הכרעת הדין

א כללי

1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של הפקרה לאחר פגיעה, בניגוד לסעיף 64א(א) לפקודת התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה"); נהיגה בזמן פסילה, בניגוד לסעיף 67 לפקודה; נהיגה בשכרות, בניגוד לסעיף 62 (3) לפקודה +סעיף 64 ד'(א) לפקודה; אי ציות לאות שברמזור (אור אדום), בניגוד לתקנה 64 (ה) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "התקנות"); נהיגה ברשלנות וגרימת ת.ד. שתוצאתה חבלה ונזק, בניגוד לסעיף 62 (2) + סעיף 38 (2) לפקודה.
2. מעובדות כתב האישום עולה כי ביום 23/03/10 בסמוך לשעה 21:30, נהג הנאשם ברכב פרטי מסוג רנו, מרחוב ג'ו אלון לכיוון הצומת עם רחוב שד' ירושלים בבאר שבע.

במועד התאונה היה הנאשם פסול נהיגה במסגרת תיק פל 18/08 מבית משפט לתעבורה אשקלון וכן נהג בהיותו שיכור.

הנאשם הגיע לצומת, ופנה שמאלה לשדרות ירושלים, כאשר בכיוון נסיעתו דלק אור אדום ברמזור. הנאשם חסם את דרכו של נהג הקטנוע ובכך פגע הקטנוע עם הגלגל הקדמי שלו בדופן ימין של הרכב.

מיד לאחר קרות התאונה, הנאשם המשיך בנסיעה ונמלט מן המקום ברכבו אל תחנת דלק "פז" שבשדרות ירושלים וזאת מבלי לעצור במקום התאונה או קרוב לו ככל האפשר בכדי לעמוד על תוצאות התאונה.

כתוצאה מהתאונה נהג הקטנוע נפל על הכביש ונחבל בגופו חבלות קלות ושני הרכבים ניזוקו.

1. מטעם התביעה העידו: רס"מ יעקב פרטוש – בוחן תאונות דרכים - מאת"ן נגב (ע.ת/1); גב' קרן בן שלום – עדת ראייה (ע.ת/2); גב' אפרת יואב – עדת ראייה (ע.ת/3); מר מטטוב טלמן – נוסע ברכבו של הנאשם (ע.ת/4); מטעם ההגנה העיד הנאשם לעצמו.
2. בתשובתו לכתב האישום בדיון מיום 19/09/11, הודה הנאשם באמצעות בא כוחו דאז (עוה"ד מוחסן) בנהיגה בזמן פסילה. אולם כפר בשכרות, כפר בחציה ברמזור באור אדום, כפר בנהיגה ברשלנות שיש בה חבלת נזק וכפר בהפקרת נהג הקטנוע.

בשולי הדברים, אציין כי ביום 17/06/12 עוה"ד מוחסן השתחרר מייצוג הנאשם ועו"ד רפי ליטן החליף אותו בייצוג.

1. עו"ד רפי ליטן לא שינה את המענה אשר נתן הנאשם באמצעות עורך דינו דאז עוה"ד מוחסן, כך שלפי המענה הודה הנאשם בנהיגה ובנהיגה בזמן פסילה וכפר ביתר עובדות כתב האישום.

חרף האמור, ניהל עוה"ד ליטן הוכחות בה התמקד בשאלת זהות הנהג.

בשלב ניהול ההוכחות, הוצגו בפני בית המשפט כל הראיות בתיק ולכן, למען הסר ספק ולמען הזהירות, יתן בית המשפט התייחסותו לראיות שהוצגו בפניו במהלך ההוכחות ובין היתר יתייחס אף לשאלת זהות הנהג.

6. למרות שהנאשם הודה בנהיגה בין בתגובת המענה כאמור ובין בהודאתו מצאתי לנכון לבחון את הראיות לעניין זה ולראות האם אותן ראיות מבססות את העובדה שהנאשם אכן נהג ביום האירוע ובשעת התאונה.

ב. שאלת זהות הנהג

7. גרסאות הנאשם לעניין זהות הנהג:

הודעתו הראשונה במשטרה מיום 24/03/10 שעה 01:15 (ת/5):

הנאשם ציין כי בשעה: 22:00 היה במצדה עם תאופיק ומוסא והם ישבו והלכו. לאחר

מכן נסעו לכיוון המשטרה כדי למלא דלק. לשאלה – מי נהג? השיב הנאשם שהוא אינו זוכר את שמו והוא מכיר אותו מנחל עשן ואף הציג בפני החוקר את מספר הטלפון של אותו נהג, כפי שהוא מופיע במכשיר המירס שלו. בהמשך ציין כי מי שהיה עימו ברכב: מוסה, תאופיק ועוד אחד בשם תמיר.

לדברי הנאשם, ישב ברכב ליד הנהג ולטענתו במהלך הנסיעה עד לתחנת הדלק לא קרה דבר.

לגבי הבעלות על הרכב – ציין הנאשם שהרכב שלו ושל עובדיו ומי שנוהג ברכב בדר"כ זה תאופיק.

לקראת סוף החקירה, כאשר נשאל שוב מי נהג לתחנת הדלק? השיב שהוא באמת לא יודע.

עוד מוסר הנאשם כי הוא רק נוהג בשטח.

הודעתו השנייה במשטרה מיום 24/03/10 (ת/6):

בחקירה זו אמר הנאשם שהוא אינו יודע אם הוא נהג או מישהו אחר וזאת בגלל השתייה ששתה.

הנאשם מסר כי הוא ותאופיק ובחור נוסף שאינו זוכר את שמו, היו במצדה.

הנאשם ציין כי אינו זוכר איך הגיע לתחנת הדלק והוא אינו זוכר כלל את התאונה.

במענה לשאלה מדוע נהג בזמן פסילה, השיב : "אולי בגלל השתייה עליתי על ההגה

(ש' 31).

בתגובתו לסרטון הוידאו, בו נצפה נוהג, השיב: "מה אני לא יכול להגיד לך זה בדיוק מה שהיה, מה אני יכול להגיד" (שורה 41).

לגבי הבחור שנראה לידו בסרטון הוידאו, ציין הנאשם כי קוראים לו תמיר והוא אסף אותו מנחל עשן למצדה.

לשאלה – מה אתה זוכר בדרך ממצדה ועד לתחנת הדלק? השיב הנאשם: "לא זוכר שום דבר, זוכר שעצרתי בתחנת דלק זה הכל" (שורה 55).

כשנשאל – למה עצרת בתחנת הדלק? השיב הנאשם: "באמת לא זוכר למה עצרתי בתחנת הדלק" (שורה 57).

הודעתו השלישית במשטרה מיום 26/03/10 (ת/7):

"אני אומר לך כל התאונה הזאת לא נכון ואני לא ברחתי אני עצרתי בתחנת דלק לבדוק הגלגל אחורי אם חסר לו אויר ואחר כך באה משטרה" (שורות 8-10).

לשאלה – מי נהג ברכב? השיב הנאשם: "אני נהגתי ממצדה עד לתחנת הדלק" (שורות 19-20).

באותו עניין נשאל – למה אמרת בחקירות הקודמות שאתה היית נוסע ברכב ולא נהג? השיב הנאשם: "אחרי שהראת לי את הדיסק אז ראיתי שזה נכון שאני נוהג" (שורות 21-24).

אחר כך כשעומת עם סרטון הודיאו, בו לא נצפה כאילו ניסה לנפח אויר לגלגל, הגיב: "בסדר הגלגל היה בסדר ויש בו אויר"

גרסת הנאשם בבית המשפט (פרוטוקול מיום 02/02/14):

בתחילת עדותו במשטרה, הדגיש הנאשם כי לא שיקר בחקירותיו במשטרה וכן דאג לציין שביום האירוע נכחו הוא מוסא וישראלי אחד בשם תמיר. בהמשך חקירתו מסר הנאשם גרסה אחרת, לפיה מי שנהג ביום האירוע הוא מוסא.

לשאלה – אחרי שאתה ראית את הסרטון אז אתה עזבת את הגרסה שלך שאתה אומר שאתה לא יודע אם נהגת ואחרי זה אתה אומר אני כן נהגתי? השיב הנאשם: "אני הייתי בכלל לא יודע, הוא עמד לי על הראש ובגלל השתייה, אני הייתי שיכור, הייתי שיכור באותו יום" (עמוד 40 שורות 6-9).

הנאשם שולל כי היה שיכור יומיים אחרי התאונה ואם היה עד כדי כך שיכור שלא ידע

מה קרה השיב : "ישבתי במושב האחורי וירדתי בתחנת דלק".

בשתי החקירות הראשונות במשטרה עשה הכל על מנת להרחיק עצמו מהנהיגה עצמה, או

שמסר שהוא אינו יודע את שם הנהג או שמסר כי תאופיק נהג ואף בבית המשפט שינה

גרסתו שוב ומסר שמוסא נהג, כאשר לשיטתו מוסא ותאופיק זה אותו אדם.

בחקירתו השלישית במשטרה מיום 26/03/10, אישר הנאשם שהוא נהג ביום האירוע וזאת

לאחר שהוצג בפניו סרט וידאו, בו הוא נצפה יוצא מתא הנהג, קרי – נתפס בקלקלתו.

ב"כ הנאשם טוען כי התשובות שמסר בחקירותיו הראשונות ניתנו כאשר היה שיכור ולכן

יש לייחס להן משקל נמוך.

אולם כפי שניתן לראות החקירה השלישית, בה מודה הנאשם בנהיגה, נעשתה יומיים לאחר

התאונה, כאשר הוא עצמו אישר בבית המשפט שיומיים אחרי לא היה שיכור, משמע היה

ערני וצלול ותשובותיו היו שקולות . יוצא איפוא, בו הנאשם מודה בנהיגה מרח' מצדה

ועד כניסתו לתחנת הדלק.

גם אם הודעתו הראשונה (ת/6) נמסרה כשלוש שעות אחרי האירוע ואולי (?) עדיין היה תחת

השפעת אלכוהול, הודעתו השניה נמסרה בשעות הצהריים, קרי כ – 15 שעות אחרי האירוע

ולכן לא רק שספק בעיני אם עדיין היה תחת השפעה כלשהי, אלא ניתן להתרשם כי

הנאשם השיב באופן ענייני – לפי גירסאה שלו – לשאלות הבוחן.

אם לא די בכך, הנאשם בשום שלב לא מעלה טענה של חילופי נהגים בדרך, ומסרט הודיאו (ת/10) רואים באופן ברור כי מי שיוצא מתא הנהג זה הנאשם, לאחר שביצע נסיעה רציפה מרחוב מצדה ועד כניסתו לתחנת הדלק .

בנוסף לכך, קיימות עדויות של עדי ראייה אשר להם היה קשר עין רצוף עם רכבו של הנאשם מרגע התאונה ועד כניסתו לתחנת הדלק וכי לא היתה כל עצירה בכדי להחליף מקומות.

עדי הראייה מוסרים בהודעותיהם :

דן רוט – עד ראייה (ת/18 – שורות 14-15):

"האם היה לך קשר עין רצוף עם הרכב עד לתחנת הדלק? כן היה לי קשר עין רצוף איתו עד שנכנס לתחנת הדלק לפי מה שאני זוכר הוא חנה בין המשאבות לבין הכניסה לחנות והשאיר את האורות של הרכב דולקים".

מטטוב טלמן – נוסע שנסע ברכבו של הנאשם (ת/17 – שורות 8-15):

"ובדרך מוסא פגע בקטנוע היה רעש באוטו בצד ימין זה קרה בתחנת דלק סד"ש בשכונה ט' בב"ש. עצרנו בתחנת הדלק ומשם הלכתי הביתה מוסא נשאר במקום ליד האוטו ואני הלכתי במונית הביתה".

קרן בן שלום – עדת ראייה (ת/15 שורות 2-5):

לשאלה – האם לאחר התאונה הרכב המעורב הרנו עצר במקום התאונה? השיבה העדה: "לא, הוא לא עצר בכלל במקום התאונה".

בהמשך נשאלה – איך את יודעת שהוא לא עצר? השיבה: "הוא פשוט המשיך לנסוע גם אחרי הפגיעה".

טלמור רועי – רוכב הקטנוע (ת/22) מוסר כי הוא לא עצר בכלל , "אני ראיתי אותו נוסע לתחנת פז ונכנס לתחנה דרך איפה שיש אין כניסה".

עוד להדגיש כי ההודעות של רוט וטלמור הוגשו ללא חקירה נגדית.

הנה כי כן, בניגוד לגרסה העקבית והמוצקה של עדי התביעה עומדת גרסתו של הנאשם המשתנה בחקירות במשטרה ובבית המשפט. גרסת הנאשם לא רק שהיא משתנה היא אף רצופת סתירות ותהיות, מה שמטיל יותר מספק באשר לאמינותה ואין לה כל תימוכין בחומר הראיות.

למרות "תחילת הודייה" בהודעתו השנייה, רק כאשר עומת עם סרטון הוידאו וזאת אחרי שנראה בבירור יוצא מתא הנהג, הודה הנאשם בנהיגה.

אין מחלוקת כי הרכב נמצא בבעלותו ובחזקתו של הנאשם וכי על בעל רכב מוטלת החובה להוכיח מתוקף סעיף 27 ב לפקודת התעבורה מי נהג ברכב בעת ביצוע העבירה ואם לא יעשה זאת, קיימת חזקה של אחריות של בעל הרכב לנעשה ברכב.

ברור כי הנאשם לא הוכיח זהותו של נהג אחר, לא באמצעות מסמכים ולא ע"י הבאתו לעדות. (ראה רע"פ 9/11 מאיר צמח נ' מ"י ו- רע"פ 3034/14 אבו אנטילה נ' מ"י).

עולה – איפוא - שגם אם תטען ההגנה שלעדות הנאשם משקל נמוך ולא ניתן להסתמך עליה, הרי שעדיין ניתן להרשיעו במיוחס לו מתוקף אחריותו כבעל הרכב.

ג. העבירות

1. עבירה של נהיגה בזמן פסילה:
2. ביום 18/03/09 גזר בית המשפט לתעבורה באשקלון ב-פ"ל 18/08 על הנאשם בנוכחותו 30 חודשי פסילה בפועל.

הנאשם אינו מכחיש כי נפסל מלנהוג בבית המשפט באשקלון לתקופה של 30 חודשים.

בתשובתו לכתב האישום מיום 19/09/11 כאמור הודה הנאשם בנהיגה בזמן פסילה.

בהודעתו הראשונה במשטרה (ת/5) , מסר הנאשם כי הוא מודע לעצם היותו פסול נהיגה וכשנשאל למה הוא נוהג ברכב? השיב: "אולי בשטח אני נוהג פה אני לא נוהג לכיוון הבית בשטח לכיוון אשקלון בשטח אני כן נוסע" (שורות 55-59)

לשאלה – למה אתה נוהג שאתה פסול? השיב הנאשם: "אני נוהג רק בשטח" (שורות 65-66).

בהודעתו השנייה במשטרה (ת/6) - נשאל הנאשם – מדוע הוא נוהג כאשר הוא בפסילה ושיכור? לכך השיב: "וואלה אני לא נוהג תאופיק נוהג כל הזמן אולי בגלל השתייה עליתי על ההגה" (שורות 30-31).

לשאלה – איך אתה יודע שאתה פסול? השיב הנאשם: "הייתי בבית משפט באשקלון" (שורות 64-65).

בהודעתו השלישית במשטרה (ת/7) לשאלה – למה אתה נוהג כאשר אתה בפסילה? השיב הנאשם: "אולי בגלל ששתיתי אני נהגתי" (שורות 38-39).

לנוכח דברים אלו הוכחה העבירה של נהיגה בזמן פסילה מעבר לכל ספק סביר.

1. עבירה של נהיגה בשכרות:

הנאשם מסר ב- ת/4 כי שתה ארבעה בקבוקי בירה קלסברג. מבחינת מבחן ביצוע: עמידה לא יציבה, מתנדנד, החטיא הבאת אצבעות לאף בעיניים עצומות, ריח חזק של אלכוהול מהפה, התנהגות עליזה, צוחק ללא קשר לכלום, עונה תשובות לא לעניין. בסעיף 5 ציין הבוחן: "הנ"ל מעורב ב-ת.ד. בתחילה הסכים למסור דגימת דם לבדיקת שכרות ובהגעה לבית החולים במיון פנימי כשהרופא הגיע סירב למסור דגימה".

הבוחן מציין במזכר ת/8 ב כי הנאשם סירב לבצע בדיקת דם לאיתור אלכוהול בדמו, וזאת לאחר שהוסבר לו מספר פעמים כי במידה וימשיך לסרב, ייחשב כשיכור. עוד נמסר לו כי הבדיקה יכולה להוכיח חפותו ובכל זאת סירב לבצעה.

ב-ת/6 הודה הנאשם ששתה בירות בגלל שאביו נפטר והוא אינו יודע כמה.

ב-ת/7 מסר הנאשם כי נהג בזמן פסילה מאחר ושתה.

בעדותו בבית המשפט אישר הנאשם שהוא היה ממש שיכור ולא ידע מה קורה איתו (פרוטוקול מיום 02/02/14 עמוד 43 שורות 6-7).

גם כאן הוכחה מעבר לכל ספק סביר עבירת נהיגה בזמן שכרות, הן מכח הסירוב לבצע בדיקה וכן מיתר הראיות שפורטו לעיל (ראה רע"פ 5227/08 אמדורסקי נ' מ"י , רע"פ 10284/07 רועי קדוש נ' מ"י, רע"פ 2946/12 אלון חי נ' מ"י, ע"פ (ב"ש) 6692/09 אבני איתי נ' מ"י, רע"פ 2538/11 בר נ' מ"י, ע"פ (חיפה) 3006/08 חנונוב נ' מ"י).

1. עבירת אי ציות לאות ברמזור (אור אדום):

לפי תוכנית הרמזורים (ת/23 ) – כאשר מכיוון נסיעתו של הנאשם שמאלה דולק אור אדום, מכיוון נסיעת המתלונן (נהג הקטנוע) דולק אור ירוק.

עדי הראייה הבחינו כי רוכב הקטנוע חצה את הרמזור באור ירוק מלא, מה שמלמד על כך שמכיוון נסיעת הנאשם דלק אור אדום.

לא נסתרה הודעתו של טלמור רועי ב- ת/22 כי - שבכיוון נסיעתו היה אור ירוק מלא.

דן רוט בת/18:

העדה אפרת יואב שנסעה במקביל לרכב החשוד, מסרה בהודעתה (ת/16) כי מכיוון נסיעתה היה רמזור ירוק ואילו שמאלה לכיוון רכבו של הנאשם היה 100% רמזור אדום.

עולה מכל האמור עולה כי הוכח שרכב הנאשם חצה את הצומת כאשר מכיוון נסיעתו דלק אור אדום.

1. נהיגה ברשלנות וגרימת ת"ד שתוצאתה חבלה ונזק:

ראיות התביעה לעניין התאונה מכילות: דו"ח בוחן (ת/1); דו"ח נזקים (ת/2); סקיצה (ת/3); טופס בדיקת מאפיינים (ת/4); הודעה ראשונה של הנאשם (ת/5); הודעה שנייה של הנאשם (ת/6); הודעה שלישית של הנאשם (ת/7); אסופת מזכרים ת/8א-ת/8ו); לוח תצלומים מ1-51 (ת/9); דיסק וידאו של תחנת הדלק (ת/10); לוח תצלומים והקלטה של הנאשם (ת/11) ונזקים (ת/12).

כל אלה מלמדים על אחריות הנאשם להתרחשות התאונה בין רכבו ולבין הקטנוע, כאשר מהתצלומים ודו"ח התאמת נזקים ניתן לראות בוודאות כי רכבו של הנאשם חסם דרכו של נהג הקטנוע.

למעשה, לא התייחס הנאשם לעצם קרות התאונה, פרט להכחשה "סתמית" כי בכלל לא הייתי מעורב בתאונה הזאת" (עמ' 43).

10. הפקרה לאחר תאונה

העד מטטוב טלמן, אשר נסע ברכבו של הנאשם (ב-ת/17 – שורות 8-15), מתאר את התאונה כאשר הוא מוסר שהנהג היה מוסא: "ובדרך מוסא פגע בקטנוע היה רעש באוטו בצד ימין זה קרה בתחנת דלק סד"ש בשכונה ט' בב"ש. עצרנו בתחנת הדלק ומשם הלכתי הביתה מוסא נשאר במקום ליד האוטו ואני הלכתי במונית הבייתה".

טלמור רועי – נהג הקטנוע שנפגע – מתאר כי נפגע מרנו מגאן כחולה סטיישן ושהנאשם כלל לא עצר על מנת לעמוד את תוצאות התאונה.

העדות קרן בן שלום ובינה לדום – מתארות בהרחבה את התרחשות התאונה, כאשר הרכב לא עצר לאחר מכן. בינה אף מוסיפה כי העירה לנוסעי הרכב, שחנה בתחנת הדלק, שילכו ויבדקו מה קורה עם נהג הקטנוע, והללו בחרו להתרחק מהמקום.

דן רוט – נהג קטנוע נוסף שנסע לצד הקטנוע שנפגע – מתאר שמכיוון נסיעתם דלק אור ירוק ורק נהג הקטנוע שנפגע נסע בעוד האחרים הבחינו מבעוד מועד ברכבו של הנאשם חוצה באור אדום. העד הבחין בתאונה ותיאר את הרכב בצבע כחול או ירוק כהה וכן היה בקשר עין רצוף עם הנאשם עד שנכנס לתחנת הדלק וחנה בין המשאבות כאשר השאיר אורות דולקים. העד ציין שהנאשם המשיך בנסיעתו לאחר התאונה ולא עצר כלל.

אפרת יואב – נהגת שנסעה במקביל לרכבו של הנאשם. תיארה כניסת הנאשם לצומת באור אדום וכי אחרי פגיעה, דיבר רוכב הקטנוע בפלאפון ואחר כך התמוטט.

הנאשם מנגד, טען לאורך כל הדרך שלא הרגיש כלום, ולא שמע כלום דבר שתמוהה למדי בעוד הנוסע ברכבו – מטטוב – מתאר את עצם הפגיעה.

עולה מעדויות עדי התביעה כי הנאשם המשיך בנסיעתו לאחר התאונה ונכנס לתחנת הדלק וזאת מבלי שעמד על תוצאות התאונה.

סעיף 64 א (א) לפקודה קובע כי נוהג רכב המעורב בתאונה שבה נפגע אדם, אשר היה עליו לדעת כי בתאונה נפגע אדם או עשוי היה להפגע אדם, ולא עוצר כדי לעמוד עם תוצאות התאונה ולהזעיק עזרה, עובר עבירה בחוק.

אני מפנה לחלק מזערי מהפסיקה הקיימת בסוגייה זו, ראה : ע"פ 9628/09 בת אל שרעבי נ' מ"י, ע"פ 2247/10 ימני נ' מ"י, ע"פ 735/08 ברהום נ' מ"י , רע"פ 10212/04 ממן נ' מ"י, ע"פ 1698/09 סבייח נ' מ"י.

להבדיל אלף הבדלות, עדויות עדי התביעה היו מהימנות על בית המשפט, חלק מן העדויות הוגשו כאמור ללא חקירה נגדית, עדותו של הנאשם היתה בלתי אמינה לחלוטין , ואני דוחה אותן מכל וכל , הוא שינה גירסאה כל כך הרבה פעמים שלא ניתן לדעת מהי הגירסאה האמיתית, פרט להכחשתו לכל מה שנעשה ברכב, כאשר הוא נכשל בהוכחת זהותו של הנהג שכן, נהג ברכב.

נוכח כל המובא כאמור בפני בית המשפט, אין לי צל של ספק כי כאשר הוא פגע עם רכבו בקטנוע, שרוכבו עף באוויר, לכל הפחות וזאת בלשון המעטה- היה צריך להבין כי "עשוי היה להיפגע אדם" ואם לא חש בכך בשל העובדה כי נהג בהיותו שיכור, אין לו להלין אלא על עצמו.

נוכח קביעתי זו, ברור כי בעצם אי עצירתו במקום והמשך נסיעתו לתחנת דלק מתקיימות כל יסודות עבירת ה"הפקרה"

לסיכום, הנני דוחה מכל וכל נסיון "הכושל" של הנאשם לנסות לטעון כי הוא לא הנהג, שנהג ברכבו ולא אחראי לכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

אני קובע כי הוכחה מעבר לכל ספק סביר, בין בראיות ישירות ובין לפי חזקת הבעלות, כי זה היה הנאשם שנהג ברכבו.

עוד אני קובע כי אשמתו של הנאשם הוכחה מעבר לכל ספק ואני מרשיע אותו בעבירות המיוחסות לו בתיק זה.

ניתנה היום, ג' אב תשע"ד, 30 יולי 2014, בהעדר הצדדים.