פתח דבר

1. בפני תביעה שיטרית , על סך 265,099 ₪ שראשיתה כבקשה לביצוע שני צ'קים על סך 132,763 ₪ ו-130,000 ₪ שזמני פירעונם 30 אוקטובר 2009 (ולהלן: "השיקים") אשר הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל. השיקים סורבו על ידי הבנק הנמשך בצירוף הערה, "ניתנה הוראת ביטול".
2. התובעת – חברת א.לביא מעליות בע"מ (ח.פ 512696170) (ולהלן: "התובעת") העוסקת בהקמה, אחזקה ושיפוץ מעליות. הנתבעת –חברת בני בהיג קעואר לתעשייה בע"מ (ח.פ 513593129) (ולהלן: "הנתבעת") הינה חברה לייצור משקאות חריפים שהגישה התנגדותה לביצוע שני השיקים כאמור .

בישיבת יום 11 יולי 2010 ניתנה לנתבעת רשות להתגונן בד בבד נקבע כי התצהיר שהוגש בתמיכה להתנגדות יהווה כתב הגנה.

1. עסקת היסוד - ביום 27 פברואר 2009 התקשרו הצדדים בשני הסכמים, האחד להקמת מעלית משא בעומס של 1,000 ק"ג בתמורה לתשלום סך של 230,000 ₪ לא כולל מע"מ, והשנייה להקמת מעלית לשישה נוסעים בעומס של 450 ק"ג בתמורה לתשלום סך של 120,000 ₪ לא כולל מע"מ, (ולהלן: "ההסכמים") (נספחים א'1 וא'2 להתנגדות לביצוע שטר).
2. על פי סעיף 5.4 להסכם התחייבה הנתבעת כי כל התמורה בגין המעליות תשולם תוך שבוע ימים מבדיקתן ואישורן של המעליות על ידי המהנדס שחק.

עיקר טענות התובעת

1. לטענתה התובעת, בסעיף 3 להסכמים התחייבה להשלים את אספקת המעליות במפעל הנתבעת תוך שלושה חודשים מיום חתימת ההסכם בתנאי ובכפוף לביצוע וסיום עבודות ההכנה שהיו באחריות הנתבעת כמפורט בסעיפים 2 ו-3 להסכמים.
2. עם חתימת ההסכמים התקבלה מקדמה על סך 87,500 ₪, והתובעת החלה בהזמנת חלק מהציוד עבור הנתבעת בהתאם למפרט הטכני שערך המהנדס שחק יוסף מטעם הנתבעת, (ולהלן: "המהנדס שחק")-יועץ מעליות שנשכר על ידי הנתבעת לפקח על הפרויקט ועבודת התובעת.
3. במקביל להזמנת הציוד מסרה התובעת לנתבעת הוראות ושרטוטים לביצוע עבודת הכנה באתר, אלא לטענתה, בניגוד להוראות ההסכם התבצעו עבודות ההכנה בשלבים, באיטיות אשר מנעו מהתובעת כל אפשרות להתקדם בעבודות ההרכבה של המעליות.

התובעת בכתבי בי דין מטעמה פירטה את העיכובים הרבים בעבודותיה בשל מחדלי הנתבעת לרבות המחדלים כמפורט להלן:

לגרסת התובעת התברר שבפיר אשר יועד למעלית המשא קיים עמוד בטון הבולט לתוך הפיר באופן שלא אפשר להקים את הפיגום. והודגש כי עד להקמת הפיגום בפועל לא יכלה התובעת להזמין את המעלית שכן רק לאחר השלמת הפיר ניתן היה לקחת את המידות הנדרשות.

1. לאחר שסיימה הנתבעת את הכנת התשתית בחודש יוני 2009 נכנסה לבצע את המשך העבודות על פי התחייבויותיה. או אז התברר לה כי חלק מההנחיות שנמסרו לנתבעת לאחר חתימת ההסכמים לא בוצעו כהלכה. בפועל, הפתחים למשקופים לא היו בגודל הנדרש וחדר המכונות לא היה מוכן.
2. במקביל לביצוע התיקונים הנדרשים על ידי הנתבעת, המשיכה התובעת בביצוע עבודות ההרכבה והזמינה את המעליות בהתאם למידות הפיר, אלא שאז במהלך העבודות התגלו ליקויים חמורים נוספים .התברר כי הקבלן אשר בנה את הבניין לא הכין פתחים למעבר כבלי התלייה של המעליות בראש הפיר.
3. על מנת למנוע עיכובים נוספים ולפנים מהוראות ההסכם הורה מר אלי לביא מנכ"ל התובעת למנהל התפעול וההרכבה של התובעת מר דובי בר-אל, לבצע את הקידוחים הנדרשים בראשי הפיר וזאת על חשבון התובעת.

ביום 26 יולי 2009 החל דובי בר-אל לבצע קידוחים בראשי הפירים אלא שבמהלך עבודות הקידוח התברר כי, אין די ברזל זיון בבמת המכונה וראש הפיר לא יוכל לשאת את המשקל ועומסי המעלית.

1. בנסיבות אלו, נאלצה התובעת שוב להפסיק את עבודתה שכן ללא חיזוק ראש הפיר או קבלת אישור מהנדס קונסטרוקציה מוסמך אודות משקל העומס שיכולה התקרה לשאת, לא ניתן היה להתקדם בהרכבת המעליות והמנועים מחשש לקריסתם.
2. עוד טענה התובעת כי פנתה אל הנתבעת לטפל בעניין בדחיפות ביום 3 אוגוסט 2009 וביום 24 אוגוסט 2009, ובמכתב נוסף שנשלח ביום 3 נובמבר 2009, אך בפועל התקבל אישורו של המהנדס על ביצוע החיזוקים והתאמת הקונסטרוקציה לעומסים הדרושים מראש הפיר רק ביום 1 דצמבר 2009. (נספחים ד' ו-ד'1 לתצהיר עדות ראשית משיבה).
3. לטענת התובעת, למרות כל האמור לעיל, כל הציוד אשר הוזמן לטובת פרויקט הקמת המעליות הגיע לאתר ביום 16 יוני 2009. ובסעיף 28 לתצהיר עדות ראשית מטעמה טענה , כי על פי הוראות סעיף 5 להסכמים היה על הנתבעת לשלם לתובעת עם הגעת הציוד כולו סך של 65% מהתמורה -עד ליום 30 יולי 2009. בפועל הפרה הנתבעת את הוראות ההסכמים לטענת התובעת ומסרה לתובעת ביום 24 יוני 2009 שני שיקים בסך כולל של 252,763 ₪ שזמן פירעונם 20 אוקטובר 2009,-דהיינו איחור של שלושה חודשים בתשלום התמורה ובניגוד למוסכם בסעיף 5 להסכמים.
4. לגרסת התובעת הסתבר לה , ולמהנדס שחק כי לא ניתן לנתבעת היתר בנייה כדין לקומת המרתף ומשכך לא ניתן "חוקית" להגיע עם מעלית הנוסעים לקומת המרתף ,בהתאם לתכנון המקורי. כפועל יוצא מכך , מכון התקנים לא יאשר בפועל את הפעלת המעליות בהתאם לתקן עד לאישור קומת המרתף כחוק.
5. התובעת טענה כי לאחר התייעצות שערך המהנדס שחק מטעם הנתבעת עם מכון התקנים הודיע לנתבעת ביום 1 דצמבר 2009 כי קיימות שתי דרכי פעולה חלופיות וביקש שתחליט באיזו חלופה מבקשת התובעת לפעול. -מכתב מיום - 24 דצמבר 2009. (נספח ז' לתצהיר עדות ראשית תובעת. התובעת הוסיפה וציינה כי מכתב זה נותר ללא מענה.
6. לטענת התובעת הפרה הנתבעת את התחייבויותיה על פי הוראות ההסכמים ביחס לעבודות ההכנה שהיה עליה לבצע וכמו כן, ביחס למועדי התשלום להם התחייבה.
7. בתמצית, לטענת התובעת , לא ניתן היה לסיים את הרכבת המעליות ולקבל את אישור מכון התקנים על פי התכנון הראשוני שתכננה ללא חיזוק ראשי הפיר וקבלת אישור מהנדס הקונסטרוקציה לעניין עמידה בעומסים הנדרשים. עוד טענה התובעת כי אישור מהנדס הקונסטרוקציה של הנתבעת המאשר כי תקרת ראש הפיר חוזקה ויכולה לעמוד בעומסי המעלית ניתן רק ביום 1 דצמבר 2009 דהיינו תשעה חודשים לאחר חתימת ההסכמים. (-נספח ב' לתצהיר עדות ראשית משיבה).
8. עוד הדגישו המצהירים מטעם התובעת כי תוך פחות מ-14 ימים מקבלת האישור ממהנדס הקונסטרוקציה , הסתיימו כליל הרכבת המעליות לשביעות רצונו המלאה של המהנדס שחק אשר הביע זאת במכתבו מיום 24 דצמבר 2009. (נספח ג' לתצהיר עדות ראשית משיבה).
9. בנסיבות אלו קבע המהנדס שחק בבדיקה שערך למעליות ביום 15 דצמבר 2009 שלמרות שמעליות הנוסעים מתפקדת היטב ובהתאם למפרט ,לא ניתן יהיה להעבירה בדיקת מכון התקנים ללא פתרון הבעיה הקיימת בקומת המרתף.
10. באשר למעלית המשא , לא הייתה מניעה למעשה להפעילה נכון ליום 15.12.2009 אלא שהנתבעת לא שילמה תמורת מעלית זו בניגוד להתחייבויותיה על פי ההסכם.
11. לטענת התובעת - גם לאחר שאישר המהנדס שחק מטעם הנתבעת כי הרכבת המעליות הסתיימה בהתאם להוראות ההסכמים והמפרט הטכני , סירבה הנתבעת לכבד את השיקים שנמסרו על ידה לתובעת, על אף הוראות סעיף 5.4 להסכם המורה כי כל התמורה בגין המעליות תשולם תוך שבוע ימים מבדיקתן ואישורן של המעליות על ידי המהנדס שחק.
12. עוד טענה התובעת כי בניגוד להוראות סעיף 5 להסכמים התנתה הנתבעת את כיבוד השיקים שבוטלו ותשלום ייתרת התמורה המוסכמת בקבלת "אישור מכון התקנים." – אישור שכאמור , לפחות בהתייחס למעלית הנוסעים היה בלתי אפשרי לקבלו לאור המצב הפיזי של המבנה – קומת מרתף ללא רישיון ותשתית שאינה עונה על דרישת מכון התקנים.
13. לטענת התובעת, דרישה זו מהווה התנהגות חסרת תום לב, שכן היה ברור לנתבעת כי בשל מחדליה שלה להכשיר כדין את קומת המרתף, לא ניתן היה לקבל אישור מכון התקנים. ולטענת התובעת תואמת עמדתה גם את עמדתו וחוות דעתו המקצועית של המהנדס שחק- שפעל כאמור ,מטעם הנתבעת .
14. בנסיבות אלו ובשל סירובה של הנתבעת לשלם את ייתרת התמורה והעובדה שהשיקים בוטלו תוך הפרה בוטה של הוראות ההסכמים ועל מנת שהתובעת לא תהייה שותפה לדבר עבירה לכאורה, בהפעלת המעליות המורכבות מבלי שאושרה הפעלתן כחוק על ידי מכון התקנים, השביתה התובעת את המעליות בדרך של הסרת שני כרטיסי הפיקוד וכן הסרת כרטיס המחשב של בקר המהירות מעלית המשא בלבד ופנתה ללשכת הוצאה לפועל על מנת לגבות את תמורת עבודתה ותמורת השיקים שבידה.
15. התובעת הבהירה ואישרה כי הוסרו על ידה מלוח הפיקוד אך ורק כרטיסי הפיקוד של המעליות וכרטיס המחשוב של הבקר בלבד וטענה כי כל הנזקים לכאורה להם טענה הנתבעת כפי שיפורטו להלן אינם פרי מעשי התובעת או מי מטעמה.
16. לטענת התובעת לא היה לה כל אינטרס לגרום לנזקים ולהרוס את העבודה שביצעה בעמל רב. עוד ציינה התובעת כי עלותם הכוללת של כל הכרטיסים שהסירה מלוחות הפיקוד , אינה עולה על שלושת אלפים ₪ והחזרתם ללוח הפיקוד והשבת המעליות לפעילות מלאה אינה כרוכה ביותר משעת עבודה.
17. כתגובה לחוות הדעת שהציגה הנתבעת לעניין עלויות השמשת המעליות , ביקשה לטעון התובעת כי עלות לוח הפיקוד הכולל בתוכו גם את כרטיס הפיקוד, עלה לתובעת סך של 5,150 ₪ עבור מעלית אחת וסך של 5,875 ₪ עבור המעלית השנייה, וכי כרטיס PLC100 עולה סך של 1,040 ₪. (נספחים ח', ח'1, ט לתצהיר עדות ראשית תובעת מ24 דצמבר 2009.), זאת לעומת טענת הנתבעת כי החלפת כרטיס PLC100 עלה לה סך של 14,000 ₪.
18. עוד טענה התובעת כי עלות כרטיס מחשב בקר מהירות עמד על סך של 1,200 ₪ ואין שחר לסכומים אותם ציינה הנתבעת.
19. לעניין הפעלת "וולרי "מחברת ס.מ מעליות בע"מ (ולהלן: "קבלני משנה") כקבלני משנה ,טענה התובעת כי חברה זו היא נציגתה באזור הצפון ומשכך היא פעלה עבורה, כל זאת רק בשל הפרת ההסכם על ידי הנתבעת ואי עמידתה בעבודות ההכנה. במובן שבשל העיכובים והליקויים שנימנו לעיל ביצעה בכל פעם רק חלק מן העבודות , והכל בהתאם להתקדמות עבודות ההכנה אשר בוצעו בניגוד להוראות ההסכם. עוד הוסיפה התובעת כי מפעלה מצוי במודיעין עילית ואילו מקום מושבה של הנתבעת הנו בנצרת.
20. ובתמצית, בשל העובדה כי עבודת ההכנה עליהן הייתה מופקדת הנתבעת לא נסתיימו לאורך כל התקופה ועד ליום 1 דצמבר 2009 לא ניתן היה לטענת התובעת , מבחינה מעשית/כלכלית להוציא צוות עבודה ממודיעין לנצרת לנסיעה שאורכת שש שעות על מנת לבצע עבודות חלקיות בלבד שהיו כפופות מותנות ותלויות בביצוע עבודות הכנה של הנתבעת. ולדידה, מנהל הנתבעת, סאלם, היה מודע היטב לעובדות אלו ואף הסכים לשלם לקבלן המשנה סך של 30,000 ₪ בצירוף מע"מ.

עיקר טענות הנתבעת

1. בסעיף 35 לתצהיר עדות ראשית מטעמה טענה הנתבעת כי מפעלה הינו מפעל מאושר על ידי משרד התמ"ת ומרכז ההשקעות. על פי התוכנית המאושרת הייתה מחוייבת הנתבעת ללוח זמנים לסיום עבודות ההקמה והתחלת שלב הייצור עד אוגוסט-ספטמבר 2010, על פי תכנית השיווק המאושרת.
2. לטענת הנתבעת , התנהגותה וכישלונה של התובעת לאספקת והפעלת המעליות, הסבו לנתבעת נזקים אדירים, אשר באו לידי ביטוי גם בקשרים עסקיים עם גורמים שלישיים לרבות מרכז ההשקעות ולקוחותיה הפוטנציאלים ומנעו ממנה לחתום על הסכמים עם לקוחותיה בארץ ובחו"ל.
3. מר סעיד סאלם, אשר שימש במועדים הרלוונטיים כמנהלה ויועצה הכלכלי של הנתבעת והגיש תצהיר מטעמה (ולהלן: "סאלם"), וטען כי הנתבעת, במסגרת הקמת מפעל ביקשה להתקין מעליות, העבירה מפרט טכני (נספח א' להתנגדות לביצוע שטר) אל התובעת ועל בסיס זה הגישה התובעת הצעת מחיר.
4. לטענת הנתבעת , בעת החתימה על ההסכמים הודגש בפני התובעת כי קיימת חשיבות ניכרת להתקנת המעליות בפרק זמן קצוב, באשר ככל שאלה אינן מותקנות אין גישה לקומות המפעל העליונות והעברת חומרי הגלם התבצעה באמצעות מנופים מיוחדים, אשר עלות השימוש בהם השיתה על הנתבעת נטל כלכלי כבד.

לאור זאת, שונה סעיף 3 להסכם , כך שזמן אספקת המעליות לא יהיה מאוחר מ-3 חודשים מיום חתימת ההסכם.

1. לטענת הנתבעת, עם תחילת העבודה ועל פי תנאי ההסכם, קיבלה התובעת מקדמה כ-25% משוויין של שתי המעליות בשיק על סך 80,000 ₪. לטענתה, הפגינה התובעת זלזול מוחלט בהוראות ההסכם, פעלה בקצב עבודה איטי עד כדי הפסקה מוחלטת כך שהלכה למעשה עד לאוקטובר 2009 כלל לא החלה בהתקנה באופן משמעותי.
2. לטענת המצהיר מטעם הנתבעת , הרי שנוכח הוראת סעיף 5 להסכמים הקובע כי התשלומים יבוצעו בהתאם להתקדמותה של העבודה, לא הועברו לתובעת תשלומים נוספים. מנהל התובעת ויועצה הכלכלי מר ידידה שניר (ולהלן: "שניר") פנה אל סאלם וביקש ממנו להעביר שני שיקים על סך יתרת התשלום הכוללת , תוך התחייבות כי העבודה תושלם בתוך שלושה שבועות.
3. עקב הנזק הכלכלי הכרוך בשימוש באמצעי הרמה אחרים והצורך המידי במעליות, הסכים סאלם לבקשתו של שניר ובמסגרת זו הועברו שני השיקים נשוא הבקשה דנא, אשר זמן פירעונם ביום 30 אוקטובר 2009, שכן עד למועד זה עתידה הייתה הנתבעת לסיים את ההתקנה.
4. ביום 28 אוקטובר 2009, משלא נראתה כל התקדמות ממשית בהתקנת המעליות, שוחח סאלם עם הפועלים בשטח .לטענתו, לראשונה התברר לו כי לא מדובר בצוות הפועלים של התובעת, כי אם בקבלן משנה, אשר לטענת פועליו פעלו באיטיות מכוונת היות והתובעת לא שילמה את שכרם.

נוכח האמור הודיע סאלם בכתב על ביטול פירעון השיקים, (נספח ב' להתנגדות לביצוע שטר) בתגובה התקבל מכתבו של בא כוח התובעת לפיו ביטול השיקים אינו מוסכם על ידיה (נספח ג' להתנגדות לביצוע שטר).

1. לטענת הנתבעת, ביום 16 נובמבר 2009 פנה שניר בבקשה מיוחדת לסאלם לפיה ישולם סכום של 30,000 ₪ בצירוף מע"מ כחובה של התובעת לקבלן המשנה ואילו במקום השיקים תופקדנה שתי ערבויות אוטונומיות לטובות ספקי התובעת/ סאלם אישר את בקשתו, ובמכתב תגובה התחייב שניר לעבוד בכוח עבודה מוגבר החל מהיום שלמחרת (נספחים ד',ה',ו' להתנגדות לביצוע שטר).
2. בשיחה טלפונית שנערכה בין סאלם לשניר בעניין הערבויות סוכם ביום 26 נובמבר 2009 כי השיקים יבוטלו ויוחלפו בתמורה לשלושה שיקים:
   1. על סך 130,000 ₪ לפקודת א.לביא מעליות בע"מ, זמן פירעונו: 29 נובמבר 2009.
   2. על סך 34,950 ₪ לפקודת ס.מ. מעליות בע"מ, זמן פירעונו: 29 נובמבר 2009(- שאין מחלוקת ששולם)
   3. על סך 97,813 לפקודת א.לביא מעליות בע"מ, זמן פירעונו: 15 ינואר 2010.

(נספח ז' להתנגדות לביצוע שטר).

1. לטענת הנתבעת, בתמורה לכך התחייבה התובעת לסיים הרכבת המעליות ולהביאן לידי שימוש לאחר קבלת אישור מכון התקנים ואישורו של המהנדס שחק. כמו כן קבעה התובעת לוח זמנים מחודש להתקנת המעליות (נספחים ח',ט' להתנגדות לביצוע שטר).

בהתאם להסכמות הנ"ל העביר סאלם סך של 34,950 לקבלן המשנה, (נספח י' להתנגדות לביצוע שטר). אך שני השיקים אשר נועדו להחליף את השיקים לא נמסרו לתובעת לאור אי עמידתה בלוח הזמנים המחודש שקבעה בעצמה.

1. עוד טענה הנתבעת כי ביום 1 דצמבר 2009 נפגש סאלם עם שניר בביתו של שניר לסיכום המשך התקדמות העבודה וההתחשבנות הכספית. בטיוטת סיכום הפגישה שנערכה על ידי שניר חזר בו שניר מהסכמות אשר הושגו עד לשלב זה, בכללן חזר בו מחובתו לדאוג לאישור מכון התקנים, ואף דרש כי התשלום יעבור במזומן.ובנוסף דרש תשלום נוסף אשר לא הוזכר עד למועד זה בגין עלויות ברזל.
2. לטענת הנתבעת, מספר ימים לאחר מכן, פנה שניר לסאלם ודרש כי יתרת הסכום תועבר מיידית במזומן, שאם לא כן תפשוט הנתבעת את הרגל.
3. נוכח דבריו של שניר אודות מצב החברה, סירב סאלם להעביר את הסכומים האמורים וממילא המועדים המוסכמים טרם הגיעו וכי טרם נתגבשו התנאים להעברתם . כן טען כי טרם ניתן אישורו של המהנדס שחק ואישור מכון התקנים, אשר בהעדרו לא ניתן להפעיל מבחינה חוקית ובטיחותית את המעליות.
4. ביום 24 דצמבר 2009 הגיעו עובדי הנתבעת למפעל ונוכחו כי התשתית אשר נועדה לתמוך במעליות, בכללה מערכת המחשוב והכבלים נעקרו ממקומם, המחשבים שהותקנו נעקרו ונלקחו מהמפעל באופן שאינו הותיר כל אפשרות שימוש במותקן. (-נספחים יד,טו' לתצהיר עדות ראשית נתבעת ). בנסיבות אלה פנה סאלם אל מר אליהו לביא, הבעלים והמנכ"ל של התובעת, אשר לטענת הנתבעת הודה כי הורה לאנשיו לעשות כן, נוכח העדר נכונותו לשלם באופן מיידי את יתרת הסכום.
5. בנוסף טענה הנתבעת כי התובעת אף לא התכוונה למלא אחר התחייבותה על פי סעיף 13 להסכם, לפיו תהא אחראית לתקופה של שנה למעליות ולהפעלתן החל ממועד המסירה לנתבעת, וגם מטעם זה טענה הנתבעת כי עומדת לה טענת כישלון תמורה מלא.
6. ביום 15 ינואר 2010 קיבל סאלם חוות דעת מטעם חברת "פנינה במעליות חדרה" להתקנת המעליות ותיקון הנזקים אשר נגרמו על ידי התובעת. סך כל הנזקים והפעלת המעליות על פי חוות הדעת כאמור, נאמד על סך של 105,212 ₪. (-נספח טו' להתנגדות לביצוע שטר).

זאת ועוד, חברת פנינה במעליות חדרה, לא הסכימה ליתן אחריות לפעולתן התקינה של המעליות , אלא רק שירות לתקופה בת 12 חודשים בשווי 1,500 ₪ לחודש ובסך הכל 18,000 ₪. הנתבעת ציינה כי שילמה לחברת פנינה במעליות חדרה סך של 48,070 ₪ בגין תיקונים מיידיים והשירות הנדרש לקידום הפעלת המעליות. (נספח י"ט לתצהיר עדות ראשית נתבעת).

1. הנתבעת הוסיפה וטענה כי מאחר ולא הותקנו "מעליות" במפעלה המשיכה ועשתה שימוש בשירותיה של חברת המנופים, המהווה הדרך היחידה להכנסתם של חומרי הגלם והציוד אל המפעל והוצאתם ממנו. לטענתה שילמה בגין הפעלת המנופים סך של 44,402 ₪. (נספח י"ז לתצהיר עדות ראשית נתבעת).
2. מר יעקב טל התבקש על ידי הנתבעת ליתן חוות דעת מומחה וביום 13 אוקטובר 2010 ביצע בדיקה וסקר במעלית במפעל הנתבעת, ואלה ממצאי חוות הדעת:

"על פי התמונות שהוצגו לי, נגרמו נזקים לכרטסי המחשב שבלוח הפיקוד אשר נתלשו ממקומם ולא נמצאו בשטח בעת בדיקתי, כרטיס מחשב ראשי של בקר התדר במעלית המשא DRIVE-AD נתלש 2 קונטקטורים להפעלת דלת תא ורילי פיקוד של המעלית הקטנה הינם שבורים.

ולהלן הליקויים אשר נמצאו בבדיקתו

• 1. השלמת כרטיסי מחשב PLC100 בשתי המעליות, כולל התקנתם, השלמת כל החיווטים הפעלה וכיוונים. העלות עומדת על כ-14,000 ₪ לשתי המעליות.
  2. החלפת בקר תדר ARKEL בלוח הפיקוד של המעלית הגדולה. עלות בקר תדר עומדת על 15,000 ₪.
  3. הספקת 2 קונטקטורים ורילי ללוח פיקוד של המעלית הקטנה. בעלות של כ-3,000 ₪.
  4. החלפת 2 אינקונדרים על גג מעלית הנוסעים בעלות של כ- 2,000 ₪.
  5. טיפול מונע כולל ויסודי, במסגרתו נדרשות עבודות גמר נוספות, כיוונים והתקנת שילוט עלות בת 16,000 ₪.
  6. הכנת תיק מוצר למעליות ואישורם במכון התקנים, ככל שאינם מצויים במכון התקנים עלות של 60,000 ₪.
  7. בדיקת התאמה לתקן מעליות על יד מכות התקנים בעלות בת 20,000 ₪.

1. הוסיפה וטענה הנתבעת כי במהלך עבודתה של התובעת במפעלה, על פי בקשתה לצורך קידום התקנת המעליות, הוזמנה על ידי הנתבעת חברת מ.מ. מוריס משיעל ובניו לצורך הרכבת הפנסים בשני חדרי המעליות, הלחמה, כיוונים, רצפות, ומעקות. התובעת לא שילמה לחברת מ.מ. את שכרה, וזו פנתה אל הנתבעת בדרישה לתשלום. סך של 25,250 ₪ שולם על ידי הנתבעת תוך הבטחה של התובעת שסכום זה יקוזז במועד מאוחר יותר. (נספח כ' לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת).
2. לטענת הנתבעת, החבלה היזומה מצידה של התובעת בכרטיסי המעליות מהווה הפרה יסודית של ההסכם וביטולו על ידה. בנסיבות אלה, היה עליה להשיב את השיקים וקל וחומר שלא היה יסוד להגשתם לביצוע, ולדידה של הנתבעת, פטורה היא מתשלום על פי השטר.
3. עוד טענה הנתבעת כי, התובעת הפרה ,הפרה יסודית את ההסכם. הפרה אשר באה לידי ביטוי במספר אופנים:

א. לא ניתן אישור מכון התקנים להפעלת המעליות במפעלה של הנתבעת ואילו הלכה למעשה אישור להפעילן.

ב. התובעת התחייבה לבצע את העבודות בעצמה ועל אחריותה, אולם העבירה את העבודה לקבלן משנה והעלימה עובדה זו מהנתבעת,

ג. התובעת אף התחייבה להשלים את העבודות בתוך שלושה חודשים מיום החתימה על ההסכם (27 פברואר 2009) דא עקא, עד ליום הגשת תצהיר עדות ראשית מטעמה, ומהלך שנה ותשעה חודשים לאחר חתימת ההסכם לא הושלמה התקנת המעליות ואין אישור לעשות בהן כל שימוש.

ד. לאחר חוסר ההסכמה הכספית חיבלה התובעת במזיד בכל הרכיבים שהתקינה עד לאותו המועד.

1. עוד טענה הנתבעת לכישלון תמורה מלא. השיקים נושא התביעה ניתנו תמורת התקנת מעליות במפעלה של הנתבעת, התובעת החלה בהתקנתן, חיבלה במזיד בכל עבודתה כפי שנעשתה עד למועד החבלה, בכלל זה כאמור חתכה כבלים, עקרה את מערכת המחשוב ושברה חלקי תשתית, כל זאת כמעשה נקם אשר לא זו בלבד שהותיר את הנתבעת מבלי שניתנה כל תמורה בעד השיקים אלא שאף תוך הסבת נזקים כספיים לאין שיעור.
2. לבסוף טענה הנתבעת כי עומדת לה זכות הקיזוז בשיעור ניכר:

א. תשלום הסך של 34,950 ₪ לקבלן המשנה.

ב. הסכום הנדרש לצורך הפעלת המעליות כפי שנאמד על ידי קבלן חלופי מטעם הנתבעת עומד על סך של 105,212 ₪.

ג. פיצוי מוסכם: ההסכמים מפרטים פיצוי מוסכם בגובה 9,000$ לכל אחד מההסכמים, אם תפר הנתבעת את ההסכם, לדידה מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד, ויש להחילו באופן זהה על הפרה מטעם התובעת, ועל כן עומדת לנתבעת זכות קיזוז בגובה 18,000$

ד. סך של 48,070 ₪ אשר שולם עד כה לצורך טיפול במעליות שניזוקו על ידי התובעת.

ה. סך של 44,402 בגין הפעלת המנופים אשר נדרשו נוכח העדרן של המעליות,

ו. סך של 25,520 אשר שולמו לחברת מ.מ. מוריס משיעל ובניו.

דיון

המסגרת המשפטית והנורמטיבית

1. פקודת השטרות [נוסח חדש] קובעת את חזקת התמורה - סעיף 29 (א) לפקודת השטרות קובע חזקה לעניין התמורה ולפיו: "כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך".

בענייננו , הצדדים , צדדים סמוכים לעיסקת היסוד.

עדיין רובץ הנטל על הנתבעת להוכיח את טענתה לכשלון תמורה .

1. לצורך הדיון אצטט חלקים רלוונטיים מהסכם להספקת מעליות שנערך ביום 27 פברואר 2009:

"סעיף 2: עבודות הכנה - הקונה מתחייב בזאת להכין על חשבונו את אתר ההתקנה לקליטת הציוד (ציוד המעלית וכל אביזריה) כמפורט להלן: בניית פיר המעלית...הקמת פיגום...יציקת יסודות מבטון הדרושים בהתאם לפרטי הבניין להרכבתם של חלקי המעלית והתקנתם...מובהר בזאת כי אי עמידה עבודות ההכנה ואתר ההתקנה בדרישות התקן ומכון התקנים לא יאפשרו את מסירת המעלית לקונה."

סעיף 3 מועד ההספקה – זמן ההספקה לא יהיה מאוחר מ 3 חודשים מיום חתימת הסכם זה.

"3.4 לא יאוחר מ 3 חודשים מיום חתימת הסכם זה יימסר לא.לביא מעליות חלק הבניין המיועד להרכבת המעלית. "מסירה" לעניין זה, פירושה הכנת פיר, הפיגום וחדר המכונות באופן שיאפשר לא.לביא להתקין את המעלית. (הדגשה שלי – כ.ל.) "

"3.5 הקמת הפיר וכל עבודות ההכנה יעשו על ידי הקונה לפי דרישות א.לביא מעליות בלי עיכובים, לא תהיינה מניעות אחרות מצד הקונה, מהנדסיו ו/או קבלניו לעבודה שוטפת ובלתי מופרעת בהרכבת המעליות...."

1. לעניין מועד המסירה של פיר המעלית לתובעת, אני קובעת כי הפיר נמסר לתובעת כמתאים לעבודה והתקנת המעלית רק ביום רק ביום 1 דצמבר 2009 -לאחר קבלת אישור מהנדס הקונסטרוקציה של הנתבעת. דהיינו תשעה חודשים לאחר חתימת ההסכמים. בא כח הנתבעת טען בסיכומיו כי הנתבעת הכחישה קבלת המכתבים – ניספחים ד וד/1 אלא שמאידך לא המציאה אישור מוקדם לתאריך הנ"ל מטעם מהנדס קונסטרוקציה מטעם הנתבעת כי התשתית עומדת בעומסים כמתחייב עלפי דין – דוגמאת המכתב שכן הומצא רק בתאריך 1.12.2009. למותר להדגיש כי גם לא הומצאה כל אסמכתא מטעם המהנדס חדד כי הנתבעת סיפקה את התשתית ההכרחית לתאריך מוקדם לתאריך המכתב כאמור.
2. אשר למועד המוסכם לתשלום :

"סעיף 5 תנאי תשלום – התמורה שלעיל תשולם על ידי הקונה ל.א לביא מבליות בע"מ או לפקודתה במזומן בתוספת מע"מ כאמור לעיל ולדלקמן:

עם חתימה על הסכם זה: 25% מזומן

עם הגעת הפסים ומשקופים לבנין: 30% שוטף 30יום.

עם הגעת המכונה, תא ולוח פיקוד לבניין: 35% שוטף 30יום.

עם גמר ההרכבה ולפני מסירה: 10% שוטף 30יום.

במשמע, שעם גמר ההרכבה ולפני מסירה היה על הנתבעת לבצע תשלום של 100 אחוזים בתנאים של שוטף + 30 ימים.

הצדדים הגיעו גם להסכמה הדדית למקרה והנתבעת לא תעמוד בעבודות ההכנה הנדרשות ובדרישות מכון התקנים והסכימו :

" 5.3

אי עמידה בעבודות ההכנה ו/או באתר ההתקנה, בדרישות התקן ומכון התקנים יזכו את א.לביא מעליות בקבלת כל יתרת התמורה הבלתי משולמת...

5.4 יתרת התמורה כאמור...תשולם עם בדיקתה ואישורה של המעלית על ידי אינג' יוסף שחק IOA הנדסת מעליות. (-הדגשה שלי – כ.ל.).

אם מסיבה אשר אינה תלויה בא.לביא מעליות – כגון העדר חיבור קבע מאושר של החשמל בבנין, אי גמר עבודות הבניה, אי ביצוע בניית הפיר במידות המדויקות ו/או כל סיבה אחרת שאינה מאפשרת את סיום עבודות הרכבת המעלית...אזי יחול מועד התשלום האחרון בכל מקרה." (הדגשה שלי – כ.ל.)

1. מכתבו של המהנדס שחק מיום 24 דצמבר 2009 מפרט ומתעד בדיקה שנערכה ביום 15 דצמבר 2009 במהלכה, בדק את המעליות במפעל הנתבעת וקבע כדלקמן :

לעניין מעלית משא :"כל הציוד שהוזמן במפרט הטכני מורכב בצורה מקצועית, המעלית מתפקדת היטב, המעלית מוכנה לביקורת מכון התקנים. יש להוסיף טור תאים פוטואלקטרי לדלתות המעלית כפי שמצוין במפרט – לא הורכב". יחד עם זאת העיד כי דרישה זו היא דרישה שלו , שאי מילוייה לא היה בו להכשיל את אישור מכון התקנים.

"אלו דברים שאני ביקשתי. לא הייתה מניעה לקבל אישור מכון התקנים" ע 18 לפרטיכל שורות 8,9.

לעניין מעלית נוסעים קבע "כל הציוד שהוזמן במפרט הטכני מורכב בצורה מקצועית, המעלית מתפקדת היטב, המעלית לא תוכל לעבור בשלב זה בדיקת מכון תקנים ללא פתרון בעיית קומת המרתף"

עוד ציין כי "בתאריך 23 דצמבר 2009 הודיע המזמין שחלק מהציוד לוחות החשמל שהורכב נעלם וחוטי חשמל בלוחות חשופים"

1. בישיבת הוכחות שנערכה בפני ביום 5 דצמבר 2011 העיד מר סעיד סאלם :

" ש. בסעיף 2 מפורט עבודות שעליכם לבצע. האם אתה מאשר שאלו העבודות שאתם צריכים לבצע?

ת. לא נכון. אנחנו מסרנו את המכרז איך שהוא ומי שהיה נכנס למכרז הזה היה אמור לספק לנו מעלית עובדת. כל העבודות בסעיף 2 הוכנו.

ש. מתי סיימתם את כל עבודות ההכנה?

ת. כל עבודות ההכנה אין דבר כזה. יש בור והעבודות שלו נעשים בשלבים ואני לא מכין את כל הבור ויש מהנדסים ומפקחים ויש קבלן שהיה בשטח...ואני לא יכול להצביע על תאריך סיום העבודות.

ש. מתי הייתם אמורים לשלם את כל התמורה?

ת. לקבל את המעליות עובדות ולשלם את הכסף.

ש. סעיף 5.4 להסכם תאר לי שיתרת התמורה בגין המעלית תשולם עם אישור המהנדס שחק שבדק את המעליות. ת. נכון. זה מה שכתוב. "

רוצה לאמור – הנתבעת לא נתנה כל הסבר מספק להימנעותה מביצוע התשלום במועד על פי סעיף 5.4 להסכם בין הצדדים

ש.מהנדס יוסי שחק נשכר על ידכם?

ת. הוא הכין את המפרט של המעלית. אנחנו שילמנו לו. "

כן אישר סאלם בחקירתו כי החשבוניות שצירף להתנגדות אין קשורות לתובעת לעניין הוצאות מנופים בשל אי הפעלת מעלית המשא במועד כמצופה.

ובחקירתו החוזרת העיד:

"ש. בחקירה הנגדית אתה אמרת שלביא מעליות עבדו על סמך המפרט של מר יוסי שחק. ת.נכון, התחייבו לבצע את כל העבודות ועל סמך המפרט קבעו את העלות ואת לוח הזמנים.

ש.דיברו איתך על סיפור המרתף. האם המרתף שייך למעלית המשא או הנוסעים?

ת. הוא שייך למעלית הנוסעים.

ש. מעלית המשא הכל היה בה גמור ואפשר היה לסיים אותה ולקבל את אישור מכון התקנים?

ת. נכון...ש. האם נכון שמעלית המשא היא הקריטית עבור המפעל?

ת. כן. "

בסופה של עדותו לא נתן כל הסבר מדוע נמנעה הנתבעת מתשלום תמורת מעלית המשא לאור עדותו שלו.

באותו היום העיד בפני מר לביא אליהו מטעם התובעת:

"ש. ז"א במסגרת החוזה, ההסכם, כשהתחייבתם לזמן הספקה של שלושה חודשים, תסכים איתי שזה לא קרה?

ת. כי הוא לא עשה את ההכנות שנוכל לבצע את זה. לציין שברגע שקבלנו אישור הקונסטרוקטור ביום 1.12 ב-15.2 המעלית כבר הייתה מוכנה...

ש.אם כך, למה בעצם עבד קבלן משנה במקום?

ת. הוא הנציג הצפוני שלנו, הבאנו אותו לאחר שראינו שהתהליכים במפעל זזים מאוד מאוד לאט, הכל בשים לב שהם נמצאים באזור תעשיה ציפורית.

ש.האם אתה מתכחש לעובדה שהיה עליכם לספק אישור מכון התקנים?

ת. לא מתכחש, בסופה של העבודה אני אמור לספק אישור מכון התקנים, הכסף יגיע כשהיועץ שלכם שחק יאשר את הרכבת המעלית.

ש. אתה יודע שהפעלת המעליות בלי אישור מכון התקנים זו עבירה על החוק?

ת. יודע וזו הסיבה שהוצאנו את הכרטיסים, כדי שבמקרה והם ישלימו את הכרטיסים האחריות המלאה תהיה עליהם ולא עלינו.

ש. תאשר שלא סיפקתם תעודת אחריות לנתבעת בנסיבות שהתגלגלו?

ת. תעודת אחריות ניתנת לאחר שיש מכון התקנים על המעלית."

1. בישיבת הוכחות שנערכה בפני ביום 9 פברואר 2012 העיד מר יוסי שחק :

"ש. מה היה תפקידך בנושא מעליות בנכס של הנתבעת?

ת. אני יועץ המעליות, כלומר הלקוח שלי זה הנתבעת ואני היועץ שלהם בנושא התקנת מעליות במפעל. אני יועץ המעליות משלב תוכנית הבניין.

ש. מי היה אמור לדאוג לביצוע חיזוקים בתקרת פיר המעלית?

ת. מי שבונה את הבניין, הקונסטרוקטור, ומהנדס הבניין ובעניינו הלקוח.

ש.מה הייתה הבעיה...בקומת המרתף והאם בנסיבות העניין היה ניתן לקבל את אישור מכון התקנים?

ת. מה שהתברר לנו תוך כדי עבודה שקומת המרתף למעשה אטומה והמעלית שהזמנו יורדת גם לקומת המרתף. עקב בטיחות, עלול להיווצר מצב שמישהו יצא מהמעלית בקומת המרתף האטומה וילכד שם...אם המעלית מתקלקלת אסור מבחינת התקן שיהיה מצב שאין גישה ציבורית למקום הזה, כלומר שאין גם יציאה אחרת כגון מדרגות או יציאת חירום.

ש. ניתן לקבל את אישור מכון התקנים בצורה הזאת?

ת. לא ברגע שיש דלת למעלית בקומת המרתף מכון התקנים אומר שאולי יעשו בזה שימוש עתידי מבלי שיותר, ולכן לא יתנו היתר. כדי לקבל אישור ממכון התקנים, היה צריך לבטל את האןפציה שהמעלית תרד למרתף, לדוגמא על ידי בנית רצפת ביניים שמעבר-אליה לא יכלה לרדת המעלית פיזית.

ש. מי אמור היה לבצע את אותה רצפת ביניים?

ת. מזמין העבודה.

ש. בהמ"ש – האם קומת המרתף הופיעה בתוכנית של הבניין גם כלפי מה שקיבלה החב' התובעת?

ת. ראיתי תוכנית שיש מרתף אבל סברתי שבאיזה שהוא שלב יהיה פתח יציאה וזה ייפתר, תיארתי לעצמי שיש בעיות עם ההיתר. "

בהמשך חקירתו אישר את עלויות כרטיס100 PLC לשיטתה של התובעת,

לשאלת ביהמ"ש ת. במכתבי מ-3.11.10 נספח טו' לתצהיר הנתבעת "למעשה המעליות לא יוכלו לתפקד ללא שיפוץ רציני של לוחות הפיקוד" התכוונתי שיש לבצע חיבור מחדש של הכרטיסים האלקטרוניים. לוח הפיקוד בלי הכרטיסים האלה וצריך לבוא לחבר אותם. הכוונה היא הוספה מחדש של הכרטיסים שנעלמו (עלות כ-6000 ₪) ובדיקות מחדש של כל המערכות בטיחות. עוד יום עבודה לכל מעלית של חב' המעליות.

ש.כמה גובה מכון התקנים לבוא ולעשות בדיקה למעלית מהסוג הזה?

ת. בין 2000-3000 ₪ לבדיקה של מכון התקנים למעלית.

זה מצריך נוכחות של נציג של חברת המעליות.

ובחקירה חוזרת:

ש. האם היה איזה שהוא שינוי בבניין מאז שנחתמו החוזים ועד לביצוע העבודה?

ת. להערכתי לא.

ש. לתובעת היה מפרט?

ת. כן.

ש. ז"א שאתה אומר שבמהלך ביצוע העבודה התברר שיש קומת מרתף, זה לא נכון. למעשה העניין היה ידוע לפני חתימת החוזים?

ת. לא היה ידוע שיש קומת מרתף שתהיה נעולה או סגורה או אטומה, את זה לא ידעתי.

ש. האם יכולת לדעת את זה, יש לך שרטוטים?

ת. התוכניות שלי זה על סמך תוכניות של הבניין ושם יש מפלס ועל סמך זה אני עושה תחנה למעלית.

ש. בתוכנית הבניין לא יכולת ללמוד שהקומה היא ללא יציאת חירום.

ת. לא, יש ירידה למקלט ויש גם מדרגות. אני ראיתי תוכנית בניין עם מדרגות למקלט שלא היו בפועל.(-הדגשה שלי – כ.ל.)

ש. הסיפור של קומת המרתף לכאורה הוא קריטי לקבל אישור מכון התקנים ולכן קשה לי להתמודד עם תשובה שאתה אומר שמצד אחד אתה בודק מידות אבל קומה אטומה ומדרגות לא בדקת?

ת. אני לא מהנדס הבניין אני קשור רק למעליות.ועושה את המעלית לפי מה שאמורים לי ואם הלקוח החליט לבקש מעלית שתעצור במרתף אז אני עושה לו את זה. בהנחה שהוא יפתור את הבעיה אם יש שם אטימה והבעיה היא פתירה. "

עוד העיד בפני באותו היום מר דובי בר-אל:

"ש. אתה למדת את האתר לפני שבוצעו העבודות?

ת. כן הייתי האתר לפני תחילת העבודה.

ש.למה העניין של התקרה והמרתף התגלה רק במהלך העבודה?

ת. הבעיה בתקרה התגלתה רק אחרי הקידוח. אנחנו לא יצקנו את התקרה.

ש. לעניין המרתף?

ת. עניין המרתף, המעליות מתוכננות ל-4 תחנות, הפעלנו ובנינו ל-4 תחנות. כשבאנו לכיוון ביקורת מכון התקנים, המזמין אמר שבקומה התחתונה לא תהיה תחנה. כשמעשה מראש וגם על פי התכנית הוזמנה המעלית גם לקומת המרתף ואז המזמין אמר שלא תהיה מעלית בקומה התחתונה בשלב זה.

ש. האם המזמין היה צריך להדגיש לכם שלא תהיה מעלית בקומת המרתף או שמבחינת בטיחות לא יכולה להיות מעלית בקומת המרתף? נכון להיום האם יש אפשרות שמעלית תגיע לקומת המרתף?

ת. אפשרות יש.

ש. האם אפשרות לקבלת אישור של מכון התקנים שהמעלית תגיע למרתך יש?

ת. יש דרישה שבחוק, שמתחת לקומה התחתונה יהיה בור של מטר וחצי, עם התקני בטחון, זה שני עמודים שאמורים לבלום נפילה סופית של המעלית אם קורית תאונה. אם המעלית הייתה צריכה לעבוד 4 תחנות אין בעיה מבחינת מכון התקנים.

ש. מבחינתך המעלית לא מגיעה לקומת המרתף, לא מטעמים בטיחותיים אלא בגלל שהמזמין ביקש?

ת. נכון. שהמרתף לא יהיה קיים זו הייתה הנחיה של הלקוח.

1. בישיבת הוכחות שנערכה בפני ביום 7 מרץ 2012 העיד המומחה מר יעקב טל אשר הגיש חוות דעת מומחה מטעם הנתבעת:

"ש. שהגעת לשטח, הפעלת את המעליות?

ת. אחת ניתנת להפעלה והשנייה לא.

ש. אמרת שהכרטיס בקר היה חסר, מדוע בסעיף 2 אתה רושם שצריך להחליף את כל הבקר ולא רק כרטיס?

ת. כי לבקר הזה לא היה ניתן להשיג רק כרטיס, ולכן היה צריך להחליף את כל הבקר.

ש. מהנדס שחק אתה מכיר, הוא היה ואמר שצריך רק להחזיר את הכרטיס?

ת. נכון, אם היה את הכרטיס הזה ואפשר היה להחזיר אתו למקום זה נכון, אבל מכיוון שאי אפשר היה להשיג את הכרטיס. לא מצאנו סוכנות לבקר הזה כאן בארץ, אז יותר זול לקנות בקר שלם בארץ מאשר לייבא כרטיס מחו"ל.

ש. איפה חיפשת את הכרטיס הזה?

ת. אני לא מחפש, אבל חברות המעליות לא מכירות את הבקר הזה, והחברות שמייצרות את הבקר הזה וכנ"ל החברות שמייצרות את לוחות הפיקוד, ולכן הם המליצו על בקר מסוג ARKEL.

לשאלת בית המשפט השיב : האם במעלית המשא היה בקר מסוג ARKEL?

ת. לא היה במעלית את הבקר DRIVE-AD ממנו נתלש הכרטיס החסר.

ש. בחוות דעתך בפסקה השלישית, ואז כתבת לא נמצאו בשטח בעת בדיקתך, נמצא או לא נמצא?

ת. אני מבקש להבהיר ולתקן את הרשום בפסקה השלישית בעמוד השלישי לחוות דעתי, המילים "ולא נמצאו בשטח בעת בדיקתי" מתייחסות רק לחצי השני של פסקה זו כלומר מה שלא נמצא בשטח בבדיקה היה "כרטיס מחשב ראשי של בקר התדר במעלית המשא ושני קונטקטוריים להפעלת דלת תא ורילי פיקוד של המעלית הקטנה"...

ש.אז מעלית אחת הפעלת אותה והשנייה היה חסר כרטיס בקר ולא הפעלת?

ת. נכון, העובדה שהרילי פיקוד היה שבור לא הפריע לי להפעיל את המעלית הקטנה.

ש. בסוף חוות דעתך, רשמת "השלמת כרטיסי מחשב PLC100 בשתי המעליות – האם אתה מאשר שאת זה לא היה צריך לעשות?

ת. הם נמצאו בשטח, ולכן לא היה צריך להשלים זאת למרות שבתמונות הם היו חסרות. לשאלת בית המשפט: למקרה והמעלית הייתה מופעלת כדבר שבשגרה, לאחר אישור מכון התקנים בהתייחס לסעיף 5 לחוות דעתי, היה צריך לעשות טיפול מונע, אבל לא עבודות להשלמה, היו חסרים כיוונים שלא נעשו, כלומר התוצאה שהייתה נדרשת הייתה עולה פחות כ-6,000 ₪.

ש. כשנתת את חוות דעתך מספר 1, כל כרטיס PLC100 שהיו במקום, מאיפה לקחת את המחירים?

ת. אלה כרטיסים של חברת פרוליפט ואני מכיר את המחיר של הכרטיס וההתקנה.

ש. כמה עולה כרטיס?

ת. כרטיס עולה כ- 1,000$.

ש. צרפנו הצעת מחיר של חברת פרוליפט, שהכרטיס עולה 1,000 ₪ מה יש לך לומר על זה? ת. אין לי מה להגיד. יש כאן משהו כתוב ואין לי לומר אחרת

ת. מחיר שהוא מוכר לחברת מעליות הוא מחיר שונה ממחיר לחברות השירות.

ש. מהנדס שחק אמר לנו שעלות בדיקת מכון התקנים, נעה בין 2,000-3,000 ₪ מה יש לך לומר על זה?

ת. שהוא צודק. זו למעלית שיש לה כבר תיק.

ש. אמרת לנו שבבדיקה שלך בתאריך 13.10.10 היה חסר כרטיס בקר, מצד שני, מנהל הנתבעת צירף חשבונית מס של אותה חברת מעליות בתאריך יולי 2012, דהיינו שלושה חודשים לפני שאתה ערכת את הבדיקה שלך, חשבונית המאשרת שהורכב כרטיס בקר ARKEL וגם סופק? תסביר לי מי מבינכם משקר? ת. לא יודע, לא עשיתי חקירה.

ש. לא ייתכן ששולשה חודשים לפני כן הרכיבו את הבקר, ושאתה הגעת הוא איננו היה?

ת. בקר נראה כמו קופסא שמתחברים אליה מספר חוטים חשמליים והיא מורכבת בתוך ארגז של לוח הפיקוד. לפרק אותו זה עניין של חצי שעה. מה שאני טוען שראיתי, את הבקר AD שתלוש ממנו כרטיס.

ש. יש פה הצעת מחיר שלכאורה זו ההצעה שלך, אני מדבר על כרטיס PLC100 ? אתה מאשר לי שפנינת מעליות של סמיאן הציעה 5,000 ₪ עבור אותו כרטיס?

ת.נכון.

ש. אני מפנה אותך נספח יט' באותו כרטיס, ושהכרטיס קפץ ל 14,000 ₪ מה יש לך להגיד על זה? ת. כנראה שיש כאן אינטרסים מעבר לזה, שוק המעליות הוא לא שוק שיש אפשרות להצדיק את המחיר. זה לא מחיר של ספק ועוד שעת עבודה ועוד רווח סביר.

לשאלת בית המשפט: שאם יש משהו שיכול להשפיע בצורה כל כך דרסטית על המחיר? ת. לא. לא קרה אירוע כזה. ש. יכול להיות שזו טכנולוגיה אחרת? ת. לא מדובר על אותה טכנולוגיה.

ובהמשך דבריו: מאחר והיה קונפליקט והיצרן לא נתן את התיק מוצר שלו, היה צריך או לפרק את המעלית הזו ולהזמין מעלית שיש לה תיק מוצר אצל מישהו אחר, או לנסות להכין תיק מוצר על סמך העובדות בשטח, כלומר על סמך המרכיבים שנמצאים בפועל ולמעשה לעשות את עבודה הפוך, קודם המוצר, ואח"כ תיק מוצר.

לאחר בחינת עדויות הצדדים והמסמכים שהציגו במהלך הדיון להלן מסקנותי:

1. שבועיים מיום קבלת האישור ממהנדס הקונסטרוקציה של הנתבעת ביום 1 לדצמבר 2009 הותקנה מעלית המשא על ידי התובעת בהתאם להוראות ההסכמים בין הצדדים.
2. התמורה בגין מעלית המשא הסתכמה לסך 230,000 ₪ לא כולל מע"מ, והייתה אמורה להיות משולמת במלואה לתובעת על פי הסכמת הצדדים ולאור אישור המהנדס שחק מיום 24.12.2009 על פיו :

" בתאריך 15.12.09 בדקנו את המעליות במפעל באזות הלעשיה ציפורית..

מעלית המשא –

כל הציוד שהוזמן במפרט הטכני מורכב בצורה מקצועית . המעלית מתלפקדת היטב. המעלית מוכנה לביקורת מכון התקנים.

יש להוסיף טור תאים פוטו אלקטרי לדלתות המעלית כפי שמצויין במפרט – לא הורכב".

מעלית נוסעים

כל ציוד המעלית שהוזמן במפרט מורכב בצורה מקצועית. המעלית מתפקדת היטב. המעלית לא תוכל לעבור בשלב זה בדיקת מכון תקנים ללא פתרון בעיית קומת המרתף."

לאור אישורו של המהנדס שחק – מטעם הנתבעת שצוטט לעיל, היה על הנתבעת לשלם את מלוא תמורת המעליות , תוך שבוע ימים ממועד אישורו של המהנדס שחק.

משביקר המהנדס שחק באתר ב15.12.2009 ואישר כאמור הרי שהמועד לתשלום מלוא תמורת המעליות בקיזוז הסכום ששולם לקבלן המשנה ב22.12.2009..

משלא עשתה כן הנתבעת, הפרה בהפרה יסודית את ההסכם. ובעניין זה אין לה להלין על התובעת , שעל פי אישורו של המהנדס שחק "חלק מהציוד לוחות החשמל שהורכב נעלם..."- נספח ג לתצהירו של אליהו לביא.

ואחזור ואדגיש., עפי' אישורו של המהנדס שחק, התובעת עשתה כל שנדרשה זולת התקנת טור תאים פוטואלקטרי שעלותו – 1200 ₪ - עדותו של שחק בע 18 לפרטיכל שורה 11. למותר לציין כאמור , אין בהעדר רכיב זה כדי למנוע אישור מכון התקנים. אלא שיש לקזז סכום זה מתמורת המעלית.

1. לעניין עמידת או אי עמידת המעליות בתנאי מכון התקנים הסכימו הצדדים מפורשות כי הרכבת המעליות והפעלתן תיעשה בהתאם לתקן הישראלי , כל זאת באחריות התובעת.

-סעיף 11 הרכבת המעלית: "הרכבת המעלית על כל חלקיה תיעשה על ידי הצוות הטכני של א.לביא מעליות ועל אחריותה בהתאם לתקן הישראלי, ת.י 24" אלא שבמקרה דנן ובהתייחס למעלית הנוסעים בהחלט נוכחתי כי שהנתבעת היא שסיכלה הפעלת מעלית הנוסעים על פי התקן הישראלי כך שהפעלתה תאושר על ידי מכון התקנים.

לא נותר אלא להסתמך לעניין זה כטיעוני בא כח התובעת על הוראות הדין כדלקמן :

חוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973 סעיף 28

". (א) היה חוזה מותנה בתנאי מתלה וצד אחד מנע את קיום התנאי,

אין הוא זכאי להסתמך על אי-קיומו"

חוק חוזה קבלנות תשל"ד – 1974 סעיף 3(ב)(2)

3. (א) לא היו המלאכה או השירות בהתאם למוסכם (להלן - פגם), על המזמין להודיע לקבלן על הפגם זמן סביר לאחר שגילה אותו או שהיה עליו לגלותו, ואם הפגם ניתן לתיקון - לתת לקבלן הזדמנות נאותה לתקנו.

פגם

(ב) אין המזמין זכאי להסתמך על הפגם –

(1) אם לא קיים את המוטל עליו לפי סעיף קטן (א) זולת אם ידע הקבלן על הפגם;

(2) אם בא הפגם מסיבה שהמזמין אחראי לה.

1. חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א 1970. – פרק א

פרק א': הוראות כלליות. 1(א) בחוק זה – "הפרה" - מעשה או מחדל שהם בניגוד לחוזה;

הגדרות

המלומדת, גבריאלה שלו, בספרה דיני חוזים . (מהדורה שנייה)

"מבחן ההפרה הוא אובייקטיבי וניטרלי: מעמידים זה מול זה את החוזה ואת הקיום בפועל, וסטייה של הקיום בפועל מן החוזה מהווה הפרה". (עמוד 465)

"ישנם מצבים שבהם לא ייחשב אי קיום של החוזה כהפרתו והם כאשר חיובי הצדדים לחוזה שלובים, והצד שכנגד לא קיים את החיוב (השלוב) המוטל עליו. במצבים אלה מכיר הדין בזכותו של צד לחוזה לעכב את קיום חיובו, עד שיקיים הצד שכנגד את חיוביו שלו". (עמוד 466)

"בחוזה שחיוביו מותנים זה בזה, קיום חיובו של צד אחד מותנה בכך שיקויים תחילה חיובו של הצד השני. על פי סעיף 43(א)(2) לחוק החוזים הכללי, נדחה המועד לקיום החיוב המותנה, עד שיקויים תחילה החיוב המהווה תנאי לקיומו. בחוזה שחיובו שלובים זה בזה, החיובים צריכים להתבצע בעת ובעונה אחת. בחוזה כזה נדרשת בכל עת נכונות הדדית של כל צד לקיים את חיוביו, אם צד אחד אינו נכון לקיים את חיובו, נדחה מועד הקיום של הצד האחר. די בנכונותו של צד אחד לקיים כדי שאי-הקיום על ידי הצד שכנגד ייחשב להפרה". (עמוד 467)

"בחוזה שחיוביו שלובים נדרש מכל צד קיום שיחול בד בבד עם הקיום של משנהו. בהעדר קיום, או לפחות נכונות לקיום, של צד אחד, לא חלה על הצד השני החובה לקיים את החיוב השלוב. תוצאות אי הקיום של חיוב שלוב איננה ביטול החיוב שמקביל, השלוב בו, אלא דחיית קיומו של חיוב זה, עד שהצד שלא קיים יקיים או יביע נכונות לקיים. (עמוד 468)

1. לעניין זה אני קובעת כי אכן נוכחתי שהתובעת לא הפרה את החוזים . מי שהפר את החוזים או גרם לאי מילוי חובות התובעת הייתה הנתבעת שלא דאגה לתשתית מתאימה להתקנת מעלית המשא תוך המועד שאפשר ביצוע הפעלת המעלית על פי ההסכם , ובהתייחס למעלית הנוסעים , לא דאגה לתשתית שיש בא לאפשר הפעלת המעלית ללא הפרת הוראות הדין ועל פי התקן באופן שניתן לקבל אישור מכון התקנים להפעלתה. התובעת מנגד פעלה והביעה נכונות לקיום החוזה ככתבו בכפוף למגבלות הדין ולקיומה של תשתית ראויה כפי שפירטתי לעיל הן לעניין נתוני פיר המעלית -עמידה בעומסים ונתוני פיר מעליות הנוסעים בשים לב לקומת המרתף שנבנתה ללא היתר בנייה וללא פתח יציאה. אלא שהנתבעת , היא שלא קיימה את שהוטל עליה מתוקף החוזה, לא פעלה לבצע את כל ההכנות והתשתית אשר היו נדרשות על מנת לסיים את התקנת המעליות בזמן הקצוב בחוזה.
2. נוכח מחדליה אלה , אין לה אלא להלין על עצמה . זאת לרבות לעניין ההוצאות בהן נאלצה לשאת באם אכן נאלצה לשאת , בעקבות אי הפעלת המעליות במועד המתוכנן והמצופה מראש.
3. לא למותר להדגיש כי מטעמים אלה דין טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת בגין הפרה נטענת של החוזה על ידי התובעת – להידחות!
4. אשר לזכויות הנטענות על ידי הנתבעת בגין ההפרה אותה היא מייחסת לתובעת :

ע"א 3496/08 מכון אקסטרא לרישוי רכב בע"מ נ' המכללה הארצית להכשרה מקצועית סכנין בע"מ

"אשר להפרה, הפרה יסודית מקנה לנפגע זכות לבטל את החוזה לאלתר. לעומת זאת, הפרה שאינה יסודית אינה מקנה זכות ביטול אלא לאחר מתן ארכה שלא נוצלה על ידי המפר לתיקונה. יש צורך במסירת הודעת הביטול תוך פרק זמן סביר, כתנאי לתוקפו של הביטול. בהעדר הודעת ביטול אין תוקף לביטול והחוזה תקף ומחייב"

במקרה דנן לא נמסרה הודעת ביטול1 מכאן יוצא שהנתבעת מחוייבת לתשלום על פי החוזים בחתימתה ולא כל שכן נוכח העובדה שעיקר ציוד המעליות הורכבו במפעלה אלא שהיא במחדליה טרפדה אפשרות התובעת למלא אחר מלוא התחייבויותיה על פי החוזה

1. אשר לשיעור נזקי הנתבעת אם בכלל, לא למותר להדגיש כי הנתבעת כשלה מלהוכיח את נזקיה ובוודאי את הנזקים המקנים לה זכות קיזוז אל מול התביעה השטרית.

ראו בעניין זה פסק הדין עא 210/10 רמנוף חברה לסחר בציוד בניה בע"מ נ' נפתלי שוורץ

"על הנפגע להוכיח לא רק את עובדת הנזק אלא גם את שיעורו, כך שאפילו אם הוכיח הנפגע נזק, תידחה תביעתו אם לא הוכיח את שיעור הנזק. משמע, במקרים בהם לאור טבעו אופיו של הנזק ניתן להביא נתונים מדויקים, שומה על הנפגע התובע לעשות כן ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי. כן נקבע, כי די שהנפגע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו בוודאות סבירה, המתבקשת מנסיבות העניין. עוד נקבע, כי לאור טבעו ואופיו של הנזק, ניתן היה להביא נתונים מדויקים, אולם הסיבה הלכאורית לחוסר האפשרות להערכת שיעור הנזק הייתה נעוצה בכישלון המערערת להביא ראיות מתאימות המאפשרות את קביעת שיעור הנזק."

1. לעניין העסקת קבלן משנה אין חולק כי הנתבעת העבירה סך של 34,950 ₪ כולל מע"מ לקבלן המשנה, זכות הקיזוז בגין סכום זה עומדת לזכותה. אני קובעת כי עצם העובדה שהנתבעת העבירה סכום הכסף לקבלן המשנה מבלי לבטל את ההסכם עולה לכדי הסכמה, ויתור על טענת הפרה כל זאת מבלי לפגוע בזכות הקיזוז העומדת לה בגין סכום זה לפני מע"מ
2. לעניין טענת הקיזוז של הנתבעת לתשלום עבור חברת מ.מ. מוריס משיעל ובניו לצורך הרכבת הפנסים בשני חדרי המעליות, הלחמה, כיוונים, רצפות, ומעקות. סך של 25,250 ₪ , לא נוכחתי כי עבודות אלו לא היו חלק מעבודות ההכנה הנדרשות לביצוע על ידי הנתבעת, ואני דוחה טענה זו. ולא זאת אף זאת אלא שטענה זו לא בא זכרה בכתב הגנת הנתבעת – התצהיר שהוגש בתמיכה לברל. היא מהווה הרחבת חזית .

מסיבות אלה היא נדחית.

1. לעניין החשבונית עבור ההוצאה למנופים-בעדותו בפני טען מר סאלם כי צורפו חשבוניות שאינן רלבנטיות . מה גם שגם טענת קיזוז זו מהווה הרחבת חזית ביחס לכתב ההגנה ודינה דחייה.
2. לעניין אחריות: אין חולק שהתובעת על פי ההתקשרות בין הצדדים התחייבה למתן אחריות, אלא שכפי שטענה בסיכומיה – התחייבה לאחריות על פי סעיף 13 להסכמים בכפוף לתנאים שלא מולאו על ידי הנתבעת כפי שיפורט להלן כפי שיפורט להלן.

הכרעה

1. מקביעת העובדות קצרה הדרך למסקנה המשפטית.

לאחר עיון מעמיק במסמכים המצויים בתיק בית המשפט, לרבות סיכומי הצדדים ובבחינת טענות הצדדים למפני ומלפנים, אני קובעת כדלקמן:

1. טענות הנתבעת עומדות בסתירה להוראות ההסכם. התשלום הנתבע נשוא פסק דין זה אינו כרוך באישור מכון התקנים, הוא תשלום שמועד ביצועו קדם בזמן לאישור מכון התקנים וזאת לפי סעיף 5 להסכמים בין הצדדים אלא שהנתבעת לא עמדה בהתחייבותה בתשלום תמורת המעליות במועד ובסכום על פי התחייבותה המפורשת .
2. לאור הנימוקים לעיל אני מחליטה כי, יש לקבל את התביעה השטרית ולחייב הנתבעת בתשלום מלוא השטרות בקיזוז הסכומים שיפורטו להלן.
3. מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה השטרית בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל, ובקיזוז הסכום ששילמה לקבלנית המשנה על פי סעיף 74 לעיל לפני מע"מ.
4. אשר לסוגיית האחריות-טענת קיזוז בעניין זה לא הועלתה בתצהיר שהוגש בתמיכה להתנגדות ולפיכך כל טענת קיזוז שהועלתה לאחר מכן בעילת קיזוז זו דינה דחייה מאחר והיא מהווה הרחבת חזית. ויתרה מכך – על פי סעיף 13 להסכמים בין הצדדים כפופה הזכות לאחריות בביצוע מלוא התשלומים המגיעים לתובעת על פי ההסכם – אין מחלוקת שזכות זו לא קמה לנתבעת. ולא כל שכן , כפופה זכות זו לתנאי לאמור כי "התמורה בעד השירות הנ"ל שולמה במלואה לא. לביא בע"מ....". משלא שולמה התמורה כאמור דין טענת הקיזוז לעניין זה להידחות.
5. כמו כן מוצאת לנכון לקבל את טענת הקיזוז לעניין הסך של 1200 "ח – התאים הפוטו אלקטריים שלא הותקנו כפי שנדון ופורט לעיל.

1. כפי העולה מסיכומי התובעת , הרי שהיא מסכימה לקיזוז הסכומים בסך של 3000ש"ח לכל מעלית – עלות אישור מכון התקנים – וסך של 3120 ₪ בגין עלות הכרטיסים שהוצאו מלוחות הפיקוד של המעליות. ובסך הכל 9120 ₪. סכום זה מקבל גיבוי מלא בעדותו של המהנדס שחק – מטעם הנתבעת – עמודים 18,19 לפרטיכל וכן בחקירתו של המהנדס טל אשר חזר בו מחוות דעתו בחקירתו הנגדית – ע' 37 לפרטיכל שורות 15-19.
2. לסיכום , מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את סכומי השטרות בסך כולל של 262763 ₪ בניכוי הסכומים כדלקמן:

9120ש"ח – עלות אישור מכון התקנים– הוצאה שלא נתאפשר לתובעת להוציא לטובת הנתבעת/ בצירוף עלות כרטיסי המחשב שהוציאה התובעת על מנת למנוע מהנתבעת להפעיל המעליות תוך הפרת חובה חקוקה וללא אישור מכון התקנים

1200 ₪ - עלות תאים פוטואלקטריים שלא סיפקה התובעת הגם שהיוו חלק מהמפרט הטכני

34950ש"ח – סכום ששילמה הנתבעת במקום התובעת לקבלת המשיבה ולרי.

בסך הכל רשאית הנתבעת לקזז מסכום השטרות את הסך הכולל של 45,270ש"ח.

התוצאה היא שמחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 216,493 ₪ בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד מתאריך פרעון הצ'קים ועד התשלום בפועל.

1. בהתחשב באמור לעיל, ולאחר ששקלתי גם את משך ניהול ההליך, היקף המסמכים שהוגשו במסגרתו ומספר הדיונים, ולאור ההלכה הפסוקה בדבר פסיקת שכר טרחה ראלי סביר (בג"ץ 891/05 תנובה מרכז שיתוף לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסכמת למתן רישיונות יבוא-משרד התעשייה והמסחר). מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הוצאות המשפט בהן נשאה לאגרות בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד מיום שהוצאו ועד התשלום בפועל, ובנוסף שכר טרחת עו"ד בסך של 58,500 ₪בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד החל מהיום ועד התשלום בפועל
2. הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד יהיו צמודים למדד ויישאו ריבית כחוק. ההוצאות מיום שהוצאו ושכר טרחת עו"ד מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא של הסכומים.

המזכירות תדוור פסק דין זה בדואר רשום לצדדים

חתימה