1. התובעים, ה"ה לירון דדוש ואורטל דדוש (עזר) הגישו תביעה על סך 43,300 ₪ כנגד הנתבע עו"ד שלמה ובר.

התביעה עניינה טענה לנזקים שלטענת התובעים נגרמו להם על ידי הנתבע.

התובעים שכרו דירה מה"ה זוארס. הנתבע מונה על ידי ראש ההוצל"פ לכונס נכסים על הדירה בשל חוב של זוארס לבנק ופעל לפינויה ומכירתה. טענות התובעים כנגד הנתבע, נוגעות לאופן התנהלותו בקשר לפינויים מהדירה ולמכירת הדירה.

הנתבע הכחיש את טענות התובעים כנגדו.

טענות התובעים

2. התובעים טוענים, כי שכרו דירה ברחוב שדרות גודלה מאיר 22 בנתניה (להלן:"הדירה") ממר אופיר ואודליה זוארס. בהתאם לחוזה השכירות הוארכה תקופת השכירות בהסכמה בכתב לשנה נוספת, מיום 1.8.09 ועד ליום 31.7.10.

3. לטענת התובעים, שילמו את מלוא דמי השכירות עד תום תקופת ההארכה (31.7.10) בתשלום אחד מראש.

4. הנתבע, שמונה ככונס נכסים לנכס בהחלטת ר' ההוצל"פ מיום 15.12.09, פנה לתובעים לראשונה במכתב מאותו היום. התובעים פנו לנתבע וביקשו להתגורר בדירה חודשים ספורים נוספים עד תום תקופת השכירות וכן הביעו את רצונם לרכוש את הדירה.

5. לטענת התובעים, הנתבע דרש מהם לפנות את הדירה עד ליום 7.4.10 וכך עשו.

6. ביום 29.4.10 פנתה ב"כ התובעים לנתבע בבקשה להשבת דמי השכירות ששולמו על ידי התובעים וחזרה על רצונם לרכוש את הדירה.

7. לטענת התובעים, הנתבע דחה את בקשתם להחזר דמי שכירות, אך איפשר להם להגיש הצעה לרכישת הדירה ולהשתתף בהתמחרות לרכישתה, על אף חלוף המועד להגשת ההצעות, בתנאי שהצעתם תוגש באותו שבוע.

ביום 4.5.10 התייצב התובע במשרד הנתבע כשבידו הצעה לרכישת הדירה ושיק בנקאי בשיעור 10 אחוז מגובה הצעת התובעים.

הנתבע סירב לקבל את ההצעה בנימוק שהוגשו לו הצעות לרכישת הדירה בסכום גבוה יותר.

8. לטענת התובעים, הנתבע נהג כלפיהם בחוסר תום לב, הפר את הסכם השכירות שלא כדין וגרם להם נזקים.

9. עוד טוענים התובעים, כי הנתבע הפר את החובות שהיו מוטלות עליו ככונס נכסים וכ"פקיד בית המשפט".

10. לטענת התובעים, הנתבע נהג שלא כדין כאשר פינה אותם מהדירה בטרם ההתמחרות.

לטענת התובעים, הנתבע גרם להם עוגמת נפש ביחסו המזלזל.

11. התובעים טענו בכתב התביעה לנזקים הבאים:

השבת דמי השכירות ששולמו מראש בסך 12,800 ₪.

פיצוי בגין הפרת חוזה השכירות בסך 15,000 ₪.

פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 15,000 ₪ הפסד יום עבודה ועמלת שיק בנק בסך 500 ₪.

טענות הנתבע

12. לטענת הנתבע, לאחר מינויו ככונס נכסים, התברר לו כי החייבים השכירו את הדירה ללא ידיעת הבנק, ללא הסכמת הבנק ובניגוד לתנאי שטר המשכון.

ביום 18.12.09 מסר לתובעים את צו מינוי אך התובעים סירבו לאשר את קבלתו.

לטענת הנתבע, ביום 24.12.09 בשיחת טלפון שקיים עם התובע, נדרשו התובעים לפנות את הדירה, לאחר שהובהר להם כי ההשכרה של הדירה נעשתה בניגוד לתנאי שטר המשכון.

לטענת הנתבע, ביום 10.1.10 שלח אל התובעים מכתב דרישה לפינוי הדירה. אולם, התובעים סירבו לקבל את המכתב והוא חזר. ביום 24.1.10 נמסרה לתובעים הודעת רשם ההוצל"פ לפינוי הדירה שנקבע ליום 7.4.10.

ביום 29.3.10 פנה התובע לנתבע וביקש דחייה ומסר לו כי ניהל עם החייבים מו"מ לרכישת הדירה.

הנתבע סירב לדחות את הפינוי והודיע לתובעים כי אינם רשאים לנהל מו"מ עם החייבים ויוכלו ליטול חלק בהתמחרות.

לטענת הנתבע, ביום 4.4.10 הוגשה במסגרת תיק ההוצל"פ בקשת התובעים לעיכוב הליכי הפינוי ובה טענו כי שילמו את דמי השכירות לחייבים לשנה מראש. אולם, בקשה זו נדחתה בהחלטת כב' רשם ההוצל"פ מיום 6.4.10 ובה נקבע, ללא צורך בקבלת תגובה, כי אין עילה לבקשה.

ביום 7.4.10 פונתה הדירה ללא התנגדות התובעים.

התובעים פנו לנתבע במכתב מיום 29.4.10 בבקשה להשבת דמי השכירות והנתבע הבהיר בתשובתו כי עליהם להפנות את טענותיהם לחייבים.

לטענת הנתבע, ביום 3.5.10 התקשר לחייב והודיע לו על ההצעות שהתקבלו לרכישת הדירה והזמין אותו להתמחרות שנקבעה ליום 11.5.10. החייב הודיע לנתבע כי התובעים מעוניינים לרכוש את הדירה תמורת סך של 750,000 ₪ ללא התמחרות. הנתבע סירב להצעה והודיע כי בידיו שתי הצעות לרכישת הדירה בסך של 850,000 ש"ח. כשעתיים לאחר מכן פנה החייב לנתבע והודיע לו כי התובעים מוכנים לרכוש את הדירה במחיר של 770,000 ₪ ללא התמחרות.

הנתבע דחה את ההצעה.

למחרת ביום 4.5.10 הגיע התובע למשרדו של הנתבע והציע סכום של 770,000 ₪ תמורת הדירה.

הנתבע דחה ההצעה והודיע לתובע כי הוא מוזמן להעלות את ההצעה שלו בהתאם להצעות שהיו בפניו בסכום של 850,000 ₪ ולהשתתף בהתמחרות שתתקיים במשרדו. זאת, למרות שהמועד להגשת ההצעות כבר חלף.

התובעים לא הציעו הצעה גבוהה יותר, לא התייצבו להתמחרות והדירה נמכרה תמורת 866,000 ₪.

דיון והכרעה

13. הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

מטעם התובעים הוגש תצהירו של התובע. מטעם הנתבע הוגש תצהירו.

בדיון ההוכחות נחקרו המצהירים.

14. במהלך ההתדיינות ובטרם דיון ההוכחות, פנו התובעים בבקשה לראש ההוצל"פ בבקשה להורות לכונס הנכסים (הנתבע בתיק שבפני) להעביר להם את הסך של 12,800 ₪ בגין דמי השכירות ששילמו לחייב מראש שכן הכונס פינה אותם טרם סיום תקופת השכירות מהדירה.

הבקשה נדחתה בהחלטת כב' רשמת ההוצל"פ מירב כפיר מיום 17.1.12 (ההחלטה הוגשה לבית המשפט). בהחלטה פורט כי התובעים ביקשו להורות לכונס להעביר להם את דמי השכירות. לחילופין, ביקשו מראש ההוצל"פ לחייב את כונס הנכסים בנזק שנגרם להם על פי סעיף 58 לחוק ההוצל"פ בשל הפרת ההתחייבויות של הכונס. לטענתם, היה על הכונס להגיע איתם להסכמה בדבר המשך מגוריהם בדירה עד לסיום תקופת השכירות או לבקש מרשם ההוצל"פ הוראות בעניין זה. עוד טענו כי הכונס מנע מהם בהתנהגותו מלהשתתף בהתמחרות על רכישת הדירה.

בהחלטת כב' הרשמת אף פורט כי הכונס הגיש תגובה לר' ההוצל"פ וטען בה שלא הפר את התחייבויותיו. הכונס טען כי אין בידיו מספיק כספים לחלוקה לנושי החייב וכי תשלום כספים לצדדי ג' (התובעים בתיק שבפני) תהווה העדפת נושים. הכונס השאיר ההחלטה לשיקול דעת רשם ההוצל"פ.

בהחלטת כב' רשמת ההוצל"פ מירב כפיר מיום 8.1.12, נקבע כי אין בידה להיעתר לבקשה לתשלום כספים מקופת הכינוס לתובעים לפני התשלום לנושים אחרים של החייב.

לגבי הטענה כי הכונס לא הודיע במועד לרשם ההוצל"פ על היותם של צדדי ג' שוכרים ששילמו את דמי השכירות לחייב מראש, נפסק בהחלטה האמורה של כב' רשמת ההוצל"פ מירב כפיר מיום 17.1.12 כך:

"...

בעניין זה יאמר כי בבקשה שהוגשה ב-18/1/10 לרשם ההוצל"פ לפינוי הנכס נרשמו צדדי ג' כמחזיקים בנכס, אולם מאידך הדעת אינה נוחה מכך שכונס הנכסים לא הודיע בעת הבקשה לרשם ההוצל"פ על טענותיהם של צדדי ג' ביחס לתשלום מלוא דמי השכירות מראש וביחס לעובדה כי נותרו מספר חודשים מועטים עד לסיום תקופת השכירות ואזי נמנעה מרשם ההוצל"פ היכולת להתייחס לטענות אלה.

יחד עם זאת, אי מסירת הפרטים הנ"ל "התרפאה" ע"י צדדי ג' עצמם אשר מצאו לנכון (כפי שהיה עליהם לעשות אף מבעוד מועד) להגיש בקשה לעיכוב הליך הפינוי ובבקשתם פרטו הטענות לעיל.

הנה כי כן רשם ההוצל"פ אשר היה מודע לטענות צדדי ג' ביחס לתשלום שבוצע מראש החליט שלא לעכב את הליך הפינוי ואזי לא ניתן לבוא בטענה כלשהי כלפי כונס הנכסים בעניין זה.

עוד יאמר כפי שנרמז קודם לכן כי לא ניתן להסיר את האחריות למצבם של צדדי ג', מהם עצמם. צדדי ג' היו מודעים לפינוי כבר מה-24/1/10 ולא ברור מדוע מצאו לנכון לפנות בבקשה לעיכוב הליך הפינוי רק יום אחד לפני מועד ביצוע הפינוי.

ייתכן כי אם הייתה מוגשת הבקשה מבעוד מועד ולא "בדקה התשעים" כפי שנעשה היה נמנע המצב המתואר. התנהגות זו של צדדי ג' אשר הגישו בקשתם במעמד צד אחד פרק זמן כה קצר לפני מועד הפינוי בפועל מהווה לכשעצמה התנהגות בחוסר תום לב ויש לדחותה".

באשר לבקשה לחיוב הכונס באופן אישי, בקשר לאי ההשתתפות בהליך רכישת הדירה קבעה רשמת ההוצל"פ כי אין קשר בין טענה זו לבין הנזק הנטען של השבת דמי השכירות.

15. אין מחלוקת כי לנוכח החלטת כב' רשמת ההוצל"פ לא עומדת עוד להכרעה בפניי הבקשה לסעד של השבת סכום דמי השכירות ששולם לטענת התובעים עד תום שנת השכירות.

16. יחד עם זאת, התובעים מוסיפים וטוענים בסיכומיהם כנגד התנהלות הנתבע בעניין זה ואף עומדים על טענתם כי הנתבע גרם בהתנהלותו האמורה להפרת הסכם השכירות וכי הם זכאים לפיצוי בשל כך.

הנתבע מצידו חוזר בסיכומיו על טענותיו שפורטו לעיל ואף טוען כי קיים מעשה בית דין בעניין זה.

17. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, אני מוצאת כי, משהגישו התובעים בקשה לרשם ההוצל"פ בטרם פינויים, ובבקשה פורט התשלום שבוצע על ידם, הרי שממילא לא ניתן לקבל את טענתם כי הנתבע אחראי לכך שפונו לפני תום תקופת השכירות. בנסיבות אלו, התובעים לא הוכיחו קיומו של קשר סיבתי בין המחדל או המעשה המיוחס לו על ידם לבין הנזקים להם הינם טוענים בהקשר לחוזה השכירות.

18. נותר לבדוק את טענות התובעים לגבי אופן ההתנהלות של הנתבע בקשר לפנייתם של התובעים לגבי רצונם לרכוש את הדירה.

אין מחלוקת כי ב"כ התובעים פנתה לנתבע ביום 29.4.10 במכתב והתייחסה בו, בין היתר, לרצונם של התובעים לרכוש את הדירה (נספח ו לכתב התביעה). הנתבע השיב לה במכתב מיום 2.5.10 (נספח ז לכתב התביעה) בו ציין כי הינו מאפשר לתובעים להגיש הצעה, למרות שהמועד להגשת הצעות כבר חלף. במכתב אף ציין כי ככל שיעשו כן באותו שבוע, יוזמנו להתמחרות שתתקיים בשבוע הבא.

התובע הגיע למשרדו של הנתבע עם הצעה לרכישת הדירה, תמורת הסכום של 770,000 ₪.

באותו מועד כבר היו בידי הנתבע שתי הצעות לרכישת הדירה תמורת סכום של 850,000 ₪.

הנתבע סירב לקבל את ההצעה של התובעים לרכישת הדירה תמורת סך של 770,000 ש"ח.

19. הצדדים חלוקים לגבי הדברים שנאמרו על ידי הנתבע באותו מעמד, כאשר הנתבע הצהיר כי מסר לתובע שבאפשרותו לשפר את הצעתו וכי אם יש לו טענות כנגד הנתבע שאינו מוכן לקבל הצעה נמוכה יותר שהוגשה לאחר המועד הקבוע להצעת הצעות, הוא מוזמן להעלותן בפני כב' ראש ההוצל"פ.

לדברי התובע, הנתבע הפנה אותו לר' ההוצל"פ ודיבר אליו בבוטות ואמר לו (לפי הנטען בסעיף 13 לכתב התביעה): "אתה יכול לפנות לראש ההוצאה לפועל ולהגיד שאני כלב בן כלב. כבר הגישו נגדי הרבה תלונות ובכולן זכיתי."

20. שקלתי את טיעוני הצדדים. הנתבע, ככונס נכסים המופקד על מכירת הדירה, הפעיל את שיקול דעתו והחליט שלא לקבל את ההצעה של התובעים. מדובר בהצעה שהינה נמוכה יותר מהצעות אחרות שהוגשו ואשר הוגשה לאחר המועד האחרון שנקבע להגשת ההצעות.

הכונס נחקר לגבי השאלה מדוע לא מצא לנכון לקבל את ההצעה של התובע והשיב לעניין זה כך (ר' עמ' 22 ואילך לפרו' הדיון):

"ש:הוא כבר יודע שיש ברשותך הצעה.

ת: הוא ניסה. שיטת המצליח.

ש: ניסה להצליח מה.

ת: להיכנס להתמחרות ב-770,000 ₪ ואני לא מרשה. זה מדיניות שלי. אם חולקים עליי אפשר ללכת לרשם הוצל"פ או להשוות את ההצעה.זה מה שאני מצפה, אני מעוניין במס' מתמחרים וכאשר יש לי פערים גדולים אינני מקבל הצעות עד עצם היום הזה.

ש: אני אומרת לך שלא רק שניהלת ויכוח עם מר דדוש ולא רק שלא הסכמת שהוא יגיע להתמחרות אלא גם לא מסרת לו שום תאריך התמחרות ולא הצעת לו להגיע לשום התמחרות ופשוט זרקת אותו מהמשרד בבושת פנים.

ת: לא נכון.

ש: מפנה אותך לפרו' של הדיון הראשון, 9.3.11, בעמ' 2, דיון בבית המשפט, אתה מצהיר לפרו' , מקריאה.

ת: אמרתי שסירבתי לקבל את ההצעה שלו. אמרתי לו שיש לי התמחרות בסך 850,000 ₪.

ש: אתה מסביר שם דברים ולא מציין שהזמנת אותו להתמחרות והטיעון הזה הופיע לאחר מכן.

ת: זה לא נכון. הודעתי לך במכתב שההתמחרות תתקיים שבוע הבא.

ש: אתה הודעת לי במכתב. מסרת לי תאריך להתמחרות.

ת: ב-2.5 – לא. כתבתי בשבוע הבא. שמר דדוש הגיע אלי ביום 4.5 אני בטוח שאמרתי לו שההתמחרות שבוע לאחר מכן ויש מספיק זמן.

ש: שקיבלת את המכתב הראשון בסוף אפריל .

ת: עו"ד טולדנו המציא לי את המכתב מיום 4.5 כי אני חייב להזמין.

ש: הודעת לזוארץ.

ת: לא. גם למרשך. היה מספיק זמן ואמרתי לו שאני רוצה הצעה 850,000 ₪. אמרתי לו תעלה אפילו 851,000 ₪ ויש לזה אפקט מאוד חשוב אם אתה אחרון בהתמחרות. הסדר הולך לפי סדר הצעות. אני קובע את הסך לפי ההצעה הגבוהה. מי שמציע את ההצעה הנמוכה הוא הראשון. אצלי אני תמיד עושה בקצובות. זו שיטתי."

כפי שצוין, התובעים היו מיוצגים אותה עת על ידי עורכת דין שפנתה לנתבע בכתב בטרם התובע התייצב במשרדו של הנתבע.

פתוחה הייתה הדרך בפני התובעים להציע הצעה גבוהה יותר, כאשר ההצעה שלהם לא התקבלה.

אני מקבלת את עדותו של הנתבע כי היה נכון לאפשר לתובע להגיש הצעה גבוהה יותר.

כמו כן, יכלו לפנות לרשם ההוצל"פ, כפי שאף ציין בפניהם הנתבע.

לא למותר לציין, כי בסופו של דבר הדירה אכן נמכרה בהתמחרות בסך של 866,000 ₪ מחיר גבוה משמעותית מההצעה של התובעים (ר' נספח י' לתצהיר הנתבע).

התובעים טוענים בעיקרו של דבר לנזקים של עוגמת נפש.

בנסיבות אלו, לא שוכנעתי כי על הנתבע מוטלת חבות בנזיקין כלפי התובעים וכי עליו לפצות את התובעים בגין הנזק שלטענתם נגרם להם בשל אופן התנהלותו.

21. לנוכח האמור, התביעה נדחית.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ט"ז אדר תשע"ג, 26 בפברואר 2013, בהעדר הצדדים.