכות חכירה לדורות של מבנה בשטח של 280 מ"ר בשטחה, אשר הושכר לנתבעת 1 (להלן: "התובעת").
2. הנתבעת 1 הינה חברה פרטית שהתאגדה ונרשמה בישראל, ואשר תחום עיסוקה הינו בין היתר התקנה של מערכות "בית חכם" (להלן: "החברה").
3. בתאריך 2.3.05 חתמו התובעת והחברה על הסכם שכירות בלתי מוגנת, לפיו שכרה החברה מאת התובעת מבנה בשטח של 280 מ"ר לשימוש של מחסנים ומשרדים, כאמור בסעיף 5 להסכם השכירות.
4. בהסכם השכירות נקבעו בין היתר התנאים כדלקמן: תקופת השכירות נקבעה לפרק זמן של 4 שנים, שתחילתו ביום 1.6.06 וסיומו ביום 31.5.10 וכן ניתנה לחברה אופציה להארכת תקופת השכירות לפרק זמן של 3 תקופות באורך 12 חודשים כל אחת. דמי השכירות נקבעו לסך בשקלים חדשים השווה ערך ל-6 דולר למ"ר, סה"כ – 1,680 דולר ארה"ב למשך שתי שנות השכירות הראשונות וסך בשקלים חדשים השווה ערך ל-7.5 דולר למ"ר, סה"כ 2,100 דולר ארה"ב לפרק זמן של השנתיים הנותרות, וזאת לפי השער היציג של הדולר האמריקאי במועד התשלום ובצירוף מע"מ.
5. נקבע כי דמי השכירות ישולמו על ידי החברה מדי חודש בחודשו ביום הראשון לכל חודש וכי דמי השכירות שישולמו בפיגור יישאו ריבית פיגורים בשיעור הריבית החריגה בחשבונות חח"ד בבנק לאומי לישראל בע"מ.
6. הנתבעים 2 ו-3 ערבו לקיום מלוא התחייבויותיה של החברה, בהתאם להסכם השכירות.

טענות התובעת

1. לטענת התובעת, החל מחודש יולי 2008 הפסיקה החברה לשלם את דמי השכירות בהתאם להסכם השכירות.
2. בחודש יולי 2009 ביטלה התובעת את הסכם השכירות והשכירה את הנכס לצד ג', החל מחודש ספטמבר 2009.
3. לטענת התובעת, חובם של הנתבעים נכון למועד הגשת התביעה בגין אי תשלום דמי השכירות לחודשים יולי 2008 עד אוגוסט 2009, עומד על סך של 152,145 ₪.

טענות הנתבעים

1. הנתבעים 2 ו-3 אינם חולקים בכתב הגנתם, כי ערבו לחיובי הנתבעת 1 בהתאם להסכם השכירות.
2. לטענת הנתבעים, מפאת קריסת עסקי הנתבעת 1, פנה הנתבע 2 בשם הנתבעת לתובעת, באמצע שנת 2008 בבקשה לבטל את ההסכם ולהשיב לתובעת את הנכס. הנתבע 2 אף הציע לתובעת שוכר חלופי, אשר הציע לשלם שכר דירה בעבור הנכס הנדון בסך של 11,000 ₪.
3. לטענת הנתבעים, אילו פעלה התובעת בתום לב ובדרך מקובלת, הייתה מקבלת את ההצעה ומממשת אותה. משסירבה בניגוד לחובתה בדין, אין לחייב מי מהנתבעים בסכומי התביעה או לאכוף על הנתבעים את המשך ההסכם והחיובים הנובעים מכך לכל הנתבעים.

1. הנתבעים מוסיפים וטוענים, כי בפגישה עם נציגת התובעת, הגב' יונית פרטוק ביום 19.7.09, הגיעו הצדדים לסדרה של הסכמות כדלקמן: ההסכם בוטל, ההסכם נחשב תקף עד סוף מאי 2010, התובעת הכירה בהשקעות הנתבעת בנכס בסך של 40,320 ₪, הציוד של הנתבעת המצוי בנכס יימכר וישולם מהתקבול סך של 15,000 ₪ בשלושה תשלומים, בני 5,000 ₪ כל אחד. כמו כן, נשקלה הנחה נוספת בסכום היתרה של דרישת התובעת, לנוכח תביעה גדולה שהוגשה על ידי בנק דיסקונט נגד הנתבעים.
2. המסמך נרשם על ידי הגב' פרטוק.
3. בהמשך, הוסכם לטענת הנתבעים לשנות את ההסכמות בעניין הציוד והוסכם כי הציוד של הנתבעת יושאר לתובעת ויקוזזו בגינו 15,000 ₪. ההסכם נחשב כתקף עד סוף מרץ 2010 ולאור זאת חושבה יתרת החוב בגין דמי השכירות על סך של 81,567 ₪, יתרה של 25,000 ₪ תבחן לאור קשיי הנתבעת ושאר הנתבעים. הדברים נרשמו בהמשך אותה פגישה על ידי הנתבע 2.
4. לטענת הנתבעים, כמוסכם, הנכס פונה והוחזר לתובעת, כאשר בנכס נותרו ההשקעה וכן הציוד של הנתבעת. לפיכך, טוענים הנתבעים, כי אינם חייבים דבר לתובעת.

ראיות הצדדים

1. מתצהירה של הגב' יונית פרטוק מטעם התובעת עולה, כי במהלך הפגישה שנערכה בינה לבין הנתבע 2, אשר נערכה בסמוך לכניסתה לתפקיד, שמעה את דבריו של הנתבע 2 וערכה תרשומת של הדברים ולטענתה, אין המדובר בהסכמות כלשהן מצידה.
2. לטענת הגב' פרטוק, מטרת הפגישה הייתה השמעת בקשות מצד הנתבעים וניסיון שכנוע, כי התובעת תתאזר בסבלנות ואולי אף תסכים לוותר על חלק מהחוב, אך לא ניתנה כל הסכמה של התובעת אלא הבטחה כי הגב' פרטוק תשקול את הדברים כמכלול, דבר שאכן נעשה על ידה לטענתה. באשר לתרשומת אשר נערכה על ידי מר שוחט, הרי שהגב' פרטוק כופרת בכך שנתנה למר שוחט התחייבות כלשהי בשם הקיבוץ.
3. לעניין הטענה בדבר הפחתת השקעת החברה במבנה מהחוב, טוענת הגב' פרטוק כי בהסכם השכירות נלקחה בחשבון כבר ההשקעה, שכן בשנתיים הראשונות דמי השכירות הועמדו על 6 דולר בלבד למ"ר והכפלת ההנחה בשער היציג ובשטח המבנה ובמשך שתי שנות השכירות הראשונות, במסגרתן נדרש תעריף נמוך, נותן את הסך של 40,320 ₪ וזהו איפוא סכום ההנחה הכוללת שניתנה בדמי השכירות בשנתיים הראשונות.
4. סכום זה אף נרשם בתרשומת שנערכה על ידי הגב' פרטוק ומדובר בתרשומת המבטאת מצב דברים בעבר, אשר תם ונשלם, ולא הבטחה להפחתה בחוב קיים או עתידי.
5. הגב' פרטוק טוענת, כי השקעות במושכר על ידי שוכר הינן דבר של יום ביומו והוא עושה כן על אחריותו ועל חשבונו.
6. באשר לטענת הנתבעים להפחתת סך 15,000 ₪ בגין מכירת ציוד של החברה, טוענת הגב' פרטוק כי התובעת לא נטלה על עצמה כל התחייבות בעניין זה וכי הנתבע 2 הוא זה אשר הודיע בפגישה, כי בדעתו למכור את הציוד ולהעביר לקיבוץ מתוך כספי התמורה סך של 15,000 ₪, על חשבון חוב דמי השכירות. התובעת דרשה מהנתבע 2 לפנות את כל הציוד מהמבנה, אך הוא בחר להשאירו במבנה, הן בשל כך שלא היה לו מה לעשות עימו והן מפני שקיווה שיוכל לקבל תמורתו כסף מהשוכר החדש. לטענת הגב' פרטוק, לתובעת לא שולם ולו שקל אחד מתמורת מכירת הציוד ואף הנתבעים אינם טוענים אחרת.
7. עוד כופרת הגב' פרטוק בטענת הנתבעים, כי במהלך הפגישה הוסכם שהחברה לא תמכור את הציוד אלא תשאיר אותו לתובעת, וכי בתמורה יקוזזו מהחוב 15,000 ₪. התובעת אינה פועלת בעסקי מכירת ציוד מן הסוג המדובר (שולחן, כיסאות וכיוצ"ב) ומכל מקום לא הושגה הסכמה כנטען.
8. באשר לטענת הנתבעים, לפיה התובעת הסכימה בפגישה לשקול מתן הנחה או ויתור על יתרת החוב לנוכח תביעה גדולה שהוגשה נגד הנתבעים על ידי בנק דיסקונט, טוענת הגב' פרטוק כי לא הסכימה להפחית מהחוב דבר ומכל מקום גם לטענת הנתבעים, מדובר בוויתור על מה שיישאר מהחוב לאחר מילוי יתר הרכיבים הנטענים, לרבות תשלום בסך של 15,000 ₪. רכיבים אלו לא קוימו, כך שהחובה לשקול, לטענת הנתבעים, אף לא קמה.

1. הגב' פרטוק מאשרת בתצהירה, כי לנוכח מצבה הכספי הקשה של החברה, הייתה נכונה להסכים להפחתה מסוימת בחוב כנגד קבלה וודאית של חלק ממנו, ואולם לא הסכימה בפגישה או בהזדמנות אחרת להפחתה כלשהי.

1. באשר לטענת הנתבעים לאי הסכמה של התובעת לביטול ההסכם וכניסתו של שוכר חלופי, טוענת הגב' פרטוק כי איש, לרבות הנתבע 2, לא סיפר לה על כך ועל התובעת לא מוטלת חובה אוטומטית להסכים לכל שוכר והיא רשאית לשקול האם שוכר מוצע פלוני הוא אכן שוכר סביר. מכל מקום, בפגישה שנערכה כבר היה ידוע ששוכר פוטנציאלי חלופי שהופנה לקיבוץ, מקיבוץ שכן, מתעניין בשכירת המבנה ואכן לבסוף המבנה הושכר לו והוא החל לשלם דמי שכירות החל מחודש ספטמבר 2009.
2. הנתבעים לא הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם, והסתמכו על תצהירים אשר צורפו לבקשה לביטול פסק דין. במסגרת התצהירים, חוזרים הנתבעים על האמור בכתב ההגנה מטעמם.

דיון

1. הצדדים אינם חלוקים באשר לתקפו של הסכם השכירות, מועד סיומו וערבותם האישית של הנתבעים לחובות החברה, בהתאם להסכם.
2. הנתבעים אף אינם חולקים על גובה חוב דמי השכירות הנתבע על ידי התובעת, אולם טוענים כי אין מקום לחייבם בשל הטענות המפורטות לעיל.
3. נטל ההוכחה להוכחת טענותיהם, מוטל כמובן על הנתבעים ויש לקבוע, כי נטל זה לא הורם.
4. הנתבעים מבססים טענותיהם על התרשומת אשר נערכה על ידי הגב' יונית פרטוק, מטעם התובעת, ביום 19.7.09.
5. על המסמך חתומים הגב' פרטוק והנתבע 2.
6. למקרא התרשומת, עולה בבירור כי אין מדובר בהסכם כלשהו אלא ברשימת נושאים אשר על הגב' פרטוק לשקול, לנוכח טענות שהעלה מר שוחט בפגישה.
7. לעניין השקעות החברה, הוכח באופן ברור על ידי התובעת, כי הסך של 40,320 ₪ מתייחס להפחתה בדמי השכירות אשר ניתנה בשנתיים הראשונות לתקופת השכירות ולא בהנחה נוספת עליה הוסכם, שכן הסכום משקף את חישוב ההפרש שבין דמי השכירות עליהם הוסכם בשנתיים הראשונות לבין גובה דמי השכירות בשנתיים האחרונות להסכם השכירות.
8. באשר לטענת הנתבעים להשקעות במושכר בסך 200,000 ₪, הרי שטענה זו לא הוכחה. לא הובאה כל אסמכתא להשקעות כלשהן וכן לא הובאה כל אסמכתא בדבר הסכמה כלשהי מצד התובעת לתשלום נוסף בגין השקעות במושכר, ועל כן אין מקום להפחתה נוספת בגין השקעות במושכר מדמי השכירות.
9. באשר לטענה בדבר הפחתת סך 15,000 ₪ בגין מכירת ציוד החברה, לא הובאה על ידי הנתבעים כל הוכחה כי החברה ו/או מי מהנתבעים שילמו לתובעת סכום כלשהו ממכירת הציוד והתובעת לא קיבלה על עצמה לטפל במכירת הציוד ואף לא הסכימה לקיזוז שוויו מהחוב.
10. באשר לטענת הפחתה בשל תביעת בנק דיסקונט, הרי שגם טענה זו לא הוכחה. הגב' פרטוק אישרה, כי הייתה מוכנה לשקול הנחה כלשהי, על מנת לקבל מנגד תשלום וודאי, אולם תשלום כלשהו לא שולם, ועל כן גם לא הוכחה הסכמה כלשהי לוויתור.
11. התרשומת אשר נערכה על ידי הנתבע 2 אף היא אינה מהווה הסכם כלשהו, אינה חתומה על ידי מי מטעם התובעת ומדובר בתרשומת פנימית שנערכה על ידי הנתבע 2 ותו לא.
12. באשר לטענה בדבר סירוב להכנסת שוכר חלופי, גם טענה זו לא הוכחה. הנתבעים לא הביאו כל ראייה באשר לזהות השוכר החלופי המוצע, לא זימנו אותו לעדות ולא המציאו כל אסמכתא בדבר המצאת שמו לתובעת וסירוב התובעת לקבלו כשוכר חלופי. המדובר בטענה כללית ובסופו של יום, השוכר החלופי אשר נכנס תחת הנתבעת היה שוכר שהופנה לתובעת על ידי קיבוץ שכן ולא על ידי הנתבעים.
13. אשר על כן, בהיעדר כל הוכחה מצד הנתבעים לטענות הגנתם, אין אלא לקבוע כי יש לדחות בשתי ידיים את טענות הנתבעים ולקבל את התביעה.
14. אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעים 2 ו- 3 ביחד ולחוד לשלם לתובעת סך של 152,145 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, ובצירוף שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 10,000 ₪ וכן הוצאות משפט שהוציאה התובעת.

ניתן היום, ט"ו שבט תשע"ה, 04 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.