התביעה יסודה בנזקים שנגרמו לרכב התובעים בתאונה הנדונה, בה היו מעורבים שני כלי רכב. אין מחלוקת של ממש לגבי נסיבות התאונה; המחלוקת היא לגבי הנזקים שנגרמו בעטייה.

התאונה אירעה ברחבה המיועדת לחניית רכבים. שני הנהגים המעורבים העידו שהתאונה נגרמה שעה שרכב הנתבעים יצא מחנייה בנסיעה לאחור, ופגע ברכב התובעים שחלף בכביש. התובעים טוענים שבעקבות הפגיעה נגרמו לרכבם הנזקים המתוארים בחוות דעת השמאי, היינו נזקים בצידו הימני אחורי של הרכב, לרבות נזק לדלת האחורית ולכנף. הנתבעים טוענים שהפגיעה היתה, אם בכלל, בחלק הימני קדמי של הרכב, אולם פגיעה זו לא גרמה לרכב לכל נזק, ודאי לא לנזקים הנטענים. לדברי הנתבע 1, שנהג ברכב, במועד התאונה שני הנהגים בחנו את רכב התובעים ולא מצאו בו כל נזק, אך נהג התובעים חשש מפגיעה פנימית ברכב. הוא מוכן לשלם כל נזק לחלק הקדמי ימני, אם ישנו כזה, אך לא את הנזקים הנטענים.

לאחר שבחנתי את הראיות הגעתי למסקנה, שלמרות שאין מחלוקת שהנתבע 1 נסע לאחור ואחראי לתאונה, התובעים לא הוכיחו נזקיהם, ודין התביעה להידחות. אפרט מסקנתי.

לאחר התאונה חתם נהג רכב התובעים על פתק, בו מתוארות נסיבות התאונה. וכך נכתב בו: "הנ"ל פגע ברכבי בנסיעתו לאחור מרחבת חנייה ופגע בחלק הקדמי הימני ברכבי...." (נ/1). הנזקים הנתבעים, כעולה מחוות דעת השמאי ומתמונות הנזק, אינם בחלק הקדמי ימני אלא בחלק הימני אחורי. על פניו, הנזקים הנתבעים אינם תואמים לנזקים המתוארים בפתק הנ"ל. הנהג נשאל לגבי כך, וטען כי חלה טעות שבהיסח הדעת בעת רישום הפתק, אך הפגיעה לא היתה מלפנים אלא מאחור. לדבריו, הרכב היה חדש, בן 10 ימים, הוא היה נסער, ולכן טעה. גם בהודעה שמסר נהג התובעים לחברת הביטוח הוא התייחס לשוני האמור במיקומי הנזק, וכתב כך: "...כאשר יצאתי מהרכב לא התעמקתי במבט מלא על הרכב והחתמתי את צד ג' כי פגע בי בחלק הקדמי. אולם למחרת במבט על הרכב, התברר כי הפגיעה הינה בחלק האחורי ימני...." (ת/1). משמע, אין מדובר בטעות קולמוס ובהחלפת המילים "אחורי" ב"קדמי", אלא בטעות שיסודה בכך שלאחר התאונה נהג הרכב לא בחן באופן מעמיק את הנזקים שנגרמו. עוד עולה שרק למחרת היום נוכח הנהג לראות שהנזק הוא בחלק האחורי ולא הקדמי כפי שחשב מלכתחילה. בנסיבות אלו, אין להוציא מכלל אפשרות שבינתיים ניזוק הרכב על ידי אחר, אף שלא בידיעת בעל הרכב. יש לציין כי בעדותו בפני העיד הנהג כי בעת התאונה הוא לא חש מהיכן המכה, כדבריו: "שמעתי מכה מאחורה, בחלק האחורי, בדיעבד הבנתי זאת כי קודם לא ידעתי איפה המכה" (עמ' 3 שורות 19 – 20).

זאת ועוד, נהג התובעים טען כי עוד באותו היום הוא היה בקשר עם מנהל המוסך והרכב הובא למוסך למחרת. אלא שנראה שעדות זו שגוייה. מחוות דעת השמאי עולה שהרכב נבדק רק כעבור חודש ימים, התאונה אירעה בתאריך 03.01.10 ותאריך הבדיקה הוא 03.02.10. בנסיבות אלו, מאוד יתכן והרכב נפגע פעם נוספת, טרם נבדק. אכן, חודש ימים אינו פרק זמן ארוך במיוחד, אולם שעה שמיקומי הנזק אינם תואמים להודעה שנמסרה סמוך לאחר התאונה (הפתק, נ/1), כאשר בסמוך לתאונה נהג הרכב לא בחן את הנזק שנגרם, וכאשר הנתבע אינו מכחיש את נסיבות התאונה אלא טוען לנזק שונה מזה הנטען, הופך החשש שמא נפגע הרכב פגיעה נוספת טרם נבדק, לחשש של ממש.

לא למותר לציין כי מתמונות הנזק עולה שמדובר בנזק הניכר לעין, ונראים נזקים של ממש הן לדלת האחורית ימנית, והן לכנף, ולא ברור כיצד הם לא נצפו בעת התאונה.

אני מוצאת לנכון להדגיש שהתרשמתי שנהג התובעים מעיד בכנות רבה, שהנזקים הנתבעים הם אלו שנגרמו בתאונה. אלא שלא ניתן לשלול את האפשרות שהרכב ניזוק על ידי אחר, אף שלא בידיעת נהג הרכב, ואלו הנזקים שנמצאו עת נבדק הרכב על ידי השמאי, רק כחודש ימים לאחר התאונה.

התוצאה היא שהתובעים לא הוכיחו נזקיהם, והתביעה נדחית. בהתחשב בכך שאין מחלוקת שרכב הנתבעים פגע ברכב התובעים, לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות, וכל צד יישא בנזקיו.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, ט"ז טבת תשע"ג, 29 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.