ובעניין :

התובעים שכנגד 1.עמית רפי
2.אליהו מאיר
ע"י ב"כ עו"ד מוריה שלו

3.רמא שירות טכני לציוד בניה ותעשיה בע"מ

4.רמא - ר.מ. טכנולוגיה, אחזקה ושירותים בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד גל עין-ים

נ ג ד

הנתבע שכנגד אריה הרשטיק
ע"י ב"כ עו"ד דודי לוי

1. חב' רמא שירות טכני לציוד בניה ותעשיה בע"מ [ להלן : " חב' רמא "] הינה חב' פרטית שעיסוקה במתן שירות טכני לציוד בניה ותעשיה. החב' הוקמה ב-6.1.83, ובעלי המניות בה היו הנתבע 1 [ להלן : " עמית"] והנתבע 2 [להלן: "אליהו"] .

חב' רמא – ר.מ טכנולוגיה אחזקה ושירותים בע"מ [להלן:" חב' רמא טכנולוגיה "] הינה חברה פרטית. החברה הוקמה ב-31.1.10 ובעלי המניות בה היו עמית ואליהו.

עיקר פעילותה העסקית של חב' רמא הועברה לרמא טכנולוגיה.

חב' רמנוף חב' לסחר ולציוד בניה בע"מ [להלן: "חב' רמנוף"] הינה חב' פרטית, ובעלי המניות בה היו: עמית, אליהו, ומכבי נעמני [להלן: " נעמני"].

עמית, אליהו, רמא, רמא טכנולוגיה [ להלן : " קבוצת רמא"] .

2. התובע [להלן: "הרשטיק"] טען, שבשנת 90' נערך בינו לבין עמית ואליהו הסכם בע"פ, על פיו רכש 20% ממניות חב' רמא כנגד תשלום 30,000 דולר. עוד טען, שעם העברת הפעילות העסקית של חב' רמא לחב' רמא טכנולוגיה הוחל ההסכם גם על מניות חב' רמא טכנולוגיה, והמניות הוחזקו ע"י עמית ואליהו בנאמנות עבורו.

כנגד טענו עמית ואליהו, שהרשטיק העביר להם 30,000 דולר כהלוואה, הוסכם שהרשטיק יבחר אם ברצונו להיכנס כשותף בחב' רמא או לקבל בחזרה את הכספים. הרשטיק בחר לקבל את הכספים בחזרה, ויתר על זכותו להיכנס כשותף בחב' רמא, והמניות מעולם לא הוחזקו עבורו בנאמנות.

מחלוקת זו נדונה בהליכי גישור בין הצדדים. בסיום הליך הגישור נחתמו ב-5.2.04 שני הסכמים בין הצדדים : [א] הסכם בין אליהו, עמית ורמא טכנולוגיה לבין הרשטיק [ להלן : " הסכם הגישור" או " ההסכם"] . על ההסכם חתם גם נעמני. [ב] הסכם בין נעמני לבין הרשטיק . על ההסכם חתמו גם עמית ואליהו.

בהסכם הגישור נכללו הסדרים כספיים שבוצעו, ונקבע בסעיף 14 להסכם :

" עם קיום כל ההתחייבויות לעיל, לא יהיו לצדדים טענות אחד

כלפי השני בכל הקשור הן לחב' רמנוף, והן לחב' רמא וחברות הקשורות אליהן, לא לגבי זכויות ולא לגבי חובות ".

3. עיקר טענתו של הרשטיק בתביעה, שהסכם הגישור בטל, באשר הוא נחתם בכפיה, היה נגוע בעושק ובאי חוקיות, ויש להורות על העברת 20% מהמניות בחב' רמא ובחב' רמא טכנולוגיה – לבעלותו.

הסכם הגישור נחתם ב-5.2.04, ההסדרים הכספיים שנקבעו בהסכם בוצעו, והודעת הביטול נשלחה ע"י הרשטיק ב-26.4.10, בחלוף 6 שנים מחתימת ההסכם ולאחר ביצועו. התביעה הוגשה ב-25.5.10.

קבוצת רמא הגישה תביעה שכנגד ובתביעה טענה כנגד הרשטיק :

[א] הרשטיק הפר את סעיף 10 להסכם, על פיו התחייב לא לתבוע את קבוצת רמא מעבר להתחייבויות הכספיות שנקבעו בהסכם הגישור, ולפיכך עליו לשלם פיצויים מוסכמים בסך 50,000 דולר שנקבעו בסעיף 17 להסכם .

[ב] הרשטיק הפר את סעיף 9 להסכם, באשר התחייב להעביר את הבעלות במנוף 4018 ע"ש רמא תוך 18 חודש מחתימת ההסכם – עד 5.8.05 [ראו סעיף 4.21 לתביעה שכנגד], והבעלות הועברה רישומית ע"ש רמא טכנולוגיה ב-23.11.09 [ ראו נספח י"ג לתצהיר עמית].

בסעיף 9 להסכם נקבע שבגין כל חודש איחור בהעברת הבעלות ע"ש חב' רמא ישלם הרשטיק 2,000 דולר לחודש עד לסכום כולל של 80,000 ₪ .

קבוצת רמא תבעה הן את הפיצוי הספציפי המוסכם בסעיף 9 להסכם [80,000 ₪], והן את הפיצוי הכללי המוסכם בסעיף 17 להסכם [50,000 דולר], באשר גם ההפרה בעניין איחור העברת הבעלות במנוף הוגדרה בסעיף 9 כהפרה יסודית של ההסכם.

4. התביעה הועברה לשמיעת הוכחות בפני ב- 17.2.11.

התובע הסתייע בעו"ד, אולם בחלק נכבד מהדיונים החליט להופיע ללא ייצוג.

5. הרשטיק לגרסתו השקיע בשנת 90' 30,000 דולר, ורכש 20% ממניות חב' רמא. עפ"י הסכם הגישור מ-5.2.04, ומבלי שהוכרעו הטענות בדבר היותו שותף במניות, זכה הרשטיק לקבל מקבוצת רמא את הכספים והנכסים כדלקמן :

[א] עפ"י סעיף 7 להסכם - מלוא מניות חב' רמנוף הועברו לבעלות הרשטיק. בבעלות החברה היו 12 מנופים. לגרסת הרשטיק: 4 מנופים נמכרו בסכום של 200,000 דולר [ראו עדות הרשטיק בעמ' 41 שורות 19-20], 6 מנופים נחתכו לגרוטאות ברזל ונמכרו בסך 105,600 ₪ [ 550 ₪ X 6 מנופים X 32 טון ], ושני מנופים נמצאים עדיין במגרש [ראו עדות הרשטיק בעמ' 41 שורה 24, ובעמ' 149 שורות 11-30].

לא הוצגו נתונים מהימנים על מצבת החובות של חב' רמנוף. לא הוכח האם הוחזרו חובות ע"י הרשטיק לאחר העברת הבעלות להרשטיק ומה היה היקפם. עוד נציין שהרשטיק העיד בעמ' 154 שורות 13-14:" המאזן [ של חב' רמנוף – י.ג.] היה כמעט מאוזן ".

[ב] עפ"י סעיף 9 להסכם - נרכשו ע"י חב' רמא מחב' רמנוף מנוף וציוד תמורת 100,000 ₪ + מע"מ, וגם סכום זה נזקף לטובת הרשטיק.

[ג] עפ"י סעיף 12 להסכם – שולם להרשטיק תשלום חודשי בסך 2,000 דולר + מע"מ במשך 6 שנים, וזאת מבלי שבפועל ניתנו על ידו שירותי ייעוץ. סה"כ שולמו להרשטיק עפ"י ההסכם 144,000 דולר + מע"מ , בתשלומים חודשיים במשך 6 שנים, וסכום זה ניתן בפועל להרשטיק עבור תביעותיו שהובאו בהליך הגישור.

[ד] עפ"י סעיף 11 להסכם – קבוצת רמא הסכימה לשחרור הכספים והזכויות שנצברו לטובת הרשטיק בפוליסה בחב' ביטוח אררט. בפוליסה נצברו כספי פיצוי פיטורין ותגמולים. עפ"י גרסת הרשטיק הצטברו בפוליסה כ-180,000 ₪ [ ראו עדות הרשטיק בעמ' 141 שורה 27]. ב"כ המבקשים אף טען, שלא כל עובד עם פרישתו מהעבודה זכאי לפיצויי פיטורין.

[ה] לחב' רמנוף, שהועברה עפ"י הסכם הגישור לבעלות הרשטיק – היו זכויות תביעה בעלות שווי כספי:

1. תביעה של חב' רמנוף כנגד צוות ברקוביץ. בסוף ההליך חב' רמנוף זכתה בתביעה בסך 50,000 דולר, וקיבלה את הפיצוי [ראו עדות הרשטיק בעמ' 183 שורות 10-23].

2. תביעה של חב' רמנוף נגד נאור מנופים ע"ס 4 מיליון ₪ [ ראו עדות הרשטיק בעמ' 184 שורה 25]. התביעה לא נעתרה לאחר חתימת הסכם הגישור לאור העובדה שלא הוגשו ע"י הרשטיק ראיות על שיעור הנזק [ ראו עדות הרשטיק בעמ' 151 שורות 10-11].

[ו] לחב' רמנוף, שהועברה עפ"י הסכם הגישור להרשטיק, היו זכויות הפצה בפטנטים, שבפיתוחם השקיעה חב' רמנוף כספים רבים. הרשטיק העיד: " במסגרת רמנוף היו 2 פטנטים " [ עמ' 35 שורה 28]; "ש. רמנוף כמה כסף השקיעו [ בפטנט הראשון – י.ג.] ? ת.... כמו 100, 130 אלף דולר" [עמ' 37 שורות 30-32]; " בפטנט השני הושקעו ... 40, 50 אלף דולר" [עמ' 38 שורה 7]; " מי שמממן את הפטנט הוא מקבל את זכויות השיווק " [ עמ' 37 שורה27] .

הרשטיק לא הוכיח את שוויין של החברות נכון למועד עריכת הסכם הגישור ב-5.2.04. בהתחשב בשווי הנכסים והכספים שקיבל הרשטיק במסגרת הסכם הגישור – לא ניתן לקבוע שתנאי ההסכם היו גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל כנדרש בעילת העושק.

6. הסכם הגישור מ-5.2.04 בוצע במלואו ולהרשטיק שולמו הכספים והועברו הזכויות כפי שפורטו בסעיף 5 לפסק. התביעה של הרשטיק הוגשה ב-25.5.10, רק בחלוף כ-6 שנים ממועד החתימה על הסכם הגישור ולאחר ביצועו.

הרשטיק טען שיש להורות על ביטול הסכם הגישור, שכלל בסעיף 14 הוראה בדבר העדר טענות נוספות אחד כנגד השני, מעבר להתחייבויות שנקבעו בהסכם. הרשטיק טען כנגד ההסכם טענות בדבר כפייה, עושק ואיומים [להלן: "פגמים בכריתת ההסכם"] . הרשטיק טען בדיון ובכתבי הטענות : "ההסכם ... נחתם בכפיה, נגוע בעושק בלתי סביר ... " [עמ' 5 שורות 20-21]; " כפו עליו תוך איומים חתימה על הסכם ב-5.2.04" [סעיף 13 לכתב התביעה];" הנתבעים ניצלו את העובדה שהתובע היה באותה עת לאחר משבר גירושין קשה ובמהלך טיפול נפשי ופסיכיאטרי, ומתוך מצוקה אישית וכלכלית... חתם התובע על ההסכם בכפיה ותחת איום ... ההסכם עושק את התובע" [ סעיף 15 לכתב התביעה] .

בע"א 627/85 איתן – גושן אדריכלים בע"מ נ' מ"י פ"ד מג(3) 42, 46 אמר כב' השופט שמגר :

" יש להבחין בין מקרה, בו סבור צד לחוזה כי בלית ברירה מתוך רצון להפיק את המירב האפשרי מתוך נסיבות...עליו להסכים לתנאים גרועים מאלה שהיה רוצה בהם ... לבין המצב הקיצוני של מצוקה שהחוק דן בו והמתייחס ... לחוסר אונים הנובע משקיעה כלכלית או אישית קשה וחמורה".

ברע"א 7539/98 לוטם רהיטים בעמ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ פ"ד נג(1) 721, 726 הוסיף כב' השופט אור:

" רק לחצים כבדים אשר פוגעים בצורה חריפה בחופש הרצון החוזי של המתקשר ייחשבו כפגמים ברצון ".

7. עפ"י חומר הראיות שהונח בפני ביהמ"ש ניתן לקבוע שהטענות בדבר פגמים בכריתת הסכם הגישור משוללות יסוד ודינן להידחות, ועפ"י סעיף 14 להסכם הגישור מנוע הרשטיק מלתבוע תביעות נוספות מעבר לנכסים ולכספים שהועברו אליו במסגרת הסכם הגישור. הטעמים לקביעה זו הינם כדלקמן :

ראשית, הסכם הגישור מ-5.2.04 לא נחתם בהינף קולמוס. התקיימו הליכי גישור במשך חצי שנה, ורק בסיומם נחתם הסכם הגישור. הרשטיק יזם את הגישור, בחר את המגשר, הגיש הערכת שווי של החברות לצד שכנגד, ובמידת הצורך התייעץ עם עוה"ד דודי לוי שייצג אותו בעניינים אחרים . היוזמה וההתנהלות שאפיינו את הרשטיק בהליכי הגישור אינם מתיישבים עם טענה בדבר פגמים בכריתת הסכם הגישור.

הרשטיק העיד בחקירתו: "אצל המגשר היו ... 5 ישיבות שאני נכחתי"[ עמ' 112 שורות 21-24]; " אני יזמתי את העניין של הגישור... אני דאגתי שנתחיל את המו"מ עם מגשר " [ עמ' 62 שורות 28-30] ; " יש שלב שהתנהל מסוף 02' ... הם אמרו שהם יקנו את המניות שלי אחרי שאני ביקשתי מהם כסף " [עמ' 62 שורות 2-3]; " ביקשתי שהם יתנו לי הצעה... לא ידעו לעשות הצעת מחיר ולא ידעו לעשות הערכה... ואז בחודש מאי 03' ... אני שלחתי להם הערכת שווי " [ עמ' 62 שורות 8-13] ; " היה גישור ... זה התחיל סוף יולי תחילת אוגוסט 03' ...ההסכם נחתם בפב' 04' .ש. 6 חודשים היה גישור? ת. משהו כזה " [ עמ' 63 שורות 14-15] ; " ש. דודי לוי [ עו"ד דודי לוי – י.ג.] לא היה מאחורי הקלעים ... ת. הוא ייצג אותי [בעניין אחר – י.ג.] בטח אם היתה לי שאלה אז שאלתי אותו" .

הרשטיק גם הציב תנאים מקדמיים לגישור, ודרש שבעל המניות עמית לא ישתתף בהליך הגישור. הרשטיק העיד בעמ' 117 שורות 26-27: " כשאמרתי למני [יועץ המס – המגשר – י.ג.] אתה רוצה לעשות גישור... את הבן אדם הזה [ את עמית – י.ג.] אני לא רוצה לראות ".

שנית, במו"מ שהתנהל לפני חתימת ההסכם הוחלפו טיוטות, הוצגו הערות, ובוצעו תיקונים. ניתנה לצדדים שהות מספקת לבחון ביסודיות את ההסכם ולהעיר את הערותיהם בטרם חתמו על ההסכם, והדבר אינו מתיישב עם טענות בדבר פגמים בכריתת ההסכם.

הרשטיק העיד בחקירתו בעמ' 128 שורות 6-30 : " ש. כמה טיוטות הועברו בעניין ההסכם ? ... ת. 2 טיוטות יסוד ... ש. כמה טיוטות לא יסוד היו? ת. היו תכתובות.ש. כמה סבבים של הערות היו ? ת. היו הערות ... אני הערתי לו תמיד בטלפון ובמייל והוא העיר לי בכתב ".

הרשטיק הודה בחקירתו: " ש. בעמ' השני [של ההסכם – י.ג.]כתוב: " שינוי – התשלום יבוצע לרמנוף ו/או לכל חברה אחרת עפ"י הוראות אריה בכתב ובחתימתו . זו בקשה שלך, נכון? ... ת. כן" [ עמ' 131 שורות 23-26 ]; " ש. כתוב קנס מוסכם לפי הצעתך. אתה ביקשת שיהיה קנס מוסכם על הפרת ההסכם ? ת. אני ביקשתי שיהיה קנס מוסכם ... " [ עמ' 136 שורות 21-22] ; " ש. מי הוסיף את הדרישה שרפי ומאיר בסעיף 12 יהיו ערבים לחוב הזה כלפיך ? ת. אני הוספתי " [ עמ' 157 שורות 20-21] .

לגבי ההתנהלות בהליך הגישור, שקדם לחתימת הסכם הגישור, העיד הרשטיק בעמ' 140 שורה 6: " ניסיתי בכל דרך שהיא להוציא עוד משהו, עוד סעיף, עוד הבטחה " .

שלישית, גם הטענה שהיה מאוים ושעקב כך חתם על הסכם הגישור – לא הוכחה. הוכח שהרשטיק הפעיל לחץ ואיומים על השותפים כדי שיגיעו עמו להסכם, והתנהלות זו לא מתיישבת עם טענה בדבר חתימה על הסכם עקב היותו מאוים ע"י מי שנטען שהיו שותפיו.

הרשטיק שלח ב-26.7.03, כחצי שנה לפני חתימת הסכם הגישור, מכתב לרוה"ח של החברות עם העתק לעמית [נספח ה'1 לתצהיר עמית], ובו נאמר: " אבקש להפנות את תשומת ליבכם לחברה הנ"ל [ חב' רמא – י.ג.] ולהעלמת המס המבוצעת בה. מר רפי עמית בעל מניות ומנהל עסקים רשום בחברה החזיק במשך כ-10 שנים רכב ... אשר היה צמוד לאשתו... אשר לא עובדת בחברה, כאשר כל הוצאות הרכב הוכנסו להוצאות של החברה ... הפעולות הנ"ל הינן העלמות מס הכנסה ומע"מ ". במכתב נרשם שהעתק נשלח גם לעו"ד נשיץ. הרשטיק הודה בחקירתו בעמ' 147 שורות 25-27 : " אני לגד נשיץ [ עו"ד נשיץ – י.ג.] לא שלחתי . כתבתי העתק, אולי הם יפחדו מזה ויבואו לשבת איתי לשולחן, לסגור איתי עניינים". למכתב שנשלח ב-26.7.03 צורף נוסח מכתב שהיה צפוי להיות מופנה למשרד המכס והמע"מ יחידת המודיעין הארצית, ונשא תאריך עתידי 3.8.03. במכתב הנלווה דווח לשלטונות המס על העלמות מס בחב' רמא תוך הפניית אצבע מאשימה לבעל המניות רפי עמית [ נספח ה'2 לתצהיר עמית ]. המכתב הנלווה לא נשלח ע"י הרשטיק לשלטונות המס, אולם הרשטיק ביקש להבהיר לבעלי המניות בחב' רמא שהמכתב יועבר לשלטונות המס אם לא יגיעו עמו להסדר.

הרשטיק הודה בחקירתו בעמ' 110 שורות 22-32 : " אמרתי לו תלך אליהם [לשותפים – י.ג.] ותגיד להם חבר'ה ש. שאני אדווח לרשויות המס? ת. כן ... שיבואו לשולחן ... כדי להסתדר איתי... לסגור עניינים ".

הרשטיק הודה בחקירתו שהחזיק בידו במחצית 03' חומר חשבונאי של חב' רמנוף, מנע מהשותפים האחרים לעיין ולקבל את החומר החשבונאי לצורך עריכת דו"חות ומאזנים של החברה, והתנה את מתן החומר החשבונאי בכך שהשותפים יגיעו עמו להסדר המסיים את המחלוקת בעניין החברות. הרשטיק העיד בחקירתו: "ש. היה מצב כזה שאתה מנעת מהשותפים שלך את הספרים? ת. כן . היה מצב ... ש. אתה סירבת למסור את הספרים עד שלא יענו לדרישות שלך באמצע שנת 03' ? ת. כן ... הם באים אלי ומבקשים ממני את כל החומר כדי להגיש את המאזנים, אמרתי להם אני לא נותן לכם את זה עד שלא תסגרו איתי את כל הסיפור" [עמ' 75 שורות 11-32].

רביעית, הסכם הגישור נחתם ב-5.2.04. לא הוכח שההסכם נחתם כשהרשטיק היה במצוקה עקב מצבו המשפחתי. הרשטיק העיד שאביו נפטר ב-01' [עמ' 64 שורה 20], ואילו הסכם הגישור נחתם כאמור ב-5.2.04. הרשטיק העיד שהליך הגירושין מאשתו הסתיים בנוב' 02' [ עמ' 64 שורה 26], ואילו הסכם הגישור נחתם כאמור ב-5.2.04. מאז האירועים המצערים חלפה תקופה, ולא הוכחה השפעת אירועים אלו על ניהול המו"מ ע"י הרשטיק ועל תפקודו העסקי באותה תקופה.

הרשטיק העיד בחקירתו לעניין התקופה שקדמה לחתימת הסכם הגישור ב-5.2.04:"זה לא אומר שלא עשיתי עסקים. עשיתי עסקים [בתקופה שקדמה לחתימת הסכם הגישור – י.ג.]" [עמ' 30 שורה 20]; "עשיתי כל מיני עסקים ... קניתי פה, התחלתי לבנות בבאר שבע, ניהלתי שם בניין של משפחה שלנו ... התחלתי לבנות בניין בבאר שבע ... עבדתי שם כמנהל ... קיבלתי משכורת ... 8,000 ₪ בחודש" [ עמ' 33 שורות 6-26 ] ; " התעסקתי בפטנטים ... המצאות שלי... ניסיתי לשווק כל מיני דברים" [ עמ' 34 שורות 1-3]; "מאיר בר ... חלק מהקבוצה הפולנית ... הייתי יועץ עסקי שלו ... מסביבות אמצע 02', סוף 02'... עד 05' " [עמ' 50 שורות 7-25 ]; " הייתי יועץ עסקי של עוד הרבה גורמים " [ עמ' 51 שורה 5 ]; " הייתי יועץ משפטי של כל מיני עורכי דין שבאו אלי להתייעץ בעניינים של ליקויי בניה" [עמ' 52 שורות 7-8 ]; "ש. אתה ביקרת הרבה בחו"ל [בתקופה שקדמה לחתימת הסכם הגישור – י.ג.]? ת. נכון מאד... רוב הנסיעות זה היה בשביל לנסות לעשות עסקים ... באותן שנים 03'-01' ... אני ניסיתי לעשות עסקה פה ועסקה פה" [ עמ' 58 שורות 3-10 ]; "ש. אתה גם שותף בחברת א.ס.מ.ס [ חב' א.ס.מ.ס אחסנת מנופים בע"מ – י.ג.] ת. אני הייתי מנהל שלה וגם בעל מניות [עפ"י תדפיס רשם החברות החברה הוקמה ב-22.1.02 – ראו מוצג נ/5] ... ש. כשניהלו איתך את המו"מ מה עשתה חב' א.ס.מ.ס ? ת. אני הקמתי את חב' א.ס.מ.ס ... ברגע שרמנוף הפסיקה לעבוד " [ עמ' 39 שורות 15-31]; "... אמרתי אני אקים חברה לאחסנת מנופים "[ עמ' 40 שורות 10-11 ] .

הרשטיק לא הציג חוות דעת רפואיות, ולא הוכיח שהיה במצוקה נפשית או רפואית עובר לחתימת הסכם הגישור ב-5.2.04. הרשטיק העיד בעמ' 66 שורות 21-22, שביקר פעם אחת בלבד אצל פסיכולוג. לא הונחה תשתית ראייתית המאפשרת קביעה שהרשטיק היה במצוקה נפשית או רפואית במועד חתימת הסכם הגישור. בסמוך לתקופה בה נחתם הסכם הגישור ניהל הרשטיק הליכים משפטיים כנגד גורמים עסקיים שונים ולא נשמעו מצידו טענות בדבר מצוקה נפשית או רפואית [ ראו מוצגים נ/7- נ/9].

בעניין מצבו הכלכלי עובר לחתימת הסכם הגישור, העיד הרשטיק בחקירתו : " מצד אחד היה לי כסף, ובבנקים אחרים היו לי חובות ... אתה חייב להחזיק לעצמך קופה בשביל לחיות ... ש. היה לך כסף זמין רק למחיה ? ת. ודאי... זה לא אומר שלא עשיתי עסקים. עשיתי עסקים ... " [ עמ' 30 שורה 14 – 20].

חמישית, המגשר, יועץ המס מנחם זילברמן, שסייע לגיבוש הסכם הגישור הצהיר בתצהיר עדותו הראשית שלא נסתר: " ההליכים הדרסטיים עליהם דיבר הרשטיק בפגישה היו איומו כי יפנה לשלטונות המס בנוגע לענייני רמנוף" [סעיף 10 לתצהיר]; "במסגרת הליכי הגישור ביצעתי מעין מסע דילוגים בין הצדדים . בשלב מוקדם של המו"מ דרש הרשטיק כי זה יעשה שלא בנוכחות של עמית, בו לא ראה פרטנר נוח, ויתר הפגישות נערכו ... רובם רק מולי וחלקן בנוכחות מאיר אליהו " [ סעיף 13 לתצהיר]; " במהלך המו"מ כתב הרשטיק מסמך שכותרתו: " רמא הערכת שווי" [ סעיף 17 לתצהיר]; "במהלך המו"מ... הוא [הרשטיק- י.ג.] היה חד, רהוט וצלול, והעלה דרישות רבות באופן נוקב ונחרץ ... הרשטיק אף נהג להתפאר באותה תקופה על כי הוא מבלה, נהנה מהחיים...סיפר על נסיעותיו לברזיל..."[סעיף 20 לתצהיר]; " הרשטיק ... הוא היה הגורם המוביל, והוא זה אשר הילך אימים על אליהו ועמית בשובו ובחוזרו על איומיו אודות רמנוף " [ סעיף 21 לתצהיר]; " מרבית תניותיו של ההסכם... הוכתבו ע"י הרשטיק עצמו , אשר דקדק על כל פרט..." [ סעיף 22 לתצהיר].

מנחם זילברמן העיד בחקירתו הנגדית : " אריה [ הרשטיק – י.ג.] פנה אלי ובחר בי בתור מגשר כדי לנסות להגיע לאיזושהי נקודת איזון , שאכן הצלחנו להגיע אחרי תהליך מאד מאד ארוך ומייגע " [ עמ' 34 שורות 2-4]; " ההסכם נועד ליישב... את המחלוקת בענייני המניות? ת. נועד ליישב את המחלוקות ... בעניין הכל " [ עמ' 34 שורות 13-17]; "מניות נכללו במילה זכויות [ בסעיף 14 להסכם הגישור – י.ג.]" [עמ' 35 שורה 22]; " מו"מ נמשך חודשים רבים, התכתובת בינינו היתה עמוסה לעייפה ... ברגע שהצלחנו להגיע לנקודה שהבעת [ שהרשטיק הביע – י.ג.] שביעות רצון [מההסכם - י.ג.] ... הנחתי שדעתו [ של הרשטיק – י.ג.] נחה עליו, וזה מתאים לו מבחינת כמות הכסף שהוא ציפה לקבל " [ עמ' 39 שורות 1-5] ; " זאת היתה פשרה " [ הסכם הגישור – י.ג.]" [ עמ' 41 שורה 15].

עדותו של המגשר, יועץ המס מנחם זילברמן, מהימנה על בית המשפט, וסותרת את גרסת הרשטיק.

ששית, לעניין טענת העושק – לא הוכח כאמור בסעיף 5 לפסק, שתנאי ההסכם היו גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל.

המגשר מנחם זילבמן העיד בחקירתו הנגדית בעמ' 39 שורות 11-14: " ראיתי שאתה [הרשטיק – י.ג.] שבע רצון מההסכם ... הבנתי שמועבר להחזקתך ציוד רב ... בנוסף לכל זה 144,000 דולר ... במיוחד לאור זה שהם [ השותפים האחרים – י.ג.] לא טענו שהיה לו 20% במניות " .

8. הסכם הגישור נחתם ב-5.2.04 הודעת הביטול גם לא ניתנה תוך זמן סביר כנדרש בדיני החוזים.הודעת הביטול ניתנה ב-26.4.10, בחלוף כ-6 שנים מחתימת ההסכם [ראו נספח ז' לכתב התביעה], ולאחר שההתחייבויות הכספיות בהסכם בוצעו. הרשטיק הודה בחקירתו בעמ' 140, שורות 29-30: "ש. זה נכון שזה [הודעת הביטול ניתנה – י.ג.] חודש אחרי שהסתיימו התשלומים [ התשלומים ששולמו להרשטיק עפ"י הסכם הגישור – י.ג.] ? ת. כן ...". הרשטיק הסביר בעמ' 149 שורה 26 עד עמ' 160 שורה 6, שבמהלך תקופת ביצוע ההסכם הורה כ-3-4 פעמים לשותפים להיכן להעביר את הכספים המגיעים לו עפ"י הסכם הגישור. הרשטיק לא הודיע שההסכם נגוע בפגמים ושהוא מבטלו, ופעל במשך כל התקופה להשלמת ביצוע ההסכם.

כאמור לא הוכחו טענת העושק וטענת הכפיה, וממילא לא עומדת להרשטיק הטענה שהביטול היה תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול - לעניין עילת העושק, ותוך זמן סביר לאחר שנודע שפסקה הכפייה – לעניין עילת הכפייה .

9. באשר לטענת אי החוקיות של הסכם הגישור, בהיבט של עבירה על חוקי המס – אין להורות ביחסים הפנימיים בין הצדדים על ביטול הסכם הגישור לאחר שההסכם בוצע במלואו.

המגשר, יועץ המס מנחם זילברמן, העיד בחקירתו: " ש. האם נכון שאסור להשתמש בניכוי כהוצאה בחשבונית שכתוב עליה בגין שירותי ייעוץ, כאשר לא נתקבלו שירותי ייעוץ ? ת. נכון " [ עמ' 36 שורה 31 עד עמ' 37 שורה 1] ; " האם נכון שעל פי חוקי המס אסור להעביר ללא תמורה נכס שיש לו שווי משמעותי ? ת. נכון .ש. האם נכון שהעברה ללא תמורה של חברה בעלת שווי משמעותי זה עבירת מס ? ת. אם החברה בעלת שווי משמעותי, נכון " [עמ' 38 שורות 1-6].

רו"ח נחשון סובול, רוה"ח של קבוצת רמא, העיד בחקירתו בעמ' 53 שורה 27 עד עמ' 54 שורה 15: "ש. אם בן אדם ידע שהחברה בעלת שווי משמעותי... מעביר אותה לבן אדם שני ללא תמורה, זה עבירת מס? ת. אם הוא קיבל תמורה סמויה זה עבירת מס, והוא לא הצהיר עליה ... אני לא יודע מה השווי... של רמנוף ".

עמית הודה בעמ' 6 לפרוטוקול 24-26 : " הוא [ הרשטיק- י.ג.] לא נתן ייעוץ חודשי כנגד התשלום הנ"ל [ תשלום בסך 144,000 דולר – י.ג.] . זו התמורה שהתובע [ הרשטיק – י.ג.] קיבל עפ"י ההסכם מ-5.2.04 " .

עפ"י הסכם הגישור נקבע שמניות חב' רמנוף יועברו להרשטיק ללא תמורה [סעיף 7 להסכם], וישולם לו 144,000 דולר במשך 6 שנים בתשלום חודשי בסך 2,000 דולר לחודש עבור שירותי ייעוץ לרמא טכנולוגיה [סעיף 12 להסכם].

התשלום של 144,000 דולר והעברת מניות רמנוף לבעלות הרשטיק נעשה כנגד תביעותיו של הרשטיק לזכויות במניות בחברות. הרשטיק לא נתן שירותי ייעוץ לרמא טכנולוגיה לאחר חתימת הסכם הגישור.

גם אם דבק בהסכם הגישור היבט של אי חוקיות –אי תשלום מס – יש לתת משקל לשיקולים ולנתונים הבאים: [א] שני הצדדים היו שותפים להסכם והאשם רובץ באותה מידה לפתחם [ב] ההסכם כולו בוצע וההתחייבויות הכספיות קוימו [ג] אין המדובר בחוזה שמטרתו העיקרית היא אי חוקיות אלא באי חוקיות שהיא אגבית לחוזה. הפעולה הבלתי חוקית לא היוותה את עיקר ההתקשרות אלא נגעה לחלק הביצועי שלו [ד] אי החוקיות לא חלשה על כל החוזה [ה] הרשטיק, הטוען לבטלות החוזה, התמצא בהיבט החשבונאי וניהל את חשבונות החברה ואין המדובר בצד תמים שאינו מתמצה בנושא [ו] השנים שחלפו מאז חתימת ההסכם ב-04' וקיומו.

בנסיבות אלה השארת החוזה על כנו ואי ביטולו יעשו צדק בין הצדדים. ניתן כהוראה משלימה לאמץ את דברי כב' השופט עמית בע"א 6667/10 טנדלר נ' קוזניצקי תקדין-עליון 2012(3) 11582 בסעיף 32 לפסק הדין :

" מבלי להפחית מחומרתה של הונאת רשויות המס ומהמסר המרתיע שצריך לצאת מבית משפט זה, הרי שהמעוות יוכל לתיקון בכך שהעסקה האמיתית תגיע לידיעת רשויות המס וישולם מס כדין ".

10. ומכאן לתביעה שכנגד. קבוצת רמא טענה שהרשטיק הפר את סעיף 10 להסכם, על פיו התחייב לא לתבוע, ולפיכך עליו לשלם פיצויים מוסכמים בסך 50,000 דולר שנקבעו בסעיף 17 להסכם.

זכות הגישה לערכאות שיפוטיות בסוגיות רכושיות הינה זכות חוקתית שנגזרת מהצורך להגן על זכות הקניין, וזכות הקניין הוכרה בחוק יסוד : כבוד האדם וחירותו כזכות חוקתית. אין למנוע מבעל דין מלהביא את תביעתו בפני ביהמ"ש כאשר הוא טוען טענות בדבר עושק, כפיה ואיומים, ועותר לקבל את זכויותיו הקנייניות שנטען שנגזלו ממנו.

בסעיף 8 להצהרה האוניברסלית על זכויות האדם מ-48' נקבע : " לכל אדם זכות גישה לרשויות השיפוט הלאומיות המוסמכות נגד פעולות המפרות את זכויות היסוד שהוכרו ע"י החוקה או ע"י החוק ".

בסעיפים 13 ו-16 לאמנה האירופאית בדבר זכויות האדם וחירויות היסוד נקבעה זכות הגישה לערכאות שיפוטיות כזכות חוקתית.

בע"א 3833/93 לוין נ' לוין פ"ד מח(2) 862, 874 אמר כב' השופט זמיר:

" יש מקום לחזקה שהצדדים לחוזה לא התכוונו למנוע תביעה ... בבית המשפט... בית המשפט יהיה נוטה לפרש הוראה כזאת באופן שיסלק את המחסום או המכשול מעל הדרך אל בית המשפט... אם פירוש כזה אינו אפשרי... עשוי בית המשפט לפסוק כי ההוראה סותרת את תקנת הציבור לפי סעיף 30 לחוק החוזים [ חלק כללי ] , ולפיכך היא בטלה".

בע"א 1480/04 מליבו נ' מ"י דינים עליון 2006(53) 1098 הוסיף כב' השופט גרוניס בסעיף 19 לפסק דינו :

" יש לפרש את התניה [המונעת הגשת תביעה – י.ג.] כך שהיא תחול אך ביחס לתובענות כספיות אשר מבוססות על טענות סרק, היינו טענות בלתי סבירות המחוסרות תום לב...אם הטענות המועלות במסגרת התובענה הינן סבירות וכנות הרי שהתניה לא תחול...אף אם לגופו של עניין תידחה [ התביעה- י.ג] ע"י ביהמ"ש".

טענות כפיה, עושק ואיומים הינן טענות כבדות משקל שיש לבררן, ואף אם יקבע שטענות אלה לא הוכחו במקרה דנן – אין להציב מחסום בפני מתדיין המבקש להעלותן.

אשר על כן רשאי היה הרשטיק להגיש את תביעתו לבית המשפט, ואין לחייבו בפיצויים מוסכמים בסך 50,000 דולר בשל הגשת התביעה, גם אם תביעתו נדחתה בסופו של יום.

התביעה לחיוב בגין פיצויים מוסכמים בסך 50,000 דולר בגין הגשת התביעה – נדחית.

11. עוד נטען בתביעה שכנגד, שהרשטיק הפר את סעיף 9 להסכם באשר התחייב להעביר רישומית את הבעלות במנוף 4018 ע"ש רמא טכנולוגיה עד 5.8.05 [ראו סעיף 4.2.1 לתביעה שכנגד], והבעלות הועברה רישומית רק ב-23.11.09 – באיחור של כ-50 חודש [ראו מכתב משרד התחבורה – נספח י"ג לתצהיר עמית].

העברת בעלות במנוף מבוצעת עפ"י חוק רישום ציוד הנדסי תשי"ז -1957 ועפ"י תקנות רישום ציוד הנדסי תשי"ז -1957 .

לא הוצג בפני ביהמ"ש רישום העיקולים שרבצו על המנוף ביחס לתקופה מחתימת הסכם הגישור ב-5.2.04 ועד מועד העברת הבעלות ע"ש רמא טכנולוגיה ב-23.11.09 [מועדי הטלת העיקולים ומועדי ביטולם בהתאמה], ולא ניתן לקבוע שהעיקולים הם שמנעו את העברת הבעלות ביחס לכל התקופה מ-5.8.05 ועד 23.11.09.

מחומר הראיות שהונח בפני ביהמ"ש ניתן לקבוע, שקבוצת רמא ויתרה בהתנהגות על אכיפת ההתחייבות, לפיה זכות הבעלות במנוף 4018 תועבר רישומית ע"ש רמא טכנולוגיה עד 5.8.05 [ תוך 18 חודש], ולא ייחסה חשיבות למשך התקופה שחלפה עד לרישום הבעלות במנוף על שמה. הטעמים לקביעה זו הינם כדלקמן :

[א] מנוף 4018 היה בהחזקה ובשימוש של קבוצת רמא ממועד חתימת הסכם הגישור 5.2.04 ועד למועד העברה רישומית של הבעלות ב-23.11.09.

אליהו העיד בעמ' 118 שורות 16-31 : "ש. האם נכון שכל השנים עד היום הטקרף [המנוף- י.ג.] ממשיך לעבוד במגרש שלכם במושב בן זכאי ? ת. הוא ממשיך לעבוד". עמית העיד בעמ' 71 שורה 2-3 : " ש. האם נכון שבכל השנים הטקרף ממשיך לעבוד במגרש שלכם ... ת. נכון " .

[ב] שני בעלי מניות השליטה בקבוצת רמא העידו, שלא נשלחו מכתבי התראה להרשטיק על האיחור ברישום הבעלות במשך כל התקופה מ-5.8.05 ועד 23.11.09.

עמית העיד בעמ' 71 שורה 18 : " לא שלחנו מכתבים ". עמית הודה בעמ' 72 שורה 21 , שורות 19-21, שהוא לא דיבר בעניין עם הרשטיק.

אליהו הודה בעדותו בעמ' 119 שורות 1-3: "ש. האם אתה יכול להראות לי מכתב ששלחתם לאריה [להרשטיק – י.ג.] לגבי הנזק שנגרם לכם בגין העיכוב בהעברת הבעלות ? ת. לא ".

[ג] אליהו, שנטען ע"י שותפו עמית, כי הוא דיבר עם הרשטיק בעניין העברת רישומית של הבעלות, העיד בחקירתו בעמ' 120 שורות 24-32:

" היינו חברים [ אני והרשטיק – י.ג.] ... גם אחרי ההסכם ... היינו יושבים שותים קפה, מדברים, צוחקים ... השותף שלי אומר לי [עמית – י.ג.] אמרתי לו רפי [לשותף עמית – י.ג.] אל תעשה כלום [בעניין עיכוב רישום הבעלות – י.ג.] הוא יעביר לנו בעלות ... רציתי לעשות הכל בשקט ... אני לא אוהב ריב ומדון ".

[ד] קבוצת רמא לא ייחסה חשיבות רבה לעיכוב ברישום הבעלות באשר נהגה במנוף מנהג בעלים בכל התקופה. עפ"י הסכם הגישור שולם להרשטיק 144,000 דולר + מע"מ בתשלומים חודשיים של 2,000 דולר לחודש במשך 6 שנים. במשך כל התקופה עד 23.11.09 לא הועלתה ע"י קבוצת רמא טענה בדבר הפרה של ההסכם - אי העברה רישומית של הבעלות במנוף, ולא ניתנה הודעה על הפסקת תשלומים חודשיים ששולמו להרשטיק עקב כך.

קבוצת רמא גם לא הפעילה את מנגנון הקיזוז שנקבע בסעיף 15 להסכם הגישור לעניין קיזוז נזק או חוב אם תיווצר הפרה, למרות ההסדר הספציפי והמפורט שנקבע על ידי הצדדים בהסכם הגישור : מתן הודעה, שהות לתקן את ההפרה תוך 3 חודשים, העברת המחלוקת לבירור שיפוטי, והעברת כספים שצריך לשלם הצד הנפגע לחשבון נאמנות.

[ה] הרשטיק העיד בחקירתו: " אני פניתי אליהם הרבה פעמים [ לצורך העברת הבעלות – י.ג.] ... שיבואו איתי לרשם ציוד להעביר בעלות " [עמ' 173 שורה 30 עד עמ' 174 שורה 14] ; " פניתי ועוד פעם ועוד פעם ולא באו" [ עמ' 175 שורות 3-4]; "היה עיכוב ... בגלל שהם לא באו. אני לא יכולתי להעביר ... המנוף עבד אצלם במגרש... המשיכו לעבוד איתו" [עמ' 175 שורות 24-32] ; "פעם פעמיים דיברתי עם דליה [מזכירת קבוצת רמא בעניין רישום הבעלות במנוף - י.ג.] "[ עמ' 176 שורה 13]; "אני התחננתי להעביר [ את רישום הבעלות – י.ג.] ... עלולים לעקל אותו עוד פעם. עלול לקרות עוד משהו... זה היה אינטרס שלי להעביר אליהם ... למרות זה הם המשיכו לשלם לי כסף . ש. את ה-2,000 דולר [ 2,000 דולר לחודש שהיו חלק מסכום של 144,000 דולר שהתחייבה קבוצת רמא לשלם בתקופה של 6 שנים – י.ג.] ת. כן" [עמ' 177 שורות 9-15].

גרסת הרשטיק לא נתמכה בראיית סיוע ולא ניתן לאמצה כממצא. בחלק מהתקופה היו עיקולים על המנוף, לא הוברר אם העיקולים רבצו ביחס לכל התקופה מ-5.2.04 ועד 23.11.09, והאם העיקולים מנעו את הרישום.

התביעה שכנגד בעניין זה – נדחית עקב ויתור בהתנהגות מצד קבוצת רמא.

12. סוף דבר

[א] התביעה והתביעה שכנגד – נדחות.

[ב] בהתחשב בכך שהתביעה והתביעה שכנגד נדחו, וגם בכך שדבקה אי חוקיות בהסכם הגישור בהיבט של אי תשלום מס – לא יעשה צו להוצאות.

[ג] העתק פסק הדין, תוך הפניה לסעיף 9 לפסק, יועבר לידיעת רשויות המס.

ניתן היום, כ' סיוון תשע"ד, 18 יוני 2014, בהעדר הצדדים.